קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים לפני מאסר: תמצית הליכי הדיון בתובענה 1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים, שלושתם ביחד וכל אחד מהם לחוד, לשלם לו פיצויי פיטורים ופדיון חופשה. לטענת התובע, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין נתבע מס' 3 (שייקרא להלן: "הנתבע"). בבסיס התביעה לפיצויי פיטורים עמדה טענת התובע שלפיה הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעים - בניגוד לחוק. 2. במקביל להגשת התביעה ביקש התובע גם להטיל עיקול זמני על זכויות הנתבעים (בש"א 1032/08). הבקשה התקבלה על ידי רשמת בית דין זה, הרשמת סלווא שאמי. הנתבעים ביקשו לבטל את ההחלטה (בש"א 1135/08), ובשל החלטות שניתנו על ידי הרשמת שאמי, הגישו הנתבעים ערעור (עב' 1053/08), אשר נדון ביום 15/1/08, ונמחק בהסכמה על הפקדת בטוחות מוסכמות. 3. הנתבעים הכחישו את זכאותו של התובע לדבר מה; הכחישו את הפיטורים הנטענים ואת הטענות שעל בסיסן טען התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות. 4. בעת הדיון המוקדם, ביום 26/5/08, הושגה הסכמה בין הצדדים על כך שהתביעה בענין פדיון חופשה - תידחה. היא אכן נדחתה בפסק דין חלקי שניתן באותה עת. בשאר העניינים (הזכאות לפיצויי פיטורים והרמת המסך) - לא הגיעו הצדדים להסכמה כלשהי. ב"כ התובע הבהיר כי הטענה על כך שהפיטורים היו "בניגוד לחוק" נובעת רק בשל העובדה שלטענת התובע הוא פוטר בלא סיבה. אולם, נסיון לברר עם התובע ועם בא כחו את מהות גרסתו בדבר הפיטורים - לא עלה יפה. התובע ובא כחו מסרו דברים שאינם מתיישבים זה עם זה, וב"כ התובע ביקש לברר פרטים נוספים. לפיכך, ניתנה באותו מועד החלטה שלפיה היה על התובע להודיע אם הוא אכן עומד על גרסתו שפוטר, ואם כן - לכלול בהודעתו פירוט של האופן שבו לגרסתו נעשו הפיטורים. 5. ב"כ התובע אכן הגיש הודעה אלא שגם היא לא הביאה להבנה של גרסת התובע (או בכלל לשאלה אם יש לתובע גרסה אחידה בשאלת נסיבות סיום עבודתו. לפיכך, בהחלטה מיום 3/6/08, נדרש התובע להגיש הודעה נוספת. ההודעה הנוספת אכן הוגשה, ולאחריה - נקבע התיק להוכחות. (בעת קביעת העובדות נתייחס לשינויים בגרסאות התובע בדבר נסיבות סיום עבודתו). 6. במהלך ישיבת ההוכחות, ביום 6/11/08, ואף עם תום שמיעת העדויות, ניסינו להביא את הצדדים לידי הסכמה שתייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית, אך נכשלנו בכך. לפיכך, ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב (בהתאם למה שהוסכם ביניהם. עם זאת, בטרם הגשת סיכומי הנתבעים, ביקש בא כחם להתיר להם להגיש ראיה נוספת. ב"כ התובע התנגד לבקשה, ובהחלטה מיום 7/12/08 - נדחתה הבקשה. אלה העובדות 7. הנתבע עבד בעבר כקבלן גינון עצמאי. הוא התעסק בעיקר עם עבודות גינון למוסדות שונים. ביום 9/1/94, התאגדה נתבעת מס' 1 (שמחזיקי מניותיה הם הנתבע ואשתו, ואשר תיקרא להלן: "הנתבעת"), ומאז הוא מפעיל את עסקו באמצעות הנתבעת. בנו של הנתבע, אדם נפסו, הקים בשנת 2003 את נתבעת מס' 2 (שתיקרא להלן: "גינון נפסו 2003"), והוא המחזיק בכל מניותיה. גינון נפסו 2003 מתעסקת בעבודות גינון לאנשים פרטיים. הנתבע אינו מוסמך לקבל החלטות בגינון נפסו 2003, ואין לו בה כל תפקיד רשמי. עם זעת, לעתים יש התחשבנויות בין גינון נפסו 2003 לבין הנתבעת. כך למשל, כשהנתבעת נקלעה למצוקת מזומנים, בשנת 2004 - שילמה הנתבעת את משכורות עובדיה באמצעות צ'קים של גינון נפסו 2003, ושתי החברות התחשבנו על כך. 8. ביום 1/3/94, החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, כגנן. אמנם, התובע טען כי יש לראותו גם כמי שהחל לעבוד אצל הנתבע, אלא שמשברור שעוד טרם תחילת עבודתו של התובע הנתבע הפעיל את עסקו באמצעות הנתבעת, הרי שברור לנו שיחסי העבודה נקשרו בין התובע לבין הנתבעת, כשהנתבע באופן אישי - אמנם ניהל את הנתבעת - אך לא היה מעביד. תלושי המשכורת שהוצאו לתובע - היו של הנתבעת. 9. היחסים בין התובע לבין הנתבע, היו טובים. התובע התקדם בעבודתו, וכשלוש שנים לאחר שהחל בעבודה, מינה אותו הנתבע להיות מנהל עבודה של צוות גינון. 10. בשנת 2003, התובע נעצר על ידי משטרת ישראל. עילת המעצר לא הובררה אך מניסוחו של התובע "בעיות במשפחה" נראה כי מדובר במה שהיה אז חשד לעבירות אלימות במשפחה. התקופה המדוייקת של המעצר לא הובררה, אך לאחר המעצר שוחרר התובע למעצר בית (לא בביתו) וכן היתה תקופה שבה היה עליו לשהות במרחק מביתו. הנתבע היה זה שדאג לכך שיהיה ניתן לשחרר את התובע למעצר בית. הנתבע איתר מקום שבו התובע היה יכול לשהות ובכך קויימו תנאי שחרורו של התובע ממעצר. יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת לא נותקו בתקופת המעצר. עם תום המעצר, שב התובע לעבודתו אצל הנתבעת, והוא עבד אצלה גם בתקופת הרחקתו מביתו. 11. במהלך שנת 2004, צומצמה חלק מהעבודה אצל הנתבעת, והנתבע פיטר 2 צוותי עבודה, מתוך 8-7 צוותים שעבדו אצל הנתבעת. 12. ההליכים הפליליים נגד התובע נמשכו גם במהלך שנת 2004. כנגד התובע הוגש כתב אישום, ובסופו של דבר הוא הורשע. הנתבע ליווה את התובע לאורך המשפט, והיה מודע להרשעתו. לאחר ההרשעה, נגזר על התובע עונש מאסר. התובע ריצה את עונשו החל מחודש יולי 2004 ועד יום 20/4/05. 13. בעת הדיון המוקדם לא היה ברור מה גרסת התובע על מועד סיום יחסי עובד-מעביד, אך כיום כבר אין חולק כי יום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת היה ביוני 2004 (כנראה ביום 30/6/04). המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגרסת התובע שלפיה, בחודש יוני 2004, כשבוע וחצי לפני כניסתו של התובע לכלא - פיטר הנתבע את התובע מעבודתו אצל הנתבעת. הנתבעים מכחישים גרסה זו. הנטל להוכיח את גרסת התובע בדבר הפיטורים מוטל על התובע. לדעתנו - לא עלה בידיו להרים את הנטל האמור. בסעיפים 17-14 להלן נביא מספר טעמים לדעתנו זו. 14. גרסתו של התובע היתה שהנתבע הודיע לו כי הוא מפטר אותו בשל צמצומים, ובלא קשר עם המאסר הצפוי. אמנם, קבענו לעיל שבשנת 2004 היו צמצומים אצל הנתבעת, ו-2 צוותים פוטרו. אולם, לדעתנו, אם הנתבע היה מעוניין להפסיק גם את עבודתו של התובע, הרי שלא היה זה סביר שהנתבע לא ימתין עוד מספר ימים עד אשר ממילא התובע ייכלא. 15. בניגוד לעדותו של התובע על כך שהפיטורים היו בשל צמצומים (שו' 29 בעמ' 5 לפרוטוקול), הרי שכזכור - בא כחו של התובע טען בשמו כי הפיטורים היו "בלא כל סיבה" (שו' 8 בעמ' 1 לפרוטוקול). עד כדי כך לא היתה, כביכול, סיבה לפיטורים הנטענים, עד שב"כ התובע הגדיר אותם כמנוגדים לחוק. באופן דומה, וגם לאחר בירור נוסף שב"כ התובע התבקש לעשות טען ב"כ התובע בשם התובע, כי סיבת הפיטורים הנטענים "היתה ונותרה עד עצם היום הזה מסתורית" (סעיף 1ד' להודעת ב"כ התובע שהוגשה ביום 2/6/08). אנו מניחים שב"כ התובע לא בדה דברים מלבו, אלא התבסס על דברים שהתובע מסר לו, כך שנראה שהתובע לא היה עקבי בטענה בדבר סיבת הפיטורים. 16. התובע גרס כי לאחר שחרורו מהכלא הוא בא אל הנתבע וביקש לשוב לעבודתו. ברור שאם, כגרסתו, הפיטורים היו טרם תחילת ריצוי עונשו ולא היו קשורים לכך, לא היתה לתובע סיבה להניח שהוא יוחזר לעבוד אצל הנתבעת, כמעט שנה לאחר שכבר פוטר (בלא סיבה או מטעמי צמצום). לפיכך, עצם הגרסה בדבר נסיונו של התובע לשוב לעבודה, אינה מתיישבת היטב עם הגרסה על כך שהוא פוטר. 17. יתרה מכך, בדיון המוקדם, ייחס ב"כ התובע את אקט הפיטורים לעצם העובדה שהוא לא התקבל בחזרה לעבודה לאחר שחרורו מהכלא (שו' 7-6 בעמ' 1 לפרוטוקול), אם אכן כך - ברור שלא היו פיטורים לפני הכניסה לכלא. אך ייתכן שאין לזקוף תמיהה זו לחובת התובע, בשל כך שהדברים נמסרו על ידי בא כחו בטרם השהות שהוא קיבל לברר את עמדתו המדוייקת של התובע. 18. אשר על כן, כאמור, אין אנו רואים את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח שהוא פוטר על ידי הנתבעים או מי מהם בטרם כניסתו לריצוי תקופת מאסרו. 19. בסעיף 8 לכתב ההגנה נטען כי התובע, כביכול, "ביקש" לסיים את עבודתו אצל הנתבעת. בסעיף 15 לכתב ההגנה נטען כי התובע הודיע על סיום עבודתו בשל כך שהתעתד להתחיל את ריצוי עונשו. גם טענות אלה אין אנו מקבלים, שכן הנתבע עצמו כלל לא העיד עליהן. לדעתנו, מאחר שהן התובע והן הנתבע ידעו על כך שהתובע אמור להתחיל את ריצוי עונשו, לא היה כל צורך לא בהודעת פיטורים ואף לא בהודעת התפטרות, ולא נראה לנו שמי מהם מסר למשנהו הודעה כלשהי על כך. היה ברור שעבודת התובע תופסק עם כניסתו לכלא וכפי הנראה הצדדים לא הודיעו זה לזה מה יהיה גורל משרתו של התובע עם שחרורו מהכלא. 20. לגרסת התובע - הוא פנה לנתבע לאחר שחרורו מהכלא וביקש להתקבל בחזרה לעבודה. גם גרסה זו של התובע אין אנו מקבלים. סיבה אחת לכך נמנתה כבר בסעיף 16 לעיל. סיבה נוספת לכך מצויה בעובדה שמכתביו של ב"כ התובע מיום 6/11/07 ומיום 21/11/07, כלל אינם מזכירים את הפניה הזו, וכך גם לא מכתב התביעה. הגרסה בדבר הפניה להתקבל בחזרה לעבודה, נולדה למעשה כהסבר לאופן הפיטורים (כשהטענה המקורית היתה, כזכור, שהפיטורים היו בכך שהתובע לא התקבל בחזרה לעבודה), ולאחר מכן - כנראה כדי שלא להיראות עוד פחות עקבי, נותרה גרסה זו על כנה אף שלגבי הפיטורים הנטענים כבר הועלתה גרסה אחרת על פיטורים מפורשים, בטרם הכניסה לכלא, גרסה שאותה דחינו לעיל. 21. אין מניעה שנכונה גרסת הנתבע על כך שאם התובע היה פונה אליו עם שחרורו מהכלא, היה הנתבע מקבל אותו בחזרה לעבודה אצל הנתבעת. גרסה זו סבירה בעינינו נוכח היחסים שהיו בין התובע לבין הנתבע, אך ממילא אין אנו צריכים לקבוע אם היא נכונה. די לנו בכך שדחינו את גרסת התובע על כך שעם שחרורו מהכלא הוא ביקש לחזור לעבודה. 22. אנו מניחים שהיתה פניה מצד התובע אל הנתבע, כשנה וחצי לאחר שחרורו של התובע מהכלא, שכן ביום 10/8/06 - הוציא הנתבע מכתב בשם הנתבעת, שבו אישר כי התובע סיים את עבודתו אצל הנתבעת ביוני 2004. 23. למעלה משנתיים וחצי לאחר שחרורו של התובע מהכלא - שלח ב"כ התובע את מכתבו לנתבעת (מכתב מיום 6/11/07) ולשתי הנתבעות (מכתב מיום 21/11/07). הנתבע רגז על כך, ראה בכך כפיות טובה מצד התובע, ולא השיב על המכתבים. לאחר מכן - הוגשה התביעה. הזכאות לפיצויי פיטורים 24. משדחינו את גרסת התובע על כך שפוטר, נראה שברור שניתן לקבוע שהוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובע הפסיק את עבודתו בשל כך שהחל לרצות את תקופת המאסר שנגזרה עליו. ייתכן שאילו היה פונה לנתבע סמוך לאחר שחרורו ממאסרו (כ-7 חודשים לאחר שנכלא), היה הנתבע משיב אותו לעבודה, אלא שהתובע לא פנה לנתבע בענין זה, עד לחידוש הקשר, כנראה רק כשנה וחצי לאחר השחרור מהמאסר (ולמעלה משנתיים לאחר הפסקת העבודה). בנסיבות אלה - אין כל מקום לקבוע שהוא פוטר. 25. מעבר לנדרש, נעיר כי אף אם היה נקבע שיחסי העבודה הסתיימו רק בשל כך שהתובע נכלא, ואף אם היינו קובעים שעם שחרורו הוא ניסה להתקבל בחזרה לעבודה ולא הצליח, סביר להניח שלא היינו רואים את התובע כזכאי לפיצויי פיטורים, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה במקרים דומים. (ראו: דב"ע לד/34-9 עוזיאל - שטרנשוס (לא פורסם; אוזכר בין השאר בדב"ע לט/19-2 הברמן - נשר בע"מ פד"ע י"א 346, ובדב"ע שם/116-2 סלמה- מדינת ישראל, פד"ע י"ב 375). 26. התוצאה היא שדין התביעה בענין פיצויי פיטורים - להידחות. הערות נוספות 27. משדחינו את התביעה לפיצויי פיטורים שוב אין צורך להכריע בשאלת הרמת המסך. עם זאת, נעיר כי סביר להניח שאם היינו צריכים להחליט בכך, לא היינו מרימים את המסך. התובע לא הראה כל עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע לבין הנתבעת. הנתבע אמנם פעל בשמה של הנתבעת, אך עשה זאת כאורגן שלה. לא היה ערוב נכסים בין הנתבע לבין הנתבעת. ייתכן שבעצם העובדה שהתובע קיבל מספר פעמים את שכרו מגינון נפסו 2003, היה ניתן לראות עילה כלשהי להרמת המסך בין שתי הנתבעות, אלא שלא נראה לנו שדי בכך. מכל מקום, כאמור, עם דחיית התביעה בענין פיצויי הפיטורים, אין אנו צריכים להחליט בשאלת הרמת המסך. 28. מחלק מדברי התובע בעדותו וכן מבקשת הנתבעים להגיש את המסמך שהם רצו להגיש במצורף לסיכומיהם, וכן מתלושי המשכורת, נראה שהנתבעת ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני כלשהו אשר כלל גם מרכיב של פיצויי פיטורים, ונראה שהתובע הצליח לקבל לפחות חלק מהסכום שם - לידיו. עניינים אלה לא היו חלק מהפלוגתאות, ועל כן אין אנו דנים בכך, אך אם אכן יש סכומים המצויים בקופת גמל כלשהי כתוצאה מעבודתו של התובע אצל הנתבעת, אנו ממליצים לנתבעת להביא לכך שהסכומים האמורים ישוחררו לזכות התובע. לסיכום 29. בשל המוסבר לעיל - אנו דוחים את התביעה. 30. כשאנו זוקפים לחובת הנתבעים את הבקשה לצירוף מסמך, אך מנגד - מביאים בחשבון את עצם דחיית התביעה ואת דעתנו על כך שלא היה כל מקום לתבוע את הנתבע ואת גינון נפסו 2003 - אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים - ביחד - שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/09 אם לא ישולמו לפני כן. 31. על התובע לשלם לבית הדין את האגרה הדחויה. 32. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. מאסרפיטורים