ערבות חברת כוח אדם במשרד התמ''ת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבות חברת כוח אדם במשרד התמ''ת: בפנינו עתירת התובעת (המתוקנת על פי החלטה מיום 17.5.09), חברת אופקים א.ג. בע"מ (להלן - התובעת או אופקים) למתן סעדים אלה: להורות למשיבה להימנע מלחלט ערבות בנקאית שנמסרה על ידי התובעת בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם; לקבוע כי על המשיבה להימנע מכינוס וועדת החילוט מכוח חוק העסקת עובדים ותקנותיו; לקבוע כי החלטת ועדת החילוט מיום 26.11.08 בטלה. רקע כללי וההליך: אופקים היא חברה פרטית, אשר הייתה רשומה בבעלותה ובניהולה של הגב' אנה פשייב. החל מיום 28.11.07 פעלה התובעת כחברה קבלנית למתן שירותי כוח אדם ולשכה פרטית, מכוח רישיון והיתר שקיבלה מאת משרד התמ"ת, לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996. לשם הבטחת מילוי חובותיה כלפי עובדיה וקיום התחיבויותיה על פי החוק, הפקידה אופקים במשרד התמ"ת, בחודש נובמבר 2007, ערבות בנקאית על סך 173,000 ₪ שתוקפה המקורי נקבע עד ליום 26.11.08 (נספחים 2 ו- 3 לכתב ההגנה). בחודש ספטמבר 2008 הועברה הבעלות על אופקים למר משה אביר, שכיום הוא בעל המניות ומנהלה של החברה. במכתב נושא תאריך 9.9.08, חתום על ידי גב' אנה פשייב, אופקים הודיעה לנתבעת כי "חברת אופקים החליטה להפסיק את פעילותה כקבלן כוח אדם וכלשכה פרטית. מצורפים בזאת רישיונות החברה מטעמכם. אנו מבקשים לשלוח לנו בהקדם ובדואר רשום את הערבות הבנקאית שהפקדנו במשרדכם" (נספח 6 לכתב ההגנה). ביום 18.11.08 פנתה גב' אפרת גור, ממונה על חוק קבלני כוח אדם ולשכות פרטיות במשרד התמ"ת ליועץ המשפטי של משרד התמ"ת, בבקשה להורות על כינוסה של הועדה המייעצת לעניין חילוט הערבות. במכתב נאמר שנוכח מידע המצוי בידה באשר למעורבותו של מר אביר באופקים, חוסר שיתוף פעולה של אופקים וגב' פשייב במסירת מידע בנוגע לסיום עבודתם של העובדים, זכויותיהם ופעילות החברה כיום, ו"אי בהירות וחשש לגבי העובדים שהועסקו בחברה ותשלום זכויותיהם", מבוקש לחלט "ערבות מגן" את הערבות המופקדת במשרד עד שימוצו הליכי הבדיקה והחקירה בנוגע לתשלום מלוא זכויות העובדים (נספח 12 לכתב ההגנה). ביום 19.11.08 פנתה גב' מקובר, מנהלת אגף הרישוי במשרד התמ"ת, לגב' אנה פשייב והודיעה לה כי מאחר שתוקף הערבות הבנקאית שהפקידה עומד לפקוע בסוף חודש נובמבר 2008, ועד מועד זה לא הועברו על ידה לידי הנתבעת מלוא הפרטים בנוגע לזכויות העובדים שהועסקו על ידה, בכוונת הנתבעת לכנס את הועדה המייעצת בעניין חילוט הערובה שהופקדה על ידה ועל זכותה להעלות טיעוניה בפניה בעניין זה (נספח 15 לתצהיר משה אביר). התובעת השיבה לנתבעת במכתב בא כוחה מיום 23.11.08, כי הגב' פשייב הודיעה על הפסקת פעילות התובעת כקבלן כוח אדם, ועל העברת מניותיה בחברה למר אביר. אופקים ביקשה להאריך את תוקף הערבות הבנקאית שהופקדה על ידה בחודש אחד, ובמהלכו "לנסות ולספק את דרישותיכם על פי הדין" (נספח 22 לתצהיר משה אביר). ביום 23.11.08, השיבה גב' מקובר, כי החזרת רשיון קבלן כוח אדם על ידי הגב' פשייב אינה פוטרת אותה מחובותיה ביחס לתקופה בה עסקה כקבלן כוח אדם, מכוח רישיון שקיבלה מהנתבעת, ועל כן, ההחלטה על כינוס הועדה בעניין חילוט הערובה עומדת בעינה, והיא תדון בעניין הערובה האמורה ביום 25.11.08. כן ציינה גב' מקובר כי מסמכים שנתקבלו במשרד התמ"ת ועליהם הלוגו של חברת אופקים לא היו חתומים ע"י איש ולכן לא ניתן היה להתייחס אליהם (נספח 23 לתצהיר משה אביר). ביום 24.11.08 הגישה התובעת עתירה למתן צו מניעה שימנע את חילוט הערבות על ידי המשיבה ולחלופין יאריך את תוקף הערובה על מנת לאפשר לתובעת לעמוד על המסמכים אותם היא נדרשת להגיש, על מנת להוכיח שאין עילה לחילוט הערובה. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את כינוסה של הועדה המייעצת ואת חילוט הערבות (בש"א 5722/08). בדיון שהתקיים ביום 25.11.08 (בטעות הודפס בפרוטוקול 24.11.08) הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שניתנה לה תוקף של החלטה לפיה תוקף הערבות של אופקים יוארך עד ליום 28.2.09, כאשר "במשך תקופה זו יערוך משרד התמ"ת את החקירות וככל שיגיע להחלטה כי יש מקום לחלט את הערבות יכנס את הועדה המייעצת לחילוט. למבקשת תינתן אפשרות להציג ראיות ולטעון את טענותיה". ביום 26.11.08 התכנסה הועדה המייעצת לעניין חילוט ערובה וקבעה כי היא ממליצה על כך ש"במידה ויתברר בסמוך למועד שאמורה לפוג הערובה שתוקפה הוארך כאמור, כי לא חל שינוי בנתונים שהוצגו לפני הועדה (שהיינו, החברה, מנהליה ו/או בעליה לא שיתפו פעולה עם המשרד ו/או לא סיפקו את המידע הדרוש לשם הוכחה כי קוימו זכויותיהם של עובדיה ו/או לא הסתיימו הליכי הבירור המינהלי) - תחולט הערובה ב"חילוט מגן", ללא צורך בהיוועצות מחודשת עם הועדה, וסכום הערובה יופקד בחשבון משרד התמ"ת עד לסיום הליכי הבירור" (נספח 30 לתצהירו של מר משה אביר). ביום 15.2.09 נשלחה למר אביר על ידי גב' מקובר "הודעה על כוונה לחילוט הערבות" במסגרתה נטען כי על אף החלטת בית הדין מיום 24.11.08, הנתבעת נתקלה בחוסר שיתוף פעולה עקבי מצדו בנוגע לגילוי מלוא