קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מהי הגדרת סירוב עבודה בלשכה: 1. לפנינו ערעור מכוח סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, במסגרתו תוקף המערער החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה תל אביב (להלן: "הועדה") מיום 30/03/09 שהחליטה כדלקמן: "העורר בן 28, הופנה לעבודה במחסן כללי להכנת הזמנות, עפ"י גרסת המעסיק העורר טען בפניו כי הוא מתחיל לעבוד כאיש מכירות. עפ"י גירסת העורר הוא לא אמר דבר שעשוי להחשב או להתפרש כסרוב. העורר כתב בערר כי לשאלת המעסיק לגבי תוכניותיו בעתיד אמר כי הוא יתחיל לעבוד כאיש מכירות ביהלומים. לאור האמור לעיל (שתי הגרסאות), העורר יצר תנאים לאי קבלתו לעבודה, הכשיל את קבלתו לעבודה בנוסף לכך העורר לא עשה מאמץ כן וסביר עמ' לקבל את העבודה, העורר לא יצא ידי חובתו בכך של.. אמר משהו שעשוי להיחשב או להתפרש כסרוב, עליו לעשות מעשה כן וסביר עמ' לקבל את העבודה. לאור האמנור לעיל, הסירוב נרשם כדין. לדחות את הערר". 2. טענות המערער: א. המערער הגיע לראיון העבודה במטרה לעבוד, במהלך הראיון נשאל לגבי עברו, לימודיו וכן לגבי תוכניותיו לעתיד. המעביד אף רשם את תשובותיו של המערער ומשנשאל על כך על ידי המערער ענה כי אין זה עניינו. ב. המעביד לא הסביר לעובד את אופי העבודה ומהו סוג העובד אותו הוא מחפש. ג. במענה לשאלת המעביד לגבי תוכניותיו העתידיות כאמור, ענה המערער כי מקווה למצוא עבודה במכירות יהלומים, תשובה זו היתה כנה ואין פירושה כי סרב לעבוד אצל המעביד. 3. טענות המשיבה: א. המערער לא הראה רצון כן וסביר לעבוד במקום העבודה אליו הופנה. ב. במידה ועובד מוסר למעביד מפורשות כי באם ימצא מקום עבודה אחר לא ימשיך בתפקידו, הרי שאין בכך משום מאמץ כן וסביר על מנת לקבל את העבודה. ג. מדברי המעביד עולה כי המערער הודיע כי "הולך להיות איש מכירות" והלכה היא כי אין יסוד לפקפק בדברי המעביד ומשכך, בין אם נשאל המערער בדבר תוכניותיו העתידיות ובין אם לאו, הרי שהודעת המעביד מדברת בעד עצמה ומצביעה על כך שהמערער לא נהג כמי שמעוניין לקבל העבודה אליה הופנה. 4. דיון והכרעה: א. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין הערעור להתקבל. ב. הלכה היא כי: "הפנית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" {ראה דב"ע (ארצי) נג/3-91 אבו גאמע - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299}. "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" {דב"ע (ארצי) נז/7-91 משייב - שירות התעסוקה, פד"ע ל 361}. כבר נפסק כי הקריטריון לקביעה אם קיים "סירוב" לקבל עבודה אם לאו, הוא כי "יש להציג את השאלה אם ברור שבעבודה שהוצעה מתקיימים התנאים להיותה עבודה מתאימה ומי שבו מדובר אכן נהג כאדם המחפש עבודה, ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה - יקבל דמי אבטלה" {ראו דב"ע (ארצי) מא/4-91 אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה, פד"ע יג, 61}. ג. במקרה שלפנינו, בין אם נשאל המערער לגבי תכניותיו לעתיד ובין אם לאו, הרי שלדברי המעביד: "אדון יונתן הולך להיות איש מכירות ואני לא מחפש איש מכירות". הלכה היא כי: "רישום המעסיק מהווה ראיה טובה - ולפחות ראשית ראיה - לאמיתות הנימוק שהביא לאי קבלת המועמד לעבודה שהוצעה לו" {עע 1157/01 אלמוג - שירות התעסוקה (לא פורסם, , ניתן ביום 15/04/02); עע 689/05 טייגניש - שירות התעסוקה, (לא פורסם, , ניתן ביום 27/10/06)}. מן הדברים שכתב המעסיק בנדון אין כל אינדיקציה להקשר בו נאמרו הדברים המיוחסים למערער ובאם הודיע המערער כי מדובר בתוכניות עתידיות בלבד, ערטילאיות במועד עריכת הראיון. המעביד הודיע כי המערער "הולך להיות איש מכירות" מבלי שסייג האמור או הודיע כי מדובר היה בתקוה עתידית שאינה מורידה מרצונו לעבוד בשלב זה. ה. המעביד כאמור לא העיד בפנינו עם זאת, מדבריו כאמור עולה כי המערער מסר לו כי בכוונתו לעבוד במכירות כאשר המערער העיד: "נשאלתי לגבי השאיפות שלי ואני עניתי לו" (ר' עמ' 4 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). אכן, כפי הנראה הודיע המערער למעביד כי בעתיד מקווה להשתלב בתחום המכירות. המערער טען כי דבריו נאמרו בתשובה לשאלה אותה הפנה כלפיו המעביד ביחס לתכניותיו בעתיד ובנסיבות העניין , התרשמנו כי כך היו פני הדברים. ו. אנו סבורים כי תשובה כנה של עובד בדבר תוכניותיו העתידיות אל לה לעמוד לו לרועץ ומשכך אין לראות בתשובתו בנדון "סירוב" {ראה עב 2735/06 דיזאני-שירות התעסוקה (לא פורסם, , ניתן ביום 23/08/06); עב 5194/07 דרופלה-שירות התעסוקה (לא פורסם, , ניתן ביום 25/10/2007)}. בעניין זה יפים הדברים שקבע בית הדין הארצי בע"ע 1119/02 זומרוד רבדנוב - שירות התעסוקה (לא פורסם, , ניתן ביום 24/06/03) (להלן: "עניין רבדנוב") במסגרתו נקבע כי: "אין לקבל את העמדה לפיה, מאחר והמערערת ביקשה לעבוד בתחום בו היא הוכשרה, אין לדאוג לה להכנסה לתקופת הביניים. נושא דמי אבטלה בחוק הביטוח הלאומי מטרתו לפתור את בעייתם של מי שבאופן זמני אין להם עבודה. גם מי שאומר בכנות ובהגינות למעביד כי לא יוכל לעבוד בעבודה צמיתה והמעסיק מסרב לכן להעסיקו מאחר והוא מבקש לו עובד קבוע, זכאי למחייה מינימלית. אם המעביד מסרב לקבלו לעבודה מפני שהוא אינו מעוניין בעבודה זמנית, הרי שהמעסיק הוא זה שדוחה את עבודתו של מי שהופנה אליו. ... ראיית הודעתה של המערערת למעסיק, בהגינותה, כי היא מעוניינת בעבודה זמנית למשך חודשיים עד לקבלת תעודת הסמכה כאחות, כאילו סירבה לעבוד בתקופת הביניים, כמוה כאמירה שעל המערערת או לרעוב ללחם במשך חודשיים או לוותר על עבודה בשטח לו הוכשרה. זה מנוגד לשיקולי סבירות ובתוך כך,לחובתו של המשיב לנהוג בתום לב .... על שרות התעסוקה היה, אם כן, להפנות את המערערת לעבודה זמנית אם היתה עבודה מסוג זה בנמצא, תוך לקיחה בחשבון כי המערערת תקבל הסמכה כאחות עוד כחודשיים, תיחשב כ"אקדמאית" ותרצה לעבוד במסגרת המקצוע אותו למדה" (ההדגשה שלי - א. ע.). בענייננו, למערער לא היו תוכניות קונקרטיות למציאת מקום עבודה אחר בתחום היהלומים כבעניין רבדנוב ואף לא הודיע לשירות התעסוקה כי מעוניין בעבודה זמנית ומתעתד לעבור לתחום מכירות יהלומים. עם זאת, אנו סבורים כי הדברים שנקבעו בעניין רבדנוב נכונים אף לעניינינו שכן, העובדה כי דורש עבודה מקווה למצוא בבוא הזמן, עבודה שתתאים לכישוריו ומוסר מידע מתאים כתשובה כנה לשאלת המעביד אל לה לעמוד לו לרועץ ובנסיבות העניין התרשמנו כי דבריו של המערער שלפנינו לא עלו כדי סרוב לקבלת העבודה או היוו סיכול מכוון של קבלתו לעבודה. 5. סוף דבר: הערעור מתקבל - אין צו להוצאות.סירוב עבודה