קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כרטיס נוכחות רופא שיניים: 1. התובע הוא רופא שיניים העובד בשירות הנתבעת (להלן:"הנתבעת" או "המועצה") במרפאת שיניים בהיקף של חצי משרה, החל מחודש ינואר 1993, לאחר שהוא התקבל במכרז כדין. התובע עובד בימים קבועים: שלישי, שישי ושבת. התובע נהג לדווח על שעות עבודתו באופן ידני ובהתאם לדיווחים שהוא הגיש קיבל את שכרו. 2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לאחר שביום 9.2.09 הוא נדרש על ידה לקבל כרטיס נוכחות מגנטי שאותו יחתים במשרדי המועצה בימים שלישי ושישי. במכתב הדרישה נכתב כי בימי שבת הוא ימשיך לדווח על נוכחותו באופן ידני. התובע התנגד לשינוי בשיטת הדיווח של שעות עבודתו והודיע לראש המועצה כי על פי הנחיות ההסתדרות הרפואית בישראל, ארגון העובדים אליו הוא משתייך, הוא פטור מהחתמת כרטיס נוכחות. הנתבעת עמדה על דרישתה והחל מחודש מרס 2009 היא לא שילמה לתובע שכר בגין אותן שעות שלגרסתה היה עליו להדפיס כרטיס נוכחות והוא לא עשה כן. התובע הגיש את תביעתו לבית הדין, יחד עם בקשה לצו מניעה זמני, ביום 25.5.09. התובע טען כי הנתבעת פעלה כלפיו בחוסר תום לב ולא ברורה לו הסיבה האמיתית מאחורי התנהלות הנתבעת, מלבד חילופי השלטון. כן טען התובע כי דרישת הנתבעת ואי תשלום השכר פוגעים במעמדו ובכבודו, כאדם וכעובד. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום השכר שלא שולם לו, בתוספת פיצויי הלנת שכר וכן להורות לנתבעת כי עליה "לשלם לתובע את מלוא שכרו כפי שהיה נהוג מאז תחילת עבודת התובע בשירות הנתבעת ועל פי דיווח נוכחות ידני בלבד". כן, טען התובע בתביעתו כי הנתבעת מחקה שלא כדין 20 ימי חופשה שנתית ממכסת ימי החופשה הצבורים וביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פדיון ימי חופשה, או לחילופין להורות לנתבעת להחזיר לו את ימי החופשה שנמחקו ולאפשר לו לנצלם. 3. דיון בבקשה לצו מניעה זמני התקיים ביום 4.6.09. במהלך הדיון המלצנו לצדדים על איחוד הדיון בצו עם הדיון בתיק העיקרי, כאשר השכר בגין חודשים מרס-אפריל-מאי 2009 ישולם לפי דיווח כפי ששולם עד לחודש 2.09 והחל מחודש יוני 2009 התובע ידפיס כרטיס נוכחות, כאשר בימי שבת הוא יבחר האם להגיש דיווח או להדפיס כרטיס בבית הספר של המועצה. ב"כ הנתבעת הסכים להצעה בדיון ולאחר מכן הודיע ב"כ התובע על הסכמתו. משכך, ניתן להסדר הדיוני תוקף של החלטה ביום 18.6.09. 4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי כבר בשנת 2007 הובהר לתובע באופן ברור שישנה חובה כללית להחתים כרטיסי נוכחות על ידי עובדי המועצה. על אף פניותיה החוזרות של הנתבעת, התובע לא ציית להוראה ולא הדפיס כרטיס נוכחות כפי שנדרש ממנו. הנתבעת הפנתה לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 3/2008 מיום 15.4.08 שבו הנחייה ברורה לכלל עובדי המועצות להחתים כרטיס נוכחות, כאשר נאמר שם כי על הרשויות לנקוט סנקציות כנגד עובדים שאינם ממלאים אחר ההנחיות בנוגע לדיווחי הנוכחות. כן הפנתה הנתבעת להוראות חוקה העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן:"חוקת העבודה"), לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 ולסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. הנתבעת טענה כי השיטה של דיווח ידני, שבה נהג התובע, אינה יעילה, מהימנה ומדויקת כמו השיטה של החתמת כרטיס נוכחות. זו דרישה לגיטימית מטעם המעביד כלפי