קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לביטול פסק דין: 1. עניינה של בקשת רשות ערעור זו בהחלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), אשר דחה את בקשתו של המבקש לבטל פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה ביום 29.7.04 (להלן: פסק הדין). המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר ביום 3.6.04 בגין חוב ארנונה לשנים 2002-2003. המבקש ריצה באותה עת עונש מאסר, ולכן נמסר כתב התביעה ל"רישום מחלקת האסיר" שבשירות בתי הסוהר, על מנת שזו תבצע מסירה למבקש. חותמת "רישום מחלקת האסיר" נושאת תאריך 13.6.04. משלא הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן במועד, פנתה המשיבה ביום 23.7.04 לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה. כאמור, פסק הדין ניתן ביום 29.7.04. 2. ביום 13.8.07, לאחר שהמבקש שוחרר מן המאסר, הומצאה אזהרה בדבר נקיטת הליכי הוצאה לפועל בכתובת מגוריו, לידי בתו רינת. אישור המסירה נושא את מספר תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין (6-04-24755-03). ביום 26.11.07 הוטל עיקול על חשבון העו"ש של המבקש בבנק מזרחי-טפחות. המבקש פנה למשיבה ולבאת כוחה ביום 2.12.07 והגיע עם המשיבה להסדר תשלומים. על יסוד הסדר התשלומים, ביקשה המשיבה - הזוכה לבטל את הליכי הגביה בהם נקטה, וביום 4.12.07 בוטל העיקול על חשבון העו"ש של המבקש. כל המסמכים בענין זה (אשר צורפו לכתבי בי-הדין שערך המבקש) נושאים את מספר תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין. לאחר מכן, לא עמד המבקש בהסדר התשלומים, והמשיבה חידשה את הליכי ההוצאה לפועל, ובהם עיקול רכבו של המבקש (ביום 17.2.08). 3. ביום 24.2.08 הגיש המבקש בקשה דחופה לבית משפט השלום בירושלים לביטול פסק הדין, בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לידיו ולכן לא יכול היה להגיש בקשת רשות להתגונן במועד. המבקש טען, כי "רישום מחלקת האסיר", על אף שאישר דבר קבלת כתב התביעה, לא העבירה לידיו. בתגובה לטענת המשיבה, כי פסק הדין הומצא למבקש כדין במסגרת המצאת האזהרה על נקיטת הליכי הוצאה לפועל בחודש 8/2007, בכתובת מגוריו, וכי בתו חתמה על אישור המסירה, טען המבקש כי אינו יודע מי החתום על אישור המסירה, שכן אין לו בת בשם רינת. בכל מקרה, טען המבקש, כי לא קיבל לידיו את פסק הדין, ולכן גם לא ידע על קיומו. לטענתו, גילה המבקש את דבר קיומו של פסק הדין בדרך מקרה, בעת שגלש באתר בתי המשפט באינטרנט ביום 23.2.08. עוד טען, כי הסדר התשלומים שנעשה עימו ביום 2.12.07 מתייחס לחוב אחר. 4. ביום 20.3.08 החליט בית משפט קמא לעכב את הליכי ההוצאה לפועל באופן ארעי וביקש את תגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק דין. המשיבה טענה בתגובתה, ראשית, כי המבקש איחר את המועד לבקש ביטול פסק הדין, שכן חלפה חצי שנה מאז הומצא לידיו, והמבקש לא ביקש להאריך את המועד להגשת הבקשה ואף לא צירף תצהיר בענין טעמי האיחור. שנית, כי כתב התביעה הומצא למבקש באמצעות "רישום מחלקת האסיר" בשנת 2004 ופסק הדין הומצא לידיו בביתו בשנת 2007. שלישית, כי המבקש לא הצביע על כל נימוק שיכול לבסס הגנה נגד התביעה, והוא אף הגיע עם המשיבה להסדר תשלומים בחודש 12/2007. 5. בהחלטה מיום 17.4.08 התבקש המבקש להשיב לתשובה ולהתייחס במיוחד לטענה בדבר הסדר התשלומים שנעשה עימו. המבקש טען, כי אינו חייב בארנונה שכן לא קיים הסכם בינו לבין המשיבה. עוד טען, כי הוא זכאי להנחה בארנונה בשל כך שהוכר כנכה והוא מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי. 6. בהחלטה מיום 27.4.08 התבקשה המשיבה להתייחס לסיכויי הגנתו של המבקש ולטענתו בדבר ההנחות להן הוא זכאי. המשיבה השיבה, כי מקור החיוב בארנונה הוא ההחזקה בנכס, ולא הסכם, והמבקש מצדו אינו כופר בהחזקתו בדירה ברח' חיים גבריהו 9 בירושלים בשנים 2002-2003. אשר לזכות לקבל הנחה, המדובר בסמכות המצויה בידי ועדת ההשגות ולא בידי בית המשפט, ובכל מקרה המבקש הוכר כנכה רק בשנת 2006, הרבה לאחר שגובש חוב הארנונה. 