פיטורי מנכ''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי מנכ''ל"

רקע כללי
1. בפנינו תביעה במסגרתה התבקש עביה"ד לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים ולחילופין לחייב את הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לשלם לתובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הפרשים בגין פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש.
כמו כן, התבקש ביה"ד לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשים בגין פדיון חופשה, ביגוד ותוספת יוקר.

2. במסגרת התביעה שכנגד - שהועמדה על סך 350,000 ש"ח "לצרכי אגרה בלבד" - עתרה הנתבעת להשבת סכומים אשר לשיטתה שולמו לתובע ביתר, להשבת פיצויי פיטורים ששולמו לתובע ולהשבת מענק הסתגלות שניתן לו כהטבה וכן, לתשלום פיצוי בגין "נזקים" שהסב לה התובע לטענתה עקב התנהלותו הפגומה.

3. במהלך דיון ההוכחות האחרון שהתקיים בתיק זה (ביום 24.6.08) ובהמלצת ביה"ד הודיעה הנתבעת כי לשם ייעול הדיון היא מסכימה לכך שהתביעה שכנגד תדחה וכן לכך שכל טענות הקיזוז שטענה כנגד התובע תמחקנה מכתב ההגנה (ראה - עמ' 69 לפרוטוקול ש' 2-3).

נקדים ונציין כי יש להצטער על כך שהודעה זו נמסרה רק לקראת תום ההליך, לאחר שהתחוור למעשה כי אין כל יסוד לכתב התביעה שכנגד, אשר הגשתו הביאה לסרבול ההליכים ולהארכתם שלא לצורך.
בנסיבות אלה, התביעה שכנגד נדחית. בית הדין יתייחס לחיוב בהוצאות בגינה בהמשך הדברים.

5. תמצית העובדות הצריכות להכרעה הינה כדלהלן:
א. הנתבעת הינה עמותה הפועלת לקידום ופיתוח ענף ספורט ההיאבקות בישראל, בהתאם לחוק הספורט ובהתאם לתקנונה.
מהתקנון עולה כי הנתבעת נוסדה על מנת לעסוק בארגון תחרויות בענף ההיאבקות, בארגון נבחרות ישראל בגילאים השונים וקידומם, בפיתוח קשרים בינלאומיים עם איגודים וספורטאים בחו"ל, בארגון וקיום תחרויות ארציות ובינלאומיות, בייצוג ישראל בתחרויות בינלאומיות, ביצוג הענף במוסדות והתאחדויות בארץ ובחו"ל, ביזום השתלמויות לספורטאים מאמנים ושופטים, בהוצאה לאור של פרסומים ועיתונות מקצועית, בהקניית ערכים של כבוד הדדי, ספורט הוגן ואהבת המדינה ובגיוס משאבים ואמצעים לקידום מטרות העמותה (ראה - נספח ב' לתצהיר יו"ר הנתבעת – דר' סלומון סטולר; להלן: "דר' סטולר").

הכנסותיה של הנתבעת, כעולה מדוחותיה הכספיים, נובעות מתמיכות שהיא מקבלת ממשרד החינוך, מהמועצה להסדר ההימורים בספורט, מהוועד האולימפי וכן מהכנסות עצמיות (ספורטאים רשומים המשלמים דמי חבר ומיסים של אגודות החברות בנתבעת) (ראה - נספח ח' לתצהיר דר' סטולר).

ב. התובע שימש כמנכ"ל הנתבעת החל מיום 1.1.96 ועד לסיום עבודתו ביום 31.3.05; קרי – במשך 9 שנים ושלושה חודשים. לפני שהחל התובע את עבודתו בנתבעת ובמהלך תקופה של כ-9 השנים שקדמו לתחילת עבודתו אצלה - שימש התובע בתפקיד של מזכיר איגוד ההיאבקות. איגוד אשר פעל במסגרת ההתאחדות לספורט בישראל (ראה – החלטת איגוד ההיאבקות בישראל מיום 20.12.95 ביחס למינוי התובע - נספח ג' לתצהיר דר' סטולר).
במסגרת תפקידו בנתבעת היה התובע אחראי על הניהול השוטף של הנתבעת ובכלל זאת על הטיפול בהכנת התקציב, על עמידה בקשר שוטף עם הגורמים המתקצבים של הנתבעת, על ארגון תחרויות היאבקות בישראל ועל הטיפול בהעברת מידע שוטף לרו"ח של הנתבעת (ראה - סע' 7 לתצהיר דר' סטולר; נספח ח' לתצהיר דר' סטולר).

בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לנסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת: בעוד שהתובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו, הרי שהנתבעת טוענת כי יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה. לשאלה זו נדרש גם כן בהמשך הדברים.

ג. עם תחילת עבודתו של התובע בנתבעת (ביום 1.1.96) נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו הוסדרה העסקתו של התובע כמנכ"ל הנתבעת. בהסכם זה נקבע כי שכר היסוד של התובע יעמוד על סך 7,500 ש"ח בתוספת הוצאות אחזקת רכב בסך של 1,500 ש"ח.
כמו כן נקבע בהסכם כי שכרו של התובע יעודכן מעת לעת עפ"י תוספת היוקר הנהוגה במשק וכן כי התובע יהיה זכאי לחופשה שנתית של 22 יום בשנה. עוד נקבע בהסכם כי לתובע תשמר זכות לצבירת חופשה למשך שנתיים, כי היציאה לחופשה תעשה תוך תאום עם הנהלת הנתבעת וכי הנהלת הנתבעת רשאית לחייב את התובע לצאת לחופשה.
בנוסף נקבע בהסכם - כי סיום ההתקשרות בין הצדדים יהיה ע"י מתן הודעה מוקדמת בת 60 יום ומשלוח מכתב רשום לכתובת הצדדים.

הסכם העבודה הנ"ל אושר ע"י הנהלת הנתבעת בישיבתה מיום 24.1.96 (ראה - נספח ה' לתצהיר דר' סטולר, פרוטוקול ישיבת הנתבעת מיום 24.1.96 עמ' 3 סעיף 5(7)).

ד. התובע צירף לכתב התביעה ולתצהירו "נספח" לחוזה העבודה מיום 5.1.98 שסומן כנספח א', בו נכתב כך:
"מוסכם על הצדדים כי החל מה-1.1.98 יחולו התנאים הבאים, בנוסף לכתוב בחוזה מקורי דלעיל:

  1. סעיף 3.1 לחוזה - שכר יסוד של המנכ"ל 8,000 ברוטו.
  2. סעיף 12 לחוזה - במידה ויופר החוזה ע"י האיגוד – ישלם האיגוד לעובד דמי הסתגלות במשך 6 חודשים."

(ראה - נספח ד' לתיק המוצגים של התובע)
בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לתוקפו של נספח זה: בעוד שהתובע טוען כי מדובר בהסכם מחייב לכל דבר וענין, הרי שהנתבעת טוענת שהנספח לא אושר ע"י הנהלת הנתבעת, לא נחתם ע"י הגורמים המוסמכים ואף לא הוצג לחברי הנהלת הנתבעת, אלא רק לאחר שהתובע סיים את עבודתו.

בהקשר זה נסמכת הנתבעת על סעיף 20 לתקנון הנתבעת, בו נקבע לאמור:
"ההנהלה תסמיך שניים או יותר מבין חבריה (נציגי שתי רשימות לפחות) הרשאים לחתום ולהתחייב בשם העמותה – להלן 'המורשים'. רק חתימות המורשים בצירוף חותמת העמותה יחייבו אותה.
להתחייבות ו/או חתימה שלא כאמור בסעיף קטן זה אין כל תוקף מחייב כלפי העמותה."

על יסוד טענות אלה טוענת הנתבעת כאמור כי הנספח הנ"ל הינו מחוסר כל תוקף.

ח. ביום 16.2.05, סמוך לפני ישיבת ההנהלה שעמדה להתכנס במשרדי הנתבעת, חש התובע ברע ופונה לביה"ח. בעקבות זאת שהה התובע בחופשת מחלה עד ליום 11.3.05 (ראה – נספחים ס1, י"ג לתיק המוצגים של התובע).
במהלך תקופת מחלתו וביום 1.3.05 פנה גזבר הנתבעת ליו"ר הנהלת הנתבעת - דר' סטולר במכתב שכותרתו "תקציב איגוד ההיאבקות ונושאים לדיון בהנהלת האיגוד הקרובה".

