פיטורים מחמת גיל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים מחמת גיל: רקע כללי 1. בפנינו תביעה למתן צו מניעה הקובע כי פיטורי התובעות נעשו שלא כדין ולכן הם בטלים וכן תביעה להצהרה על זכויות שונות הנגזרות, לטענת התובעות, מתפקידן כעובדות הוראה. במהלך הדיון שהתקיים בתיק זה ביום 14.2.05, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה בית הדין יכריע תחילה במסגרת פסק דין זה בשאלות הבאות: האם פיטוריהן של התובעות היו כדין, אם לאו? האם היתה הרעה חד צדדית שלא כדין, בתנאי העבודה של התובעות? האם התובעות זכאיות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים ע"י מוסדות חינוך רשמיים וזאת, מכח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953 (להלן: "התקנות" או "תקנות חינוך ממלכתי")? בעלי הדין 2. הנתבעת - רשת הגנים של אגודת ישראל (להלן: "הנתבעת") הינה עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי במסגרת החינוך העצמאי. הנתבעת הינה מוסד מוכר שאינו רשמי שרישיונו מונפק על פי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 ותיקצובה נעשה בהתאם להוראותיו של חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. הנתבעת מפעילה למעלה מ-400 גנים בפריסה ארצית ומעניקה שירותי חינוך לכ-12 אלף ילדים. הנתבעת מעסיקה כ-1,050 עובדים מנהליים ועובדי חינוך, מתוכם 443 גננות (ראה - סעיף 2(א) לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב 9/07 ארגון גננות חרדיות נ' הסתדרות המורים של אגודת ישראל ואח', , ניתן ביום 15.9.08; להלן: "ענין ארגון גננות חרדיות"). 3. בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי נדרשת הנתבעת לשלם לעובדיה שכר בהתאם לשיעורים ולכללים המקובלים במוסדות החינוך הרשמי. עמידה בדרישה זו הינה תנאי לתקצוב הנתבעת על ידי המדינה בשיעור של 75% מתקציבה הכולל. תקצוב שהוענק לנתבעת על ידי המדינה בתקופה הרלוונטית לתביעה (ראה - סעיף 2(א) לפסק דין בעניין ארגון גננות חרדיות וכן ראה - בג"צ 10296/02 ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ' שרת החינוך, התרבות והספורט ואח', , ניתן ביום 15.12.04 (להלן: "בג"צ ארגון המורים")). 4. בתחילת שנות ה-2000 נקלעה הנתבעת לגרעון כספי קשה שמקורו בשילובם של מספר גורמים והם: הפעלת גנים קטנים שמספר הלומדים בהם פחות מהמקובל בחינוך הממלכתי, שיעורים נמוכים מהמקובל של תשלומי הורים וזאת, בשל מצבם הכלכלי של משפחות רבות שילדיהם לומדים בגנים שמפעילה הנתבעת, הימנעותן של רשויות מקומיות מלהעביר את חלקן במימון גני הנתבעת, העסקת גננות וסייעות מעבר לתקן המתוקצב על ידי משרד החינוך, העברת פעילויות שאינן מתוקצבות על ידי משרד החינוך, השתתפות מועטה של משרד החינוך בהוצאות עבור הסעות ואי השתתפות של משרד החינוך בהוצאות שכירת המבנים בהם פועלים גני הנתבעת. יצוין, כי סממני המצוקה הכלכלית של הנתבעת מצאו ביטויים אף בחסר בהפקדות בקופה המרכזית לפיצויים. קופה בה צבורים סכומים שיש בהם כדי לכסות רק חלק קטן (כ- 20%) מהתחייבות הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים לעובדיה (ראה - עמ' 11 - 16 לפרוטוקול מיום 28.8.03 בבש"א 4352/03). 5. על מנת לאפשר את המשך פעילותה של הנתבעת גובשה תוכנית הבראה שכללה בתחילתה סגירת גנים קטנים ובלתי רווחיים וצמצום בהוצאות הנהלה וכלליות. חרף זאת, לא עלה בידי הנתבעת להגיע למצב של איזון תקציבי. זאת שעה שלטענת הנתבעת, המדינה התנתה את המשך תקצובה בהשגת איזון תקציבי ואף בקיומו של עודף שיאפשר כיסוי החסר הקיים בקופת הפיצויים המרכזית (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול מיום 28.8.03 בבש"א 4352/03). לאור האמור, קיבלה הנתבעת בחודש אפריל 2003 החלטה בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדיה לתקופה של שנה וחצי ודחייה של תשלומי ההבראה והביגוד. מהראיות עולה - כי בהמשך לכך ולצורך השגת היעד של איזון תקציבי באמצעות ההפחתה בעלויות השכר, התמקדה הנתבעת בתובעות, אשר נדרשו לשאת על גבן עיקר העול שהוטל על העובדים כתוצאה מתוכנית ההבראה. כן עולה מהראיות כי המכנה המשותף לכל התובעות הינו - היותן עובדות ותיקות שצברו מעל 25 שעות וותק של עבודה בנתבעת. זאת, עוד בשנת 03'. אי לכך, במסגרת ההליך שבפנינו, ביקשו התובעות למעשה לתקוף את הפעולות שכוונו כלפיהן, כאשר עיקר טענתן היא - כי פעולות אלה נעשו באופן חד צדדי, אשר הפלה אותן מחמת גילן בהשוואה ליתר עובדי הנתבעת. 6. טרם שנעמוד על מהותן של אותן פעולות ועל הליכי הביניים שננקטו ע"י התובעות לצורך מניעתן, נתייחס בקצרה לזהותן של התובעות ולנסיבותיהן האישיות, ככל שהן רלוונטיות להכרעה בהליך זה: התובעת 1 - הגב' שמחה בוסי (להלן: "הגב' בוסי") הינה כיום בת 61 והיא מועסקת כגננת במסגרת הנתבעת מזה כ-43 שנים. אחד מילדיה של הגב' בוסי, המתגורר עימה, סובל מתסמונת דאון. בעלה נכה וסובל מבעיות בריאותיות שונות. הגב' בוסי הינה המפרנסת העיקרית של משפחתה (ראה - סעיף 2 לתצהיר הגב' בוסי מיום 8.11.04). התובעת 2 - הגב' יהודית קליין (להלן: "הגב' קליין") מועסקת כגננת בנתבעת מזה כ-37 שנים. הגב' קליין הינה אלמנה מזה 18 שנה ומפרנסת יחידה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' קליין מיום 8.11.04). התובעת 3 - הגב' לאה רחל יוסף (להלן: "הגב' יוסף") מועסקת בנתבעת כ-39 שנים, מהן כ-24 שנים כגננת אם ולאחר מכן כגננת משלימה. הגב' יוסף הינה בת 59 והינה המפרנסת היחידה של משפחתה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' יוסף מיום 8.11.04). התובעת 4 - הגב' שרה שטרן (להלן: "הגב' שטרן") מועסקת כגננת בנתבעת כ-34 שנה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' שטרן מיום 8.11.04). התובעת 5 - גב' רחל ברזל (להלן: "הגב' ברזל") הינה בת 56 אלמנה ואם לשבעה ילדים. הגב' ברזל מועסקת בנתבעת 37 שנים בתפקיד גננת אם (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' ברזל מיום 8.11.04). התובעת 6 - גב' ציפורה מהצרי (להלן: "הגב' מהצרי") הינה בת 52, מפרנסת יחידה ומועסקת בנתבעת כ-31 שנה כגננת אם (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' מהצרי מיום 10.11.04). התובעת 7 - גב' לאה אנקונינה (להלן: "הגב' אנקונינה") הועסקה כגננת בנתבעת כ-35 שנים ועד ליום 31.8.04, מהן כ-25 שנים כגננת אם ולאחר מכן כגננת שי"ח בחינוך המיוחד. הגב' אנקונינה הינה בת 59, אם ל-9 ילדים ומפרנסת יחידה של משפחתה (ראה - סעיפים 3-9 לתצהיר הגב' אנקונינה מיום 8.11.04). התובעת 8 - הגב' איילה חיים (להלן: "הגב' חיים") הינה בת 51 והיא מועסקת בנתבעת כ-33 שנים כגננת אם. הגב' חיים הינה אם ל-5 ילדים ומפרנסת יחידה של משפחתה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' חיים מיום 8.11.04). התובעת 9 - הגב' נצחיה שמואלי (להלן: "הגב' שמואלי") מועסקת בנתבעת 38 שנים כגננת אם. הגב' שמואלי הינה בת 57, אם ל-6 ילדים ומפרנסת יחידה של משפחתה (ראה - סעיף 3 בתצהיר הגב' שמואלי מיום 8.11.04). התובעת 10 - הגב' מזל גמליאלי (להלן: "הגב' גמליאלי") מועסקת כגננת בנתבעת 42 שנים. הגב' גמליאלי הינה בת 61 ואם ל-7 ילדים, ביניהם ילדה הסובלת מפיגור שכלי וליקוי נפשי. הגב' גמליאלי הינה המפרנסת העיקרית של משפחתה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' גמליאלי מיום 8.11.04). התובעת 11 - הגב' חוה הורביץ (להלן: "הגב' הורביץ") הינה בת 49, אם ל-5 ילדים ומפרנסת עיקרית. הגב' הורביץ הועסקה בנתבעת כ-30 שנים ועד ליום 31.8.07 (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' הורביץ מיום 10.11.04 וכן הודעת ב"כ התובעות מיום 20.2.08). התובעת 12 - הגב' רומה שוקר (להלן: "הגב' שוקר") מועסקת כגננת בנתבעת למעלה מ-45 שנים. בתקופה האחרונה לעבודתה, הועסקה כגננת אם בגן רחובות. הגב' שוקר הינה בת 65 והיא אם ל- 7 ילדים (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' שוקר מיום 8.10.04). התובעת 13 - הגב' לאה דורון (להלן: "הגב' דורון") הינה בת 50, אם ל-4 ילדים קטינים והיא מועסקת בנתבעת כ-30 שנים (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' דורון מיום 8.11.04). התובעת 14 - גב' רחל הרשברג (להלן: "הגב' הרשברג") הועסקה כגננת בנתבעת 24 שנים עד לפיטוריה ביום 31.8.03 הגב' הרשברג הינה בת 48 ומפרנסת יחידה (ראה - סעיף 3 ו-9-12 לתצהיר הגב' הרשברג מיום 10.11.04). התובעת 15 - גב' חביבה אייזנשטט (להלן: "הגב' אייזנשטט") הועסקה בנתבעת כגננת. במועד פיטוריה (31.8.03) היתה הגב' אייזנשטט בת 55 ובעלת ותק של 34 שנים בנתבעת. הגב' אייזנשטט הינה כיום בת 61, אם ל-6 ומפרנסת יחידה של משפחתה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' אייזנשטט מיום 8.11.04). התובעת 16 - גב' מרים דוריב (להלן: "גב' דוריב") הועסקה בנתבעת כ-33 שנים עד ליום 31.8.03 והינה כיום בת 66 (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' דוריב מיום 8.11.04). הפעולות שננקטו ביחס לתובעות וההליכים בבית הדין 7. לקראת תום חודש מאי 2003 שלחה הנתבעת הודעות פיטורים לכל העובדות הותיקות אשר צברו מעל 25 שנות ותק בנתבעת, ובכלל זאת אף לתובעות (ראה - נספח ג' לתגובת הנתבעת בבש"א 4352/03). מרבית המכתבים היו בנוסח זהה, כדלקמן : "1. על פי החלטת ההנהלה וכמתחייב מתוכנית הצמצומים, אנו נאלצים להודיע לך בזה על סיום עבודתך מיום ג' באלול תשס"ג 31.8.03. 2. ניתן לפנות בהליך שימוע החל מאמצע חודש יוני ש.ז. אין בהליך השימוע כדי לפגוע בסופיות הפיטורין, כאמור במכתב זה. 3. מודים על עבודתך ומאחלים לך הצלחה. 4. בנוגע להתחשבנות, ניתן לפנות החל מסוף חודש אוגוסט למדור שכר ופיצויים." (ראה גם - נספח ב' לתצהיר הגב' שמואל, נספח ג' לתצהיר הגב' חיים, נספח ב' לתצהיר הגב' בוסי, נספח ב' לתצהיר הגב' שטרן, נספח ב' לתצהיר הגב' שוקר, נספח ג' לתצהיר הגב' אייזנשטט ונספח ג' לתצהיר הגב' דוריב; ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צוין אחרת). עם קבלת מכתב הפיטורים, ניסו התובעות להעביר את רוע הגזירה על ידי פניות ישירות ועקיפות להנהלת הנתבעת, פניות אשר לא זכו להתייחסות (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 28.8.03 בבש"א 4352/03, ש' 14-18 וכן ראה - סעיפים 30-32 לתצהיר הגב' בוסי). 8. בתחילת חודש 7/03, לאחר מסירת הודעת הפיטורים ובמסגרת שיחות קבוצתיות ואישיות שקיימה הנתבעת עם התובעות הודיעה הנתבעת כי היא תאפשר לתובעות לשוב לעבודתן בתנאי שהן תוותרנה על כל שנות הוותק והזכויות הנגזרות ממנו מעבר ל-12 שנות ותק. התובעות מצידן לא הסכימו לפגיעה זו בתנאי העסקתן, אך היו נכונות לקיים מו"מ עם הנתבעת במטרה להשיג הסכם המסדיר באופן שוויוני את תרומתן לתוכנית ההבראה (ראה - סעיפים 33-34 לתצהיר הגב' בוסי). בנסיבות הללו, ניסו התובעות להתארגן ולפעול כקבוצה. במסגרת פעילותן, פנו התובעות באמצעות מגשרת בשם נעמי לוינשטיין לנתבעת בבקשה לנהל עימן מו"מ לצורך גיבוש הסדר פשרה. דא עקא, שהנתבעת סירבה לנהל עימן מו"מ כאמור. בנוסף, נעשו ניסיונות מצד התובעות לפנות לנתבעת באמצעות רבנים ואנשי ציבור חרדיים, אך ללא תוצאה (ראה - עדות עד הנתבעת - הרב רוזנבלום בפרוטוקול הדיון מיום 22.10.06 עמ' 40 ש' 18-21 וכן עדות הגב' בוסי בפרוטוקול מיום 23.4.06 עמ' 2 ש' 24-26, עמ' 3 ש' 1-6, עמ' 5 ש' 17-26, כמו כן, ראה - סעיפים 37-40 לתצהיר הגב' בוסי; כן ראה - נספח ה/1 לכתב התביעה). יוער, כי על אף שהנתבעת הציעה לתובעות, לאחר פיטוריהן, להקלט חזרה לעבודתן בתנאי שכר פחותים, תוך פגיעה קשה ברכיב הוותק, הרי שבתגובה לפנייתה של המגשרת - הגב' לוינשטיין, שבה התובעת לעמדתה הראשונית והבהירה לתובעות כי אין היא מבטלת את מכתבי הפיטורים שהוצאו להן וכי אין היא נכונה לנהל עימן מו"מ פרטני, ובלשון מכתבה של הנתבעת מיום 12.8.03 לאמור: "1. ... הפיטורים לא בוטלו. 2. ... גננת אשר תתייצב לעבודה, תעשה זאת ללא אישור וללא כל שכר ובמידת הצורך אף תסולק מהמקום. 3. ... הרשת אינה מנהלת מו"מ פרטניים עם הגננות וכל המו"מ נערכים עם הסתדרות המורים של אגודת ישראל בלבד וחלים על כל עובדי ההוראה של הרשת." (ראה - נספח ו' לבקשה בבש"א 4352/03). יוער כי ביחס למעמדה של "הסתדרות המורים של אגודת ישראל" הנזכרת במכתבה הנ"ל של הנתבעת נכתב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין ארגון גננות חרדיות, כי גורם זה - בה ראתה הנתבעת כתובת בלעדית לניהול מו"מ - איננה ארגון עובדים. זאת בין היתר, בשל היותו של הארגון הנ"ל ארגון "מטעם" הנתבעת, הנשלט ומכוון על ידי הנהלת הנתבעת ובשים לב לכך שארגון זה לא פעל למעשה להגנה על עניינן של הגננות בנתבעת במהלך למעלה מ-50 שנות קיומו. בנוסף, קבע בית הדין הארצי לעבודה באותו עניין כי הסתדרות המורים של אגודת ישראל אינה ארגון עובדים ואיננה ארגון יציג של גננות הנתבעת, מאחר והוא אינו מגשים ערכים של שוויון בין המינים ומאחר ומדובר בארגון שאינו דמוקרטי (ראה - סעיף 26 לפסק הדין בעניין ארגון גננות חרדיות). 9. בנסיבות הללו - לאחר שהנתבעת הבהירה לתובעות כי פיטוריהן עומדים בעינם, כי הן "תסולקנה" ממקום עבודתן ככל שתתייצבנה אליו וכי אין בכוונתה לנהל עימן מו"מ פרטני אודות הפגיעה בתנאי עבודתן - פנו התובעות לבית דין זה בבקשה למתן צווי מניעה זמניים למניעת פיטוריהן ולמניעת הפגיעה בשכרן. יוער, כי דרכן של התובעות לבית הדין לא היתה קלה והן החליטו לעשות כן רק לאחר לבטים קשים ולאחר שקיבלו היתר לכך מרבנים. כן יוער כי התובעות פנו לראשונה לבית הדין ביום 13.8.03, כאשר במועד זה הן לא היו מיוצגות בשל מצוקתן הכלכלית (ראה - סעיף 12 לבקשה בבש"א 4352/03). 10. הדיון הראשון בעניינן של התובעות התקיים ביום 18.8.03, כאשר בתום דיון זה הוחלט על צירוף גורמים נוספים שהיו מעורבים במו"מ הנוגע לתוכנית ההבראה בנתבעת, ובהם גם החשב המלווה מטעם המדינה. זאת, על מנת לבחון אפשרות להמשיך את העסקתן של התובעות בהתאם לתנאים שיסוכמו בין הצדדים. במהלך דיון נוסף שהתקיים ביום 21.8.03, חזרה הנתבעת על הצעתה, לפיה מרבית התובעות תוחזרנה לעבודה בכפוף להסכמתן לפגיעה בתנאי שכרן. פגיעה שתתבטא בהפחתת וותקן הצבור - שעלה בשנת 2003 על 25 שנות וותק - ל-12 שנות וותק בלבד. הפחתה שתבוצע - כך לפי הצעת הנתבעת בבית הדין - רק לאחר חתימה על הסכם הבראה מול המדינה, אשר יבטיח ערבות לתשלום מלוא הפיצויים להן זכאיות התובעות. זאת, בשים לב לחסר הקיים בקופת הפיצויים המרכזית של עובדי הנתבעת. 11. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים ניתנה ביום 31.8.03 החלטה, במסגרתה הורה בית הדין על אכיפת יחסי עבודה. זאת, לאחר שהוא שוכנע, ברמה הלכאורית, כי פיטורי התובעות היו נגועים באפליה פסולה מטעמי גיל ולא עלו בקנה אחד עם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ועם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כן, נקבע בהחלטה הנ"ל כי הוכח, ברמה הלכאורית, שהחלטת הנתבעת לפטר את התובעות חרגה ממתחם הסבירות וכי הליך הפיטורים היה בלתי תקין ונעשה תוך התנכרות לזכות השימוע. יצוין - כי במסגרת ההחלטה הנ"ל לא נעתר בית הדין לבקשתן של התובעות למתן סעדים כספיים זמניים. זאת, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי סעד מסוג זה ינתן רק במקרים חריגים ובשים לב למו"מ שהתנהל בזמנו בנוגע לתוכנית ההבראה. מו"מ אשר לא הניב תוצאות. 12. למרבה הצער, נדמה היה כי עוד בטרם יבשה הדיו על ההחלטה שנתן ביה"ד בבש"א 4352/03 וכבר ביקשה הנתבעת לפעול לעקיפתה. זאת, באמצעות פגיעה אנושה בתנאי ההעסקה של חלק מהתובעות - הגב' אנקונינה, הגב' שוקר, ושתי תובעות נוספות אשר בינתיים נטשו את ההליך (הגב' עליזה אוחיון והגב' בת שבע אברהם): אשר לתובעת הגב' אנקונינה - הרי שלאחר ההחלטה בבש"א 4352/03 בדבר המשך העסקתה - הפחיתה הנתבעת את היקף משרתה של הגב' אנקונינה מ-24 שעות עבודה בשבוע (משרה מלאה) ל-10 שעות עבודה בשבוע בלבד וזאת, בתמורה לשכר שעתי של 30 ש"ח. כפועל יוצא מכך, הופחת שכרה של הגב' אנקונינה מ-8,300 ש"ח לחודש, עובר להפחתה, ל- 1,300 ש"ח לחודש - לאחריה (ראה - סעיף 3 לתצהיר הגב' אנקונינה התומך בבקשה מושא ההחלטה מיום 19.4.04). אשר לגב' שוקר - הרי שהנתבעת הפחיתה את שכרה מ-8,300 ש"ח ברוטו ל-2,700 ש"ח ברוטו (ראה - סעיפים 19-21 לתצהיר הגב' שוקר התומך בבקשה מושא ההחלטה מיום 19.4.04). במסגרת ההחלטה שניתנה כאמור ביום 19.4.04, קבע בית הדין, כי הפחתת שכר בשיעור של עשרות אחוזים העמידה את שכרן של התובעות הנ"ל על סכום שאין די בו לקיום בכבוד. כמו כן, נקבע כי הוכח לכאורה שהפחתת השכר מרוקנת למעשה מתוכן את החלטת בית הדין מיום 31.8.03 (בבש"א 4352/03) בדבר אכיפת יחסי עבודה. לאור האמור, הורה בית הדין לשלם למבקשות באותו הליך שכר חודשי ברוטו אשר לא יפחת מ-75% משכרן כפי שהיה בחודש אוגוסט 2003. כמו כן, קבע בית הדין - כי ככל שהנתבעת סבורה כי קיימים נימוקים חדשים המצדיקים את פיטוריהן של מי מהתובעות, הרי שהיא תהיה זכאית לעתור לבית הדין בבקשה להפסיק את עבודתן. 