הפרטים הנוגעים לזכויות עובדי אופקים, ובכלל זה, במהלך גביית עדותו. על כן, ניתנת לו הזדמנות נוספת ואחרונה להמציא את הנתונים המבוקשים, ולחלופין, להגיש טיעונים בכתב, בנוגע לכוונת הנתבעת להורות על חילוט הערובה וזאת עד ליום 22.2.09 (נספח 31 לתצהירו של מר משה אביר). ביום 19.2.09 התובעת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את כינוסה של ועדת החילוט עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי; ביטול החלטת הועדה המייעצת מיום 26.11.08 וחילוט הערובה (בש"א 3011/09). ביום 23.2.09, התובעת הודיעה על מחיקת הבקשה, לנוכח הצהרת ב"כ המדינה בדיון בהליך זה לפיה הוועדה המייעצת תכונס שוב בטרם תתקבל החלטה בדבר חילוט הערבות. במכתב מיום 24.2.09, הודיעה גב' מקובר לבנק הפועלים על חילוט מלא ומיידי של הערבות הבנקאית בסך 173,000 ₪ (נספח 32 לתצהיר משה אביר). ביום 25.2.09 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה על ביטולה של החלטת הועדה המייעצת מיום 26.11.09 וימנע את חילוט הערבות הבנקאית עד מתן פסק הדין בתיק העיקרי (בש"א 3095/09). ביום 27.2.09 ניתנה החלטת בית הדין כמפורט להלן: חילוט הערבות בהתאם למכתבה של המדינה מיום 24.2.09 יעוכב בכפוף לכך שתוקף הערבות נשוא הבקשה יוארך עד ליום 30.7.09. מובהר בזאת לבנק שככל שסעיף 1 לא בוצע, או לא ניתן לביצוע, הערבות תחולט. הערבות המוארכת תומצא למשיבה עד ליום 1.3.09 בשעה 10:00. תוקף הערבות יוארך עד להכרעה בפסק דין חלוט, וככל שהמבקשת [=התובעת] לא תמציא למשיבה תוך 15 ימים אישור על כך שהערבות הוארכה בהתאם למצב התיק, המדינה תהיה רשאית לפעול להליך של חילוט. כן נקבעו בהחלטה לוח זמנים להגשת כתב הגנה ותצהירי עדויות מטעם הצדדים. בהחלטה מיום 17.5.09 נתקבלה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה ולפיצול סעדים, כך שהתובעת תוכל לתבוע בהליך נפרד בבית משפט מוסמך את הנזקים והעלויות שנגרמו לה עקב הצורך להאריך את כתב הערבות עד לסיום ההליכים המשפטיים. כן ניתנו במהלך ההתדיינות החלטות דיוניות שונות בבקשות לגילוי מסמכים, בקשות למסירת שאלון ובקשה למחיקת סעיפים מתצהירה של גב' מקובר. מטעם התובעת העיד מר משה אביר. מטעם הנתבעת, העידה גב' רבקה מקובר, מנהלת אגף הרישוי במשרד התמ"ת. התשתית הנורמטיבית: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, מסדיר את העיסוק בקבלנות כוח אדם. תכליתו של החוק היא הבטחת זכויות העובד המועסק במתכונת העסקה משולשת של עובד, משתמש וקבלן כוח אדם. החוק קובע משטר רישוי במסגרתו נקבעה שורה של תנאים הכרחיים למתן הרישיון בצד סנקציות פליליות על הפרתו. על פי החוק, על מנת לקבל רישיון על החברה הקבלנית לקיים מספר תנאים, ואחד מהם הוא המצאת ערובה לפי סעיף 3(א)(2) לחוק, הקובע כי תנאי לקבלת רשיון לעסוק כקבלן כוח אדם הוא המצאת ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו של הקבלן כלפי עובדיו. הוראות מפורטות בעניין מהות הערובה ותנאיה נקבעו בתקנות העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (ערובה), התשנ"ו- 1996 (להלן - התקנות). בכל הנוגע לחילוטה של הערובה, העילה והתנאים לכך, נקבע בתקנות הסדר זה: 6. ראה השר כי קבלן כוח אדם נמנע מלקיים חובה מהותית שלו כלפי עובדיו, כולם או חלקם, רשאי הוא, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, לחלט את הערובה שהמציא קבלן כוח האדם, כולה או מקצתה. 7. (א) התקיימה עילה לחילוט לפי תקנה 6, יודיע יושב ראש הועדה המייעצת על כך לקבלן כוח האדם וייתן לו הזדמנות, תוך פרק זמן סביר בהתחשב בדחיפות הענין, להשמיע את טענותיו בפני הועדה. (ב) מצאה הועדה המייעצת כי קיימת עילה לחילוט וכי חילוט עשוי להועיל בנסיבות הענין, תמליץ לשר על החילוט, על גובה הסכום שיחולט ועל אופן השימוש בסכום האמור. (ג) השר רשאי, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, לדחות את חילוט הערובה, לשם מתן הזדמנות לקבלן כוח האדם למלא את חובותיו שבשל הפרתן נשלחה אליו הודעה לפי תקנת משנה (א); יושב ראש הועדה המייעצת יודיע על כך לקבלן כוח האדם והדחייה כאמור לא תעלה על שלושים ימים מיום שהודיע כאמור. 8. השר יחליט, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, בדבר אופן השימוש בכספי החילוט לצורך קיום ההתחייבויות של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, שבשל הפרתן הוחלט על חילוט. טענות הצדדים בתמצית: התובעת טענה כי התנהלות המדינה נובעת משיקול זר - "רדיפת השלטונות את מר אביר", כאשר המדינה התנכלה למר אביר ולכל מי שקשור עמו בעסקים, עד שהביאה לכך שגב' פשייב החליטה להפסיק את פעילות החברה כקבלן כוח אדם והחזירה את הרישיון למדינה; גם אם כנטען על ידי המדינה אופקים פעלה שלא כדין, קיבלה רישיון במרמה והמשיכה בפעילותה כקבלן כוח אדם לאחר שהרישיון הושב למדינה (טענות המוכחשות על ידי התובעת) התנהלות זו אינה מקימה עילה לחילוט הערובה, במיוחד כאשר המדינה לא הפעילה את סמכותה לבטל את רישיון חברת אופקים למרות שידעה פרק זמן משמעותי על מעורבותו של מר אביר בתובעת; תנאי סף לנקיטת הליך של חילוט הערובה וכינוס הוועדה המייעצת