קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל יחסי אנוש גרועים: התובע עותר לתשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין פגיעה שלא כדין בחופש העיסוק ובאפשרויות העסקה של התובע עקב סילוקו ממקום העבודה בנתבע מבלי שתהיה לו גישה למאגרי המידע ולמסמכיו האישיים והמקצועיים. בכתב ההגנה נטען כי פיטורי התובע נעשו כדין משיקולים מקצועיים וענייניים, על רקע אי עמידתו של התובע ביעדים המקצועיים שהוצבו לו ובשל מערכת יחסי אנוש בלתי נסבלת, ולאחר שנערך לתובע שימוע כדין; לא נותרו בידי הנתבע מסמכים כלשהם השייכים לתובע, כאשר כל המסמכים אשר מקורם בתקופה שקדמה לתחילת עבודתו בנתבע הועברו לידי התובע בסמוך לפיטוריו וכן במסגרת ההליך הזמני בתביעה; כל המסמכים אשר נותרו בידי הנתבע הם אלו אשר מקורם בתקופת עבודתו של התובע בנתבע, אשר התקבלו ו/או נוצרו לצורכי העבודה ו/או מתוקף תפקידו של התובע בנתבע, אשר הינם בגדר קניינו הבלעדי של המעביד. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של ד"ר א. וילנסקי, אשר שימש בעבר כמנהל המחלקה להנדסה ביו-רפואית בבי"ח רמב"ם (להלן: "ד"ר וילנסקי"), של מר יעקב לזרוביץ, מנהל בחברת אלמדיקל (להלן: "מר לזרוביץ") ושל מר רוני ביבי, מהנדס בחברת צ'יטה מדיקל (להלן: "מר ביבי"). מטעם הנתבע הוגשו תצהיריהם של מר חיים יעקב, המשמש כמנהל אגף משאבי אנוש בנתבע (להלן: "מר יעקב"), ושל מר יעקב וכטל, המשמש כמנהל אגף התעשיה בנתבע (להלן: "מר וכטל"). רקע עובדתי 4. הנתבע (להלן: "המכון") הינו תאגיד ממלכתי הפועל מכח סמכויות שהוענקו לו בחוק התקנים, תשי"ג - 1953 (להלן: "חוק התקנים"), ואשר בין מטרותיו, כפי שהוגדרו בחוק התקנים, הכנת תקנים למוצרים שונים והבטחת איכותם של המוצרים. במסגרת פעילותו מעניק המכון, בין היתר, שירותים ליצואנים במטרה לסייע בתהליך אישור המוצרים לייצוא לרבות התאמת המוצרים לתקנים הבינלאומיים. תחת אגף התעשייה במכון פועלת המעבדה לאלקטרוניקה ותקשוב, המעניקה בין היתר, שירות ליצואנים של ציוד אלקטרוני (להלן: "המעבדה לתקשוב"). בסמוך לתחילת עבודתו של התובע במכון, הוקם במעבדה לתקשוב ענף לציוד רפואי אלקטרוני, אשר טיפל במתן שירותים ליצואנים (להלן: "ענף הציוד הרפואי"). 5. התובע הועסק על ידי המכון החל מיום 7/3/99 ועד לפיטוריו ביום 20/3/07. התובע החל את עבודתו במכון במסגרת הסכם עבודה אישי (נספח א' לתצהיר התובע) בתפקיד מהנדס בכיר במעבדה לתקשוב ואלקטרוניקה באגף התעשייה. ביום 11/2/04 מונה התובע לתפקיד ראש ענף הציוד הרפואי במעבדה לתקשוב (נספח ב' לתצהיר התובע). בחודש 11/05, בנוסף לתפקידו כראש ענף הציוד הרפואי, מונה התובע לתפקיד מהנדס ראשי של המעבדה לתקשוב (נספח ג' לתצהיר התובע). 6. בחודש 1/03 פורסם במכון מכרז פנימי לתפקיד ראש המעבדה לתקשוב (ת/8). התובע הגיש מועמדותו לתפקיד, אך לא זכה במכרז, ובסיום המכרז מונה לתפקיד מר אהרון סמוחה. בחודש 3/05, לאחר שמר סמוחה סיים את תפקידו, מונה מר אילן כרמית (להלן: "מר כרמית") כממלא מקום ראש המעבדה לתקשוב. 