קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון בחוות דעת פסיכיאטרית של נאשם לצורך תביעה אזרחית: השופט שאול שוחט: נגד המשיב 2 (להלן: "הנאשם") הוגש ביום 10.6.07 כתב אישום המייחס לו גרימת מותה של שכנתו, גב' אסתר לוין ז"ל (להלן "המנוחה"), שהתגוררה באותו הבניין. המבקשים 1-2 הם ילדי המנוחה. המבקש 3 הינו בעלה של המנוחה. לאחר שהנאשם השיב לכתב האישום והחלה פרשת התביעה פנה בא כוחו וביקש, כי ביהמ"ש יורה על קבלת חוו"ד פסיכיאטרית לצורך בחינת מצבו הנוכחי של מרשו ויכולתו לעקוב אחר הליכי המשפט. ביהמ"ש נעתר לבקשתו (ר' פרוט' ישיבת יום 2.11.08). חוו"ד מב"ן הוגשה ביום 11.12.08 וממנה עלה כי הנאשם אינו כשיר, מחמת מצבו הנפשי הנוכחי, לעמוד לדין. המשיבה 1 ( להלן: "המאשימה") הודיעה כי היא מקבלת את חוות הדעת (הודעה מיום 15.1.09). לאור האמור לעיל הורינו, בהחלטה מיום 17.5.09, על הפסקת ההליכים נגד הנאשם, בהתאם לסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב] התשמ"ב-1982 ועל אשפוזו בבית חולים, בהתאם לסעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א -1991. באותה החלטה מנומקת נדחתה גם בקשת הסנגור לברר את אשמת מרשו, חרף העובדה שנקבע כי אינו מסוגל לעמוד לדין, לצורך הוכחה כי הוא היה חולה בשעת מעשה (סעיף 34א' לחוק העונשין) ויש להכריז עליו כלאו בר-עונשין. בעקבות דחיית בקשת הסניגור בעניין זה הגיש האחרון ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון. הערעור נקבע לדיון ליום ה-31.5.2010. (דברי ב"כ הנאשם בישיבת יום 15.7.09). ביום 18.5.09 הגישו המבקשים 1-2 בקשה לקבלת חומר החקירה וחוות הדעת הפסיכיאטריות בעניינו של הנאשם. המבקשים 1-2 מציינים בבקשה, כי החומרים המבוקשים נדרשים לצורך שקילת הגשה של תביעה אזרחית וכן לצורך "הגנה על המבקשים והתמודדותם אל מול המשיב (הנאשם ש.ש.) בוועדות הפסיכיאטריות" (ס' 3 לבקשה). ביום 4.6.09 פנה המשיב 3 במכתב-בקשה שמוען לבית המשפט ובו עתר אף הוא לקבל לידיו את "הפרוטוקולים, את חוות הדעת הפסיכיאטריות בהווה, בעבר וכל חומר אחר שיסייע בידי לתביעה האזרחית". ב"כ הנאשם מתנגד באופן גורף לבקשות המשיבים (תגובה מיום 24.6.09). ב"כ המאשימה התנגדה כי המבקשים 1-2 יקבלו לידיהם את החומר המבוקש על ידם, הסכימה כי יותר להם עיון בחומר, וסייגה הסכמה זו רק לגבי "חומר שאינו פוגע בזכות הנאשם לפרטיות (לדוג' חווה"ד הפסיכיאטריות)" (תגובה מיום 20.5.09). באשר לבקשת המבקש 3 לקבלת חווה"ד הפסיכיאטריות חזרה ב"כ המאשימה על התנגדותה להעברת החומר מאותם טעמי התנגדות הרלוונטים לבקשת המבקשים 1-2 ובאשר לבקשתו לקבל לידיו פרוטוקולים של הדיון הודיעה ב"כ המאשימה כי מאחר שקיימת אפשרות כי המשפט יחודש והמבקש יוזמן לעדות ע"י הסניגור - היא מתנגדת לבקשה ( תגובה מיום 7.6.09). בישיבת יום 15.7.09 התקיים דיון בבקשות במעמד הצדדים כולם. ב"כ הנאשם נותר איתן בעמדתו כי יש לדחות את הבקשות. ב"כ המאשימה הודיעה כי היא מוכנה שהמבקשים כולם יקבלו לעיון, אך לא לצילום או העתקה, את חוות הדעת הפסיכיאטריות. דיון המבקשים 1-2 בקשת המבקשים 1-2 מושתתת על שני אדנים: האחד, הצורך בחומר החקירה וחוות הדעת לצורך תביעה אזרחית שאותה שוקלים הם להגיש. השני, לצורך "הגנה על המבקשים והתמודדותם אל מול המשיב בוועדות הפסיכיאטריות" (ס' 3 לבקשה). אפתח בטעם השני, היות ורק הטעם הראשון משותף למבקשים כולם. המבקשים 1-2 מדגישים בבקשתם את מעמדם כנפגעי עבירה, כמשמעות מושג זה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה"). לגישתם - קיימת בידם הזכות לקבל את החומר המבוקש (חומר חקירה וחוות דעת פסיכיאטריות בעניינו של הנאשם) מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה שהכיר בהם, נפגעי העבירה, כבעלי זכויות מיוחדות בהליך הפלילי (ס' 13 לבקשה). לטענת המבקשים משהופסקו ההליכים כנגד הנאשם ומנקבע, כי אינו כשיר לעמוד לדין והוא אושפז - "קם הצורך של המבקשים להיעזר בחומרים המדוברים לצורך התמודדות על טענותיו העתידיות של הנאשם בפני וועדה פסיכיאטרית שתתכנס אחת לחצי שנה בעניינו" וללא החומר המבוקש לא יוכלו "להציג את עמדתם בצורה האופטימאלית ביותר" דבר שיגרום לסכנה לחייהם (ס' 3,12,13 לבקשה). לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ככל שהיא נשענת על טעם זה שפורט תחת הפרק "הצורך בהגנה על המבקשים" - ללא בסיס משפטי וללא נימוקים מהותיים. ואבהיר: חוק זכויות נפגעי עבירה מקנה למבקשים, כבאים בנעליה של המנוחה (ס' 22 לחוק), זכות לקבל מידע על ההליך הפלילי (בכפוף לסייגים. ר' ס' 8 לחוק), זכות לעיין בכתב האישום (בכפוף לסייגים. ר' ס' 9 לחוק) וכן זכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות (בכפוף לסייגים. ר' ס' 15 לחוק). החוק לא מונה בין זכויות נפגע העבירה את הזכות לעיין בחומר שהוגש לתיק בית המשפט וזכות זו לא נלמדת, באופן משתמע, מזכויות נפגעי העבירה שמניתי לעיל (לרבות מן הזכות לנוכחות בדיון. השווה ס' 5 לפסק דינו של השופט גולדברג בע"פ 7528/95 פנחס הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 89). גם אם אין לומר, כי הזכויות המפורטות בחוק זכויות נפגעי עבירה, שנועד לאפשר מעורבות נפגעי העבירה בהליך הפלילי, מהוות רשימה סגורה וכי החוק קובע הסדר שלילי באשר לזכות העיון בחומרים שהוגשו לבית המשפט במסגרת ההליך הפלילי - וראו לענין זה בג"צ 4792/09, פלסטין מעאלי ואח' נ' פרקליטות מחוז מרכז ואח' , הקובע, כי אין לקרוא אל חוק זכויות נפגעי עבירה, אלא את מה שיש בו - הרי אם קיימת מכוח החוק זכות עיון בחומרים שהוגשו בפני בית המשפט (ומותיר אני סוגייה זו בצריך עיון) צריכה היא להגשים את תכליתו של החוק. כך לדוגמא, חוק זכויות נפגעי עבירה מקנה בידי נפגעי העבירה זכות להביע עמדתם ולהשפיע על קבלת החלטות מסוימות במסגרת ההליך הפלילי- לעניין עיכוב הליכים (ס' 17 לחוק), הסדר טיעון (ס' 17 לחוק), דיון בפני ועדת שחרורים (ס' 19 לחוק) וחנינה (ס' 20 לחוק). ניתן להניח כי אם לצורך שכזה יפנה נפגע עבירה בבקשה מנומקת לבית המשפט לעיין בחומר מסוים שהוגש בפניו על מנת שיוכל להביע את עמדתו (לפי זכותו הקנויה בחוק זה) בצורה מושכלת - תוכל בקשתו להיות נסמכת על החוק ותכליתו ובית המשפט ישקול את הבקשה, אם כי לא בהכרח ייעתר לה (ראו בג"צ פלסטין הנ"ל, בו נדחתה בקשתם של המבקשים, נפגעי עבירה, לעיין בחומר החקירה לצורך גיבוש עמדתם להסדר טיעון). בעניננו, חוק זכויות נפגעי עבירה לא מקנה בידי המבקשים זכות להיות נוכחים או להשמיע טענותיהם בפני ועדה פסיכיאטרית שתדון בעניינו של הנאשם. זאת ועוד - למבקשים, כנפגעי עבירה לא קמה זכות כזו אף מכוח החוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 אשר מקנה למי שאינו החולה, קרובו או בא כוחו, אך זכות לבקש להשמיע טענותיהם בפני הועדה הפסיכיאטרית וההחלטה אם להתיר זאת נתונה לשיקול דעתה של הוועדה "אם לדעתה הם נוגעים לענין" (ס' 26(ג) לחוק לטיפול בחולי נפש). בשלב זה, כפי שעולה מן הבקשה ומפרוטוקול הדיון האחרון, טרם קיבלו המבקשים היתר מן הועדה הפסיכיאטרית להשמיע טענותיהם ומכל מקום לא הוצג בפנינו היתר שכזה (ס' 12 לבקשה; עמ' 175 לפרוט'), כך שהבקשה , ככל שנסמכת היא על הוראות החוק לטיפול בחולי נפש, מוקדמת. הטעם המרכזי (והראשון בסדר) לבקשת המבקשים 1-2 לקבלת החומר הינו לצורך שקילת הגשת תביעה אזרחית כנגד הנאשם או אחרים. מן הבקשה לא ברור כנגד מי שוקלים המבקשים1-2 להגיש תביעה אזרחית אך ב"כ המבקשים 1-2 הבהירה בדבריה בישיבת יום 15.7.09, כי רק לאחר עיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות יוכלו לדעת אם קיימת להם עילת תביעה כנגד הנאשם ו/או אחרים (ר' עמ' 175 ש' 6-8 לפרוט'). ההלכה המנחה בסוגייה היא ללא ספק זו שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"פ 7528/95 פנחס הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 89 (להלן: "פרשת הלל"). מפרשת הלל למדנו, כי עניינה של משפחת הקורבן להיפרע על נזקיה עקב מות המנוח - אינטרס לגטימי הוא, אלא שמול אינטרס זה עומדת זכות ההגנה על הפרטיות של הנאשם המעוגנת בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981. בפרשת הלל סברה דעת הרוב (השופטים מצא וקדמי), כי האינטרס של משפחת הקורבן לעיון בחוות הדעת הרפואית המתייחסת למצבו הנפשי של הנאשם, לצורך בחינה אם לפתוח בהליכים משפטיים אזרחיים גבר באותן נסיבות על הפגיעה בפרטיותו של הנאשם. השופט גולדברג, בדעת מיעוט, שקל את אותם השיקולים שהנחו את דעת הרוב, אך סבר כי באיזון ("האנכי" לגישתו), בין ההגנה על הפרטיות של הנאשם לבין עניינה של משפחת המנוח לקבלת המידע, נוטה מאזן הנוחות לעבר העדפת זכות הנאשם לפרטיות. לאחר ששקלתי את השיקולים שהנחו את בית המשפט העליון(הן דעת הרוב והן דעת המיעוט) בפרשת הלל, תוך יישומם על נסיבות המקרה עסקינן, סבורני, כי במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הלגטימי של המבקשים 1-2 לבחון את הנתונים הרלבנטיים לצורך הגשת תביעה אזרחית על פני הפגיעה בפרטיות הנאשם וכפועל יוצא להתיר את העיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בעניינו של הנאשם. חוות הדעת שהוגשו בעניינו של הנאשם לתיק בית המשפט (והכוונה היא לחוות הדעת מיום 7.6.07 מאת ד"ר שילד, חוו"ד משלימה לחווה"ד מיום 7.6.07 מאת ד"ר שילד וכן חוו"ד מב"ן מיום 11.12.08) נוגעות אמנם, ברובן, במצבו של הנאשם לאחר שנפתח נגדו ההליך הפלילי ונועדו, בראש ובראשונה לצורך הבחינה אם הנאשם כשיר לעמוד לדין אם לאו. ברם, אם היו חוות הדעת נוגעות אך לשם בחינת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין - לא היה מקום להתיר את העיון בהן מאחר שממילא לא היה בהם כדי לתרום למבקשים לצורך הלגטימי לגביו מבקשים הם את העיון (ר' לעניין זה החלטתנו בעניין דומה בפ"ח 1034/08 סבח נ' מדינת ישראל ואח') . בענייננו, חוות הדעת הללו סוקרות את תולדות מחלתו הנפשית של הנאשם ואשפוזיו הקודמים בבתי חולים פסיכיאטריים. הדעת נותנת כי מידע זה יאפשר למבקשים לבחון אם קיימת בידם עילת תביעה כנגד גורמים מסוימים שהיו אמונים על אבחונו הרפואי או בריאותו הנפשית של הנאשם, בתקופות זמן כאלו ואחרות, וכי זו הייתה כוונת ב"כ המבקשים 1-2 בדבריה לבית המשפט כי רק לאחר עיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות יוכלו המבקשים לדעת מיהם הנתבעים הפוטנציאליים מהם יוכלו להיפרע על נזקיהם בעקבות מות המנוחה (עמ' 175 ש' 7-8 לפרוט'). מאחר שלדברי ב"כ המבקשים 1-2, די בחומר זה (חווה"ד הפסיכיאטריות) על מנת שמרשיה יוכלו להגיע "להחלטה מושכלת", כלשונה, בדבר זהות הנתבעים הפוטנציאליים - איני רואה מקום, בשלב זה ולצורך האמור בבקשה (של שקילת הגשת תביעה אזרחית), בהיעתרות לבקשה בכל הנוגע לקבלת כל חומר החקירה שהוגש במסגרת ההליך. רובו ככולו של החומר המדובר לא יכול לשרת את המטרה הלגיטימית של שקילת הגשת תביעה אזרחית וממילא לאחר שהמבקשים 1-2 יגיעו ל"החלטה מושכלת" בדבר התביעה האזרחית שבכוונתם להגיש לרבות זהות הנתבעים - יוכלו להגיש, אם הדבר הכרחי, בקשה קונקרטית בעניין החומר הספציפי המבוקש (תוך הסבר לנחיצות החומר) בפני בית משפט זה - טרם הגשת ההליך האזרחי - או בפני בית המשפט שידון בהליך האזרחי, שיבחן בעצמו, את השיקולים הרלוונטים לרבות פגיעה אפשרית של הנאשם מחשיפת החומר. העובדה כי הדיונים בתיק זה התנהלו בדלתיים פתוחות וכי המבקשים 1-2 נכחו בדיונים, לרבות בשתי ישיבות ארוכות (שהפרוטוקול שנערך בעניינם נפרש על פני כ-150 עמ' פרוט') במסגרתם העידה ונחקרה ד"ר שילד שערכה את חוות הדעת המרכזית בעניינו של הנאשם והתייחסה בעדותה למצבו הפסיכיאטרי של הנאשם לאורך השנים ובאשפוזיו הקודמים - מטים את הכף לקבלת בקשתם לקבלת חווה"ד הפסיכיאטריות. כאמור, מבקשים 1-2 נחשפו במסגרת הדיונים בביהמ"ש לחומר רב הנוגע לעברו הפסיכיאטרי של הנאשם. ב"כ הנאשם לא הצביע על נזק כלשהו שעלול להיגרם למרשו אם ייחשף פרט נוסף (ככל שקיים) המצוי בחוות הדעת הפסיכיאטריות, שטרם נחשף, הנוגע לעברו הפסיכיאטרי של הנאשם. העובדה כי לנאשם עבר פסיכאטרי עובר למועד ביצוע העבירה הינה עובדה שידועה לצדדים כולם וב"כ הנאשם טרח להדגישה לא פעם. די אם אציין כי תגובת הנאשם לכתב האישום (הוגשה ביום 3.5.08) נפתחת במילים, כי "הנאשם סובל ממחלת נפש קשה והנו מוכר למערכת הפסיכיאטרית...". עוד אציין כי בפרשת הלל דעת השופט גולדברג שסבר באותה הפרשה, בדעת מיעוט, כי אינטרס ההגנה על הפרטיות של הנאשם גבר על אינטרס משפחת המנוח לקבל מידע התבססה בעיקר על הטעם כי באותו המקרה ניתן פסק-דין בעניינו של הנאשם בו היה מצוי פירוט רב על מצבו הרפואי, על אשפוזיו הקודמים ועל האבחנות הרפואיות שנקבעו - ובאלו היה לגישתו די על מנת לאפשר למשפחת המנוח לשקול אם להגיש תביעה אזרחית. בעניינו אנו, אין בפני המבקשים כיום חומר כתוב ממנו יכולים לדלות פרטים אודות מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם ואשפוזיו הקודמים, פרטים שנחוצים להם לצורך בחינה אם יש מקום להגיש תביעה אזרחית וכנגד מי, ועל כן סבורני כי אין מנוס מחשיפת חוות הדעת הרפואיות בפניהם לצורך האמור. המבקש 3 המבקש 3, שאינו מיוצג, הגיש בקשה גורפת לקבלת חוות הדעת הפסיכיאטריות, הפרוטוקולים וכן "כל חומר אחר" שיש בו כדי לסייע בידו לתביעה אזרחית ששוקל הוא להגיש. הניתוח שנעשה לעיל באשר לצורך הלגטימי של המבקשים 1-2 בחוות הדעת הפסיכיאטריות נכון אף לגבי המבקש 3 ועל כן יש מקום להתיר לו את העיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות לצורך האמור. דא עקא, בנוסף לטיעונים שהעלה ב"כ הנאשם בהתנגדותו לחשיפת החומר בפני המבקשים 1-2, כלפי המבקש 3 יש בפי ב"כ הנאשם טיעון נוסף. המבקש 3 היה רשום בכתב האישום כעד מטעם התביעה ועל כן לא הותרה נוכחותו בדיונים שהתקיימו. בהמשך ויתרה התביעה על עדות המבקש 3, מה שהביא את ב"כ הנאשם להצהיר כי אם וכאשר יחודשו ההליכים כנגד מרשו (וכאמור ב"כ הנאשם אף ערער לביהמ"ש העליון על החלטת בימ"ש זה להפסקת ההליכים ללא בירור שאלת האשמה) יבקש הוא את העדתו כעד הגנה מטעם הנאשם היות והוא "עד חשוב ביותר" (עמ' 177 ש' 26 לפרוט'). בין אם יחודשו ההליכים כנגד הנאשם ובין אם לאו, בין אם יוזמן המבקש 3 כעד הגנה מטעם הנאשם ובין אם לאו - לא יכול להיות ספק שכעד לא יידרש הוא להעיד באשר לעברו הפסיכיאטרי של הנאשם ולאשפוזיו הקודמים. אשר על כן, מאחר שקבעתי, כי למבקש 3 (כמו למבקשים 1-2) אינטרס לגטימי לעיון בחוות הדעת הפסיכיאטריות לצורך שקילת הגשת תביעה אזרחית, אינטרס שגובר בנסיבות העניין על זכות הנאשם לפרטיות - איני רואה מקום למנוע זאת ממנו אך מן הטעם כי ב"כ הנאשם רואה בו עד הגנה פוטנציאלי, מבלי ליתן הסבר כיצד הגנתו של מרשו עלולה להיפגע בעקבות חשיפת חוות הדעת הפסיכיאטריות לעיניו. מטעם זה איני רואה גם מניעה, כי המבקש יוכל לעיין בפרוטוקול הישיבות בהן נחקרה ד"ר שילד בלבד (מדובר על פרוטוקול ישיבות 27-28 לאוקטובר 2008 בלבד). איני מוצא לנכון להתיר עיון ביתר הפרוטוקולים וכן "בכל חומר אחר" מאחר שמלבד שבקשה זו נוסחה באופן גורף מדי, המבקש 3 לא נתן כל הסבר לרלוונטיות לגישתו למידע הנמצא או עשוי להימצא ביתר הפרוטוקולים או ב"חומר אחר" בו מבקש הוא לעיין לצורך שקילת תביעה אזרחית. כב' השופטת שרה דותן - אב"ד: אני מסכימה. כב' השופטת דליה גנות: אני מסכימה. סוף דבר הבקשות מתקבלות בחלקן. עותק מחוות הדעת שהוגשו בעניינו של הנאשם לתיק בית המשפט (והכוונה היא לחוות הדעת מיום 7.6.07 מאת ד"ר שילד, חוו"ד משלימה לחווה"ד מיום 7.6.07 מאת ד"ר שילד וכן חוו"ד מב"ן מיום 11.12.08) יועברו, על פי בקשת המבקשים 1-2, לידי מרכז "נגה" אשר יחזיקם בנאמנות ויתיר למבקשים 1-2 לעיין בהם לצורך שקילת הגשת תביעה אזרחית. הגם שהמבקש 3 אינו מיוצג על ידי מרכז "נגה", אני רואה לנכון לקבוע, כי גם המבקש 3 יהא רשאי לעיין בחוות הדעת במרכז "נוגה" לאחר תיאום, ובפרוטוקול, במזכירות בית המשפט, בתיאום עם המזכירות הפלילית. משפט פליליהתחום הנפשימסמכיםפסיכיאטריהנאשם חולה נפש / כשירות לעמוד לדיןחוות דעת