קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בהריון פחות מחצי שנה: תמצית העובדות הרלוונטיות הנתבעת היא חברה המנהלת חנויות ציוד למחשבים. הנתבעת ניהלה בתקופה הרלוונטית לתביעה חנות בבית שמש (אם כי פעילותה העיקרית של החברה, מקום משרדה הראשי ומחסן הציוד שלה הם בירושלים). התובעת עבדה אצל הנתבעת כמוכרת בחנות בבית שמש מיום 24.5.06 עד יום 17.11.06. התובעת פוטרה ביום 17.11.06 על פי מכתב פיטורים שנמסר לה שזה לשונו: "לכבוד X הנדון: סיום עבודתך בחברת אינטר דיו ישראל בע"ממ בהמשך לשיחתנו היום, הריני להודיעך כי הוחלט ע"י הנהלת החברה על סיום עבודתך מהיום. בהצלחה בהמשך הדרך. בכבוד רב, משה צוקרמן - מנכ"ל אינטר דיו ישראל בע"מ" התובעת סיימה בפועל את עבודתה ביום פיטוריה ושולמה לה תמורת הודעה מוקדמת. התובעת היתה בהריון במועד פיטוריה. אין מחלוקת על כך שהיא הודיעה לנתבעת על הריונה לפני פיטוריה ובשל כך ידעה הנתבעת על הריונה של התובעת בעת שפיטרה אותה. אין מחלוקת כי הנתבעת לא ביקשה ולא קיבלה היתר לפיטוריה של התובעת לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"). עילות התביעה הנטענות התובעת טוענת כי פיטוריה נעשו בניגוד לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים וכן בניגוד לסעיף 2(א) לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998 (להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות"). לעניין חוק עבודת נשים טוענת התובעת כי הואיל והיא עבדה בשבעה חודשים קלנדריים (5/06 עד 11/06, היו פיטוריה טעונים היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. לחילופין טוענת התובעת כי מועד פיטוריה נקבע בחוסר תום לב מספר ימים לפני מלאת שישה חודשים לעבודתה כדי להתחמק מהחובה לקבל היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. לעניין חוק שוויון ההזדמנויות טוענת התובעת כי פיטוריה היו "מחמת" הריונה. הסעדים הנתבעים בתביעתה עותרת התובעת לסעדים הבאים: פיצוי בסך 16,747 ₪ בגין אבדן השתכרות מעת פיטוריה עד לתום חופשת הלידה. פיצוי בגין עוגמת נפש, כאב וסבל ואובדן הזדמנויות וקידום מקצועי - בסך 25,000 ₪. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 50,000 ₪. ביטול הפיטורים במועד עשייתם וקביעתם למועד שלאחר 75 ימים לאחר תום חופשת הלידה ובהתאם לכך קביעת זכויותיה בגין סיום עבודתה על פי האמור להלן: פיצויי פיטורים בסך 3,679 ₪. דמי הבראה בסך 1,987 ₪. דמי חופשה שנתית בסך 2,436 ₪. עמדת הנתבעת הנתבעת טוענת כי בהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת, שהיתה פחותה משישה חודשים, לא היו פיטוריה טעונים היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. הנתבעת מכחישה כי פיטורי התובעת היו "מחמת" הריונה. לטענת הנתבעת, פיטורי התובעת היו בשל תיפקוד לקוי של התובעת בעבודתה. עילת התביעה הנטענת לפי חוק עבודת נשים סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע: (א)   לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות". מסעיף 9(א) עולה כי האיסור על פיטורי עובדת בהריון ללא היתר משר העבודה חל רק אם העובדת בה מדובר עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה "ששה חודשים לפחות". התובעת טוענת כי היא עבדה אצל הנתבעת "ששה חודשים לפחות" הואיל ועבדה בכל אחד מן החודשים מאי עד נובמבר 2006, ובסך הכל בשבעה חודשים קלנדריים. טענה זו אינה מקובלת עלינו. סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובע: (ב) "תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום - ביום האחרון של החודש". יישום הוראה זו לענייננו מביא למסקנה ש"ששה חודשים" מתחילת עבודתה של התובעת הסתיימו ב-24.11.06. התובעת פוטרה ביום 17.11.06. לפיכך, במועד פיטוריה, היא טרם עבדה אצל הנתבעת "שישה חודשים לפחות". בהתאם לכך, פיטוריה לא היו טעונים היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. אשר