קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד בין בני משפחה: 1. התובעת ילדה, במז"ט, ביום 12/12/07, והגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה. הנתבע קיבל את התביעה ושילם לתובעת דמי לידה כשהם מחושבים על בסיס הכנסותיה כעובדת בעמותה לקידום הספורט בגליל העליון ובהתחשב גם בתקופת עבודה קודמת של התובעת בחברת "קאי-א.אברהם שיווק בע"מ". אולם, לטענת התובעת, היה צורך להתחשב גם בהכנסותיה כעובדת בחברת "סייסטה תיירות בע"מ" (שתיקרא להלן: "חברת סייסטה", אלא שהנתבע דחה את הטענה האמורה, תוך שקבע שבין התובעת לבין חברת סייסטה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. כנגד כך הוגשה התובענה שבפנינו. 2. בעת הדיון המוקדם, סוכם בין הצדדים שעובדות המקרה הן אלה העולות מההודעות שנגבו על ידי חוקר הנתבע, ושפסק הדין יינתן על סמך עובדות אלה, ולאחר שלצדדים תינתן ההזדמנות לטעון בכתב. אכן הוגשו טיעונים בכתב, וכעת ניתן פסק דין זה. אלה העובדות העולות מההודעות שנגבו על ידי חוקר הנתבע 3. התובעת, תושבת מטולה, ילידת שנת 1981, היתה סטודנטית בשנת 2007 ועבדה בעבודות זמניות שונות. 4. הוריה של התובעת, יואלה ויגאל שני, מתגוררים במושב רמות. ליד ביתם מצויים 6 חדרי ארוח ("צימרים"), שאמהּ של התובעת (שתיקרא להלן: "יואלה"), ניהלה את הפעלתם. אותו ניהול נעשה באמצעות חברת סייסטה, שבעלי מניותיה הם שני הוריה של התובעת וכן אחיה של יואלה - מר אייל שבות. 5. יואלה רשומה כעובדת עצמאית. תמורת ניהול חדרי הארוח של חברת סייסטה, נהגה יואלה למשוך לעצמה תשלום חודשי קבוע בסך 5,000 ₪, שכנגדו הוציאה חשבונית לחברת סייסטה. 6. חברת סייסטה מעסיקה בדרך כלל עובדת שכירה אחת - עובדת נקיון המנקה את חדרי הארוח. עובדת זו מקבלת מחברת סייסטה את שכרה במזומנים, וזאת - כדי לחסוך בעלויות הכרוכות במשיכת צ'קים ומאחר שממילא יש לקוחות המשלמים במזומנים. 7. העבודה בניהול חדרי הארוח אינה בעלת אופי יומיומי. עיקר העבודה היא בסופי שבוע ובתקופות החגים. אז באים אורחים ויש לדאוג לארוחם. בימי אמצע השבוע שאינם בחגים, העבודה בדרך כלל מתמצה בקבלת שיחות טלפון מלקוחות פוטנציאליים. 8. בעבר, בטרם התקופה הרלוונטית לתובענה זו, היו מקרים שבהם יואלה נעזרה בבעלה (יגאל) או בתובעת לשם ביצוע המלאכות הכרוכות בניהול הצימרים. אין חולק שהיעזרות זו, היתה במסגרת עזרה הדדית בין בני משפחה, ולא נשאה אופי של קיום יחסי עובד-מעביד. היא גם לא היתה באופן קבוע או כזה שהצריך התחייבות מראש. 9. בחודש מאי 2007, חלה התדרדרות במצב בריאותה של יואלה, והיא נזקקה להתאשפז ולעבור ניתוח. אכן, ביום 6/6/07 עברה יואלה ניתוח ולאחריו - היא היתה עדיין בלתי כשירה לעבודה, מלבד מתן מענה לטלפונים. 10. בטרם אשפוזה של יואלה, סוכם בינה לבין התובעת כי התובעת תמלא את מקומה בביצוע מלאכות חיוניות לניהול חדרי הארוח. בין השתיים סוכם גם שבתמורה לכך - תקבל התובעת שכר חודשי קבוע בסך 2,500 ₪ - מחצית מהסכום שיואלה נהגה למשוך כתשלום חודשי מחברת סייסטה. אם יואלה לא היתה מגיעה לסיכום כזה עם התובעת, היא לא היתה שוכרת עובד אחר לשם ביצוע מלאכה זו, אלא היתה נסמכת על בעלה, אף כי הוא עובד בעבודה אחרת. 11. הסיכום בין יואלה לבין התובעת - אכן קויים. בזמן