קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים: 1. לפנינו ערעורה של "עלה נגב לשיקום" (להלן: "המערערת" או "העמותה") על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954( להלן: "הממונה") מיום 16/6/08 (להלן: "ההחלטה"), אשר לא התירה את פיטוריה של הגב' מירב גור אריה (להלן: "המשיבה") בזמן הריונה. העובדות הצריכות לענייננו: 2. המערערת הינה עמותה אשר נוסדה לפני 25 שנים במטרה לתת מענה טיפולי לאוכלוסיה בעלת פגיעות פסיכומוטוריות קשות ולנכים סיעודיים הסובלים מפיגור קוגניטיבי קשה ועמוק. 3. בשנת 2003 הוקם כפר בבעלות המערערת (להלן: "הכפר") בכדי לתת מענה לבוגרים פגועי מוחין ואוטיסטים מעל גיל 21, הנזקקים לטיפול והשגחה צמודה אשר לא ניתן ליתן מענה הולם לצרכיהם במסגרת מעונות העמותה הקיימים. 4. המשיבה התקבלה לעבודה בכפר כמנהלת המעונות ביום 15/12/06 והועסקה על פי חוזה עבודה אישי. 5. ביום 2/3/08 החלה בעבודתה מנהלת כפר חדשה בשם מסדה סקאלי, לאחר שמנהלת הכפר הזמנית הקודמת, הגב' שולמית גרייבסקי סיימה תפקידה. 6. ביום 3/3/08 התקיימה ישיבת וועדת כפר. המשיבה טענה כי הייתה נוכחת בישיבה הנ"ל. בישיבה זו טוענת המערערת כי התקבלה בין היתר החלטה בדבר פיטורי התובעת (ראה השתלשלות העניינים שצורפה לתגובתה). 7. ביום 4/3/08 התקיימה ישיבת עבודה ראשונה עם מנהלת הכפר החדשה ובישיבה זו הודיעה התובעת לגב' סקאלי על הריונה. 8. ביום 5/3/08 נקראה המשיבה לפגישה עם מנכ"ל העמותה בה הודיע לה כי ידוע לו כי היא בהריון אך יחד עם זאת, הודיע לה על פיטוריה והפסקת עבודתה. 9. המשיבה התבקשה להעביר למנכ"ל העמותה סיכומים על פרוייקטים עליהם עבדה ולהפנות את כל העניינים הנמצאים בטיפולה למנהלת הכפר. 10. ביום 11/3/08 נפגשה המשיבה פעם נוספת עם מנכ"ל העמותה וביקשה להמשיך העסקתה. 11. ביום 16/3/08 נפגשה המשיבה עם הרב שמואל רבינוביץ (חבר הנהלת העמותה) בה הודיע לה כי ההחלטה לפטרה סופית ולטענת המשיבה ביקש הרב ממנה כי תסכים להחלטה ברוח טובה. 12. ביום 17/3/08 טרם קבלת מכתב הפיטורים, שבה המשיבה לעבודה אולם לא ניתן לה להיכנס לכפר. 13. באותו יום, הונפק מכתב פיטורים לתובעת תוך ציון העובדה כי פיטוריה כפופים לאישור התמ"ת והתבקשה שלא להתייצב בעבודתה ולהשיב את רכבה, הטלפון הנייד והמחשב שברשותה. 14. ביום 23/3/08 הגישה המערערת בקשה לקבלת היתר לפיטורי המשיבה אצל הממונה. (נספח ג' להודעת הערעור) 15. נציגי המערערת הוזמנו לשימוע ביום 6/4/08 בפני הגב' אמירה ביבי, מפקחת עבודת נשים. במהלך השימוע נחקר תחילה מנהל העמותה הרב מרמורשטיין ולאחר מכן נחקרה המשיבה. 16. לאחר השימוע התבקשו הצדדים להגיש את כל המסמכים התומכים בטענתם; באשר למערערת מסמכים התומכים בטענתה בדבר הסיבות לפיטורי המשיבה והמשיבה התבקשה להגיש מסמכים בתגובה לרבות התומכים בעמדתה. כמו כן, המציאה הממונה לשני הצדדים את פרוטוקול השימוע. 17. ביום 16/6/08 נשלחה לצדדים החלטת הממונה לפיה סירבה להתיר את פיטורי המשיבה. הממונה, לאחר שניתחה את עובדות המקרה וטענות הצדדים נימקה החלטתה וקבעה:- "בנסיבות אלה ובשים לב להוראות החוק ושלא שוכנעתי מטיעוני המעביד לפיטורי העובדת, בשים לב לסמיכות המועדים בין הודעת ההריון והודעת הפיטורים, אינני יכולה לשלול שעובדת ההריון היוותה גורם להחלטה להפסקת העבודה, ולפיכך, אני מסרבת להתיר את הפיטורים". 18. ביום 7/7/08 הגישה המערערת ערעור על ההחלטה הנ"ל לרבות בקשה למתן סעד זמני. 19. המערערת עותרת בערעור לקבלת הסעדים הבאים:- א. להצהיר כי החלטת הממונה בטלה. ב. להצהיר כי פיטורי המשיבה נכנסו לתוקף ממועד הגשת הערעור. ג. לחלופין, להורות למשיבה שלא לשוב לעבודתה עד למועד ניתוק יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. 20. במסגרת הבקשה הזמנית בה ביקשה המערערת שלא להשיב את המשיבה לעבודה וכן לאפשר לה להפקיד את משכורותיה מ-1/7/08 עד ליום 15/8/08, מועד הלידה המשוער, בקופת בית הדין. 21. לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוחלט (על דעת הצדדים) כי המשיבה לא תשוב לעבודה. כמו כן, הוחלט כי מיום 1/7/08 עד למועד הלידה, המערערת תמשיך ותשלם למשיבה את שכר היסוד בלבד ללא נלוות וכן יועברו כל ניכויי החובה וההפרשות הסוציאליות על השכר הנ"ל (החלטה בתיק בש"א 2038/08 מיום 15/7/08). 22. ביום 25/12/08 הצהירה המשיבה כי אין בדעתה לשוב לעבודה. בעקבות הודעתה זו הוסכם כי המערערת תשלם למשיבה שכר עד תום 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה במתווה שנקבע בהחלטת בית הדין מיום 15/7/08. החלטה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי מיום 7/1/09. 23. בעקבות ההצהרות הנ"ל, הערעור הנוכחי נדון במסגרת סיכומים בכתב, לאחר שהמשיבה והמדינה הגישו תגובתן לערעור, לרבות השלמת טיעונים טרם מתן פסק דין זה. עיקר טענות המערערת: 24. החלטת הממונה שלא להתיר הפיטורים נגועה בטעויות ובחוסר סבירות קיצוני עקב העובדה כי התעלמה ו/או לא ייחסה משקל ראוי לעובדות ולראיות המהותיות שהציגה המערערת בדבר תפקודה הלקוי של המשיבה שהובילו בסופו של יום לפיטוריה ומנגד יחוס משקל בלתי סביר לעובדות אחרות. 25. ההחלטה על פיטורי המשיבה התקבלה עוד ביום 3/3/08 ע"י וועד המערערת, היינו בטרם הודיעה המשיבה על הריונה, כאשר גם לגרסת המשיבה הודיעה רק ביום 4/3/08 על הריונה למנהלת הכפר החדשה ולנהג של מנכ"ל המערערת. 26. לפיכך, נטען כי אין כל קשר בין ההריון לפיטורים. 27. הממונה התעלמה מהצהרותיהם של עדי המערערת שהובאו בפניה בכל הנוגע לתפקודה הלקוי של התובעת ולא ייחסה להם את המשקל הראוי. 28. הממונה התעלמה מהעובדה כי הוצמדה למשיבה במהלך עבודתה חונכת, הגב' שולמית גרייבסקי, שהמערערת צירפה מכתב מטעמה מיום 10/4/08 לפיו לא זכתה לשיתוף פעולה של המשיבה בתפקודה המקצועי (נספח ד' לכתב הערעור). הצמדת חונכת למשיבה די בה כדי להוות ראיה לתפקודה הלקוי. 29. הממונה לא נתנה משקל ראוי לתלונות ההורים על תפקוד המשיבה לרבות תלונות שקדמו למועד הפיטורים. כמו כן, לא נתנה משקל ראוי לביקורת של אנשי מקצועי רפואי ומקצועי כאחד, על תפקוד המשיבה ועל הממונה היה לתת לדיווחים אלה משקל ראוי כאשר מדובר באוכלוסיית חסרת ישע. 30. טעתה הממונה כאשר קבעה בהחלטתה כי למשיבה לא נערך שימוע. שימוע כזה נערך בפגישה עם מנכ"ל העמותה ביום 5/3/08 וביום 11/3/08. 31. החלטת הממונה כי לא מצאה טעם המצדיק את פיטוריה של המשיבה לאלתר (סעיף 11 להחלטת הממונה) הינה החלטה בלתי סבירה בשים לב לתלונות ההורים, העובדים ואנשי המקצוע שהובאו בפניה לרבות התנהלות המשיבה שבוע לפני מועד פיטוריה בו ביצעה שינוי מרחיק לכת באכלוס הבתים ע"י דיירי הכפר ללא ידוע מסודר של הנהלת הכפר, ללא הכנה מספקת של הצוות המקצועי וללא מתן התראה על צעד זה להורי החוסים, עובדה שגרמה להרעה ולהתדרדרות במצבם של חלק מהדיירים שהובילו להגשת תלונות של הורים להנהלה. 32. נטען כי המסמכים ומכתבי ההמלצה שהציגה המשיבה נכתבו על ידי בעלי עניין. 33. הממונה לא קבעה בהחלטתה כי הפיטורים קשורים להריון אלא קבעה כי בשים לב לסמיכות המועדים בין ההודעה על ההריון והודעת הפיטורים אינה יכולה לשלול שעובדת ההריון היוותה גורם בהפסקת עבודתה של המשיבה. 34. הממונה התעלמה מהעובדה כי מדובר בעמותה אשר 70% מהמועסקים בה הן נשים אשר רובן המכריע הן דתיות ומתוכן 30% נמצאות בכל נקודת זמן שהיא בחופשת לידה וכי מעולם לא פוטרה ע"י העמותה אף עובדת בהריון עד למקרה הנוכחי. עיקר טענות המשיבה: 35. החלטת הממונה התקבלה כדין ואין מקום להתערבות בית הדין בשיקול דעתה של הממונה. החלטת הממונה התקבלה על בסיס שיקולים עניינים וראויים והיא אינה נגועה בחוסר סבירות קיצונית. 36. פיטוריה של התובעת נעשו רק בקשר להיותה בהריון שכן המערערת או מי מטעמה מעולם לא העירו למשיבה כאילו קיים פגם בתיפקודה וכל המסמכים שנמסרו לממונה והמפרטים כאילו נפלו פגמים כלשהם בתפקוד המשיבה נעשו בדיעבד. 37. הודעת הפיטורים נמסרה למשיבה יום לאחר שהודיעה על הריונה. 38. לא ניתנה למשיבה זכות השימוע ופיטוריה נעשו בחטף ומבלי שנמסר לה כי קיימות טענות נגדה ומבלי שנמסר לה כי עומדת להתקיים בעניינה ישיבת ועד ומבלי שניתנה לה הזכות להעלות את דבריה בפני אותו גוף מפטר. לפיכך ממילא פיטוריה בטלים ללא כל קשר לעובדת הריונה. 39. על המערערת הנטל להוכיח כי פיטורי המשיבה נעשו שלא בקשר עם עובדת הריונה. 40. על פי פסיקת בית הדין הארצי, כאשר מעביד נמנע מלתת לעובדת בהריון זכות טיעון קודם פיטוריה, יש לראות בך חיזוק לקביעה לפיה הפיטורים קשורים להריון. 41. גם אם נעשו הפיטורים מנימוקים שאינם כרוכים בהריון, לממונה שיקול דעת באם לאשרם אם לאו. 42. יש לאשר את החלטת הממונה ובעקבות זאת זכאית המשיבה לקבלת מלוא שכרה וזכויותיה (בהתאם לחישוב שערכה ושפורט בסעיפים 47 - 51 לתגובתה). תשובת הממונה 43. החלטת הממונה, ניתנה במסגרת סמכותה בדין, שהינה סבירה, ראויה בנסיבות העניין שכן ניתנה מתוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות שהיה בפניה, תוך מתן הדעת לשיקולים עניינים ולהם בלבד, תוך איזונם ושקילתם. 44. החלטת הממונה נעשתה בהתאם לסמכות הקבועה בחוק ולא נפל בה כל פגם ובוודאי לא פגם שיש בו בכדי להצדיק התערבות בית הדין. 45. החלטת הממונה ככל גוף מינהלי הממלא תפקיד מעין שיפוטי, נתונה לביקורת בית הדין, אולם ביקורת זו מוגבלת להתערבות בית הדין בהחלטת הממונה מכוח עילות המשפט המנהלי ובית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות המוסמכת ואינו בוחן מחדש את המחלוקת מושא החלטת הממונה. הכרעה: המסגרת המשפטית: 46. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע: "9(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון;". סמכויות השר בנושא זה הואצלו לממונה על עבודת נשים. 47. ההחלטה להתיר פיטוריה של עובדת, במקרים האמורים לעיל, הינה עניין שבשיקול דעת הממונה במסגרת שיקולים אלו יובאו בחשבון מכלול מערכת יחסי העבודה בין הצדדים בפרט ובמקום העבודה בכלל ובהליכים שהובילו לפיטורים (ראה: דב"ע (ארצי) מ"ט 1 3-133 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כ"א 262). 48. בית הדין הארצי התווה את העקרונות אותן יש ליישם בשאלת פיטורי עובדת בהריון כדלקמן - (א) הכלל הוא שאין לפטר עובדת בהריון. (ב) הנטל להוכחת הטענה לפיה הפיטורים אינם בקשר להריון הוא על המעביד הטוען זאת. (ג) ההגנה על העובדת היא מוחלטת, מקום בו הגיע המפקח למסקנה שהפיטורים הם בקשר להריון, אין מוקנה למפקח שיקול דעת אלא שלא להתירם בלבד. (ד) מנגד, מקום בו מפוטרת עובדת בהריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם 'רשאי' הוא אף שלא להתירם. 49. על האופן שעל בית הדין לבחון את החלטת הממונה אומרת כב' השופטת ארד:- "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהריון אם לאו הינה החלטה מינהלית - שלטונית. בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין. בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסביבות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין" (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג חייט ואח', פד"ע לח 170 פסקה 10 לפסק הדין). 50. בפי המערערת שתי טענות עיקריות כנגד סבירות החלטת הממונה - האחת - כי בבסיס החלטת הממונה, הנחה שגויה בכל הקשור לאופן תיפקודה של המשיבה כעילה המצדיקה פיטוריה חרף הריונה בשים לב למהות תפקידה ולאחריות המוגברת המוטלת עליה כמנהלת מעונות החסויים. השנייה - הממונה התעלמה מן העובדה כי יום קודם פיטורי המשיבה מעבודתה התקיימה ישיבת ועד הכפר בעניינה של המשיבה ובה הוחלט לפטר את התובעת וזאת קודם שנודע לה על דבר הריונה של המשיבה. 51. הממונה קבעה כי בהתייחס לחומר הראיות לא נמצא כי הוער למשיבה בעניין תפקודה במהלך תקופת עבודתה אצל המערערת ודיווחי העובדים שצורפו כאסמכתאות מאוחרים למועד פיטורי העובדת. באשר למועד בו הוחלט לפטר המשיבה, קבעה הממונה כי המעביד הודיע למשיבה על פיטוריה יום אחד לאחר שהודיעה על דבר הריונה והפרוטוקול מיום 3/3/08 בו הוחלט על פיטורי המשיבה, לוקה בפגמים רבים ולפיכך יש לייחס לו משקל ראייתי נמוך. 52. נקדים ונאמר כי בהחלטתה של הממונה לא מצאנו כל פגם או עילה כדי להצדיק את התערבות בית הדין. אין מדובר בהחלטה הנגועה בחוסר סבירות קיצוני כנטען ע"י המערערת ומהטעמים שיובאו להלן. 53. אופן תיפקודה של המשיבה - לא מצאנו כי הממונה שגתה ביחס לקביעתה בכל הנוגע לאופן תיפקודה של המשיבה. המערערת טענה בפני הממונה כי במהלך כל תקופת עבודתה של המשיבה, לא היו שבעי רצון מתפקודה. המערערת טענה כי המשיבה פוטרה מעבודתה לאחר תהליך ארוך שבו נעשה ניסיון להימנע מפיטורים, כולל מינוי חונכת למשיבה, ולאחר שורה של מקרים חמורים שהביאה להתדרדרות של ממש במצב החוסים. אולם מעיון במסמכים שצרפה המערערת, לא נמצא כי נפלו פגמים בתפקוד המשיבה. אין כל רישום, הערה או אזהרה בדבר התנהלות המשיבה וכל המסמכים שצרפה המערערת, למעט מכתבה של הגב' רזיאל, אמא לדיירת הכפר, מאוחרים למועד פיטורי המשיבה. 54. הממונה אף בחרה להתייחס בהחלטתה למכתבה של הגב' גרייבסקי מנהלת מעון העמותה בירושלים וכשהייתה חונכת של המשיבה. וקבעה כי הדיווח של גב' גרייבסקי תמוה, שכן הדיווח נעשה בדיעבד ולאחר מועד פיטורי המשיבה. ואכן לא נמצא כל דיווח אחר שנמסר למעביד במהלך תקופת עבודתה של המשיבה. תמוה הדבר כי הגב' גרייבסקי, לאור הקשיים הרבים שציינה בדו"ח מיום 10/4/08, לא תיעדה את כל האמור במהלך תקופת עבודת המשיבה אצל המערערת. 55. גם טענת המערערת כי פיטורי המשיבה נעשו לאחר תהליך ארוך בניסיון לשפר את תיפקודה לא הוכחה ואין לה תימוכין במסמכים שצרפה. לא נמצא כל רישום או אזכור לפגמים שנטענו ביחס לאופן תיפקודה של המשיבה בזמן אמת. 56. אירוע התקיפה בכפר מ-5/07 - המערערת טענה כי התובעת, פוטרה בין היתר, על רקע אירוע תקיפת חניכה של הכפר על ידי חניכה אחרת במעון שנוהל על ידי המשיבה מחודש מאי 2007. בעקבות זאת נחקרה הפרשה ואף פורסמה כתבה בעיתונות בעניין זה. הממונה קבעה בהחלטתה כי "בהתייחס לכתבה בעיתון נמצא כי האירוע ארע בחודש מאי 2007, לא מצאתי כי בעקבות האירוע ביקש המעביד לפטר את העובדת." לאחר בחינת החומר הראייתי שהונח בפנינו מצאנו כי הממונה צדקה בקביעתה כי לא נמצאה כל ראייה או מסמך שיש בו להעיד כי האירוע שארע היווה שיקול מכריע בהחלטה לפטר המשיבה מעבודתה. אף ריחוק הזמנים בין המועד בו אירע האירוע לבין מועד פיטורי המשיבה מחזק המסקנה כי המשיבה לא פוטרה מחמת אירוע זה. 57. זכות השימוע - הממונה קבעה בהחלטתה כי לא הוסבר למשיבה מהם הסיבות לפיטוריה, לא נערך לתובעת שימוע ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתת מענה לטיעונים המועלים לפיטורים. לאור השתלשלות העניינים שהתרחשו בסמוך לפיטורי המשיבה, עולה כי המערערת לא נתנה למשיבה הזדמנות נאותה להעלות ולהשמיע טיעוניה, טרם קבלת ההחלטה על פיטוריה. אין לראות בפגישה שנערכה בין המשיבה לבין מנכ"ל העמותה ביום 5/3/08 כישיבת שימוע שכן במועד זה התקבלה כבר ההחלטה לפטרה ונמסרה לה הודעה על כך. 58. ניתן לסכם עד כה ולקבוע כי אכן צדקה הממונה בהחלטה כי לא שוכנעה בטיעוני המערערת בדבר העילה לפיטורי המשיבה. 59. כמו כן, לא הוכח מפי המערערת כי אופן תפקודה של המשיבה הצדיק פיטוריה לאלתר וכי ההחלטה שלא להתיר פיטוריה בלתי סבירה. 60. גם אם נכונה טענת המערערת כי התכוונו לפטר את המשיבה מזה מס' חודשים, הרי העתוי בו בחרו לממש החלטה זו, יום לאחר שהודיעה על הריונה ולא הוכח מטעמה של המערערת סיבה ספציפית שהובילה דווקא לפיטוריה ביום זה - מובילים למסקנה כי יש לדחות גרסתה כי אין קשר בין מועד פיטוריה לעובדת הריונה. 61. יתרה מזו, גם האופן הבהול בו בוצעו הפיטורים מחזק את המסקנה כי עיתוי הפיטורים לא היה מקרי. 62. ישיבת הוועדה מיום 3/3/08 - הנימוק המהותי בגינו ניתן ללא ספק לקבוע כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה הינה העובדה כי המערערת טענה כי כבר בישיבת ועד הכפר מיום 3/3/08 הוחלט לפטר את המשיבה בשל תפקודה הלקוי וזאת עוד בטרם נודע למערערת על דבר הריונה של המשיבה. הממונה קבעה בהחלטתה כי "בהתייחס לפרוטוקול מיום 3/3/08, בו הוחלט על הפסקת העבודה של העובדת, הפרוטוקול חסר שמות המשתתפים, מתוכן הכתוב לא ברור מהם הסיבות שהביאו להחלטה זו, הפרוטוקול לא חתום" (נספח ז' להודעת הערעור). 63. מעיון בפרוטוקול הנדון עולה כי צדקה הממונה בקביעתה. ההחלטה בדבר פיטורי המשיבה עמומה ואינה מנומקת ומפאת חשיבות העניין, נצטטה: "מירב גור אריה- נערך דיון מעמיק על תפקודה הלקוי. כמו גם הוצגו נתונים רבים על מצגות שווא וספקולציות שמפעילה. לאחר התייעצות עם חברי הנהלה נוספים הוחלט על הפסקת עבודתה. שלומית תסייע למסדה בצורה סדירה". 64. מלבד דברים אלה, לא צוינו או פורטו בפרוטוקול הנתונים והגורמים שהביאו לפיטורי המשיבה. כמו כן, לא צוין איזו התייעצות נערכה בעניינה של התובעת ועם איזה חברי הנהלה נוספים היא נערכה. 65. יתרה מזו והחשוב מכל, הינה העובדה כי המערערת לא ציינה בהזדמנות הראשונה, היינו בבקשתה לקבלת ההיתר את העובדה כי החלטתה התקבלה עוד ביום 3/3/08, אלא הפרוטוקול הבלתי חתום והמעורר תמיהה צורף רק בשלב הגשת תגובתה למדינה (נספח ו' מיום 20/5/08 לכתב הערעור). 66. חזקה על המערערת כי אם במועד הגשת בקשתה הבקשה להיתר פרוטוקול זה היה קיים וחתום, היה מוגש לממונה והעובדה שלא נעשה דבר, מטילה צל על עובדת הפיטורים ופועלת לחובת המערערת. 67. מנגד, חזקה על המשיבה אשר טענה כי השתתפה בישיבה זו ואף ציינה את שמות המשתתפים, אם אכן דנו בעניינה באותה ישיבה היתה מפרטת עובדה זו בתגובתה. 68. לפיכך, צדקה הממונה שנתנה משקל ראייתי נמוך לפרוטוקול. החלטת הממונה 69. הממונה קבעה בהחלטתה כי "בנסיבות אלה ובשים לב להוראות החוק ושלא שוכנעתי בטיעוני המעביד לפיטורי העובדת, בשים לב לסמיכות המועדים בין הודעת ההריון והודעת הפיטורים איני יכולה לשלול עובדת ההריון היוותה גורם להחלטה להפסקת העבודה ולפיכך אני מסרבת להתיר את הפיטורים". 70. יש לדחות את גרסת המערערת כי מנוסח החלטה זו ניתן להסיק כי הממונה לא קבעה כי הפיטורים קשורים להריון ובכך לא מילאה את תפקידה שכן על פי הוראות החוק, צריכה הממונה לקבוע באופן הצהרתי האם הפיטורים היו בקשר להריון אם לאו ובמקרה הנדון לא עשתה כן. 71. גם אם חלק מהחלטת הממונה מנוסח בלשון ספק - הרי הספק פועל לחובת המערערת עליה מוטל הנטל להוכיח גרסתה. בכל מקרה, יצויין כי הממונה קבעה מפורשות כי לא שוכנעה בגרסת המערערת, בדבר העילה לפיטורי המשיבה, עובדה זו לרבות העובדה כי עתוי הפיטורים והצל הראייתי הכבד המוטל על פרוטוקול ישיבת הוועד מיום 3/3/08 מובילים למסקנה כי מדובר בהחלטה המבוססת על תשתית עובדתית ראויה ובדוקה וניתנה משיקולים סבירים, וכי מסקנותיה של הממונה אינן נגועות בחוסר סבירות קיצוני. משאלה פני הדברים אין אנו מוצאים מקום להתערב בהחלטתה שלא להתיר את פיטורי המשיבה. 72. אשר על כן, דין עתירת המערערת לביטול החלטת הממונה - להידחות. התביעה הכספית 73. המשיבה טענה בתגובתה כי בעקבות פיטוריה ללא היתר זכאית להפרשי שכר, לרבות טענות בדבר זכאותה להעלאת שכר וכן לתוספות שונות על פי חוזה העסקתה. 74. בתגובתה אף פירטה את הסכומים אשר לטענתה זכאית לקבל ולו עד ליום 30/6/08 (סמוך למועד הגשת הערעור). 75. ביום 25/12/08 הצהירה המשיבה כי לא תשוב לעבודה ובעקבות כך סוכם כי המערערת תשלם למשיבה את שכר היסוד וההפרשות הסוציאליות, במתווה שפורט בהחלטת המותב במסגרת הסעד הזמני, עד לתום 60 יום ממועד הלידה. 76. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי (מיום 7/1/09). 77. לאור פסק הדין הנוכחי, במידה והמשיבה עומדת על זכאותה לקבלת הפרשי שכר מעבר לשכר ששולם לה עד כה על ידי המערערת, פתוחה הדרך בפניה להגיש תביעה כספית כפי שציינה בתגובתה (סעיף 53 לתגובתה). סוף דבר 78. ערעור המערערת לביטול החלטת הממונה - נדחה. 79. המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ + מע"מ. 80. לא מצאנו בנסיבות המקרה הנוכחי לחייב המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה. ערעורחוק עבודת נשים