7. ביום 13.5.08 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין, במילים אלה: "לנוכח תגובת התובעת [המשיבה] וההבהרה כי התביעה דנן אינה חופפת את התקופה בה זכאי הנתבע [המבקש], לטענתו, לפטור - אני דוחה את הבקשה. אין מקום לבטל פסק דין כאשר בסופו של דבר, מירב הסיכויים כי יינתן פסק דין זהה. אין צו להוצאות". על החלטה זו הבקשה לרשות ערעור שלפני. 8. לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור על נספחיה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבה. להלן אפרט נימוקי. 9. דחיית בקשה לרשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, ראוי שתיעשה בזהירות רבה, שכן המדובר בהליך האחרון האפשרי העומד לרשות מי שהתקבל נגדו פסק דין, בטרם יינקטו הליכים לביצועו. "אכן, ביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו פסק דין כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי היה שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי משפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. כך, מן הסתם, גם בענייננו. השאיפה הבסיסית היא, כי 'יישמע הצד האחר'..." (רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ, , מיום 27.2.05, מפי כב' השופט רובינשטיין). ואולם, בעניינו של המבקש קיימת שורה של נימוקים החוברים למסקנה אחת, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין היה להידחות, כפי שהחליט בית משפט קמא. 10. המבקש מבקש כי תינתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט הדוחה את בקשתו לבטל את פסק הדין. כזכור, פסק הדין ניתן ביום 29.7.04. בקשה לביטול פסק דין שניתן באין בקשת רשות להתגונן יש להגיש בתוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש הביטול (תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). בענייננו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר, בלא שצורפה לה בקשה להארכת מועד המפרטת את טעמי האיחור. המבקש אמנם טען כי דבר קיומו של פסק הדין נודע לו מתוך גלישה באינטרנט ביום 23.2.08, אך טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שבתיק בית המשפט והמסקנות העולות מהם. כאמור, האזהרה ופסק הדין הומצאו בביתו של המבקש ביום 13.8.07 ואישור המסירה נושא את חתימת בתו. המבקש אמנם טוען כי אין לו בת בשם רינת, אך אינו כופר בכך שהתגורר באותו מועד בכתובת שבה נמסרו האזהרה ופסק הדין. אישור המסירה נושא את מספר תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין. מאחר שהמבקש לא קיים את פסק הדין, ניתן לבקשת המשיבה עיקול על חשבונו של המבקש בבנק מזרחי-טפחות. עיקול זה הביא את המבקש ליצירת קשר עם המשיבה ולהגעה להסדר תשלומים בחודש דצמבר 2007. הודעה על הסדר התשלומים נמסרה לתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין, ועל יסוד הסדר התשלומים בוטל העיקול. כל המסמכים שנערכו בעקבות הסדר התשלומים נושאים את מספר תיק ההוצאה לפועל הנ"ל. בנסיבות אלה, אין כל ממש בטענתו של המבקש כי סבר שהגיע עם המשיבה להסדר תשלומים בענין חוב אחר. לא הובאה כל ראיה על קיומו של חוב אחר למשיבה וכאמור, מדובר בשורה של מסמכים שנושאים אותו מספר תיק הוצאה לפועל. המבקש הגיש מסמך של העיריה הכולל פירוט חובות, אך מסמך זה מתייחס לנכס שאיננו בכתובת מגוריו של המבקש בשנים 2002-2003 או בכתובתו הנוכחית. במצב דברים זה, אף אם פסק הדין לא הומצא לידי בתו של המבקש בחודש אוגוסט 2007, הוא ידע על פסק הדין בחודש דצמבר 2007, לא ביקש לבטלו, ואפילו פעל לביצועו. אשר לכך נקבע , כי "בגדר חריגים כאמור [לכלל ההמצאה] נכלל מקרה שבו הוכח כי בעל-דין ידע בפועל על החלטתו של בית-משפט שניתנה בעניינו, והוא לא נקט בהליך על-פיה במועד. בנסיבות אלה לא יוכל להסתתר מאחורי טענת היעדר המצאה, ולא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל היעדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו" (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444 (2004), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה). 11. לטענת המשיבה, המבקש לא עמד בהסדר התשלומים ולכן חודשו הליכי הגביה, ובהם עיקול רכבו. הרכב עוקל ביום 17.2.08, ימים ספורים לפני שהמבקש פנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק דין. במצב דברים זה טענתו של המבקש כי גילה את דבר קיומו של פסק הדין תוך גלישה אקראית באינטרנט אינה מעוררת אמון ויש לדחותה. 12. סיכומה של נקודה זו. המבקש ידע על קיומו של פסק הדין ביום 13.8.07 ולכל המאוחר ביום 2.12.07. ואולם, המבקש פנה לראשונה לבית המשפט בבקשה לביטולו רק ביום 24.2.08. לאיחור גדול ומשמעותי זה לא הובא כל הסבר, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין על פניה. 13. מעבר לנדרש אוסיף, כי המצאת כתב בי-דין לנמען שהוא אסיר נעשית באמצעות מחלקת האסיר בשירות בתי הסוהר (תקנה 492(6) לתקנות). על-פי הוראות תקנה 493(א) לתקנות, כאשר נשלח כתב בי-דין לנמען הכלוא בבית סוהר, על בית הסוהר (או אחד המוסדות האחרים המנויים בתקנה 492 לתקנות) להמציא את הכתב לנמען ולהחזיר עותק אחד בחתימתו ובחתימת הנמען תוך ציון מועד ההמצאה. בהמשך נקבע, כי "חתימת האדם כאמור [מקבל הכתב לצורך המצאתו] תהיה ראיה להמצאה ולזמנה ויראו את הכתב כאילו הומצא כדין". היינו, חתימת האדם אשר קיבל את כתב בי-הדין לידיו כדי לבצע מסירה לנמען מהווה ראיה להמצאת הכתב כדין. בענייננו, אישור המסירה נושא חותמת "רישום מחלקת האסיר" וחתימת האדם המקבל מיום 13.6.04, אך המסמך אינו כולל את חתימת הנמען (הוא המבקש) ואת מועד ההמצאה. לפיכך, לו פנה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין במועד, יתכן כי זה היה מבוטל מתוך חובת הצדק. ואולם, כאמור, המבקש בחר לקיים את פסק הדין והגיע עם העיריה להסדר תשלומים בנוגע לחוב הארנונה. 14. עוד יש לציין, ולכך חשיבות רבה, כי המבקש לא הביא בבקשתו ובשלל התגובות והמסמכים שהגיש לתיק בית המשפט לאחר מכן כל נימוק ענייני מדוע אין הוא חייב בחוב ארנונה לשנים 2002-2003. "אכן, לעולם יימנע בית המשפט מיישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים... במקרים בהם מוגשת מטעם הנתבע בקשה לביטול פסק-הדין, מחויב בית המשפט לשקול את הנימוקים שהעלה הנתבע לאיחור בהגשת כתב ההגנה, ובמיוחד מחויב הוא לשקול את סיכויי ההגנה של אותו נתבע ואת עיוות הדין שייגרם לו אם יינתן פסק-דין בהעדר הגנה (ראו, למשל, רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר חברה לבנין והנדסה אזרחית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, , 5.8.92). ואולם, מקום בו לא הביא הנתבע נימוק מניח את הדעת לעיכוב בהגשת כתב הגנה, ואף לא שכנע את בית המשפט כי סיכויי הגנתו טובים, לא ייעתר בית המשפט לבקשתו לביטול פסק-הדין בהעדר הגנה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, , מיום 6.4.08, מפי כב' השופט דנציגר). 15. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מאחר שלא התבקשה תשובה יושב הערבון למבקש. פסק דין בהעדר הגנהערעורביטול פסק דין