העובד, ואם התובע סירב לציית את ההוראה, כדין לא שולם לו שכר מלא. 5. בתחילת הדיון לשמיעת ההוכחות הסכימה הנתבעת שיצורפו לייתרת ימי חופש של התובע 20 ימים שנמחקו וככל שהייתרה חורגת מ-33 ימים, יהיה על התובע לנצל אותה, לא יאוחר מסוף חודש 12.09. בתום הדיון ניתנו הנחיות באשר ליישום ההסכמה ולכן לא נותרה מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאות לימי חופשה ו/או לפדיון חופשה. כן הודיע ב"כ התובע בדיון כי השכר בגין חודשים מרס-אפריל-מאי-יוני 2009 שולם ביום 10.8.09. כעת משלמת הנתבעת לתובע שכר בהתאם להסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה. לכן, המחלוקות אשר נותרו בתיק קשורות לחובתו של התובע להדפיס כרטיס נוכחות בימי ג' ו-ו', כדרישת הנתבעת, ובאשר לזכאות לפיצויי הלנת שכר בגין השכר ששולם באיחור. 6. עדויות שנשמעו בדיון: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. מטעם הנתבעת העידו ראש המועצה, מר גירייס מטר (להלן:"ראש המועצה") ומזכיר המועצה, מר האני סמעאן (להלן:"מזכיר המועצה"). יש לציין כי עיקר השאלות הנתונות להכרעה בתיק הן משפטיות, כאשר הפן העובדתי מצטמצם, לטעמנו, לשאלה האם פעלה הנתבעת משיקולים זרים עת החליטה על שינוי שיטת דיווח הנוכחות של התובע, והאם היא פועלת כלפי התובע באפלייה לעומת עובדים אחרים. 7. דרישת הנתבעת מן התובע להחתים כרטיס נוכחות: בהתאם להצהרתו של ראש המועצה, במסגרת תוכנית ההתייעלות הורה החשב המלווה למועצה, במספר מכתבים החל מחודש יולי 2007, שעליה לדאוג שכל עובד יחתום על כרטיס הנוכחות שלו בכניסה לעבודה וביציאה ממנה. מזכיר המועצה, אשר מכהן בתפקידו תקופה ארוכה מאוד, הצהיר שביום 7.2.2007 הוא שלח לתובע מכתב דרישה לעניין חובתו להחתים כרטיס נוכחות, לאור ההוראות של החשב המלווה של המועצה, של חוזר מנכ"ל משרד הפנים ובשל דרישתו של מבקר הפנים של המועצה. התובע התנגד להנחיה כאמור, והפנה להנחיות של ההסתדרות הרפואית בישראל. ראש המועצה מר מטר התחיל את כהונתו בחודש דצמבר 2008, והחליט לעמוד על הדרישה שהתובע ידפיס כרטיס נוכחות, ועל כן שלח לו מכתבי דרישה בחודש פברואר 2009 אך התובע עמד על סירובו. במסגרת ההתכתבות שבין הצדדים, נשלח מכתב מטעם עורכת הדין של ההסתדרות הרפואית בישראל אל היועץ המשפטי של הנתבעת מיום 29.9.09, שבו נאמר כי ההסתדרות הרפואית בישראל מתנגדת לכל דרישה בדבר החתמת שעות נוכחות על ידי רופאים. באותו מכתב נאמר: "לא ניתן להתייחס למקצוע הרפואה כ"עבודה" גרידא. רופא איננו ככל עובד אחר, היוצא ממשרדו בסוף יום עבודתו, פושט את מדיו ומשאיר את "עבודתו" במשרד עד למחרת היום. רופא במהותו הינו רופא במשך כל שעות היממה ולאורך כל חייו. עוד אציין כי מרכז השלטון המקומי ובכלל זה, המועצה המקומית כפר עילבון, הנם צד ליחסי עבודה קיבוציים עם ההסתדרות הרפואית בישראל ולפיכך, הנו מחויב בהידברות עמנו על כל נושא שיש לו השלכה על ציבור הרופאים ותנאי עבודתם, לא כל שכן עת מדובר בנושא עקרוני בעל חשיבות עצומה לציבור הרופאים כדוגמת שעון נוכחות. כידוע לך לאחרונה בא לסיומו הליך הבוררות בין ההסתדרות הרפואית למעסיקים, אשר נושא שעון הנוכחות עלה בו כחלק מדרישות המעסיקים. בפסק הבוררות אשר פורסם ביום 26.11.08 נקבע בצורה מפורשת כי הנהגת שעון נוכחות מחייבת התדיינות והסכמה בין הצדדים ובהתאם לא ניתן לכפותה באופן חד צדדי. לאור האמור, אבקשכם לחזור בכם מן הדרישה להחתמת שעון נוכחות". הנתבעת