7. בחודש 12/06 נערך באגף התעשיה במכון מבדק בטיחות על ידי ממונה הבטיחות האגפי. על פי תוצאות המבדק בענף הציוד הרפואי (נספח יא' לתצהיר התובע), אשר התובע עמד בראשו, הענף לא עבר את מבדק הבטיחות ולא עמד בדרישות תקן הבטיחות 18001 כפי שהוצב באגף התעשיה. 8. ביום 11/3/07 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע לאור כוונת המכון לסיים את העסקתו (נספח ג' לכתב ההגנה). השיקולים שעמדו מאחורי הכוונה לשקול את סיום העסקתו של התובע, כפי שפורטו במכתב, היו: אי שביעות רצון מתפקודו המקצועי של התובע, בעיות משמעת חוזרות ונשנות והתנהגות גסה ובוטה כלפי עובדי המכון. מהמועד בו נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע שהה התובע בחופשה על חשבון המכון. 9. ביום 18/3/07 נערכה לתובע ישיבת שימוע בפני מר יעקב ומר כרמית מטעם המכון ובנוכחות עורך דינו של התובע. על פי פרוטוקול השימוע, שנרשם על ידי מר כרמית (נספח ו' לכתב ההגנה), במהלך הישיבה התייחס ב"כ התובע לטענות שהועלו כנגד התובע במכתב מיום 11/3/07, אישר כי לתובע בעיות בתחום יחסי האנוש, הדגיש את רמת מקצועיותו של התובע וביקש להעניק לו הזדמנות לתקן את דרכיו. 10. ביום 19/3/07 נמסר לתובע מכתב המודיע על החלטת המכון לסיים את העסקתו החל מיום 20/3/07 (נספח ח' לכתב ההגנה). 11. במהלך חודש 4/07 התנהלו מגעים בין התובע וב"כ דאז לבין מר יעקב בנושא העברת מסמכיו האישיים של התובע, שנותרו בחדרו במכון, לידי התובע (נספחים י'-יב' לתצהיר מר יעקב). במכתבים שהוחלפו בין הצדדים דחה המכון את דרישת התובע להשתתף במיון המסמכים. ביום 30/4/07 הועברו לידי התובע ארגזים עם חפציו ומסמכיו האישיים בכפוף למחלוקת בין הצדדים בנוגע למספר הארגזים שנמסרו ולמהות המסמכים שהועברו. במכתב של ב"כ המכון מיום 20/5/07 (נספח כב' לתצהיר התובע), שנשלח לתובע בעקבות פנייתו בחודש 5/07 למנכ"ל המכון, גב' פתיר, נדחתה פעם נוספת דרישת התובע להשתתף במיון המסמכים והתובע הוזמן להגיע למכון על מנת לקבל מסמכים נוספים שנמצאו. המסמכים נמסרו לתובע במהלך חודש 6/07. 12. ביום 17/6/07, במקביל להגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני שיאפשר לו בין היתר, לקבל לידיו את מסמכיו האישיים שנותרו ברשות המכון (בש"א 6560/07). בעקבות שני הדיונים שהתקיימו בבקשה, בתאריכים 15/7/07 ו- 3/9/07 הועברו לידי התובע מסמכים נוספים, בהתאם לרשימת המסמכים שהועברה למכון מטעם התובע, והבקשה לסעד זמני נמחקה בהסכמת הצדדים. דיון והכרעה לשאלת חוקיות הפיטורין 12. בבוא בית הדין להעביר תחת שבט הביקורת את חוקיות הליך הפיטורים, עליו לבחון את נסיבות המקרה בכללותן ואת השאלה האם שיקולי המעביד נעשו בתום לב, ללא שיקולים זרים ותוך שמירה על כללי הצדק הטבעי. באשר למעסיק שהינו גוף ציבורי, אשר חלים עליו כללי המשפט המנהלי, כדוגמת המכון, נפסק: "כלל הוא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות" (ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בת"א נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438). לאור הכללים שהותוו בפסיקה, נבחן להלן את סבירות השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטר את התובע ואת תקינות הליך הפיטורין שהופעל בעניינו. 