קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של רוקח: התובעת עבדה כרוקחת בשירות הנתבעת, שרותי בריאות כללית (להלן - הנתבעת או קופ"ח כללית), מיום 10/10/2000 ועד ליום 30/6/2003. תביעתה לפנינו, היא לחיוב מעסיקתה לשעבר - הנתבעת, בתשלום: הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה, החזר נסיעות, פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים, פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה, פיצוי כספי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וכן פיצוים בגין נזק לא ממוני, בגין תקופת עבודתה בנתבעת וסיומה. אלה העובדות הדרושות לענייננו: התובעת, ילידת 1959, בעלת רישיון לעסוק ברוקחות מטעם משרד הבריאות, עבדה בנתבעת החל מיום 10/10/2000 כרוקחת בבתי המרקחת אשר במרפאות "דגני" ו-"בית אליעזר" של כללית בחדרה (להלן - בתי המרקחת); התובעת עבדה בהיקף משרה בשיעור של כ- 50% בכל אחד מבתי המרקחת הנ"ל. התובעת הועסקה בהתאם להסכם עבודה אישי מיוחד אשר נחתם בינה לבין קופ"ח כללית בתאריך 12/10/2000 ושכרה הגלובאלי החודשי שקיבלה בהתאם להסכם עבור משרה מלאה עמד על סך 7,000 ₪ (להלן - הסכם עבודה אישי) (נספח ב' - לתצהירי הנתבעת). במהלך מחצית שנת 2001, בעקבות סכסוך קיבוצי בין הנתבעת לארגון העובדים, הוחלט על קליטתם של עובדים המועסקים בהסכם אישי, לעבודה לפי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על עובדי הנתבעת. בנסיבות אלה שונה מעמדה של התובעת החל מ-1/7/2001 והיא נקלטה כעובדת מן המניין בקופ"ח כללית, והוחלו עליה כל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על רוקחים בקופ"ח כללית (ר' סיכום ראיון מתאריך 14.6.01 ומכתב אל התובעת - נספחים ג' ו-ד לתצהירי הנתבעת); במסגרת זו נקבע כי שכרה של התובעת יישמר וככל שיתברר שהשכר שקיבלה במסגרת הסכם ההעסקה האישי, עולה על השכר שיקבע לה על פי הדירוג, הדרגה והוותק, תשולם לה בגין ההפרש תוספת "הפרש תנאים". על כן החל מ-1/7/2001 ועד לחודש אפריל 2002, שולמה לתובעת תוספת "הפרש תנאים", בשיעור קבוע בסך 1,915.12 ₪ לחודש. ביום 21/8/2001 אושפזה התובעת בבי"ח הלל יפה בחדרה לשם ביצוע ניתוח, בגינו שהתה בחופשת מחלה עד ליום 8/10/2001 - סה"כ 49 ימי מחלה (נספחים יא 1 -יא 3 - מוצג ת/2); לאחר מכן שהתה התובעת בחופשת מחלה בתקופות הבאות: 12/11/2001 - 15/11/2001 (סה"כ 4 ימי מחלה); 13/1/2002 - 25/1/2002 (סה"כ 13 ימי מחלה); 6/6/2002 (סה"כ 1 יום מחלה). במהלך התקופה שמחודש נובמבר 2001 ועד לחודש אפריל 2002 שיגרה התובעת ארבעה מכתבים כתובים בכתב יד אל מנהל מדור שכר במחוז שרון שומרון (ר' מכתבים - נספחים י"ד 1 - י"ד 4 - מוצג ת/2); במכתבים אלה מלינה התובעת, בין היתר, על טעויות שנעשו לטענתה בשכרה מדי חודש מאז תחילת העסקתה (10/00). במכתבה מיום 12/6/2002 הודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקת תשלום תוספת "הפרש תנאים" הואיל ובמסגרת בדיקה שנערכה בחודש מאי 2002 נמצא כי שכרה גבוה יותר כעובדת קופ"ח כללית לפי ההסכם הקיבוצי, מאשר שכרה בהתאם להסכם העבודה האישי (ר' נספח כ"ז לתצהירי הנתבעת); משבוטלה תופסת "הפרש תנאים" המערכת הממוחשבת ניכתה את התשלום העודף ששולם בגין התוספת במלואו בסך 17,657.56 ₪ ממשכורת התובעת בחודש מאי 2002, באופן שהותיר את התובעת ביתרה שלילית; משנודע הדבר להנהלת המחוז שולמה לתובעת מקדמה על חשבון השכר בסך 6,000 ₪ כמו כן השיבה הנתבעת לתובעת חלק מן הסכומים שנגבו ממנה בסך 10,000 וזאת עוד בחודש יוני 2002, באמצעות העברה בנקאית, על מנת שהתובעת לא תהיה מצויה ביתרה שלילית; עוד החליטה הנתבעת לנכות את הסכום בעשרה תשלומים חודשיים בסך 988 ש"ח (ר' נספחים כ"ה ו-כ"ו לתצהירי הנתבעת); התובעת פנתה במכתב תלונה בתאריך 9/6/2002 ועל מכתב זה השיבה הנתבעת במכתבה מתאריך 2/7/2002 (ר' נספח כ"ח לתצהירי הנתבעת). במכתבה מיום 2/7/2002 הודיעה הנתבעת לתובעת כי הנהלת המחוז אישרה את קביעותה בקופ"ח כללית (ר' נספח י"א לכתב התביעה) ובסמוך לאחר מכן נמסר לידי התובעת כתב קביעות חתום על ידי מר פרץ גוזה, מנהל מחוז שרון שומרון בנתבעת (ר' נספח יב - למוצג ת/2; ר' גם חוות דעת על עובד - המלצה למתן קביעות, נספח ה לתצהירי הנתבעת). ביום 10/9/2002 התקיימה פגישה בין התובעת לבין מנהל משאבי אנוש במחוז שרון-שומרון של הנתבעת, מר עקיבא נריה וולנר (להלן - מנהל משאבי אנוש) וגב' שרה הרנוי, רוקחת מחוזית במחוז שרון-שומרון (להלן - גב' הרנוי או רוקחת מחוזית) זאת על רקע מכתב ששלחה התובעת ונוסח על ידה באופן בוטה אל מנהל מדור שכר; וכך נרשם בסיכום הראיון: "2. תוכן הראיון - א. העובדת זומנה בעקבות מכתב שנוסח, באופן בוטה ואיננו מכבד את הכותב אותו. ב. הבהרתי לעובדת כי במידה והינה חושבת שיש טעות כל שהיא בשכרה עליה לפנות ואנו נבדוק וניתן תשובות לכך. ג. להבא במידה ותתגלה בעיה שתפנה לגב' שרה הרנוי או לח"מ. ד. מצאתי לנכון להדגיש בפני העובדת כי להבא במידה ותתנהג או תתנסח באופן בוטה נאלץ לטפל בכך שלא תישאר במערכת." (ר' נספח י"ט לתצהירי הנתבעת) בתחילת חודש נובמבר 2002 פנתה התובעת אל ד"ר דוד פנדלר, מנהל מרפאת רפואה תעסוקתית בחדרה (להלן - ד"ר פנדלר) והציגה בפניו את מכתבה מיום 5/11/2002 של ד"ר אלה לנדא, מומחית פסיכיאטרית בבי"ח הלל יפה חדרה, אשר טיפלה בתובעת באותה עת (להלן - ד"ר לנדא); וכך צויין במכתבה של ד"ר לנדא בעניין התובעת: "הנ"ל מוכרת במרפאתנו מיולי 2002. הרושם הנוכחי הינו כי מדובר ב- RECURRENT + DEPRESSIVE DISORDER בשל מחלתה קיימת ירידה ביכולת התפקוד. אבקש לשקול אפשרות להפחית שעות עבודה לעת עתה מטופלת ב ....." (נספח ל"ג לתצהירי הנתבעת) בעקבות מכתבה של ד"ר לנדא כתב דר ד"ר פנדלר, במכתבו מיום 14/11/2002 אל הרופא המטפל/מקום העבודה כדלקמן: "לאחר קבלת הנ"ל לקביעת כושר עבודה ולאור מצבה הבריאותי הנוכחי, אני ממליץ על המשך עבודה במשרה חלקית של 20 שעות שבועיות עד 15.01.03. אי כושר עבודה על יתר השעות עד משרה מלאה בתקופה הנ"ל. להמשיך במעקב וטיפול רפואי בהתאם למצבה ולחזור אלינו בתום התקופה הנ"ל."