הוא שהשר "ראה שקבלן כוח אדם נמנע מלקיים חובה מהותית שלו כלפי עובדיו", ותנאי סף זה לא התקיים. כיום, כשנה לאחר שהחלה המדינה בחקירה בעניין, לא עלה בידה להצביע ולו על עובד אחד שהופרה זכות מהותית שלו. על מנת לחלט את הערובה על המדינה להציג טענות ספציפיות המתייחסות לעובד שזכותו המהותית נפגעה ולאפשר לתובעת להגיב על טענות אלה; החוק לא קבע מנגנון להשבת הערבות, ואין בו כל הנחייה או נוהל כיצד על חברת כוח אדם לפעול עם סגירתה, והחוק גם לא הסמיך את הנתבעת להציב תנאים ודרישות מקבלן כוח אדם כתנאי להחזרת הערבות. מדובר בהסדר שלילי ולא ב"לקונה". לפיכך, אין לנתבעת סמכות ל"חילוט מגן" של הערובה עד להשלמת הבירור אם נפגעו זכויותיהם של עובדי קבלן כוח האדם; התובעת שיתפה פעולה עם הנתבעת והמציאה לה את כל המסמכים הרלוונטיים. הנתבעת טענה כי החל מיום הקמתה פעלה התובעת בניגוד לדין, קיבלה רישיון במרמה והמשיכה בפעילותה כקבלן כוח אדם גם לאחר שמנהליה התחלפו והרישיון הושב לנתבעת; עצם פעילות החברה ללא רישיון כדין מהווה הפרת חובה מהותית כלפי עובדיה, שכן היא מסכנת את זכויותיהם של עובדיה; התובעת התחמקה מגילוי מסמכים רלוונטיים (מסמכים המעידים על ביצוע גמר חשבון או מסמכים המעידים כי קבלני כוח אדם שקלטו את העובדים התחייבו לשלם את זכויות העובדים בגין תקופת העסקתם בתובעת); כאשר קבלן כוח אדם מפסיק את פעילותו תוך יום אחד בלבד ומבלי שהראה כי עובדיו קיבלו את מלוא זכויותיהם, הרי שהאמצעי היחיד להבטיח את זכויות העובדים הוא חילוט הערובה; אין לקבל את פרשנות התובעת לפיה ניתן לחלט ערובה רק בסיטואציה בה קיימות ראיות לאי תשלום זכויות כספיות מתחום משפט העבודה. קבלת פרשנות זו תמריץ קבלני כוח אדם להתחמק מהצגת מידע, תקטין את אפשרות הפיקוח על קבלני כוח אדם ותפגע בזכויותיהם של עובדי קבלני כוח אדם; ההחלטה על חילוט הערובה התקבלה כדין, משיקולים ענייניים, ואין כל מקום להתערב בה; יש להביא בחשבון גם את ההיבט של מאזן הנזק, שכן החזרת הערובה לידי התובעת תסכל כל אפשרות לשלם את זכויות העובדים אשר הועסקו על ידי התובעת, גם אם בעתיד יתקבלו פניות של עובדים אשר זכויותיהם קופחו; מנגד, דחיית התביעה לא תגרום נזק בלתי הפיך לתובעת, שכן הערבות תימצא בקופת המדינה ותושב לתובעת ככל שיתברר כי מלוא זכויות העובדים שולמו. הכרעה: תכלית החוק: על תכלית החוק בכלל וחובת הפקדת ערובה בפרט עמד בית הדין הארצי בעניין יו. אס. ג'י. די בע"מ [עב (ארצי) 1002/02 יו. אס. ג'י. די בע"מ - מדינת ישראל, פד"ע לח 529] באומרו: העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם הייתה לתופעה נפוצה במגזרים בהם נדרשת ניידות גבוהה של עובדים ובמגזרים, ובכגון זה הציבורי, הנתון למגבלות של תקנים ושיא כוח אדם. נוכח התרחבות התופעה והיקפה ראה המחוקק לנכון להסדיר תחום זה בחוק קבלני כוח אדם והתקנות שהותקנו מכוחו, בהם נקבעו, בין היתר, גבולות האחריות כלפי העובדים, במסגרת "מערך היחסים המשולש" עובד - משתמש - קבלן כוח אדם. החוק נועד להבטיח את זכויות העובד המועסק על ידי קבלן כוח אדם ורווחתו, לאור ההרעה המוחשית שחלה במצבם של העובדים המועסקים בדרך זו וההשלכות השליליות הנובעות הימנה. ... לשם הגשמת תכליתו של החוק ומטרתו, הותנה העיסוק בקבלנות כוח אדם בקבלת רשיון. במסגרת משטר הרישוי שהוטל בחוק ובתקנותיו, נקבעו דרישות כלפי קבלן כוח אדם אשר נועדו להבטיח את זכויות העובדים. מבקש הרשיון נדרש להוכיח את כשירותו המקצועית לניהול עסק ממין זה ולקיימו מן הבחינה המקצועית; נדרש ממנו להבטיח את קיומם של תנאי העסקה סביבתיים ופיזיים נאותים; וכן נדרשת ממנו יציבות כלכלית, שיהא בה כדי להוות "רשת בטחון" מוגברת להבטחת זכויותיהם של העובדים המועסקים על ידו. בתוך כך, נקבעה הדרישה להפקדת ערובה להבטחת מילוי התחייבויותיו של קבלן כוח האדם לעובדיו. "דרישה זו באה לאור החשש שמא יפסיק לפתע פעילותו וייעלם, תוך השארת העובדים - אשר מספרם מגיע לעיתים לאלפים - חסרי כל". סכום הערובה ופדיונו, הוא זה אשר יעמוד לעובדים "ביום פקודה", במקרים בהם יחדל קבלן כוח האדם - מעסיקם - מפעילותו ויותיר אותם אל מול שוקת שבורה. (ההדגשה הוספה). על התכלית המונחת ביסוד חובת הפקדת ערובה עמד בית המשפט העליון בבג"צ 450/97 תנופה שרותי כוח אדם ואחזקות בע"מ - שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(2)433: המחוקק נתן דעתו לבעיה החדשה. בחוק קבלני כוח אדם הוא ביקש להסדיר את "שוק" קבלני כוח האדם, ולקבוע גבולות של אחריות כלפי העובדים. הוטל משטר של רישוי. נקבעו דרישות הבאות להבטיח את זכויות העובדים. בין אלה נקבעה הדרישה להמצאת ערובה להבטחת מילוי התחייבויותיו של קבלן כוח האדם לעובדיו. דרישה זו באה לאור החשש כי קבלן כוח האדם יפסיק לפתע את פעילותו וייעלם, תוך השארת העובדים - אשר מספרם מגיע לעתים לאלפים - חסרי כול. חשש זה הובא לידיעת הכנסת על-ידי העוסקים בתחום זה. נראה לי כי התכלית המונחת ביסוד חוק קבלני כוח אדם בכלל והדרישות בעניין הערובה בפרט, הינה תכלית ראויה. היא נועדה להבטיח את זכויות העובד ואת רווחתו. היא באה למנוע פגיעה חמורה בביטחון הסוציאלי של העובד. כללו של דבר: תכליתו של החוק בכלל ותכלית החובה המוטלת על קבלן כוח אדם להפקיד ערובה בפרט היא להבטיח את זכויות העובדים שהועסקו על ידי קבלן כוח אדם, במיוחד במקרה של הפסקת פעילותו של קבלן כוח אדם. לאורה של תכלית זו עלינו לפרש את הוראות החוק והתקנות ואת הסמכויות המוקנות למדינה על פי החוק והתקנות. סמכות המדינה שלא להשיב את הערובה במקרה של הפסקת פעילות קבלן כוח אדם: לטענת התובעת, החוק לא קבע מנגנון להשבת הערבות, ואין בו כל הנחייה או נוהל כיצד על חברת כוח אדם לפעול עם סגירתה. החוק גם לא הסמיך את המדינה להציג דרישות כלשהן לקבלן כוח אדם כתנאי לשחרור הערובה עם הפסקת פעילותו או עקב תום תוקפה של הערובה שהפקיד. מדובר בהסדר שלילי ולא בלקונה. לכן, המדינה אינה מוסמכת לחלט את הערובה ב"חילוט מגן" עד אשר יתברר אם הופרו זכויות העובדים. האפשרות לחילוט הערובה קמה רק כאשר ראה השר שזכות מהותית קונקרטית של העובד נפגעה, ואז יש לתת לקבלן כוח האדם הזדמנות להביא את ראיותיו בעניין הפגיעה המהותית בזכותו של העובד. אין בידינו לקבל טענה זו. כאמור וכפי שנקבע בפסיקה תכליתו העיקרית של חיוב קבלן כוח אדם בהפקדת ערובה היא להבטיח כי במקרה בו יחדל קבלן כוח האדם מפעילותו יהיה מקור כספי מובטח לתשלום זכויות העובדים שלא שולמו על ידי קבלן כוח האדם. קבלת טענת התובעת, לפיה במקרה שקבלן כוח אדם מודיע על הפסקת פעילותו חייבת המדינה להשיב לו מיידית את הערובה שהופקדה ואין לה סמכות לדרוש נתונים ומסמכים או להעמיד תנאים לשחרור הערובה משמעותה סיכול מוחלט של תכלית החוק וריקון הוראת החוק מתוכנה. ברור, שאם תושב לקבלן כוח האדם הערובה מיד לאחר הודעתו על הפסקת פעילותו, ולאחר מכן יתברר כי הקבלן לא שילם לעובדיו את זכויותיהם, יעמדו העובדים בפני שוקת שבורה, בהעדר מקור כספי לתשלום זכויותיהם. משתכלית הפקדת הערובה היא להבטיח את זכויות עובדי קבלן כוח אדם גם ובעיקר לאחר הפסקת פעילותו של הקבלן, בסמכותה של המדינה ואף מחובתה לבדוק כי שולמו לעובדים מלוא הזכויות שהגיעו להם בקשר לעבודתם ולסיומה בטרם תושב הערובה לקבלן כוח האדם. במסגרת הבדיקה, רשאית המדינה לדרוש מקבלן כוח האדם נתונים ומסמכים המוכיחים כי אכן שולמו לעובדים כל הזכויות שהגיעו להם בקשר לעבודתם ולסיום עבודתם, וזאת כתנאי לשחרור הערובה. זאת ועוד. כפי שיפורט בהמשך, קבלן כוח אדם חייב בכל מקרה למסור נתונים ומסמכים לנתבעת הן מכוח הוראות החוק והן מכוח חובות המוטלות עליו ביחסיו עם הרשות המינהלית. כללו של דבר: לנוכח תכלית חיוב קבלן כוח אדם בהפקדת ערובה, הבטחת זכויות העובדים בעיקר בעת הפסקת פעילותו, אנו דוחים את טענת התובעת כי המדינה אינה רשאית לעכב את שחרור הערובה עד לבירור אם שולמו זכויות העובדים ואינה רשאית לדרוש נתונים ומסמכים מקבלן כוח האדם כתנאי לשחרור הערובה. חובתו של קבלן כוח אדם למסור מסמכים ונתונים: בית המשפט העליון עמד על חובות ההגינות המוטלות על הפרט ביחסיו עם הרשות המינהלית, כגוף מפקח ומעניק רישיון על פי דין, בעניין קונטרם [בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ - משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1)289]. בפסק דין זה הועמדה להכרעה החלטת המכס לסרב לחדש את הרישיון שהוענק לעותרת להפעלת מחסן רישוי לפי תקנות המכס, תשכ"ו-1965, לאחר שהתברר לרשויות המכס, בדיעבד, כי זכותה הקניינית של העותרת בשטח, המהווה תנאי לקבלת הרישיון, שנויה במחלוקת. בית המשפט דן בחובות ההגינות, ובפרט חובות הגילוי, המוטלות על האזרח הפונה לרשות בבקשה לקבלת רישיון על פי דין, וקבע כי על אף שבמשפט הציבורי לא קיימת הוראה מפורשת בדין המטילה חובות מעין אלה ביחסים שבין הפרט והרשות, בקשר להפעלת סמכותה על פי דין בהסדרת רישיון, הרי שחובות מעין אלה ימצאו בחובת ההגינות במשפט הציבורי. החובה לגלות מידע מהותי היא חלק מחובת ההגינות וכשם שהיא מוטלת על הרשות היא מוטלת אף על האזרח, וכך נקבע בעניין קונטרם: חובה דומה מוטלת על האזרח גם כלפי הרשות המינהלית לא רק בתחום המשפט הפרטי, אלא גם בתחום המשפט הציבורי. החובה עשויה להיות מוטלת על-ידי חיקוק, כתנאי לקבלת רישיון מסוים או טובת הנאה מסוימת. אולם, בנוסף לכך, גם מקום שאין היא מוטלת על-ידי חיקוק, היא קיימת, לפי ההלכה, כביטוי של חובת ההגינות. ההגינות אינה סובלת מצב שבו אזרח ינסה להשיג מרשות מינהלית רישיון או טובת הנאה, שאולי אין הוא ראוי להם, או ינסה להשפיע באופן אחר על החלטת הרשות, באמצעות מידע מטעה, לרבות על-ידי העלמת מידע. גילוי מידע מהותי ואמין על-ידי אזרח הפונה בבקשה אל הרשות הינו לא רק ציווי מוסרי, אלא גם צורך מעשי. שהרי הרשות חייבת לקבל כל החלטה על יסוד כל השיקולים הענייניים. העלמת מידע מהותי על-ידי האזרח עשויה להשמיט שיקולים ענייניים מעיני הרשות, לשבש את מלאכת האיזון של השיקולים ולעוות את החלטת הרשות. כתוצאה מכך, הרשות עלולה לקבל החלטה מוטעית, אולי גם בלתי חוקית, הפוגעת בציבור, כגון על-ידי מתן רישיון למי שאינו כשיר לכך או מתן מענק כספי מתוך אוצר המדינה למי שאינו זכאי לכך. זה הטעם לכלל, הנגזר מחובת ההגינות, שלפיו אזרח חייב לגלות בפני הרשות מידע מהותי ואמין הנוגע לעניין הנדון (שם, עמ' 324). בית המשפט עמד על תוכנה של החובה המוטלת על האזרח לגילוי מידע מהותי לרשות המינהלית, וקבע כי עליה להיקבע על פי נסיבות העניין. בין היתר, יובאו בחשבון אלה: חובה זו חלה בעיקר על מקרים בהם האזרח מבקש לקבל מן הרשות המינהלית רישיון, מינוי או טובת הנאה אחרת, להבדיל ממקרים בהם הרשות מפעילה סמכות שלא לבקשת האזרח; האזרח חייב להציג בפני הרשות מידע המצוי בידו או בהישג ידו, והוא בגדר שיקול ענייני ועיקרי שיש בו כדי להשפיע באופן מהותי על החלטת הרשות, כאשר חובת הגילוי אינה פוטרת את הרשות מלברר בעצמה את העובדות המשמשות תשתית להפעלת סמכותה. בנוסף לכך, הועלתה בעניין קונטרם השאלה מה הנפקות של הפרת חובת הגילוי על ידי האזרח. גם בעניין זה נקבע כי התשובה תלויה בנסיבות המקרה הנדון אם כי קיימים כללים מנחים לפיהם כל תגובה על הפרת החובה על ידי האזרח צריכה להביא בחשבון את הצורך לכבד ולקיים החלטות מינהליות; מידת החשיבות של המידע אותו האזרח נמנע מלגלות בפני הרשות; האם המדובר במידע שהיה או צריך להיות בידי האזרח; כוונת האזרח באי גילוי המידע; הנזק שנגרם או עשוי להיגרם לאינטרס הציבורי, כאשר אין שיקול מכריע אלא - המאזן של כל השיקולים הענייניים הוא שיקבע אם בנסיבות המקרה הרשות המינהלית רשאית לבטל החלטה, לשנות תנאי בהחלטה, לסרב לחידוש רישיון או לנקוט צעד אחר נגד אזרח שהפר את חובת הגילוי. בעריכת המאזן, שומה על הרשות המינהלית להיזהר עד שהיא נוקטת צעד נגד אזרח על שהפר את חובת הגילוי, שלא תפרוק מעצמה את מילוי תפקידה כנדרש, שלא תקפיד עם האזרח בקלה כחמורה ושלא תפגע בו מעבר למידה הראויה בנסיבות המקרה (שם, ע' 328). בית הדין הארצי פסק, כי על חברה קבלנית המבקשת רישיונות לעסוק כקבלן כוח אדם ולשכה פרטית, לבוא לפני הרשות בידיים נקיות [עב (ארצי) 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ - מדינת ישראל , מיום 11.8.08 ], תוך שהוא מסתמך על פסק הדין בעניין עב(ארצי) 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די בע"מ - מדינת ישראל, (פד"ע לח 529) בו נקבע כי: משטר הפיקוח שהוטל על קבלני כוח אדם מחייב את מבקש הרישיון, כמו גם את המחזיק בו, לפעול כל העת בשקיפות מרבית כלפי הרשות המוסמכת ועל-פי דרישתה. כך בכל הנוגע לזהותם ולכישוריהם המקצועיים של בעלי המניות בחברה ומנהליה, כך באשר לחוסנה הכלכלי של החברה וליכולתה הפיננסית לערוב לזכויות העובדים המועסקים על-ידיה. דרישות אלה הן בגדר תנאי מוקדם והכרחי למתן הרישיון והמשך התקיימותו, ומטרתן למנוע מצב בו יעמדו החברות ככלי ריק אל מול העובדים וה"משתמשים", הן במהלך התנהלותן בחיי העבודה והן בסיום ההתקשרות עמם, כשהבטחת האינטרסים של העובדים היא העומדת בראש מעייניו של המחוקק. (ההדגשה הוספה - ל.ג.). החובה לגילוי מלוא המידע הדרוש להפעלת סמכותה של הנתבעת לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם ושיתוף פעולה מלא עמה אינה נובעת רק מחובות ההגינות המוגברות החלות על התובעת כלפי הנתבעת, אלא אף מעוגנת במפורש בסעיף 19 לחוק, הקובע את סמכויות הפיקוח של משרד התמ"ת על ביצוע חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם: (א) השר ימנה מפקחים מבין עובדי משרד העבודה והרווחה לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה. (ב) קבלן כוח אדם ימסור למפקח, לפי דרישתו, כל מידע, פרטים ומסמכים הקשורים בפעולותיו, תוך המועד שנקבע בדרישה או באופן תקופתי במועדים שצויינו בה. כללו של דבר: הן מכוח הוראת סעיף 19 לחוק והן מכוח חובת ההגינות המוטלת על התובעת ביחסיה עם הנתבעת וחובתה לפעול בשקיפות מירבית, התובעת חייבת למסור לנתבעת מידע, נתונים ומסמכים בנוגע לזכויות העובדים ותשלומן. השלכות הפרת החובה למסור מידע, נתונים ומסמכים: אין ספק כי המידע והנתונים המלאים בכל הנוגע לעובדים שהועסקו על ידי אופקים, זכויותיהם, המשך עבודתם אצל קבלן כוח אדם אחר או המשתמש וגמר החשבון שנערך (או לא נערך) עמם, הוא מידע בעל חשיבות רבה בנוגע לקבלת החלטה על החזרת הערובה ורלוונטי לביצוע תפקידה השלטוני של הנתבעת כגוף מפקח על העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. זאת, על מנת להבטיח את תשלום זכויות העובדים. ערובה היא רשת הביטחון של עובדי קבלן כוח אדם, וטרם קבלת החלטה בנוגע אליה, הנתבעת נדרשת למידע מלא ואמין על עובדי קבלן כוח האדם ותשלום זכויותיהם. המדובר במידע מהותי לתשתית העובדתית עליה נסמך שיקול דעתה השלטוני של הנתבעת והוא חיוני על מנת שהחלטת הנתבעת תהא ראויה, עניינית, ותינתן על סמך תשתית עובדתית מבוססת. בנסיבות מעין אלה, ונוכח אופי היחסים בין התובעת לנתבעת והוראות החוק, חלה חובה על התובעת להעביר לידי הנתבעת את מלוא הפרטים הרלוונטיים לעובדים שהועסקו על ידה במהלך התקופה בה פעלה כקבלן כוח אדם. על התובעת למלא חובה זו בתום לב, בהגינות וביושר. חובה זו חלה על התובעת במיוחד לנוכח העובדה שנתונים אלה מצויים בידיעתה ו/או בשליטתה המלאה של התובעת, בעוד אלה אינם נגישים לנתבעת, הנזונה בעניין זה, בעיקר, מהמידע שנמסר או לא נמסר לה מידי התובעת. כאמור לעיל, החוק קבע הסדרים שונים שתכליתם הגנה על זכויות עובדי