קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פיטורי עובדת סוציאלית: תמצית הליכי הדיון בתובענה 1. התובענה שבפנינו נפתחה ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2543/06) . הן התובענה והן הבקשה למתן סעד זמני מכוונות כנגד פיטורי התובעת מעבודתה כעובדת סוציאלית בלשכת טבריה של אגף משפחות והנצחה במשרד הבטחון. 2. הדיון בבקשה למתן סעד זמני התקיים ביום 23/11/06. נסיונות שנעשו באותה עת (על ידי אב בית הדין), להביא את הצדדים להסכמה, ולפחות להסכמה דיונית שתחסוך את הצורך בדיונים נפרדים בסעד הזמני ובתיק העיקרי - לא עלו יפה. לפיכך, ביום 25/11/06, ניתנה החלטה בבקשה. בהחלטה נדחתה בקשת התובעת לקבל סעד זמני כנגד פיטוריה. לאחר מכן, החל הדיון בתובענה לגופה. 3. בכתב התביעה עתרה התובעת להצהיר על בטלות פיטוריה ולהורות על השבתה לעבודה. לחלופין, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לפצות אותה בסכום השווה לשכרה השנתי. בנוסף, ביקשה התובעת להורות על מחיקת התלונות שתוייקו בתיקה של התובעת, על חיוב הנתבעת למסור לתובעת מכתב המלצה, ועל פיצוי התובעת בשל עגמת הנפש שנגרמה לה. במהלך הדיון נעשו נסיונות (שלא צלחו) להעמיד את התובענה על הסעדים הכספיים בלבד. אנו מעריכים שאילו בעת הדיון היה מתברר שמדובר בתובענה כספית בלבד, היה סיכוי מסויים שהצדדים היו מסמיכים אותנו לפסוק לפשרה בתובענה. באופן כזה - היתה שמיעת העדויות יכולה להיחסך, והיה יכול להינתן פסק דין במועד מוקדם הרבה יותר (ייתכן שפסק דין כזה, היה אף צודק יותר, מאחר שהוא היה ניתן על סמך שקלול הערכות של הסיכויים של כל אחד מהצדדים, ולא באופן שבו יש צורך להכריע לגבי כל עילה אם היא הוכחה או אם לאו). למרות אי-הצלחתנו להביא את התובענה לכך שבעת הדיון היא היתה הופכת לתובענה כספית בלבד, הרי שכעת היא כזו, שכן לקראת סיום סיכומי התובעת (בסעיפים 99 ו-100 לסיכומים), הודיע בא כחה כי התובעת מוותרת על הסעד המבוקש בדבר החזרתה לעבודה, אם כי היא עדיין מבקשת שייקבע שהפיטורים "היו בטלים". המשמעות המעשית של הויתור על סעד ההשבה לעבודה - היא העמדת התובענה על חלקה הכספי. צר לנו שמסקנת התובעת בענין זה היתה רק בסיכומים, אנו מעריכים שבכל מקרה היה קל יותר להתדיין אם מסקנה דומה היתה מוסקת לפני כן (ואנו סבורים שהיה בסיס מוצק למסקנה האמורה עוד במהלך ההתדיינות, ובטרם שמיעת ההוכחות). 4. בעת הדיון המוקדם הוחלט, בין השאר, על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, והתיק נקבע להוכחות ליום 25/6/07. מועד זה לא נותר על כנו, שכן התצהירים לא הוגשו במועד. (הגשת תצהירי התובעת נדחתה בשל המתנה לקבלת מסמכים מהנתבעת. בשל דחיית הגשת תצהירי התובעת - לא היה די זמן להגיש את תצהירי הנתבעת לפני מועד ההוכחות שנקבע). לפיכך, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 15/11/07. התצהיר מטעם הנתבעת, הוגש ביום 6/11/07, והוא היה תצהירה של גב' אפרת שפע-דור (שתיקרא להלן "אפרת"). יומיים לאחר מכן, ביקשה הנתבעת, לקבוע שעדותה של אפרת לא תישמע במועד שנקבע להוכחות (15/11/07), אלא במועד אחר, מטעמים הקשורים לבריאותה של אפרת. בנוסף, ביקשה הנתבעת להגיש תצהיר של מצהירה אחרת מטעמה, גב' עבריה אורן (שתיקרא להלן: "עבריה"). שתי בקשותיה אלה של הנתבעת - התקבלו. 5. בישיבת ההוכחות הראשונה, שמענו את עדויות התובעת ושתי עדות נוספות מטעמה; גב' אביטל תומר (שתיקרא להלן: "אביטל") וגב' תרצה שפירא (שתיקרא להלן: "תרצה"). אולם, משום מה, עבריה לא התייצבה להעיד באותו יום (אפרת - הופטרה מהתייצבות לאותו יום). לפיכך, קבענו ישיבת הוכחות נוספת, ליום 17/3/08 (תוך שב"כ התובעת שמר על זכותו לטעון לענין הוצאות המשפט בגין הישיבה הנוספת). 