(נספח ו לתצהירי הנתבעת) מנהל משאבי אנוש ביקש מד"ר פנלדר לבחון את עניינה של התובעת פעם נוספת וכך ציין במכתבו מיום 21/11/2002: "1. העובדת הנ"ל משמשת בתפקיד רוקחת במרפאת בית אליעזר בחדרה ובמרפאת דגני בחדרה, 0.5 משרה בכל מרפאה. 2. במכתבך שבסימוכין הנך ממליץ על העסקתה של גב' X במשרה חלקית של 20 שעות שבועיות עד 15.01.03. 3. לאור אופי פעילת המרפאה ובית המרקחת לא ניתן לממש המלצתך בדבר העסקתה בחלקיות משרה. בנוסף, לא ניתן לקלוט רוקחת מחליפה לבית המרקחת במיוחד במרפאת בית איעזר. 4. אבקש לבחון הנושא פעם נוספת. 5. אודה לתשובתך." (נפסח ז' לתצהירי הנתבעת) ד"ר פנדלר בחן את הנושא פעם נוספת ובמכתבו מיום 5/12/2002 אל הרופא המטפל/מקום עבודה קבע ד"ר פנדלר כי יש להפנות את התובעת לוועדה רפואית של קרן הביטוח וכי עד למועד זה תהא התובעת באי כושר מלא; וכך ציין ד"ר פנדלר במכתבו: "בהמשך הטיפול של הנ"ל לקביעת כושר עבודה ולאחר קבלת מכתב ממנהל משאבי אנוש השולל אפשרות להעסיק אותה במשרה חלקית כפי שהמלצתי במכתבי מתאריך 14.11.02, אני ממליץ להפנותה אל הוועדה הרפואית של קרן ביטוח לקבלת החלטתם על מימוש זכויותיה. אי כושר עבודה עד אז. להמשיך במעקב וטיפול רפואי בהתאם למצבה ולחזור אלינו לפי הצורך." (נספח ח' לתצהירי הנתבעת) בתקופה שמיום 14/11/2002 (מועד המלצתו של ד"ר פנדלר על צמצום משרת התובעת ל- 20 שעות עבודה שבועיות) ועד ליום 5/12/2002 (מועד קביעתו של ד"ר פנדלר כי התובעת באי כושר מלא) - עבדה התובעת בהיקף משרה בשיעור של כ- 50% וקיבלה שכר מלא על חשבון ימי מחלה (ר' סעיף 31 לתצהירו של מר ביאליק - מוצג נ/4). החל מיום 5.12.02 ואילך לא התייצבה התובעת לעבודה. בהתאם לחוות דעתו של הרופא התעסוקתי, ד"ר פנדלר, הופנתה התובעת לקרן הביטוח על מנת שתוכל לקבל תשלומים בגין אובדן כושר עבודה. ביום 25/2/2003 הודיעה חברת הביטוח כי תביעת התובעת אושרה לתשלום מתום תקופת ההמתנה מיום 5/1/2003 ועד 30/6/2003 והתובעת קיבלה את התשלומים מחברת הביטוח מגדל (ר' את מכתב חברת הביטוח והמחאות התשלומים - נספחים ט' ו-י' לתצהירי הנתבעת). ד"ר לנדא פנתה במכתבה מיום 31/12/2002 אל הרופא התעסוקתי וביקשה כי תיבדק אפשרות להחזרת התובעת לעבודה "בתנאים פחות מלחיצים", וכך ציינה במכתבה: "בהמשך למכתבי מ 5.11.02 עלי למסור את הדברים הבאים: מאז שהופחתו שעות העבודה של הנ"ל חל שיפור במצבה הנפשי. בעקבות הפסקת עבודה מצבה הנפשי החמיר וישנו חשש שפיטורין יגרמו להחמרה נוספת. הנני מבקשת לבדוק אפשרות חזרתה לעבודה בתנאים פחות מלחיצים. ממשיכה טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפואידי." (נספח כ"ב - מוצג ת/2). במכתב עדכון מיום 8/1/2003 