13. ניסיון נוסף של הנתבעת לעקוף את החלטות בית הדין נעשה במסגרת הפרשנות היצירתית שניתנה על ידה להחלטות בית הדין, כפי שפורטו לעיל. פרשנות לפיה - החיוב בתשלום שכר חודשי לתובעות (מושא ההחלטה מיום 19.4.04) אשר לא יפחת מ-75% משכרן בחודש 8/03 מותנה בהיקף משרתן, כפי שזה יוגדר על ידה. משמע - לשיטתה של הנתבעת, ההחלטות הנ"ל לא מנעו ממנה להפחית באופן חד צדדי את היקף משרתן של התובעות ולגזור מהיקף מופחת זה את שיעור התשלום שנקבע בהחלטה מיום 19.4.04. פרשנות זו נדחתה על ידי בית הדין בהחלטה מיום 4.11.04. 14. ביום 7.8.07 היתה זו הנתבעת שפנתה לבית הדין בבקשה לאשר את פיטוריהן של חלק מתובעות אשר המכנה המשותף לכולן היה - גילן, אשר עלה במועד הגשת הבקשה על 55 שנה (הגב' בוסי, הגב' קליין, הגב' יוסף, הגב' ברזל, הגב' שמואלי, הגב' שוקר והגב' גמליאלי). כמו כן, ביקשה הנתבעת את אישור בית הדין להפחתת שכרן של תובעות אחרות שגילן במועד הגשת הבקשה היה צעיר מ-55 (הגב' מהצרי, הגב' שטרן, הגב' חיים והגב' דורון). הנתבעת הוסיפה וטענה בבקשתה הנ"ל כי נוכח מצבה הכללי בכוונתה לפטר את העובדים הוותיקים שעלות פיצויי הפיטורים שלהם היא הגבוהה ביותר. זאת, נוכח "כוונתו" של משרד האוצר לשאת בעלות פיצויי הפיטורים שלהם עד לגובה של 150%. כוונה אשר לא יצאה מן הכח אל הפועל עד עצם היום הזה. יוער כי בנוסחה המקורי של הבקשה שהגישה הנתבעת התבקש גם היתר לפיטוריה של התובעת הגב' מהצרי, שגילה היה צעיר מ-55 שנה. עם זאת, לאחר הגשת הבקשה הודיעה הנתבעת על תיקונה של הבקשה ועל חזרתה מהדרישה להתיר את פיטוריה של הגב' מהצרי. תחת זאת עתרה הנתבעת אך ורק לאישור ההפחתה בשכרה של הגב' מהצרי. בית הדין נתן החלטתו בבקשת הנתבעת ביום 9.10.07, במסגרתה דחה את הבקשה בציינו, בין היתר, כי יש טעם לפגם בעיתוי הגשתה, לאחר מעשה וזמן רב לאחר הוצאת הודעת פיטורים לתובעות מושא הבקשה. בית הדין הוסיף וקבע כי היעתרות לבקשה להתיר את פיטורי התובעות משמעה - הפקרתן לגורלן של עובדות בגיל מתקדם שהקדישו את מיטב שנותיהן לעבודה בנתבעת, ללא מקור פרנסה. זאת, שעה שעולה לכאורה כי הנתבעת לא עשתה את המוטל עליה על מנת להבטיח את זכויותיהן הסוציאליות לעת פרישה ושעה שעולה כי גם בקופת הפיצויים של הנתבעת אין די כדי להבטיח תשלום פיצויי פיטורים לתובעות. אי לכך, קבע בית הדין כי מתן היתר לפיטורי התובעות מושא בקשתה של הנתבעת, מהווה פגיעה בציווי המוסרי של "אל תשליכני לעת זקנה" וכן קבע - כי מהראיות שהובאו בפניו עולה לכאורה כי הכוונה לפטר את התובעות (מושא הבקשה) טומנת בחובה אפליה פסולה מטעמי גיל ורצון של הנתבעת להקיא מתוכה את העובדות המבוגרות. אשר לתובעות לגביהן התבקש בית הדין לאשר הפחתת שכר, קבע בית הדין כי אין להיעתר לבקשה זו לאור נוסחה הגורף והכללי. 15. על רקע ההחלטות שניתנו ע"י בית הדין, כמפורט לעיל, הגישו התובעות (הגב' בוסי, הגב' קליין, הגב' יוסף, הגב' ברזל, הגב' שמואלי, הגב' שוקר, הגב' גמליאלי, הגב' מהצרי, הגב' שטרן, הגב' חיים והגב' דורון) שלוש בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: "הבקשות לביזיון"): הבקשה הראשונה הוגשה ביום 6.11.07 על ידי התובעות הנ"ל, ובמסגרתה התבקש בית הדין ליתן צו שמטרתו לכוף על הנתבעת לציית להחלטת בית הדין מיום 9.10.07 שלא לפטר את התובעות הגב' בוסי, הגב' קליין, הגב' יוסף, הגב' ברזל, הגב' שמואלי, הגב' שוקר והגב' גמליאלי וכן לשלם לתובעות הגב' מהצרי, הגב' שטרן, הגב' חיים והגב' דורון שכר שלא יפחת מ-75% ממשכורתן בחודש אוגוסט 2003. הבקשה השניה הוגשה ביום 8.11.07 על ידי התובעות: הגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל, ובה נטען כי עם פתיחת שנת הלימודים הן התבשרו על סגירת גניהן על ידי הנתבעת ועל הודעה שנתנה הנתבעת לצדדים שלישיים אודות הסגירה ו"הסרת החסות" מן הגנים. לטענתן של התובעות הנ"ל, סגירת הגנים היתה פעולה מלאכותית שנועדה להביא לסיום העסקתן בניגוד להחלטת בית הדין בבש"א 4352/03. הבקשה השלישית הוגשה ביום 11.11.07 על ידי הגב' בוסי במסגרתה התבקש בית הדין לכוף את העסקתה בגן הילדים בו הועסקה משך שנים רבות. הנתבעת הגישה תגובה לבקשות לביזיון, במסגרתה טענה כי היא החליטה לסגור למעלה מ-55 גנים לפני פתיחת שנת הלימודים ובכללם גם את הגנים בהם הועסקו הגב' קליין, הגב' בוסי והגב' ברזל. הנתבעת אף טענה, כי היא החליטה על סגירת גנה של הגב' בוסי מאחר וסברה כי אין זה ראוי להמשיך ולהקדיש משאבים לגן אשר ילדיו אינם דבקים בדרכה החינוכית. אשר לגנן של הגב' קליין והגב' ברזל טענה הנתבעת כי מדובר בגן של ילדי חסידות קרעטשניף המחנכת ילדים בדרכה, וכי נוכח חילוקי הדעות המתמשכים בין הנתבעת לבין מוסדות חסידות קרעשטניף, היא (הנתבעת) הגיעה למסקנה כי ראוי שהצדדים יפרדו. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הגננות שגניהן נסגרו ובכללן התובעות מושא הבקשות לביזיון, נדרשו להופיע במשרדיה על מנת לקבל שיבוץ לגן אחר וכי כל הגננות שנדרשו לעשות כן, למעט הגב' בוסי הגב' קליין והגב' ברזל, פעלו בהתאם להוראותיה ושובצו בגנים אחרים. כן טענה הנתבעת, כי החלטת בית הדין מיום 9.10.07 לא כפתה עליה להעסיק את הגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל דווקא בגנים בהן עבדו בשנים עברו וכי היא מצידה ביקשה להמשיך ולהעסיק אותן, אך הן סירבו בכל תוקף לעבוד בגנים אחרים ובכך לטענתה - נטשו את עבודתן בנתבעת. אי לכך, טענה הנתבעת כי נוכח נטישת מקום העבודה, אין היא מחויבת עוד לשלם לגב' קליין, לגב' בוסי ולגב' ברזל שכר. 16. ביום 10.12.07, לאחר שהוגשו הבקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט, לאחר שבית הדין קבע מועד לדיון בהן (ליום 16.12.07) ולאחר שתמה שמיעת הראיות בתיק העיקרי מושא פסק דין זה - הגישה הנתבעת בקשה למתן פסק דין חלקי המורה על ביטול פיטוריהן של התובעות. בבקשתה זו נקטה הנתבעת כלפי בית הדין בלשון שהריסון והאיפוק זרים לה. בעיקר הלינה הנתבעת על התמשכות ההליכים בתיק זה. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מתרומתה הנכבדה להתמשכות ההליך, בין היתר, ע"י הפרשנות היצירתית שנתנה מעת לעת להחלטות בית הדין וע"י הגשת בקשות סרק, שהבקשה למתן פסק דין חלקי היתה דוגמא להן. 17. יוער כי סגנונה הבוטה של הנתבעת כמו גם חוסר הכבוד שהיא רכשה לזמנו השיפוטי של בית הדין ולזמנן של התובעות מצאו ביטויים גם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 16.12.07 בבקשות לביזיון: בפתח הדיון - שהתקיים במועד זה (בבקשות לביזיון) - חזרה הנתבעת על בקשתה מיום 10.12.07 למתן פסק דין המבטל את פיטורי התובעות, כאשר לשיטתה, לאור בקשתה הנ"ל התייתר הצורך בקיומו של הדיון בבקשות לביזיון. לאור זאת החליט בית הדין, בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים, לאפשר לתובעות להגיב לבקשה וכן קבע כי ההחלטה בבקשת הנתבעת כאמור תינתן לאחר קבלת תגובתן של התובעות. בעקבות החלטה זו הודיעה הנתבעת כי היא מבקשת "לעצור את הדיון" על מנת לפנות לבג"צ (כך ממש!) וזאת על מנת שזה האחרון יורה לבית הדין לנמק מדוע הוא מסרב ליתן פסק דין כפי בקשתה. בקשה זו של הנתבעת נדחתה על ידי בית הדין בהחלטה שניתנה אף היא במעמד הצדדים. משכך הדיון בבקשות לביזיון התקיים כמתוכנן ביום 16.12.07, חרף ניסיונות הנתבעת למנוע את קיומו. זה המקום להעיר כי חרדתה של הנתבעת מפני התמשכות ההליכים לא מצאה ביטויה אף במהלך הדיון לגופן של הבקשות לביזיון: שכן במהלך הדיון שהתקיים בהן ביום 16.12.07 התחוור כי המצהיר מטעמה של הנתבעת לא התייצב לחקירה על תצהירו. אי לכך, לפנים משורת הדין ועל מנת שלא יהיה ספק שהיה לנתבעת יומה בבית הדין - נעתר בית הדין לבקשת הנתבעת לקיים דיון נוסף בבקשה לביזיון ביום 18.12.07 וזאת לצורך שמיעת העד מטעמה. 