לא השתכנעה ועמדה על דרישתה, כאשר היא מתבססת על הוראות הדין, חוזר מנכ"ל משרד הפנים וכן חוקת העבודה. לאחר שהופחת שכרו של התובע כתוצאה מאי הדפסת כרטיס הנוכחות, הוגשה התביעה לבית הדין. לטענת התובע, השינוי בשיטת הדיווח נעשה עקב שיקולים זרים, מהווה הרעה בתנאי העבודה לעומת אלה הנהוגים במהלך התקופה הארוכה שבה הוא עבד, החל משנת 1993, כאשר אין דינו כדין כלל העובדים של הנתבעת, בשל היותו רופא. נתייחס קודם לטענה כי חלות על התובע הוראות של הסכמים קיבוצים החלים על הרופאים, לפיהם אין לכפות על אותם עובדים החתמת כרטיסי נוכחות. מבלי שמצאנו כי מעסיק לא יכול לדרוש מרופא לדווח על שעות העבודה באופן מסויים (כגון דרך הדפסת כרטיס נוכחות), נקבע בהלכה פסוקה כי אין דינו של רופא שיניים כדין של רופא אחר, מאחר שמדובר ב"יחידת מיקוח" שונה וההסכמים הקיבוצים שנחתמו על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל אינם חלים על רופאי שיניים. כך, נאמר בעע (ארצי) 600003/98 יצחק פלמור נ' עיריית ירושלים (12.8.02): "רופאים מיוצגים על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: ה.ר.י.) ואילו רופאי שיניים מיוצגים על ידי ארגון אחר, ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל. מדובר בשני ארגונים עצמאים ונפרדים, כאשר ה.ר.י. אינה רשאית לחתום על הסכם קיבוצי הקובע את תנאי עבודתם של רופאי שיניים וההסתדרות לרפואת שיניים בישראל אינה רשאית לקבוע תנאי עבודה של רופאים. ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל אינה חלק מ-ה.ר.י. אלא גוף עצמאי הפועל על פי תקנון משלו. לפנינו, איפוא, שתי יחידות מיקוח שונות: יחידת מיקוח אחת לרופאים ויחידת מיקוח אחרת לרופאי שיניים. יתרה מזו, יחידת המיקוח של הרופאים כוללת בתוכה יחידות שונות, כגון: רופאי בתי החולים הממשלתיים, רופאי קופות החולים, רופאי בריאות הציבור, ועוד. שיקול חשוב בפירוש הסכמים קיבוציים הוא ההקשר התעשייתי והמציאות שנקבעה על ידי ארגוני העובדים והמעסיקים.   3. נוסף על העובדה כי מדובר בשני ארגונים, יש להתחשב בכך שמדובר בשני מקצועות, האחד רפואה והשני רפואת שיניים. ההבחנה בין רפואת שיניים לבין רפואה הוכרה אף על ידי המחוקק. כך למשל, לצד פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז - 1976, נחקקה פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט- 1979. לצד תקנות הרופאים, התשל"ז - 1976, הותקנו תקנות רופאי השיניים, התשל"ח - 1978 מעיון בחוקים שונים ניתן לראות שהמחוקק הבחין בין רופא לבין רופא שיניים. כך למשל, בחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996, נאמר בסעיף 2: "מטפל" - רופא, רופא שיניים... "; בחוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו - 1986, בסעיף 1, ישנה הבחנה ברורה בין רופא לרופא שיניים: "רופא" - מי שהוא מורשה או זכאי להיות מורשה לעסוק ברפואה לפי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976; "רופא שיניים" - מי שהוא מורשה או זכאי להיות מורשה לעסוק ברפואת שיניים לפי פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979;   גם בסעיף 1 לחוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד - 1984, עולה הבחנה זו מפיו של המחוקק: "רופא" - רופא מורשה כמשמעותו בפקודת הרופאים; "רופא שיניים" - כמשמעותו בפקודת רופאי השיניים;   עולה אפוא, כי המחוקק ביקש להבחין בין שני מקצועות