לטענת התובעת כי עיתוי פיטוריה נקבע בחוסר תום לב על מנת להתחמק מהצורך בהיתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים - נכריע בטענה זו אגב הכרעה במחלוקת בין הצדדים בנוגע לסיבת פיטורי התובעת, מחלוקת שעומדת בבסיס עילת התביעה לפי חוק שוויון ההזדמנויות. ככל שנגיע למסקנה כי פיטורי התובעת היו מחמת הריונה, נקבע כי עיתוי פיטוריה נקבע בחוסר תום לב כדי להתחמק מן החובה לקבל היתר לפי סעיף 9(א) לפיטורים. ככל שנגיע למסקנה כי פיטורי התובעת היו מחמת תיפקוד לקוי - ממילא תנבע המסקנה כי אין חוסר תום לב בכך שהפיטורים נעשו כשבוע לפני מלאת שישה חודשים לעבודת התובעת. עילת התביעה הנטענת לפי חוק שוויון ההזדמנויות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע: " (א)   לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה : (1)   קבלה לעבודה ; (2)   תנאי עבודה ; (3)   קידום בעבודה ; (4)   הכשרה או השתלמות מקצועית ; (5)   פיטורים או פיצויי פיטורים. (6)   הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע: (א)   בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) ... (2)   לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. מהוראות אלה עולה כי מוטל על התובעת להוכיח כי היא פוטרה "מחמת" הריונה. ככל שהתובעת תוכיח כי לא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה, יעבור הנטל לנתבעת להוכיח כי פיטוריה לא היו "מחמת" הריונה. העדים מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובעלה מר אריאל פרץ. כן העידה מטעם התובעת גב' ג'סיקה נהון. מטעם הנתבעת העידו בעל המניות מר מרדכי זרביב, מר משה צוקרמן, גב' שרה צוקרמן ומר ירחמיאל לנדאו. לגבי עדותה של גב' ג'סיקה נהון יש להבהיר כי עדה זו הוזמנה תחילה לבקשת הנתבעת בהחלטת בית הדין מיום 17.11.08. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק ביום 5.1.09 הודיע ב"כ הנתבעת כי העדה לא אותרה וביקש לקבוע ישיבת הוכחות נוספת לשמיעת עדותה. בתום הדיון מיום 5.1.09, בו הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה, נקבע התיק להמשך שמיעת עדי ההגנה ליום 30.3.09. בפתח הדיון מיום 30.3.09 הודיע ב"כ הנתבעת כי החליט לוותר על עדותה של גב' נהון היות ונודע לו כי התובעת התקשרה אליה ושוחחה עמה לאחר הדיון מיום 5.1.09. התובעת לא הכחישה זאת. ב"כ התובעת ביקש להזמין את גב' נהון ולקבוע ישיבה נוספת לשמיעת עדותה. בית הדין החליט, בטרם החלה שמיעת העדים באותה ישיבה, לדחות את בקשת ב"כ התובע. בדיון הסתיימה שמיעת עדי ההגנה. בסוף הדיון ביקש ב"כ התובעת כי ענייין הזמנתה של גב' נהון לעדות יישקל פעם נוספת על ידי בית הדין. חרף התנגדות ב"כ הנתבעת, נעתר בית הדין לבקשת ב"כ התובעת בסוף הדיון וקבע ישיבה נוספת ליום 2.6.09, בה נשמעה עדותה של גב' נהון. הרחבנו בתיאור השתלשלות הדברים הנוגעת לעדותה של גב' נהון, שכן הדברים חשובים לצורך הערכת עדותה, כפי שעוד יובהר ויפורט להלן. גרסת התובעת גרסת התובעת בכתב התביעה היא כדלהלן: היא כי התקבלה לעבודה בחנות הנתבעת בבית שמש כמוכרת ולאחר שני חודשי עבודה הוטלו עליה תפקידים ניהוליים נוספים שכללו הזמנת ציוד ועריכת ראיונות עבודה לעובדים חדשים. לטענתה, לאחר שלושה חודשים היא הודיעה למנהליה, מר משה צוקרמן וגב' שרה צוקרמן, כי היא בהריון. לטענתה, גב' צוקרמן כעסה עליה אך לא עשתה דבר באותו מועד. ביום 13.11.06 התקשרה אליה גב' צוקרמן כדי לברר את המועד המדוייק בו התחילה לעבודה. ביום 17.11.06 שחל ביום ו', זומנה בדחיפות לחנות על ידי מר צוקרמן למרות שלא עבדה בימי ו'. כשהגיעה לחנות, מסר לה מר צוקרמן את מכתב הפיטורים. היא התקשרה מיד לבעל המניות בחברה, מר מוטי זרביב וביקשה הסבר לפיטוריה וכן ביקשה להיפגש עמו כדי להגיע להסכמה, אך מר זרביב סירב להיפגש עמה ואמר לה, בתשובה לטענתה כי לא תוכל למצא עבודה בשל הריונה המתקדם, כי "אני לא רוצה