קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לגילוי מסמכים: התובע הגיש תובענה בה עתר לצו עשה ולמתן חשבונות. על פי טענתו עבד בתקופה הרלבנטית לתובענה בחברת אבדר תעשיות בע"מ (להלן:"החברה") בתפקיד בכיר של מנהל מכירות ובהמשך גם כעוזר מנכ"ל. הנתבע מס' 1 (להלן:"הנתבע") היה באותה עת בעל מניות בחברה בשיעור 30% ומנהלה, כשביתר מניות החברה החזיק אדם אחר שאינו צד להתדיינות. הנתבעת מס' 2 (להלן: "סטילבג") הינה חברה הנמצאת בשליטת הנתבע. הנתבע, כך נטען, התחייב כלפי התובע להעביר לידיו 10% מהון מניות החברה, התחייבות שהופרה על ידו והיא המקור לתובענה ולסעדים המתבקשים במסגרתה. אותה התחייבות ניתנה בעל פה לנוכח מערכת יחסי אמון שהיתה בין הצדדים והופרה כאמור, תוך שהתובע אינו מגיש תביעה מחמת חוסר יכולתו להוכיחה. עוד נטען בסעיף 5 לכתב התביעה, שלאחרונה הוקלט הנתבע כשהוא מתוודה על עצם קיום ההתחייבות והפרתה דבר שאיפשר את הגשת התובענה. ההתחייבות ניתנה בשנת 1998 על רקע מאבק שליטה בחברה שהתחולל אותה עת בין הנתבע לאותו שותף נוסף, בסיומו הביא הנתבע לכך שהשותף מכר את מניותיו בחברה לצד שלישי שהובא על ידי הנתבע. התובע טען כי העברת המניות לידיו היתה אמורה להתבצע לאחר רכישתן על ידי הנתבע מידי אותו צד שלישי, כפי שאכן ארע בסופו של דבר בשלהי שנת 2001, אף שכבר בשנת 2000 היה ברור לתובע שהנתבע מתנער מהתחייבותו. לנוכח התנערות זו, התפטר התובע מעבודתו בחברה וכך נותרו הצדדים בנתק מאז ועד היום. התובע הוסיף וטען כי החברה הוקמה ב- 1993 ביוזמת הנתבע ואילו הוא הצטרף אליה כאיש מכירות בסמוך לאחר הקמתה והתקדם בה בתפקיד מנהל מכירות ועוזר מנכ"ל (כעולה מנספח א' לכתב התביעה). החברה הוקמה על מנת לעסוק ביבוא ומכירה של ברזל לתעשיית הפלדה, שוק שהוא נשלט אותה עת על ידי יבואני ברזל גדולים, כשמטרת הקמת החברה היתה להתברג לעסקאות קטנות יותר, לא מסוג העסקאות בהן עסקו אותם יבואנים גדולים. החברה הצליחה והתפתחה תוך שהתובע נושא בנטל גדול של העבודה ועובד שעות ארוכות מידי יום. הוא יצר לעצמו ולחברה מוניטין מעולים, וכך גם זכה להערכת הלקוחות והנתבע עצמו. בשלב מסוים חדל מעבודתו מחמת מצבו הבריאותי והתכוון שלא לחזור אליה, אך הנתבע ניסה לשכנע אותו לחזור, על דרך של התחייבות להפכו לשותף בחברה. בסופו של דבר חזר התובע לעבודה בתנאי עבודה משופרים, אך ללא כל התחייבות בנושא המניות. בעת חזרתו של התובע לעבודה, נוצרה מתיחות בין בעלי המניות, אך מערכת יחסיו של התובע עימם היתה מצוינת. כשהיה ברור שהשותפים עומדים לקראת סכסוך, זימן הנתבע את התובע לשיחה, סיפר לו שבכוונתו להכניס לחברה את קבוצת איסכור, שעיסוקה בתחום מקביל והוסיף וסיפר כי על פי הסיכום בינו איסכור, מסורה לו (לנתבע) הזכות לרכוש במהלך חמש שנים ממועד השלמת העסקה בה תרכוש איסכור את מניות השותף בחברה, 10% ממניות החברה במחיר זהה למחיר העסקה בין איסכור