אשפוזה של יואלה, התובעת מילאה את מקומה בכל התפקידים. לאחר שחרורה מהאשפוז, יואלה כבר היתה יכולה לענות לטלפונים, והיא זו ששעסקה בכך בדרך כלל, אך העבודה השוטפת של ניהול חדרי הארוח, נעשתה על ידי התובעת. לשם כך, נהגה התובעת להגיע למושב רמות בסופי השבוע. לעתים הדבר היה מיום חמישי, לעתים - מיום שישי, תלוי בהזמנות החדרים. בחלק מסופי השבוע, התובעת אף נשארה ללון בחדרה בבית הוריה, כי העבודה חייבה את הישארותה שם. במקרים אלה - בא גם בעלה של התובעת ללון שם. כך עשתה התובעת גם בתקופות החגים. 12. כשהתובעת נזקקה לנסוע מביתה לרמות ובחזרה - היא תדלקה את מכוניתה בכרטיס תדלוק של יואלה. בנוסף לכך - התובעת קיבלה מחברת סייסטה, לפי הסיכום, סך של 2,500 ₪ לחודש. התשלום נעשה במזומנים, כפי שהוא נעשה לגבי עובדת הנקיון שחברת סייסטה מעסיקה, ומאותן סיבות. חברת סייסטה הוציאה לתובעת תלושי משכורת ושילמה דמי ביטוח בעד העסקת התובעת. 13. התובעת המשיכה בכך עד חודש נובמבר 2007. לאחר מכן - חזרה יואלה לנהל את חדרי הארוח כמקודם, כשמדי פעם היא נעזרה גם בבעלה. הקפדה יתרה בבדיקת התביעה 14. הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין אדם לבין קרוב משפחתו, ואף בין אדם לבין תאגיד המצוי בשליטת קרוב משפחתו. אסמכתאות לכך, ניתן למצוא, בין השאר, בפסקי הדין הבאים: דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31, דב"ע לג/159-0 מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134, דב"ע מח/141-0 גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98, דב"ע נא/6-0 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202, דב"ע נג/78-0 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 283, דב"ע נו/225-0 טויטו - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) , ובפסקי דין רבים אחרים. במסגרת ההקפדה האמורה, בוחנים את קיומם של אינדיקציות לקיום יחסי עובד-מעביד, כגון - תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן (תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיו"ב), סדירות העבודה, ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד. האם בין התובעת לבין חברת סייסטה התקיימו יחסי עובד-מעביד ? 15. לדעתנו, למרות ההקפדה היתרה שנדרשת בבחינת הטענה על קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת סייסטה (בהיותה תאגיד המצוי בניהולה ובבעלותה החלקית של אמהּ), אין סיבה שלא לקבוע שבין יוני לבין נובמבר 2007 התקיימו יחסי עובד-מעביד ביניהן. להלן נסביר את טעמינו לכך. 16. עבודתה של התובעת לא היתה "סדירה" במובן זה שהעבודה לא התבצעה באופם יומיומי, וששעות העבודה לא היו קבועות, אך ענין זה אינו נובע מכך שמדובר רק ביחסים של עזרה הדדית במשפחה, אלא מאופי העבודה עצמה. כשמדובר בחדרי ארוח שמתארחים בהם בעיקר בסופי שבוע, הרי שהעבודה נעשית בעיקר בסופי שבוע. כשמידת העבודה תלויה במספר המתארחים - הרי שהעבודה אינה נעשית בשעות קבועות, אלא היא תלויה במספר המתארחים. 