18. אשר לבקשתה של הנתבעת מיום 10.12.07 - למתן פסק דין הנותן תוקף להודעתה בדבר ביטול פיטורי התובעות - הרי שבית הדין דחה את הבקשה, לאחר קבלת תגובתן של התובעות. זאת, במסגרת החלטתו מיום 16.1.08. החלטה במסגרתה אף נקבע כי לא ניתן להימנע מהמסקנה כי הטעם האמיתי העומד מאחורי בקשתה של הנתבעת למתן פסק דין חלקי נעוץ כנראה ברצונה של הנתבעת לחמוק מביצוע החלטות בית הדין שאינן נראות לה. בית הדין אף קבע באותה החלטה כי מחד - הודיעה הנתבעת לבית הדין על "ביטול" כביכול של הודעת הפיטורים, אך מאידך בפועל היא (הנתבעת) - חדלה לשלם שכר למספר תובעות משך חודשים, כאשר חלק מהתובעות אף לא שובץ לעבודה בנתבעת ובלשון ההחלטה לאמור: "... עולה אפוא מהדברים כי הבקשה מושא החלטה זו הוגשה לבית הדין בחוסר תום לב מובהק ותוך הצגת מצגים שאינם מדויקים לבית הדין: בעוד שבמסגרת הבקשה מודיעה הנתבעת כי היא חוזרת מהודעת הפיטורים, הרי שבפועל היא איננה מתייחסת, לפחות לחלק מהתובעות, כאל מי שמועסקות על ידה. 10. חמור מכך, מעדותו של העד מר רוזנבלום במסגרת הדיון בבקשה לביזיון עולה - כי הטעם לכך שהנתבעת אינה משלמת מזה חודשים לחלק מן התובעות המועסקות על ידה ולו שקל אחד - נעוץ בחוסר שביעות הרצון של הנתבעת מהחלטות שנתן בית הדין בעבר, עת שאכף את יחסי העבודה ועת שמנע את עקיפת החלטתו על ידי הפחתה בלתי סבירה לכאורה בשכרן של חלק מהתובעות." (ראה - סעיף 9-10 להחלטה מיום 16.1.08). בית הדין הוסיף וקבע, באותה החלטה, כי לנוכח הטענות המורכבות שהועלו בכתבי התביעה ביחס להליך הפיטורים וביחס לסעדים השונים שהתבקשו בעטיו, הרי שהיעתרות לבקשתה של הנתבעת למתן פסק דין חלקי רק תאריך את הדיון ותיצור מחלוקות מיותרות, מהותיות ודיוניות בנוגע לפסק הדין המשלים שיידרש בית הדין ליתן. 19. ביום 16.1.08 ניתן גם פסק הדין במסגרת הבקשות לביזיון. פסק דין במסגרתו דחה בית הדין את בקשתן של התובעת מושא הבקשה: בפסק דינו, קבע בית הדין כי יש ממש בטענתן של התובעות באותו ענין כי הנתבעת אינה משלמת להן שכר וכי בכך טמונה לא רק הפרה של הוראות החוק, אלא גם הפרה של הצו שניתן בבש"א 4352/03, האוסר על פיטוריהן. שכן, באיסור לפטר טמונה, מטבע הדברים, גם חובה לתשלום שכר. עם זאת, הוסיף בית הדין וקבע כי הליך הביזיון אינו ההליך המתאים לכוף את ביצוע הצו שניתן. זאת, בין היתר, משום שבפני התובעות עומדת דרך חלופית ומידתית יותר של הגשת תביעה לתשלום שכר וחיוב בפיצוי הלנה, כמו גם דרך של הגשת בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על תשלום מלא או חלקי של שכרן. זאת כשם שעשו בעבר מספר תובעות אחרות במסגרת ההליך מושא ההחלטה מיום 19.4.04. בית הדין הוסיף וקבע בפסק הדין כי הדרך של הגשת תובענה, להבדיל מהליכי בזיון, היא הדרך הראויה בנסיבות העניין. זאת אף מהטעם שיש צורך להכריע תחילה בשאלת גובה השכר שבאי תשלומו יש לראות ניסיון לעקוף את צו המניעה הזמני שניתן בבש"א 4352/03, אשר אסר על הפיטורים. זאת, בשים לב למכלול הנסיבות הנוגעות לתובעות מושא בקשת הביזיון ולנתבעת, ובכלל אלה: היקף העסקתן של התובעות בתקופה מושא המחלוקת, מצבה הכלכלי של הנתבעת, מקומה של תוכנית ההבראה שביקשה הנתבעת ליישם, כמו גם העובדה שהעסקתן של התובעות היה מכח צו מניעה זמני. בית הדין הוסיף והתייחס במסגרת פסק הדין שניתן בבקשות לביזיון אף לטענותיהן של הגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל, לפיהן הנתבעת מפרה את החלטות בית הדין מאחר והיא אינה משבצת אותן לעבודה ואף אינה משלמת את שכרן. זאת, לאחר שהחליטה, סמוך לתחילת שנת הלימודים, לסגור את גניהן בשל שיקולים זרים. בעניין זה קבע בית הדין כי אף אם צודקות הגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל בטענתן כי הנתבעת החליטה לסגור את גניהן בשל שיקולים זרים - הרי שהליך הביזיון אינו ההליך הראוי לבירור סוגיה זו. שכן, הליך זה נועד לכוף על בעל דין ביצוע החלטה שיפוטית ברורה בנסיבות בהן אין אמצעי אחר שניתן לעשות בו שימוש. זאת שעה שבמקרה דנן לא נקבע באף לא אחת מהחלטות בית הדין כי חל איסור על הנתבעת לסגור את גניהן של הגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל וכי הנתבעת מנועה מלשבצן בגן אחר. 20. בעקבות פסק הדין שניתן בבקשות לביזיון - משהגב' בוסי, הגב' קליין והגב' ברזל לא שובצו לעבודה במסגרת הנתבעת ואף לא קיבלו שכר, ומשהנתבעת הוסיפה שלא לשלם את שכרה של הגב' שוקר, תוך שהיא מציעה לה שיבוץ המרע בצורה משמעותית את תנאי עבודתה - פנו האחרונות שוב לבית הדין במסגרת בש"א 607/08 ובש"א 716/08 . בבקשתן זו חזרו תובעות אלה על הטענות שהעלו במסגרת הבקשה לביזיון וכן הוסיפו כי הן פנו לנתבעת בבקשה לשבץ אותן בגנים אחרים, אך ללא הועיל. גב' בוסי, גב' קליין והגב' ברזל הטעימו בבקשתן הנ"ל כי חרף השמועות שנפוצו בענין סגירת גניהן, הנתבעת מעולם לא מסרה להן הודעה על סגירת הגנים ולא מסרה לידיהן הודעה ביחס לשיבוצן בגנים אחרים. זאת, לטענתן, משום שהנתבעת יזמה את סגירת הגנים אך ורק כדי להתנכל להן, לעקוף את החלטות בית הדין ולנקום בהן על פעילותן הארגונית. הנתבעת מנגד, טענה - כי גב' בוסי, גב' קליין והגב' ברזל התפטרו מעבודתן, משהמשיכו להתייצב לגנים בהם עבדו בעבר וזאת גם לאחר שנודע להן על סגירת הגנים. אשר לגב' שוקר - טענה הנתבעת כי אין לאכוף ביחס אליה יחסי עובד ומעביד בהתבסס על טענה של הרעת תנאים. זה המקום להעיר, במאמר מוסגר, כי ביחס להחלטות הנתבעת לסגור את הגנים על רקע פעילותן הארגונית של חלק מהתובעות אמר בית הדין הארצי לעבודה את דברו זה מקרוב בענין ארגון גננות חרדיות, לאמור: "מעוררת תהייה אף העובדה שרשת הגנים [הנתבעת] קיבלה החלטות שיש בהן משום סיוע ל'מאבקה' של הסתדרות אגו"י בהקמתו של ארגון גננות חרדיות. כך בין היתר, הרשת העבירה בראשית שנת הלימודים תשס"ח את הפעלת גניהן של מספר גננות שהן 'הרוח החיה בארגון גננות חרדיות' לידי הרשות המקומית." נראה כי דברים אלה מדברים בעד עצמם ואין מקום להוסיף עליהם. בהחלטה שניתנה ביום 13.4.08 בבש"א 607/08 ובבש"א 716/08, קיבל בית הדין את בקשתן של גב' בוסי, גב' קליין והגב' ברזל במובן זה שהוא חייב את הנתבעת לשלם אף להן שכר שלא יפחת מ-75% משכרן כפי שהיה בחודש 8/03. זאת, החל מיום 1.9.07 ועד למתן החלטה אחרת. אשר לגב' שוקר - קבע בית הדין כי על הנתבעת להימנע - עד למתן החלטה אחרת - מלהציבה לעבודה כסייעת (להבדיל מגננת) תוך פגיעה במעמדה המקצועי וכן להימנע מלהציבה לעבודה בגן המרוחק באופן בלתי סביר ממקום מגוריה. בית הדין אף קבע כי על הנתבעת להמשיך ולשלם את שכרה של הגב' שוקר בהתאם להחלטה מיום 19.4.04. יצוין כי במסגרת ההחלטה הנ"ל, מיום 13.4.08, קבע בית הדין שוב כי באי תשלום השכר או בתשלום שכר מופחת משמעותית יש משום ניסיון לעקוף את הצו שניתן ביום 31.8.03 בבש"א 4352/03, האוסר על פיטורי התובעות. כן קבע בית הדין, כי קשה להשתחרר מהרושם כי התנהלות הנתבעת בעניינה של הגב' שוקר לא נועדה אלא לעקוף את החלטת בית הדין האוסרת על פיטוריה. 21. מצאנו לנכון להביא סקירה מפורטת זו ביחס להליכים שהתנהלו עד כה על מנת להמחיש את מלוא היקפו של הפער שהיה בפועל ביחסי הכוחות שבין התובעות לנתבעת. פער הנובע מכך שהתובעות הן נשים קשות יום, הנושאות בעיקר נטל הפרנסה של משפחתן, נשים שהשקפתן הדתית הקשתה עליהן את הפנייה לערכאות, בעוד שהנתבעת התגלתה כמעסיק שפעל בעקביות באופן חד צדדי, ללא מתן זכות טיעון קודם להטלת גזרות כלכליות קשות על התובעות ולעיתים תוך התנכרות להחלטות בית הדין. מעסיק שפעל בחסות גורם שנחזה כ"ארגון עובדים" ואשר בסופו של יום, נמצא כארגון הפועל באופן מפלה ובלתי דמוקרטי. גורם שהדמיון בינו לבין ארגון עובדים רחוק כרחוק מזרח ממערב. פער כוחות זה התקיים בצידה של תופעה מטרידה אחרת, שהתבטאה בכך שהגורם שהיה אמור לפקח על פעילותה של הנתבעת ולממן אותה; קרי - משרד החינוך, עמד מן הצד והחריש נוכח רמיסת זכויותיהן של התובעות (ראה - פרוטוקול מיום 18.2.08 וכן עמדת משרד החינוך מיום 25.3.08). לפער הנ"ל ביחסי הכוחות, נודעת לטעמנו חשיבות לצורך ההכרעה בשאלות מושא פסק דין זה כפי שיבואר בהמשך. הכרעה האם פיטוריהן של התובעות היו כדין, אם לאו? 22. טענות התובעות בתמציתן היו - כי פיטוריהן נעשו שלא כדין, זאת מאחר והופרה זכותן לשימוע וכן מהטעם שפיטוריהן היו בלתי מידתיים, בלתי סבירים ונעשו תוך הפלייה פסולה מחמת גילן ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988. הנתבעת מנגד, לא הגישה סיכומים מטעמה ובכך זנחה למעשה את כל טענותיה. אשר לדעתנו, נקדים ונציין כי סבורים אנו שפיטורי התובעות אכן נעשו שלא כדין וכי פיטורים אלה לוקים בפגמים מהותיים, המצדיקים את אכיפתם של יחסי העבודה, כפי שיפורט להלן: 23. ראשית יאמר - כי מהראיות שהוצגו לבית הדין עולה כי התובעות פוטרו בלא שקוים להן הליך שימוע כהלכתו. בהקשר זה נזכיר כי למרבית התובעות נשלחה הודעה על פיטוריהן בחודש 5/03 לפיה, עבודתן תופסק, כמתחייב מתוכנית הצמצומים, וכי יש באפשרותן לפנות בהליך שימוע במהלך חודש 7/03. עם זאת, נכתב במכתב הנ"ל, כי אין בהליך השימוע כדי לפגוע בסופיות הפיטורים. עולה אפוא מהדברים, כי לתובעות הודע על פיטוריהן, בלא שניתנה להן הזדמנות אמיתית להשפיע על החלטת הנתבעת. 24. כן יאמר כי מהראיות עולה שהשיחות שקוימו עם התובעות - לאחר שקיבלו את הודעת הפיטורים - לא נועדו לאפשר להן להעלות את טענותיהן ביחס לעצם הפיטורים או לשטוח את נסיבותיהן הקשות של חלק מהן כשיקול לעניין הפיטורים. התרשמותנו היא כי שיחות אלה התקיימו אך ורק על מנת לבדוק את נכונותן של התובעות, כחלק מקבוצת העובדות הותיקות ביותר, להסכים להפחתה משמעותית בשכרן כתנאי לביטול הפיטורים. זאת, לאחר שהחלטה סופית בעניינן התקבלה (ראה - עמ' 37-38 לפרוטוקול עדותו של עד הנתבעת - מר ביננפלד מיום 22.10.06). יתרה מכך, חלק מהשיחות התקיימו בצורה קבוצתית באופן שאינו מאפשר, מטבע הדברים, לשטוח בחופשיות את מלוא הטענות שעשויות להיות רלבנטיות לצורך גיבוש החלטה בדבר הפיטורים (ראה - עמ' 5 לפרוטוקול מיום 23.4.06 - עדות גב' בוסי ש' 5-8 וכן ראה - עמ' 4 ש' 3-8 שם; כן ראה - עמ' 14 לפרוטוקול מיום 15.2.05 - עדות הגב' אייזנשטט ש' 14-17 ו-26, עמ' 16 ש' 27). 25. זאת ועוד אחרת - שוכנענו כי פיטורי התובעות - שנעשו במסגרת החלטה לפטר את כל העובדות שצברו מעל ל-25 שנות וותק בשנת 2003 - לוקים באפליה פסולה עקיפה מטעמי גיל ולעניין זה נוסיף ונפרט כדלהלן: 26. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") אוסר כידוע, על אפליה פסולה בתעסוקה בהקשרים שונים ובכלל זאת אף על אפליה מטעמי גיל. הפסיקה ראתה את האיסור שבחוק שוויון הזדמנויות כאוסר לא רק אפליה ישירה, אלא אף אפליה עקיפה, כפי שעמד עליה בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ' אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481. בספרות המשפטית נכתב ביחס לאפליה עקיפה לאמור: "תנאי הנראה ניטרלי על פניו עשוי להיתפס בנסיבות מסוימות כמפלה. זה יהיה המצב אם בעקבות יישומו יתברר, כי שיעור בני קבוצת מעמד מסוימת הנפסלים מכוחו גדול בהרבה משיעור פסילתם של בני קבוצת מעמד אחרת." (ראה - רות בן ישראל 'שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', עמ' 365). 27. יצוין כי בספרות המשפטית ניתן ביטוי לעמדה מסויגת ביחס למידה שבה יש לראות באפליה עקיפה אפליה פסולה שלא כדין. הסבר לכך ניתן בין היתר במאמרה של Gardner J., שכותרתו: "Liberals and unlawful discrimination". במאמר זה מצביעה הכותבת על כך שמבחינה תרבותית מקובל לכרוך את האפליה הישירה ביסוד של הטלת אשמה בגורם המפלה. הטלת אשמה שמקורה בדעה קדומה ובכוונה להפלות המיוחסת לו. כריכה זו אינה קיימת לטענת הכותבת בתפיסה התרבותית של האפליה העקיפה, שאינה נכרכת ביסוד של הטלת אשמה על מאן דהוא, ובלשון הכותבת לאמור: “Given the similarities between direct discrimination and more conventional crimes and torts, it is hardl surprising that theorists frequentl opt for the read assumptions that direct discrimination is unlawful because it is harmful… [T]he fact that otherwise indirectl discriminator processes ma be ‘justified’ indicates that what is at stake is not a harm, but a redistributive goal which must be balanced against some other interests which citizens are at libert to pursue… Unlike the direct discriminator, it appears that the indirect discriminator is not marked off as a wrongdoer, but is implicated in our collective responsibilit for social injustices…” (Gardner J., Liberals and unlawful discrimination, in Townshend-Smith on Discrimination Law: Text, Cases and Materials 85 (Cavendish, 2nd ed., 2004)) תפיסה זו השליכה גם על עמדות שהובעו בספרות המשפטית, שנקטו עמדה מסויגת ביחס לקביעה הרואה בפיטורים שהם תוצר של גורמים בעלי מתאם גבוה לגיל - כגון ותק או גובה שכר - כפיטורים הטומנים בחובם אפליה פסולה מטעמי גיל. יתרה מכך, יש הסבורים כי נקיטת גישה מסויגת ביחס לאפליה עקיפה היא זו הנדרשת דווקא ביחס לאפליה המתייחסת לנושא הגיל, גם משום שלדעתם גישה זו עשויה לתרום לשילוב מיטבי של עובדים מבוגרים בשוק העבודה. לדעתם של אלה המצדדים בעמדה הנ"ל, גישה מרחיבה ביחס לאיסור האפליה מטעמי גיל עלולה להרתיע מעבידים מלקלוט "עובדים מבוגרים". זאת, בהנחה ששלב הקליטה לעבודה הוא השלב הבעייתי ביותר מבחינתם של "העובדים המבוגרים" בכל הנוגע להשתלבותם בשוק העבודה (ראה - שרון רבין מרגליות, "אבחנה, אפליה וגיל - משחק של יחסי כוחות בשוק העבודה", משפטים לב(1) תשס"ב, עמ' 171-172; לגישה שונה ראה - רות בן ישראל "גיל פרישה במבחן השוויון: פרישה ביולוגית או גישה תפקודית?", הפרקליט מג 251, עמ' 266-274 וכן רות בן ישראל "שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה" עמ' 1043-1053, תשנ"ח). 28. לדעתנו, אין צורך לקבוע מסמרות ביחס לגישה שיש לאמץ בנוגע לפיטורים - שהינם תוצר של גורם בעל מתאם גבוה לגיל - ולמידה בה יש לראות בהם אפליה פסולה מחמת גיל. זאת, מאחר וסבורים אנו כי הדבר צריך שיוכרע בהתאם לנסיבות העניין, דהיינו - בהתאם לתשובות שתינתנה בכל מקרה ומקרה לשאלות שונות כגון: באיזו מידה שקל המעביד חלופה לפיטורים? כך למשל, שעה שעולה כי בפני המעביד עומדת חלופה סבירה ומידתית לפיטורים בדמות הפחתה בשכרו של העובד או צמצום בהיקף משרתו ושעה שהמעביד לא שקל כלל אפשרות זו - הרי שניתן לקבוע בנסיבות מסוימות כי מדובר באפליה פסולה ועקיפה מחמת גיל (ראה לעניין זה - Townshend-Smith. R., Justifing indirect discrimination in English and American law: how stringent should the test be?, in Townshend-Smith on Discrimination Law: Text, Cases and Materials 277-278 (Cavendish, 2nd ed., 2004)). שאלות נוספות שצריכות להישאל בהקשר זה הן - באיזו מידה העובד גילה נכונות אמיתית לאמץ חלופה לפיטוריו, ככל שהועמדה בפניו חלופה כאמור? באיזו מידה גילו "המבוגר" של העובד עלול להיות בעל השלכות חמורות על עתידו הכלכלי והתעסוקתי על רקע כישוריו, ניסיונו ומצב השוק. באיזו מידה נושא המעביד באחריות ישירה לתוצאות הקשות של פיטורי העובד המבוגר, ככל שצפויות תוצאות כאמור? ביחס לשאלה האחרונה יש לבחון למשל - האם המעביד הבטיח את זכויות הפרישה של העובד או שמא נמנע מלעשות כן בניגוד לדין. משמע - לטעמנו שעה שעולה כי פיטורי "עובדים מבוגרים" הנסמכים על נתון תואם גיל כגון ותק - משמעותם הפקרת העובדים ל"גורלם" בלא שהובטחו להם תנאי פרישה מינימליים המתחייבים על פי הדין הרי שפיטורים אלה יכולים להיחשב כאפליה פסולה עקיפה מחמת גיל (ראה והשווה- ע"ע 569/06 מאשה לוי נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, , ניתן ביום 17.3.08). באמרנו זאת מונחים אנו בראש ובראשונה ע"י אחת מתכליותיו המרכזיות של איסור האפליה מטעמי גיל והיא - מניעת חוסר כלכלי חמור מן העובד הנפלט משוק העבודה בגיל מבוגר, כאשר סיכוייו למצוא עבודה אחרת בשכר סביר פחותים בהרבה משל עובד צעיר הימנו. הצורך למנוע חסר זה, נותן ביטוי לצווי מוסרי של "אל תשליכני לעת זקנה". 