במכתבו הנ"ל, כתב הגזבר כי בהמשך לשיחתו עם דר' סטולר ולפניותיהם של חברי הנהלה נוספים הוא מבקש להעלות לדיון בישיבה הקרובה נושאים "עקרוניים ומהותיים" הפוגעים בפעילות השוטפת של הנתבעת ובכללם גם הסכם השכר של התובע, כמו גם ההודעה על הקיצוץ הצפוי בשיעור של 40% ב"תקציבי העברה", קרי - בכספי התמיכה שהועברו לנתבעת ע"י גורמים חיצוניים (ראה – נספח י"ז לתיק המוצגים של התובע).

ט. בעקבות מכתב זה וביום 9.3.05 התכנסה הנהלת הנתבעת לישיבה, שהתקיימה ללא נוכחות התובע. בישיבה זו הציג יו"ר הנתבעת, דר' סטולר בפני הנוכחים דו"ח ביקורת שנערך עבור החשב הכללי, המתייחס לפעילות הנתבעת בשנת 2002 ו-2003 (להלן: "דו"ח הביקורת"). דר' סטולר ציין כי מרבית הביקורת הטמונה בדו"ח הביקורת מתייחסת לרוה"ח של הנתבעת ולשיעור הגבוה של "הוצאות הנהלה וכלליות" שהוציאה הנתבעת. מדו"ח זה ניתן היה ללמוד על האיסור שהטיל החשב הכללי על הנתבעת לחרוג בהוצאות "הנהלה וכלליות" מעבר לשיעור של 22% מסך הוצאותיה.

יוער - כי הוצאות הנהלה וכלליות משקפות, בין היתר, את ההוצאות שהוצאו לשם מימון שכרם של בעלי תפקידים בנתבעת דוגמת מנהל החשבונות, רוה"ח והיועץ המשפטי וכן לשם מימון שכרו של התובע כמנכ"ל הנתבעת.

לאור הצגת הדברים כאמור בישיבה מיום 9.3.05 המליץ דר' סטולר להנהלתה של הנתבעת לקצץ בהוצאות ההנהלה וכלליות באופן משמעותי.
בהתאם לכך, בהחלטה שקיבלה הנהלת הנתבעת באותה ישיבה פה אחד, נקבע כך:
"בהמשך לאישור ביצוע תוכנית ההבראה באיגוד ההיאבקות, לאור הקיצוץ החד בתמיכת מוסדות הספורט (כ-40%) ולאור קבלת הדו"ח של ביקורת בגופים נתמכים שערך רו"ח גולדברג ושות' בו הודגש אחוז 'הכלליות' בתוך תקציב האיגוד והצורך שלא לעבור בסעיף זה יותר מ-22% מתקציב האיגוד, הוחלט לפעול כדלקמן ולאלתר:
קיצוץ שכר מנכ"ל ב-30% החל מ-15.4.05.
קיצוץ שכר מאמנים ב-20%.
קיצוץ שכר נותני שרות (רו"ח, הנה"ח, יועץ משפטי) ב-10%."
(ראה - נספח י"ד לתיק המוצגים של התובע. ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צוין אחרת).

י. ביום 13.3.05, עם שובו של התובע לעבודה לאחר חופשת מחלה, פנה דר' סטולר לתובע כשהוא מלווה ביועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד אייל יפה והודיע לו על ההחלטה שקיבלה הנהלת הנתבעת לקצץ 30% משכרו; דהיינו – על ההחלטה שמשמעותה הפחתה בשכרו החודשי של התובע מסך של 11,500 ש"ח (ברוטו) ל- 8,000 ש"ח (ברוטו) (ראה - סעיף 12 לתצהיר התובע; סעיף 28 לתצהיר דר' סטולר).
מהראיות עולה - כי התובע לא רווה נחת, בלשון המעטה, מהבשורה שניחתה עליו בדבר הפגיעה החד צדדית בשכרו ותגובתו הייתה קשה (ראה - סעיף 13 לתצהיר התובע; סעיף 29 לתצהיר דר' סטולר).

יא. לאחר הדברים הללו ומספר ימים מאוחר יותר התקיימה פגישה נוספת בין דר' סטולר לבין התובע. פגישה בה השתתפה גם עוזרת הגזבר דאז, הגב' שרה סוריא.

בעקבות הפגישה האמורה וביום 22.3.05 שלחה הגב' סוריא מכתב לגזבר הנתבעת בו נכתב כך:
"ראובן [התובע] – אצל היועץ המשפטי קיבל את הבשורה של הורדת משכורת של 30%.
סטולר לאחר דין ודברים הודיע לראובן שכולם רוצים בפיטוריו.
סטולר וראובן החליטו לסיים את יחסי עובד ומעביד בצורה נאה וחברית.
סטולר הבטיח לו הסכם פיטורים ומכתב המלצה.
לפי החוק והחוזה מגיע לראובן:

  1. 100% פיצויים.
  2. פדיון ימי מחלה.
  3. חודשיים הודעה מראש.

אפשרות שראובן יעבוד את החודשיים או לשחררו מייד.
סטולר רוצה בהסכם, לשחררו מיידית ולהוסיף 50% פיצויים (לא ידעתי כי בעמותה ישנה אפשרות כזו היום) ואז הצעתי חודשיים נוספים הסתגלות
לאחר בירור ישנה אפשרות של 50% פיצויים.
נדמה לי שאפשר ללכת על זה כי כל ההפרש הוא כ- 35,000 ש"ח.
את כל החישובים המדויקים צריך לבקש ממיכה."
(ראה - נספח כ"ב לתיק המוצגים של התובע).

לגרסת התובע, האמור במכתב הנ"ל אינו משקף נאמנה את עמדתו כפי שהיתה בזמן אמת; קרי – האמור במכתב זה אינו משקף את התנגדותו הנחרצת לפיטוריו, כפי שהביע אותה בזמן אמת (ראה - סע' 17 לתצהיר התובע).

יב. ביום 24.3.05 התקיימה ישיבת הנהלה נוספת, אשר על סדר יומה הונחה סוגיית "תיפקודו" של התובע כמנכ"ל הנתבעת וכן יישומה של תוכנית ההבראה. גם לישיבה זו, שהתקיימה מחוץ לחצרי הנתבעת, לא זומן התובע (ראה - סע' 20 לתצהיר התובע).

עיון בפרוטוקול ישיבה זו מלמד - כי בפתח הישיבה דיווח דר' סטולר על פגישות שקיים עם התובע מאז הודע לו (לתובע) על "ההכרח" להפחית 30% משכרו. דר' סטולר דיווח להנהלה כי התובע נפגע מן ההודעה, תקף את חברי ההנהלה וכי התקיימו עימו שיחות "לא נעימות".
בפרוטוקול הישיבה הנ"ל אף צויין כי דר' סטולר דיווח על "הסכמתו" של התובע לעזוב את הנתבעת ולשמור על מערכת יחסים טובה בעקבות ההודעה שקיבל בדבר ההפחתה בשכרו. הפחתה שהיתה לדברי דר' סטולר פועל יוצא של דו"ח הביקורת. כן נכתב שם כי עלות ההעסקה של התובע בשנת 2004 עלתה על 300,000 ש"ח וכן כי "בעקבות ההתפתחות הנ"ל ומערכת היחסים בין ראובן להנהלה הוחלט כדלקמן:

  1. בעקבות הודעתו של ראובן הוחלט שלא לפרט את הביקורת הרבה הקיימת על התנהלותו ותפקודו של ראובן.
  2. לסיים העסקתו של ראובן קינן כמנכ"ל האיגוד.
  3. ראובן יקבל את כל המגיע לו על פי דין – 100% פיצויים ופדיון ימי חופשה – חודש הודעה מוקדמת.
  4. בנוסף ובכפוף להסכמתו כאמור לעיל מוצע ליתן לראובן עוד כ- 22% פיצויים – שתי משכורות נוספות.
  5. מועד סיום יחסי העבודה יהיה 31.3.04 [צ.ל. – 05].
  6. תמורת ההודעה המוקדמת בת חודש תשולם לראובן.
  7. מוסכם על הצדדים כי לא יתבטאו אחד כלפי משנהו.
  8. ....
  9. ראובן מתחייב לבצע חפיפה ככל שידרש ולהעביר חומר מסודר לנציגים המוסמכים של האיגוד."