13. לטענת התובע ההחלטה לפטרו התקבלה משיקולים פסולים ולא ענייניים, וכחלק ממסע "הרדיפה" אחריו מצדם של מר כרמית ומר וכטל, ומרצונם "להיפטר" מהתובע בכל מחיר על מנת לאפשר את מינויו של מר כרמית לתפקיד ראש מעבדת התקשוב. לטענת המכון ההחלטה לפטר את התובע נתקבלה משיקולים ענייניים בלבד, ומשלושה טעמים עיקריים כפי שפורטו במכתב הזמנה לשימוע (נספח ג' לכתב ההגנה), והם: חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי של התובע ואי עמידתו ביעדי תוכנית העבודה, בעיות משמעת חוזרות ונשנות, והתנהגות בוטה ושלוחת רסן של התובע כלפיו עובדים ומנהלים במכון. 15. אשר לטענות המכון בדבר התנהגותו הבעייתית של התובע בתחום יחסי האנוש - הראיות שהוצגו לתיק, והעדויות שהושמעו, תומכות בגירסת המכון לעניין זה ומצביעות על כשלים בהתנהלותו של התובע בתחום יחסי האנוש במשך תקופת העסקתו במכון, גם בתקופה שקדמה למינויו של מר כרמית לתפקיד ממלא מקום ראש מעבדת התקשוב. זאת בניגוד לטענת התובע לפיה הוא היה עובד ללא דופי הן מבחינה מקצועית והן מבחינת יחסי האנוש. חוות הדעת של מנהליו הקודמים של התובע, מר מיכאל לוינקרון ומר אהרון סמוחה, אשר הוצגו על ידי התובע לתמיכה בטענתו בדבר היותו עובד מצטיין (נספח טו' לתצהיר התובע), מצביעות כי כבר בשנים הראשונות להעסקתו היו לתובע בעיות בתחום יחס אנוש. בהערכת עובד של התובע מיום 27/11/00 שנערכה על ידי מר לוינקרון, אשר שימש כראש מעבדת התקשוב בתקופה הרלוונטית, דירג מר לוינקרון את רמתו של התובע בתחומי המשמעת, כושר ניהול משא ומתן והיחסים בעבודה כנמוכה. בהמשך חוות דעתו ציין מר לוינקרון כי "חולשתו בתחום יחסי האנוש בראיית המערכת פוגעת בהתקדמותו". גם בסיכום שיחת משוב של התובע מיום 9/11/03 עם מנהלו דאז מר אהרון סמוחה (נ/1), הוענק לתובע ציון נמוך בתחום יחסי האנוש, תוך שמר סמוחה מציין כי "יש לשפר שיפור דרמטי את נושא יחסי האנוש הן כלפי עמיתיו והן כלפי מנהליו במכון". יש להדגיש כי חוות הדעת הנ"ל ניתנו על ידי מנהליו של התובע בעבר, בתקופה שקדמה למינויו של מר כרמית כממלא מקום ראש מעבדת התקשוב בחודש 3/05, שאז החל לטענת התובע "מסע הרדיפה" אחריו. על פי המכתבים של מהנדס הבטיחות של המכון מר אברבנאל ומנהל הבטיחות, מר שמילוביץ, שנשלחו למר וכטל בדואר אלקטרוני ביום 18/12/06, בעקבות מבדק הבטיחות שערכו השניים בענף הציוד הרפואי ביום 17/12/06 (נספח א' לתצהיר מר וכטל) - התובע לא שיתף פעולה במהלך המבדק, נכנס לעימות מילולי עם עורכי המבדק ובסופו של דבר סילק אותם בצעקות מבלי לאפשר להם את סיום המבדק. בחקירתו הנגדית טען התובע כי לדעתו עורכי המבדק "לא מבינים" בתחום יחסי האנוש והכחיש כי התפרץ בצעקות במהלך מבדק הבטיחות. אולם בהמשך עדותו הודה התובע כי היה "איזה אירוע קטן בזמן המבדק, כאשר מר שמילוביץ ביקש איזה דבר לא הגיוני - ללכת לעשות ביקור במעבדת לייזר באונ' בר אילן, כאשר המקצוע שלו זה טכנאי בניין, ואני לא חשבתי שהוא יכול לעשות מבדק, וגם לא היה צורך לעשות, אני אמרתי לו שאין צורך לעשות דבר כזה. ואז מר שמילוביץ ענה "אם זה ככה אני מפסיק את המבדק" ואני אמרתי שאם הוא רוצה להפסיק בבקשה" (עמ' 8 לפרוטוקול). עדות זו של התובע מלמדת כי אכן נתגלע ויכוח בינו לבין מר שמילוביץ במהלך מבדק הבטיחות, אשר כתוצאה ממנו המבדק לא הושלם. כמו כן עולה מעדותו של התובע מידה לא מבוטלת של יחס מזלזל מצד התובע כלפי מנהל הבטיחות מר שמילוביץ, כאשר התובע חולק על החלטותיו ויכולותיו המקצועיות. עובדה זו יש בה כדי לחזק את גירסת המכון בדבר התנהגות בעייתית של התובע בתחום יחסי האנוש. 