קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פדיון קרן השתלמות למורים: 1. לפנינו תביעה בסדר דין רגיל, אשר הוגשה, בתחילה, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ואשר הועברה אלינו בהתאם להחלטה שניתנה ביום 17/6/08, על ידי כבוד השופטת אורלי סלע, כדי לקיים סמכות מקומית. 2. במסגרת כתב התביעה, ביקש התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו, ביחד ולחוד, סכום של 114,414 ₪ בגין אי העברת פידיון גמול קרן השתלמות. התובע טען כי הוא מורה בעל וותק של כ- 25 שנים, תושב העיר צפת, מועסק על ידי מדינת ישראל - משרד החינוך במוסדות החינוך בצפת וכי בשנת 1997 החל לעבוד כמורה ברשת "אמי"ת", כעבודה נוספת ובמקביל לעבודתו מטעם משרד החינוך. התובע, הוסיף וטען כי העיר צפת נכללה בין היישובים להם העניקה ממשלת ישראל את התמריצים וההטבות בחינוך לישובי עדיפות לאומית א'. בין התמריצים להם זכאים מורים כלול גם פטור מתשלום חלק העובד בהפרשות לקרן השתלמות. התובע הודה כי לא מילא את טופס ההצטרפות הסטנדרטי לקרן ההשתלמות אך טען כי לא עשה כן מאחר והוטעה, על ידי נתבעת מס' 1, לחשוב כי היא מפרישה עבורו, באופן אוטומטי, מידי חודש בחודשו, את ההפרשות לקרן ההשתלמות. התובע הוסיף עוד וטען כי משהגיע מועד פידיון קרן ההשתלמות הוא פנה לקרן בבקשה לפדות את הכספים שנצברו לזכותו אך נענה בשלילה. 3. במסגרת כתב הגנתה של נתבעת מס' 1, היא "אמי"ת רשת חינוך ציונית דתית בישראל" (להלן: "נתבעת מס' 1" או "אמי"ת"), היא הכחישה את שנטען כנגדה בכתב התביעה. נתבעת מס' 1 טענה כי דין תביעתו של התובע להידחות ו/או להימחק על הסף בשל חוסר סמכות מקומית (כתב ההגנה הוגש בטרם ניתנה ההחלטה על העברת התביעה מבית הדין האזורי בתל-אביב לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת), בשל התיישנותה בקשר לתקופות שעד ליום 28/10/00, בשל העדר עילה והעדר יריבות, כשבהקשר זה, הבהירה נתבעת מס' 1 שככל שקיימת לתובע עילת תביעה, הרי שהיא קיימת רק כלפי נתבעת מס' 2 - מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "נתבעת מס' 2") אשר היא הנושאת בעלותם של התמריצים והיא המשפה את מעסיקי המורים הזכאים להטבה, בגין הענקת ההטבה. נתבעת מס' 1 הוסיפה וטענה כי מאחר ואין חולק שהתובע לא מילא טופס הצטרפות לקרן ההשתלמות, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו ובהתאם יש לדחות את תביעתו. נתבעת מס' 1 הוסיפה וטענה כי לא ברור כיצד ועל סמך מה "נוכח התובע לדעת כי הנתבעת מפרישה עבורו כספים לקרן השתלמות" - טענה אשר אינה נכונה כלל ועיקר. נתבעת מס' 1, הכחישה את כל טענותיו של התובע לרבות אלו במסגרתם טען כי בתלושי שכרו, באו לידי ביטוי, הפרשות לקרן השתלמות, שהיא ביצעה עבורו, לכאורה. נתבעת מס' 1, הכחישה מכל וכל כי הפרישה עבור התובע כספים לקרן השתלמות וכן הבהירה כי בתלושי השכר אין רישום הסותר טענתה זו. 4. במסגרת כתב הגנתה של נתבעת מס' 2, אשר הוגש ביום 8/12/08, היינו, לאחר שהתביעה הועברה לבית דין זה, היא הכחישה את כל שנטען כנגדה בכתב התביעה. נתבעת מס' 2 טענה כי התקופה הרלוונטית לתביעה היא התקופה במהלכה עבד התובע אצל נתבעת מס' 1 וכי דינה של התביעה להימחק ו/או להידחות על הסף וזאת מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות. נתבעת