6. ביום 20/2/08, ביקשה הנתבעת לאפשר לה הגשת תצהירים של שני מצהירים נוספים מטעמה; גב' לידיה דרורי-גוהר (שתיקרא להלן: "לידיה") ומר אריה מועלם (שייקרא להלן: "אריה"). בקשתה התקבלה. 7. ביום 13/3/08, ביקשה הנתבעת לדחות את שמיעת עדותה של אפרת, מטעמי בריאות של בתה. הבקשה התקבלה. לפיכך, ומשהצדדים סברו שנכון לשמוע את כל עדי הנתבעת בישיבה אחת - הם ביקשו את דחיית ישיבת ההוכחות, והישיבה אכן נדחתה, ליום 16/4/08. 8. הישיבה ביום 16/4/08 התקיימה בהעדרו של נציג המעבידים. למרות זאת, פסק דין זה ניתן על ידי המותב כולו. עם זאת - כמובן - נציג המעבידים אינו שותף בהערכת העדויות שנשמעו בישיבה שהוא לא נכח בה. דרך זו תואמת - לדעתנו - את ההלכה הפסוקה. ראו, למשל, דב"ע נו/2-2 לוגי'ק בע"מ - וולשטיין, פד"ע כט 560, שבו נאמר - בין השאר - כך: "בהליך שבו מתקיימים כל אלה: (א) יש מחלוקת עובדתית בהליך; (ב) הושמעו עדויות או הוגשו ראיות בהליך; (ג) התקיימו מספר דיונים שבהם הושמעו עדויות או הוגשו ראיות; (ד) נציג ציבור נכח בדיון אחד לפחות, שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות; (ה) הושמעו סיכומים בעל-פה או הוגשו סיכומים בכתב בהליך, יש לשתף במתן פסק הדין את נציג הציבור או נציגי הציבור אשר נכחו בדיון האחד לפחות שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות, למרות שלא נכחו בדיון או בדיונים אחרים בהליך." [שם, 571-570]. 9. לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב (סיכומי שני הצדדים - הוגשו - לאחר מספר הארכות מועד). מספר הערות בטרם פירוט העובדות 10. חלק נכבד מהעדויות התייחס להערכת טיב עבודתה של התובעת. בענין זה, מאחר שאין אנו אנשי מקצוע בתחום העבודה הסוציאלית, קשה לנו מאד להגיע לקביעות נחרצות. משמיעת עדויותיהן של התובעת, של אביטל, של תרצה ושל אפרת - התרשמנו שכל אחת מהן משוכנעת בכנות בנכונות גרסתה. בתובענות רגילות, בדרך כלל, כשיש גרסאות שונות על אותן עובדות, נובע הדבר מכך שלפחות אחד הצדדים אינו דובר אמת. בכל הנוגע להערכת איכות עבודתה של התובעת, אנו סבורים שכל אחת מהעדות שהעידו על כך - אכן העידו את האמת כפי שהיא נראתה להן. אין מדובר בענין אבסולוטי הניתן למדידה מדוייקת. הדבר תלוי בנקודת המבט של המתבונן, וכן בגישות מקצועיות שונות. התרשמנו שכל אחת מהעדות שהעידו באופו ישיר על טיב עבודתה של התובעת אכן מסרה את האמת שלה, וההבדלים העובדתיים בין הגרסאות - אינם נובעים מכוונה למסור דברים בלתי נכונים. 11. בין הצדדים יש שתי מחלוקות נוספות עובדתיות, אשר ההכרעה בהן אינה מצריכה כל ידע מקצועי בעבודה סוציאלית. האחת - נוגעת לשאלת קיומן של תלונות כנגד עבודת התובעת, והשניה - נוגעת לתארוכו של מסמך מיום 14/8/06, והאם הוא אכן נכתב באותו מועד. במחלוקות אלה - נכריע להלן. אלה העובדות 12. התובעת היא עובדת סוציאלית, בעלת ותק מקצועי של כ-12 שנה, ובוגרת מצטיינת של לימודי התואר השני בעבודה סוציאלית. התובעת עבדה בעבר כעובדת סוציאלית במוסדות חינוך שונים, במשרד הבריאות ובקופ"ח "מכבי". 13. בעקבות מכרז שפורסם על ידי הנתבעת (משרד הבטחון), הגישה התובעת מועמדות לעבודה אצל הנתבעת בהיקף משרה של 75%. התובעת אכן התקבלה לעבודה אצל הנתבעת, בתקופת נסיון בת שנה, בלשכת טבריה של אגף משפחות והנצחה, במשרד הבטחון. 14. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 26/6/05. תפקידה של התובעת חייב אותה לטפל בכ-380 משפחות שכולות וכן לרכז פרוייקט. באותה עת, שרר עומס עבודה מיוחד בלשכת טבריה, וזאת - נוכח העובדה שאזור נוסף הועבר לתחום אחריותה, אזור שקודם לכן היה באחריות לשכת חיפה. חלק מהעבודה עם המשפחות השכולות מחייב הידברות עם העובד הסוציאלי הקודם שטיפל בהן, והידברות זו היתה מסובכת יותר כשכל העובדים הסוציאליים הקודמים עבדו בלשכת חיפה, ולא במקביל לתובעת, בטבריה. בנוסף, בשל כך שהעובדות הסוציאליות האחרות בלשכת טבריה כלל לא הכירו את המשפחות שהועברו לאחריות לשכת טבריה מחיפה, היה קשה יותר לראות אותן כמחליפות לתובעת, כשהיה צורך במילוי מקומה. באותה עת היו בלשכת טבריה שני תקנים פנויים של חצי משרה כל אחד, אשר מכרז לאיושם פורסם רק ביוני 2006. גם דבר זה מסביר את עומס העבודה שהיה מוטל על לשכת טבריה, כולל על התובעת. 15. אפרת היא מרכזת צוות עו"ס בלשכת טבריה, והיא היתה הממונה הישירה על התובעת. 16. למרות עומס העבודה הרב, הרי שבחודשים הראשונים של העבודה, היה נראה שהכל כשורה. בכך כוונתנו הן לבחינה המקצועית והן למישור של היחסים האישיים בין התובעת לבין אפרת. בין השתיים נרקמו יחסים טובים, הן אף יצאו לארוחות משותפות. 17. ביום 9/2/06 נערכה שיחת משוב בין התובעת לבין אפרת ולבין מר הרצל לוי, מנהל הלשכה בטבריה (שייקרא להלן: "הרצל"). השיחה נערכה לאחר שאפרת מילאה חוות דעת על עבודתה של התובעת. חוות הדעת על התובעת היתה טובה. התובעת הוערכה כעובדת מסורה, משקיעה, רגישה כמתחייב מהתפקיד, נכונה לקבל מרות ולשתף פעולה, ועוד כהנה וכהנה מחמאות. עם זאת נקבע כי התובעת זקוקה להדרכה נוספת; הן לקורס אוריינטציה שהיה מתוכנן, והן להדרכה צמודה על ידי אפרת. התובעת מצידה הסכימה עם המחמאות שהורעפו עליה, אך ציינה את העומס הרב המוטל עליה. בנוסף, העירה התובעת כי הגיבוי המקצועי והתמיכה מצד הממונים עליה - הכרחיים ומשמעותיים מאד לגביה. 18. בעקבות שיחת המשוב, הגיעו התובעת ואפרת לגיבוש תוכנית הדרכה עד יולי 2006, שכללה הדרכה צוותית והדרכה פרטנית. נקבע לוח זמנים מפורט להדרכה זו. 19. על פי לוח הזמנים האמור, היתה התובעת האמורה להגיע להדרכתה של אפרת, ביום 12/3/06, בשעה 9:00. בשל כך שהתובעת עסקה באותו זמן בעריכת היכרות בין משפחה שכולה לבין תרצה, שהיתה אז בתחילת עבודתה בלשכה, היא שכחה את מועד ההדרכה המתוכנן, ולא הגיעה לאותה הדרכה. אפרת נפגעה מאד מאי-הגעתה של התובעת אל ההדרכה המיועדת. בהמשך אותו יום, כשהתובעת שמה לב שהיא למעשה לא הגיעה לפגישה, היא טלפנה אל אפרת והתנצלה על כך. התובעת התנצלה גם בשיחה נוספת, למחרת. אך אפרת הודיעה לה כי היא אינה מקבלת את ההתנצלות. אפרת ראתה את התנהגותה של התובעת ככזו המעידה על אדישות. 20. ביום 15/3/06, כתבה אפרת מכתב לתובעת, שהונח בתאהּ האישי, ובו נאמר: " הנדון: תפקודך ברצוני להביא לידיעתך את התייחסותי כמרכזת צוות עו"ס לשני נושאים: 1. הדו"חות הסוציאליים והדו"חות הפסיכולוגיים אינם ממולאים על ידך כנדרש עפ"י ההנחיות שקיבלת ממני ולמרות הערותיי החוזרות ונשנות. יש לתקן את הנושא לאלתר. 2. אני תמהה, שאת, שהעלת את חשיבות ההדרכה והקושי שלך לעבוד ללא הדרכה (קושי שהועלה על ידך הן בע"פ בשיחות עימי והן בשיחת משוב-הערכת עובדת מחצית השנה הראשונה לעבודה), ולאחר שגובשה תוכנית הדרכה עד לחודש 7/06 הכוללת הדרכה צוותית ופרטנית, על כך קיבלת ממני לוז מפורט עם שעות מועדי הדרכה צוותית ואישית, לא מצאת לנכון להגיע להדרכה שנקבעה לך עימי ביום א' ה-12/3/06 בין השעות 10:00-09:00. אני רואה זאת בחומרה ועל כך הודעתי לך בע"פ בשיחה מאותו היום, שיחה טלפונית בה שוב העלת את רצונך לשתף אותי בנושאים חשובים, נושאים שיש הזדמנות וחשיבות להעלותם בהדרכה עימי. לתשומת ליבך,". 