קבלני כוח אדם, ובכלל זה חובת רישוי, העמדת קבלן כוח אדם תחת פיקוח והפקדת ערובה להבטחת תשלום זכויות העובדים, בעיקר במקרה של הפסקת פעילות קבלן כוח האדם. חובתו של קבלן כוח האדם למסור מידע ונתונים היא חלק ממכלול ההסדרים שנקבעו בחוק, שתכליתם הבטחת זכויות העובדים. הפרת החובה למסור נתונים משמעה פגיעה עקיפה בזכויות העובדים המעוגנות בהסדרים אלה. אנו סבורים כי לנוכח תכלית החובה להפקדת ערובה מכוח החוק - הגנה על זכויות עובדי קבלן כוח אדם; לנוכח העובדה כי המידע על העסקת עובדי קבלן כוח אדם ותשלום זכויותיהם מצויים בידי קבלן כוח האדם; לנוכח העובדה כי המידע המצוי בידי קבלן כוח אדם חיוני לקבלת החלטה ראויה בעניין חילוט הערובה, הרי במקרה שקבלן כוח אדם מפר את חובתו למסור את מלוא המידע והנתונים לנתבעת, וקיים חשש סביר כי לא שולמו זכויות העובדים בקשר לעבודתם ובקשר לסיום עבודתם אצל קבלן כוח האדם, רשאית הנתבעת לחלט את הערובה, וזאת עד לבדיקה כי שולמו לעובדים מלוא זכויותיהם. יתר על כן. אנו סבורים כי כעניין שבמדיניות יש לקבוע כי להפרת החובה למסור מידע, נתונים ומסמכים על פי החוק עשויות להיות תוצאות, לרבות חילוט הערובה. קבלת גישת התובעת לפיה גם במקרה בו קבלן כוח האדם נמנע מלמסור מידע ונתונים מוטלת על המדינה חובת ההוכחה כי נפגעה זכות כספית קונקרטית של עובד קבלן כוח האדם תהווה תמריץ לקבלני כוח אדם להימנע מלשתף פעולה ולמסור מידע, נתונים ומסמכים שבידיהם, מתוך תקווה כי הבירורים יתמשכו עד לאחר פקיעת תוקף הערובה, שהיא מטבעה מוגבלת בזמן. משאביה וכוח האדם של הנתבעת מוגבלים, ואין ליצור תמריץ לקבלן כוח אדם להימנע מלמסור נתונים ומסמכים על ידי הטלת הנטל על המדינה להוכיח כי לא שולמו זכויות העובדים כתנאי לחילוט הערובה. יתר על כן. באותם מקרים בהם תוקף הערובה הוא עד למועד סמוך לאחר הפסקת פעילות הקבלן או למועד פקיעת רשיונו, הטלת החובה על המדינה להוכיח פגיעה בזכות כספית קונקרטית מטילה על המדינה נטל בלתי סביר ובלתי מוצדק. למותר לציין, כי המדינה חייבת להפעיל את סמכותה לחלט את הערובה בתום לב, בהגינות ולאחר הפעלת שיקול דעת זהיר כי הנסיבות מצדיקות נקיטת צעד זה. ומן הכלל אל הפרט: לאור המסקנה אליה הגענו כאמור לעיל, יש לבחון אם התובעת אכן הפרה את חובתה למסור מידע, נתונים ומסמכים על זכויות עובדי הנתבעת, ואם אכן במקרה הנדון קיים חשש סביר שלא שולמו זכויות העובדים. על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות אנו קובעים כי התובעת לא שיתפה פעולה ולא מסרה את המידע והנתונים הדרושים על מנת לבדוק אם שולמו לעובדיה כל זכויותיהם. למסקנה זו הגענו על יסוד העובדות הבאות. הדרישה הראשונית להשבת הערובה הייתה של גב' אנה פשייב. גב' פשייב סירבה במשך תקופה להגיע לחקירה במשרד התמ"ת (חליפת מכתבים בעניין נספחים 7א - עד 7ד לכתב ההגנה). גב' פשייב הגיעה בסופו של דבר לחקירות במשרד התמ"ת. מפרוטוקול החקירה מיום 5.8.08 עולה כי חלק ניכר מהמסמכים שנדרשה גב' פשייב להביא לא הומצאו על ידה. מפרוטוקול החקירה מיום 30.10.08 (פרוטוקול החקירה נספח 8 לכתב ההגנה) עולה כי גב' פשייב לא מסרה מידע ונתונים הדרושים לקבלת ההחלטה בעניין חילוט הערובה, וחלק ניכר מתשובותיה היו מתחמקות. זאת ועוד. בחקירתה (ע' 9 - 10) טענה גב' פשייב כי רואה החשבון אילן דורון אמור לדאוג לזכויות העובדים, ואף טענה כי הושארו ביטחונות אצל רואה החשבון לתשלום זכויות העובדים. אולם בתשובה לפנייתה של גב' מקובר (נספח 9 לכתב ההגנה) השיב רו"ח אילן דורון (נספח 10 לכתב ההגנה) כי אינו אחראי על זכויות העובדים, אינו אחראי על הפקת תלושי שכר של עובדים בחברה ולא קיבל שום כספים כערבונות לחובות החברה. באשר למסמכים שנמסרו על ידי הנתבעת: הנתבעת מסרה רשימות עובדים ומועדי סיום עבודתם, אולם אין במסמכים אלה כל פירוט אם נערך לעובדים אלה גמר חשבון. יתר על כן. כפי העולה מסיכומי התובעת (סעיפים 97 - 99), לטענתה לא הייתה צריכה לערוך לעובדיה גמר חשבון, כיון שזכויות עובדיה מוגנות בחברת כוח אדם אביגל אליה הועברו העובדים מכוח הסכם בין אופקים לבין חברת אביגל או אצל "המשתמשים". אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת. בהתאם לפסיקה בעניין דינה חזין [עע (ארצי) 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ ] במקרה של חילופי חברת כוח אדם המעסיקה את העובדים, חברת כוח האדם הראשונה חייבת לשלם לעובדים פיצויי פיטורים ויתר הזכויות בעד תקופת עבודתם אצלה. זאת ועוד. התובעת כלל אינה מתייחסת לעובדים שסיימו את עבודתם ולא המשיכו בעבודתם באמצעות חברת אביגל או במישרין אצל המשתמש. זאת ועוד. בניגוד לנטען בסיכומים, ממכתב חברת כוח אדם אביגל מיום 16.2.09 עולה במפורש כי חברת אביגל הסכימה לעשות גמר חשבון לעובדי אופקים שהועסקו באוניברסיטה הפתוחה בלבד. העובדה כי קיימת אפשרות לחברת אביגל לקזז סכומים שתחויב לשלם לעובדים מתשלומים המגיעים ממנה לאופקים (סעיף 6(ה) להסכם בין אופקים לחברת אביגל נספח 18 לכתב הגנה) אינה מהווה כנטען על ידי התובעת התחייבות לשלם את זכויות העובדים בעד תקופת עבודתם באופקים. כללו של דבר: על יסוד העדויות והראיות בפנינו, אנו קובעים כי התובעת הפרה את חובתה למסור לנתבעת את המידע המלא, מגובה במסמכים בדבר תשלום זכויות עובדיה בעד תקופת עבודתם באופקים, והפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה על פי הדין. בנסיבות המקרה, קיים גם חשש סביר שזכויות העובדים לא שולמו. בנסיבות אלה, היה מקום להורות על חילוט הערובה שהפקידה התובעת עד לאחר השלמת הבירור אם שולמו לעובדים כל זכויותיהם. חוקיות פעילותה של אופקים כשיקול לחילוט הערובה: המדינה הקדישה חלק משמעותי מסיכומי הטענות לטענה כי התובעת פעלה בניגוד לדין. לעניין זה נטען על ידה כי מר משה אביר עסק בעבר בענף קבלנות כוח אדם באמצעות חברת אביר משאבי אנוש בע"מ. בשלב מאוחר יותר הקים מר אביר את חברת א.