29. במקרה דנן, החליטה הנתבעת לפטר את כל העובדות הותיקות שצברו מעל 25 שנות ותק ואותן בלבד. לחילופין, הציעה להן "להסכים" להפחתה משמעותית בוותקן ולהעמדתו על 12 שנות ותק, בכפוף למתן ערבות מדינה להבטחת תשלום פיצויי הפיטורים. הפחתה שיושמה בפועל ללא הסכמתן של התובעות ובלא שניתנה הערבות המיוחלת. מנגד, עובדות ותיקות פחות מהתובעות לא נדרשו לתרום משכרן לתוכנית ההבראה. זאת, מעבר להפחתה כללית זמנית בשיעור 10% בשכרם של כלל עובדי הנתבעת. הפחתה שקדמה למועד פיטוריהן של התובעות והוחלה אף לגביהן. זאת ועוד, במקרה דנן עולה מהראיות כי התובעות היו נכונות לנהל מו"מ עם הנתבעת בנוגע לשינוי בתנאי העסקתן, כך שהן תשאנה בנטל הכלכלי של תוכנית ההבראה באופן מידתי ושוויוני בהשוואה לעובדים האחרים. נכונות זו התבטאה בפניות של התובעות לנתבעת, שלא נענו, הן באופן מאורגן והן באופן פרטני, לרבות הפנייה באמצעות מגשרת, רבנים ואנשי ציבור חרדיים (ראה - עמ' 3 לפרוטוקול מיום 23.4.06 - עדות הגב' בוסי ש' 3-6). דא עקא, שחרף זאת, החליטה הנתבעת לנקוט בצעד הקיצוני של פיטורי התובעות ומשאלה נמנעו ע"י בית הדין, כפתה עליהן פגיעה חד צדדית וקיצונית בשכרן. פגיעה שכוונה אף היא אך ורק לעובדות הותיקות המועסקות מעל 25 שנים בנתבעת ואשר התבטאה בהפחתת וותקן התעסוקתי של התובעות ל-12 שנים. זאת, שעה שעובדות אחרות בנתבעת - ותיקות פחות מהתובעות וסביר להניח שאף צעירות יותר - המשיכו לצבור וותק כרגיל (ראה - לעניין נכונות התובעות לנהל מו"מ ביחס לשכרן עמ' 5 לפרוטוקול חקירתה הנגדית של הגב' בוסי מיום 23.4.06 ש' 24-26). 30. הפגם הטמון בחוסר הנכונות של הנתבעת לבחון אפשרות חלופית ומידתית שתבוא במקום פיטורי התובעות צורם במיוחד נוכח תקופת העבודה הממושכת של התובעות, אשר הקדישו עשרות שנים לעבודה בנתבעת, נוכח נסיבותיהן האישיות הקשות של חלקן וכן, נוכח העובדה שהפסקת עבודתן של התובעות כעובדות הותיקות בנתבעת נעשתה בלא שהובטחה להן קבלה מיידית של הזכויות הבסיסיות ביותר, לרבות זכויות המעוגנות בדין, ובכלל אלה פיצויי פיטורים וביטוח פנסיוני. בהקשר זה אין לנו אלא להזכיר, כי מהראיות עולה כי בכספים המצויים בקופת הפיצויים המרכזית, ממנה אמורה הנתבעת לשלם לתובעות בבוא העת פיצויי פיטורים, מצוי "כיסוי" של 20% בלבד מהתחייבויות הנתבעת לתשלום פיצויים וכן כי הנתבעת לא טרחה להבטיח לתובעות זכויות פנסיוניות לעת זיקנה, כפי שהיתה מחויבת לעשות על פי הדין (ראה - פרוטוקול הדיון מיום 2.8.07 בתיק עב' 9/07 , בבית הדין הארצי לעבודה, עמ' 3 באמצע). 31. אי לכך, בנסיבות המסוימות שפרטנו לעיל יש לטעמנו בפיטורים המושתתים על נתון הוותק, כנתון תואם גיל, התנכרות לרציונל העומד מאחרי איסור האפליה מחמת גיל, כפי שעמדנו עליו לעיל. מכאן שדי באמור כדי לראות בנסיבות הנ"ל בפיטורי התובעות המושתתים על נתון תואם גיל כאפליה עקיפה ופסולה מחמת גיל. 32. זאת ועוד אחרת, עיון לעומק במכלול הראיות מאפשר לדעתנו להסיק לא רק על אפליה עקיפה מחמת גיל, אלא אף על התנהלות המשקפת דעה קדומה, המתייחסת ישירות לגילן של התובעות. התנהלות הנותנת ביטוי לאפליה ישירה ופסולה מטעמי גיל. על כך למדים אנו מהעובדות הבאות: מאז קיבלה הנתבעת החלטה לפטר את התובעות היא היתה נכונה להגמיש את עמדתה ביחס לחלק מהן וזאת, בהתבסס על נתון הגיל בלבד. הקיצוצים בשכרם של עובדי הנתבעת, במסגרת תוכנית ההבראה, נעשו באופן בלתי שוויוני, המתמקד בעובדים הותיקים בלבד וזאת, בלא שניתן הסבר כלכלי סביר להתמקדות בלתי שוויונית זו ונפרט: במסגרת בקשתה של הנתבעת מיום 7.8.07 - להתיר את פיטוריהן של חלק מהתובעות ולהתיר הפחתת שכר לאחרות - התבקש בית הדין לאשר את פיטוריהן של התובעות אשר המכנה המשותף לכולן היה גילן שעלה על 55 שנה במועד הגשת הבקשה. ביחס ליתר התובעות, מושא הבקשה הנ"ל, אלה שגילן היה צעיר מ-55 שנה, "הסתפקה" הנתבעת בבקשה להפחתת שכרן. הנתבעת לא סיפקה לבית הדין כל הסבר לאבחנה זו, הנשענת ישירות על נתון הגיל. יתרה מכך, לאחר הגשת הבקשה הודיעה הנתבעת כי היא מבקשת לתקן את בקשתה המקורית כאמור כך שבמקום שבית הדין יאשר את פיטוריה של התובעת הגב' מהצרי - שגילה היה צעיר מ-55 - התבקש בית הדין לאשר אך ורק הפחתה בשכרה. זאת על אף שדווקא גנה של הגב' מהצרי הפסיק את פעילותו בשנת הלימודים הרלבנטית ואילו גניהן של התובעות שהנתבעת ביקשה היתר לפטרן המשיכו פעילותם. הנתבעת לא סיפקה לבית הדין הסבר סביר לתפנית שחלה בעמדתה ביחס לגב' מהצרי. זאת על אף שהיתה מודעת היטב לטענת התובעות לפיה, תפנית זו מאששת את טענתן ביחס לקיומה של אפליה ישירה מחמת גיל. על רקע הנסיבות הללו המסקנה היחידה היא כי הטעם לתפנית בעמדתה של הנתבעת לגבי הגב' מהצרי נעוץ בהשתייכותה לקבוצת הגננות שגילן צעיר מ-55 שנה. זאת, שעה שגילן של יתר התובעות שהנתבעת ביקשה לאשר את פיטוריהן היה מבוגר מכך. אשר להתמקדות הבלתי מוסברת של הנתבעת בעובדות הוותיקות בכל הנוגע "לקיצוץ" בשכר, הרי שעולה כאמור - כי הנתבעת פגעה אך ורק בשכרן של העובדות הותיקות שצברו מעל 25 שנות וותק ובכללן התובעות וזאת באופן בלתי שוויוני ומפלה בהשוואה ליתר העובדות בנתבעת: התנהלות זו הביאה לכך ששכרן של עובדות ותיקות פחות מהתובעות וצעירות מן התובעות עלה משמעותית על שכרן של התובעות (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול עדות גב' טובה בלז מיום 22.10.06 ש' 12-25, עמ' 13 ש' 1-2, עמ' 14 ש' 8-19; כן ראה - עמ' 32 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות הגב' רוזנברג ש' 12-16). המסקנה הסבירה המתבקשת מהעובדות הנ"ל היא - כי הדעה הקדומה ביחס לעובדות המבוגרות היא העומדת בבסיס האבחנה הנ"ל ויתכן שאף ההנחה כי עובדות אלה - אשר אפשרויותיהן התעסוקתיות מוגבלות (בשל אותן דעות קדומות) - תגלנה סובלנות להתנהגות שרירותית ומפלה של הנתבעת. 33. זאת ועוד, קביעתנו זו, לפיה ממכלול הנסיבות ניתן להסיק כי התנהלות הנתבעת, כפי שפורטה לעיל, אינה מהווה רק אפליה עקיפה מטעמי גיל, אלא מוכתמת גם בדעות קדומות הנוגעות באופן ישיר לגילן של התובעות - נלמדת אף מדברי התובעות, אשר העידו על חילופי הדברים בינן לבין חברי הנהלת הנתבעת ובלשונה של הגב' שוקר לאמור: "כאשר אני אמרתי את גילי (60) מר ביננפלד [אחד מחברי ההנהלה המופקד על נושא הכספים] אמר לי כי שלאור גילי, הוא צריך לשקול האם מותר להמשיך ולהעסיק אותי בגילי..." (ראה - עמ' 17 לפרוטוקול מיום 15.2.05 ש' 19-18). 34. לאור כל האמור, מסקנתנו היא - כי פיטורי התובעות נעשו שלא כדין בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בחוסר סבירות ואף בהליך בלתי תקין, תוך הפרה של זכות השימוע. בנסיבות הללו, סבורים אנו - כי הסעד הראוי והמקובל במקרה דנן, של פיטורים המנוגדים להוראת החוק ובשים לב למעמדה של הנתבעת כגוף דו-מהותי, הינו - אכיפה של יחסי העבודה וזאת ביחס לכל התובעות המועסקות עדיין בנתבעת (ראה - פסק דינו של כב' הנשיא אדלר ע"ע 300178/98 דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ, ניתן ביום 21.8.01). זכאות התובעות לתנאי שכר של עובדות הוראה בחינוך הרשמי מכוח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשנ"ג - 1953 35. הסוגיה הנוספת בה התבקש בית הדין להכריע נוגעת כאמור ליישומן של התקנות (תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953). בהקשר זה התבקשנו להכריע בשאלות הבאות - כיצד משפיעות תקנות אלה על קביעת תנאי ההעסקה של התובעות ? האם אי עמידתה של הנתבעת בהוראות שעוגנו בתקנות המתייחסות לקביעת תנאי שכרן של עובדי ההוראה המועסקים בה מקימה עילת תביעה לתובעות, או שמא אי עמידה בתנאים הקבועים בהן יכולה להוביל לשלילת התקצוב הציבורי אך אין בה להקים עילת תביעה עצמאית לתובעות? לשאלות אלו נדרש מייד להלן. 36. פעילותה של הנתבעת כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי מוסדרת למעשה בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (להלן: "החוק"). חוק זה מגדיר את מטרותיו של החינוך הממלכתי, ובכלל אלה פיתוח אישיותו של הילד והרחבת אופקיו התרבותיים, ביסוס ידיעותיו של הילד בתחומי הדעת והמדע השונים, חיזוק כוח השיפוט והביקורת וטיפוח סקרנות אינטלקטואלית, הענקת שוויון הזדמנויות לכל ילד תוך יצירת אוירה המעודדת את השונה ותומכת בו, טיפוח מעורבות בחיי החברה הישראלית וכן, אהבת העם וארצו (ראה - סע' 2 לחוק חינוך ממלכתי). חוק חינוך ממלכתי אף קובע, כי שר החינוך (להלן: "השר") רשאי לקבוע בתקנות סדרים ותנאים להכרזת מוסדות לא רשמיים כמוסדות חינוך מוכרים, להנהגת תוכנית היסוד בהן, להנהלתם, לפיקוח עליהם ולתמיכת המדינה בתקציביהם - אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט (ראה - סע' 11 לחוק חינוך ממלכתי). במסגרת הסדרת התנאים הללו, אליהם מתייחס חוק חינוך ממלכתי, קבע השר בתקנות המפרטות את אופן ניהול המוסדות המוכרים שאינם רשמיים, הפיקוח עליהם ודרכי מימונם. בפסיקה נקבע כי תנאים אלה צריכים להגשים את מטרות החוק, כאמור בסעיף 2 הימנו וכמפורט לעיל, ובלשונו של בית המשפט העליון לאמור: "37. ... מערכת החינוך, הממומנת על ידי המדינה, באה להגשים מטרות אשר נקבעו בחוק חינוך ממלכתי. "דרך החינוך, מבקש המחוקק להטמיע בתלמידים את ערכי היסוד של החברה בישראל, כדי להעניק להם את הכלים הנדרשים, הן להצלחה במשלח ידם, הן למילוי חובותיהם והבנת זכויותיהם כאזרחיה של מדינת ישראל", כלשון פסק הדין בפסקה 7, שם. סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי מגדיר את מטרות החינוך הממלכתי ובהם - הנחלת עקרונות ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, וערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית; לימוד תולדות ארץ ישראל, תורת ישראל, והמורשת היהודית; פיתוח אישיות התלמיד וכישרונותיו, ביסוס ידיעותיו, חיזוק החשיבה העצמאית, כח השיפוט והביקורת שלו; הענקת שוויון הזדמנויות וטיפוח מעורבות חברתית, פיתוח יחס של כבוד ואחריות באדם לסביבה הטבעית ולנוף, והכרת השפה, התרבות והמורשת של קבוצות אוכלוסיה שונות, ובהן האוכלוסייה הערבית, תוך החדרת התודעה לקיום שוויון זכויות של כל אזרחי המדינה. 38. על פי פסק הדין, מימוש מטרות יסוד אלה בחינוך בישראל מושג הן בדרך של הטלת חובת לימוד מכח חוק על כל תלמיד בגיל לימוד חובה, הן בדרך של הטלת חובה לקיים "תכנית-יסוד" במסגרת תכנית הלימודים,  והן בהתניית תקצוב מוסדות חינוך..." ראה - בג"צ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך ואח', , ניתן ביום 27.7.08; להלן: "עניין התנועה ליהדות מתקדמת") תקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי קובעת כי תנאי להכרה במוסד חינוך לא רשמי כמוסד מוכר לפי חוק חינוך ממלכתי ולפי חוק לימוד חובה, התש"ט - 1949 הינו - כי מוסד החינוך ממלא אחר תנאים שונים, ובכלל אלה - קבלת רשיון לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, קיום תוכנית יסוד בהתאם לאמור בתקנות, קיומם של לימודים נוספים מעבר לתוכנית היסוד שאושרו על ידי השר, מספר תלמידים הצפוי בכיתה הינו לפי השיעור הנהוג במוסדות החינוך הרשמיים, מספר ימי לימוד כקבוע בתקנות, מתן חופשות חגים כפי שאישר השר, השכלת המנהל וחבר המורים והעובדים במוסד הוא כנהוג במוסדות חינוך רשמיים וכן תנאי שיכון, ציוד ותנאים סניטריים המניחים את דעת השר. תנאי נוסף הרלבנטי לענייננו עוגן בסעיף 3(א)(6) לתקנות ובו נקבע לאמור: "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים." סעיף 10 לתקנות קובע כי ההכרה במוסד חינוך שאינו רשמי תפקע אם לא מתקיים עוד במוסד התנאי שנקבע בתקנה 3(א)(1) והיא תבוטל אם לא מתקיים עוד במוסד תנאי מהתנאים האחרים הקבועים בתקנה 3. 37. שאלת המשמעות של אי עמידתו של מוסד מוכר בתנאי התקנות, כמו גם תכליתן של תקנות אלה - נדונה לא אחת בפסיקתו של בית המשפט העליון וזכתה לדיון נרחב בכל הנוגע לאי עמידה של המוסדות החרדיים בתקנה הדורשת קיום גרעין מחייב של תוכנית לימודים (תוכנית ליבה) אשר תשקף את תוכן הלימודים ואת מיומנות הלמידה שיש להעביר לכל תלמיד בישראל בכל המגזרים. תוכנית שאמורה לתת ביטוי לערכי יסוד משותפים. באותו עניין עמד בית המשפט העליון על חומרת התופעה של אי עמידה בהסדרים שנקבעו בתקנות כתנאי שאין בלתו לתקצוב מוסדות מוכרים שאינם רשמיים באמצעות כספי ציבור. בית המשפט העליון ציין באותו עניין כי התנאים שעל מוסדות ציבוריים לקיים בטרם יקבלו את כספי הציבור מבטאים את עקרון הנאמנות שמנחה את פעילותה של הרשות המנהלית, אשר אינה מחלקת את כספיה שלה, אלא את הכספים שהיא מחזיקה לטובת הציבור. תנאים אשר באים להגשים את מטרות החינוך הממלכתי, כפי שהוגדרו בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי. בית המשפט הוסיף וקבע באותו עניין כי הזרמת כספים למוסדות אשר אינם מקיימים את התנאים שעוגנו בדין ואשר אינם מגשימים את מטרות החינוך הממלכתי, מהווה חריגה מהסמכות שהואצלה לשר החינוך ע"י המחוקק וכן הפרה של חובת הנאמנות אשר חבה הרשות לציבור. בנוסף, קבע בית המשפט כי במימון מוסדות חינוך שאינם עומדים בדרישות החוק יש משום פגיעה בעקרון השוויון ובלשונו של בית המשפט לאמור: "משמעות חלוקת תקציבים שלא כדין הינה הפחתת התקציב העומד לרשותם של מוסדות, אשר ממלאים אחר הוראות החוק. כמו כן, הזרמת כספים למוסד פלוני אשר אינו מקיים את התנאים הקבועים בדין, מפלה מוסד אלמוני, אשר לא נהנה מתקצוב זה. התוצאה היא פגיעה בעקרון השוויון המנחה את הרשות המנהלית בבואה לחלק את כספי הציבור." (ראה - בג"צ 10296/02 ארגון המורים נ' שרת החינוך, התרבות והספורט, , ניתן ביום 15.12.04; להלן: "בג"צ ארגון המורים"). הסוגיה של אי עמידתם של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים בתנאי התקנות זכתה להתייחסות נוספת וזאת בהקשר לאותה סוגיה שנדונה בבג"צ ארגון המורים, בעניין התנועה ליהדות מתקדמת. שם מתח בית המשפט העליון ביקורת נוקבת על המדינה (משרד החינוך) בכל הנוגע לאכיפת התקנות ולאי קיום צווים שניתנו בזיקה לתקנות אלה ע"י בית המשפט העליון במסגרת בג"צ ארגון המורים. 38. אנו סבורים - כי יישום הכללים שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו ביחס לתכליתו של חוק חינוך ממלכתי ולתכלית התקנות שהותקנו מכוחו ומכאן - אף ביחס לאופן שיש ליישמן - צריך להוביל למסקנה, לפיה הנתבעת מחויבת, בהתאם לתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי, בהענקת תנאי שכר לעובדי הוראה במוסדותיה השווים לאלה המוענקים לעובדי הוראה במוסדות החינוך הרשמי וכי הפרה של תקנה זו מקימה עילת תביעה עצמאית לכל אחת מהתובעות ונפרט: ראשית - אי עמידתה של הנתבעת (כמוסד הנהנה מתמיכה ציבורית) בתנאי - המחייב הענקת תנאי שכר שווים לעובדיה כפי הנהוג במוסדות החינוך הרשמי - עלול לפגוע קשות בהשגת היעדים של חוק חינוך ממלכתי. שכן, העסקת עובדי הוראה בתנאים ירודים ופחותים מהמקובל בחינוך הרשמי עלולה להוביל לכך שעובדי הוראה בעלי כישורים נאותים ידירו את רגליהם ממוסדות החינוך של הנתבעת ובכך תפגע רמתם של מוסדות אלה ותמנע השגתם של יעדי החינוך הממלכתי כפי שהוגדרו בחוק. שנית - אי עמידתה של הנתבעת כמוסד הנהנה מתמיכה ציבורית בתנאי המחייב הענקת תנאי שכר שווים לעובדיה כנהוג במוסדות החינוך הרשמי ובכלל זאת, הימנעות מהענקת תנאים שנועדו לתמרץ את עובדי ההוראה להשתלם ולהרחיב את השכלתם - עלול אף הוא להוביל לפגיעה ברמתם של מוסדות הנתבעת בהשוואה למוסדות הרשמיים. מכאן - שאי עמידה זו בחובה להענקת תנאי שכר שווים לאלה המקובלים בקרב עובדי הוראה עלול להביא גם לפגיעה ברמת ההשכלה ובאיכות החינוך של הילדים המתחנכים בנתבעת. משמעות הדברים היא - שבהבטחת רמתם של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים - זאת, בין היתר, ע"י קביעת כללים המסדירים את תנאי ההעסקה של עובדי ההוראה המועסקים בהם - יש כדי לתרום להשגת היעדים שהוגדרו בחוק חינוך ממלכתי גם במוסדות המוכרים שאינם רשמים. 39. למותר לציין כי לעובדי ההוראה המועסקים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ובכללם אף הנתבעת, יש אינטרס ישיר בהגנה על רמתם החינוכית והפדגוגית של המוסדות בהם הם מועסקים ועל יישום מיטבי של תכלית חוק חינוך ממלכתי במוסדות הללו. מכאן - שככל שהנתבעת מפרה את הוראות התקנות, הרי שקמה לכל עובד ועובד עילת תביעה; קרי - זכות משפטית לדרוש את יישומם של הכללים הנהוגים ביחס לתנאי העסקה של עובדי ההוראה בחינוך הרשמי, כך שכללים אלה יחולו אף לגביהם. נוסיף, כי מסקנה זו היא המתבקשת אף נוכח שיקולי מדיניות שמטרתם להוביל לאכיפה יעילה של הוראות חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו על פיו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח חולשתה של המדינה באכיפת הכללים שהיא עצמה התוותה כפי שאלה מצאו ביטויים בתקנות חינוך ממלכתי. זאת, כעולה מפסיקתו של בית המשפט העליון הנוגעת לחולשתם של אמצעי האכיפה של הרשות המבצעת, המתקשה לאכוף את הכללים המעוגנים בתקנות חינוך ממלכתי ביחס למוסדות שאינם רשמיים. 40. כן יאמר - כי אכיפה יעילה של הוראות חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו על פיו - ובמיוחד נוכח חולשת מנגנוני האכיפה של המדינה - יש כדי לקדם את עקרון השוויון. שכן, אי עמידתה של הנתבעת, הנהנית מתמיכה ציבורית בדרישת התקנות - מקנה לה יתרון על פני מוסדות אחרים אשר עומדים בתנאי התקנות באופן המגביל, מטבע הדברים, את היקף פעילותם. עוד יאמר - כי אי עמידתה של הנתבעת בדרישת התקנות - המחייבות הענקת תנאי שכר שווים לעובדיה כפי הנהוג במוסדות הרשמיים וזאת - כל עוד היא נהנית מתמיכה שמקורה מתקציב המדינה - יוצרת אפליה בינה לבין מוסדות אחרים שאינם נהנים מתקציב המדינה עקב אי עמידה בתנאים הללו. 41. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא - כי מכח חוק חינוך ממלכתי ומכח תקנה 3(א)(6) לתקנות - על הנתבעת לשלם את משכורותיהן של התובעות בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. האם היתה הרעה חד צדדית שלא כדין בתנאי העסקתן של התובעות 42. שאלה אחרונה בה התבקשנו להכריע נוגעת לחוקיותה של הפגיעה החד צדדית בתנאי העסקתן של התובעות. פגיעה שהתבטאה בהפחתה משמעותית בשכרן של התובעות (כולן כאמור צברו למעלה מ-25 שנות וותק במועד הגשת התביעה). לטענת התובעות, הפחתה זו, שהתבטאה באיון שנות הוותק שצברו מעל ל-12 שנים, נעשתה באופן חד צדדי, בניגוד לרצונן ובניגוד להלכה הקובעת כי אין לפגוע באופן חד צדדי בתנאי העסקתו של עובד. כן טענו התובעות, כי מדובר בהפחתה מפלה הפוגעת באופן בלתי שוויוני בעובדות המבוגרות אשר צברו מן הסתם שנות וותק רבות. 43. אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שהדין עם התובעות, הצודקות בטענתן לפיה, הנתבעת לא היתה רשאית להפחית את שכרן המשולב ע"י פגיעה ברכיב הוותק. בקובענו זאת אין אנו מתעלמים מהעובדה שהנתבעת אכן מצויה בקשיים כלכליים ונדרשת עקב כך לבצע תוכנית הבראה, אלא שסבורים אנו כי אין בעובדה זו כדי לפטור את הנתבעת מקיום הוראות החוק וההלכה הפסוקה ונבהיר: 44. מהראיות עולה כי במהלך השנים שילמה הנתבעת לעובדי ההוראה שכר בהתאם לטבלאות השכר של עובדי ההוראה (ראה - עמ' 15 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות הגב' טובה בלז ש' 7-9). זאת, כשם שהיתה מחויבת לעשות כאמור על פי חוק חינוך ממלכתי ותקנותיו. אין חולק על כך כי גובה השכר המשולם לתובעות מושפע באופן ניכר ממספר שנות הוותק שצברו, כאשר התוספות האחוזיות המשולמות לעובד ההוראה נגזרות משכר זה (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות הגב' בלז ש' 15-25). משכך, הפחתה במספר שנות הוותק של התובעות - שהועסקו כולן מעל 25 שנים בנתבעת ל-12 שנות וותק היוותה פגיעה אנושה בשכרן בשיעור של עשרות אחוזים. פגיעה שהתובעות לא הסכימו לה. כך למשל רכיב השכר המשולב במשכורתה של הגב' בוסי עמד בחודש 8/03 על סך של 5,443 ₪, כאשר לאחר ההפחתה שיעורו היה 3,772 ₪ בלבד. גם שכרה של הגב' דורון, שהורכב משכר משולב בסך 4,879 ₪ בחודש 8/03, הופחת לסך של 3,772 ₪. 45. אנו סבורים - כי הנתבעת לא היתה רשאית לבצע את ההפחתה כאמור בשכרן של התובעות וזאת, נוכח הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות המחייבת אותה בתשלום שכר לעובדי ההוראה כפי המקובל בחינוך הממלכתי. משמעות הדבר היא - כי ככל שהנתבעת נדרשה לבצע תוכנית הבראה, הרי שהיה עליה להתאים תוכנית זו לדרישות הדין ואין ניתן להשתמש בה כצידוק לעקיפתו. 46. מעבר לדרוש יאמר - כי אף אלמלא ההוראה המפורשת שבתקנות, האוסרת הפחתה בשכרן של התובעות ותשלום שכר נמוך מזה המשולם לעובדות הוראה בחינוך הרשמי - לא היה בידינו לקבוע כי הפחתת השכר כאמור, היתה כדין. זאת, בשים לב לכך שמהראיות עולה כי התובעות נדרשו לשאת בנטל הכללי הנגזר מתוכנית ההבראה באופן בלתי שוויוני ומפלה. זאת, בלא שהובאה לכך כל הצדקה. יוער, כי הנתבעת ביקשה להצדיק את הפגיעה הבולטת בשכרן של העובדות הותיקות - ובכללן התובעות - בכך שהקיצוץ הבלתי שוויוני בשכרן נעשה לטענתה, בתמורה לקבלת ערבות מדינה להבטחת תשלום פיצויי הפטורים. זאת, בשים לב לכך שבקופת הפיצויים המרכזית נצברו סכומים שיכולים היו לכסות רק חלק קטן מהתחייבויות הנתבעת בגין פיצויים (ראה - עמ' 32 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות עדת הנתבעת - רו"ח הגב' רוזנברג ש' 19-25). הנתבעת אף הסבירה את החשיבות שבמתן ערבות לתשלום כספי הפיצויים בעובדה שמדובר בעובדות שאינן מבוטחת בהסדר פנסיוני (ראה - עמ' 33 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות רו"ח הגב' רוזנברג ש' 3-9). יוער בהקשר זה כי בפועל מאז הופחת שכרן של התובעות משנת 2003 ועד היום, לא ניתנה ערבות כאמור המבטיחה את תשלום פיצויי הפטורים. 47. אנו סבורים - כי פגיעה בלתי שוויונית זו בתנאי העסקתן של התובעות אינה נרפאית ואינה ניתנת להצדקה בציפייה לקבלת ערבות מדינה לתשלום פיצויי הפיטורים של התובעות. זאת במיוחד, שעה שערבות שכזו לא ניתנה ואף לא הובטחה (ראה - עמ' 29 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות הגב' רוזנברג ש' 17-19). כן יאמר כי אף במסגרת ההצעה שהציעה הנתבעת לתובעות - להמשיך את העסקתן אצלה בכפוף להסכמה להפחתה בשכרן - התנתה הנתבעת את ביצוע ההפחתה בקבלת ערבות מדינה תחילה (ראה - פרוטוקול הדיון מיום 21.8.03). ערבות שכאמור לא ניתנה. 48. בנסיבות הללו, נראה לנו כי אכן הפגיעה האנושה בשכרן של התובעות משקפת כאמור יחס מפלה כפי שהעידה למעשה אף עדת הנתבעת - רו"ח רוזנברג לאמור: "לשאלת בית הדין: ש. בהינתן שזה המצב, מבחינה כלכלית האם נוצר עוות ופגיעה בהן יותר מעובדות אחרות? ת. זה נכון שבמקרה ולא תינתן ערבות מדינה לפיצויים של העובדות שהותק שלהן קוצץ ל- 12 שנות ותק, הרי שהן נפגעו בשכרן יותר מיתר העובדות ויוצר עיוות בשכרן." (ראה - עמ' 33 לפרוטוקול מיום 22.10.06 - עדות הגב' רוזנברג ש' 12-16) 49. לאור כל האמור, מסקנתנו היא - כי הפגיעה בשכרן של התובעות והפחתת שנות הוותק שלהן ל-12 שנים נעשתה בניגוד לדין, באופן מפלה (מטעמי גיל) ואף בניגוד להתחייבות המפורשת של הנתבעת לממש את ההפחתה רק לאחר שתתקבל ערבות מדינה לכיסוי ההתחייבות לתשלום פיצויי פיטורים. אי לכך, אנו קובעים - כי הנתבעת הרעה באופן חד צדדי ושלא כדין את תנאי העסקתן של התובעות. סוף דבר 50. לאור כל האמור אנו קובעים כדלקמן: פיטוריהן של התובעות היו שלא כדין ולפיכך אנו מורים על ביטול הפיטורים. הנתבעת הרעה באופן חד צדדי ושלא כדין את תנאי העסקתן של התובעות עת שהפחיתה את שנות הוותק שלהן והעמידה אותו על 12 שנים בלבד. התובעות זכאיות למכלול התנאים של עובדי ההוראה המועסקים בחינוך הממלכתי, זאת מכח חוק חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953. 51. המזכירות תקבע מועד נוסף קרוב וזאת לצורך השלמת הראיות ביחס למחלוקת הכספיות שבין הצדדים, אשר תוכרענה על פי הקביעות שבפסק דין חלקי זה. לדיון זה תוקצנה 5 שעות. פיטורים