אלו - רופאים ורופאי שיניים - וקבע לכל אחד את תחומיו ומסגרתו. על כן, ניתן להבין את ההקשר התעשייתי, לפיו קיימות יחידות מיקוח נפרדות לכל מקצוע. לכן, אין התובע יכול להסתמך על הוראות החלות על הרופאים, ואין התנגדותה של ההסתדרות הרפואית בישראל, שאינה ארגון העובדים המייצג את רופאי השיניים, רלוונטית לענייננו. התובע אכן נהג לדווח דיווחים ידניים, אך השאלה היא אם מדובר בזכות שהוקנתה לו במסגרת הסכם העבודה, או בנוהג שהנתבעת יכולה לשנות, בהתאם לצרכיה, על פי הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק. הנתבעת מסבירה את השינוי כנובע מתוכניות ההתייעלות ובמטרה להתאים את עצמה להוראות החלות על הרשויות המקומיות, כולל חוקת העבודה. בחוזה העבודה יש מאפיין דינמי אשר מאפשר להתאים אותו לצרכי הצדדים ולשינויי העתים. ברור כי השינויים הטכנולוגיים משפיעים על חוזה העבודה והאמצעים לפיקוח (אלקטרוניים, דיגיטליים ואחרים) על זמן העבודה של העובדים שונים היום לעומת אלה שהיו קיימים כאשר התובע החל את עבודתו, בשנת 1993. השינוי מתבטא לא רק באמצעים הקיימים אלא בקלות הגישה אליהם ובעלותם הנמוכה יחסית. הנתבעת לא הנהיגה כל שינוי בשעות העבודה של התובע או בתמורה שהוא מקבל בגינן, אלא רק בדרך לפקח על אותן שעות עבודה. החתמת כרטיס נוכחות היא אמצעי בדיקה של זמן עבודה מדויק יותר המקלה את הפיקוח לעומת דיווח ידני שמוגש פעם בחודש. אין מדובר, על כן, בשינוי בתנאי מהותי שבהסכם העבודה שנכרת בין הצדדים, אלא בהתאמת תנאי שולי לדרישות של הנתבעת, כאמצעי אשר מקל על פיקוח לגבי שעות העבודה בפועל. יובהר כי לא הוכח שנסיבות העבודה של התובע מקשות על החתמת כרטיס נוכחות, אלא ההיפך, הוא עומד במקום קבוע בשעות קבועות ואין הוא נדרש לבצע כוננויות. מעביד יכול לשנות תניה בהסכם העבודה שאינה תנאי מהותי, תוך שימוש של הפררוגטיבה הניהולית שלו ואם השינוי אינו שרירותי ולא מהווה פגיעה בלתי סבירה בזכויותיו של העובד, אין בכך כל פסול. באשר למסגרת הפררוגטיבה של המעביד לנהל את עיסקו, האם היא עומדת "במבחן הסבירות", פסק בית המשפט העליון את ההלכה כדלהלן:   "בסוף כל הסופות נזכור, המעביד הוא המנהל את עסקו. הוא ולא המשפט. וגם אם נאסר עליו להפלות בין עובדיו ומטעמים אלה ואחרים, עדיין מותר לו למעביד לעצב את עיסקו לרבות את אופיים ומהותם של תפקידים ושל משרות גם לפי טעמו... לא יהא זה ראוי אם נורה להוציא את המעביד אל מחוץ לזירה מכל וכל, ונצביע על בית המשפט ועליו בלבד כמי שיקבע מה מתחייב ומה אינו מתחייב מאופיים או ממהותם של תפקיד או של משרה פלונים" (בג"צ 6051/95, 6086 אפרים רקנטי ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', סעיף 68 לפס"ד מיום 24.6.97 - שופט חשין). הנה כי כן, על פי הלכה זו של בג"צ, זכותו של המעביד לנהל את עיסקו, לרבות את אופיים ואת מהותם של תפקידים המבוצעים בו. יחד עם זאת נקבעה ההלכה, כי הפררוגטיבה של המעביד לנהל את עיסקו כרצונו, קיימת כל עוד אין פוגעים בחוק או בזכות יסוד מוגנת. זאת, בכפוף למגבלות, המסייגות סמכויות אלה מכוח החוק, הסכם קיבוצי או חוזה אינדיבידואלי. זכות זו, מן הראוי שתעמוד "במבחן הסבירות", היא אינה זכות מוחלטת של המעביד, ועליה להתאזן לעומת זכויותיהם של העובדים, בין השאר, בהתחשב בכבוד האדם שלהם ובזכותם לחופש העיסוק (ראו לובצקי - חוזה עבודה וזכויות העובד, עמ' 116-118; דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ - ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436). יובהר כי לא אמור להיות כל שוני בין הדיווח הידני שהוגש על ידי התובע עד להוראה על השינוי לבין השעות אשר עולות מהדפסת כרטיס הנוכחות ולכן לא ברור לנו מדוע יכולה להיות הרעה בתנאי העבודה או פגיעה בזכויות התובע כתוצאה מהדרישה להדפיס כרטיס. התובע טען כי הנתבעת פעלה עקב שיקולים זרים כנגדו, אך לא הובאה על כך כל הוכחה. בניגוד לטענת התובע, הצהירו ראש המועצה ומזכיר המועצה כי החתמת כרטיסי הנוכחות הונהגה לגבי כלל עובדי הנתבעת. קיים חריג לגבי עוזרות לגננות שמתחילות את יום עבודתן בשעה 07:20, אז בניין המועצה, שם נמצא שעון הנוכחות, סגור, והן אכן מחתימות כרטיס, אך עושות זאת פעם ביום, ביציאתן מהעבודה. המקרים היחידים של עובדים שלא מחתימים כרטיסי נוכחות הם של שתי עובדות העובדות במועדונית, שנמצאת במרחק של כקילומטר מבניין המועצה, ועובדות משעה 13:30 ועד לשעה 18:00 (ראו ע' 18 לפרוטוקול הדיון). למעט אותם מקרים, המוצדקים לאור שעות העבודה ומקומות העבודה החריגים, כלל העובדים מחתימים כרטיס נוכחות. הצהרה זו של עדי הנתבעת לא נסתרה כלל על ידי התובע שגם לא הצהיר על מקרים ספציפיים של עובדים אחרים אשר פטורים מהחתמת כרטיס. גם לעניין סיבות אישיות כנגד התובע, אשר הובילו לגרסת התובע להחלטה על הדפסת כרטיס, לא הוכח דבר. ב"כ התובע ניסה לטעון כי מזכיר המועצה היה מעורב בסכסוך הקיים בין עוזרת של התובע לבין התובע, אך לא הוכח כי אף גורם של הנתבעת פעל כלפי התובע תוך שיקולים זרים. לאור זאת, אנו קובעים כי הנתבעת רשאית לדרוש מן התובע להדפיס כרטיס נוכחות ועל התובע לציית להוראה זו, שהיא לגיטימית. בהתאם לכך, דין הסעד המבוקש כנגד ההוראה להידחות. 8. תביעה לפיצויי הלנת שכר: התובע ביקש לחייב את הנתבעת בגין פיצויי הלנת השכר עבור שכר של חודשים מרס עד יוני 2009 אשר שולם ב-10.8.09. הפסקת התשלום (החלקי) של שכר בגין חודשים מרס, אפריל ומאי נבעה מן המחלוקת הקיימת, כאשר הנתבעת נקטה בסנקציה על כך שהתובע לא ציית להוראה להדפיס כרטיס נוכחות. לאחר שקבענו כי התובע לא היה רשאי לסרב להוראה, יש לסכם כי אי תשלום השכר נבע ממחלוקת לגיטימית ואין לחייב על כך בפיצויי הלנת השכר, כאשר השכר שולם לאחר ההסכמה שהוגשה במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני. ההסכמה כאמור קיבלה תוקף של החלטה ביום 18.6.09 ולכן, על הנתבעת היה לשלם את הסכומים אשר הגיעו לתובע עד אז בתחילת חודש יולי 2009. אולם, הנתבעת טענה כי היא קיבלה את ההחלטה כאשר כבר הוכן שכר חודש יוני 2009 ולכן, התשלומים נכנסו לשכר חודש יולי 2009, אשר שולם ב-10.8.09. אנו מאמינים כי אכן חלפו מספר ימים מאז שניתנה ההחלטה המאשרת את ההסכמה הדיונית עד להעברת פקודת התשלום לגורמים המוסמכים של הנתבעת. אמנם מדובר בעיכוב של כחודש ימים, כאשר על הנתבעת היה ליישם את הסדר הדיוני באופן מיידי, אולם נסיבות המקרה, לפיהן ב"כ התובע הודיע לבית הדין על הסכמתו להצעת בית הדין רק ביום 17.6.09, מצדיקות שלא לחייב בפיצויי הלנת שכר. בהתאם לכך, התביעה לפיצויי הלנת שכר נדחית. 9. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע, על כל רכיביה. בהתחשב באיחור בתשלום השכר לתובע, בהתאם להסכמה הדיונית, תוצאות המשפט ויתר נסיבות העניין, אנו מחליטים שלא לעשות צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. רפואהכרטיס נוכחותשינייםשעות עבודה ומנוחה