16. על אף הכחשתו הגורפת של התובע ביחס לטענות המכון בדבר התנהגותו הבוטה, בתצהירו מודה התובע, בלשון רפה, כי לעיתים נתפסה התנהגותו בעיני אחרים, כהתנהגות בוטה וגסה, זאת לטענתו בשל היותו איש מקצוע נוקש הדורש שמירה על רמת משמעת גבוהה. גם בחקירתו הנגדית אישר התובע: "אני לא בן אדם קל אפשר להגיד... יש מקרים שאתה אומר דברים אולי בקול יותר רם, ואז אחרים יכולים לקחת את הדבר הזה כמו התפרצות, התנהגות בוטה..." (עמ' 10 לפרוטוקול). העובדה כי בעיני התובע נתפסה התנהגות זו כלגיטימית מסיבות כאלה ואחרות, מחזקת דווקא את גירסת הנתבעת לעניין "חולשתו" של התובע בתחום יחסי האנוש. תקרית נוספת שיש בה כדי ללמד על התנהגותו של התובע, אירעה סמוך לאחר פיטוריו, כאשר ביום 20/3/07 הגיע התובע לחדרו במכון ואטם אותו בסרט מסקנטייפ. התובע אישר בחקירתו כי באותו מעמד אמר לעובדים שנמצאו באזור כי מי שיפתח את דלת המשרד "יהיה לו עסק עם המשטרה" (עמ' 15 לפרוטוקול). כאשר נשאל התובע האם התנהגות זו נראית לו כהתנהגות סבירה, השיב בשלילה והוסיף "אח"כ הבנתי מעו"ד הולין שאין לי זכות מבחינה חוקית לעשות את זה והתנצלתי על כך". 17. בפרוטוקול השימוע שנערך לתובע (נספח ו' לתצהיר מר יעקב), במהלך הישיבה ציין ב"כ התובע כי התובע מודע לבעיות שיש לו בתחום יחסי האנוש ומכיר בהן. בחקירתו הנגדית טען התובע כי הוא אינו זוכר במדוייק כיצד התנהל השימוע אך לא הכחיש את תוכן הפרוטוקול כפי שהוצג על ידי המכון ולמעשה אישר את נכונותו וציין "באופן כללי אם זה רשום בפרוטוקול, אז כן" (עמ' 11 לפרוטוקול). 18. בנושא זה של התנהגות התובע לא למותר יהא לציין את התרשמותנו מהתנהלותו במהלך החקירה הנגדית בפני בית הדין. במשך כל עדותו הציג עצמו התובע כעובד ללא רבב, "הטוב מכולם". התובע לא היסס לייחס לאנשים שאוזכרו במהלך חקירתו, עובדים ומנהלים במכון, אמירת דברי שקר ו/או טעויות בשיקול דעת, ככל שהיה בדבריהם כדי להטיל ספק כלשהו בהתנהגותו "ללא דופי". זאת גם בהתייחס לאנשים אשר התובע עצמו הגדיר אותם כאנשי מקצוע טובים, השוקלים שיקולים ענייניים, ואשר אין להם דבר כנגד התובע, כגון מר לוינקורן (עמ' 4 לפרוטוקול) מר וכטל (עמ' 7 לפרוטוקול), ומר אברבנאל (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע הביע יחס מזלזל כלפי בעלי תפקידים במכון וכינה אותם כ"לא מבינים" (ר' עדות התובע בנוגע למר שמילוביץ ולמר סמוחה, עמ' 9; עמ' 6 לפרוטוקול). התובע אינו חולק על שיקול דעתם של מנהליו ככל שחוות דעתם הציגו הערכות חיוביות כלפי התובע בעיקר בתחום המקצועי, אך באותה נשימה טוען כי אותם המנהלים טועים, ככל שהערכותיהם אינן לשביעות רצונו, זאת בעיקר בתחום יחסי האנוש והמשמעת. התנהלות זו של התובע וגישתו כי כל מי שחולק על דעתו "טועה" או "אינו מבין", מצביעה אולי יותר מכל על העובדה כי התנהגותו של התובע לוקה בכשלים בכל הקשור ליחסי האנוש. 