21. להערכת התובעת, היפגעותה של אפרת מאי-התייצבותה של התובעת לפגישת ההדרכה ביום 12/3/06, היתה כזו שגרמה למהפך ביחס של אפרת אל התובעת, ובאופן שבו אפרת העריכה את עבודתה של התובעת. אותו מהפך הביא לכך שאף שהתובעת היתה מוערכת מאד כפי שניתן לראות בסיכום שיחת המשוב מיום 9/2/06, פעלה אפרת מאותו רגע שבו נפגעה - להביא לסיום עבודתה של התובעת, כשאי-התייצבותה של התובעת לפגישה היתה הסיבה הבלעדית לכך. אף שאנו משוכנעים בתום לבה של התובעת, ומאמינים כי היא מאמינה שאכן אי-התייצבותה לפגישה היתה הגורם הבלעדי שהביא לרצונה של אפרת להביא לפיטורי התובעת, אין אנו יכולים לראות הערכה זו של התובעת כעובדה מוכחת. אדרבא; בחינת הראיות מביאה למסקנה שאף שנראה שאפרת הגיבה ברגישות יתר, לאי-התייצבותה של התובעת לפגישה ביום 12/3/06 (וניסוחו של המכתב מיום 15/3/06 מעיד על כך) - הרי שברור שאין לראות זאת כסיבה היחידה לכך שאפרת סברה שנכון להפסיק את עבודתה של התובעת. קביעה זו מבוססת על קבלת עדותה של אפרת ביחס לאופן שבו התגבשה אצלה ההחלטה שנכון להביא לפיטורי התובעת. 22. בענין גיבוש ההחלטה של אפרת בדבר העדפתה שהתובעת לא תמשיך לעבוד, העידה אפרת כך: "אני לא מגיעה כ"כ מהר למסקנות. בהתחלה ... שמתי לב לחוסר תשומת לב לפרטים, עוד לפני חווה"ד הטובה הראשונה ... היו דברים שהתייחסתי בשיחות אישיות שלי עם דגנית, לא במזכרים פורמאליים, אלא בשיחות אישיות ובפתקים ... ההחלטה הזו לפטר אותה לא התגבשה ביום אחד. ממש לא. אני זוכרת שיחה שהיתה לדגנית איתי ומנהל המחוז, כחודש-חודשיים לפני שיחת המשוב השניה, שבה בצורה הכי עניינית , אמיתית ונוקבת, אמרתי לדגנית שבדרך הזו, ובאופן שהיא מתנהלת ... אני לא רואה אותה מתאימה לעבוד כעו"סית אצלנו ולצערי דגנית לא עשתה עם זה כלום, ולא לקחה בשתי ידיים את ההזדמנות הזו ... ואני חושבת שחודש-חודשיים אחרי זה, כשהתלונות המשיכו להגיע והמשיכה ההתנהגות הלא-מתאימה שלה ... אז ההחלטה התגבשה.". כאמור כבר לעיל, עדות זו מקובלת עלינו וזאת גם בהתחשב באמור להלן: א. אילו ההחלטה היתה מתגבשת כבר באמצע מרץ 2006, סביר להניח שהיה ניתן לראות מזכרי נזיפה או מכתבים דומים מצד אפרת - כבר בתקופה שלאחר המכתב מיום 15/3/06, בלא המתנה עד חודש יוני 2006. ב. השיחה שאותה אפרת הזכירה בעדותה, בנוכחותו של הרצל, היתה כנראה זו שאוזכרה בפרוטוקול מיום 14/6/06 (נספח ז' לתצהירה של אפרת). התייחסותה של אפרת בעדותה לדבריה באותה שיחה, תואמים את אשר נרשם בפרוטוקול השיחה: "מנהל המחוז שאל את מרכז צוות העו"ס בנוכחות דגנית אם לאחר שיש כל כך הרבה תלונות ואי שביעות רצון מאופן תפקודה ברצונה לסיים את עבודתה של דגנית. המרכזת ענתה כי במצב הנוכחי וכאשר מתפקדת באופן שהובהר הן במישוא הפרטני והן בקשר עם המרכזת לא ממליצה על המשך עבודתה ומוכנה לאפשר הזדמנות נוספת לתקופת מה, במידה ותשנה ותשתפר בתפקודה לפי הנדרש.". העובדה שאפרת זכרה בעדותה כי כחודשיים טרם שיחת המשוב הנוספת (המיוחסת לאוגוסט 2006) היתה שיחה בין התובעת, אפרת והרצל וכי באותה שיחה אפרת הביעה את דעתה על אי-התאמת התובעת להמשך העבודה, אך בכל זאת ניתנה לה הזדמנות להמשיך - מחזקת, לדעתנו, את גרסתה האמורה של אפרת. 23. כפי שכבר היה ניתן להבין מהאמור לעיל, בחודש יוני 2006, קיבלה התובעת מספר מכתבים שבהם מובעת מורת רוח מתפקודה; הן בעניינים מהותיים והן בעניינים פרוצדורליים. המכתבים נשלחו גם על ידי אפרת וגם על ידי עבריה. חלק מהמכתבים התייחסו לתלונות שהגיעו מבני משפחות שכולות שהיו בטיפולה של התובעת. התובעת הגיבה בכתב לפחות על חלק ממכתבים אלה, במכתבים שבהם היא כללה את הסבריה לתלונות שהופנו נגד עבודתה. כפי שהוסבר על ידינו כבר בסעיף 10 לעיל, אין לנו הידע המקצועי הנדרש כדי להחליט אם היה ניתן להסתפק בהסברי התובעת בענין התלונות שהופנו כנגד עבודתה או שמא התלונות מלמדות על בעיית התאמה להמשך העבודה. (במאמר מוסגר נעיר כי גם אם היה לנו ידע מקצועי מספק - לא נראה לנו שמבחינה משפטית היינו יכולים להפעיל את שיקול דעתנו במקום שיקול דעתם של המוסמכים אצל הנתבעת). מכל מקום, אנו דוחים את גרסת התובעת (שאינה אלא הערכה), שלפיה מכתבי התלונה שלא נכתבו על ידי אפרת, היו כאלה שכביכול "הוזמנו" על ידיה. חלק מהתלונות היו, כאמור, מבני משפחות שכולות. ברור לנו כי אפרת לא פנתה אליהם ב"הזמנה" של תלונות. 24. כאמור לעיל, בשיחה מיום 14/6/06, שהיתה אצל הרצל, הודיעה אפרת כי נראה לה שהתובעת אינה מתאימה לעבודה אצלם, אך מבחינתה יש לתובעת הזדמנות לשפר את אופן עבודתה. אין חולק שהתובעת לא שיפרה את אופן עבודתה. נראה שהתובעת סברה כי לא היה מקום לשיפור כזה, שכן ממילא התלונות היו מוזמנות על ידי אפרת, וממילא הסיבה היחידה לכוונתה של אפרת להביא להפסקת עבודת התובע (ובשל כך - הזמנת התלונות), היתה נעוצה בעובדה שהתובעת שכחה לבוא לפגישה ביום 12/3/06. 25. כחודש לאחר אותה שיחה - פרצה מלחמת לבנון השניה. בתקופת המלחמה נוספו 23 משפחות שכולות לטיפולה של לשכת טבריה. אף לא אחת מהן הועברה לטיפול התובעת, וזאת בשל חוסר שביעות הרצון מתפקודה. 26. עם תום המלחמה, עמדתה של אפרת בדבר הצורך להפסיק את עבודת התובעת, כבר היתה מגובשת. גם הרצל היה באותה דעה (לא מצאנו תימוכין לעמדת התובעת על כך שתחילה הרצל אמר לתובעת שהוא ינסה להניא את אפרת מרצונה להביא לפיטורי התובעת, אך אף אם היינו מקבלים גרסה זו - אין בכך כדי לשנות את העובדה שבאמצע חודש אוגוסט 2006, עם תום מלחמת לבנון השניה, היה גם הרצל בדעה שיש לפטר את התובעת). 27. אפרת מילאה טופס נוסף של חוות דעת על עובד ביחס לתובעת, דומה לזה שמולא לקראת שיחת המשוב ביום 9/2/06. באותה חוות דעת, הביעה אפרת דעה שלילית מאד על עבודתה של התובעת, על תפקודה כעובדת, ועל השתלבותה בצוות. אפרת הגדירה את התובעת כ"מנהיגה שלילית". על פי הרשום בטופס, נערכה שיחה עם התובעת ביום 14/8/06, ובה נאמרו לה הדברים. הרצל ואפרת חתומים על אותו טופס המלמד על קיום שיחה כזו. התובעת - אינה חתומה על הטופס (שלא כפי שהיה בטופס שנדון בשיחת המשוב מיום 9/2/06). בטופס נאמר, בין השאר, כי התובעת טענה טענות כנגד פיטוריה. התובעת גורסת כי לא היתה שיחה כזו, וכי היא לא ידעה על חוות הדעת האמורה, עד לאחר שבא כחה קיבל את מכתב הנתבעת מיום 19/9/06 (שעוד יוזכר להלן), אשר חוות הדעת צורפה אליו. אפרת גורסת שהשיחה היתה (אך במהלך חקירתה הנגדית הסכימה, לאחר לחץ מסויים מצד ב"כ התובעת, שייתכן שנפלה טעות בתאריך, זאת לאחר שקודם לכן עמדה בתוקף גם על נכונות התאריך). בענין מחלוקת זו אנו מביאים בחשבון לא רק את הרשום בטופס, אלא גם את הדברים שנאמרו בישיבת השימוע מיום 25/9/06 (שאותה עוד נזכיר להלן), את ה"פרוטוקול" המודפס בדבר הודעה על הפסקת עבודה המתוארך 14/8/06 (נספח י"ג לתצהירה של אפרת), ואת מכתבו בכתב יד של הרצל, אל גב' רותי אקוניס, ראש תחום משאבי אנוש, מיום 16/8/06, שבו נרשם כי "היום" הודיעו הרצל ואפרת לתובעת על הפסקת עבודתה. על סמך כל אלה, נראה לנו שניתן לקבוע שאף אם ביום 14/8/06 היתה שיחה בין הרצל ואפרת לבין התובעת - שיחה זו לא הוגדרה כ"שיחת משוב" בעקבות מילוי חוות הדעת שאפרת מילאה, ומקובלת עלינו גרסת התובעת כי היא כלל לא ידעה על חוות הדעת עד למעלה מחודש לאחר מכן. נראה לנו שאפרת והרצל הסתפקו בעובדה שהתובעת ידעה כי יש כוונה לפטר אותה, וכי הם חתמו על מסמך חוות הדעת שתוארך 14/8/06, למרות שלא היתה עם התובעת "שיחת משוב" של ממש, שבה דווח לה על הרישום בחוות הדעת, בדומה לשיחה שנערכה ביום 9/2/06. עם זאת, ניתן לקבוע כי היתה שיחה (כנראה ביום 16/8/06), של אפרת והרצל עם התובעת, שבה נמסר לתובעת על פיטוריה. לאחר אותה שיחה, ביקשה אפרת מהתובעת - לעזוב את הלשכה. אנו מניחים שמילויו של הטופס, והרישום בדבר תגובת התובעת בענין פיטוריה, הושלם רק ביום 16/8/06, או אף לאחר מכן, למרות שהתאריך הרשום ליד חתימותיהם של אפרת ושל הרצל הוא 14/8/06. 28. למחרת, נפגשה התובעת עם הרצל אשר מסר לה גם מכתב פיטורים. 29. התובעת לא השלימה עם הפיטורים. ביום 22/8/06, נפגשה התובעת לידיה שהיא ראש היחידה לשירותים סוציאליים של משרד הבטחון. לידיה לא השתכנעה כי יש לפעול לביטול הפיטורים. במכתבה מיום 27/8/06, הסבירה לידיה כי לאחר התייעצויות שערכה החליטה שהאחריות המקצועית והאחריות הארגונית מחייבת את פיטורי התובעת. באותו מכתב, הסבירה לידיה, כי היא רואה את התובעת כמי שלא קיבלה את סמכותה של אפרת כממונה, וכי מצב זה הוא בלתי הפיך, כך שלא ניתן לגשר בין השתיים. 30. ביום 10/9/06, שלח ב"כ התובעת מכתב לעו"ד בני כהן, סגן היועץ המשפטי למערכת הבטחון. במכתבו, טען ב"כ התובעת כנגד הפיטורים ודרש לבטלם. בתגובה, שלח עו"ד כהן מכתב מיום 13/9/06, אל ב"כ התובעת שבו טען כי הפיטורים היו תקינים. עם זאת, ציין עו"ד כהן כי נוכח טענות התובעת, הוחלט לבטל את פיטוריה ולערוך לה שימוע בפני מר אריה, שהוא ראש אגף שיקום משפחות והנצחה. למכתבו של עו"ד כהן צורף מכתבו של הרצל מיום 5/9/06, שבה פורטו תלונות על תפקודה של התובעת בעבודתה. הן תלונות מצד משפחות שכולות והן תלונות מצד עמיתותיה של התובעת לעבודה. 31. על המכתב של עו"ד כהן, הגיב ב"כ התובעת במכתב שלו מיום 14/9/06. במכתבו, חלק ב"כ התובעת על תקפות הפיטורים, הודיע כי למרות ספקותיה - התובעת תתייצב לשימוע שאליו זומנה, וביקש לאפשר לתובעת לשוב לעבודה בפועל. בנוסף, ביקש ב"כ התובעת כי יועבר אליו כל החומר ששימש בסיס להחלטה לפטר את התובעת. 32. במכתב התשובה מיום 19/9/06, הזמין עו"ד כהן את התובעת לחזור לעבודה בפועל. למכתב זה צורפו 3 מסמכים, ובהם גם טופס חוות הדעת שנדון בסעיף 27 לעיל, ואשר לגביו קיבלנו את גרסת התובעת כי רק לאחר הגעתו אל בא כחה, היא ראתה אותו לראשונה. 33. ב"כ התובעת הביע במכתבו לעו"ד כהן מיום 22/9/06 תמיהה על רישום השיחה שכביכול נערכה ביום 14/8/06 ובה - כביכול - טענה התובעת כנגד הפיטורים, אשר הודעו לה רק יומיים לאחר מכן. באותו מכתב - טען ב"כ התובעת גם כי כשהתובעת חזרה לעבודתה, אמר לה הרצל כי השימוע המיועד הוא הליך טכני בלבד, וכי מדובר בחזרתה של התובעת לעבודה ליום אחד בלבד. 34. למכתבו של ב"כ התובעת מיום 22/9/06, צורף מכתב של התובעת מיום 21/9/06, שבו הגיבה התובעת על הטענות שהועלו נגדה ואשר נרשמו במסמכים שהועברו אליה. 35. ביום 25/9/06, נערכה ישיבת השימוע בפני אריה. בישיבה נערך פרוטוקול מפורט, על ידי עו"ד סיגל לוי מלשכת היועץ המשפטי למערכת הבטחון. התובעת ובא כחה העלו טענות באותה ישיבה, שבה נשמעו, בין השאר, גם דבריהם של אפרת, של הרצל ושל לידיה. 36. ביום 15/10/06, שלח אריה מכתב אל התובעת ובו הסביר כי לאחר השימוע הגיע למסקנה כי התובעת לא תוכל להמשיך את עבודתה באגף משפחות והנצחה, וכי הוא החליט להמליץ לאגף משאבי אנוש להפסיק את העסקתה של התובעת. נימוקיו של אריה להמלצה זו היו אלה: א. אריה התרשם כי קיימות תלונות של משפחות שכולות על יחסה של התובעת ועל התנהלותה מולן. ב. אריה התרשם כי התובעת לא הצליחה לעמוד בדרישות שהיו כלפיה, אל מול המשפחות השכולות. ג. אריה לא התרשם כי היתה התנכלות מצד הממונים על התובעת. אדרבא; הוא התרשם כי הם התנהגו באופן סביר והגון, תוך אורך רוח, סבלנות ופתיחות. ד. אריה התרשם כי התובעת לא קיבלה על עצמה את סמכותה של אפרת וכי חוסר שיתוף הפעולה ביניהן מחבל בעבודת הצוות התקינה. 37. למחרת המכתב, ביום 16/10/06, קיבלה התובעת מכתב פיטורים מאת מר יהודה לביא, סגן ראש אגף משאבי אנוש במשרד הבטחון. במכתב זה נאמר כי עבודתה של התובעת תופסק, החל מיום 16/11/06, מאחר שהתובעת לא עמדה בתקופת הנסיון. 38. יום אחד נוסף לאחר מכן, ביום 17/10/06, שלח מר לביא מכתב נוסף אל התובעת ובו הודיע כי הפסקת העבודה תיכנס לתוקפה כבר ביום 18/10/06 וכי התובעת תקבל שכר בעבור תקופת ההודעה המוקדמת (המכתב לא כלל הנמקה כלשהי לשינוי זה בעמדת משרד הבטחון). 39. על האמור לעיל נוסיף כי בזמן מלחמת לבנון השניה, תוגברה הלשכה בעובדות סוציאליות נוספות, באופן זמני. התובעת סברה, לאחר פיטוריה, שקליטתן נעשתה כדי להחליף את התובעת והיא מלמדת על כך שהכוונה לפטר את התובעת כבר היתה מוחלטת עם הגעתן, אלא ששוכנענו שאכן היה תגבור זמני של הלשכה בשל מלחמת לבנון השניה. 40. עד כאן, פירטנו את העובדות שאותן קבענו. נדגיש שוב כי באופן מודע לא התייחסנו לפרטי התלונות שהגיעו מצד המשפחות השכולות ולפרטי תגובותיה הספציפיות של התובעת על אותן תלונות. הסתפקנו בקביעה שלא היו אלה תלונות "מוזמנות" ושלתובעת היו תשובות, אשר ממילא אין אנו בעלי ידע מספיק לשם בחינת תוכנן, ואין אנו מוסמכים להפעיל שיקול דעת בעניינן. בחינת פגמים בפיטורי התובעת 41. לתובעת יש טענה בדבר שיקולים זרים. משקבענו כי אין אנו מקבלים את ההערכה שלפיה החלטתה של אפרת להביא לסיום עבודת התובעת התגבשה רק בשל אי-הגעתה של התובעת לפגישה ביום 12/3/06, ומשדחינו את ההערכה שלפיה אפרת הזמינה את התלונות, הרי שנשמט הבסיס המרכזי לטענה בדבר שיקולים זרים, ואנו דוחים אותה. ייתכן שממונה אחר, שיש לו שיקול דעת אחר מאשר זה של אפרת, לא היה רואה את הליקויים בעבודתה של התובעת כמצדיקים את הפסקת העבודה. אולם, העובדה שאפרת ראתה זאת כך - אינה מלמדת שהיא היתה מונעת משיקולים זרים. 42. ביחד עם הטענה בדבר שיקולים זרים, הועלתה גם טענה בענין חוסר תום לב. מאותן סיבות שדחינו את הטענה בענין שיקולים זרים - אנו דוחים את הטענה בענין חוסר תום לב. הרגישויות של אפרת (שאולי נראו לתובעת כמוגזמות) והקפדותיה על מה שבחרה להקפיד, אינן מלמדות על חוסר תום לב. 43. טענה נוספת של התובעת היא שפיטוריה היו בלתי סבירים בעליל. גם טענה זו אין אנו מקבלים. פיטורי התובעת באו על רקע חוסר שביעות רצון מעבודתה. חוסר שביעות הרצון היה מופנה הן כלפי מה שנתפס על ידי אפרת כ"אדישות" בענין הטיפול במשפחות, הן כלפי עניינים טכניים של מילוי דו"חות ומועדי הגשתם, והן כלפי השתלבותה של התובעת בצוות העובדות הסוציאליות, כשאפרת סברה שהתובעת היא בבחינת גורם מתסיס ו"מנהיגה שלילית". גם בענין זה, ייתכן שממונה אחר במקום אפרת היה רואה את הדברים אחרת, אלא שהעובדה שאפרת ראתה את הדברים כפי שראתה - אינה מספיקה כדי להביא למסקנה שיש כאן חוסר סבירות קיצונית או חוסר סבירות בכלל. 44. לטענת התובעת - לא ניתנה לה זכות שימוע טרם פיטוריה. אמנם היו שיחות שונות בין אפרת לבין התובעת, וכבר בשיחה עם הרצל ביום 14/6/06 נתנה אפרת להבין שענין הפיטורים יכול לעמוד על הפרק, אם לא יחול שיפור באופן העבודה בשבועות הקרובים שלאחר מכן, אלא שלדעתנו אין לראות שיחות אל כשימוע. לא היה בהן משום מתן זכות טיעון אמיתית לתובעת, באופן שהתובעת תוכל לדעת מה בדיוק נטען כלפיה, באופן שהיא תוכל להתכונן לתשובות על אותן טענות ובאופן שהיא תדע שכוונת הפיטורים כבר מגובשת דיה. לפיכך, מקובלת עלינו טענת התובעת בדבר אי-מתן זכות שימוע טרם פיטוריה. 45. על פי ההלכה הפסוקה, מעביד שלא נתן זכות טיעון טרם החלטת הפיטורים, יכול לתקן את הפגם האמור, על ידי עריכת שימוע מאוחר, ובלבד שהשימוע המאוחר אכן נערך כראוי, תוך נכונות אמיתית להגיע להחלטה שונה מההחלטה על הפיטורים שכבר התקבלה. לפיכך, נבדוק אם השימוע שנערך לתובעת בפני אריה, ביום 25/9/06, נערך כראוי. 46. בענין זה נזכיר ראשית את גרסת התובעת כפי שהועלתה כבר במכתבו של בא כחה מיום 22/9/06, על כך שהרצל אמר לתובעת שחזרתה לעבודה היא רק ליום אחד בלבד, שכן השימוע הוא רק ענין טכני. אף אם נצא מתוך הנחה שהרצל אכן אמר כך (ואין לנו סיבה לפקפק במהימנות התובעת בענין זה, כשהנתבעת כלל לא הביאה את הרצל לעדות), אנו סבורים שאין ללמוד מכך שלא היתה אצל הנתבעת נכונות להגיע למסקנה שונה מאשר פיטורים; הנתבעת נהגה כשורה בכך שהחליטה שהשימוע המאוחר לא יהיה בפני הרצל או מי מהכפופים אליו, אלא דווקא בפני אריה. לפיכך, גם אם הרצל סבר כי השימוע הוא רק ענין טכני, הרי שסברתו אינה מעלה ואינה מורידה. לא הוא היה זה ששקל את השיקולים לאחר השימוע שנערך בפני אריה. (נעיר כי מפרוטוקול השימוע לא נראה שהרצל סבר שמדובר בענין טכני. הרצל העלה טענות בעד פיטורי התובעת, טענות שלא היה עליו לטרוח להעלותן אילו סבר שממילא אין סיכוי שאריה יחליט אחרת). 47. מקריאת פרוטוקול השימוע עולה כי התובעת ובא כחה קיבלו הזדמנות מלאה לטעון את טענותיהם (וזאת - בנוסף למכתבה של התובעת מיום 21/9/06, שבו התובעת פירטה את תשובותיה על התלונות שהועלו כלפיה). 48. התוצאה היא - כי לא מצאנו שהשימוע המאוחר היה פסול. לפיכך, עם עריכתו, תוקן הפגם שהיה קודם לכן בכך שהתובעת לא קיבלה זכות טיעון אמיתית טרם ההחלטה על פיטוריה. לסיכום 49. בשל כל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה. הפגם שמצאנו בפיטורי התובעת (אי-מתן זכות טיעון בטרם ההחלטה על פיטוריה), תוקן בכך שהתובעת הוזמנה לשימוע מאוחר, תוך שבינתיים - היא הוחזרה לעבודה. לא מצאנו שהשימוע המאוחר נערך שלא כדין. 50. לפיכך, אין אנו סבורים שהתובעת זכאית לפיצוי כלשהו בשל ההחלטה על פיטוריה ובשל האופן שבו הם נעשו. 51. עם זאת, בשל הפגם של אי-מתן זכות טיעון טרם קבלת ההחלטה המקורית על הפיטורים ובשל הבעייתיות בתאריכו של טופס חוות הדעת שנושא תאריך 14/8/06, וכן בשל דעתנו על כך שהתובעת מאמינה בתום לב שלא היתה סיבה שהצדיקה את פיטוריה, אנו נמנעים מלחייב את התובעת בהוצאות משפט. 52. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. עובדים סוציאלייםביטול פיטוריםפיטורים