מ.ן משאבי אנוש בע"מ אשר הייתה בבעלות של בתו, אשר בקשתה לרישיון נדחתה. למרות האמור, מר אביר הפעיל את חברת א.מ.ן ללא רישיון. מר אביר זייף את הרישיון של חברת א.מ.ן, ואף הורשעה בעבירה זו, על פי הודאתו. תוך כדי ניהול ההליך הפלילי הקים מר אביר חברה נוספת, התובעת בהליך זה, אשר קיבלה את לקוחות חברת א.מ.ן שפעלה ללא רישיון. מר אביר, אשר היה פסול מלהיות בעל מניות של חברת כוח אדם הועסק בחברה כ"שכיר", כאשר פורמאלית החברה הייתה בבעלותה ובניהולה של גב' אנה פשייב, אך בפועל הוא זה שניהל את החברה, וגב' פשייב הייתה בעלים ומנהלת החברה למראית עין בלבד. יתר על כן. מר אביר הוסיף להפעיל את החברה כחברת כוח אדם עד חודש נובמבר 2008, לאחר שהוחזר רישיונה של החברה על ידי גב' פשייב. לטענת הנתבעת, עצם העובדה שהתובעת פעלה בניגוד לדין, תוך קבלת רישיון במרמה, מהווה הפרה של חובה מהותית כלפי עובדיה ומהווה עילה לחילוט הערובה. התובעת הכחישה את טענות הנתבעת וטענה כי פעלה כדין, וכי גב' אנה פשייב החליטה להפסיק את פעילות אופקים רק בשל הלחצים וההתנכלויות של הנתבעת; הנתבעת ידעה כי מר אביר ממלא תפקיד באופקים ממכתבים שנשלחו אליה, ולא נקטה פעולה כלשהי בעניין זה; מעבר לאמור, המדינה הצהירה בתגובתה בבקשה לגילוי מסמכים כי החקירות בעניין העסקת עובדי כוח אדם על ידי התובעת ללא רישיון לא שימשו בסיס להחלטת הנתבעת לחלט את הערבות, והיא אינה יכולה לטעון בשלב הסיכומים כי העילה לחילוט הערבות היא פעילותה הלא חוקית של התובעת. לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים כמפורט להלן. אכן, המדינה טענה בתגובתה לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים כי מתנהל הליך חקירה בעניין חוקיות פעילותה של חברת אופקים החל מיום הקמתה, כאשר לטענת המדינה אופקים הייתה בבעלות ונוהלה בפועל על ידי מר אביר, שהיה פסול מלהיות בעלים ולנהל חברת כוח אדם בשל הרשעתו, וגב' פשייב "הוצבה בחזית החברה למראית עין בלבד", על מנת שמר אביר יכול להמשיך בפעילותו כקבלן כוח אדם בניגוד לחוק. לנוכח טענת המדינה על קיום הליך חקירה דחה בית הדין את בקשת התובעת לגילוי מסמכים שהם "חומר חקירה", דהיינו מסמכים המצויים בידי אגף האכיפה, אולם נקבע כי המדינה לא תוכל לעשות שימוש בחומר זה להוכחת טענותיה לעניין חילוט הערבות. יחד עם זאת, יש לדחות את טענת התובעת כי משמעות טענת המדינה כי חקירות אגף האכיפה לא שימשו בסיס להחלטת הנתבעת לחילוט הערבות כי המדינה לא טענה כי עצם אי חוקיות פעילותה של התובעת מהווה עילה לחילוט הערבות. הצהרת המדינה משמעה כי לא ניתן לעשות שימוש בראיות המצויות בידי אגף האכיפה לצורך קבלת ההחלטה בעניין החילוט. בסעיפים 60 ו- 62 לכתב ההגנה נטען במפורש כי העסקת עובדי כוח אדם ללא רישיון והפרת החוק מהווה אחד השיקולים הענייניים לחילוט הערובה. זאת, על יסוד הראיות המינהליות שבידי הנתבעת. אנו סבורים, כי במכלול השיקולים שיש לשקול בקבלת ההחלטה לחלט את הערובה שהפקידה חברת כוח האדם, רשאית הנתבעת להביא בין שיקוליה גם את השיקול של פעילות שלא כדין של חברת כוח האדם. כפי שנקבע בעניין יו.אס. ג'י. די התנאים שנקבעו בחוק נועדו להבטיח את התנהלותן ופעילותן התקינה של חברות כוח האדם ולהבטיח את זכויות עובדיהן. ככל שחברת כוח אדם ומנהליה פועלים שלא כדין ושלא בהתאם לתנאי הרישיון, החשש כי ייפגעו זכויות העובדים המועסקים על ידי חברת כוח האדם גדול יותר. במקרה הנדון, אין צורך שנכריע אם די בשיקול זה לבדו להוות עילה לחילוט הערובה, שכן כאמור לעיל היה מקום לחלט את הערובה בשל אי שיתוף פעולה והימנעות אופקים מלמסור מידע לנתבעת והחשש הסביר לפגיעה בזכויות העובדים. אולם, כאמור, אנו סבורים כי המדינה רשאית להביא שיקול זה בין שיקוליה. לנוכח העובדה כי עניין חוקיות פעילותה של חברת אופקים מצוי בחקירה ועשוי להידון בהליך אחר, אין מקום שנרחיב בעניין זה. נציין עם זאת כי שוכנענו מחומר הראיות כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שאכן מר אביר עמד מאחורי חברת אופקים החל ממועד היווסדה ולא היה בגדר עובד שכיר בלבד, כנטען על ידו. בהקשר זה יש לציין כי מר אביר חתם על הערבות הבנקאית (נ/1 וכן עדותו בע' 20, ש' 16 - 19) ותוארו עליה הוא "מנהל"; כי גב' פשייב על פי עדותה בכל התקופה בה ניהלה את החברה עבדה במקביל בחברת ספנות ועל פי עדותה לא הייתה אחראית לתחומי פעילות רבים בחברה; כי מר אביר היה