ציינה ד"ר לנדא את הדברים הבאים: "הנ"ל ממשיכה מעקב במרפאתנו. מצבה הנפשי ללא שיפור. קיימים סימנים דכאוניים. כושרה התפקודי פגום. אינה מסוגלת לעבוד משרה מלאה אך מסוגלת לעבוד 20 שעות (במידה ותמשיך טיפול ומעקב). מומלץ על המשך טיפול ב ........" (נספח כ"ח 3 - מוצג ת/2). ד"ר פנדלר פרש לגמלאות ועניינה של התובעת הועבר לטיפולו של ד"ר אפרים ברודסקי, מנהל מחלקת רפואה תעסוקתית במחוז שרון-שומרון (להלן - ד"ר ברודסקי). התובעת נבדקה ביום 16/1/2003 במרפאתו של ד"ר ברודסקי על ד"ר אירינה מוסטובוי ( ר' מוצג כ"ח 4 - מוצג ת/2); פעם נוספת נבדקה התובעת במרפאתו של ד"ר ברודסקי בתאריך 9/3/2003; ד"ר ברודסקי, פנה אל ד"ר לנדא וביקש מידע עדכני אודות מצבה הרפואי של התובעת, לצורך קביעת כושר עבודתה; וכך ציים במכתבו מיום 9/3/2003: "הנ"ל פנתה למחלקתנו לקביעת כושר עבודה. על מנת לקבוע את כושרה לעבודה אבקש לקבל מידע עדכני על מצבה הרפואי. אבקשך, בניתן חוות דעתך להתחשב שהנ"ל עובדת בתור רוקחת - עבודה שדורשת מגע יומיומי עם קהל תחת לחצים, ערנות ואחריות מרובים." (נספח ל"ד לתצהירי הנתבעת). ד"ר לנדא השיבה לד"ר ברודסקי במכתבה מיום 25/3/2003, וכך ציינה: "הנ"ל מוכרת במרפאתנו מיולי - 2002. אובחנה כסובלת מ - RECURRENT DEPRESSIVE DISORDER מאז פנייתה נמצאת במעקב רפואי ובטיפול פסיכותרפואידי אינטנסיבי. בתחילת מעקב טופלה בתכשירים נוגדי דיכאון (לסירוגין - סרוקסאט, פרוזק אפקסור) ב- 3, חודשים האחרונים ללא טיפול תרופתי. בתקופת המעקב חל שיפור במצבה הנפשי שהתבטא בהקלת סימנים דכאוניים (שיפור בשינה, ריכוז, מצב רוח) במיוחד לאחר הפחתת שעות העבודה, אומנם מאז שנודע לה על הפסקת העבודה מצבה הורע. כפי שציינתי במכתבי מ- 5.11.02, 31.12.02 ו- 8.1.03, הנני סבורה שהעסקתה במשרה חלקית יכולה לשפר את היכולת התפקודית של הנ"ל וגם לתרום לשיפור במצבה הנפשי. במידה ולא ניתן להעסיקה במשרה חלקית חשוב לדאוג לתעסוקה חלופית - עד שמצבה ישתפר. כמובן התנאי הוא שתמשיך הנ"ל טיפול תרופתי, מעקב רפואי וטיפול פסיכותרפואידי." (נספח ל"ה לתצהירי הנתבעת). במכתבה מיום 28/4/2003 אל המוסד לביטוח לאומי, ציינה ד"ר לנדא את הדברים הבאים בעניין התובעת: "בתשובה לפנייתכם עלי למסור את הפרטים הבאים: הנ"ל מוכרת במרפאתנו מיולי 2002. הופנתה ע"י רופאת משפחה בשל נדודי שינה, מצב רוח ירוד, מחשבות טורדניות, מחשבות אובדניות. מעברה: עברה אפיזודה דכאונית אחרי לידה היתה במעקב פסיכיאטרי במקום מגוריה הקודם, טופלה בפרוזק כשנה. טרם פנייתה למרפאתנו עברה ניתוח - כריתת רחם. מאז היתה החמרה במצב הנפשי. הרושם האבחנתי הנו כי מדובר ב RECURRENT DEPRESSIVE DISORDER . על רקע אישיות בלתי בשלה עם קווים פרנואידים (באבחנה מבדלת - הפרעה דליזיונלית). מאז פנייתה נמצאת במעקב סדיר ונמצאת בטיפול פסיכותרפואידי פרטני אנטנסיבי. בחודשים הראשונים טופלה בתכשירים נוגדי דיכאון שונים (לסירוגין - פרוזק, סרוקסאט, אפקסור) אך לא שיתפה פעולה בנטילת תרופת ומזה כ - 4 חודשם ללא טיפול תרופתי. בבדיקות קליניות חוזרות מסודרת בהופעתה החיצונית. אפקט דספורי תואם. חשיבה סטראוטיפית. בתוכן - כעס רב על רופאים מבי"ח "הלל יפה", מחשבות יחס כלפיהם (יתכן ברמה דלוזיונלית), התעסקות עם מחושים גופניים שונים עם הסבר השלחתי, רגשי נחיתות, חוסר שמחת חיים, ערך עצמי נמוך, לעתים קרובות מחשבות אובדניות. שוללת כוונות מידיות לפגוע בעצמה או באחרים. לעת עתה ללא טיפול תרופתי, בטיפול פסיכותרפואידי אינטנסיבי. לציין שבתקופה האחרונה שינתה את השם הפרטי. כושרה התפקודי פגום. זקוקה להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי." (ר' מוצג נ/2) ד"ר ברודסקי בדק את מלוא הנתונים בעניינה של התובעת והגיע למסקנה כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת, וכך ציין במכתבו למנהל משאבי אנוש מתאריך 10/4/2003: "לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובדיקות עזר והתייעצות שנית עם רופא מטפל מומחה בדבר ד"ר א. לנדא, הגעתי למסקנה שהנ"ל אינה מסוגת לעבוד כרוקחת." (נספח י"ג לתצהירי הנתבעת). בעקבות מכתבו של ד"ר ברודסקי כתב מנהל משאבי אנוש אל מר אהרון שייחי, יו"ר ועד העובדים, דברים אלה בעניין התובעת: "1. מצ"ב עותק ממכתבו של ד"ר ברודסקי, מנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית, בעניינה של הגברת הנ"ל שבו הנו מסכם כי איננה מסוגלת לעבוד כרוקחת. 2. בתאריך 13/5/2003 שעה 13:00 יתקיים שימוע לעובדת. הנך מתבקש להשתתף בשימוע זה. גב' שרה הרנוי - הנך מתבקשת להודיע לעובדת על התייצבותה לשימוע, במקביל תשלח גם הודעה לעובדת." (ר' נספח ט"ו לתצהירי הנתבעת) התובעת זומנה לישיבת השימוע בתאריך 27.4.03 (ר' נספח י"ד לתצהירי הנתבעת). ביום 13/5/2003 התייצבה התובעת לישיבת השימוע בה נכחו: מנהל משאבי אנוש, מר עקיבא נריה וולנר, הרוקחת המחוזית גב' שרה הרנוי ויו"ר ועד העובדים במחוז, מר אהרון שייחי; וכך נרשם בסיכום פרוטוקול הישיבה: "..... 3. מטרת הדיון: לאור מכתבו של הרופא התעסוקתי - ד"ר ברודסקי (מ- 10.04.2003) בו הינו מפרט כי הגיע למסקנה שגב' X אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת. הקראתי את מכתבו של ד"ר ברודסקי. 4. גב' מירה נזרוב חוות הדעת של ברודסקי לא נכונה, הוא עושה הכל הפוך ממה שממליצה ד"א לנדא. אני אפנה לעורך דין. 5. אהרון שייחי - נציג העובדים אין מה לומר. 6. סיכום הדיון - הודעה מסודרת תמסר לעובדת בהקדם." (ר' נספח ט"ז לתצהירי הנתבעת) מנהל משאבי אנוש הודיע לתובעת במכתבו מיום 27/5/2003 על הפסקת עבודתה בתאריך 30/6/2003 (ר' נספח י"ז לתצהירי הנתבעת). החל מחודש אוקטובר 2003 ואילך התובעת עובדת אצל מעסיקים שונים (ר' נספחים לג - לה - מוצג ת/2). דיון והכרעה: סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים, הוא בשאלה האם פיטוריה של התובעת היו