להיות מחוייב לך לעוד 7 חודשים". לאחר מכן התקשרה התובעת לגב' צוקרמן כדי לשכנעה לשנות את החלטת הפיטורים אך גב' צוקרמן סירבה לכך ואמרה: "את לא היית בסדר שנכנסת להריון ובזה שנכנסת להריון את גרמת לי להרעת תנאים - ההריון שלך הוא הרעת תנאים". באותו מעמד כינתה גב' צוקרמן את התובעת "נוכלת" ו"רמאית" על כך שהיתה בהריון. התובעת חזרה בתצהירה על הטענות שפירטה בכתב התביעה בעניין הבירור של גב' צוקרמן אודות המועד המדוייק של תחילת עבודתה, זימונה לפגישה ביום 17.11.06 ופיטוריה והשיחות שקיימה לאחר מכן עם מר זרביב וגב' צוקרמן. לטענת התובעת בתצהירה, הממונים עליה בנתבעת היו מרוצים מעבודתה ולא היתה כל סיבה שאינה קשורה להריונה שהיווה בסיס לפיטוריה. לטענת התובעת בתצהירה, לאחר שילדה ביום 6.2.07, היא החלה לעבוד כמזכירה במשרד עורכי דין. באופן מקרי לחלוטין, כאשר מעבידה שאלה אותה במה עסקה קודם לכן היא סיפרה לו כי עבדה בחנות וכי היא פוטרה בהיותה בהריון. רק אז נודעו לה זכויותיה והוסבר לה על ידי עורך הדין כי פיטורי אישה בהריון בנסיבותיה הינם פיטורים פסולים ומנוגדים לחוק. מטעם הנתבעת העיד בעלה, מר אריאל פרץ. בתצהירו טען כי לא זכור לו שהתובעת סיפרה לו כי הממונים עליה בנתבעת התלוננו עליה. מר פרץ הכחיש את טענת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה התבקש על ידי נציג הנתבעת לבוא עם התובעת לפגישה בה נמסר לתובעת על פיטוריה וטען כי נוכחותו באותה פגישה היתה מקרית. הוא אף הכחיש בתוקף את טענת הנתבעת בכתב הגנתה לפיה במהלך פגישה זו הוא אמר לאשתו ש"היו צריכים לפטר אותך לפני כן בין וכה את יושבת פה ולא עושה כלום". מר פרץ טען כי לאחר שמר צוקרמן הודיע לנתבעת, בנוכחותו, על פיטוריה, הוא נפגש עם מר צוקרמן במשרדו בירושלים ובפגישה זו הודה מר צוקרמן כי פיטורי התובעת נעשו אך ורק בשל היותה בהריון ובגלל שאינו רוצה להתחייב להעסיקה לאחר הלידה. הוא הציע כי התובעת תשוב לעבודתה ותתחייב שלא לחזור לעבודה לאחר הלידה אך מר צוקרמן סירב להצעה זו בשל כך שהתחייבות כזו אינה תקפה. גרסת הנתבעת גב' צוקרמן, המשמשת אחראית על כוח אדם בנתבעת, העידה בתצהירה כי היא התובעת התקבלה לעבודה לחנות לאחר שפורסמה מודעה בדבר הצורך בעובדת לשעות אחר הצהריים. באותה עת ג'סיקה נהון עבדה בחנות בשעות הבוקר. בראיון העבודה היא ביקשה לוודא שלתובעת לא תהיה בעיה לעבוד בחנות בשעות אחר הצהריים בשל הצורך לשמור על ילדיה הקטנים. לאחר שהתובעת הניחה את דעתה בעניין זה, סוכם כי התובעת תתקבל לעבודה בשעות אחר הצהריים בלבד, לתקופת ניסיון. תוך זמן קצר היא שמעה תלונות מג'סיקה על עבודת התובעת שכללו אי מתן מענה ללקוחות, ניסיון "לנפח" קופה ע"י מכירה של מוצרים עם מתח רווחים נמוך. לטענתה היא קיבלה שיחות טלפון מלקוחות בבית שמש בהן התלוננו הלקוחות כי התובעת אינה מתייחסת אליהם כראוי. לדבריה, היא ראתה ממשרדה בירושלים דרך מצלמות האבטחה כי התובעת מרבה לשבת בחנות עם ילדיה ועם השמרטפית שלהם שהגיעו לחנות. במקרים כאלה הייתה מעירה לה בשיחת טלפון שעליה לתת שירות ללקוחות. קשה היה להשיגה בטלפון כי התובעת הירבתה לשוחח בטלפון של החנות. כאשר העירה לה על כך, טענה התובעת כי יש לה שיחות חשובות עם אמה. היא ביקשה מהתובעת לבצע שיחות פרטיות בטלפון הסלולארי שלה, אך בקשותיה נפלו על אזניים ערלות. לדברי גב' צוקרמן, הריונה של התובעת הובא לידיעתה באקראי. בביקור שלה בחנות התובעת אמרה לה דברים לא ברורים בקשר לאפשרות שהיא בהריון. היא איחלה לה שתרגיש טוב ו"שהכל יהיה בסדר". לאחר מכן החלה התובעת ללכת לבדיקות רפואיות והיא אישרה לתובעת להיעדר מהעבודה לצורך זה ובלבד שתדאג שג'סיקה תחליף איתה את המשמרת. בקשר לכך התעוררו בעיות כי התובעת וג'סיקה לא הסתדרו וקרה לפחות פעמיים שהתובעת סגרה את החנות והלכה לבדיקות ללא הודעה ובלא שביקשה מג'סיקה כי תחליף אותה. לדברי גב' צוקרמן, למרות שהתובעת התקבלה למשמרת אחר הצהריים, תוך זמן קצר ביקשה