בקשר עם לקוחות החברה והודיע להם על הפסקת הפעילות ועוד. יתר על כן. כפי העולה מהראיות מר אביר עסק בקבלנות כוח אדם ללא רישיון, לכל הפחות, החל מחודש ספטמבר 2008 עד חודש נובמבר 2008, המועד בו הועברו העובדים לחברת אביגל על פי ההסכם. גב' פשייב הודיעה על הפסקת פעילותה של אופקים במכתבה נושא תאריך 9.9.08 וגם על פי עדותה בפני חוקרי הנתבע החל ממועד זה לא הייתה במשרדי החברה, ואף לא ידעה על העתקת המשרדים לכתובת אחרת. בעדותו בבית הדין אישר מר אביר כי אופקים העסיקה עובדים עד ליום 30.10.08 (ע' 16 ש' 19). בעדותו בבית הדין ניסה מר אביר לטעון כי גב' פשייב הייתה בחופשה ועדין הייתה פעילה בצורה מסוימת (ע' 16 ש' 15 - 17) אולם אנו דוחים גרסה זו העומדת בסתירה חזיתית הן למכתבה של גב' פשייב והן לעדותה בפני מפקחי התמ"ת (נספח 8 לכתב ההגנה). כללו של דבר: על רקע הקשר המובהק של אופקים עם מר אביר, שהורשע בעבר בעיסוק כקבלן כוח אדם ולשכה פרטית שלא כדין ונאסר עליו לעסוק כקבלן כוח אדם, ואף עסק בפועל בקבלנות כוח אדם שלא כדין, בתקופה ספטמבר 2008 עד נובמבר 2008, קיים חשש ממשי לפעילות שאינה תקינה בתובעת. האינדיקציות לאי חוקיות בפעילות הנתבעת מהווה מהווה שיקול ראוי הן בהחלטת הנתבעת לדרוש מידע ונתונים בנוגע לתשלום מלוא זכויות העובדים והן בהחלטת הנתבעת שלא להשיב בשלב זה את הערובה לתובעת. הסעדים שנתבעו על ידי התובעת: להלן, נתייחס בפירוט לסעדים להם עתרה התובעת. לקבוע כי החלטת וועדת החילוט מיום 26.11.08 בטלה: בעניין זה הדין עם התובעת, על פי ההסדר המוסכם מיום 25.11.08 תוקף הערבות הבנקאית הוארך עד ליום 28.2.09, לצורך עריכת חקירות על ידי משרד התמ"ת, והיה על משרד התמ"ת לכנס את הוועדה המייעצת ככל שיגיע להחלטה לאחר החקירות כי יש מקום לחלט את הערבות, וכן ליתן לתובעת אפשרות להציג ראיות ולטעון טענותיה. מכאן, שלא היה מקום כלל לכנס את הוועדה המייעצת ביום 26.11.08, ובודאי שלא היה מקום שהוועדה המייעצת תקבל החלטה בדבר חילוט "על תנאי" של הערבות, ללא שמיעת טענות התובעת. לקבוע כי על המשיבה להימנע מכינוס וועדת החילוט מכוח חוק העסקת עובדים ותקנותיו: כמובהר בהרחבה לעיל, אנו סבורים כי במקרה הנדון התקיימו התנאים לכינוס הוועדה המייעצת מכוח החוק והתקנות. להורות למשיבים להימנע מלחלט את הערבות הבנקאית: כמובהר בהרחבה לעיל, לדעתנו עקב הפרת חובת הגילוי על ידי התובעת וכן החשש הסביר לפגיעה בזכויות העובדים, אין מקום להורות לנתבעת להימנע מחילוט הערבות. לאמור לעיל נוסיף כי ככל שהערבות לא תחולט, עלולים עובדי התובעת להיוותר ללא מקור כספי לתשלום הזכויות המגיעות להם. לעומת זאת, אם תחולט הערבות, הנזק שייגרם לתובעת הוא נזק כספי הניתן לפיצוי. גם מטעם זה אין מקום להורות למדינה להימנע מחילוט הערבות. באשר להמשך ההליכים ולחילוט הערובה: בסיכומי הטענות (סעיפים 61 ו- 62) הצהירה התובעת כי בחרה שלא להעלות את טענותיה בפני הוועדה המייעצת אלא לפנות לבית הדין בטענה שתנאי סף לכינוס הוועדה לא התמלא. מכאן עולה כי לכאורה ויתרה התובעת על קיומו של הליך חילוט בפני הוועדה המייעצת ועל זכותה להביא את טיעוניה בפני הוועדה המייעצת. הסכמה זו נובעת במשתמע גם מלוח הזמנים שנקבע בהחלטה מיום 25.6.09, לפיו סיכומי טענות הצדדים יוגשו עד ליום 15.7.09, שבועיים בלבד לפני תום תוקפה של הערבות הבנקאית, כך שהיה ברור שפסק הדין יינתן פרק זמן קצר ביותר לפני תום פקיעת הערבות הבנקאית. לפיכך, בהתחשב בויתורה של התובעת ובסד הזמנים רשאית המדינה לחלט את הערבות גם ללא קיום דיון בפני הוועדה המייעצת בטרם חילוט הערבות. למרות האמור, התובעת עדין רשאית לבקש קיומו של דיון בוועדה המייעצת ומתן זכות טיעון לפני קבלת ההחלטה בדבר חילוט הערובה, אולם זאת בתנאי שתאריך את תוקף הערבות הבנקאית עד ליום 30.9.09, ותמציא על כך אישור לנתבעת עד ליום 27.7.09 שעה 10:00. כמו כן, בהתאם לסעיף 4 להחלטת בית הדין מיום 27.2.09, התובעת רשאית להאריך את תוקף הערבות הבנקאית עד למתן פסק דין חלוט בערעור על פסק הדין, ככל שתחליט להגיש ערעור. אישור על הארכת הערבות הבנקאית ללא הגבלת זמן על התובעת להמציא לנתבעת עד ליום 27.7.09 שעה 10:00. מובהר, כי ככל שלא יומצא אישור על הארכת תוקף הערבות עד ליום 27.7.09 על פי אחת משתי החלופות לעיל, תהיה המדינה רשאית לחלט את הערבות. בטרם סיום: התובעת העלתה בסיכומים מטעמה טענות חמורות כאילו הנתבעת רודפת את מר אביר ומתנכלת לו ולכל מי שקשור עמו בעסקיו. לא מצאנו בחומר הראיות בסיס לטענה חמורה זו, ושוכנענו כי המניע להתנהלות המדינה הוא רצונה להבטיח את זכויות עובדי התובעת. במיוחד תמוהה הטענה כי "עקב רדיפת המשיבה נאלץ מר אביר לחסל את עסקיו בתחום כבעלים ומנהל של קבלן כוח אדם", בעוד שפסילתו של מר אביר לעסוק בתחום קבלנות כוח אדם נובעת ממעשיו שלו - זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף ועיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון - בגינם הורשע בפלילים (נספח 1 לכתב ההגנה). התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 7,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משרד התמ"תחברות כוח אדםערבות