יוער - כי אחד מחברי ההנהלה שנכח בישיבה, מר שולמן ביטא את מורת רוחו מן הטענות שהועלו בישיבה ביחס לתפקודו של התובע, תוך שהוא מציין כי מאחורי טענות אלה עומדים שיקולים זרים שעניינם הערותיו של התובע בדבר אי חוקיותם של החזרים כספיים שערכה הנתבעת. מר שולמן אף הביע את התנגדותו הנחרצת להפסקת עבודתו של התובע לאור דבריו כאמור.

אין חולק כי בתום הישיבה החליטו מרבית חברי ההנהלה, למעט מר שולמן, על סיום העסקתו של התובע בנתבעת (ראה - נספח ב' לתיק המוצגים של התובע).

יג. ביום 27.3.05 נמסר לתובע מכתב פיטורים בו הודע לו על הפסקת עבודתו בנתבעת ביום 31.3.05 וזאת, על פי החלטת הנהלת הנתבעת בישיבתה מיום 24.3.05 (ראה - נספח א' לתצהיר התובע).

יד. ביום 17.4.05 פנה התובע בכתב ליועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד אייל יפה, תוך שהוא מביע את תקוותו שהנתבעת תמלא אחר כל התחייבויותיה כלפיו ובכלל אלה: תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 150% "כפי שסוכם [לדבריו] עם היו"ר [דר' סטולר]" (ראה - נספח י"ד לתצהיר דר' סטולר). יוער כבר כאן כי הנתבעת מצידה לא שילמה ולא הייתה נכונה לשלם לתובע סכום זה בסופו של עניין.

טו. בנסיבות הללו, ביום 30.5.05 פנה התובע אל הנתבעת באמצעות ב"כ דאז עו"ד קלמרו. במכתב הנ"ל דרש התובע את השבתו לעבודה כמנכ"ל הנתבעת לאלתר, תוך שהוא טוען כי אין כל הצדקה לפיטוריו. כן טען התובע, כי בהליך פיטוריו נפלו פגמים מהותיים וחמורים, המהווים הפרה של הסכם העבודה. הפרה המזכה אותו בתשלום פיצוי מוסכם בשיעור של 6 משכורות חודשיות.
התובע אף דרש במכתבו תשלום עבור פדיון חופשה בגין 69 ימי חופשה. זאת, מעבר לימי החופשה שבגינם קיבל תשלום מהנתבעת עם סיום עבודתו (ראה - נספח כ"ה לתצהיר התובע).

הנתבעת השיבה למכתבו של התובע במכתב מיום 16.6.05 בו כתבה כי הפסקת עבודתו נעשתה כדין ומסיבה מוצדקת. כן נכתב שם כי לתובע אין יתרת חופשה נוספת בגינה הוא זכאי לפדיון. הנתבעת הוסיפה והבהירה במכתבה כי אין לה כל כוונה להשיב את התובע לעבודתו (ראה - נספח כ"ו לתצהיר התובע).

טז. ביום 2.8.05 נשלח לתובע מכתב נוסף שכותרתו: "החלטת איגוד ההיאבקות לתשלום פיטורים". מכתב בו הודע לתובע על תשלום הודעה מוקדמת בגין החודשים 5/05-4, על תשלום דמי הסתגלות עבור חודש 6/05 וכן על תשלום פיצויי פיטורים בסך של 109,250 ש"ח (מתוך סכום זה סך של 65,796 נצבר בקופת הגמל מבטחים וסך של 35,832 ש"ח נצבר בקרן פיצויים "אמיר").
כמו כן נמסרה לתובע המחאה בגין השלמת פיצויי פיטורים על סך של 5,552 ש"ח (לפי חישוב של 100%, על בסיס שכר של 11,500 ש"ח ובגין 9.5 שנות עבודה).

לתובע הודע כי ישולמו לו פיצויי פיטורים נוספים בשיעור של 20% עד לסיום שנת 2005 בסך של 21,850 ש"ח. סכום אשר בסופו של יום לא שולם לתובע (ראה - נספח י"ג לתצהיר דר' סטולר).

יז. ביום 15.8.05 הגיש התובע את תביעתו לביה"ד. בד בבד עם כתב התביעה הגיש התובע גם בקשה למתן צו זמני המורה על השבתו לעבודה. בקשה אשר נדחתה על ידי ביה"ד מחמת שיהוי.

טענות הצדדים בתמציתן
6. טענות התובע בתמציתן היו כדלקמן:


התובע טען כי פיטוריו היו שלא כדין, ממניעים פסולים וכי ההפחתה בשכרו בשיעור של 30% נעשה באופן חד צדדי במטרה לגרום להפסקת עבודתו. זאת, בלא שקדם להפחתה זו הליך של שימוע.
התובע טען כי במהלך כל תקופת עבודתו הוא לא ניצל את זכאותו לחופשה מהטעם שהנתבעת לא איפשרה לו לנצלה ומשכך היה זכאי לפדיון חופשה בגין 65 ימי חופשה נוספים, מעבר לאלה אותם פדה עם תום יחסי העבודה.
כן טען התובע כי הוא זכאי לתשלום עבור ביגוד בגין השנים 2004-2005 וכן לתשלום תוספת יוקר בגין השנים 2004-2005 בצירוף פיצויי הלנת שכר.
התובע טען עוד כי הוא זכאי לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין השלמת פיצויי פיטורים בסך של 5,552 ש"ח לתקופה שמיום 1.4.05 ועד ליום 10.7.06.


7. טענות הנתבעת בתמציתן היו כדלקמן:


התובע לא פוטר אלא סיים את עבודתו בהסכמה.
התובע ידע על הכוונה והצורך להפחית בשכרו.
לא היה צורך בהליך שימוע משום שהתובע בחר לסיים את עבודתו כמתפטר בדין מפוטר ומשום שהתובע היה ער לצורך בהפחתת שכרו. לתובע אף ניתנה זכות שימוע אך התובע בחר שלא לנצלה.
הפחתה בשכרו של התובע אינה מהווה הפרה של הסכם ההעסקה: התובע אינו זכאי לתשלום בגין הפרת הסכם, ודאי שלא בסכום הנתבע. הן מהטעם שלא הוכחה הפרה והן מהטעם שהנספח להסכם - עליו הוא מסתמך - נעדר תוקף.
אין להורות על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים נוכח הוראות סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 ונוכח פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה בהקשר זה.
לענין התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש טענה הנתבעת כי אף אם יוכח פסול בהתנהלותה, הרי שלא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות הענקת פיצוי מעין זה.
לענין התביעה לתשלום פדיון חופשה טענה הנתבעת כי התובע לא צבר ימי חופשה וכי הוא פדה את כל ימי החופשה הניתנים לצבירה.
אשר ליתר רכיבי התביעה טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את זכאות להם.


הכרעה
נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת
8. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה כי יש לאמץ את עמדתו של התובע, לפיה הוא פוטר מעבודתו בנתבעת וכי פיטורים אלה נעשו שלא כדין ותוך הפרה של חובת תום הלב הנגזרת מהסכם העבודה.

9. להלן נפרט את טעמינו:
א. ראשית יאמר - כי אין בידינו להסכים עם הנתבעת הטוענת כי התובע "הסכים" להפסקת עבודתו אצלה. זאת שעה שהיא משליכה יהבה על דברים שאמר לטענתה התובע במהלך הפגישה שהתקיימה בינו לבין דר' סטולר לבין הגב' סוריא במחצית חודש 3/05.

הנתבעת משליכה יהבה, בהקשר זה, בעיקר על עדותה של גב' שרה סוריא, אשר העידה כי במהלך הפגישה הנ"ל אמר התובע לדר' סטולר כך:
"במצב שנוצר ולאחר שהבין כי האיגוד מתכוון לקצץ בשכרו אין הוא מוכן להמשיך בתפקידו בתנאים אלה. קינן טען כי הוא נשחק בתפקיד, כי הוא נמצא בלחץ מתמיד בעבודתו וככל הנראה הגיע לקצה גבול היכולת שלו באיגוד."
(ראה - סעיף 4 לתצהיר גב' סוריא)

דא עקא, שלטעמנו בכך מנתקת הנתבעת למעשה בין שנאמר בפגישה לבין האירועים שקדמו לה, תוך הוצאתם של הדברים מהקשרם. דהיינו – הנתבעת מתעלמת מהעובדה כי השיחה בהשתתפות הגב' סוריא התקיימה לאחר שהיא (הנתבעת) "דחקה את התובע לפינה" וכפתה עליו - ללא זכות טיעון - הפחתה משפילה בשיעור של 30% בשכרו. הנתבעת אף מתעלמת בהצגת הדברים מן העובדה כי הדברים שהיא מייחסת לתובע נאמרו לאחר שהיא (הנתבעת) הבהירה לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מרבית חברי ההנהלה אינם מעוניינים בהמשך עבודתו (ר' לעניין זה מכתבה של הגב' סוריא נספח כ"ב לתיק המוצגים של התובע וכן עמ' 47 לפרוטוקול עדותו של דר' סטולר ש' 12-13).