17. היה הגיון כלכלי בהסכמה בין התובעת לבין יואלה בענין ביצוע העבודה; בטרם האשפוז והניתוח, לא היתה יואלה יכולה לדעת מה בדיוק היא תוכל לבצע לאחר שתשוחרר מהאשפוז. אך טבעי הוא שהיא תנסה למצוא לכך פתרון כמו זה שנמצא - הטלת מרבית העבודה על התובעת, כנגד תשלום. העובדה שאלמלא היתה יואלה מגיעה להסכמה כזו עם התובעת, היא לא היתה מעסיקה עובד אחר בתפקיד (אשר היתה יכולה להיות רלוונטית אילו היינו בוחנים את עניינה של התובעת על פי ההגדרה המרחיבה הרשומה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי), אינה שוללת את קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת סייסטה, באשר כשמדובר בעסק משפחתי, סביר שיש העדפה דווקא להעסקת קרובי משפחה, וכשאין אפשרות כזו, מנסים להסתדר בלעדיה. מכאן, שעצם העובדה שאלמלא ההסכמה עם התובעת היתה יואלה נעזרת בבעלה, שלא במסגרת יחסי עובד-מעביד, אינה שוללת את ההגיון שבמציאת פתרון מועדף יותר - פתרון של העסקת התובעת במסגרת יחסי עבודה. ההסכמה עם התובעת הביאה למחוייבות שלה לניהול העסק, מחוייבות החורגת מיחסים של עזרה הדדית במשפחה. 18. השכר המוסכם - אכן שולם לתובעת, באותו אופן שבו הוא משולם לעובדת הנקיון (הנתבע אינו חולק על כך, כמשתמע מהסכמתו לעובדות העולות מההודעות שנגבו על ידי חוקר הנתבע). העובדה שהשכר שולם בפועל - היא משמעותית מאד לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד (ראו עב"ל 279/98, חטמי - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 29/8/00, עב"ל 604/07 כחלון - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 11/11/08) וכן את אשר נפסק לאחרונה בעב"ל 693/07 רשף - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 16/4/09)). 19. השכר ששולם לתובעת היה ריאלי, יחסית למהות עבודתה ולמשך הזמן שבו היא עסקה בעבודה. אמנם לא בכל חודש עבדה התובעת מספר זהה של שעות, אך כשמדובר בשכר חודשי - אין משמעות למספר המדוייק של שעות העבודה. מדובר בעבודה בת יומיים-שלושה בשבוע, ושכר בסך 2,500 ₪ - ריאלי לכך. היה לשכר גם הגיון כלכלי, בשל היותו מחצית ממה שיואלה נהגה למשוך מחברת סייסטה (לטענת בעלה של התובעת, כפי שהועלתה בדיון המוקדם - בזמן מחלתה יואלה לא משכה תשלום חודשי מחברת סייסטה. אם טענה זו נכונה (ואין לנו סיבה להניח שלא כך, אף שהדברים לא נאמרו בהודעות לחוקר הנתבע) - הרי שההגיון הכלכלי אף בולט יותר). 20. אשר על כן, כאמור, גם כשאנו מביאים בחשבון את ההקפדה היתרה הנדרשת לשם הוכחת קיום יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת סייסטה, אנו קובעים שהיו יחסי עובד-מעביד ביניהן. משכך - אין אנו נדרשים לבחינת קיומם של התנאים הנדרשים לשם הכרה בבן משפחה שאינו "עובד" כאילו הוא עובד, על פי ההגדרה המרחיבה האמורה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. לסיכו ם 21. אנו מקבלים את התביעה, מצהירים כי בין חודש יוני 2007 לבין חודש נובמבר 2007 היו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין חברת סייסטה, שבמסגרתם קיבלה התובעת משכורת חודשית בסך 2,500 ₪, וכי על הנתבע להתחשב בכך לשם חישוב דמי הלידה שהתובעת זכאית להם, בעקבות הלידה מיום 12/12/07. 22. על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 700 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/09, אם לא ישולמו לפני כן. 23. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. לידהדמי לידהיחסי עובד מעביד