מס' 2 הוסיפה וטענה כי מבירור שערכה לאחר קבלת התביעה התברר לה כי מאז שנת 1997 עבד התובע בהיקף משרה של 230% כשהיקף המשרה המותר הינו 140%. נתבעת מס' 2 אף הדגישה כי התובע לא ביקש היתר לעבודתו הנוספת. נתבעת מס' 2 הבהירה כי כעקרון, זכאי התובע לתמריץ לו טען, אולם זאת בכפוף למילוי אחר דרישות חוזר המנכ"ל הנוגע לעניין, ביניהן הדרישה כי עובד ההוראה יגיש בקשת הצטרפות לקרן ההשתלמות. נתבעת מס' 2 פרטה את התהליך השגרתי המתרחש, לאחר שעובד הוראה ממלא את טופס ההצטרפות והבהירה שמשלא מילא התובע את טופס ההצטרפות הרי שאין הוא זכאי לתמריץ הפטור חלק עובד בהפרשות לקרן ההשתלמות כאשר בשל מחדלו אף לא הופרש עבורו חלק המעביד. בכל הקשור לטענותיו של התובע לעניין תלושי השכר שהנפיקה עבורו נתבעת מס' 1, הבהירה נתבעת מס' 2 כי אין לה נגיעה לעניין וכן ציינה כי על מנת שמעסיק יתחיל להפריש כספים לקרן השתלמות, על העובד לבקש ממנו לעשות כן ומאחר והתובע לא ביקש להצטרף לקרן ההשתלמות הרי שהציפיות להן טען בכתב תביעתו, אינן לגיטימיות. נתבעת מס' 2 הוסיפה וטענה כי התמריץ ניתן על פי חוזר מנכ"ל המפורסם מידי שנה, כך שהתמריצים ניתנים לעובדים שעומדים בדרישות לקבלתם באותה שנה, כשאחת מהדרישות היא שהעובדים ימלאו טופס בקשה לקבלת תמריצים, מידי שנה. נתבעת מס' 2 הדגישה כי לתובע אין זכות קנויה לקבלת התמריץ, כך שעקב מחדלו ומשלא עמד בדרישות חוזר המנכ"ל, לא ניתן לזכותו בתמריץ, רטרואקטיבית. נתבעת מס' 2 טענה בנוסף, להתיישנות תביעתו של התובע, ככל שהיא מתייחסת לתקופה קודמת לחודש יוני 2001. 5. מהלך הדיון ביום 28/10/07 הגיש התובע את כתב תביעתו לבית - הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. ביום 17/6/08, בעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישה נתבעת מס' 2, הועברה התביעה לבית דין זה. ביום 29/12/08 התקיים דיון מוקדם בתיק, בפני ראש ההרכב. במהלך הדיון המוקדם נוסחו המוסמכות וכן נוסחו הפלוגתאות. בסיום הדיון המוקדם ניתנה ההחלטה הבאה: "1. לאחר ששמעתי את דברי באי כח הצדדים, הריני קובעת כדלקמן: א. התובע יגיש בתוך 60 יום מהיום כתב תביעה מתוקן ו/או הודעה מפורטת במסגרתה יציין מה הוא סכום התביעה הנכון והמדויק וכן את הדרך בה הגיע לסכום זה. ב. במידה ולא יגיש התובע דבר בתוך המועד הנקוב לעיל, תימחק תביעתו מחוסר מעש תוך חיובו בהוצאות הנתבעות, בהתאם לשיקול דעת בית הדין. ג. במידה ויפעל התובע כאמור בסעיף א' דלעיל, יקצוב בית הדין לנתבעות מועד לשם הגשת כתבי הגנה מתוקנים. ד. לאחר חלוף המועדים שיקצוב בית הדין, תינתן לצדדים שהות נוספת להודיע האם ניתן ליתן תוקף של החלטה לדרך הדיונית שהציע בית הדין, היינו, מתן פסק דין לדין על סמך כל החומר המצוי בתיק ועל סמך סיכומים ומסמכים שיורשו הצדדים להגיש וזאת על בסיס מוסכמות שנוסחו לעיל ובשים לב לפלוגתאות שנוסחו. 2. בית הדין ממליץ לצדדים בחום לבוא בדברים במטרה לסיים את הסכסוך ביניהם מחוץ לכותלי בית הדין. 3. למעקב ביום 3/3/09." (ראה עמ' 8 שורות 26-4 לפרוטוקול). ביום 19/2/09 הגיש התובע הודעה "לעניין תיקון סכום התביעה". במסגרת הודעה זו ציין התובע כי אין בידיו את תלושי השכר של השנים 1997 ו- 1998 ולכן ערך חישוביו לפי תלושי השכר שכן היו בידיו (ו/או הועברו לו, לבקשתו, על ידי נתבעת מס' 1). התובע חישב ומצא כי סכום התביעה הרלוונטי לשנים2002-1999, כולל ריבית והצמדה עד ליום הגשת התביעה הינו 63,605 ₪ והוא כאמור אינו כולל את השנים 1997 ו- 1998, לגביהן טען התובע כי אינו יכול לערוך חישוב בשל העדר תלושים. עם קבלת הודעתו הנ"ל של התובע, ניתנה החלטה במסגרתה נדרשו הנתבעות להתייחס להודעה וכן להודיע האם הן מבקשות להגיש כתבי הגנה מתוקנים. הואיל והנתבעות לא הודיעו דבר, בתוך המועד שהוקצב להן בהחלטה הנ"ל, ניתנה, ביום 17/3/09, החלטה נוספת, במסגרתה נדרשו הצדדים להודיע, בתוך 7 ימים, האם הם מעוניינים ב"מתן פסק דין לדין על סמך כל החומר המצוי בתיק ועל סמך סיכומים ומסמכים שיורשו להגיש וזאת על בסיס המוסכמות שנוסחו במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 29/12/08 ובשים לב לפלוגתאות שנוסחו". ביום 24/3/09 הודיע התובע כי הוא מסכים למתן פסק דין לדין, בהתאם למתווה שהציע בית - הדין וכן הגיש סיכומיו בהתייחס לפלוגתאות שנוסחו במהלך הדיון המוקדם. מאחר ובמועד הנ"ל עדיין לא הודענה הנתבעות דבר, ניתנה החלטה נוספת, במסגרתה צויין כי בהתאם להחלטה מיום 17/3/09 יש לראות את הנתבעות כמבקשות שבתיק תשמענה ראיות. חרף זאת החליט בית - הדין להמתין עד ליום 29/3/09 כדי לאפשר לנתבעות להודיע על הסכמתן למתן פסק דין לדין, ללא שמיעת ראיות. ביום 26/3/09 הודיעו הנתבעות (כל אחת בהודעה נפרדת) כי אין להן התנגדות לניהול התיק באופן שיינתן פסק דין על סמך סיכומים ומסמכים שיורשו הצדדים להגיש, וזאת על בסיס המוסכמות והפלוגתאות שנוסחו במעמד הדיון מיום 29/12/08. בעקבות ההודעות הנ"ל ניתנה, ביום 26/3/09 החלטה במסגרתה נקבע, בין היתר כי: "הואיל והתובע הגיש כבר את סיכומיו, הריני קובעת כי הנתבעות תוכלנה להגיש סיכומיהן עד ליום 26/4/09". לאחר בקשות ארכה שונות, שנענו, הגישו הנתבעות סיכומיהן, כך שסיכומי נתבעת מס' 1 הוגשו ביום 27/5/09 בעוד שסיכומי נתבעת מס' 2 הוגשו ביום 5/8/09. בנסיבות אלו, ניתן פסק דיננו כעת. 6. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כפי שנוסחו במהלך הדיון המוקדם, אשר התקיים, כאמור, ביום 29/12/08: א. משנת 2003 הופרשו לתובע כספים מקרן ההשתלמות וזאת לאחר שהתובע מילא את הטפסים. ב. במקביל לעבודת התובע אצל נתבעת מס' 2, הוא התחיל לעבוד אצל נתבעת מס' 1 וזאת ביום 1/9/97. כשבשנת 97 התובע עבד בהיקף משרה מצומצם. ג. התובע לא מילא טופס הצטרפות לקרן השתלמות עת התחיל לעבוד אצל נתבעת מס' 1. ד. התובע הינו מורה בעל וותק של למעלה מ-25 שנה. המועסק על ידי משרד החינוך מאז 1980. ה. כשהחל התובע לעבוד במשרד החינוך הוא מילא טופס הצטרפות לקרן השתלמות. ו. מאז החל התובע לעבוד בנתבעת מס' 1 הוא לא קיבל דיווחים מקרן השתלמות על כספים שהצטברו לזכותו. ז. לו היה ממלא התובע טופס הצטרפות לקרן השתלמות, עת התחיל לעבוד אצל נתבעת מס' 1, הרי שנתבעת זו היתה מפרישה עבורו את חלק המעביד לקרן ההשתלמות (2 ושליש). ח. לו היה פונה התובע לנתבעת מס' 2, עת התחיל לעבוד אצל נתבעת מס' 1 ומבקש קבלת תמריצים/קרן השתלמות, ולו נתבעת מס' 2 היתה מאשרת לו תמריץ זה, הרי שנתבעת מס' 1 היתה מפרישה עבורו לקרן השתלמות גם את חלק העובד, ומקבלת החזר סכומים אלו מנתבעת מס' 2. ט. התובע קיבל, מדי חודש בחודשו, את תלושי השכר של הנתבעות. י. התובע קיבל מידי שנה את הדוחות של הקרנות הנוספות שלו." 7. להלן הפלוגתאות א. האם חלה על חלק מתביעתו של התובע התיישנות - הנתבעות טוענות להתיישנות התביעה לתאריכים הקודמים לחודש 10/00 (7 שנים מיום הגשת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - 10/07) והתובע טוען שההתיישנות מתחילה להיספר רק בהתייחס למועד בו קמה לו העילה - המועד בו ידע על כך שלא מופרשים עבורו כספים לקרן השתלמות- אפריל מאי 2003. ב. האם תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת מס' 1 לתובע אשר בהם רשום במסגרת נתוני העזר "ברוטו קרן השתלמות עם סכום" וכן במסגרת נתוני מס מצטברים "ברוטו קרן השתלמות עם סכום", מצדיקים את חיובה של נתבעת זו בתשלום ההפרשים לקרן ההשתלמות." 8. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות על נספחיהם וכן לאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון המוקדם ובכל ההחלטות והמסמכים המצויים בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שנפרט להלן. בנסיבות אלו, החלטנו לדון תחילה, דווקא, בפלוגתא ב'. 9. האם תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת מס' 1 לתובע אשר בהם רשום במסגרת נתוני העזר "ברוטו קרן השתלמות עם סכום" וכן במסגרת נתוני מס מצטברים "ברוטו קרן השתלמות עם סכום", מצדיקים את חיובה של נתבעת זו בתשלום ההפרשים לקרן ההשתלמות ? על בסיס המוסכמות, ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי לו היה התובע ממלא טופס הצטרפות לקרן ההשתלמות, הייתה נתבעת מס' 1 מפרישה עבורו את חלק המעביד לקרן זו. בכל הקשור לקבלת התמריץ, הרלוונטי לתביעה זו - פטור מתשלום חלק העובד בהפרשות לקרן השתלמות, רלוונטי האמור בתקנון הקרן (נספח א' להודעת התובע מיום 19/2/09). תקנון הקרן בכל הקשור לעקרונות המנחים באשר לתמריצים, נקבעו בתקנון הקרן, הכללים הבאים: "א. המחלקה לדיור ולתמריצים תישא בהפרשות לקרן של העובד ושל המעסיק גם יחד - לגבי עובד הוראה וחינוך הזכאי לתמריצים. הגר ועובד באחד הישובים שבאזורי עדיפות לאומית ואשר יצטרף לקרנות ההשתלמות לעובדי הוראה בהתאם לתקנוני הקרנות. ב. באזורי עדיפות לאומית חלק המעסיק פטור מתשלום מס הכנסה חלק העובד המשולם על ידי המעסיק חייב בזקיפת הטבה לצורך מס הכנסה. ג. כדי להנות מן ההסדר על עובד בהוראה להגיש לקרן בקשה אישית להצטרפות מאושרת על ידי המחלקה לדיור ולתמריצים למורים. ד. תשלום חלקו של העובד בקרן ההשתלמות על ידי המחלקה לדיור ולתמריצים יהיה מוגבל לתקופת עבודתו ומגוריו באחד היישובים שברשימה. עזב העובד את מקום מגוריו או את מקום עבודתו ביישוב לפני תום 5 שנים מתחילת החיסכון הראשון מכל סיבה שהיא, תפסיק המחלקה לדיור ולתמריצים לגביו את ההטבה כאמור ותגבה מן הקרן את כל התשלומים ששולמו על ידה בגין חברותו של העובד בקרן ההשתלמות. ההצטרפות לקרן תאושר מראשית שנת הלימודים ובלבד שתוגש לפני 31 בדצמבר ובכפוף למועד קבלת ההפקדה הראשונה. מורים שיגישו בקשות בין התאריכים 1 לינואר..יצורפו לקרן ב-1 בינואר של אותה שנה". (ההדגשה אינה במקור. א.