להחליף חלק מהשבוע למשמרת בוקר. הדבר לא היה מקובל על ג'סיקה והיה מקור לחיכוכים ביניהן. לאחר שהיא התערבה, הסכימה ג'סיקה לעבוד במשמרת אחר הצהריים פעם בשבוע. גב' צוקרמן מדגישה כי להחלטה להפסיק את עבודת התובעת לא היה כל קשר להריונה. לטענתה, העובדה שהתובעת לא פוטרה במועד מוקדם יותר נבעה מהתחשבות יתר בתובעת בשל הריונה. אך לבסוף התובעת הגדישה את הסאה בהתנהגותה והוחלט על פיטוריה. בשיתוף עם בעלה ולאחר היוועצות ביועץ המס של הנתבעת ממנה עלה שיש לבקש היתר לפטר את התובעת בשל הריונה, היא התקשרה למשרד התמ"ת וביקשה לברר פרטים אודות אופן הגשת הבקשה להיתר, אך הוסבר לה כי אין אפשרות להגיש בקשה להיתר לפטר עובדת שלא מלאו שישה חודשים להעסקתה וכי אין צורך בהיתר לפיטורים כאלה. גב' צוקרמן מדגישה כי היא אשה דתייה ואם לארבעה ילדים ובעלת השקפה המעודדת ריבוי ילודה והיא מעסיקה בעיקר נשים חרדיות נשואות ולכן טענת התובעת כי פוטרה בשל הריונה הינה טענה מופרכת. היא תמיד שמחה בשמחתן של נשים בהריון, והנתבעת מעסיקה נשים בהריון ומעולם לא פיטרה נשים בשל היותן בהריון. הסיבה לפיטורי התובעת היא שעבודת התובעת היתה לקויה ביותר. הדבר בא לידי ביטוי בזלזול בעבודתה ובלקוחות הנתבעת. מר צוקרמן, המשמש כמנכ"ל הנתבעת, מסר אף הוא בתצהירו על חיכוכים בין התובעת לבין ג'סיקה על רקע שעות העבודה. הוא סיפר כי לתובעת נודע על תנאי העסקתה של ג'סיקה והיא דרשה תנאים דומים לאחר תקופת העסקה קצרה, וכי הנתבעת לא הסכימה לדרישתה ואף הודיעה לה כי טרם הוחלט אם היא עברה בהצלחה את תקופת הניסיון שלה. בשל החיכוכים בין העובדות קויימה איתן שיחה במשרדי החברה בירושלים בה הובהרה להן חומרת התנהגותן והנזקים שנגרמים לעסק בעטיה. בעקבות השיחה הסכימה ג'סיקה להתחלף עם התובעת במשמרת בוקר אחת, אך התובעת לא הסתפקה בכך ויצרה נתק עם ג'סיקה. מר צוקרמן סיפר כי באחת הפעמים שהגיע לחנות בבית שמש בעת משמרת של התובעת, מצא את החנות סגורה, בלא שניתנה להנהלת הנתבעת הודעה על כך. הוא פנה לתובעת לבקש הסבר והיא אמרה לו שהיא היתה בבדיקות. לשאלתו מדוע לא ביקש מג'סיקה להחליפה השיבה כי היא אינה מדברת איתה ולכן סגרה את החנות והלכה לבדיקות. למרות חומרת התנהגותה, החליט להסתפק באזהרה ודרש מהתובעת להודיע מראש על כל היעדרות. התנהגותה יוחסה לסכסוך שלה עם ג'סיקה, אשר עמדה לעזוב את העבודה והיה יסוד לחשוב שלאחר עזיבתה של ג'סיקה לא תישנה התנהגות מעין זו. אך לא כך היו פני הדברים: מר צוקרמן סיפר על מקרה בו הגיע לחנות עם מר ירחמיאל לנדאו וראה את התנהגותה של התובעת בזמן משמרת. לדבריו, לקוח נכנס לחנות והתובעת לא קמה לקראתו. הוא העיר לה על כך ואמר לה שעליה לקום לשרת את הלקוח אך התובעת לא קמה, והלקוח עזב את החנות. לקוח שני נכנס ואף אליו לא התייחסה התובעת. מר צוקרמן קם לתת שירות ללקוח בעוד התובעת הוסיפה לשבת. לאחר יציאת הלקוח פנה מר צוקרמן לתובעת ואמר לה שכך לא ניתן יהיה להמשיך, ותשובת התובעת היתה "מה תעשה, תפטר אותי? אני בהריון". אז גמלה בלבו ההחלטה לפטרה. מר צוקרמן ממשיך ומאשר את גרסת גב' צוקרמן אודות ההתייעצות עם משרד תמ"ת, בעקבותיה זימן את התובעת ביחד עם בעלות לחנות ביום 17.11.06 שהיה יום שישי. הוא ביקש מבעלה לבוא כדי שיתמוך בתובעת בעת מסירת הודעת הפיטורין. הוא הודיע לה כי היא מפוטרת בשל עבודתה הלקויה וזלזולה בלקוחות. התובעת ביקשה מספר פעמים במהלך שיחת הפיטורים להמשיך להעסיקה עד יום שני הבא וטענה כי סירוב לבקשה זו יגרום לה נזקים בשל כך שלא תהיה זכאית לדמי חופשת לידה. דרישה זו דמתה לדרישות דומות שהתובעת היפנתה אליו במשך תקופת העסקתה להוציא לה תלושי שכר מוגדלים ופיקטיביים על מנת להגדיל את דמי הלידה שלה. בקשות אלה גרמו לו להבין כי מטרת התובעת היא להוציא כספים מכל גורם אפשרי וכי העבודה בנתבעת אינה בראש מעייניה. מר צוקרמן מציין שהוא אדם דתי ובעל השקפה המעודדת ריבוי ילודה ומעסיק בעיקת נשים חרדיות נשואות ולכן