לשותף. או אז, התחייב הנתבע כלפי התובע להעביר לו את אותם 10% בלא שידרש לשלם כסף עבור המניות והוא הבטיח לעשות כן זמן מה לאחר השלמת העיסקה בין איסכור לשותף. על פי הנטען, הושלמה אותה התחייבות בתקיעת כף. בסופו של דבר יצאה העסקה לפועל, איסכור רכשה את מניות השותף באמצעות חברת נאמנויות ורק לאחר מכן הועברו המניות לאיסכור עצמה. בשלב מסוים, בשלהי שנת 2001 מימש הנתבע את אותה אופציה שהיתה לו מול איסכור ורכש 10% ממניות החברה (זאת באמצעות סטילבג). התובע המשיך בעבודה מסורה, ביסס את מעמדו כמשנה למנכ"ל, קידם את החברה עד שזאת הפכה לחברה המועדפת על איסכור בכל הנוגע למכירות לפלח השוק שבו פעלה (בתחרות מול חברה אחרת שהיתה בבעלות איסכור ונבלעה בחברה). בשלב מסוים, פנה התובע לנתבע וביקש לדעת מה יעלה בגורל אותה התחייבות שקיבל בנוגע למניות החברה, אלא שאז התנער הנתבע בצורה מרושעת (כך לשון כתב התביעה) מההתחייבות האמורה. התובע אף ביקש לעזוב את החברה, הנתבע הציע לו הצעות מהצעות שונות שנדחו על ידו, כשהתובע עמד על קיום ההתחייבות שלא קויימה. לאחר מכן התפטר התובע, ובין השניים נוצר נתק. התובע נקלע לשורה של קשיים אישיים ומשפחתיים ורק בסוף 2006 אזר עוז לנסות ולקדם את עניניו שלו, חידש את הקשר עם הנתבע ובשיחה שהתקיימה ביום 4.7.07, הודה הנתבע בהתחייבות. כתב התביעה מכיל ציטוטים חלקיים מתוך הקלטת אותה שיחה (עמודים 7-14 לכתב התביעה). לאחר ביצוע ההקלטה, ננקטו ההליכים המשפטיים במסגרת התובענה. התובע הוסיף וציין, כי מניות הנתבע בחברה הומרו במניות של איסכור, כך שבפועל מחזיק כיום הנתבע ב- 7% מהונה המונפק של איסכור. התובע הוסיף ופרט בכתב התביעה מדוע הוא זכאי לשיטתו, לחלק יחסי מתוך מניות איסכור שבבעלות הנתבע במסגרת זכות העקיבה וכן עתר לסעדים נוספים כמפורט בסעיפים 71-75 לכתב התביעה. במכוון הארכתי בתיאור כתב התביעה באשר כפי שניתן לראות, הליבה של טענות התובע מושתתת על הקלטה אותה ביצע ביום 4.7.07, במסגרתה - כך הוא טוען - התוודה הנתבע כי אכן נטל על עצמו את אותה התחייבות שלה טוענים התובע בכתב התביעה. הנתבע הגיש כתב הגנה, במסגרתו כפר בטענות התובע. הוא טען שכל כולה של אותה הקלטה העומדת בבסיס התובענה אינה אלא מהלך מניפולטיבי בו נקט התובע ואין בה כדי לתמוך בטענותיו. בפני הנתבע הוצג מצג על ידי התובע וחבר משותף לפיו מצוי התובע במצוקה קשה ולפיכך הוא מבקש ליישב את ההדורים בינו לבין הנתבע. הנתבע תומרן למעשה למהלך של חידוש הקשרים עם התובע, קיים עימו שיחות נפש ארוכות וביקש להפיס את דעתו. ככל שהציטוטים המופיעים בכתב התביעה משקפים נאמנה את שנאמר באותה שיחה, הרי שמדובר בציטוטים חלקיים ביותר, שאינם מייצגים את כל שנאמר וכן את השיחות הנוספות שניהלו הצדדים ביניהם. הנתבע כפר בטענות התובע ביחס למעמדו הבכיר בחברה, כשלטענתו מדובר היה בעובד זוטר, כשאין כל הגיון והצדקה לאותה הבטחה נטענת בדמות חלק במניות החברה השווה לכדי 100 משכורות של התובע בחברה. עוד הוסיף הנתבע טענות של התיישנות, העדר סמכות מקומית ועוד. הנתבע הוסיף וטען שההתפטרות של התובע היתה ברוח טובה, ובעת שעזב אף זכה לפיצויים למרות שלא היה זכאי להם על פי דין. באופן טבעי, המחלוקת הבסיסית שניטשת בין הצדדים נוגעת לשאלת התמליל של אותה שיחה ושיחות נוספות. בתצהיר גילוי המסמכים (נספח א' לבש"א 2602/09), נזכרים "הקלטות ותמלילי ההקלטות של שיחות שהוקלטו על ידי התובע חלקן בינו לבין הנתבע וחלקן בינו לבין מאיר אטיאס". במכתב הלוואי לתצהיר גילוי המסמכים, נכתב כי מסמכים אלה יועברו לעיון ב"כ הנתבעים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. מכתב זה נענה בדרישה לקבלת ההקלטות והתמלילים לאלתר, דרישה שסורבה. מכאן הבקשה. הטענה היא, כי הליכים יש לנהל בקלפים פתוחים, אין להסתיר מסמכים וקיימת חובת גילוי גורפת למעט חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. הנתבעים טענו, כי אין בפי התובע כל הסבר שיניח את הדעת על שום מה ולמה אין הוא מגלה שיחה, שהוא עצמו טוען שהיא מהווה את הבסיס להגשת התובענה. במענה לבקשה, התנגד לה התובע נחרצות. לשיטתו, מדובר בתיק בו קיימת מחלוקת עובדתית קוטבית, שתוכרע באמצעות קביעות של מהימנות, ומשכך מתקיים החריג המוכר בפסיקה שלא לגלות חומר ראיות (ובפרט תמלילים והקלטות) עד לאחר התחייבות הצד שכנגד לגרסה עובדתית. התובע סבר בתגובתו שבמקרה זה בהחלט יש מקום שלא לגלות את המסמכים במיוחד לאור גרסתם המעורפלת של הנתבעים בכתב ההגנה לנסיבות שהובילו להתחייבות הנטענת, כשברור לו לתובע שאם יאלץ לגלות את התמליל ואת הקלטות, יפעלו הנתבעים להתאים את גרסתם לתוכנם של אלה. בתשובת הנתבעים לתגובה, חזרו הללו על טיעוניהם בבקשה, והוסיפו וטענו (וכך גם בדיון היום) שהתובע לא הצביע למעשה על כל טעם שהוא שיצדיק חריגה מכלל הגילוי הרגיל השורר באופן רגיל על מערכות יחסים בין צדדים. אני סבור כי יש להורות על גילוי ההקלטה. ראשית, התובע טרח וציטט בכתב התביעה חלקים נרחבים מהתמליל שעליו הוא משתית את טענותיו. לטעמי, אין זה תקין שבעל הדין יאחז בחלקים מסוימים ממסמך, אך יבקש שלא לגלות את כל המסמך, שעה שהוא נדרש לגילוי מסמכים. מעבר לכך, צודקים הנתבעים שהתובע לא הצביע על כל נזק שצפוי להיגרם לו אם יושלם הליך הגילוי. הנתבע התחייב לגרסה במסגרת כתב ההגנה, ככל שיסטה מאותה גרסה, אזי ימצא עצמו בנחיתות שעה שידרש לספק הסברים לאותה סטיה, כשמנגד, לא ברור לי מה יגרע חלקו של התובע אם יגלה את המסמכים. הגרסאות של הצדדים ברורות - זה טוען להתחייבות במסגרת שיחות בין הצדדים, התחייבות שבקיומה הודה הנתבע במסגרת הקלטות וזה טוען שלא היו דברים מעולם, לא ניתנה כל התחייבות וההקלטות נעשו במסגרת מניפולציה של התובע כלפי הנתבע (באמצעות אדם נוסף). לא ברור איזו גרסה חדשה יוכל הנתבע להמציא היום, התובע לא שפך אור על אותה אפשרות עלומה בטיעוניו ומשכך, יש לחייבו לגלות את הקלטות ואת התמלילים וזאת יעשה בתוך 30 ימים מהיום. בהתייחס לבש"א 3266/09, הרי שזאת עוסקת בבקשת התובע להורות לנתבע ליתן תשובות מלאות לשאלון וכן לגילוי מסמכים ספיציפיים. בכל הנוגע לשאלה 9, התשובה שניתנה על ידי הנתבע הינה מתחמקת וחלקית ויש להשלים את התשובה לשאלה בדיוק כפי שנשאלה. לענין שאלה מס' 10 - גם כאן התשובה מתחמקת. יש להשיב על השאלה בדיוק כפי שנשאלה בצורה שלמה ומדויקת. לענין שאלה מס' 11 - זאת לא נענתה אלא באופן חלקי ביותר ויש להשיב עליה. לענין שאלה מס' 16 - התבקש הנתבע לפרט את שכרו בחברה בזמנים הרלבנטים לתובענה, על מנת להתייחס לטענה לפיה שכרו של התובע היה שכר זעום. מאחר וגדר המחלוקת בענין זה נתחם על ידי הנתבע עצמו, הרי שהשאלה רלבנטית ויש להשיב עליה. מאותו טעם בדיוק, יש ליתן צו גילוי מסמכים ספציפי, כמבוקש באותה בקשה, בכל הנוגע למסמכים מהם ניתן ללמוד על נתוני שכרו של הנתבע. התשובות המשלימות וכן תצהיר הגילוי הספציפי ימסרו אף הם בתוך 30 ימים מהיום. בהתייחס לבש"א 2603/09, הרי שזו עוסקת בעתירת הנתבעים לחיוב התובע בהשלמת תשובותיו לשאלון שנשלח אליו. לענין שאלה מס' 1, הרי שזו כלל לא נענתה. גם אם היה מקום להורות על המנעות מגילוי התמלילים וההקלטות, אין כל סיבה שלא לגלות מתי בוצעו הקלטות שונות (מכל מקום לא סיבה עליה היה התובע מסוגל להצביע). אלה הם גם פני הדברים ביחס לשאלות מס' 2 - 8, והתגובה בענין זה הינה, למרבה הצער, מתחכמת. שאלה מס' 17 נענתה ואין צורך לשוב ולעניות עליה. לענין שאלה מס' 31 - אף אני הייתי סבור שספק אם השאלה רלבנטית, אך התובע בחר להשיב עליה, ומשכך, יתכבד וישיב תשובה מלאה ולא בכותרות. לענין שאלה מס' 35, יפרט התובע, ככל הניתן, מועד מדויק יותר. לענין שאלה מס' 65, הרי שהתשובה אינה מספקת ואינה שלמה ויש ליתן תשובה מפורטת ביחס לאותם מרומים נטענים, כנדרש בשאלה, וזאת לאור הטענות שבכתב התביעה עצמו בענין זה. לענין שאלות מס' 66 ו-67, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע יש לפשפש בפרטיותו של התובע והלה מתבקש לפרט את סוג המשברים, ב"כותרת" בלבד. לעניין שאלה מס' 71, הרי שכנטען, השימוש במילה "וכו'" אינו ראוי, ויש לפרט בדיוק מי הם אותם אנשים שידעו על חידוש הקשר. אלה הם גם פני הדברים ביחס לשאלה מס' 72. לעניין שאלה מס' 73, התשובה הלקונית אינה מתייחסת לסיפא של השאלה, ואף שהניסוח של השאלה קצת לוקה בחסר, יתכבד התובע ויפרט מי קישר בינו לבין הנתבע, ובאיזה נסיבות ומה נאמר מפיו של התובע לנתבע באמצעות אותו אדם. כן, יציין התובע מתי נעשה אותו קשר. השלמת התשובות תתבצע בתוך 30 ימים מהיום. הצדדים יפעלו כאמור בהחלטתי זו בהתאם למועדים שנקצבו לעיל. נקבע דיון בשאלת הסרת העיקולים ליום 7.2.10 שעה 10:00. בשלב זה אין צו להוצאות, אך הן תילקחנה בחשבון בהמשך הדרך. גילוי מסמכיםמסמכים