אנו שוכנענו כי במצב דברים זה, המביא בחשבון את התמונה בכללותה - לא ניתנה לתובע אפשרות בחירה ממשית בכל הנוגע להמשך העסקתו בנתבעת.

בהקשר זה ראוי להוסיף ולהדגיש את דבריו של התובע, אשר לא נסתרו, מהם עולה כי הנתבעת לא הייתה נכונה לשקול הפחתה מתונה יותר בשכרו (של פחות מ-30%) באופן שיאפשר את המשך עבודתו בנתבעת (ראה - סע' 18 לתצהיר התובע כן ר' דבריו של דר' סטולר עמ' 42 לפרוטוקול ש' 4-10).
אישוש לדבריו של התובע כאמור ניתן למצוא בפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה המצביעים על כך שההחלטה הנוגעת להפחתה בשכרו היתה נחרצת, חד משמעית ובלתי פתוחה לדיון.

אי לכך, גם אם נקבל כדברי אמת את דבריה של הגב' סוריא, לפיהם התובע ציין במהלך הפגישה שהתקיימה בינו לבינה לבין דר' סטולר כי הוא אינו מעוניין להמשיך בתפקידו בנתבעת - הרי שאין בכך כדי להעיד שהיוזמה להנעת הגלגלים שהביאו בסופו של יום להפסקת עבודתו באה מצידו של התובע.

ההפך הוא הנכון, דבריה של גב' שרה סוריא על רקע מכלול הראיות מלמדים כי שעה שהתובע נוכח כי כלה ונחרצה עם חברי הנהלת הנתבעת להביא לסיום עבודתו, הוא לא ניסה להלחם בטחנות הרוח או שחש מותש ממלחמה זו ולכן ניסה להשיג את תנאי הפרישה המטיבים ביותר שיכול היה להשיג באותן נסיבות.

אין זה מן הנמנע כי דבריו של התובע, כפי שהעידה עליהם הגב' סוריא, לפיהם "הוא הגיע לקצה גבול היכולת שלו בנתבעת וכי הוא נשחק בתפקידו ומצוי בלחץ מתמיד" שיקפו את תחושתו הקשה של התובע מהאופן המניפולטיבי שבו בחרה הנתבעת לנהוג בו ולכפות עליו את סיום עבודתו על לא עוול בכפו.
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם ברושם שהותירה עדותו של התובע בבית הדין לפיו סיום עבודתו בנתבעת הסב לו יסורים רבים. זאת, מאחר והתובע ראה בתפקיד שמילא משך שנים רבות ביטוי מובהק לדרך חיים ולייעוד בו דבק של קידום ענף הספורט שהיה קרוב לליבו משך חלק ניכר מחייו.

ב. יתרה מכך, שוכנענו כי המניע המרכזי להחלטה החד צדדית להפחית את שכרו של התובע בשיעור ניכר (30%) היה נעוץ ברצונה של הנהלת הנתבעת ובעלי ההשפעה בה להביא לסיום עבודתו של התובע.
כן שוכנענו כי הטעמים לפיטורים אלה לא היו עניינים וכי הדרך המניפולטיבית בה בחרה הנתבעת להביא להפסקת עבודתו של התובע נבעה מהרצון להמנע מהתעמתות עם העובדה שלא היתה כל הצדקה עניינית לפיטוריו של התובע ונפרט:

לביה"ד הוגש תצהיר של חבר הנהלת הנתבעת בין השנים 2001-2005, מר ליאוניד שולמן. בתצהירו הנ"ל מסר מר שולמן כי הוא (מר שולמן) התנגד להפסקת עבודתו של התובע משום שסבר כי יו"ר הנתבעת וחברי הנהלה נוספים היו מעוניינים בכך מסיבות שאינן קשורות לגובה שכרו של התובע, אלא - מסיבות אחרות. סיבות הנעוצות בביקורתו העניינית של התובע על דרך פעולתם של ראשי הנתבעת, ביקורת אשר לא נשאה חן כנראה בעיני חברי הנהלה מסויימים.

בתצהירו הוסיף מר שולמן והעיד כי ראשי הנהלת הנתבעת אף השמיצו את התובע בנסיון לשכנע חברים נוספים לתמוך בפיטורים, השמצות שלא מצאו ביטויין בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 24.3.05 (ראה - סע' 4-5 לתצהיר מר שולמן).

יוטעם כי הנתבעת מצידה ויתרה על חקירתו הנגדית של מר שולמן.
בנסיבות אלה ומאחר ודברים אלה מתיישבים עם מכלול הראיות כפי שפורט ועוד יפורט בהמשך, הרי שלא מצאנו מקום לפקפק בנכונותם.

ג. זאת ועוד, עיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 24.3.05, במסגרתה הוחלט על הפסקת עבודתו של התובע מלמד על הטחת דברי ביקורת מרומזים ביחס להתנהלותו ותיפקודו של התובע כיו"ר הנתבעת. ביקורת אשר לא הוצגה לדברי ד"ר סטולר באופן מפורט ומנומק, לאור העובדה שהתובע נתן כביכול "הסכמתו" להפסקת עבודתו.

במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד שבה הנתבעת והעלתה טענות שונות ומשונות ביחס לתיפקודו הלקוי כביכול של התובע. דא עקא, שבמהלך הדיון התחוור כאמור כי הטענות הללו היו חסרות יסוד.

מסקנה זו היא המתבקשת דווקא נוכח עדותה של עדת הנתבעת, הגב' שרה סוריא, אשר העידה כי התובע היה מנכ"ל מצוין, ובלשונה:
"... היו תמיד ריבים. ראובן היה מנכ"ל מצויין והוא חשב שהוא צריך לדייק בכל דבר והיו לו בעיות עם המאמנים ועם דוחות חו"ל וכל מיני דברים כאלה שהוא הגיע לכל מיני עימותים עם חברי ההנהלה...
אני יודעת שאחרי כל ישיבה היתה סערת רוחות. כי התובע היה מתרגז ולוקח הכל ללב...."
(ראה - עמ' 69 לפרוטוקול ש' 21-24)

משמע – עולה מעדותה של הגב' סוריא כי כל חטאו של התובע כמנכ"ל הנתבעת היה נעוץ בסרובו "לעגל פינות" וברצונו למלא את תפקידו באופן דייקני. התנהלות שלא נעמה כנראה לחברי הנהלה מסוימים.

דבריה של הגב' סוריא לעיל מאששים למעשה את דבריו של התובע בתצהירו ביחס לעימותים שהיו בינו לבין אחד מחברי ההנהלה המשפיעים ביותר, מר מיכאל לשבסקי על רקע חריגות מהנהלים שהוביל מר לשבסקי (ראה - סע' 8-14 לתצהיר התובע).
לא למותר לציין כי הנתבעת מצידה בחרה בסופו של יום לוותר על עדותו של מר לשבסקי, כך שטענות התובע בעניינו של מר לשבסקי לא נסתרו ואף אוששו בראיות אחרות.

ד. חיזוק נוסף למסקנתנו לפיה הנתבעת קיבלה את ההחלטה ביחס להפחתה הניכרת והחד צדדית בשכרו של התובע בשל הרצון להביא להפסקה בלתי מוצדקת של עבודתו - ניתן למצוא הן באופן הלקוי והפגום בו התקבלה ההחלטה, בלא שנשמעה עמדתו של התובע, הן בהליך החפוז בו התקבלה ההחלטה והן בעובדה שהנתונים שהוצגו לביה"ד לא הצביעו על טעם אשר חייב הפחתה כה משמעותית בשכרו של התובע, ודאי שלא באופן חד צדדי ונמהר כפי שהדבר נעשה ונפרט:

ה. אשר לאופן הלקוי בו התקבלה ההחלטה בדבר פיטורי התובע יאמר - כי מדובר בשני פגמים מהותיים השלובים זה בזה:

הפגם האחד נעוץ בעובדה שהנתבעת כגוף דו מהותי, המחויב בהענקת זכות שימוע לכל מי שעלול להפגע מהחלטתו ובמיוחד שעה שמדובר בעובד ותיק ובכיר - לא מצאה לנכון לזמן את התובע על מנת שישמיע את עמדתו בכל הנוגע לצורך המיידי לקצץ בשכרו בשיעור ניכר של 30%. הימנעותה של הנתבעת מלעשות כן תמוהה במיוחד בשים לב לעובדה שהתובע בתוקף תפקידו כמנכ"ל הנתבעת היה מצוי היטב במצבה הכספי ובצרכיה של הנתבעת ובשים לב לכך שמדובר בהחלטה בעלת השפעה מכרעת על מעמדו של התובע בנתבעת, על כושר השתכרותו ועל עתידו.

הפגם האחר נעוץ בעובדה שהנתבעת לא ערכה בדיקה סבירה ביחס לקיומו של "הכרח" אמיתי לקצץ בשכרו של התובע בשיעור כה ניכר כפי שעשתה ולא שקלה את הנתונים הנדרשים לצורך גיבוש החלטה מושכלת ביחס לצורך בקיצוץ בהיקף זה. יתירה מזו, הוכח כי הנתבעת אף התבססה על נתונים שגויים ובלתי בדוקים עובר לקבלת החלטה בדבר הפחתת השכר של התובע ונפרט:

עיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 9.3.05 מלמד כי את ההחלטה להפחית בשכרו של התובע באופן מיידי (החל מיום 15.4.05) השתיתה הנתבעת, בין היתר, על מידע בדבר קיצוץ צפוי של כ-40% בתמיכתם של מוסדות הספורט חיצוניים בשנת 2005 (ראה - עמ' 3 למטה בנספח י"ד לתיק המוצגים של התובע).

דא עקא, שעיון במסמכים שהציג התובע ביחס לפער בין היקף התמיכה החיצונית בנתבעת בין השנים 2004-2005 - מלמד על קיצוץ בשיעור פחות בהרבה בשנת 2005.
כך למשל, עולה מהמסמכים - כי בעוד שהתמיכה של משרד החינוך בנתבעת בשנת 2004הסתכמה בסך של 420,639 ש"ח, הרי שבשנת 2005 הסתכמה תמיכה זו בסך של 365,725 ש"ח; קרי – קיצוץ של כ- 13% בלבד. עוד יאמר כי ההפחתה בשיעור התמיכה של מועצת ההימורים בספורט בשנים הללו היתה קטנה עוד יותר והסתכמה ב-2.7% בלבד (ראה - נספח ט"ז לתצהיר התובע; סע' 21 לתצהיר התובע מיום 11.8.05).

יתרה מזו, התובע אף הבהיר כי ההפחתה במימון הציבורי של הנתבעת בשנת 2005בהשוואה לשנת 2004 היתה זמנית ונבעה מכך שבשנת 2004 זכתה הנתבעת בתקצוב מוגדל בשל קיומה של אולימפיאדה. לדבריו, שיעור התקצוב היה אמור לגדול בשנים 2007-2008, לקראת האולימפיאדה הבאה (ראה - סע' 22 לתצהיר התובע מיום 11.8.05).

לא למותר להוסיף בהקשר זה כי בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 9.3.05 לא נזכרת ולו אסמכתא אחת לשיעור הקיצוץ הצפוי בתמיכות בנתבעת ואין למצוא בו תשובה לשאלה המתבקשת על יסוד אילו נתונים התקבלה ההחלטה בדבר שיעור הקיצוץ המיידי בשכרו של התובע (ר' לעניין זה גם עדותו של דר' סטולר עמ' 44 ש' 16-19).

זאת ועוד – לכשעצמנו סבורים אנו כי גם הנתון שהוצג בישיבת ההנהלה, לפיו הקיצוץ בשכרו של התובע התחייב נוכח דו"ח הביקורת ודרישת החשכ"ל להגביל את שיעור הוצאות "הנהלה וכלליות" ל-22% לא היה חף מהטעיה. זאת, בשים לב לכך שחריגת הנתבעת מן השיעור הנ"ל (בהיקף של 2% בלבד) התייחסה על פי דו"ח הביקורת לשנת 2003 ואילו בשנת 2004 - השנה שקדמה לזו בה הוחלט על הקיצוץ בשכרו של התובע – הסתכמו הוצאות הנהלה וכלליות ב-22.3% בלבד. משמע - הוצאות אלה עמדו במסגרת המגבלה שהציב החשכ"ל (ראה – מאזני הנתבעת לשנים 2003-2004, נספח ט' לתצהיר דר' סטולר).

יוער עוד כי מפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 9.3.05, בה הוחלט על ההפחתה בשכרו של התובע עולה - כי להחלטה זו לא קדמה בדיקה עניינית וממצה של הנתונים הכספיים. בדיקה שהייתה חיונית לצורך גיבוש מסקנה מושכלת בדבר ה"הכרח" בהפחתת השכר שגזרה הנתבעת על התובע.

כן יאמר - כי לא נעלמו מעינינו טענותיה של הנתבעת ביחס לגרעון התקציבי שחייב לשיטתה קיצוץ בשכרו של התובע בשיעור של 30%. דא עקא, שעיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 9.3.05 מלמד - כי גם בנושא זה לא נערך דיון ענייני בקרב חברי הנהלת הנתבעת בהסתמך על נתונים כספיים.
יתרה מכך, ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו עולה - כי הגרעון התקציבי לא היה תופעה ייחודית לשנת 2004 והוא אפיין את פעילותה של הנתבעת משך שנים ארוכות:

כן יאמר כי, עיון בדוחות הכספיים כפי שצורפו לתצהירו של דר' סטולר מלמד על מגמה של ירידה בגרעון המצטבר של הנתבעת החל משנת 2002 ועד לשנת 2004: מגרעון מצטבר של 300,388 ש"ח לשנת 2002 לגרעון מצטבר של 288,006 ש"ח ליום 31.12.04. זאת שעה שאת פעילותה בשנים 2003-2004 סיימה הנתבעת בעודף (עודף בסך של כ-60,000 ש"ח בשנת 2003 ועודף בסך של 32,000 ש"ח בשנת 2004) (ראה – דוחות כספיים נספח ט' לתצהיר דר' סטולר).
מכאן - שגם גרעונה של הנתבעת אינו יכול להסביר את "ההכרח" להפחית באופן חד צדדי ומיידי את שכרו של התובע בשיערו כה ניכר ובלא ליתן לו זכות טיעון.

10. מסקנתנו, לפיה ההחלטה החד צדדית להפחית את שכרו של התובע באופן ניכר וחד צדדי נועדה להביא להפסקת עבודתו וכי בדרך זו ביקשה הנתבעת לחסוך מעצמה את הצורך בהצדקת הפיטורים - נסמכת גם על האופן המניפולטיבי בו המשיכה הנתבעת לנהוג עם התובע בהמשך הדברים, עת שהחליטה על הפסקת עבודתו. לעניין זה ניתן לומר כי אחריתו של המעשה היא המעידה על ראשיתו:

כפי שפורט לעיל, את ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע השתיתה הנתבעת במהלך ישיבת ההנהלה מיום 24.3.05 על "ההכרח" להפחית את עלות שכרו של התובע ב-30%, על "ההסכמה" כביכול שנתן התובע להפסקת עבודתו וכן על רמיזות ביחס לפגמים בתפקודו (ראה - נספח ב' לתיק המוצגים של התובע).
אולם, כפי שלמדנו לעיל, "ההכרח" בהפחתה מיידית בשכר נקבע על יסוד נתונים מוטעים ומטעים בלא שנשמעה עמדת התובע ובלא שהתקיים דיון ענייני בסוגיה זו.

אם לא די באמור הרי שגם הנתון שעניינו "הסכמה" של התובע להפסקת עבודתו לא היה אלא עיוות של המציאות. זאת ככל שאנו משווים לנגד עיננו את מובנה האמיתי של המילה הסכמה, שהינה פועל יוצא של יכולת בחירה אמיתית.
אשר לרמזים ביחס לפגמים בתיפקודו של התובע, הרי שמפיה של עדת הנתבעת דווקא למדנו - כי התובע תיפקד לעילא ולעילא וכי לא נפל כל רבב בתפקודו. משכך רמזים אלה נועדו אף הם לקדם החלטה בנוגע להפסקת עבודתו של התובע על בסיס מצג מוטעה ומטעה.

11. לאור כל האמור - אנו קובעים אפוא כי התובע פוטר שלא כדין וכי בהליך פיטוריו נפלו כשלים מהותיים כדלקמן:

לתובע לא ניתנה זכות טיעון ביחס לצעדים שהובילו להפסקת עבודתו, ובמרכזם הפחתת השכר. זאת על אף שהנתבעת הינה גוף דו מהותי המחויב במתן זכות טיעון נרחבת.
הנתבעת בחרה להפסיק את עבודתו של התובע בשל שיקולים זרים, כאשר המניע האמיתי לפיטוריו היה - חוסר נכונותם של חלק מחברי הנהלת הנתבעת להתמודד עם ביקורת עניינית של התובע שנועדה להביא לשיפור בתיפקודה.

הנתבעת ניסתה להסוות אל הטעם האמיתי לפיטוריו של התובע בטעמים כלכליים, כאשר ההחלטה על פיטוריו התקבלה ללא דיון ענייני בטעמים אלה, בהתבסס על נתונים מוטעים ומטעים ובלא שניתנה לתובע הזדמנות להאיר את עיניהם של מקבלי ההחלטות בנתבעת.
הנתבעת ניסתה להסוות את הטעם האמיתי לפיטוריו של התובע בטעמים הקשורים בתיפקודו הלקוי כביכול, תוך ניסיון להכפישו. זאת שעה שלטענות אלה לא הייתה אחיזה במציאות.
הנתבעת גיבשה את ההחלטה על הפסקת עבודתו של התובע על מצג מוטעה ומטעה כאילו היה זה התובע שביקש להפסיק את עבודתו אצלה.

הסעדים להם זכאי התובע עקב סיום עבודתו
12. כזכור, הסעד המרכזי לו עתר התובע היה אכיפת יחסי העבודה:
נודה על האמת אם נאמר כי במקרה דנן התחבטנו רבות האם אין זה ראוי להושיט לתובע סעד זה חרף הזמן הרב שחלף וזאת, מהטעמים כדלקמן:

ריבוי הפגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעת וחומרתם.
העובדה שהנתבעת הינה גוף דו מהותי אשר לגביו נוטה בית הדין להגמיש את הכללים הקשיחים הנוהגים ביחס לאכיפת יחסי העבודה. כללים הנסמכים בעיקרם על עקרונות המשפט הפרטי, ובכללם זכות הקניין של המעביד לנהל את עסקו באופן תחרותי.
עקרונות אלה אינם יכולים לשמש כבריח התיכון בקביעת אמות המידה שיש להחיל בסוגיית האכיפה של יחסי העבודה אצל מעביד ציבורי דוגמת הנתבעת. מעביד שאינו נוטל חלק בתחרות המסחרית של השוק החופשי ותפקידו לשמש כנאמן הציבור ומשרתו.

עוצמת הפגיעה הכלכלית והנפשית שהסבו הפיטורים לתובע, שענף הספורט אותו אמורה הנתבעת לקדם קרוב לליבו והיווה עבורו משאת נפש.

יש לשער כי עם חלוף הזמן גם חלו גם שינויים פרסונאליים בנתבעת, כאשר ניתן להניח כי אלה מבין חברי ההנהלה שהתקשו מסיבותיהם לפעול בצוותא חדא עם התובע אינם משמשים עוד בתפקידם בנתבעת.

עם זאת מנגד - עומדת לתובע לרועץ העובדה כי הוא התמהמה בפנייתו לבית הדין בעתירה לאכיפת יחסי העבודה וחזקה שהשתהות זו הביאה לשינוי מצב בנתבעת, קרי - לכך שאת מקומו של התובע ממלא מזה מספר שנים אדם אחר, התלוי אף הוא בנתבעת לפרנסתו. אדם אשר הסתמך על השתהותו של התובע ואשר לא צורף כצד לתביעה כמי שעלול להיפגע מתוצאותיה. בנסיבות אלה, לא יהיה נכון לטעמנו לתקן עוול בעוול.

זאת ועוד, סבורים אנו כי שינויים פרסונאליים כפויים בשלב זה, לאחר שהתובע אינו ממלא את התפקיד למעלה מארבע שנים, עשויים להוביל לזעזועים מיותרים בנתבעת שסבלה בעבר ממערכת יחסי אנוש לקויה שהקשתה על תפקודה. זאת, שעה שיש לזכור כי ה- raison d’etre של הנתבעת מתמצה במתן שרות לציבור.
אי לכך, בנסיבות אלה החלטתנו היא כי אין לאכוף בשלב זה את יחסי העבודה בין הצדדים. עם זאת, סבורים אנו כי יש להטיל חובה על הנתבעת להציע את תפקיד המנכ"ל לתובע אם וכאשר יתפנה התפקיד וככל שהתובע יהיה עדיין מעוניין בו.

13. אשר לפיצוי הכספי שיש לפסוק לזכות התובע, הרי שסבורים אנו כי כמות הפגמים עליהם עמדנו לעיל וחומרתם כמו גם היקף הנזק הממוני והנפשי הנגזר מהם מצדיק את חיובה של הנתבעת בתשלום פיצוי משמעותי לתובע בגין הפרת הסכם העבודה. פיצוי אותו אנו מעמידים על 12 משכורות חודשיות (בגובה 11,500 ש"ח), קרי - על סך של 138,000 ש"ח. פיצוי זה טומן בחובו הן פיצוי ממוני בגין אובדן השתכרות והן פיצוי בגין עוגמת נפש (בשיעור של 30,000 ש"ח) וזאת, נוכח נסיבותיו החריגות של המקרה (ראה - ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פד"ע לח 1).

נוכח גובה הפיצוי כאמור, העולה על הסכום הנתבע מכוחו של הנספח להסכם העבודה ובשים לב להודעת הנתבעת הכופרת בתוקפו של הנספח - מתייתר הצורך לדון בשאלת תוקפו כאמור.

כסרח עודף יאמר – כי לא נסתרה מעיננו העובדה שהתובע לא נקב בכתב התביעה בסכום מוגדר כפיצוי על פיטוריו שלא כדין ובגין הפסד השתכרות.
עם זאת יאמר כי התובע עתר מפורשות בכתב התביעה לתשלום פיצוי בגין אובדן השתכרות וכן כי התובע עתר לתשלום פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה, קרי – בגין פיטורים שלא כדין בסך של 69,411 ש"ח וכן לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ש"ח.
מכאן, שצירוף הסכומים הללו עולה על הסכום שפסק בית הדין בגין הנזק הממוני של אובדן השתכרות כפועל יוצא מפיטוריו של התובע שלא כדין ובגין עוגמת הנפש.
כן יאמר כי מפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה ניתן ללמוד כי בנסיבות מתאימות בהן קובע בית הדין כי פיטוריו של תובע היו שלא כדין, מוסמך בית הדין לקבוע את גובה הפיצוי בגין פיטורים אלה אף אם התובע לא נקב בסכום מוגדר (ראה – פסק דינו של כב' הנשיא אדלר ב-ע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, , ניתן ביום 25.7.06).

זכאות התובע לתשלום בגין פדיון חופשה
15. לטענת התובע, יש לזכותו בתשלום בגין פדיון חופשה עבור 65 ימים. בענין זה טען התובע כי עפ"י הסכם העבודה וגם עפ"י הדין הוא היה זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה וכי בגין כל תקופת עבודתו היה זכאי ל-204 ימי חופשה.
התובע הוסיף וטען כי במהלך כל תקופת עבודתו הוא לא יצא לחופשה מסיבות התלויות בנתבעת (ראה – סע' 34 לתצהיר התובע).

התובע הודה אמנם כי הוא זוכה בפדיון חופשה עבור השנים 1996-1997 ועבור השנים 1998-2000; דהיינו – כי הוא פדה במצטבר במהלך כל תקופת עבודתו 128 ימי חופשה, אולם לטענתו, על פי הפסיקה, אין בתשלום פדיון חופשה, כתחליף למתן חופשה בפועל, כדי לפטור את הנתבעת מתשלום נוסף עבור פדיון חופשה בתום תקופת העבודה. אי לכך, טען התובע כי לאור העובדה שהנתבעת שילמה לו עם תום עבודתו תשלום בגין פדיון חופשה עבור 44 יום בלבד, הרי שהוא זכאי לתשלום נוסף עבור 65 ימי חופשה שלא נוצלו.

16. אשר לדעתנו יאמר – כי אין בידינו לקבל טענות אלה של התובע וזאת מהטעמים הבאים:

ראשית יאמר - כי אין מקובלת עלינו עמדת התובע ביחס לוותק המזכה, על פיו יש לחשב את מכסת החופשה שנצברה לזכותו על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"). לענין זה נציין כי לא שוכנענו בטענה לפיה יש להביא בחשבון לענין הוותק את תקופת עבודתו של התובע שקדמה לעבודתו בנתבעת, שכן לא הוכח כי מדובר באותו מעביד או באותו מקום עבודה כנדרש בסעיף 3 לחוק חופשה שנתית.
אי לכך, מכסת החופשה שנקבעה בחוזה העבודה של התובע בת 22 יום לשנה החל משנת עבודתו הראשונה בנתבעת עלתה במרבית שנות עבודתו, למעט שנת העבודה האחרונה, על זו הקבועה בחוק.

בהקשר זה נוסיף כי זכאות חוזית למכסת חופשה, העולה על המכסה הקבועה בחוק, אינה מקימה זכאות לפדיון וכי על מנת שתקום זכות לפדיון חופשה חוזית יש צורך להצביע על הוראה חוזית המעגנת זכות זו. דא עקא, שהוראה כאמור לא מצאה ביטויה בחוזה העבודה של התובע (ראה – דב"ע לו/3-14 יהושע חגי נ' פרי-גן בע"מ, פד"ע ז' 439 וכן דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ נ' גאנה יחיאל, פד"ע כז 436).

מעבר לכך יאמר – כי אנו לא שוכנעו אף בסבירותה של הטענה לפיה, במהלך למעלה מ-9 שנות עבודתו בנתבעת לא ניצל התובע ולו יום חופשה אחד. יש לזכור כי התובע בתוקף תפקידו כמנכ"ל הנתבעת הוא שהיה אחראי על הקצאת חופשה ועל אישורה ואין בידינו לקבל את טענתו כי צרכי עבודה, לוחצים ככל שיהיו, לא איפשרו לאדם במעמדו ובתפקידו ליטול חופשה בפועל.

זאת ועוד, מדו"ח הביקורת שנערך עבור החשכ"ל ואשר התיחס לשנים 2002-2003 (ראה - נספח ח' לתצהיר דר' סטולר) עולה - כי בשיחה שקיים התובע עם עורך הדו"ח הבהיר התובע כי אין בנתבעת ימי חופשה צבורים.
נזכיר כי דו"ח זה התיחס לשנים 2002-2003 ומכאן – שלפי דברי התובע, נכון לסוף שנת 2003 לא היו לעובדי הנתבעת, ובכללם גם התובע, ימי חופשה צבורים.

בחקירתו הנגדית עומת התובע עם דבריו אלה, אותם ניסה לסייג בטענה כי הם התייחסו למאמנים בלבד. דא עקא שסייג זה לא מצא כל ביטוי בדו"ח הביקורת, אשר הנתונים הכלולים בו התיחסו לכלל העובדים, לרבות התובע (ראה - עמ' 25 לפרוטוקול ש' 8-9).

17. ערים אנו לטענתו של התובע אשר ניסה להשליך יהבו על מכתבו של הגזבר (נספח י"ז לתיק המוצגים של התובע), שם ציין כי הוא (התובע) צבר 106.5 ימי חופשה וכן, על תלושי השכר האחרונים שהופקו ע"י הנתבעת, שם צוינה מכסת חופשה צבורה דומה.
דא עקא, שמנספח י"ז הנ"ל עולה גם כי התובע לא דאג לערוך רישום של ימי חופשה בזמן אמת, למרות שהודה כי הוא שאמור היה לנהל מעקב ורישום אחר ימי החופשה של כלל העובדים בנתבעת.

כן יאמר, כי מתלושי השכר של התובע עולה כי הרישום של יתרת חופשה צבורה כנטען החל להופיע רק בחודש 1/05 וכי בתקופה שקדמה לכך לא היה רישום כאמור (ראה - עמ' 24 לפרוטוקול ש' 1-24; עמ' 25 ש' 4-5; נספח י"ז לתיק המוצגים).

בנסיבות אלה, היה על התובע כמנכ"ל הנתבעת וכמי שהיה מופקד על הרישום והמעקב אחר ימי החופשה להסביר על יסוד איזה רישום מזמן אמת נצברו לזכותו ימי החופשה להם הוא טוען. מה גם שטענתו ביחס לימי החופשה אינה עולה בקנה אחד עם דבריו המפורשים לעורך דו"ח הביקורת בדבר העדרם של ימי חופשה צבורים לעובדי הנתבעת נכון לסוף שנת 2003.

לבסוף יאמר – כי בנסיבות הספציפיות של המקרה שבפנינו אין בידינו להסכים עם טענות התובע, הן ביחס לנטל ההוכחה בנושא ימי החופשה הצבורים והן ביחס לזכות לפדיון העומדת לעובד, שזוכה במהלך תקופת עבודתו בתשלום פדיון חופשה חלף חופשה בפועל.
הטעם לכך נעוץ במעמדו של התובע כמנכ"ל הנתבעת, כמי שבידיו היתה נתונה הסמכות והחובה לנהל ולפקח על חופשות העובדים, לדאוג לניצול החופשה בפועל ולתיעוד הולם של ניצול זה. בנסיבות אלה, אין התובע יכול לצאת נשכר ממחדלו בכל הנוגע לטיפול החסר בנושא הסדרת החופשות.

18. לאור כל האמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום פדיון חופשה במלואה.

זכאות התובע לתשלום עבור ביגוד ועבור תוספות יוקר
19. התובע עתר לתשלום עבור ביגוד בגין שנת 2005 באופן יחסי. נציין כבר כאן כי יש לדחות רכיב תביעה זה שכן, כידוע זכות זו אינה ניתנת לפדיון.

20. אשר לתביעה לתשלום תוספת יוקר בגין התקופה שמ-1/01 ועד למועד סיום עבודתו של התובע – הרי שזכות זו מקורה בהוראות חוזה העבודה של התובע כמפורט לעיל. אי לכך, משעולה כי התובע לא זוכה בתשלום תוספת יוקר בגין התקופה הנ"ל, כנראה בשל טעות, הרי שיש לזכותו בסכום הנתבע לפי תחשיבו ובהעדר תחשיב נגדי בסך של 1,234.80 ש"ח. זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.03 ועד למועד התשלום בפועל.

איננו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה בגין סכום זה. שכן, עולה מהנסיבות כי סכום זה לא שולם כנראה עקב טעות.
בנוסף יאמר – כי לגבי חלק מהתקופה בגינה לא שולמה תוספת היוקר חלה התיישנות מהותית וזאת בשים לב למועד הגשת התביעה.

זכאות התובע לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
21. התובע טען כי על אף שפוטר ביום 31.3.05 הרי שהתשלום בגין יתרת פיצויי פיטורים בסך של 5,552 ש"ח (מעבר לסכומים הצבורים בקופה"ג) שולם לו רק ביום 10.7.06.
אי לכך, עתר התובע לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

22. אשר לדעתנו יאמר – כי סבורים אנו כי לא היתה כל הצדקה לעיכוב תשלומים של מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי התובע.

בהקשר זה נציין כי הנתבעת אמנם מסרה לתובע המחאה בגין השלמת פיצויי פיטורים על סך 5,552 ש"ח, אותה צרפה למכתבה מיום 2.8.05, אלא שהמחאה זו לא נשאה תאריך. בקשת ב"כ התובע לאשר לו להשלים את הפרטים בהמחאה על מנת שיוכל לפדותה נענתה בסירוב מוחלט מצד הנתבעת וזאת, במסגרת מכתבה מיום 8.12.05 (ראה – נספח נ"א 5 לתיק המוצגים של התובע).

נראה כי לא נחטא לאמת אם נאמר כי התנהלות זו של הנתבעת טומנת בחובה סממנים של התעמרות בתובע. לנוכח האמור ובשים לב לעקרונות המידתיות לאורם נדרש ביה"ד ליישם את עקרונות חוק המגן לרבות, חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 הרי שיש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 6,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ראה – עב 6992/00 ביטש יצחק נ' אדרוקי דליה ואח', , ניתן ביום 25.5.03).


סוף דבר
23. לאור כל האמור אנו קובעים אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה את הסכומים כדלהלן:


סך של 138,000 ש"ח בגין בגין הפרת הסכם העבודה, פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.05 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 1,234.8 ש"ח בגין תוספת יוקר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.03 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 6,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט לתובע בסך של 40,000 ש"ח בגין תביעה זו ולאור דחייתה של התביעה שכנגד ובשים לב לסכומה של התביעה שכנגד ולדברינו בפתיח לפסק דין זה.


24. כמו כן, אנו קובעים כי ככל שיתפנה בעתיד התפקיד שמילא התובע בנתבעת, הרי שעל הנתבעת יהיה להציעו מיידית לתובע.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורי מנכ''ל

  2. פיטורי צמצום

  3. פיטורי זבנית

  4. פגמים בפיטורים

  5. פיטורים של רוקח

  6. פיטורים פדגוגיים

  7. פיטורי אימאם

  8. פיטורים בגלל גיל

  9. פיטורי עובד נמל

  10. פיטורים מחמת גיל

  11. פיטורי עובד ארעי

  12. פיטורי עובד בזק

  13. פיטורים של מטפלת

  14. פיטורי עוזרת בית

  15. פגם בפיטורי צמצום

  16. פיטורי עובד מועצה

  17. פיטורים לא חוקיים

  18. פיטורי רופא ילדים

  19. עורך דין פיצויי פיטורין

  20. פיטורים בזמן חירום

  21. פיטורים לפני תאונה

  22. פיטורי עובד פלסטיני

  23. פיטורים לפני קביעות

  24. פיטורי עובדת בטלפון

  25. ביטול הודעת פיטורים

  26. תביעה לביטול פיטורים

  27. בקשה להשהיית פיטורים

  28. פיטורי מזכירה מבוגרת

  29. פיטורים בהסכמה הדדית

  30. פיטורי עובדת בפעוטון

  31. דחיית פיטורים בחודש

  32. פיטורים של עובד זמני

  33. פיטורים בתקופת מחלה

  34. פיטורים פיטורי צמצום

  35. תוקף של מכתב פיטורים

  36. פיטורים עקב היעדרויות

  37. פיטורי עובדת סוציאלית

  38. פיטורי עובדת בגלל גיל

  39. התבטאויות על כוונה לפטר

  40. פיטורים אחרי חצי שנה

  41. פיטורים טכנאית מעבדה

  42. פיטורים ממועצה מקומית

  43. פיטורי צמצום בעירייה

  44. פיטורי עובדים רפא''ל

  45. ביטול פיטורים מהעירייה

  46. צו זמני לאיסור פיטורים

  47. פיטורי רופא קופת חולים

  48. פיטורים בגלל משבר אמון

  49. ביטול פיטורים מחמת גיל

  50. פיטורים של ספרית שכירה

  51. פיטורים עקב הבראת חברה

  52. פיטורים לא חד משמעיים

  53. פיטורים בגלל גניבת דלק

  54. פיטורים של עובד מהבורסה

  55. פיטורים בגלל חשד לגניבה

  56. ביטול פיטורים מטעמי גיל

  57. פיטורי עובד חברה קדישא

  58. פיטורי מנהלת פיתוח עסקי

  59. פיטורי עובדת מההסתדרות

  60. ביטול פיטורים שרירותיים

  61. פיטורי עובד אחרי 30 שנה

  62. פיטורים בגלל הפרת הוראות

  63. פיטורי התייעלות בעירייה

  64. הקפאת פיטורים של נהג אגד

  65. פגיעה נפשית בגלל פיטורים

  66. פיטורי סוהר עקב היעדרות

  67. ביטול פיטורי עובד עירייה

  68. פיטורים מסיבות בריאותיות

  69. פיטורים בתעשייה האווירית

  70. פיטורי עובדים - רה ארגון

  71. פיטורי עובד במושב אמירים

  72. פיטורי עובד שקילל את הבוס

  73. פיטורים במסגרת הסכם הבראה

  74. פיטורים אחרי תקופת ניסיון

  75. פיטורים מחברת פיתוח תוכנה

  76. פיטורים בגלל עבירות משמעת

  77. פיטורים ללא אישור המועצה

  78. עיכוב תשלום פיצויי פיטורין

  79. פיטורים של נהג אוטובוס אגד

  80. פיטורי עובדת בטיפולי הפריה

  81. ביטול פיטורי מנהל בית ספר

  82. החזרה לעבודה לאחר פיטורין

  83. פיצויי פיטורין אחרי 3 שנים

  84. צו זמני למניעת פיטורי עובד

  85. פיטורים בניגוד לחוקת העבודה

  86. תוקף משפטי של מכתב פיטורים

  87. פיטורים ממשרד העבודה והרווחה

  88. האם אפשר לבטל פיטורי צמצום ?

  89. פיטורי מזכירה במועצה מקומית

  90. רציפות בעבודה פיצויי פיטורין

  91. פיטורי עובד בשל מעילה בכספים

  92. פיטורים עקב התנכלות פוליטית

  93. פיטורי ראש צוות פיתוח תוכנה

  94. פיטורי עובד לאחר חזרה מחופשה

  95. פיטורים בגלל תלונה על המנכ''ל

  96. פיטורים משיקולים לא ענייניים

  97. טענת פיטורים בשל חשיפת שחיתות

  98. פיטורי עובדת בת 65 בגלל גיל ?

  99. פיטורים לאחר תלונות עם הממונה

  100. פיטורים בתדיראן בגין צמצומים

  101. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין

  102. פיטורים בגלל יחסי אנוש גרועים

  103. פיטורים מיידיים עקב חשד לגניבה

  104. פיטורים של עובדת זמנית בעירייה

  105. סירוב לקבל עבודה לאחר פיטורים

  106. פיטורים מהמשטרה בגלל אי התאמה

  107. פיטורים בגלל הערכות חדשות בעסק

  108. פיטורים בגלל סירוב לעשות עבודה

  109. פיטורים בגלל שאין למעסיק עבודה

  110. מניעת פיטורים עד להכרעה בתביעה

  111. פיטורים של עובד שנתפס גונב אוכל

  112. פיטורים בגלל גניבה בלי פיצויים

  113. עיכוב פיטורים עד להכרעה בערעור

  114. פיטורי עובד עקב סירוב לבצע מטלות

  115. ביטול פיטורים בגלל טיפולי פוריות

  116. בקשה למתן צו זמני לביטול פיטורים

  117. פיטורי עובד עקב גרימת נזק למכונה

  118. פיטורי עובד עקב אי ציות להוראות

  119. פיטורים כתוצאה מהגשת תלונה נגד המעביד

  120. פיטורים בגלל סירוב לחתום על מכתב

  121. היתר פיטורים עובדת בטיפולי פוריות

  122. פיטורים בגלל בקשה לעבוד בחצי משרה

  123. פיטורי עובד בשל גרימת נזק במתכוון

  124. פיטורי עובד עירייה לפי חוזה מיוחד

  125. פיטורים בגלל הגשת תביעה נגד המעביד

  126. פיטורי חבר מועצה עקב חובות למועצה

  127. ביטול פיטורים בניגוד לחוקת העבודה

  128. פיטורי מנכ''ל לאחר מספר חודשים בלבד

  129. נדחתה בקשה למתן צו ארעי למניעת פיטורים

  130. פיטורי עובד הוראה באמצע שנת הלימודים

  131. פיטורי עובד בן 65 בטענת "הפרת נהלים"

  132. פיטורים עקב היעדרות מהעבודה בשל אזכרה

  133. ערעור מצד המעביד על פיטורים שלא כדין

  134. טענת פגמים בהליך פיטורי קלדנית בית משפט

  135. חזרה לעבודה אחרי פיטורים בגלל צמצומים

  136. תביעה לביטול פיטורים בחברת נמל אשדוד בע"מ

  137. התייעצות עם נציגות העובדים לפני פיטורים

  138. ערעור על פיטורי עובד במסגרת תוכנית הבראה

  139. פיטורי עובד סמוך לסיום שנת עבודתו הראשונה

  140. לשיחה לפני הפיטורים זומן המשיב בעל פה ולא בכתב

  141. ערעור על פיטורי עובד שחשף התנהלות בלתי תקינה

  142. טען כי פיטוריו אינם כדין שכן נעשו על רקע פוליטי

  143. פיטורים בגלל אי קבלת סמכות של הממונים על העובד

  144. חובת המעביד לשקול העברה למחלקה אחרת לפני פיטורים

  145. האם האמרה "תלך ואל תחזור לפה יותר" מהווה פיטורים ?

  146. האם יש לראות בהגשת בקשה לפטור על פי פקודת הפיטורין כ"השגה" ?

  147. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון