מענק לידה עובדת זרה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מענק לידה עובדת זרה: 1. האם מתקיימים בתובעת תנאי סעיף 40 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 ולפיכך זכאית היא למענק אשפוז ומענק לידה. 2. העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקות: א. התובעת הינה עובדת זרה אשר נכנסה לארץ בחדש נובמבר 1998 ושהתה בישראל עד הלידה לפי אשרה מסוג ב/1. ב. התובעת הפסיקה את עבודתה כמטפלת סיעודית בחודש מאי 2005 עת היתה בהריון. ג. על פי אשור רפואי שהוצא ביום 17/10/2007 הוא ת/1: "במשך אותו הריון התקשתה בעבודה מאומצת החל מ-15/4/2005 קיבלה המלצה למנוחה". ד. התובעת ילדה בת (להלן: "הילדה") בחודש ספטמבר 2005. אבי הילדה מר יצחק עומרד (להלן: "יצחק") הוא תושב ואזרח ישראל. הילדה הוכרה כאזרחית ישראל. ה. התובעת הגישה תביעה לתשלום מענק לידה ומענק אשפוז ביום 21/11/2005 וכן תביעה לתשלום דמי לידה. תביעת התובעת לדמי לידה אושרה . תביעת התובעת למענק לידה ומענק אשפוז נדחתה. מכאן התביעה שלפנינו. 2. טענות התובעת - א. התובעת הועסקה בישראל 7 שנים בסיעוד אך נאלצה להפסיק בעקבות הריונה כעולה מאישור הרפואי ת/1. ב. דחית התביעה למענק אשפוז מפלה את אבי הילדה על פני הישראלים האחרים שאינם נדרשים לשאת בהוצאות האישפוז של ילדיהם או אם ילדיהם. ג. התנאי שבסעיף 40 (א) (2) לפיו על היולדת להיות מועסקת בישראל ששה חודשים רצופים בתכוף לפני הילדה מסכלת את תביעותיהן של כל עובדות הסיעוד, שכן אין לצפות מאשה בחודש תשיעי להריונה להרים ולשנע אדם חסר ישע וכבד משקל. ד. יש לזכות את היולדת הזרה בזכות האב הישראלי שכן הילוד הוא ישראלי גמור. די בהורות הישראלית כדי להצדיק תמיכה ביולדת הזרה ואפילו אין קשר בין ההורים. ה. יש להכיר במגוריו הכפולים של יצחק עם התובעת ועם אשתו כעונים על התנאי "והיא גרה עמו" לצורך הכרה בתובעת כ"אשת המבוטח" . ו. גם אם אין התובעת גרה עם יצחק יש להשמיט את דרישת המגורים המשותפים משתנאי זה לא נקבע במפורש. ז. יש להכיר בזכאות למענק לידה וקצבת לידה גם למי שהפסיקה לעבוד מחמת הריונה תקופה של מספר חודשים קודם להריון. אין לתת למונח "בתכוף" פרשנות דווקנית, ואף המל"ל הרחיב את המונח ומכיר במי שחדל לעבוד 42 ימים לפני הלידה כמי שחדל לעבוד בתכוף לפני הלידה. ח. יש להכיר בתובעת כתושבת. התובעת נכנסה לישראל כחוק משנת 1998 ושוהה כאן כחוק עד היום. יש לה בישראל אחיות שנישאו לישראלים והיא חולקת את החייה עם אזרח ישראלי. לעומת זאת קשריה עם מולדתה נותקו. ט. יש לייחס את התנאי של העסקה בישראל ששה חודשים רצופים בתכוף ללידה לאבי הילוד ולא ליולדת, פרשנות זו מתישבת עם תכלית החוק שבא למנוע מצב שבו תושב שטחים יועסק בישראל לתקופה קצרה ביותר בתכוף לפני לידת אשתו וכך יזכה אותה במענקי אזפוז ולידה. 3. טענות הנתבע - א. התובעת אינה ידועה בציבור של תושב ישראל שכן בתקופה הרלוונטית התגורר יצחק עם אשתו. העובדה כי לאחר שנתיים בחר יצחק במערכת היחסים עם התובעת אינה מעידה על היותם ידועים בציבור שנתיים קודם לכן. ב. התובעת לא הציגה כל ראיה על חיי זוגיות ושיתוף של התובעת ויצחק. ג. התובעת הפסיקה לעבוד כ-4 חודשים לפני מועד הלידה ולכן לא מתקיים התנאי של "בתכוף לפני הלידה". ד. הנתבע מקל עם תובעות ככל שניתן במסגרת החוק ולפיכך אם הייתה זכאית לדמי לידה והפסיקה את העבודה במהלך תקופת הזכאות לדמי לידה, רואה בה הנתבע כמי שעבדה עד בתכוף ללידה. ה. ת/1 הינו כללי ולא נאמר בו כי נאסר עליה לעבוד או כי עבודה מסכנת אותה או את עוברה. ו. סעיפי החוק הדנים בזכאות לגמלת שמירת הריון אינם חלים על עובדת זרה. אם התובעת לא יכולה היתה להמשיך לעבוד, היינו לא עמדה בתנאי העסקתה ושהיתה בארץ, והיה לעליה לצאת מן הארץ וללדת בארץ מוצאה. ז. התובעת אינה בחזקת "תושבת" עובר למועד הלידה שכן החזיקה באשרת שהיה ב/1 ולכן טענות בדבר זיקותיה לארץ אינן רלבנטיות. 4. דיון והכרעה - סעיף 40 לחוק קובע: "(א) מבוטחת למענק אשפוז, למענק לידה ולקצבת לידה היא אחת מאלה: (1) מבוטחת לפי פרק י"א או אשת מבוטח לפי פרק י"א, אף אם הלידה אירעה מחוץ לישראל; (2) עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד או עובד עצמאי המועסק בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה, אף אם כל אלה אינם תושבי ישראל, ובלבד שהלידה אירעה בישראל, פסקה זו לא תחול על מי שמתגורר באזור, ואינו תושב ישראל באזור והכל כהגדרתם בסעיף 378". כלומר, הזכאות למענק אשפוז ומענק לידה תקום או מכוח תושבות או מכוח עבודה בישראל. את התקימות התנאים יש לבחון במועד הלידה. מבוטחת על פי סעיף 40(א) (1) הינה זהה למבוטחת לפי פרק י"א לחוק דהיינו תושבת ישראל או אשת מבוטח. אין מחלוקת כי בעת הלידה לתובעת היתה אשרת שהיה מסוג ב/1. סעיף 2 א' (ב) (3) לחוק קובע כי לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4 לפי תקנה 5 לתקנות הכניסה לישראל התשל"ד-1974. סעיף זה קובע קריטריונים ברורים לעניין התושבות ושולל מהמוסד כל שיקול דעת. בגץ נזקק לדון בטענת שלילת שיקול הדעת וקבע כי שלילת שיקול הדעת מהמוסד כהגדרת תושבות באמצעות הקריטריונים שנקבעו בחקיקה הראשית רצוי ומקובל. וכן - "עקרון התושבות הוא קריטריון מקובל להקצאת הטבות סוציאליות, ואבחנה בין תושבים לבין מי שאינם תושבים לענין זכאות לגימלאות אינה בגדר הפליה". [בג"צ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר והמוסד פד' נט (3), 322]. מכאן שאין התובעת מבוטחת לענין מענק אשפוז ומענק לידה. 5. התובעת ממשיכה וטוענת כי הינה אשת מבוטח. סעיף 1 לחוק מגדיר: "אשתו" לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". מתוך ההודעות שמסרו התובעת ויצחק ומתוך החקירות הנגדיות עולה כי בתקופה הרלבנטית יצחק התגורר עם אשתו, היה בא לבקר את התובעת אם כי לא היו לו כל חפצים בבית התובעת המעידים על מגורים עם התובעת. יצחק טען בחקירה שנערכה מספר חודשים לאחר הלידה כי לא רצה שאשתו תדע על מערכת היחסים שלו עם התובעת. אמנם יצחק טען כי מדובר בשתי מערכות יחסים, אך אין ספק בענינו כי בתקופה הרלבנטית הגם שיצחק קיים מערכת יחסים עם התובעת לא ניתן היה לראות בהם ידועים בציבור. בדב"ע נו/329-0 שפרינצה רויזמן נ' המל"ל (לא פורסם ) נפסק: "לגבי המבחן להכרה כבני זוג כידועים בציבור, הרי קודם כל עליהם להתייחס אל עצמם כבעל ואישה, והמבחן להתיחסות זה הוא כפול: ראשית - עליהם לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית מושתתת על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לקבל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי, נוחות או כדאיות כלכלית, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה, הדבקים אחד בשני בקשר של קשירת גורל לחיים משותפים". התובעת לא הציגה כל ראיה על חיי זוגיות ושיתוף עם יצחק, ובנוסף לכך לא התקיים התנאי של מגורים משותפים. העובדה כי לאחר כשנתיים בחר יצחק במערכת היחסים עם התובעת וכי אף הפכו לטענתם לידועים בציבור אינה מלמדת כי בעת הלידה היתה התובעת בבחינת ידועה בציבור הגרה עמו. לפיכך המסקנה הינה כי התובעת אינה בבחינת אשת מבוטח. 