טענת התובעת כי פוטרה בשל הריונה היא טענה מופרכת. מר ירחמיאל לנדאו שהיה מחסנאי בנתבעת הגיש תצהיר בו סיפר כי היה נוכח בחנות עם מר צוקרמן בחודש נובמבר 2006 באירוע בו התובעת נמנעה מלקום לשרת לקוחות, ואישר את גרסת מר צוקרמן בעניין זה, לרבות העובדה שהתובעת אמרה למר צוקרמן "מה תעשה? תפטר אותי? אני בהריון". בעל המניות בנתבעת, מר מרדכי זרביב, העיד בתצהירו כי הוא אדם דתי ומאמין במשפחה גדולה ובהתרחבותו של העם היהודי ואב ל-7 ילדים (בעת שמיעת עדותו הפך לאב ל-8 ילדים), כי בשל אופי לקוחות החברה היא העסיקה מספר רב של נשים, כולן דתיות (חלקן חרדיות) וכי החברה שבבעלותו מעולם לא פיטרה אישה בשל הריון, כי הריון של עובדת מעולם לא הפריע לו בניהול החברה וכי הוא תמיד פירגן, דאג ושמח בשמחתן של עובדותיו ההרות. עוד ציין מר זרביב כי מר צוקרמן הוסמך על ידו לפטר את התובעת לאחר שבמהלך כל תקופת עבודתה נודע לו על ידי לקוחות ועובדי החברה כי התובעת מזלזלת בלקוחות ועובדת באופן לקוי. לפני הפיטורין הוא הינחה את מר צוקרמן לברר את עניין חוקיות פיטורי התובעת ומר צוקרמן חזר אליו כי בבירור שביצע אין צורך באישור של משרד התמ"ת לפיטורי התובעת הואיל ולא חלפו 6 חודשים לעבודתה. לדבריו, ביום שהתובעת פוטרה היא התקשרה אליו לביתו וביקשה ממנו שלא לפטרה אלא שהיא לא תעבוד והחברה תוציא לה תלוש פיקטיבי מכיוון שבעוד מספר ימים היא תיכנס לשמירת הריון. הוא שאל אותה כיצד היא יודעת שתהיה בשמירת הריון בעוד מספר ימים ולאיזו תקופה והיא השיבה "מה אכפת לך אתה לא מפסיד כסף מזה". הוא סירב לבקשתה אך היא המשיכה בהפצרותיה, והוא הבהיר לה שפיטוריה הם אך ורק בשל זלזולה בלקוחות ובשל תיפקודה הלקוי. בעדותה אישרה גב' ג'סיקה נהון שאין היא יכולה להתייחס לטיב עבודתה של התובעת מאחר שהן לא עבדו באותן משמרות. לטענתה היו בינה לבין התובעת יחסים טובים והיא שיתפה פעולה עם התובעת בהעברת משמרות. היא הכחישה טענה כאילו היא והתובעת הפסיקו לדבר אחת עם השניה. היא שללה את טענת הנתבעת כי היו בינה לבין התובעת חיכוכים שפגעו בתיפקוד העסק של הנתבעת. היא שללה את טענת הנתבעת כי התקיימה שיחה במשרדי הנתבעת בירושלים בין מר צוקרמן וגב' צוקרמן מצד אחד לבינה והתובעת מצד שני בה הן ננזפו על חוסר שיתוף הפעולה ביניהן. היא לא זכרה אם אכן היא הסכימה בעקבות לחץ שהופעל עליה לכך שהתובעת תעבוד במקומה פעם בשבוע במשמרת בוקר. היא שללה טענה שהועלתה לפיה היא התפטרה בגלל התובעת. היא אישרה שאחרי דיון ההוכחות הראשון בתיק היא שוחחה עם התובעת על מה שהתרחש בדיון, וכי מאז היא הבינה שאסור לה לדבר עמה. היא לא זכרה אם התלוננה על התובעת אך לא שללה זאת. היא נשאלה אם עשתה חפיפה לתובעת והיא אישרה שעשתה בפעם הראשונה שהתובעת נכנסה לחנות וטענה שהתרשמותה היתה שהתובעת היתה "מצוינת". הכרעה סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת הריון בפיטורים. בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס. 9) (ס"ח תשס"ד 436) שפורסם ביום 4.7.04, הוסף "הריון" כאחד מהמאפיינים שאסור למעביד להפלות מחמתם בין עובדים ודורשי עבודה. אף לפני תיקון מס. 9 הפליה "מחמת" הריון היתה אסורה על פי סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות שכן בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הפליה מחמתם הריון היא הפליה בין עובדים "מחמת היותם הורים" (עע 1353/02 מרגליות אפלבוים נ. ניצה הולצמן, פד"ע לט 495). כידוע, נקבעו בחוק שוויון הזדמנויות ובפסיקה כללים דיוניים מיוחדים לתובענות שעילתן בהפרת סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות, וזאת על רקע הקושי להוכיח באופן פוזיטיבי שהחלטה מסויימת של מעביד בקשר לעניינים שבהם אסורה הפלייה (קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה והשתלמות מקצועית, פיטורים והטבות פרישה) היא "מחמת" אחד המאפיינים שבגינם אסור להפלות (מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה פוליטית וכו'). על פי סעיף 9(א) לחוק, עובד התובע בעילה של הפרת סעיף 2 לחוק יכול להביא להעברת נטל הראיה למעביד באופן שעל המעביד יוטל להוכיח שפעל שלא בניגוד להוראת סעיף 2. בפסיקה שפירשה את התנאים הנדרשים להעברת נטל הראיה למעביד על פי סעיף 9(א) לחוק נקבע כי על העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעביד הנתקפת היתה נגועה בהפליה פסולה (דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ. אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, עע 627/06 אורלי מורי נ. מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' (לא פורסם, פס"ד מיום 16.3.08). בתביעה שבפנינו טוענת התובעת כי פוטרה בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בכך שפיטוריה היו "מחמת" הריונה. על פי סעיף 9(א)(2) לחוק ועל פי הפסיקה, כדי להעביר לנתבעת את הנטל להוכיח שלא פיטרה את התובעת מחמת הריונה, על התובעת להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת הפיטורים היתה נגועה בהפליה מחמת היותה בהריון ושלא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. לאחר ששמענו את העדים בחקירה נגדית על תצהיריהם, אנו סבורים כי התובעת לא הביאה ראשית ראיה לכך שפיטוריה נגועים בהפליה פסולה ולא הוכיחה כי לא היתה סיבה הקשורה להתנהגותה או למעשיה שבעטיה פוטרה. בהתאם לכך, התובעת לא הוכיחה את התנאים להעברת נטל ההוכחה כי פוטרה שלא מחמת ההריון לנתבעת. כן סבורים אנו כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה "מחמת" הריונה. להלן נימוקינו לכך. ה"עובדות" שעל יסודן טוענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה הן דברים שנאמרו לה לטענתה ולטענת בעלה על ידי נציגי הנתבעת. מדובר באמירות שהתובעת מייחסת לגב' צוקרמן ולמר זרביב ובאמירות שבעלה של התובעת מייחס למר צוקרמן. לתובעת אין עדים לשיחות שהתקיימו בינה לבין גב' צוקרמן ומר זרביב בהם נאמרו לטענתה הדברים המצביעים על הפלייתה לרעה מחמת הריונה, ואין לה עדים לשיחה שבעלה טוען שקיים עם מר צוקרמן במשרדו בירושלים בה אמר לה דברים המצביעים על הפלייתה לרעה של התובעת מחמת הריונה. לפיכך, הראיות היחידות שיש לתובעת הן עדותה ועדות בעלה. עדויות אלה בדבר דברים שנאמרו לתובעת ולבעלה מוכחשות על ידי מי שהדברים מיוחסים להם. לפיכך, יש לקבוע אם התובעת עמדה בתנאים להעברת נטל ההוכחה לנתבעת ואם היא הוכיחה את עילת התביעה על פי הערכת מהימנות גרסתם של התובעת ובעלה. אנו סבורים כי לא ניתן לאמץ את גרסת התובעת מהטעמים הבאים: קיימת בעייתיות בגרסת התובעת לגבי המועד בו הביאה לידיעת הנתבעת את עובדת היותה בהריון. יש תימוכין בעדות התובעת לעדותו של מר זרביב בעניין תוכן השיחה ביניהם, כמו כן לעדותו של מר צוקרמן. עדות התובעת בקשר לתוכן שיחות אלה לא היתה אמינה. עדותה של התובעת בתצהירה לפיה לא ידעה בעת שעבדה כי קיים איסור לפטר עובדת בהריון וכי הדבר נודע לה באופן מקרי לאחר שהתקבלה לעבודה אצל עורך דין שהסביר לה זאת - אינה מהימנה כלל. למסירת גרסה בלתי מהימנה זו יש השלכה שלילית על מהימנותה של עדותה של התובעת בכללותה. יש להעדיף את גרסת עדי הנתבעת. גרסת התובעת לעניין המועד בו הובא לידיעת הנתבעת דבר הריונה כאמור לעיל, בכתב התביעה טענה התובעת כי הודיעה לנתבעת על הריונה לאחר שלושה חודשי עבודה. ביום 7.7.08 הגישו הצדדים רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות. בסעיף 1(ה) לרשימת המוסכמות נאמר כי "התובעת סיפרה לנתבעת לאחר כ-3 חודשי עבודה כי היא בהריון". ביום 9.7.08 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית שנחתם על ידה ביום 16.12.07. בסעיפים 6-7 לתצהירה טענה התובעת כי בעת שראיינה אותה בעת קבלתה לעבודה שאלה אותה גב' צוקרמן אם בכוונתה להיכנס להיריון. לטענתה, היא לא רצתה להיכנס להריון באותה עת הואיל והיא הייתה לאחר שתי לידות. לאחר הראיון הודיעה לה גב' צוקרמן כי התקבלה לעבודה. לטענתה (בסעיף 12 לתצהירה), כחודש לאחר קבלתה לעבודה היא גילתה שהיא בהריון והיא סיפרה לגב' צוקרמן על ההריון בחודש הראשון לעבודתה, תוך ציון שההריון אובחן כהריון בסיכון. לטענתה, גב' צוקרמן כעסה עליה ואמרה לה "זה לא בסדר שנכנסת להריון כי עובדת בהריון לא עובדת כמו אישה רגילה". יש לציין כי גרסת התובעת בתצהירה מפרטת עובדות שחלקן לא פורט בכתב התביעה ובחלקן אינו מתיישב עם גרסת התובעת בכתב התביעה. כך, בכתב התביעה לא נטענה כל טענה לעניין שאלה שהוצגה לה בראיון העבודה בדבר כוונתה להיכנס להריון. כמו כן, בכתב התביעה טענה התובעת כי דיווחה לנתבעת כי היא בהריון לאחר שלושה חודשי עבודה, ולא בחודש הראשון לעבודתה, כפי שטענה בתצהירה וכפי שנקבע על פי מוסכמה מס. 1(ה) שהוגשה לבית הדין יומיים לפני הגשת התצהיר. מן האמור עולה חוסר עקביות בגרסת התובעת לגבי המועד בו הביאה לידיעת הנתבעת את דבר הריונה. התובעת בעדותה לא יישבה את הסתירה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 12 עד עמ' 3, שורה 11). בעדות התובעת יש תימוכין לעדותו של מר זרביב לגבי השיחה ביניהם וחוסר מהימנות עדות התובעת בקשר לכך. כאמור לעיל, מר זרביב העיד בתצהירו כי בשיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת לאחר שמר צוקרמן מסר לתובעת את מכתב הפיטורים ביקשה התובעת ממנו כי הנתבעת תנפיק לה תלושים פיקטיביים מאחר שהיא היתה אמורה להיכנס לשמירת הריון בעוד מספר ימים. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית (עמ' 15, שורה 16 ואילך): ש. נכון שאמרת למרדכי זרביב שיתן לך תלושים פיקטיביים? ת. לא הייתי אמורה לצאת לשמירת הריון וביקשתי שלא יפטרו אותי בגלל שהרופא מאשר לי שמירת הריון, ואז יהיו לו יותר תנאים ויותר זכויות. ש. איך ידעת שתהיי בשמירת הריון? ת. אני עוברת בדיקות, יורד לי ההמוגלובין, וידעתי שאהיה בשמירת הריון. עשיתי בדיקה, וביום שלישי הייתי אמורה לקבל את התוצאה שלה, ופיטרו אותי ביום שישי שלפני אותו יום שלישי, ובאמת ההמוגלובין ירד. ש. אז מראש ידעת שהתשובה תהיה שאת תצטרכי להיות בשמירת הריון? ת. כן, עברתי שני הריונות קודמים לפני כן עם שמירת הריון, וההמוגלובין שלי יורד, ואני יודעת". עדותה של התובעת מאשרת את גרסת זרביב לפיה בשיחה שהתקיימה ביניהם לאחר פיטוריה היא ביקשה מהנתבעת לפעול בדרך מסויימת כדי שזכויותיה כלפי המוסד לביטוח לאומי יהיו גבוהות יותר. אמנם היא מכחישה כי ביקשה שיוצאו לה תלושים פיקטיביים וטוענת כי ביקשה כי פיטוריה יעוכבו עד לאחר שתצא לשמירת הריון, אך בעניין זה עדיפה עלינו גרסת מר זרביב. גרסת התובעת אינה אמינה בעינינו. התמיהה שהעלה ב"כ הנתבעת בחקירת התובעת בעניין ידיעתה שתצא תוך מספר ימים לשמירת הריון היתה במקומה. עם זאת, מקובלת עלינו טענת התובעת שהיא האמינה, בעת שיחתה עם מר זרביב, שתוכל לקבל תוך מספר ימים אישור לשמירת הריון, אך הדבר מלמד על תחכום ויכולת תכנון ותמרון, כמו גם הבנה של זכויותיה של אישה עובדת בהריון, והכל באופן שאיננו מתיישב כלל עם גרסתה בתצהירה כאילו לא הכירה את האיסור בדבר פיטורי אישה בהריון. גרסה זו אינה סבירה ואינה אמינה בעינינו, נוכח התחכום הרב שיש לייחס לתובעת כעולה מעדותה בעניין בקשתה לדחות את פיטוריה במספר ימים (כגרסתה) או להוציא לה תלושים פיקטיביים (כגרסת הנתבעת) כדי להגדיל את זכויותיה כלפי המוסד לביטוח לאומי. אנו סבורים שהצגתה של התובעת בתצהירה כמי שכלל לא הכירה את האיסור בדבר פיטורי אישה בהריון נועדה להתמודד עם טענות הנתבעת בכתב ההגנה לפיהן התובעת אמרה למר צוקרמן, "מה תעשה, תפטר אותי, אני בהריון", במהלך האירוע בו כעס עליה בשל כך שלא קמה לשרת לקוחות בחנות ובתגובה לאמירתו כי "כך לא תוכל להמשיך". כשם שאיננו מאמינים לתובעת כי לא ידעה על האיסור בדבר פיטורי נשים בהריון, כך איננו מאמינים להכחשתה של התובעת כי אמרה למר צוקרמן "מה תעשה, תפטר אותי, אני בהריון", ואנו מעדיפים את גרסתם של מר צוקרמן ושל מר לנדאו בתצהיריהם ובעדותם כי התובעת אכן אמרה דברים אלה. בדומה, אנו מאמינים לעדותם של ה"ה צוקרמן ולנדאו כי קדם לאמירה זו של התובעת אירוע כפי שהם תיארו, בו התובעת נמנעה מלשרת לקוחות שנכנסו לחנות ומר צוקרמן נזף בה בשל כך. עדותם היתה כנה ואמינה ואנו מאמצים את גרסתם ומעדיפים אותה על גרסת התובעת. הוא הדין לגבי כל האמירות שהתובעת ייחסה לגב' צוקרמן. איננו מאמינים לתובעת כי גב' צוקרמן אמרה לה כי "זה לא בסדר שנכנסת להריון כי עובדת בהריון לא עובדת כמו אישה רגילה" (סעיף 13 לתצהיר התובעת) או כי היא אמרה לה כי כניסתה להריון היא "הרעת תנאים" (סעיף 20 לתצהירה). מקובלת עלינו עדות גב' צוקרמן כי לא אמרה לתובעת דברים אלה וכי אין זו דרכה להתייחס כך להריון של עובדות בנתבעת. מקובלת עלינו טענת עדי הנתבעת לפיה פיטורי התובעת היו בשל תיפקודה הלקוי ויחסה לעבודתה. כמו כן, אנו מעדיפים את עדותם של עדי הנתבעת על עדות התובעת ועדותה של ג'סיקה בדבר קיומם של חיכוכים בין התובעת לג'סיקה שפגעו בתיפקוד החנות. מקובלות עלינו הסתייגויותיו של ב"כ הנתבעת מעדותה של ג'סיקה. עדות זו היתה "מוכתמת" בשל השיחות שקיימה התובעת עם העדה (לאחר שהנתבעת הודיעה כי בדעתה לזמנה כעדה מטעמה), ועל כן היא בעלת ערך ראייתי מוגבל. עדותה של ג'סיקה היתה בנוכחות שני הצדדים וניכר היה מעדותה כי היא ניסתה לרצות את שניהם, ולמצער לא לפגוע בצד כלשהו, ולא ניתן היה לצפות כי היא תודה בנוכחות התובעת בכך שהיו ביניהן חיכוכים בעת שעבדו יחד. התובעת העידה כי מר זרביב אמר לה כי הוא מסרב לחזור בו מהפיטורים כי הוא אינו רוצה להיות מחוייב להעסיקה לאחר חופשת הלידה. גם בעלה של התובעת העיד כי נימוק כזה הועלה בפניו על ידי מר צוקרמן כאשר ביקש לשנות את החלטת הפיטורים. איננו סבורים כי בעלה של התובעת אינו מדייק בעדותו לגבי תוכן שיחתו עם מר צוקרמן. אך גם אם נאמרו לתובעת על ידי מר זרביב ולבעלה של התובעת ע"י מר צוקרמן דברים מהם השתמע כי הנתבעת לא תשנה את החלטתה לפטר את התובעת בשל כך שהיא אינה רוצה להיות מחוייבת להעסיקה לאחר חופשת הלידה, אין הדבר מהווה הוכחה לכך שהנתבעת פיטרה את התובעת מחמת הריונה. ההסבר העדיף עלינו לאמירות אלה הוא שבעת שהוחלט לפטר את התובעת בשל תיפקודה הלקוי ויחסה לעבודה, סירבה הנתבעת לבקשה לשנות את החלטת הפיטורים תוך מודעות לכך שבתוך כשבוע ימלאו לתובעת שישה חודשי עבודה ופיטוריה יהיו כרוכים בקבלת היתר לפי חוק עבודת נשים. אין בכך כדי לשנות מן העובדה שפיטורי התובעת היו בשל טעמים ענייניים וכשרים, ואין בכך משום חוסר תום לב בקביעת עיתוי הפיטורים. מקובלת עלינו טענת ב"כ התובעת כי פיטורי אשה בהריון שעיתויים נקבע סמוך לפני מלאת ששה חודשי עבודה, מתוך מטרה להתחמק מהצורך בקבלת היתר לפיטורים לפי חוק עבודת נשים, מהווים פעולה בחוסר תום לב, אך זאת בתנאי שאין ביסוד הפיטורים נימוקים כשרים וענייניים. בענייננו, היו לנתבעת נימוקים כאלה ומקובלת עלינו עדות בני הזוג צוקרמן כי פיטורי התובעת נשקלו מזה זמן לפני שהוצאו לפועל. בנסיבות כאלה, העובדה שהנתבעת סירבה לבקשת התובעת לבטל את החלטת הפיטורים כדי להימנע מהצורך לקבל היתר לפיטוריה במועד מאוחר יותר - איננה מהווה פעולה בחוסר תום לב מצדה. על האמור נוסיף כי מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת כי בתביעתה הסתירה התובעת עובדות רלוונטיות בדבר דמי אבטלה ודמי לידה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, ושהיה עליה להפחית מחישוב הפיצויים שתבעה. סוף דבר לאור האמור עד כה, איננו סבורים כי התובעת הוכיחה כי לא היתה "בהתנהגותה או במעשיה" סיבה לפיטוריה. בהתאם לכך, איננו סבורים כי עבר הנטל לנתבעת להוכיח שפיטורי התובעת לא היו מחמת הריונה. כמו כן, מהאמור עד כה עולה כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה מחמת הריונה. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים