קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד ארעי: 1. התביעה שבפני עניינה עתירתה של התובעת להורות על בטלות פיטוריה ועל השבתה לעבודה בנתבעת - חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - גם "חברת החשמל"), לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו לה עקב פיטוריה, לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לחיוב הנתבעת לתקן את הגדרתה ולשלם לה הפרשי עדכון הגדרה וכן לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין גרם הפרת חוזה. כתב התביעה הוגש גם כנגד הגב' חוה שפריר, אשר שימשה כמנהלת מחלקת הפרט, בה הועסקה התובעת בשנות עבודתה האחרונות, בעילה של גרם הפרת חוזה. בהחלטת כב' השופטת גילצר מיום 7.2.05 (בבש"א 5006/04) הוחלט על מחיקת הגב' שפריר מכתב התביעה. טענות הצדדים 2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת עבדה בחברת החשמל במחלקות שונות, מיום 1.6.88 ועד לפיטוריה ביום 23.3.03, היינו, במשך 186 חודשים, תוך שהנתבעת היתה שבעת רצון מתפקודה. מיום 1.6.88 ועד ליום 10.2.93 עבדה בתחנת רוטנברג ועם סיום הקמת התחנה פוטרה מעבודתה. לטענתה, מאחר והנתבעת הפיקה תועלת רבה מעבודתה, ביום 23.3.93, לאחר חודש וחצי בלבד מיום הפיטורים, חזרה לעבוד בנתבעת כעובדת ארעית בהסכם מיוחד ועד שנת 96' עבדה בתחנת חדרה B. בשנת 96', בהתאם לבקשתה לעבור ולעבוד בתל-אביב ובתמיכת הועד, הועברה התובעת למטה האגף בתל-אביב, למחלקת כח אדם - אגף ביצוע, תחת פיקוחה של הגב' שפריר. בשנת 01' החליטה הנתבעת להאריך את חוזה העבודה של עובדים שעבדו אצלה 8 שנים ואשר היו להם המלצות טובות והעסקת התובעת הוארכה בהתאם. התובעת טענה כי על אף יכולותיה וכושר עבודתה הגבוה, בחרה הגב' שפריר שלא לשלבה בעבודת המחלקה אלא בעבודות זוטרות, בעוד עובדת שהתקבלה בכדי להחליפה במהלך חופשת הלידה, הגב' ליאורה אשרוב, שולבה בעבודות בעלות משקל רב ובהמשך ניתנה לה קביעות. התובעת טענה כי יחסה זה של הגב' שפריר נבע מאי רצונה לעבוד עם נשים נשואות ו/או אמהות בשל אי יכולתן להקדיש את מלוא זמנן לעבודה. לטענת התובעת, לאחר שעבדה בנתבעת 14 שנים, יזמה שיחה עם הגב' שפריר בכדי לברר באם היא עומדת לקבל קביעות. במהלך השיחה התברר לתובעת כי הגב' שפריר אינה מתכוונת להמליץ עליה לקבלת קביעות בטענה כי יחסי העבודה ביניהן מעורערים. כן התברר לתובעת כי ישנה כוונה להפסיק את עבודתה עם סיום החוזה. התובעת פנתה ליו"ר ועד העובדים דאז, מר יורם אברקוביץ ז"ל וביקשה את עזרתו. מר אברקוביץ ז"ל, כמו גם מר מאיר פורר, מר לדרמן ונציגי ועד העובדים פנו לגב' שפריר לברר את עניין קבלת התובעת כעובדת קבועה אולם כולם נענו כי הגב' שפריר אינה מרוצה מיחסי העבודה ביניהן ולכן מתנגדת לקבלת התובעת כעובדת קבועה. התובעת התלוננה בפני מר שלמה סבג, מנהל כוח אדם ומנהלה של הגב' שפריר על יחסה של האחרונה אליה ונענתה כי הוא ינסה לעצור את פיטוריה. לטענת התובעת, בעקבות פנייתה למר סבג הפכה הגב' שפריר את מקום העבודה למקום בלתי נסבל עבורה בנסיון לגרום לה להתפטר. התובעת ביקשה לעבור למחלקה אחרת וביום 1.11.02 הועברה למחלקה בבנין דרום - תחנת הכוח. התובעת טענה כי מנהל המחלקה ויתר העובדים היו שבעי רצון מתפקודה. על אף האמור, ביום 16.3.03, באופן פתאומי, קיבלה מכתב פיטורים לפיו היא מפוטרת החל מיום 23.3.03. התובעת טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין ונבעו מפנייתה לועד העובדים על מנת לממש זכויותיה על פי ההסכם האישי, ההסכמים הקיבוציים וחוקי המגן החלים על החברה. בנוסף טענה התובעת כי פיטוריה נעשו ללא סיבה מספקת וממניעים פסולים, בהתבסס על המלצותיה הכוזבות של הגב' שפריר. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 ובניגוד לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, בשל היותה אישה נשואה ואם ובשל עובדת קבלתה למחלקת כוח אדם בעזרת ועד העובדים. על פי הנטען, הגב' שפריר לא רצתה לעבוד עם נשים נשואות ו/או אמהות בשל אי יכולתן של אלה להשקיע בעבודה את הזמן הנדרש ואף חשה עוינות כלפי ועד העובדים ועל כן ניסתה לגרום לתובעת, אשר התקבלה למחלקה עקב המלצת הועד, להתפטר ובסופו של דבר גרמה לפיטוריה. כן טענה התובעת כי פיטוריה נעשו ללא עריכת שימוע ומבלי שהתאפשר לה להביע עמדתה ולהשמיע טענותיה. עוד טענה התובעת כי בעת פיטוריה היא היתה עובדת קבועה לכל דבר ועניין, בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על החברה, המגבילים את התקופה בה ניתן להעסיק עובד כעובד זמני. לטענת התובעת, בסמוך לפיטוריה ניתנה קביעות לעובדים שהיו מקורבים להנהלה ואשר השכלתם וותקם היו פחותים מאלה שלה. משפיטוריה נעשו, לשיטתה, שלא כדין, עתרה התובעת להורות על בטלות פיטוריה ועל החזרתה לעבודה ולתשלום שכר ונלווים עבור התקופה שלאחר פיטוריה ועד להחזרתה לעבודה וכן לתשלום פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב פיטוריה שלא כדין. בנוסף עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בשל התנהלותה של הגב' שפריר, אשר נתנה חוות דעת כוזבות ושקריות לגביה, מתוך מטרה להכפיש את שמה ולגרום לפיטוריה, בשל מניעים פסולים. עוד טענה התובעת כי הנתבעת סירבה בחוסר תום לב לעדכן את הגדרת תפקידה מהגדרה 119 להגדרה 125 בטענה כי לא מעדכנים הגדרות לעובדים זמניים, ועל כן ביקשה להורות לנתבעת לעדכן הגדרתה להגדרה 125 לפחות ולשלם לה הפרשי שכר ופיצויים בהתאם לעדכון ההגדרה. בנוסף עתרה התובעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. 3. לטענת הנתבעת, התובעת לא הועסקה בנתבעת במשך תקופת עבודה רצופה של 15 שנים. התובעת הועסקה החל מיום 1.6.88 כעובדת ארעית במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכח "רוטנברג א'" בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד, הקובע כי תקופת הארעיות של העובדים נמשכת לאורך תקופת הקמת תחנת הכוח ועד לסיומה, ומשמגיעה סיומה של תקופה זו באה לסיום עבודתו של העובד, תוך שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים. לטענת הנתבעת, בהתאם להסכם, עם סיום הקמת תחנת הכוח רוטנברג ביום 10.2.93 באו יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת לכלל סיום ולתובעת שולמו פיצויי פיטורים מוגדלים כקבוע בהסכם. התובעת אף חתמה על מסמך בו היא מאשרת את קבלת הפיצויים והצהירה על כך שאין ולא תהיינה לה כל תביעות כנגד החברה ו/או מנהליה ו/או עובדיה. מספר שבועות לאחר מכן פנתה התובעת לחברה בבקשה לשוב ולהתקבל לעבודה בחברת החשמל בשל קושי במציאת עבודה במקום מגוריה. חברת החשמל נעתרה לבקשתה והתובעת החלה לעבוד ביום 23.3.93 במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכוח חדרה B על פי הסכם קיבוצי מיוחד, אשר גם בו נקבע כי תקופת הארעיות של העובדים נמשכת לאורך תקופת הקמת תחנת הכוח ועד לסיומה. לטענת הנתבעת, בכל תקופת עבודתה של התובעת, התייחסו הן התובעת והן חברת החשמל לתחילת עבודתה של התובעת ביום 23.3.93 כתקופה חדשה. בהתאם הנתבעת לא דרשה מהתובעת להחזיר את הפיצויים המוגדלים שקיבלה והתובעת לא הציעה להחזירם. מיום 23.3.93 הועסקה התובעת כפקידה משנית וזוטרה במחלקת צנרת במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכוח חדרה B. במהלך שנת 96' עמדה הקמת תחנת הכוח חדרה בפני סיום. התובעת שבה מחופשת לידה ופנתה למר ציון לוגסי, יו"ר ועד העובדים דאז, בבקשה שיסייע לה למצוא מקום עבודה חלופי בחברת החשמל במרכז הארץ. מר לוגסי פנה לגב' שפריר וזו נענתה לבקשתו לקלוט את התובעת במחלקה שתחת ניהולה, והחל מיום 1.1.97 עבדה התובעת כפקידה במחלקת פרט. לטענת הנתבעת, הגב' שפריר לא היתה שבעת רצון מתפקודה של התובעת אולם בכל זאת, עשתה כל שלאל ידה לשלב את התובעת בעבודות שונות במחלקה ונהגה כלפיה באופן שוויוני. בהתאם להסכמים קיבוציים שנחתמו בשנת 98' ובשנת 99', הוארכה תקופת ההעסקה של העובדים הארעיים לעשר שנים והעסקת התובעת נמשכה בהתאם, לאור בקשתה של הגב' שפריר לאפשר לה למצות את מלוא תקופת ההעסקה הארעית, על אף חוסר שביעות רצונה מתפקודה. בסוף שנת 02', לקראת תום תקופת ההעסקה הארעית של התובעת בהתאם להסכמים הקיבוציים, שאלה התובעת את הגב' שפריר אם בכוונתה להמליץ עליה לקביעות והגב' שפריר הודיעה לה כי לדעתה ולהערכתה היא אינה מתאימה לקבל קביעות. כמו כן, בסוף חודש אוקטובר 02' ערכה הגב' שפריר עם התובעת שיחת משוב במהלכה הביעה בפני התובעת את הערכתה לגבי תפקודה הבינוני והבהירה לה כי היא אינה סבורה שהיא מתאימה לקביעות וכי על כן אין בכוונתה לתת המלצה לכך. לטענת הנתבעת, החלטתה של הגב' שפריר שלא להמליץ על מתן קביעות לתובעת התבססה על שיקולים מקצועיים בלבד ולא התקבלה בשל יחסי עבודה מעורערים ביניהן כטענת התובעת. התובעת פנתה למר שלמה סבג וביקשה התערבותו אולם זה השיב לה כי תנאי ראשוני לקבלת קביעות הוא קבלת המלצת מנהל המחלקה בה מועסק העובד וכי מאחר והגב' שפריר לא המליצה עליה, הרי שלא ניתן לפתוח בהליך קבלת קביעות וכי על כן עבודתה בנתבעת עתידה להסתיים בתום תקופת ההעסקה הזמנית. לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית בחלוף 10 שנים להעסקתה בחברת החשמל למעמד של קביעות. קביעות אינה ניתנת באורח אוטומטי עם חלוף הזמן אלא על פי החלטת מנהל כוח האדם באגף, כאשר תנאים ראשוניים למתן קביעות הם המלצה חיובית של מנהל המחלקה בה מועסק העובד וקיומו של תקן פנוי במחלקה. לטענת הנתבעת, מאחר וקיים מספר מצומצם של תקנים פנויים אשר עליהם מתמודדים בד"כ מספר עובדים, נערכת בחינה השוואתית בין העובדים בכדי לבחור את המועמד המתאים ביותר לקביעות. הגב' שפריר לא סברה כי התובעת מתאימה מבחינת רמת תפקודה לקבלת קביעות, קל וחומר בהשוואה לתפקודן של עובדות אחרות שעבדו במחלקה במעמד ארעי. הנתבעת הדגישה כי לעובדים אחרים במחלקה ניתנה קביעות משיקולים ענייניים. לבקשתה של התובעת לשבצה במחלקה אחרת, הועברה התובעת ביום 3.11.02 לעבוד כפקידה במחלקת בנין - דרום, תחת ניהולו של מר לדרמן, כאשר העסקתה במחלקה זו היתה קצובה למספר חודשים בלבד, עד לתום תקופת הארעיות. התובעת פנתה למר לדרמן בעניין מתן קביעות ונענתה כי כידוע לה היא הועברה לעבוד במחלקתו לפרק זמן קצוב של מספר חודשים וכי ממילא אין לו תקן למזכירה קבועה נוספת במחלקה עליה הוא ממונה. התובעת פנתה ביום 3.3.03 ליו"ר דירקטוריון חברת החשמל, מר אלי לנדאו, במכתב בו העלתה טיעוניה כנגד ההחלטה שלא ליתן לה קביעות ונענתה כי בהתאם לחוות הדעת אודות תפקודה אין היא מתאימה להעברה לקביעות. לאור האמור, בתום 10 שנים הגיעה לסיומה תקופת ההעסקה הארעית והנתבעת הודיעה לתובעת במכתב מיום 16.3.03 על סיום יחסי העבודה עמה ביום 23.3.03. התובעת פנתה במכתב נוסף למר אלי לנדאו ביום 19.3.03 בו שטחה שוב טיעוניה כנגד ההחלטה שלא להעניק לה קביעות. עם סיום עבודתה של התובעת ביום 23.3.03, שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים. כן שולמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת של חודשיים. לטענת הנתבעת, לתובעת שולמו אפוא כל הסכומים המגיעים לה על פי ההסכמים המחייבים. הנתבעת טוענת כי ההחלטה שלא ליתן לתובעת קביעות נתקבלה מתוך שיקולים ענייניים, נכונים וראויים וסיום עבודתה נעשה כדין, עת הגיעה סיומה של תקופת העסקתה הארעית ולפיכך אין כל מקום להתערב בהחלטת החברה ואין כל בסיס לביטול פיטורי התובעת. לטענת הנתבעת, לא היה בהתנהלותה ו/או התנהלות הגב' שפריר כל הפרה של הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו/או חוק הסכמים קיבוציים. לטענתה, לא היה כל קשר בין פנייתה של התובעת ליו"ר ועד העובדים לבין ההחלטה על סיום עבודתה, אשר כאמור לעיל נבעה אך ורק מסיום תקופת הארעיות על פי ההסכם הקיבוצי. כמו כן, מחלקת הפרט מאויישת מאז ומתמיד על ידי נשים נשואות ו/או אמהות לילדים, כך שאין כל בסיס לטענת התובעת בדבר הפלייתה עקב היותה אשה נשואה ו/או אם לילד. יתרה מכך, לטענת הנתבעת, הגב' שפריר נמנעה מלהביא לסיום עבודתה של התובעת במועד מוקדם יותר, הגם שרשאית היתה לעשות כן, רק משום שרצתה לאפשר לה למצות את מלוא תקופת ההעסקה הארעית. הנתבעת טוענת כי התובעת לא קיבלה באופן פתאומי את מכתב הפיטורים, כטענתה. התובעת ידעה לכל אורך תקופת העסקתה כי היא עתידה לסיים את עבודתה בחברת החשמל בתום תקופת הארעיות אלא אם תקבל קביעות וכי מניין תקופת הארעיות מתחיל מיום 23.3.93. יתרה מכך, לתובעת נמסר מספר פעמים, הן על ידי הגב' שפריר והן על ידי מר סבג כי היא לא נמצאה מתאימה לקבלת קביעות ומשכך העסקתה עומדת להסתיים. לטענת הנתבעת, לתובעת ניתנה זכות שימוע אף יותר מפעם אחת, הן בפנייתה לגב' שפריר לקראת סוף 02', הן במסגרת שיחת המשוב שנערכה לה והן בפנייתה למר סבג לאחר שהתברר לה כי הגב' שפריר אינה מתכוונת להמליץ עליה לקביעות. כמו כן, התובעת שטחה טיעוניה בפני יו"ר דירקטוריון הנתבעת במכתביה מיום 3.3.03 ו- 19.3.03. באשר להגדרת התובעת נטען, כי על פי נהלי החברה ההחלטה האם לעדכן את הגדרת העובד תלויה במידת ההערכה שמיוחסת לו על ידי מנהל המחלקה בה הוא מועסק. בנסיבות העסקתה של התובעת, בשל רמת תפקודה הנמוכה לא מצאה הגב' שפריר לנכון להמליץ על עדכון הגדרתה. מכל מקום, נטען כי עדכון ההגדרה אינו מקנה זכויות כספיות כלשהן. תצהירים ועדויות 4. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית וכן תצהיריהם של מר מנשה ארז, בעלה של התובעת ושל מר יונה יונה, אחיה של התובעת. חקירותיהם של התובעת ושל העדים מטעמה נשמעו בפני. כן נשמעה בפני עדותו של מר מרדכי לוגסי, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כחבר מזכירות ארצית של אגף ביצוע פרוייקטים וסגן מנהל מחלקת צנרת. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר שלמה סבג, סגן למינהל ומנהל כוח אדם באגף ביצוע פרוייקטים בנתבעת החל מיום 1.6.01, תצהיר עדות ראשית של הגב' חוה שפריר, מנהלת מחלקת פרט באגף ביצוע פרוייקטים בנתבעת החל מחודש 12/96, תצהיר עדות ראשית של מר מאיר פורר, מנהל מחלקת צנרת בנתבעת מאז חודש 05/95 ותצהיר עדות ראשית של מר אלפרדו לידרמן, מנהל מחלקת בנין דרום בנתבעת מחודש 11/95. חקירותיהם של עדי הנתבעת נשמעו בפני. דיון והכרעה תקופת העבודה של התובעת בחברת החשמל 5. אין חולק כי התובעת נקלטה לראשונה לעבודה בחברת החשמל ביום 1.6.88 ופוטרה ביום 10.2.93 וכי מספר שבועות לאחר מכן, ביום 23.3.93 הועסקה בשנית בחברת החשמל. התובעת טענה כי הועסקה בנתבעת במשך כ- 15 שנים ברציפות וכי למעשה יש לראות בה כעובדת קבועה לכל דבר ועניין, משתקופת העסקתה חרגה מהתקופות הנקובות בהסכמים הקיבוציים להעסקת עובדים באופן ארעי. הנתבעת טענה כי ביום 10.2.93 נותקו יחסי העבודה בין הצדדים וכי תחילת עבודתה של התובעת ביום 23.3.93 היוותה תקופת העסקה חדשה, כך שאין לראות את תקופת עבודתה הכוללת של התובעת בחברת החשמל כתקופה רצופה, כי אם כשתי תקופות נפרדות וכי ממילא לא ניתן לראות בתובעת כעובדת קבועה. 6. אקדים ואציין כבר עתה כי לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי על אף ההפסקה הקצרה בין שתי תקופות העסקת התובעת בחברת החשמל, נוצר נתק בין שתי תקופות ההעסקה ואין לראות בתקופת ההעסקה הכוללת של התובעת בנתבעת כתקופת העסקה רצופה. כמו כן, לא מצאתי כי יש מקום לראות בתובעת עובדת קבועה בנתבעת. העסקת התובעת בתחנת הכוח "רוטנברג" 7. כעולה מחומר הראיות ומהעדויות, ביום 1.6.88 נקלטה התובעת בחברת החשמל כעובדת ארעית במחלקת צנרת במסגרת פרוייקט תחנת הכוח "רוטנברג א'". העסקתה של התובעת בתחנת הכוח רוטנברג נעשתה על פי הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל לבין ההסתדרות והועד הארצי מיום 11.5.84 אשר הסדיר את "זכויות העובדים הארעיים באתר תחה"כ הדרומית" (להלן - "הסכם 1984") (צורף כנספח א' לתצהיר מר סבג). בהסכם 1984 נקבע כי העובדים באתר תחנת הכוח יתקבלו לעבודה ארעית, כי תקופת הארעיות תהיה למשך תקופת הקמת תחנת הכוח ועד לסיומה וכי עם סיום עבודתו של העובד באתר ישולמו לו פיצויי פיטורים מוגדלים. במועד קבלתה של התובעת לעבודה בתחנת רוטנברג, יום 1.6.88, חתמה התובעת על כתב הצהרה והתחייבות המפנה לתנאי הסכם 1984 (נספח ב' לתצהיר מר סבג) במסגרתו הצהירה כי ידוע לה שהיא התקבלה לעבודה ארעית בחברת החשמל בהתאם לתנאי הסכם 1984, לתקופה שתסתיים עם גמר עבודות ההקמה של תחנת הכוח. התובעת אישרה בעדותה כי חתמה על כתב ההצהרה וההתחייבות ואישרה את תוכנו (ר' עדותה, עמ' 16, ש' 6-12). 8. ביום 10.2.93, עם סיום הקמת תחנת הכוח רוטנברג, יחסי העבודה בין התובעת לבין חברת החשמל הגיעו לכלל סיום בהתאם לתנאי הסכם 1984 ובהתאם לכתב ההצהרה והתחייבות עליו חתמה התובעת (ס' 7 לתצהיר מר סבג). במכתב מיום 7.2.93 (נספח ג' לתצהיר מר סבג) נמסר לתובעת על סיום עבודתה בשל סיום עבודת הקמת תחנת הכוח רוטנברג. התובעת אישרה בעדותה כי מכתב הפיטורים נמסר לה וכי ביום 10.2.93 הסתיימה עבודתה בחברת החשמל, עם סיום הקמת תחנת הכוח (עמ' 16, ש' 13 - 20). 9. עם סיום תקופת עבודתה של התובעת בחברת החשמל באותה העת שולמו לה פיצויים מוגדלים כקבוע בהסכם 1984 בסכום של 21,746.32 ש"ח ברוטו שהם 17,500 ש"ח נטו (סעיף 8 לתצהיר מר סבג, אישור על ביצוע תשלום הפיצויים צורף כנספח ד' לתצהירו). הפיצויים ששולמו לתובעת לא הוחזרו לחברת החשמל (ס' 16 לתצהיר מר סבג). התובעת אישרה בעדותה כי קיבלה עם סיום עבודתה בחברת החשמל באותה העת פיצויי פיטורים וכן תשלום תמורת הודעה מוקדמת של חודש ימים וכי סכומים אלו מעולם לא הוחזרו לחברת החשמל (עמ' 16, ש' 21-30). 10. פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת לאחר שאחיה של התובעת, מר יונה יונה, חתם ביום 11.3.93 מטעמה ובשמה על מסמך, בו היא מאשרת את קבלת הפיצויים ובו היא מאשרת כי אין לה כנגד החברה ו/או מי ממנהליה ו/או עובדיה כל תביעות או טענות כלשהן בקשר עם עבודתה או סיום שירותה בחברה (נספח ה' לתצהיר מר סבג, ס' 9 לתצהיר מר סבג). מר יונה אישר כי חתם על המסמך מטעמה של התובעת וכי אמר לה שחתם על המסמך לצורך קבלת הפיצויים בהסכמת שני הצדדים (עמ' 12, ש' 2-6, ש' 33-35, עמ' 13, ש' 1-3). מר יונה טען אמנם כי כלל לא הסתכל על המסמך וחתם עליו "כמו שמחתימים אותך על משכנתא ומחתימים אותך על 7,000 דפים. אף אחד לא קורא את האותיות הקטנות" (עמ' 12, ש' 16-17). עם זאת, משמדובר במסמך בן עמוד אחד ללא כל אותיות קטנות ברי כי מר יונה יכול היה לקרוא ולהבין את תוכן המסמך עליו חתם בשם התובעת. 11. מהאמור לעיל עולה כי ביום 10.2.93 הסתיימה העסקתה של התובעת בחברת החשמל עקב סיום עבודות הקמת תחנת רוטנברג, בהתאם לכתב ההצהרה וההתחייבות עליו חתמה עם קליטתה לעבודה ובהתאם להוראות הסכם 1984, תוך ששולמו לה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת אשר מעולם לא הוחזרו לחברת החשמל. קליטתה המחודשת של התובעת בחברת החשמל 12. כחודש וחצי לאחר סיום עבודתה של התובעת כמתואר לעיל, פנתה התובעת לחברת החשמל בטענה כי היא מתקשה למצוא מקום עבודה בקרבת מקום מגוריה וביקשה לשוב ולהתקבל לחברת החשמל בפרוייקט תחנת הכוח בחדרה (ר' פנייתה בכתב - נספח ו' לתצהיר מר סבג). התובעת פנתה גם לועד עובדי חברת החשמל על מנת שיסייע לה בקליטתה מחדש לעבודה (סעיפים 10-11 לתצהיר מר סבג, עדות מר לוגסי, עמ' 7, ש' 32 - עמ' 8, ש' 3). בניגוד לנטען על ידי התובעת בכתב התביעה בדבר קליטתה מחדש לעבודה מאחר וחברת החשמל "הפיקה תועלת רבה מעבודתה" (סעיף 4.3 לכתב התביעה), קליטתה המחודשת של התובעת נעשתה עקב פנייתה שלה וביוזמתה ולא ביוזמת חברת החשמל (ר' עדות התובעת, עמ' 17, ש' 15-19, עמ' 18, ש' 21-23, עדות מר לוגסי, עמ' 8, ש' 1-3). חברת החשמל נעתרה לפניית התובעת וביום 23.3.93 החלה התובעת לעבוד כפקידה במחלקת צנרת במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכוח בחדרה (ס' 12, 14 לתצהיר מר סבג). 13. העסקתה של התובעת במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכוח חדרה נעשתה על פי הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל לבין ההסתדרות והועד הארצי מיום 7.12.89, אשר הסדיר את "זכויות העובדים הארעיים באתר תחה"כ חדרה B, בניית תחמ"ש וגז טורבינות, ושפורים במחוזות" (להלן - "הסכם 1989", צורף כנספח ז' לתצהיר מר סבג). בהסכם 1989 נקבע כי העובדים באתר הקמת תחנת הכוח יתקבלו לעבודה ארעית, כי תקופת הארעיות "תהיה למשך כל תקופת עבודות ההקמה, הבניה וביצוע תוכנית השיפורים ועד לסיומן" וכי עם סיום עבודתו של העובד באתר ההקמה ישולמו לו פיצויים מוגדלים. במועד קבלתה לעבודה, ביום 23.3.93, חתמה התובעת על כתב הצהרה והתחייבות (נספח ח' לתצהיר מר סבג) המפנה לתנאי הסכם 1989, במסגרתו הצהירה התובעת, בין היתר, כי ידוע לה שהתקבלה לעבודה ארעית בחברת החשמל ביום 23.3.93 בהתאם לתנאי הסכם 1989, לתקופה ארעית שתסתיים עם גמר עבודות הקמת תחנת הכוח חדרה B, כאשר מועד סיום העבודות ייקבע על ידי חברת החשמל. התובעת אישרה בעדותה כי חתמה על כתב ההצהרה וההתחייבות ואת תוכנו כמפורט לעיל (ר' עדותה, עמ' 21, ש' 8-15). בכך למעשה החלה התובעת תקופת העסקה חדשה בחברת החשמל. 14. בכתב ההצהרה וההתחייבות הנ"ל אישרה התובעת כי ידוע לה שהיא התקבלה לעבודה ארעית בחברת החשמל ביום 23.3.93. מאוחר יותר, בשנת 98', חתמה התובעת על כתב הצהרה והתחייבות נוסף בו צויין כי ביום 23.3.93 התקבלה לעבודה ארעית בחברת החשמל (נספח יג' לתצהיר מר סבג). עם קליטתה מחדש חתמה התובעת על כרטיס עובד (נספח ט' לתצהיר מר סבג) בו צויין כי היא "עובדת חדשה" וכי מועד תחילת העבודה הוא יום 23.3.93. התובעת העידה כי רק כשנה לפני סיום עבודתה, בשנת 2002 לערך, היא פנתה לראשונה בטענה כי תחילת עבודתה ביום 23.3.93 אינה מהווה תקופת עבודה חדשה אלא המשך של תקופת עבודה קודמת (ר' עדותה, עמ' 20, ש' 27-31), כך שלמעשה במשך כל תקופת עבודתה התובעת היתה מודעת ואף התייחסה ליום 23.3.93 כמועד תחילת העסקתה המחודשת. יצויין כי עצם הפנייה בבירורים לעניין קבלת קביעות רק בשנת 2002 מעידה אף היא על כך שהתובעת עצמה ראתה את מועד תחילת מניין עשר שנות ההעסקה הארעיות בשנת 93' ולא בשנת 88', שהרי אחרת היתה פונה זמן רב קודם לכן בבקשה לפתוח בהליכי קביעות. יתרה מכך, התובעת לא החזירה ולא נתבקשה להחזיר את פיצויי הפיטורים שקיבלה בגין תקופת עבודתה בתחנת הכוח רוטנברג. 15. אכן, כשמדובר בהפסקה ארעית אשר אינה עולה על שלושה חודשים ניתן לראותה כהפסקה אשר אינה מנתקת את רצף קיומם של יחסי עובד-מעביד. אולם הנסיבות בענייננו מצביעות על כוונת הצדדים לניתוק יחסי העבודה ולהתחלת תקופת עבודה חדשה. תקופת ההעסקה הראשונה של התובעת הסתיימה ביום 10.2.93, תוך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, לאחר שהסתיימה הקמת תחנת הכוח רוטנברג, בהתאם להוראות הסכם 1984 וכתב ההצהרה וההתחייבות עליו חתמה. ביום 23.3.93 החלה ביוזמת ולבקשת התובעת תקופת העסקתה השניה בחברת החשמל, מבלי שהתובעת העלתה כל טענה בדבר קבלת פיצויי הפיטורים ומבלי שאלו הוחזרו לנתבעת. התובעת נקלטה לתפקיד אחר, במקום אחר, בהתאם להסכם אחר (הסכם 1989), תוך שהיתה מודעת לכך שהיא נקלטת מחדש במועד זה ואף חתמה על כתבי התחייבות והצהרה המאשרים זאת, ומבלי שהעלתה כל טענה אחרת במשך שנים רבות עד למועד הסמוך למועד סיום העסקתה, כתשע שנים לאחר מכן. משכך, אני קובעת כי על אף שמדובר היה בהפסקה ארעית קצרה של כחודש וחצי בין תקופות ההעסקה, אין לראות בתקופת העסקתה הכוללת של התובעת בחברת החשמל כתקופה רצופה בת 15 שנים, כי אם יש לראות את יום 23.3.93 כמועד תחילת העסקתה המחודש בנתבעת. 16. התובעת הועסקה במסגרת פרוייקט הקמת תחנת הכוח חדרה B החל מיום 23.3.93 ועד לשלהי שנת 96'. יצויין כי מעדות מאיר פורר, שכיהן כסגן מנהל המחלקה ומאוחר יותר כמנהל המחלקה עולה כי, בניגוד לנטען על ידי התובעת, התובעת הועסקה כפקידה משנית וזוטרה במחלקה בתקופה זו ולא ב"עבודה שהיוותה ניהול רוב המחלקה", כטענתה (ר' ס' 5-6 לתצהירו). במהלך שנת 96' עמדה הקמת תחנת הכוח חדרה B בפני סיום והגיע מועד פיטורי העובדים שהועסקו במסגרת פרוייקט הקמת התחנה והתובעת בכללם (ר' ס' 18 לתצהיר מר סבג). 17. התובעת אשר שבה מחופשת לידה במועד זה, פנתה אל מר לוגסי בבקשה שיסייע לה למצוא מקום עבודה חלופי בחברת החשמל שיאפשר המשך העסקתה בחברה. מר לוגסי פנה אל הגב' שפריר, מנהלת מחלקת פרט באגף ביצוע פרוייקטים של חברת החשמל, בבקשה לקלוט את התובעת כפקידה במחלקה שתחת ניהולה (ס' 9 לתצהיר הגב' שפריר). הגב' שפריר נענתה לבקשתו של מר לוגסי. התובעת טענה כי קליטתה למחלקה "נכפתה" על הגב' שפריר וכי זו נהגה לכנותה "ירושה של לוגסי". אולם מעדות הגב' שפריר אשר נתמכת בעדותו של מר לוגסי עצמו, עולה כי קליטתה של התובעת למחלקה נעשתה מרצונה הטוב של הגב' שפריר ולא "נכפתה" עליה. הגב' שפריר העידה כי "טענותיה של הגב' ארז, כאילו קבלתה למחלקת פרט נעשתה בניגוד לרצוני חסרות כל יסוד, וההיפך הוא הנכון: רק הודות להסכמתי להעסיק את הגב' ארז במחלקת פרט, הגב' ארז הועברה למחלקה זו, כאשר החלופה לכך הייתה סיום עבודתה בחברת החשמל" (ס' 34 לתצהירה). גם בחקירתה הנגדית העידה הגב' שפריר כי "פנה אלי ציון לוגסי חבר ועד והסביר לי שאם אני לא קולטת אותה אז בעצם היא תפוטר והסביר לי שהיא נמצאת במצב כלכלי קשה..." (עמ' 49, ש' 5-7). כשנשאל מר לוגסי על קליטתה של התובעת במחלקת פרט השיב: "ש. נכון שאתה או ועד עובדים של חברת חשמל לא כפיתם על גב' שפריר לקלוט את התובעת? ת. אני לא כפיתי על חוה שפריר אבל בקשתי לעזור בקליטתה של התובעת. ש. תסכים איתי שלגב' שפריר היה שיקול דעת להעתר לבקשתך או שלא להעתר לבקשתך? ת. בהחלט" (עמ' 8, ש' 14-20). מהעדויות עולה אפוא כי הגב' שפריר נעתרה מרצונה הטוב לבקשה לקלוט את התובעת כפקידה במחלקה שתחת ניהולה, ביודעה כי החלופה לאי קבלתה של התובעת, הינה פיטוריה במסגרת פיטורי העובדים שהועסקו בפרוייקט הקמת תחנת הכוח חדרה. העסקת התובעת במחלקת פרט 18. התובעת החלה לעבוד כפקידה במחלקת הפרט ביום 1.1.97 (ס' 20 לתצהיר מר סבג, ס' 12 לתצהיר הגב' שפריר). התובעת טענה כי הגב' שפריר לא אפשרה לה להשתלב בעבודת המחלקה ולהוכיח את יכולותיה ושיבצה אותה רק בעבודות זוטרות. הגב' שפריר לעומתה טענה כי עשתה כל שלאל ידה על מנת לשלב את התובעת בעבודת המחלקה (ס' 17 לתצהירה), כאשר חלוקת העבודה נעשתה על בסיס היכולות והכישורים של כל עובד ועובד, אולם לטענתה, תפקודה של התובעת ואופן ביצוע המטלות שהוטלו עליה לא היה משביע רצון (ס' 37 לתצהירה). 19. הגב' שפריר דיווחה על אי שביעות רצונה מתפקוד התובעת עוד בזמן אמת. כך למשל העיד מר סבג כי הגב' שפריר דיווחה לו אודות אי שביעות הרצון מתפקוד התובעת עוד עם כניסתו לתפקיד. מר סבג העיד כי בשנת 2001 כשנכנס לתפקידו "זימנתי אלי את כל מנהלי המחלקות וכל מנהל הציג את המחלקה שלו, הציג כל עובד ועובד, ובמעמד הזה דיווחה לי שהיא לא מרוצה מהתפקוד של הגב' ארז. בעיקר לא היתה מרוצה, היא טענה שהיא מטילה עליה עבודות פשוטות וגם בעבודות האלה היא לא מקבלת מענה טוב והיא נתנה לי דוגמא שלמשל היא מטפלת בתיוקים וכל פעם יש בעיות למצוא מסמכים" (ר' עדותו, עמ' 62, ש' 25 - עמ' 63, ש' 3). גם מר לוגסי העיד כי הגב' שפריר סיפרה לו בזמן אמת כי היא אינה שבעת רצון מתפקוד התובעת (ר' עדותו, עמ' 3, ש' 23-31). 20. כעולה מעדויות הנתבעת, על אף שהיה באפשרותה של הגב' שפריר להביא לסיום עבודתה של התובעת בשל חוסר שביעות רצונה מתפקודה, עוד קודם לסיום תקופת העסקתה הארעית, כפי שאף הוצע לה לעשות על ידי מר סבג לאחר מינויו לתפקיד מנהל כוח האדם באגף הביצוע, הגב' שפריר, תוך התחשבות בתובעת, בחרה שלא לעשות כן וביקשה לאפשר לתובעת לעבוד את מלוא תקופת ההעסקה הארעית (ס' 28, 57 לתצהיר מר סבג, עדותו בעמ' 64, ש' 4-7, ס' 22 לתצהיר הגב' שפריר, עדותה בעמ' 51, ש' 14-16, עמ' 44, ש' 4-11). מעדויות אלה עולה המסקנה כי הגב' שפריר נתנה לתובעת הזדמנות להשתלב במחלקה ואף התעקשה על המשך עבודתה עד לסיום תקופת ההעסקה הארעית, עובדה אשר אינה מתיישבת עם טענות התובעת בדבר התנכלות הגב' שפריר אליה בשל היותה אם לילדים ו/או בשל קבלתה למחלקה בהתערבות הועד. יחד עם זאת, אין ספק כי הגב' שפריר לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובעת. ההסכמים שחלו על התובעת בתקופת העסקתה במחלקת הפרט ותוקפם 21. בחודש ינואר 98' נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין חברת החשמל לבין ההסתדרות והועד הארצי (להלן - "הסכם 1998", צורף כנספח י' לתצהיר מר סבג). הסכם 1998 הסדיר את העסקתם של עובדים ארעיים בחברת החשמל, גם שלא במסגרת פרוייקטים של הקמת תחנות כוח וכלשון ההסכם "שלא במפעל מתהווה". במועד חתימת הסכם 1998 הועסקה התובעת כעובדת ארעית במחלקת פרט, המהווה חלק ממטה אגף ביצוע פרוייקטים של חברת החשמל, ולא במסגרת מפעל מתהווה (ר' עדות התובעת, עמ' 22, ש' 25-28, עדות מר סבג, עמ' 62, ש' 15-16), כך שהוראות הסכם 1998 חלו על היחסים שבין התובעת לבין חברת החשמל. 22. בהסכם 1998 נקבע כדלהלן: "הואיל והצדדים מעוניינים להבטיח את תנאי העסקת העובדים הארעיים מעל לשנתיים שלא במפעל מתהווה...: הוסכם כי במקרה בו יש לחברה צורך בהעסקת עובד לתקופה ארעית העולה על שנתיים, יועסק העובד האמור, באישור מנהל אגף משאבי אנוש, על בסיס התנאים המקובלים לגבי עובדים ב"הסכם מיוחד במפעל מתהווה" (הסכם אחרון מיום 19.9.96) למעט סעיף ז' הנוגע להענקת פיצויים מוגדלים (להלן "הסכם מיוחד ב'"). הוסכם שעובדים המועסקים היום במסגרת "הסכם מיוחד במפעל מתהווה" שאינם מועסקים בפרויקט מוגדר, יועברו למסגרת "הסכם מיוחד ב'" מבלי לפגוע בזכויות שנצברו עד ליום ההעברה. עובד ב"הסכם מיוחד ב'" כנ"ל, יחתום על כתב הצהרה והתחייבות כמקובל ב"הסכם מיוחד במפעל מתהווה" בהתאמות הנדרשות, עפ"י הנוסח המצ"ל. בתוקף מיום 1.1.98". 23. בהתאם להוראות ההסכם, חתמה התובעת על כתב הצהרה והתחייבות נוסף (נספח יג' לתצהיר מר סבג) בו אישרה כי היא נקלטה לעבודה ארעית בחברת החשמל ביום 23.3.93 אשר עמדה לפני סיום, וכי לבקשתה הסכימה חברת החשמל להמשיך ולהעסיקה כעובדת ארעית לתקופה ארעית, כאשר תנאי עבודתה החל מיום 1.5.98 יהיו בהתאם להסכם 1998 ולכתב ההצהרה וההתחייבות האמור. התובעת אישרה בעדותה כי חתמה על כתב הצהרה והתחייבות זה (עמ' 22, ש' 29 - עמ' 23, ש' 3, ש' 7-8). 24. בס"ק (א) להסכם 1998 נקבע, כאמור, כי העסקת עובדים ארעיים מעל לשנתיים שלא במפעל מתהווה תיעשה "על בסיס התנאים המקובלים לגבי עובדים ב"הסכם מיוחד במפעל מתהווה" (הסכם אחרון מיום 19.9.96) למעט סעיף ז' הנוגע להענקת פיצויים מוגדלים". בכך למעשה נקבעה השוואה בין תנאי העסקת העובדים הארעיים מעל לשנתיים שלא במפעל מתהווה לתנאי ההעסקה של העובדים הארעיים במסגרת מפעל מתהווה, למעט לעניין הזכות לפיצויים מוגדלים. ההסכם מיום 19.9.96 הנזכר בפסקא (א) להסכם 1998, הינו, על פי סעיף 23 לתצהיר מר סבג, הסכם שנערך בין חברת החשמל לבין ההסתדרות והועד הארצי אשר הסדיר את "זכויות העובדים הארעיים באתר הקמת תחנת הכוח באשקלון - פרוייקט C, בניית תחנות משנה/הקמת טורבינות גז תכנון וביצוע שיפורים במחוזות חברת החשמל ועבודות נלוות להם" (להלן - "הסכם 1996", צורף כנספח יא לתצהיר מר סבג). במועד חתימת הסכם 1996 נחתם גם זכרון דברים, בו הוסכם כי תקופת ההעסקה של עובדים ארעיים תוכל להתארך עד ל- 8 שנים (נספח יב' לתצהיר מר סבג וכן ס' 23 לתצהירו). 25. ביום 3.10.99 נחתם בין חברת החשמל לבין ההסתדרות והועד הארצי הסכם קיבוצי מיוחד נוסף (להלן - "התוספת להסכם 1996", נספח יד' לתצהיר מר סבג) בו הוסכם כי על מנת למנוע פיטורי עובדים המועסקים בהתאם להסכם 1996, תוכל תקופת העסקתם של העובדים להימשך עד 10 שנים. נוכח חתימת התוספת להסכם 1996 ומשבהסכם 1998 נקבעה השוואה בין תנאי העסקת העובדים הארעיים מעל לשנתיים שלא במפעל מתהווה לתנאי ההעסקה של העובדים הארעיים במסגרת מפעל מתהווה (למעט לעניין הפיצויים המוגדלים), חלה התוספת להסכם 1996 גם על עובדים ארעיים שלא במסגרת מפעל מתהווה (ר' לעניין זה ס' 26-27 לתצהיר מר סבג וכן עדות מר לוגסי, עמ' 10, ש' 21-25). כעולה מהאמור, החל מיום 1.5.98 העסקת התובעת במחלקת פרט נעשתה בהתאם להסכם 1998 ולכתב ההצהרה וההתחייבות עליו חתמה. משהסכם 1998 השווה בין תנאי ההעסקה של עובדים ארעיים מעל לשנתיים שלא במסגרת מפעל מתהווה, דוגמת התובעת בעת העסקתה במחלקת הפרט, לבין אלו של העובדים הארעיים במסגרת מפעל מתהווה (למעט לעניין פיצויים מוגדלים) ומשהלכה למעשה נהגה חברת החשמל על פי הסכם זה, הרי שתקופת העסקתה האירעית המירבית של התובעת הועמדה על 10 שנים, שבסיומן, אמורה היתה להסתיים העסקתה בחברת החשמל, אלא אם כן היתה מקבלת קביעות. 26. בשלהי שנת 2002, לקראת תום תקופת הארעיות של התובעת פנתה התובעת לגב' שפריר ולאחר מכן גם לגורמים אחרים בנתבעת בכדי לבחון את שאלת הקביעות בעניינה. קבלת קביעות בחברת החשמל 27. כעולה מעדויות הנתבעת, קביעות אינה ניתנת בחברת החשמל באופן אוטומטי עם חלוף הזמן, אלא רק בהתקיים מספר תנאים, וביניהם, המלצה חיובית של מנהל המחלקה בה מועסק העובד וקיומו של תקן פנוי. מר סבג הסביר בתצהירו: "על פי הנהוג והמקובל בחברת החשמל, קביעות אינה ניתנת באורח אוטומטי עם חלוף זמן. קביעות ניתנת על פי החלטה של מנהל כוח אדם באגף בחברת החשמל. תנאים ראשוניים וחיוניים למתן קביעות הם קבלת המלצתו של מנהל המחלקה בה מועסק העובד, וקיומו של תקן פנוי במחלקה. מנהל המחלקה בה מועסק עובד הוא הגורם המוסמך להעריך את מידת התאמתו של העובד לקביעות, והוא זה שממליץ על עובד למנהל כוח האדם באגף לקבלת קביעות. משקיימת המלצה חיובית כאמור לקבלת קביעות, נבדק תיקו האישי של העובד (כמו למשל דו"ח הפסיכומטרי ותיעוד בנושא משמעת) ונערכות לעובד בדיקות רפואיות ובטחון" (ס' 31-32 לתצהירו). גם מר לוגסי אישר בעדותו כי קביעות אינה ניתנת בחברת החשמל באורח אוטומטי והדגיש כי הדבר ידוע לעובדי חברת החשמל, תוך שציין אף הוא את התנאים הראשוניים לקבלת קביעות: "ש. תסכים איתי שזה דבר ברור וגלוי לעובדים ארעיים בחברת חשמל קביעות לא נתנת אוטומטית? ת. לא היה דבר כזה וגם לא יהיה שעובד יחשוב או יעלה על דעתו שהקביעות היא דבר אוטומטי בחברת החשמל. ש. האם אחד התנאים המוקדמים שעובד ארעי יקבל קביעות בחברת חשמל זה המלצה של מנהל המחלקה שבה הוא עובד? ת. כן. אני חושב שכל עובד או עובדת יודעים שהמלצת המנהל זה למעשה הדבר הראשון שמכשיר אותו. ש. תסכים איתי שצריך שיהיה תקן פנוי לעובד קבוע? ת. בהחלט" (ר' עדותו, עמ' 8, ש' 31 - עמ' 9, ש' 5). לשאלת בית הדין באם בפועל נוהגים בחברת החשמל לדרוש את המלצת הממונה לפני קבלת קביעות השיב מר לוגסי: "בהחלט" (עמ' 11, ש' 21-22). 28. מר סבג הבהיר בעדותו כי הרוב המכריע של העובדים הארעיים בחברת החשמל אינם מקבלים קביעות בשל מחסור בתקנים פנויים וכי אלו מסיימים את העסקתם בחברת החשמל לכל המאוחר בתום תקופת ההעסקה הארעית שנקבעה בתוספת להסכם 1996, היינו, 10 שנים. על פי עדותו, בשנים 2001-2003 רק אחוזים בודדים (1% - 5.2%) מבין העובדים הארעיים באגף ביצוע נקלטו כעובדים קבועים בחברת החשמל. בשל המספר המצומצם של התקנים הפנויים לעובדים קבועים, עליהם מתמודדים בד"כ מספר רב של עובדים, הבהיר מר סבג, כי מטבע הדברים, נערכת בחינה השוואתית בין העובדים, על מנת לבחור את המועמדים המתאימים ביותר לקבלת הקביעות, הן מבחינת צרכי העבודה והן מבחינת נתוניו של כל עובד. מר סבג הסביר בעדותו כי מצב זה היה אחד מהטעמים המרכזיים להסכמה שגובשה בדבר הארכת תקופת העסקה של העובדים הארעיים עד ל- 10 שנים, שאם לא כן, עבודתם של רבים מהם היתה מסתיימת זמן רב קודם לכן (ס' 33-37 לתצהיר מר סבג). מר לוגסי אישר אף הוא בעדותו כי מרבית העובדים הארעיים לא מתקבלים לקביעות בחברת החשמל (עמ' 9, ש' 7-9). 29. מעבר לאמור, על פי עדות מר סבג, לכל העובדים הארעיים ברור כי הם עתידים להיות מועסקים לכל היותר 10 שנים, אם לא תינתן להם קביעות וכדבריו: "כל עובד שמגיע לחב' החשמל יודע שהוא התקבל לתקופת ארעיות. אלה שהם ותיקים יודעים על 8 שנים ולאחר מכן היה תוספת להסכם ל- 10 שנים. כל עובד ארעי נמצא היום, תשלוף כל אחד, יודע שהוא בא ל- 10 שנים וישוחרר אחרי 10 שנים אם לא יקבל קביעות" (עמ' 70, ש' 3-6). אף התובעת היתה מודעת לכך שהעסקתה עומדת להסתיים בתום עשר שנות ההעסקה הארעיות שהחלו בשנת 93' ועל כן, כפי שיפורט להלן, פנתה לקראת תום תקופת העסקתה הארעית לגורמים שונים בנתבעת בכדי לבחון את סיכוייה לקבלת קביעות. פניות התובעת בבקשה לקבלת קביעות 30. על פי עדותה של גב' שפריר, בסוף שנת 2002, לקראת תום תקופת ההעסקה הארעית של התובעת, פנתה אליה התובעת ושאלה אם בכוונתה להמליץ עליה לקבלת קביעות. הגב' שפריר השיבה לתובעת כי לדעתה ולהערכתה היא אינה מתאימה לקבלת קביעות (ס' 23 לתצהיר הגב' שפריר). גם בשיחת משוב שערכה הגב' שפריר לתובעת בסוף חודש אוקטובר 2002 הביעה הגב' שפריר את הערכתה לגבי תפקודה הבינוני של התובעת וגם במסגרת זו הבהירה לה כי היא אינה מתאימה לשיטתה, לקביעות, וכי על כן אין בכוונתה לתת המלצה לכך (ר' ת/10). זמו קצר לאחר מכן פנתה התובעת למר סבג וביקשה להיפגש עמו. על פי עדותו של מר סבג, בפגישה שהתקיימה ביניהם מסרה לו התובעת כי הגב' שפריר אינה מתכוונת להמליץ עליה לקבלת קביעות וביקשה את התערבותו בעניין. מר סבג העיד כי הסביר לתובעת כי תנאי ראשוני לקבלת קביעות הינו קבלת המלצתו החיובית של מנהל המחלקה בה העובד מועסק, וכי מאחר והגב' שפריר לא המליצה עליה למתן קביעות, לא ניתן לפתוח בהליך קבלת קביעות ועל כן, עבודתה בחברת החשמל עתידה להסתיים בתום תקופת העסקתה הארעית (ס' 29-30 לתצהיר מר סבג). 31. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי פנתה לגב' שפריר ומאוחר יותר למר סבג, ביודעה כי תקופת ההעסקה בת עשר השנים עומדת להסתיים, כאשר היה ברור לה כי אם לא תקבל קביעות עבודתה בחברת החשמל תסתיים. התובעת אישרה גם כי העלתה בפני מר סבג את טענותיה, לרבות בעניין הקביעות (ר' עדותה, עמ' 23, ש' 18-26). יתרה מכך, התובעת אישרה בעדותה כי איש בחברת החשמל לא התחייב בפניה אי פעם שתוענק לה קביעות, אלא לכל היותר הבטיחו לעזור (עמ' 23, ש' 15-17). התובעת אפוא ידעה כי אין לה זכות קנויה לקבלת קביעות. 32. הגב' שפריר, כאמור לעיל, החליטה שלא להמליץ על מתן קביעות לתובעת. מהעדויות ומחומר הראיות שהונח בפני שוכנעתי כי החלטת הגב' שפריר התבססה על שיקולים ענייניים ומקצועיים וכי לא הוכח כי עמדו בבסיס ההחלטה שיקולים זרים, כנטען על ידי התובעת. 33. הגב' שפריר העידה כי במחלקת הפרט היה רק תקן אחד פנוי וכי היא סברה כי ישנן עובדות טובות יותר, משכילות יותר, מוכשרות יותר ובעלות יכולות גבוהות יותר מאלה של התובעת, המתאימות יותר לקבלת קביעות וכי בשנת 2003 עובדת אחרת במחלקה קיבלה קביעות לאור כישוריה ותפקודה, שהיו גבוהים בהרבה משל התובעת (ס' 24 לתצהירה). כן העידה הגב' שפריר כי מעולם לא אמרה לתובעת כי החלטתה שלא להמליץ עליה לקביעות נעוצה ביחסי עבודה מעורערים ביניהן, כאשר לטענתה, לכל הפחות מנקודת ראותה, יחסי העבודה בינה לבין תובעת לא היו מעורערים. הגב' שפריר טענה כי החלטתה שלא להמליץ על התובעת לקביעות התבססה על שיקולים מקצועיים בלבד (ס' 27 לתצהירה). גם בחקירתה הנגדית הבהירה הגב' שפריר כי החלטתה ליתן קביעות לעובדת אחרת על פני התובעת נבעה משיקולים מקצועיים בלבד: "ש. למה החלטת לתת קביעות לליאורה ולא לתובעת, במה היא היתה עדיפה ת. הביצועים של ליאורה השתפרו לאין ערוך, היו לה יכולות הרבה יותר גבוהות והיא גם עומדת בתבחינים. היא בעלת השכלה, תעודת בגרות, התחילה לימודים באוניברסיטה הפתוחה. ... ש. למה לא המלצת לתובעת על קביעות ת. כי היא לא היתה מתאימה. ליאורה היתה ברמה גבוהה יותר ממנה, גם השכלה וגם ביצועים" (עמ' 46, ש' 12-15, עמ' 48, ש' 13-15). 34. יצויין כי בעקבות סירובה של הגב' שפריר להמליץ על התובעת לקביעות פנתה התובעת אל מר לוגסי ומעדותו עולה כי התשובות שסיפקו לו הגב' שפריר ומר סבג הניחו את דעתו: "ש. את מי שאלת לגבי התובעת? ת. את מנהל כח האדם ואת מנהלת המחלקה, הגב' שפריר ושניהם ענו לי שהם לא יכולים לקבל אותה לקביעות. אני מתאר לעצמי שביעות רצון, יכולת. ש. הם אמרו לך מדוע? ת. הם אמרו לי. הם לא פרטו אבל הבנתי. ש. דברת עם התובעת על השיחות האלה? ת. עד כמה שאני זוכר כן דיברתי איתה מספר פעמים. ... ש. מה עשית עם מה שהיא אמרה לך? ת. התשובות שקיבלתי ממנהל כ"א ומנהלת מחלקת פרט ספקו אותי" (עמ' 6, ש' 33 - עמ' 7, ש' 12). 35. לאחר שבקשותיה של התובעת לקבלת קביעות סורבו, ביקשה התובעת ממר סבג לשבצה במחלקה אחרת ולאחר בירורים שערך האחרון, שובצה התובעת החל מיום 3.11.02 כפקידה נוספת במחלקת בנין-דרום, שם, על פי עדותו של מר סבג ועדותו של מנהל המחלקה, מר לידרמן, היה צורך בתגבור של פקידה נוספת למשך מספר חודשים, לשם הקמת משרד טכני במחלקה (ר' ס' 41 לתצהיר מר סבג, ס' 5-6 לתצהיר מר לידרמן). הן מעדותו של מר סבג והן מעדותו של מר לידרמן עלה כי התובעת ומר לידרמן היו מודעים לעובדה שהעסקתה של התובעת במחלקת בנין-דרום היתה קצובה למספר חודשים בלבד, תקופה אשר חפפה את החודשים שנותרו עד לתום תקופת ההעסקה הארעית המירבית של התובעת, כאשר על פי עדותו של מר לידרמן, לא היה כל צורך בהוספת פקידה נוספת למצבת כוח האדם במחלקה, לאחר השלמת הקמתו של המשרד הטכני (ס' 41 לתצהיר מר סבג, ס' 7 לתצהיר מר לידרמן). התובעת אישרה בחקירתה כי ידעה שעסקתה במחלקת בנין-דרום היא זמנית: "ש. אחרי שעזבת את מחלקת פרט עברת למח' בינוי דרום כפקידה לתקופה שידעת שהיא זמנית? ת. כן" (עמ' 27, ש' 13-15). 36. במהלך עבודתה של התובעת במחלקת בנין-דרום פנתה התובעת אל מר לידרמן בעניין מתן קביעות. מר לידרמן העיד כי השיב לה מפורשות כי, כפי שידוע לה, היא הועברה לעבוד במחלקתו לפרק זמן קצוב של מספר חודשים וכי ממילא אין במחלקה תקן פנוי למזכירה קבועה נוספת, אולם בכל זאת, כמחווה של רצון טוב, פנה למר סבג ושאל אותו אם ניתן להעניק לתובעת קביעות. מר סבג השיב למר לידרמן, כפי שציפה האחרון, כי אין אפשרות לקלוט מזכירה קבועה נוספת במחלקה (ר' ס' 9-10 לתצהיר מר לידרמן). מר לידרמן הדגיש בעדותו כי פנייתו אל מר סבג נעשתה בשל פניותיה הנרגשות של התובעת אליו ומתוך מחווה של רצון טוב ולא עקב התרשמותו מיכולותיה של התובעת, שכן בשל העסקתה הזמנית בעבודות פשוטות בלבד, כלל לא היה באפשרותו לעמוד על התאמתה לקבלת קביעות בחברה (ס' 11 לתצהירו). 37. מהאמור עולה כי שיבוצה של התובעת במחלקת בנין-דרום נעשתה מלכתחילה ובידיעת כל הנוגעים בדבר, לרבות התובעת, לתקופה זמנית של מספר חודשים בלבד, בכדי לאפשר לה למצות את תקופת ההעסקה הארעית המירבית בחברה ולא לשם קבלת קביעות, וכי מר לידרמן בדק לבקשתה את האפשרות ליתן לה קביעות, אולם לא ניתן לראות בפנייתו המלצה על מתן קביעות לתובעת, כאשר, לטענתו, כלל לא יכל להתרשם מיכולותיה בשל תקופת העסקתה הקצרה במחלקתו. 38. ביום 3.3.03 פנתה התובעת במכתב אל יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, מר אלי לנדאו, בו העלתה טיעוניה כנגד ההחלטה שלא ליתן לה קביעות וכנגד מועמדותה לפיטורים כפועל יוצא מכך (נספח טז לתצהיר מר סבג). מכתבה זה של התובעת נענה ביום 13.3.03 על ידי מר אבי ענתבי, מנהל אגף משאבי אנוש בחברת החשמל, במכתב (נספח יז לתצהיר מר סבג) בו הבהיר מר ענתבי כי לאחר בירור שערך בעניין, "בהתאם לחוות הדעת אודות תפקודך במרוצת השנים נמצא כי על פי יכולותיך אינך מתאימה להעברה לקביעות" וכי בכל הנוגע להמלצתו של מר לידרמן, כנטען על ידי התובעת במכתבה, העיד האחרון כי "אין באפשרותו לתת חוות דעת בדבר התאמתך שכן הטיל עליך מטלות פשוטות ביודעו מראש שהועברת למחלקתו לתקופה קצרה". 39. ביום 16.3.03 הודע לתובעת במכתב מטעם חברת החשמל על סיום יחסי העבודה עמה ביום 23.3.03 (נספח יח לתצהיר מר סבג). התובעת פנתה במכתב נוסף למר לנדאו ביום 19.3.03 (נספח יט לתצהיר מר סבג) בו שבה על טיעוניה כנגד הההחלטה שלא להעניק לה קביעות ופיטוריה כפועל יוצא מכך. מכתב זה לא נענה. ביום 23.3.03, בתום עשר שנות העסקה כעובדת ארעית ומשלא ניתנה לתובעת קביעות, הסתיימה אפוא, העסקת התובעת בחברת החשמל. תוקף ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדים ארעיים בחברת החשמל 40. בשורה של פסקי דין נדונה שאלת תוקפם של ההסכמים הקיבוציים המסדירים את עניינם של העובדים הארעיים בחברת החשמל ובאפשרות להעסיק עובדים ארעיים לתקופה של עשר שנים ולסיים העסקתם בתום תקופה זו, ככל שלא ניתנה להם קביעות. בעניין ע"ע 471/06 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' יצחק טבדי, , דן בית הדין במקרה דומה של העסקת מוקדן בחברת החשמל במשך כשנה שלאחריה פוטר ושולמו לו פיצויי פיטורים. אותו עובד נקלט כעבור כחודש וחצי בשנית לעבודה בחברת החשמל כעובד ארעי בהתאם להוראות הסכם 1998 למשך תקופה של כעשר שנים, כאשר בתום תקופת העסקתו הארעית המקסימלית - פוטר. בית הדין הארצי סקר את מערך ההסכמים הקיבוציים בעניינם של העובדים הארעיים בחברת החשמל ואישר את תקינות הפסקת עבודתו של העובד בתום תקופת ההעסקה המירבית בת 10 השנים, וכלשונו: "במרוצת העשור האחרון ואף קודם לכן, נחתמו שורה של הסכמים קיבוציים מיוחדים בין ההסתדרות וארגון עובדי חברת החשמל לבין הנהלת החברה, במטרה להסדיר את תנאי העסקתם של העובדים הארעיים בחברה (להלן: הסכמי הארעיות)... וזהו מערך ההסכמים הקיבוציים בעניינם של העובדים הארעיים בחברת החשמל:   [א] הסכם קיבוצי מיוחד מיום 7.12.1989 ... [ב] הסכם קיבוצי מיוחד מיום 19.9.1996 ... להסכם זה צורף זכרון דברים על פיו תקופת העסקתם של העובדים הארעיים תוכל להארך עד שמונה שנים... [ג] הסכם קיבוצי מיוחד מיום 13.1.1998... [ד] הסכם קיבוצי מיום מיום 3.10.1999 בו הוסכם כדלקמן: "על מנת למנוע פיטורי עובדים...תוכל תקופת העסקתם בהתאם לתנאי ההסכם מיום 19.9.1996 שבנספח א' להימשך עד 10 שנים". הוראות הסכם זה , לרבות תקופת ההעסקה המירבית הוחלו אף על הסכם 1998... הנה כי כן, בסופו של יום, הוסכם בין ההסתדרות והועד הארצי של עובדי חברת החשמל לבין הנהלת החברה, כי העובדים הארעיים של החברה יוכלו להיות מועסקים בה לתקופה מירבית בת 10 שנים. עיון בהסכמי הארעיות שנחתמו מעת לעת, מצביע על כך שהחתימה עליהם נולדה על רקע הרצון למצוא פתרון שיאפשר את המשך העסקתם של העובדים הרבים שהועסקו בחברה במעמד ארעי ושלא ניתן היה, בשל אילוצים תקציביים ותקניים, להקנות להם קביעות בחברה. תכלית זו עולה באופן ברור מלשונם של חלק מהסכמי הארעיות, בהם נכתב "על מנת למנוע פיטורי עובדים" . ...אין זה סביר לשלול מחברת החשמל את הפררוגטיבה לשקול שיקולים הקשורים בתקינה שעה שהיא באה לקבל החלטה על העברת עובד למעמד קבוע. שיקולים כלכליים-תקציביים עומדים ביסוד ניהולו של כל עסק, פרטי וציבורי כאחד, ומהם נגזרים אילוצים שונים. קיומו של תקן פנוי למשרה תלוי במצבת התקנים העומדת לחברה בזמן נתון, וקשור באילוציה התקציביים באותה עת. לפיכך, יש לראות בו שיקול רלוונטי, מבין כלל השיקולים שחברת החשמל מוסמכת לשקול בעת קבלת ההחלטה על העברת עובד למסלול קבוע. ... העסקתו של מר טבדי הוסדרה במסגרת ההסכמים הקיבוציים בעניינם של העובדים הארעיים בחברת החשמל, שתוקפם חודש מעת לעת על דעת ההסתדרות. בהתאם לאמור בהסכמים, הופסקה העסקתו בתום תקופת ההעסקה המירבית עליה הוסכם, קרי, בתום עשר שנות עבודה. עם כל הקושי הכרוך במסקנה זו, מדובר בפיטורים שנעשו על דעת ההסתדרות וארגון עובדי החברה ובהתאם לשורת הסכמות בנות תוקף בעניין. סבורים אנו, כי על מנת לשמור על מרקם יחסי האימון במישור הקיבוצי ובמקום העבודה, יש ליתן תוקף להסכמת המעסיק והארגון היציג, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים הקיבוציים, שנועדה כאמור למניעת פיטוריהם של עובדים ארעיים רבים" (פסקאות 6, 8, 10-12 לפסק הדין). 41. על תוקפם המחייב של ההסכמים הקיבוציים בעניינם של העובדים הארעיים עמד בית הדין הארצי גם בעניין ע"ע 198/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אלכסנדר וולוביץ, , כדלהלן: "ההסדר לפיו מועסקים עובדים בחברת החשמל במעמד ארעי מעוגן בשורה של הסכמים והסדרים קיבוציים. מדובר בהסדר ממוסד, קבוע ומחייב. במהלך הדיון בפנינו שמענו את דבריו של מר ענתבי, מנהל משאבי אנוש של חברת החשמל. מר ענתבי הסביר - ודבריו דברי טעם המתקבלים על הדעת - כי, בעבר, תקופת העסקה במעמד ארעי היתה קצרה, תחילה 5 שנים ואחר כך 8 שנים. תקופת הארעיות הוארכה לבסוף ל-10 שנים והיא מעוגנת בהסכמות מפורשות שהושגו עם ועד העובדים וההסתדרות. מר ענתבי הסביר שמבחינת מדיניות ניהול כח אדם הוא היה מעדיף שתקופת הארעיות תהא קצרה יותר, אך כיום המציאות היא שתקופת הארעיות לא נמשכת מעבר ל-10 שנים. הסדרים אלה יש לכבד ויש לתת להם תוקף.   זאת ועוד, מעבר ממעמד ארעי למעמד קבוע כרוך בקיומו של תקן קבוע פנוי. בדרך הטבע מסגרת התקנים מוגבלת, כך שלא ניתן לקלוט את כל העובדים הארעיים במעמד קבוע. דברים אלה טבעיים והם חלק ממציאות החיים. שמענו שכיום יש כ-3,500 עובדים ארעיים מהם כ-250 מיועדים לפיטורים בשנה זו. רק מיקצתם ייקלטו כעובדים קבועים. מציאות זו מביאה לכך שיש צורך במיון ושיקול דעת מי יקלט כעובד קבוע. הדבר נתון לשיקולים מקצועיים של הממונים." (פסקאות 9-10 לפסק הדין). 42. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי בעניין ע"ע 620/07 דב גמליאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פסק דין מיום 19.6.08 ) שב בית הדין ועמד על תוקפם המחייב של ההסכמים בעניין העובדים הארעיים בחברת החשמל, המאפשר את הפסקת העסקתם בתום תקופת מירבית של עשר שנים, תוך שבית הדין הזכיר את ההלכות שנקבעו בעניין וולוביץ וטבדי: "...חברת החשמל פועלת בהתאם למערך הסכמי רחב היקף, אשר לפיו העסקתם של עובדים ארעיים נעשית באמצעות חוזים המאפשרים את הפסקת העסקתם בתום תקופה מירבית של עשר שנים. תוקפם המשפטי של חוזים אלו נבחן כבר בעבר על ידי בית דין זה בפסקי הדין בעניין וולוביץ וטבדי (עע 198/05, עע 199/05, עע 200/05 אלכסנדר וולוביץ - חברת החשמל לישראל בע"מ, , ניתן ביום 28.05.05; עע 471/06 חברת החשמל לישראל בע"מ - יצחק טבדי , ניתן ביום 27.12.06) בפסקי הדין בעניין וולוביץ וטבדי, נקבע כי פיטורי עובד ארעי בתום תקופת ההעסקה המירבית הם פיטורים שנעשו על דעת ההסתדרות וארגון עובדי החברה ובהתאם לשורת הסכמות בנות תוקף, ולפיכך נעשו כדין." (פסקה 9 לפסק הדין). 43. גם בעניין שבפני, בדומה לעניינים שנדונו כבר בפני בתי הדין, העסקתה של התובעת הסתיימה מסיבה עניינית והיא תום תקופת העסקתה המירבית כעובדת ארעית, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים המסדירים את העסקת העובדים הארעיים בחברת החשמל, ולאחר שהתובעת לא נמצאה על ידי הגורמים המוסמכים בחברת החשמל כמתאימה לקבלת קביעות, לאור חוסר שביעות רצון מתפקודה, ולאחר שנמצאה עובדת אחרת, בעלת יכולות גבוהות משלה, המתאימה יותר ממנה להיקלט כעובדת קבועה בחברת החשמל, וזאת על רקע קיומו של תקן אחד פנוי במחלקה. 44. התובעת טענה אמנם כי ההחלטה לפטרה נגועה היתה בשיקולים זרים, ונעשתה בשל פנייתה לועד העובדים בניגוד להוראות חוק הסכמים קיבוציים ובשל היותה אשה נשואה ואם לילדים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אולם לא מצאתי כי התובעת הניחה תשתית כלשהי לטענותיה אלה. התובעת לא הוכיחה כל קשר בין פנייתה לועד העובדים לבין פיטוריה. התובעת עצמה אישרה בעדותה כי פיטוריה נבעו מסיום תקופת ההעסקה המקסימלית כעובדת ארעית וכי גם לולא היתה פונה לועד, היתה העסקה בחברת החשמל מסתיימת (ר' עדותה, עמ' 26, ש' 17-18, ש' 11-13). גם מר לוגסי שלל את הקשר שבין פניית התובעת לועד לבין פיטוריה, וכדבריו: "ש. התובעת טוענת שעיתוי הפיטורים היה העובדה שהיא פנתה אליכם לועד? ת. לא מקבל את זה" (ר' עדותו, עמ' 11, ש' 1-2). 45. גם טענתה של התובעת לפיה סיום עבודתה קשור היה להיותה אישה ואם לילדים לא הוכחה בכל אופן. התובעת העידה כי בעת שנקלטה לעבודה במחלקת הפרט היא כבר היתה נשואה ואם לילד (ר' עדותה, עמ' 23, ש' 11-12). ברי כי לו הגב' שפריר, אשר על פי הנטען, לא רצתה לעבוד עם נשים נשואות ו/או אמהות, לא היתה מסכימה מלכתחילה לקלוט את התובעת אשר היתה נשואה ואם לילד, לעבודה במחלקה שתחת ניהולה. כמו כן, בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי במחלקת פרט הועסקו מספר נשים שהן אמהות לילדים (עמ' 24, ש' 1-2). בכך יש כדי לשמוט את הבסיס לטענת התובעת לפיה הגב' שפריר לא רצתה לעבוד עם נשים נשואות ו/או אמהות וכי סיבת פיטוריה נעוצה היתה בהיותה אשה נשואה או אם. 46. מעבר לאמור, בשתי פניותיה של התובעת אל יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ימים ספורים לפני פיטוריה ומספר ימים לאחריהם, לא הועלתה כל טענה בדבר הקשר בין פיטוריה לבין פנייתה לועד העובדים או להיותה אישה נשואה ואם לילדים. ברי כי לו סברה התובעת כי פיטוריה היו נעוצים בשיקולים זרים כאמור, היתה מעלה טיעוניה לעניין זה כבר בזמן אמת. 47. מר סבג הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי פיטוריה של התובעת נבעו אך ורק מהסיבה שהגיעה לסיומה תקופת הארעיות ומכך שהתובעת לא נמצאה מתאימה לקבלת קביעות בחברה (ר' ס' 70 לתצהיר מר סבג). גם התובעת עצמה אישרה כי זו היתה סיבת פיטוריה: "ש. אפשר להגיד שעבודתך בחברת חשמל הסתיימה כי לא קבלת קביעות והסתיימה תקופת העסקה מקסימלית להעסקתך כעובדת ארעית? ת. כן. ... ש. בעצם היה ברור לך שאם לא תקבלי קביעות עבודתך תסתיים בחברת חשמל? ת. כן" (עמ' 26, ש' 17-18, עמ' 23, ש' 21-22). 48. לאור האמור, דין טענות התובעת לפיהן ההחלטה בדבר סיום העסקתה נגועה היתה בשיקולים זרים ונעשתה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ו/או בניגוד לחוק הסכמים קיבוציים - להידחות. כפי שציינתי לעיל, פיטוריה של התובעת נבעו אך ורק משיקולים ענייניים ומקצועיים, עקב תום תקופת העסקתה הארעית המירבית ועקב הימצאותה כבלתי מתאימה לקביעות. 49. משמצאתי כי פיטוריה של התובעת נעשו על רקע מקצועי ובהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים, אין מקום להורות על ביטול הפיטורים ועל החזרת התובעת לעבודה. כמו כן, משנמצא כי פיטוריה של התובעת התבססו על שיקולים ענייניים, התביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ו/או בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בפיטוריה שלא כדין - להידחות. כמו כן, כמפורט לעיל, לא הוכחה גם העילה של גרם הפרת חוזה עם התובעת, אלא ההיפך הוא הנכון - סיום העסקת התובעת נעשה בהתאם להסכמים המחייבים. משכך, דין הטענה בדבר גרם הפרת חוזה - להידחות. היעדר שימוע 50. אין חולק כי התובעת לא זומנה טרם פיטוריה לשימוע כנדרש על פי דין. הנתבעת טענה כי מבחינה מהותית בוצע לתובעת שימוע וכי טיעוניה נשמעו הן בפני הגב' שפריר, הן בפני מר סבג וכי התובעת אף שטחה טיעוניה בפני יו"ר דירקטוריון חברת החשמל. 51. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448). אין חולק כי בנתבעת, כגוף דו מהותי, חלה החובה לקיים לעובד שימוע טרם קבלת ההחלטה על הפסקת עבודתו. מעבר לאמור, במזכר שהוצא ביום 10.7.02 על ידי אגף משאבי אנוש בחברת החשמל צויין מפורשות כי יש לקיים שימוע גם לעובדים ארעיים שסיימו 10 שנות העסקה בחברת החשמל, תוך שפורט תהליך קיום השימוע שיש לערוך לעובד טרם קבלת ההחלטה הסופית בדבר הפסקת עבודתו (נספח יג לתצהיר התובעת). 52. אכן, כמפורט לעיל, בחודשים שקדמו לסיום העסקת התובעת פנתה התובעת לגב' שפריר, למר סבג וליו"ר הדירקטוריון בנסיון לקבל קביעות תוך שהיתה מודעת לכך שבאי קבלת הקביעות העסקתה בחברת החשמל תסתיים. בשיחות אלו עם הגב' שפריר ועם מר סבג ובמכתבה ליו"ר הדירקטוריון ניתנה לתובעת הזדמנות לשטוח טענותיה כנגד אי קבלת הקביעות והתובעת אף נענתה על ידי הגורמים המוסמכים כי היא לא נמצאה כמתאימה לקבלת קביעות וכי על כן העסקתה תסתיים עם תום תקופת העסקתה הארעית. עם זאת, כל פניותיה של התובעת נעשו לעניין קבלת הקביעות וביוזמתה של התובעת, מבלי שהנתבעת זימנה את התובעת לשיחה בה הובהר לה כי העסקתה עומדת להסתיים ומבלי שניתנה לה באופן רשמי ההזדמנות להעלות טיעוניה כנגד סיום העסקתה. זאת, על אף שהנתבעת עצמה קבעה כללים ברורים לקיום שימוע כמפורט בחוזר המצויין לעיל. משכך, אין לי אלא לקבוע כי לתובעת לא נערך שימוע כדין. 53. עם זאת, כידוע, דרך המלך במקרה של פגם בהליך או בהחלטה בדבר סיום עבודתו של עובד, דוגמת אי קיום שימוע כדין, אינה החזרה לעבודה, כי אם פיצוי כספי. הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, לאור תקופת העסקתה הארוכה של התובעת מחד ומאידך, בהסתמך על כך שכעולה מהעדויות, מדובר בפגם פורמלי יותר ממהותי, שכן התובעת ידעה כי העסקתה עומדת להסתיים ואף העלתה בסופו של דבר בפני נציגיה הבכירים ביותר של הנתבעת את טענותיה לעניין זה, הוא בגובה שלוש משכורות. 54. בהיעדר תחשיבים מהימנים סותרים, את החישוב בענייננו יש לעשות על פי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים (4,932 ש"ח), נכון למועד סיום העבודה. על כן, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ש"ח בגין אי קיום חובת השימוע כדין, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת. עדכון הגדרת התובעת 55. התובעת טענה כי הגב' שפריר סירבה בחוסר תום לב לעדכן את הגדרת תפקידה מהגדרה 119 להגדרה 125 בטענה כי לא מעדכנים הגדרות לעובדים זמניים, כאשר לטענתה, לעובדים ארעיים אחרים עודכנה ההגדרה. על כן ביקשה התובעת להורות לנתבעת לעדכן הגדרת תפקידה להגדרה 125 לפחות ולשלם לה הפרשי שכר ופיצויים בהתאם לעדכון ההגדרה. יצויין מלבד טענתה הכללית של התובעת בדבר זכאותה לעדכון הגדרתה, כאשר בתצהירה העריכה את "ההעלאה מהגדרה להגדרה בסך של כ- 200 ש"ח לחודש עבור כל הגדרה", התובעת לא הניחה כל תשתית עובדתית או ראייתית לביסוס תביעתה זו, לרבות לביסוס הסכומים הנתבעים. 56. מנגד, עדי הנתבעת הבהירו כי ההחלטה בדבר עדכון הגדרת עובד אינה קשורה כלל להיותו עובד ארעי או קבוע, אלא למידת ההערכה שמיוחסת לו על ידי הממונה עליו, כאשר אין כל חובה על הממונה לעדכן הגדרתו של עובד (ס' 90 לתצהיר מר סבג, ס' 42 לתצהיר הגב' שפריר). התובעת לא סתרה עדותם זו. הגב' שפריר הסבירה בעדותה כי כל אימת שמצאה לנכון לאשר הגדרה של עובד כלשהו, עשתה כן על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד וכי לאור תפקודה הנמוך של התובעת, היא לא מצאה לנכון לעדכן את הגדרתה (ס' 43 לתצהיר הגב' שפריר, עדותה, עמ' 53, ש' 25-26, עמ' 54, ש' 1-5). 57. מעבר לאמור, עדי הנתבעת הבהירו כי גם אם היה מקום לעדכן את הגדרת תפקידה של התובעת, כנטען על ידה, עדכון הגדרת התפקיד אינו מקנה זכויות כספיות כלשהן ולא כלול בו מרכיב כספי של העלאה ו/או תוספת כלשהי בשכר המשולם לעובד ואף אין כל בסיס להכללת רכיב של "הפרשי הגדרה", שאינו קיים כלל, בשכר הקובע לפיצויי פיטורים (ס' 90 לתצהיר מר סבג, ס' 42 לתצהיר הגב' שפריר). גם עדות זו לא נסתרה על ידי התובעת. 58. כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. משלא הוצגה כל תשתית עובדתית ו/או ראייתית לרכיב תביעה זה ומשהנתבעת סיפקה הסברים שהניחו את דעתי באשר לסיבת אי עדכון הגדרת התובעת - התביעה ברכיב זה נדחית. הפרשי פיצויי פיטורים 59. התובעת טענה בנוסף לזכאותה להפרשי פיצויי פיטורים משלשיטתה, זכאית היתה לקבל פיצויים מוגדלים בשיעור של 300% בגין כל תקופת עבודתה, היינו, תקופת העבודה שהחלה בשנת 88' והסתיימה בשנת 2003, בניכוי פיצויי הפיטורים ששולמו לה בשנת 93', כאשר לטענתה יש לערוך את החישוב על בסיס שכר קובע בסך 5,923 ש"ח (4,923 ש"ח על פי חישוב הנתבעת + 1,000 ש"ח הפרשי דרגה). התובעת ביססה זכאותה להפרשי הפיצויי הנטענים על הסכם 1989, הסכמים אישיים והסכמי הפרישה הנוהגים בנתבעת. 60. לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שהונחו בפני נחה דעתי כי לתובעת שולמו מלוא פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית על פי ההסכמים שחלו בנתבעת. כפי שהוכח בפני, עם סיום העסקת התובעת ביום 10.2.93 שולמו לתובעת פיצויים מוגדלים כקבוע בהסכם 1984 בסכום של 21,746.32 ש"ח ברוטו שהם 17,500 ש"ח נטו (סעיף 8 לתצהיר מר סבג, אישור על ביצוע תשלום הפיצויים צורף כנספח ד' לתצהירו). התובעת אישרה קבלת סכום זה. באשר לתקופת ההעסקה השניה, כפי שהוסבר על ידי מר סבג בתצהירו, חולקה תקופת ההעסקה של התובעת לשניים. עבור תקופת ההעסקה שמיום 23.3.93 ועד ליום 31.4.98 שולמו לתובעת בהתאם להוראות הסכם 1989, פיצויים בשיעור 200% עבור השנתיים הראשונות ופיצויים בשיעור 300% עבור היתרה, ובסה"כ 64,470.9 ש"ח על בסיס שכר קובע בסך 4,932.2 ש"ח (אופן חישוב פיצויי הפיטורים פורט בסעיף 50 לתצהיר מר סבג). התובעת אישרה קבלת פיצויי הפיטורים כמפורט לעיל (ר' עדותה, עמ' 24, ש' 5-8, וכן נספח כב לתצהיר מר סבג). על התקופה שמיום 1.5.98 ועד ליום 23.3.03, חלו הוראות הסכם 1998 המזכות בפיצויי פיטורים בשיעור 100% ובו נקבע כי הפקדותיה של הנתבעת למבטחים בשיעור 8.33% יבואו במקום פיצויי פיטורים. הנתבעת טענה כי שחררה לטובת התובעת את כל הסכומים שהופקדו עבורה במבטחים והתובעת לא טענה אחרת. מעבר לאמור, על פי הנטען, גם עבור תקופת עבודתה הראשונה הופקדו עבור התובעת כספים למבטחים בסך של 13,150 ש"ח וסכום זה לא קוזז מהפיצויים ששולמו לתובעת. משכך, התובעת קיבלה פיצויי פיטורים אף מעבר לסכומים להם היתה זכאית על פי ההסכמים המחייבים בנתבעת. 61. יתרה מכך, הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים כנטען על ידי התובעת לא הוכח שכן כאמור לא הוכחה זכאות התובעת ל "הפרשי הגדרה" כנטען על ידה. משכך, שוכנעתי כי לתובעת שולמו מלוא פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית על פי ההסכמים החלים בנתבעת. 62. אשר על כן, התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים - נדחית. סוף דבר 63. התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, בהתאם למפורט בסעיף 54 לפסק הדין. יתר תביעות התובעת נדחות. 64. בהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, בסך של 15,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.3.03 ועד למועד התשלום בפועל לתובעת. 65. בשים לב לתוצאה דלעיל, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד לטובת התובעת בסך של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.   66. התובעת תישא במישרין בתשלום אגרה נדחית, ככל שחלה.פיטורים