קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פדיון ימי מחלה לא מנוצלים / פדיון ימי מחלה שלא נוצלו: עניינה של העתירה בשאלת זכאות הנתבע לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים במועד הפסקת העסקתו על ידי התובעת ובנסיבות בהן הופסקה, וכפועל יוצא זכאות התובעת להשבת הסכומים אשר שולמו לתובע עם פרישתו בגין פדיון ימי מחלה. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע לא פרש לגמלאות, אלא פוטר על ידי התובעת; תשלום פדיון ימי המחלה לנתבע נעשה בהסכמת התובעת במסגרת תנאי עידוד פרישה ולאור יוזמת התובעת לבטל את התקן של הנתבע; הכספים שולמו לנתבע במודע ומתוך כוונת התובעת לשלמם ולא עקב טעות מצידה; במידה וייקבע כי מגיע לתובעת החזר כספי כלשהו מאת הנתבע, זכאי הנתבע לקזז מסכום זה את הכספים המגיעים לו מאת התובעת בגין הנזקים שנגרמו במהלך עבודתו. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגש תצהיר של גב' ציפי שירי, המשמת כסגנית מנהל אדנימיסטרטיבי מנהל וכח אדם במרכז לבריאות הנפש באר יעקב - נס ציונה (להלן: "גב' שירי"). 4. סיכומים מטעם המדינה הוגשו לתיק בית הדין ביום 22/2/09. הנתבע לא הגיש את סיכומיו עד היום, על אף החלטות בית הדין שניתנו לעניין זה, ומשכך ניתן פסק הדין בהסתמך על החומר המצוי בתיק וללא סיכומי הנתבע. רקע עובדתי 5. הנתבע, יליד 1947, הועסק על ידי התובעת (להלן: "המדינה") בתפקיד רוקח בבית המרקחת במרכז לבריאות הנפש בנס ציונה (להלן: "בית החולים") החל מיום 1/2/87 עד ליום 31/5/00. 6. בחודש 3/98, בעקבות תלונות שהועלו ביחס לתיפקודו של הנתבע מצד הרוקח המחוזי והמנהל האדמיניסטרטיבי בבית החולים מר דב פסט (להלן: "מר פסט"), ניהלה הנהלת בית החולים משא ומתן עם ועד העובדים, ובנוכחות הנתבע, בנוגע לאפשרות סיום העסקתו בשירות המדינה עקב אי התאמה. במהלך המשא ומתן העלו הצדדים הצעות לסיום העסקה בהסכמה בתנאים מועדפים, אולם בסופו של דבר לא הושגה הסכמה בקשר לתנאי הפרישה (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר גב' שירי), והתובע המשיך בעבודתו בבית החולים. 7. בחודש 3/00, ולאחר שלא פסקו התלונות ביחס להתנהלותו המקצועית של הנתבע מצד גורמים בהנהלת בית החולים והרוקח המחוזי, התקיים משא ומתן נוסף של הנהלת בית החולים עם ועד העובדים בנושא פיטורי הנתבע בגין אי התאמה (נ/1). הנתבע הוזמן לישיבת המשא ומתן אך לא התייצב, וההליך התקיים ללא נוכחותו. במהלך המשא ומתן הועלתה הצעה כי הנתבע יפוטר בהסכמה בתנאים מועדפים על פי תוכנית הפרישה מרצון של נציבות שירות המדינה. בעקבות המשא ומתן החליטה הנהלת בית החולים לסיים את העסקת הנתבע בתנאים מועדפים ופנתה לשם כך למנכ"ל משרד הבריאות, אשר בהחלטתו מיום 27/4/00 אישר את פיטורי הנתבע החל מיום 31/5/00 (נ/2). ערעור הנתבע על החלטה זו נדחה על ידי שר הבריאות. במועד סיום העסקתו בשירות המדינה היה נתבע בן 53. 8. ביום 1/9/00 שולם לנתבע סך של 31,197.49 ₪ כפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים (נספח א' לכתב התביעה). 9. להלן בתמצית טענות המדינה: א. תנאי הפרישה המועדפים שהוענקו לנתבע עם סיום העסקתו, הינם בהתאם למדיניות פרישה מרצון לשנת 2000 של נציבות שירות המדינה, במסגרתה לא נכללה הזכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. לא סוכם עם הנתבע על מתן הטבות נוספות מעבר לאלו שנקבעו על ידי נציבות שירות המדינה. ב. הנתבע לא עמד בתנאי הזכאות לפדיון ימי מחלה על פי הוראות התקשי"ר. ג. מענק ימי המחלה שולם לנתבע עקב טעות, ומבלי שהיה זכאי לו על פי דין ומשכך חייב הנתבע בהשבתו. 10. להלן בתמצית טענות הנתבע: א. תשלום פדיון ימי המחלה שקיבל הנתבע נכלל בין ההטבות שהוצעו לו על ידי המדינה על מנת לאלצו לפרוש לגמלאות. התשלום נעשה בהסכמת המדינה ולא עקב טעות. ב. לאחר שנכפתה עליו היציאה לגמלאות, שולמו לנתבע ההטבות שהובטחו לו לרבות פדיון ימי המחלה, על אף שהנהלת בית החולים ידעה כי טרם מלאו לו 55 שנים. ג. משלא נטען לחוסר תום לב מצד הנתבע בקבלת הכספים ומאחר והוא הסתמך על הכספים ששולמו לו, הרי שגם אם תשלום פדיון ימי המחלה נעשה בטעות, הדרישה להשבת הכספים בשלב זה תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין. דיון והכרעה 11. הזכאות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים בשירות המדינה נקבעה בסע' 33.271 לתקשי"ר, כדלקמן: "פרש עובד מן השירות בנסיבות המפורטות להלן ישולם לו או לשאיריו פיצוי בעד ימי חופשת מחלה שלא נוצלו העומדים לזכותו בתאריך פרישתו: (א) בפרישה לקצבה בהתאם לפסקות 85.411 או 85.221 בגיל שאינו פחות מ-55 שנה; (ב) בפרישה לקצבה בהתאם לפסקות 82.511(ג), 85.311 כאשר העובד יקבל את קצבתו במועד מאוחר יותר, ישולם הפיצוי בעד ימי חופשת מחלה שלא נוצלו מיד עם הפרישה; (ג) בפרישה לקצבה מחמת מצב בריאות לקוי, בהתאם לפסקה 85.211 או 85.212 על פי קביעת ועדה רפואית מוסמכת; (ד) במקרה פטירה בנסיבות המזכות את השאירים בקצבת שאירים בהתאם לחוק הגמלאות; (ה) עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת 10 שנים לפחות ובחר להקפיא את זכויותיו לגמלאות בהתאם לאמור ב- 85.313 בתקשי"ר וביום הגשת הבקשה להקפאה היה בן 55 לפחות, יקבל פיצוי בעד ימי המחלה שלא נוצלו מיד עם אישור תקופת הקפאת הזכויות לגמלאות...". בענייננו, הנתבע היה בן 53 במועד סיום העסקתו בבית החולים ומשכך אין הוא עומד בתנאי הזכאות לפדיון ימי מחלה בהתאם להוראות התקשי"ר. 12. טענת המדינה לפיה ההטבות שניתנו לנתבע עם פרישתו משירות המדינה הינן בהתאם למדיניות פרישה מרצון של נציבות שירות המדינה, נתמכת בזיכרון הדברים שנערך לעניין המשא ומתן בנושא סיום העסקתו של הנתבע מיום 20/3/00 (נ/1), ובו מציין מר פסט כי "הנהלת ביה"ח מוכנה להציע לדורון (הנתבע ו.ס.) פיטורין בהסכמה בתנאים מועדפים עפ"י תכנית הפרישה מרצון של נציבות שירות המדינה". מעיון בהודעת נציבות שירות המדינה מיום 16/1/00 בעניין מדיניות פרישה מרצון לשנת 2000 (נספח יג' לתצהיר גב' שירי, להלן: "חוזר נש"מ") עולה כי תשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים אינו נכלל בין הטבות הפרישה על פי חוזר הנש"מ. מכאן כי גם על פי הוראות חוזר הנש"מ לא קמה לנתבע הזכאות לפדיון ימי מחלה. 13. טענת הנתבע כי תשלום פדיון ימי המחלה נכלל בין ההטבות שהובטחו לו על ידי הנהלת בית החולים, על מנת לאלצו לפרוש מעבודתו, לא הוכחה ולא נתמכה בראיה כלשהי מטעמו. בכתב הגנתו טען הנתבע כי גב' שירי כתבה במפורש כי הינו זכאי לפדיון ימי מחלה, אולם בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי אין בידו מסמך כלשהו המאשר מפורשות את זכאותו (עמ' 14 לפרוטוקול). הנתבע לא הציג ראיה כלשהי לתמיכה בטענתו כי במסגרת המשא ומתן שנוהל עימו הוצע לו לקבל את פדיון ימי המחלה. במהלך המשא ומתן שהתנהל בחודש 3/98 העלו הצדדים הצעות שונות בקשר למתן תנאי פרישה מועדפים לנתבע, לרבות הצעות מצד הנתבע לשיפור התנאים, כאשר באף אחת מן ההצעות, לרבות אלו של הנתבע, לא הועלתה האפשרות של הכללת פדיון ימי מחלה במסגרת הטבות הפרישה (נספחים ד' ו-ה' לתצהיר גב' שירי). אפשרות זו לא הועלתה גם במשא ומתן מאוחר יותר בחודש 3/00 (נ/1), בעקבותיו החלט על סיום העסקתו של הנתבע. גירסתו של הנתבע לעניין הרקע לסיום העסקתו וההטבות שהובטחו לו לא היתה אחידה, כאשר מחד הכחיש הנתבע כי נוהל עימו משא ומתן בעניין תנאי הפרישה, וטען כי אולץ לפרוש (עמ' 14 לפרוטוקול), ומאידך העיד בתצהירו כי במסגרת משא ומתן ממושך בקשר לתנאי פרישתו הוצע לו לקבל את הסך של 31,197 ₪ כמענק ימי מחלה. 14. טענת הנתבע כי לא פרש מרצון, אלא פוטר על ידי המדינה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זכאותו לפדיון ימי המחלה, שכן הנתבע לא הצביע על מקור כלשהו לזכאות כאמור במקרה של פיטורין. גב' שירי אישרה בחקירתה הנגדית כי הנהלת בית החולים ביקשה לסיים את העסקתו של הנתבע בשל אי שביעות רצון, ולשם כך התנהל המשא ומתן לעניין פרישתו (עמ' 7 לפרוטוקול). ואולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להשליך על שאלת זכאותו של הנתבע לפדיון ימי מחלה. טענת התובעת לפיה במקרה של פרישה מרצון ניתנות לעובד הטבות ותנאי פרישה שאין הוא זכאי להם במקרה של פיטורין בהליך רגיל, לא נסתרה על ידי הנתבע והיא מתיישבת עם הוראות חוזר הנש"מ. מכאן כי לו פוטר הנתבע בהליך רגיל כלל לא היה זכאי להטבות הפרישה שניתנו לו עם סיום העסקתו, ומכל מקום לא היה בכך כדי להקים לו זכאות לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו. 15. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה העובדה כי שולם לו פדיון ימי מחלה מעידה על הסכמת המדינה להכללת הטבה זו במסגרת תנאי פרישתו. גב' שירי העידה לעניין זה כי היא זו שנתנה את הנחיית התשלום למדור השכר וכי היא טעתה במתן ההנחיה על גבי הטופס הרלוונטי, כאשר בסעיף נסיבות הפרישה סימנה בטעות כי גילו של הנתבע אינו פחות מ-55 (עמ' 9 לפרוטוקול). גב' שירי אף הציגה את הטופס הרלוונטי התומך בעדותה (נ/4), בו סומן: "פרישה לקצבה בהתאם לפסקה 85.411 או 85.221 בגיל שאינו פחות מ- 55 שנה". זאת שעה שאין חולק כי במועד פרישתו טרם מלאו לנתבע 55 שנה. 16. בנסיבות העניין, משלא עלה בידי הנתבע להצביע על מקור כלשהו בדין או בהסכם בין הצדדים, המקים לו זכאות לפדיון ימי מחלה, יש לקבל את טענת המדינה לפיה מענק המחלה אשר שולם לנתבע בחודש 9/00, בעקבות סיום העסקתו בבית החולים, שולם לו עקב טעות וללא שהיה זכאי לכך על פי דין. 17. השאלה שנותרה להכרעה היא האם בנסיבות העניין יש מקום לחייב את הנתבע להשיב למדינה את הסכום אשר שולם לו בטעות בגין פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. 18. סע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") קובע: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת." בסע' 2 לחוק עשיית עושר, שעניינו פטור מחובת ההשבה, נקבע: "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת." 19. לטענת הנתבע מאחר ותשלום פדיון ימי המחלה, התקבל על ידו בתום לב ולאור הסתמכותו על הכספים שקיבל, חיובו בהשבת הכספים בשלב זה, לאחר שכלכל את צעדיו בהסתמך על קבלתם, יהא בלתי צודק בנסיבות העניין. 20. חובת ההשבה על פי סע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קמה מעצם קבלת הזכות שלא על פי דין, וללא תלות בשאלת תום ליבו של הזוכה. משכך, העובדה כי הנתבע קיבל את הכספים בתום לב, אין בה כשלעצמה כדי להעניק לו פטור מהשבתם. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מהשבה בהתאם להוראת סע' 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. אמנם אין לשלול מכלל אפשרות כי הנתבע קיבל את הכספים בתום לב והסתמך כלכלית על כספים אלו. יחד עם זאת הנתבע לא פירט כיצד השתמש בכספים שקיבל מיום קבלתם ועד לקבלת הדרישה להשבתם, כשנתיים לאחר מכן, והאם נכון להיום ניצל את הסכום ששולם לו במלואו. טענת הנתבע כי כלכל את צעדיו בהסתמך על הכספים, היא טענה כללית ולא מפורטת, והנתבע לא הוכיח כי חיובו בהשבת הכספים למדינה נכון להיום עלולה לגרום נזק ההופך את חובת ההשבה לבלתי צודקת. בנסיבות העניין לא מתקיימים התנאים למתן פטור מהשבה בהתאם להוראת סע' 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, ועל הנתבע להשיב למדינה את הכספים שקיבל בגין פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, ללא זכות שבדין. סוף דבר 21. הנתבע ישיב למדינה סך של 31,197.49 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/10/00 ועד התשלום בפועל. 22. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. רפואהדמי מחלה