19. אשר לטענות המכון בנוגע לבעיות משמעת של התובע - כדוגמא להתעלמותו של התובע מהוראות והנחיות של מנהליו, ציין מר וכטל בתצהירו את המקרה בו, בניגוד להנחיה מפורשת לפיה יש לקבל אישור לכל השתלמות או כנס שהתובע מעוניין לצאת אליו, בחודש 12/06 עדכן התובע את מר וכטל, כעדכון לאחר מעשה, בעובדת השתתפותו בכנס בשוויץ אליו הוזמן בחודש 12/07. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי אכן נערכו מספר שיחות בינו לבין מר וכטל בהן נמסר לו על ידי מר וכטל כי עליו לקבל את אישורו לפני אישור השתתפותו בכנסים או בהשתלמויות (עמ' 14 לפרוטוקול). מעיון בהתכתבות בין התובע למר וכטל מחודש 12/06 בנושא ההשתתפות בכנס בשוויץ (נספח יד לתצהיר התובע) עולה כי התובע אכן הודיע למר וכטל על השתתפותו בכנס, מבלי שביקש את אישורו לכך. במכתבו מיום 11/12/06 מציין התובע כי הוא ישתתף בכנס ואף יהא אחד הדוברים בו, וזאת בניגוד לטענתו כי המכתב נועד אך ליידע את מר וכטל בדבר עצם הזמנתו לכנס. מכאן כי התובע אכן לא נשמע להנחייתו של מר וכטל בדבר הצורך בקבלת אישור מראש. 20. בתצהירו טוען התובע כי לא היו יחסי כפיפות בינו לבין מר כרמית, לאחר שזה מונה לתפקיד ממלא מקום ראש מעבדת התקשוב. ואולם בסיכומיו מאשר התובע כי מר כרמית היה הממונה הישיר עליו בתקופה הרלוונטית. עובדה זו מתיישבת אף עם הגדרת תפקידו של מר כרמית כממלא מקום ראש מעבדת התקשוב, כאשר התובע עמד בראש ענף הציוד הרפואי, שהינו אחד מענפי המעבדה. התכחשותו של התובע ליחסי כפיפות בינו לבין מר כרמית וטענותיו כנגד "התאמתו המקצועית" של מר כרמית לתפקיד אותו מילא יש בהם כדי להעיד על אי קבלת סמכותו של מר כרמית על ידי התובע ואי הסכמה עם ניהולו המקצוע על ידי מר כרמית. בתצהירו מעיד התובע כי לשיטתו הוא זה שהיה בעל ההסמכה המקצועית לניהול המעבדה. 21. העובדה כי לתובע היו בעיות משמעת, גם בתקופה שקדמה למינויו של מר כרמית עולה אף מחוות דעתו של מר לוינקרון מיום 27/11/00 (נספח טו' לתצהיר התובע), אשר העניק לתובע ציון נמוך בתחום המשמעת. 22. התובע הכחיש את טענות המכון בדבר חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי טען כי במשך כל השנים עמד ענף הציוד הרפואי בכל היעדים שהוצבו לו ואף מעבר לכך. לטענת המכון, הענף עליו הופקד התובע לא עמד ביעדי תוכנית העבודה לשנת 2006 לרבות יעדים תפעוליים ויעדים בתחום האיכות והבטיחות. התובע אישר בתצהירו כי במבדק הבטיחות שנערך בענף הציוד הרפואי בחודש 12/06 נמצאו "מספר אי התאמות בטיחותיות אשר דרשו טיפול ותיקון". כך עולה גם מדו"ח הליקויים שנערך בעקבות המבדק (נספח יא לתצהיר התובע). טענתו של מר וכטל כי התובע לא מילא אחר הנחיותיו לפעול לתיקון הליקויים, אלא ניסה למצוא הסברים ותירוצים וטען כי הכשלים נובעים משיטת המבדק, מתיישבת עם עדותו של התובע, שאכן מציין בתצהירו כי לשיטתו חלק מהכשלים והליקויים שנמצאו אינם כשלים בפועל, אלא נובעים משיטת המבדק שאינה מותאמת לכל ענף וצרכיו. יש לציין כי טענות דומות לעניין שיטת המבדק לא הועלו על ידי התובע ביחס למבדקי הבטיחות שנערכו באגף התעשייה במכון בשנת 2003, כאשר ענף הציוד הרפואי שבהנהלת התובע עמד במבדקי הבטיחות בהתאם לתקן 18001. מעיון בדו"ח תיקון הליקויים מיום 25/2/07 מטעם התובע (נספח יג' לתצהיר התובע) עולה כי לגבי חלק מהליקויים שנמצאו במבדק הבטיחות ציין התובע כי "אין צורך בפעולות מתקנות". טענת המכון לפיה ענף הציוד הרפואי היה היחיד מבין 17 הענפים באגף התעשייה, אשר לא עבר את מבדק הבטיחות ולא עמד בדרישות התקן, לא נסתרה על ידי התובע. כך גם לא נסתר כי התובע לא אפשר לעורכי המבדק לסיים את הבדיקה כאשר עובדה זו מתיישבת אף עם עדותו של התובע בחקירה הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקול). 23. טענת התובע שפיטוריו נובעים כתוצאה מהתנכלות אישית ונועדו לקדם את מינויו של מר כרמית לתפקיד ראש המעבדה לתקשוב, לא הוכחה. כפי שפורט לעיל, הטענות בקשר ליחסי אנוש עכורים של התובע הועלו גם בעבר, על ידי מנהליו השונים של התובע. התובע אף לא העלה טענות בקשר להתנכלות אישית כנגדו ושיקולים פסולים שעמדו מאחורי ההחלטה לפטרו במהלך השימוע שנערך לו לפני פיטוריו (עמ' 11 לפרוטוקול). 24. מהראיות שהוצגו כמפורט לעיל, עולה כי החלטת המכון לשקול את הפסקת העסקתו של התובע נבעה משיקולים סבירים וענייניים, הנוגעים בעיקרם להתנהגותו של התובע, ובכלל זה יחסי אנוש גרועים עם עמיתיו ומנהליו בעבודה ובעיות בתחום המשמעת, התנהגות אשר פגעה אף בתפקודו המקצועי של התובע ככל שנתגלעו חילוקי דעות בינו לבין מנהליו. שיקולים אלה הם שיקולים רלוונטים לעניין המשך העסקתו של עובד על ידי מעסיקו ובנסיבות המתאימות יהא בהם כדי להצדיק את פיטורי העובד, בכפוף לכך כי הליך הפיטורין נעשה כדין. 25. בהתאם לאמור לעיל נבחן כעת האם הליך הפיטורין של התובע, לרבות ישיבת השימוע שנערכה בעניינו, נעשו כדין. מהראיות עולה כי הנושאים אשר נדונו במהלך ישיבת השימוע הוצגו באופן מפורט בפני התובע כבר במכתב הזימון לשימוע (נספח ג' לכתב ההגנה). ישיבת השימוע נדחתה בשבוע ימים לבקשת התובע וזאת על מנת לאפשר לו להתכונן. התובע אכן התכונן לקראת ישיבת השימוע ובתוך כך, 4 ימים לפני הישיבה, ביקש ב"כ התובע לקבל לידיו העתק מתיקו האישי של התובע, אשר נמסר לו על ידי המכון יום למחרת (נספח ה' לתצהיר מר יעקב). התובע התייצב לישיבת השימוע בליווי בא כחו, עו"ד הולין, אשר הציג בשם התובע את טענותיו. במהלך הישיבה נערך פרוטוקול של השימוע על ידי מר כרמית (נספח ו' לתצהיר מר יעקב). במהלך השימוע התייחס עו"ד הולין לטענות שהועלו כנגד התובע במכתב הזימון לשימוע ובתוך כך ציין כי התובע מודע לבעיות שיש לו בתחום יחסי האנוש. התובע לא העלה טענות כלשהן בדבר שיקולים זרים שעומדים מאחורי ההחלטה לפטרו ואף לא הכחיש את הטענות שהועלו נגדו, למעט הטענה בדבר אי עמידה ביעדים. ב"כ התובע ביקש להדגיש את מעלותיו של התובע, בייחוד במישור המקצועי ובתחום מומחיותו ולמעשה ביקש כי תינתן לתובע הזדמנות נוספת לתקן את התנהגותו: "לסיכום, לא אומרים שאין בעיה, רוצים לשנות ומבקשים... לתת לסטלי (התובע ו.ס.) אפשרות לתקן". ב"כ התובע אף מציין "באם לא יעמוד בתנאי נסכים לפיטורין". מכאן כי אף ב"כ התובע הסכים כי התנהגותו הבעייתית של התובע מהווה בעיה לגבי המשך העסקתו במכון. טענת התובע כי החלטת המכון לפטרו התקבלה על ידי מר יעקב עוד בטרם נערכה ישיבת השימוע לא הוכחה. 26. מהשתלשלות האירועים כמפורט לעיל עולה כי לא נפל כל פגם בהליך הפיטורים של התובע. לתובע נערך שימוע כדין, בנוכחות ב"כ, במהלכו ניתנה לו הזדמנות מלאה לשטוח את טענותיו. לתובע לא היה מענה למרבית הטענות שהועלו כנגדו על ידי המכון, בכל הנוגע לכשלים בהתנהגותו ביחסים בעבודה, והוא טען כי יפעל לתיקון דרכיו וביקש לתת לו הזדמנות שניה. העובדה כי המכון לא נענה לבקשת התובע ובחר שלא להעניק לו הזדמנות נוספת ולסיים את העסקתו, אין בה כשלעצמה, כדי להפוך את הליך הפיטורין להליך לא תקין. המסקנה שעולה מכל האמור לעיל היא כי פיטורי התובע נעשו כדין, משיקולים ענייניים הנוגעים להתנהגותו של התובע, ואשר אינם מצדיקים את התערבותו של בית הדין בהחלטת המכון לסיים את העסקתו של התובע. אשר על כן נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין. אשר לתביעה בגין הפגיעה בחופש העיסוק 27. התובע לא הוכיח כי נותרו בידי המכון מסמכים אישיים השייכים לתובע. מחומר הראיות עולה כי נושא העברת המסמכים לידי התובע הוסדר במסגרת הבקשה לסעד הזמני (בש"א 6560/07) ועקב כך נמחקה הבקשה בסופו של דבר בהסכמת הצדדים. בתוך כך הועברו לתובע כמעט כל המסמכים בהתאם לרשימת מסמכים שהעביר למכון, למעט מסמכים שלא נמצאו ומסמכים בודדים אשר לטענת המכון אינם בגדר קניינו של התובע שכן מקורם אינו בתקופה שקדמה להעסקתו על ידי המכון. העובדה כי מיון המסמכים לא נערך בהשתתפות התובע אינה מעידה בהכרח על כך שהמסמכים לא הועברו לתובע במלואם. טענת התובע כי הוא חושש שנעשה שימוש כלשהו במסמכיו האישיים על ידי המכון, לפני שהועברו לידיו, אין בה כדי להעיד על פגיעה בחופש עיסוקו של התובע או שימוש שלא כדין ב"כלי עבודתו". המדובר לכל היותר בחשדות של התובע, אשר לא הוצגה כל ראיה לאימות חשדות אלה. 28. טענת התובע כי התנהלות המכון אשר סירב להעביר לו את מסמכיו האישיים פגעה בחופש עיסוקו, לא הוכחה. כפי שפירט התובע בתצהירו, הינו בעל עבר מקצועי עשיר גם בתקופה שקדמה להעסקתו במכון, וסביר להניח כי עבר מקצועי זה היה בו כדי לקדם את התובע בתחום המקצועי אף ללא קשר למסמכים כאלה ואחרים שנותרו בידי המכון. התובע לא הוכיח כי עיכוב בהעברת המסמכים פגע בכישוריו המקצועיים ו/או הגביל את אפשרויות התעסוקה שלו. והראיה - התובע החל לעבוד במקום אחר כחודש בלבד לאחר פיטוריו מהמכון ועוד בטרם הועברו לידיו כל המסמכים במסגרת הבקשה לסעד זמני. התובע אף לא הוכיח את גובה הנזק אשר נגרם לו כביכול בגין הפגיעה בחופש העיסוק, אשר כאמור פגיעה כזו לא הוכחה אף היא. 29. אשר לטענת התובע בדבר הפגיעה בפעילותו בתחום התקינה הבינלאומית - טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ואף לא נתבע בגינה סעד כלשהו, והועלתה לראשונה בתצהירו של התובע. משכך אין אני מוצאת לנכון להידרש לטענה זו בהכרעתי. 30. מכל הנימוקים כמפורט לעיל לא הוכחה זכאות התובע לפיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק, והתביעה ברכיב זה נדחית. סוף דבר 31. התביעה נדחית. 32. התובע ישא בהוצאות המכון ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. פיטורים