י.). מהאמור לעיל עולה, בבירור, כי תנאי הכרחי וחיוני לצורך קבלת התמריצים הוא שעובד ההוראה יגיש בקשה לקרן ההשתלמות וזאת לאחר קבלת אישור ממחלקת התמריצים של משרד החינוך. מכאן שמעבר לצורך בעמידה בתנאים הנדרשים לקבלת התמריץ ובקבלת אישור ממשרד החינוך, היה חייב התובע להגיש בקשת הצטרפות לקרן ההשתלמות. כבר בנקודה זו נדגיש כי ברי לנו שמחדלו הראשוני והעיקרי של התובע - אי מילוי טופס ההצטרפות לקרן ההשתלמות, הוא שהוביל לתוצאה העגומה עליה הוא מלין בתביעתו, כשיש לשים לב לכך שהדרישה להגיש בקשת הצטרפות לקרן ההשתלמות הינה דרישה מהותית ולא טכנית אשר בלעדיה אין קרן ההשתלמות מוקמת וכפועל יוצא מכך אין התובע זכאי לתמריץ לו הוא טוען. חוזר מנכ"ל נקדים ונציין כי בהתאם לפסיקה, חוזר מנכ"ל מהווה הנחיה מנהלית במסגרתה קובעת הרשות את הקריטריונים להפעלת סמכותה וכי במקום בו ישנן הנחיות פנימיות לצורך קבלת זכות מסויימת, הנחיות אלו הינן בעלות תוקף מחייב והן מחייבות גם את העובד. ולעניין זה ראו ע"ע 1493/02 תג'ריד נופל נ. שירות התעסוקה, פד"ע לט 2 272 (27/8/03), שם נסב הדיון סביב סמכותה של רשות לסטות מהנחיותיה הפנימיות וכן היתה התייחסות להלכה לענין הנחיות שכאלו: "7. הנחיות מנהליות, קריטריונים פנימיים או כללי מדיניות מנהלית, הם כל אותם חוזרים פנימיים, הוראות מנהליות, הנחיות, קווי פעולה ומסמכים פנימיים (להלן - הנחיות פנימיות) שהרשות המנהלית קובעת לעצמה, ככללי מדיניות וכקריטריונים להפעלת סמכויותיה. הנחיות פנימיות הן בבחינת כללים גמישים שרשות מנהלית קובעת לעצמה כדי להדריך אותה בהפעלת סמכותה. הנחיות פנימיות אינן במעמד של נורמה משפטית חיצונית דוגמת חוק או תקנה אלא כנורמה מנהלית פנימית מחייבת ונודעת להן חשיבות מעשית רבה. חשיבותן העיקרית של ההנחיות הפנימיות בכך שהן מתרגמות את העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה לשפת העבודה היומיומית של הרשות. הרשות המנהלית אינה מחויבת לקבוע הנחיות פנימיות ופעולה זו היא וולונטרית ביסודה. הנחיות פנימיות מופיעות בדרך כלל במקום בו מפעילה הרשות המנהלית שיקול דעת וכאשר מקור הסמכות להפעלת שיקול הדעת לא קבע קריטריונים שינחו אותה. עם זאת, אין חולק כי להנחיות פנימיות יש תוקף מחייב, אף שניתן, במקרים מסוימים ובדרך מתאימה, לסטות מהן. 8. הרשות המנהלית מוסמכת לקבוע הנחיות מנהליות או קריטריונים פנימיים שישמשו אותה ובתי המשפט אישרו את חוקיות ההנחיה המנהלית. יש מקום לציין, כי במקרים מסוימים הרשות המנהלית חייבת לקבוע הנחיות או קריטריונים להפעלת סמכותה. חובה זו של הרשות צומחת מעקרונות היסוד של המשפט המינהלי, מחובת הנאמנות לציבור, עקרונות השוויון, ההגינות והמנהל התקין". עיון בחוזר המנכ"ל (נספח א לכתב הגנתה של נתבעת מס' 2) מלמד כי לא די בכך שעובד הוראה יענה על הקריטריונים שפורטו בחוזר המנכ"ל כדי שיקבל תמריץ כזה או אחר אלא שמחובתו להגיש בקשה מתאימה: "עובדי הוראה וחינוך הזכאים לתמריצים בשנת הלימודים בשנת הלימודים התשנ"ט יגישו עם תחילת שנת הלימודים בקשות לקבל תמריצים מכל סוג ללשכות המחוזיות. הגף לדיור ולתמריצים לא יטפל בבקשות שתוגשנה אחרי ב' בתמוז התשנ"ט (16 ביוני 1999)." בחוזר המנכ"ל יש גם התייחסות למורים שהגישו בעבר בקשות לקבלת תמריצים: "מורים שהגישו בקשות בעבר וקודמו בשכרם בוותק, מתבקשים לא למלא שנית את טופסי הבקשות, כל עוד לא חל שינוי במקום עבודתם או במקום מגוריהם". בכל הקשור להצטרפות לקרנות ההשתלמות של עובדי הוראה וחינוך קובע חוזר המנכ"ל כי: "4.4 הצטרפות לקרנות ההשתלמות של עובדי הוראה וחינוך (א) הגף לדיור ולתמריצים יישא בהפרשות לקרן - של העובד ושל המעסיק גם יחד - לגבי עובד הוראה וחינוך הזכאי לתמריצים, הגר ועובד באחד הישובים שבאזור עדיפות לאומית ואשר יצטרף לאחת משלוש קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה בהתאם לתקנוני הקרנות. (ב) באזורי עדיפות לאומית חלק המעסיק פטור מתשלום מס הכנסה. חלק העובד המשולם על ידי המעסיק חייב ב"זקיפת הטבה" לצורך מס הכנסה. (ג) כדי להנות מן ההסדר על עובד ההוראה להגיש בקשה אישית להצטרפות, מאושרת על ידי הגף לדיור ולתמריצים למורים. (ד) תשלום חלקו של העובד בקרן ההשתלמות על ידי הגף לדיור ולתמריצים יהיה מוגבל לתקופת עבודתו ומגוריו באחד היישובים שברשימה. עזב העובד את מקום מגוריו או את מקום עבודתו ביישוב לפני תום 5 שנים מתחילת החיסכון הראשון מכל סיבה שהיא, יפסיק הגף לדיור ולתמריצים לגביו את ההסדר האמור ויגבה מן הקרן את כל התשלומים ששולמו על ידו בגין חברותו של העובד בקרן ההשתלמות. ההצטרפות לקרן תאושר מראשית שנת הלימודים התשנ"ט, ובלבד שתוגש לפני י"ב בטבת התשנ"ט (31 בדצמבר 1998). מורים שיגישו בקשות בין התאריכים י"ג בטבת - ב' בתמוז התשנ"ט (1.1.99 - 16.6.99) יצורפו לקרן מיום י"ג בטבת התשנ"ט (1.1.99). עובדי חינוך המועסקים במערכות החינוך הבלתי פורמאליות, תושבי אזור עדיפות לאומית, שאושרו על ידי הגף, זכאים להצטרף לקרנות ההשתלמות המקוצרות "מקור" ו"מישור" במסגרת התמריצים, והמעסיק יישא בהפרשות לקרן של העובד והמעסיק גם יחד. הגף לדיור ולתמריצים יחזיר למעביד את חלקו של העובד בקרן. פסיכולוגים חינוכיים, תושבי אזור עדיפות לאומית, שאושרו על ידי הגף לדיור ולתמריצים, זכאים להצטרף לקרן ההשתלמות לאקדמאים במסגרת התמריצים, והמעסיק יישא בהפרשות לקרן של העובד והמעסיק גם יחד. הגף לדיור ולתמריצים יחזיר למעביד את חלקו של העובד בקרן. (ההדגשות אינן במקור. א.י). מהאמור לעיל עולה בבירור כי כדי להנות מהתמריץ, חייב עובד ההוראה להגיש בקשה אישית להצטרפות לקרן ההשתלמות (כשהכוונה לאחת משלוש קרנות ההשתלמות לעובדי הוראה), מאושרת על ידי הגף לדיור ולתמריצים למורים. במקרה שלפנינו, אין חולק שהתובע לא קיים את ההנחיות הנ"ל, הווה אומר - לא הגיש בקשת הצטרפות לקרן ההשתלמות ולא הגיש בקשה לגף לדיור ולתמריצים, להנות מההטבה לפיה המעסיק יישא בהפרשות לקרן של העובד והמעסיק גם יחד. בנקודה זו יודגש כי לו היה פועל התובע כאמור לעיל (כפי שעשה החל משנת 2003) ולו היה הגף לדיור ולתמריצים מאשר את בקשתו, הייתה מקבלת נתבעת מס' 1 את חלקו של העובד בקרן, מהגף לדיור ולתמריצים. התובע שלפנינו, הינו מורה ותיק ומנוסה למתמטיקה, בעל וותק רב במערכת החינוך, המועסק על ידי נתבעת מס' 2, מאז שנת 1980 ואשר מילא טופס הצטרפות לקרן ההשתלמות, עת התחיל לעבוד אצל נתבעת זו, אך לא עשה כן עת התחיל לעבוד אצל נתבעת מס' 1 (בשנת 1997). למעשה, ניתן לקבוע, כעובדה, כי התובע ידע על ההנחיות ואף פעל לפיהן בעבר (במסגרת עבודתו אצל נתבעת מס' 2) זאת בנוסף לעובדה שההנחיות באשר לכך שלצורך הצטרפות לקרן השתלמות וקבלת הטבת התמריצים, על עובד ההוראה למלא טופס הצטרפות מיוחד לקרן ההשתלמות ולקבל את אישור משרד החינוך לכך, מפורסמות ופורסמו גם בתקופה הרלוונטית לתביעה בפרסום "זכויותייך" של הסתדרות המורים וכן בפרסום "מדריך לזכויות המורה". בהתאם לפסיקה, מקום בו העובד הינו בעל הידע והשליטה, יהיה הוא האחראי למילוי "חובת הדיווח" למעביד על זכאותו להטבה. בעב (ירושלים) 2709/02 אילנה בלילתי נ. רשות השידור (29/5/07), נדונה תביעתה של הגב' בלילתי לקבל החזר הוצאות רכב בגין ביטוח מקיף בשנים בהם לא הגישה מסמכים, כנדרש. בפסק דין זה הובא ציטוט מדב"ע נו/3-36 אבו חמי נ. חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ, עבודה ארצי כך ל (3) 99, אותו מצאנו מתאים גם למקרה שלפנינו: "אנו בוחנים את המתנהג הספציפי, והאם ניתן לצפות באופן אובייקטיבי מאדם כמנהגו לפעול בצורה מסויימת. אנו בוחנים כיצד היה אדם או גוף דוגמת אותו גוף צריך להתנהג, מהן הדרישות הסבירות ממנו". כפי שיפורט בהמשך, גם במקרה שלפנינו, בדומה למקרה של הגב' בלילתי, גם אם בוצע מחדלו של התובע בתום לב, הרי שמדובר ברשלנות ואין בכך כדי להועיל לו שכן הציפייה ממנו הייתה להתנהגות אחרת. טענתו העיקרית של התובע היא שתלושי השכר שהנפיקה עבורו נתבעת מס' 1 הם שהטעו אותו לחשוב כי מופרשים עבורו כספים לקרן ההשתלמות. תלושי השכר עיון בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה מלמד כי בקטגוריה של "נתוני עזר" מופיעים פרטים שונים, ביניהם "ברוטו פנסיה" ו"ברוטו קהש"ת". ובעניין זה תצויינה הדוגמאות הבאות: בתלוש חודש 12/00 הסכומים המצויינים בצמידות לנתונים הנ"ל הינם 7,011.5 ₪. בתלוש השכר של חודש 12/01 הסכומים המצויינים בצמידות לנתונים הנ"ל הינם 7,582.29 ₪ ו - 8,077.91 ₪, בהתאמה. בתלוש חודש 12/02 הסכומים המצויינים בצמידות לנתונים הנ"ל הינם 7,687.22 ₪. בנוסף, עיון בתלושי השכר, בקטגוריה של "נתוני מס מצטברים" מלמד כי ליד השורה "ק. השתלמות הפרשה" לא נרשם דבר, להבדיל מ"הפ.פנס. מקיפה". עובדה זו מחלישה עד מאוד את טענת התובע לפיה מתלושי השכר למד כי נתבעת מס' 1 מפרישה עבורו כספים לקרן השתלמות. בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה שבחלק מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה (למשל תלוש חודש 12/01), מופיעים בקטגוריה של "נתוני עזר" גם השורות הבאות: "בר. פנסיה הפרש" וכן "בר. קהש"ת הפרש", אולם מאחר ואין חולק כי התובע לא מילא טופס הצטרפות ובשים לב לטענת נתבעת מס' 1, לפיה מדובר בנתונים, שכשמם כן הם "נתוני עזר", המחושבים אוטומטית על ידי מערכת השכר, לכל העובדים, ללא תלות בזכויותיהם זאת בנוסף לעובדה, אשר גם עליה אין חולק ולפיה "מאז החל התובע לעבוד בנתבעת מס' 1 הוא לא קיבל דיווחים מקרן השתלמות על כספים שנצברו לזכותו" (מוסכמה ו). - עובדה שהינה בעלת משמעות רבה ואשר יותר מהכל, יש בה כדי להעיד על כך שהתובע, כנראה לא שם ליבו לנושא קרן ההשתלמות, אך בוודאי שאין בה כדי להעיד על כך שתלושי השכר שהנפיקה נתבעת מס' 1, הם שהטעו אותו. שכן לו, באמת, היה התובע מסתמך על תלושי השכר של נתבעת מס' 1, הוא היה צריך לשאול אותה מדוע בקטגוריה של "נתוני מס מצטברים" ליד "ק.השתלמות הפרשה", לא הופיע דבר, לאורך כל שנות עבודתו אצלה, ועד לשנת 2003 עת מילא טופס הצטרפות לקרן ההשתלמות, כנדרש. בנסיבות הענין הרינו קובעים כי לא תלושי השכר של נתבעת מס' 1 הם שהטעו את התובע כשלמעשה טענותיו בדבר תלושי השכר המטעים, נטענו כדי להצדיק את מחדליו - אי מילוי טופס הצטרפות לקרן ההשתלמות, אי הגשת בקשה לגף דיור ותמריצים, אי פניה לקרן ההשתלמות ו/או לנתבעת מס' 1 לברר מדוע אינו מקבל דיווחים שנתיים מקרן ההשתלמות ואי פניה לנתבעת מס' 1 לברר מדוע בתלושי השכר לא רשומים הסכומים המופרשים עבורו לקרן ההשתלמות. אשר על כן, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה תלושי השכר של נתבעת מס' 1 הם שהטעו אותו וכן אנו קובעים כי בנסיבות העניין ומשהתובע לא פעל כפי שמחוייב היה, בהתאם לתקנון קרן ההשתלמות ובהתאם להוראות חוזר מנכ"ל, הרי שאין בתלושי השכר של נתבעת מס' 1 כדי להצדיק את חיובה של נתבעת זו בתשלום הפרשים לקרן ההשתלמות. בשולי הדברים נציין כי אנו מבינים את צערו של התובע על הפסדו הגדול - קרן השתלמות בגין השנים 1997 עד 2002, אולם בשים לב לראיות ולמוסכמות הרינו קובעים כי רשלנותו היא שהובילה לתוצאה המצערת מאוד, מבחינתו. אולם אין בכך כדי לבסס את תביעתו לחייב את נתבעת 1 ו/או נתבעת מס' 2 לשלם לו סכומים כאלה או אחרים בגין קרן ההשתלמות אשר לא הוקמה עבורו, בשל מחדליו הוא, כאמור. 10. סיכום ביניים לנוכח כל המפורט לעיל ובשים לב לטענות הנתבעות וחרף טענות התובע הרינו מורים על דחיית תביעתו מהטעם שהשתכנענו כי אין לחייב את הנתבעות לשלם על מחדלו של התובע, אשר לא פעל, כנדרש ולמעשה לא פעל כלל כדי להקים לעצמו קרן השתלמות וכדי להנות מהתמריץ באשר לקרן שכזו. 11. ההתיישנה התביעה בכל הקשור לתקופה שלפני חודש אוקטובר 2000? הואיל ודחינו את התביעה, איננו מוצאים טען בדיון בפלוגתא הראשונה - האם חלה על חלק מתביעתו של התובע התיישנות - הנתבעות טוענות להתיישנות התביעה לתאריכים הקודמים לחודש 10/00 (7 שנים מיום הגשת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - 10/07) והתובע טוען שההתיישנות מתחילה להיספר רק בהתייחס למועד בו קמה לו העילה - המועד בו ידע על כך שלא מופרשים עבורו כספים לקרן השתלמות- אפריל מאי 2003. רק לשם הזהירות נציין כי לו היינו משיבים בחיוב על הפלוגתא השניה, נראה שהיינו מקבלים את טענות הנתבעות באשר לסוגיית ההתיישנות, שהרי בהתאם לפסיקה, המבחן להחלת החריג לתקופת ההתיישנות הוא האם מדובר בעובדות שיכול היה התובע לדעת בשקידה סבירה. במקרה שלפנינו השתכנענו כי התובע יכל היה לדעת (ואף אמור היה לדעת) בשקידה סבירה, שנושא קרן ההשתלמות שלו אינו מוסדר, שכן הוא יכל לברר עם קרן ההשתלמות מדוע היא אינה שולחת לו דיווחים שנתיים או רבעוניים, זאת בנוסף לעובדה שבכובעו כעובד נתבעת מס' 2, הוא פעל כנדרש לשם הצטרפות לקרן ההשתלמות, משמע - ידע מה היה צריך לעשות כדי להצטרף לקרן וכדי להנות מהתמריץ. זאת ועוד, גם עיון בחוברות זכויות של המורים עונה להגדרת "שקידה סבירה". בנסיבות אלו, נראה כי היינו קובעים כי העובדות המהוות את עילת התביעה היו ידועות ו/או היו יכולות להיות ידועות לתובע,לו היה פועל בשקידה סבירה, כבר בשנת 1997. 12. סוף דבר התביעה נדחית. 13. הוצאות משדחינו את התביעה, הרינו מחייבים את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל, אשר ישולם, כאמור, לכל אחת מהנתבעות, ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום. 14. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק הדין, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.דיני חינוךקרן השתלמותהשתלמותמורים