6. סעיף 40(א) (2) קובע חלופה נוספת למבוטחת למענק אשפוז או מענק לידה והוא היות האשה עובדת או עובדת עצמאית המועסקת בישראל או אשת עובד כאמור, ובלבד שההעסקה בישראל תהיה ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה. התובעת טוענת כי התנאי של עבודה של ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה מתייחס לעובד ולא חל על העובדת כלומר עליה. אין אנו מקבלים פרשנות זו אשר אינה מתיישבת עם התחביר ועם התכלית. מקרא הסעיף במלואו מלמד כי תנאי של עבודה רצופה של לפחות ששה חודשים בישראל בתכוף לפני הלידה מתייחס למי שמכוחו קמה הזכאות למענק האשפוז או מענק הלידה ודהיינו לעובדת או לעובד אשר אשתו היא המבוטחת מכוחו. המשך המשפט לפיו עבודה בישראל של ששה חודשים תקנה לתובעת מעמד של מבוטחת לצורך סעיף זה קובע כי זאת אף אם "כל אלה אינם תושבי ישראל". "כל אלה" הם העובדת או העובד. מאחר שהתובעת לא עונה על הגדת "אשת עובד" וגם לא טענה לזכאות מכח עבודתו של יצחק, עלינו לבחון אם קמה לה זכאות מכח עבודתה שלה. אין חולק כי התובעת שהתה בארץ מנובמבר 1998 וכטענתה כי מאז ועד חודש מאי 2005 הועסקה כמטפלת סיעודית אצל משפחות שונות לא נסתרה. אלא שהתובעת הפסיקה את עבודתה כאמור בחודש מאי 2005 וילדה בחודש ספטמבר 2005. כאמור סעיף 40(א) (2) דורש העסקה בישראל ששה חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה . כך מוגדרת המילה "תכוף" במילון אבן שושן: "הבא תכף אחרי דבר מה, רצוף, סמוך ל.. ירתיח כסיר... רתיחות תכופות ורצופות" [רש"י איוב מא', כ"ג]. ".... ובת קול צעדיו התכופים ישמיע הרחובות הריקים". משמע כי המחוקק התכוון כי העבודה של ששה חודשים בישראל תהיה סמוך ללידה. המונח "בתכוף" חוזר בחוק הביטוח הלאומי לגבי גמלאות שונות. כך לגבי חישוב תגמולי מילואים, חישוב תקופת אכשרה לדמי אבטלה. וכך נאמר לגבי אבטלה בסעיף 161 (א) לחוק: "לעניין סימן זה תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא אחת מאלה: (1) 360 ימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע". המסקנה איפוה כי את המונח "בתכוף" יש לפרש סמוך וצמוד למועד הלידה. יחד עם זאת לטענתו משנקט המחוקק במונח תכוף הותיר בידינו שיקול דעת ובהתקיים נסיבות מיוחדות נכיר בעובדת כמבוטחת אם עבדה בארץ מעל ששה חודשים והעבודה הופסקה תקופה קצרה לפני הלידה אם כי לא בסמוך לה. כך אם למשל פוטרה תקופה קצרה לפני הלידה בניגוד לדין, שהיתה באבל בהתאם לדתה או היתה בשמירת הריון אף אם אינה מבוטחת לצורך שמירת הריון. בעניין זה יש לציין כי אף הנתבע הסכים להתייחס אל עובדת הזכאות לדמי לידה שהפסיקה עבודה 42 ימים לפני הלידה כמי שהתקיים בה התנאי שעבדה בתכוף לפני הלידה. 7. התובעת המציאה אישור רפואי הוא ת/1 אשר הוצא ע"י ד"ר שכטר ביום 17/10/2007 ובו נרשם כדלקמן: "בזאת אני מאשר שהנ"ל היתה במעקב הריון אצלי ב-2005 ילדה בתאריך 20/9/2005. במשך אותו הריון התקשתה בעבודה מאומצת החל מ-15/4/2005 קבלה המלצה למנוחה". לטעמנו אין באישור זה כדי להוות נסיבה אשר בה ניתן לראות הפסקת עבודה מעל 5 חודשים לפני הלידה כהפסקה בתכוף לפני הלידה . מדובר באישור כללי ביותר אשר לא מפרט כל מגבלה רפואית למעט עצם הריון. הכרה במקרה זה כהפסקה בתכוף לפני הלידה משמעה כי כל הפסקת עבודה בשלב כלשהו של הריון יהווה הפסקה בתכוף ללידה. תוצאה זו סותרת את הוראות המחוקק. 8. טוענת התובעת כי בהיותה מטפלת סיעודית מדובר בעבודה פיזית אשר אין בכוחה של עובדת בהריון לבצע. אלא שמדובר בטענה רפואית כללית אשר לא הוכחה. אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לידהמענק לידהמענקעובדים זרים