כדין; כמו כן חלוקים הצדדים בשאלות הבאות: זכאותה של התובעת לפיצויים מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988. זכאותה של התובעת לפיצויים בגין הפרת חוזה. זכאותה של התובעת לפיצויים בשל נזק לא ממוני. זכאותה של התובעת להפרשי שכר בגין התקופה שממועד הפסקת עבודתה בפועל (5.12.02) ועד מועד פיטוריה (30.6.03). זכאותה של התובעת להפרשי פיצויי פיטורים. זכאותה של התובעת לפיצוי בגין אי הפרשות מעביד לביטוח מנהלים בגין התקופה שממועד הפסקת עבודתה בפועל (5.12.02) ועד מועד פיטוריה (30.6.03). זכאותה של התובעת להפרשי פדיון חופשה. זכאותה של התובעת להחזר הוצאות נסיעות. נדון תחילה בטענת התובעת, כי פיטוריה נעשו שלא כדין. עילת פיטורי התובעת התובעת טוענת, כי פיטוריה נעשו שלא כדין, מתוך שיקולים זרים ובחוסר תום לב. הנתבעת בחרה לפטר את התובעת בעיקר משיקולים אדמיניסטרטיביים ועמדה על כך שהתובעת תעבוד במשרה מלאה, חרף מצבה הרפואי באותה עת ומבלי שהוצעו לה חלופות הולמות. החלטת הפיטורים הסתמכה על חוות דעתו של ד"ר ברודסקי מתאריך 10/4/2003, אשר הותאמה על ידו לצורכי הנתבעת, הואיל ושכרו משולם לו על ידי הנתבעת, ועומדת בניגוד להמלצת קודמו בתפקיד, ד"ר פנדלר, מיום 14/11/2002 וכן בניגוד להמלצתה של ד"ר לנדא מתאריך 25/3/2003. התובעת סומכת טענותיה בהקשר זה, בין היתר, על האמור בחוות דעתו של רופא תעסוקתי מטעמה, ד"ר יהושע גושן (מוצג ת/4). מנגד טוענת הנתבעת, כי פיטורי התובעת היו משיקולים ענייניים ובתום לב. לא ניתן היה למצוא לתובעת תפקיד חלופי הואיל ואין בקיצור שעות עבודתה כדי לשפר את תפקודה כרוקחת ומכל מקום הנתבעת אינה כבולה להמלצתה של ד"ר לנדא בעניין זה. חוות דעתו של ד"ר ברודסקי מתאריך 10/4/2003, לפיה התובעת אינה יכולה לעבוד כרוקחת, ניתנה על ידו משיקולים ענייניים ולאחר בחינת כושרה של התובעת להמשיך לעבוד כרוקחת בנתבעת ולפיכך אמינה ומהימנה ויש לדחות מכל וכל את טענות התובעת בהקשר זה. בנסיבות אלה, לא היה מנוס מפיטוריה של התובעת. עיינו בכל חומר הראיות והעדויות שבפנינו ובטענות הצדדים, ברם לא שוכנעו כי פיטורי התובעת מתאריך 27/5/2003 היו שלא כדין, או נעשו משיקולים זרים ובחוסר תום לב, כנטען על ידי התובעת. טעמינו יובאו להלן. מר עקיבא נריה וולנר, מנהל משאבי אנוש פירט בתצהירו (מוצג נ/5) את השתלשלות העניינים אשר קדמה להחלטה על פיטורי התובעת (מוצג נ/5) וציין כי בחודש נובמבר 2002, המציאה התובעת מד"ר דוד פנדלר, שכיהן באותה עת כרופא תעסוקתי במחוז שרון-שומרון, אישור רפואי לפיו היא אינה יכולה לעבוד בהיקף משרה מלאה וכי קיימת ירידה ביכולת התפקודית שלה; במכתבו הנ"ל, המליץ ד"ר פנדלר על צמצום משרתה של התובעת לכדי 20 שעות שבועיות, כאשר לגבי יתר השעות נקבע היעדר כושר עבודה; ד"ר פנדלר הסביר למר וולנר, כי התובעת, סובלת ממצב נפשי לקוי, אינה יכולה לעבוד מול קהל והיא נתונה לפחדים מפני עשיית טעויות; לאור דברים אלה, הבהיר מנהל משאבי אנוש לד"ר פנדלר, כי קיימת בעייתיות מבחינת הנהלת המחוז עם המלצתו, הואיל ואופי הפעילות בבית המרקחת, מחייב מגע ועבודה יומיומית עם קהל, בתנאי לחץ, תוך שבמסגרת תפקידה עוסקת התובעת בחלוקת ורקיחת תרופות לציבור הרחב; לכן מצבה של התובעת לא אפשר להעסיקה בחצי משרה, זאת נוכח האחריות העצומה החלה על רוקחים כנותני שירותים בתחום התרופות לציבור; כמו כן, לא היה ידוע כמה זמן יימשך מצבה זה של התובעת ונוצרה בעיית כח אדם בבתי המרקחת, כאשר לא היתה אפשרות לקלוט רוקח חדש, בשל מגבלת תקנים; בנסיבות אלה, ביקש מר עקיבא וולנר מד"ר פנדלר לבחון את המלצתו בשנית; משבחן ד"ר פנדלר את הדברים פעם נוספת, המליץ להפנות את התובעת לועדה הרפואית של קרן הביטוח, וקבע לתובעת אי כושר עבודה מלא עד למועד קבלת החלטת קרן הביטוח; הועדה הרפואית של קרן הביטוח סברה גם היא, כמו ד"ר פנדלר, כי התובעת נמצאת באובדן כושר עבודה מלא, עקב מחלתה, ואישרה לה תשלומים בגין התקופה מ - 5/1/2003 עד 30/6/2003. במהלך חקירתו הנגדית, הבהיר מנהל משאבי אנוש, מר וולנר, כי הסיבה בגינה ביקש מד"ר פנדלר לבחון את המלצתו בשנית, נעשתה מתוקף תפקידו כמנהל משאבי אנוש בנתבעת ומהטעם ש "יש קושי לממש את ההמלצה בעניין העסקתה של העובדת... בעיקר בקושי של העובדת שתעבוד מול קהל והחשש שיעשו טעויות" תוך שהוא שולל את האפשרות כי המדובר ב"משהו שלא מוצא חן בעיני באופן אישי" (פ' מיום 3.5.07, עמ' 33 ש' 31-27; עמ' 34 ש' 8); בהמשך חקירתו הנגדית, הבהיר מר עקיבא וולנר, כי בטרם פנה בכתב לד"ר פנדלר בבקשה כי יבחן את המלצתו בשנית, הוא שוחח עימו בטלפון וביקש הבהרות (ר' פ' הנ"ל, עמ' 34 ש' 13-11). מר וולנר הבהיר כי רופא תעסוקתי בקופ"ח כללית אינו כפוף להמלצותיו ואינו מקבל ממנו הוראות, מתוקף תפקידו כמנהל משאבי אנוש, אלא על הרופא התעסוקתי להאזין למה שהוא אומר (ר' פ' הנ"ל, עמ' 34 ש' 3-2). עדותו של זו של מר וולנר, לפיה עיקר הקושי בהמשך העסקתה של התובעת יסודו בחשש שתעשה טעויות בעבודתה כרוקחת מול קהל, מתיישבת עם עדותה של גב' שרה הרנוי, הרוקחת המחוזית בנתבעת (להלן - הרוקחת המחוזית וגם גב' הרנוי) לפיה "מה שנאמר לי שהרוקחת מפחדת לטעות ומפחדת לעבוד בלחץ עבודה....אני חושבת שנאמר למי שממונה על בית מרקחת דבר כזה, זה היה לא אחראי מצידי להמשיך את עבודתה" (ר' פ' מיום 3.5.07, עמ' 27 ש' 17-14). עניינה של התובעת הועבר לטיפולו של ד"ר ברודסקי, מנהל מחלקת רפואה תעסוקתית במחוז שרון-שומרון בנתבעת, לאחר שד"ר פנדלר פרש לגמלאות. ביום 10/4/2003 קבע ד"ר ברודסקי כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת לאור כושר עבודתה (ר' נספח י"ג לתצהירי הנתבעת); בתצהירו (מוצג נ/6) ציין ד"ר ברודסקי, כי קביעתו נעשתה, לאחר שבדק את מלוא הנתונים בעניינה של התובעת, תוך שהתבסס על הממצאים והמסמכים שהיו בפניו, לאחר שקיים התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים בנושא ולאחר שבחן את תפקידה וסביבת עבודתה של התובעת. ד"ר ברודסקי ציין כי לאור חוות הדעת הרפואית, לפיה התובעת אינה יכולה לעבוד מול קהל וכי היא נתונה לפחדים מפני עשיית טעויות - עבודה במשרה חלקית כרוקחת לא היתה יכולה להוות פתרון. עבודת רוקחת כרוכה מטבעה באחריות רבה שנובעת מעצם העבודה היומיומית מול קהל וחלוקת תרופות לקהל; נוכח מצבה הבריאותי והנפשי של התובעת ובפרט החשש כי תעשה טעויות במהלך עבודתה -השארתה בתפקיד רוקחת עלולה היתה לסכן את שלום הציבור ולהעמיד בסיכון את הנתבעת עצמה, כמי שאמונה על מתן שירותים אלה לציבור, ותוך חשיפתה לתלונות ותביעות. התובעת באותה עת היתה תחת טיפול אקטיבי במחלקה לבריאות הנפש, והטיפול כלל אף טיפול תרופתי; לתרופות שנטלה התובעת יש השפעה על ערנות המשתמש בתרופה. בעדותו בפנינו, הבהיר ד"ר ברודסקי כי חוות דעתו מ-10/4/2003, במסגרתה קבע, כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת בנתבעת, ניתנה רק לאחר שנעשתה על ידו פנייה אל ד"ר לנדא, הרופאה הפסיכיאטרית שטיפלה בתובעת וקבלת מכתבה מתאריך 25/3/2003 (נספח ל"ה לתצהיר הנתבעת) (ר' פ' מיום 10.9.07, עמ' 39 ש' 28-22). ד"ר ברודסקי הבהיר בעדותו בפנינו, כי הקביעה בדבר כושר עבודתו של עובד, ובמקרה שלנו של התובעת, הינה קביעה של רופא תעסוקתי בלבד והסביר כי לא אימץ את המלצתה של ד"ר לנדא להעסיק את התובעת במשרה חלקית, כמפורט במכתבה מתאריך 25/3/2003, הואיל ו"במקרה התובעת לא מדובר על עבודה חלקית כמו על מסגר. התובעת לא עובדת ניקיון שיכולתי ללכת לקראתה ולקצר לה את יום העבודה, שלא לעשות מאמץ פיזי. לא חשוב אם התובעת עובדת 4 או 8 שעות קיימת אבחנה ואחריות ועבודה של 4 שעות בעניין זה היא כמו עבודה של 8 שעות. הטעות יכולה להיות תוך 10 דקות...אני לא הייתי מקבל רוקחת לעבודה אחרי טיפול פסיכיאטרי מהסוג שהתובעת קיבלה. בריאות הציבור יותר חשובה בעניין." (ר' פ' הנ"ל, עמ' 40 ש' 31-22). בהמשך עדותו הבהיר ד"ר ברודסקי, כי בטרם מתן חוות דעתו, לפיה התובעת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת, בירר עם מנהל משאבי אנוש, הרוקחת הראשית והעובדת סוציאלית, האם יש אפשרות למצוא לתובעת מקום עבודה חליפי בבית מרקחת, שאינו דורש מגע עם קהל ואחריות, ברם עבודה כזו לא נמצאה (ר' פ' הנ"ל, עמ' 42 ש' 19-15). העד המומחה מטעם התובעת, ד"ר יהושע גושן (להלן - ד"ר גושן) תומך בעדותם של ד"ר ברודסקי, מר עקיבא וולנר וגב' הרנוי. לשאלת ב"כ הנתבעת בדבר רלבנטיות המלצתה של ד"ר לנדא להפחתת שעות עבודה השיב כך: "זה שהיא המליצה להפחית שעות, זו המלצה שהיא יכולה לתת אבל היא לא נשענת על בדיקה והוכחה. זאת אומרת שלו אני כרופא תעסוקתי שעומד מול ד"ר לנדא, הייתי שואל אותה למה היא התכוונה והיא היתה צריכה לכתוב את זה בפירוט למה היא חושבת שהפחתת שעות תסייע לתובעת" (ר' פ' הנ"ל, עמ' 13 ש' 22-18). ד"ר גושן נשאל מה עשוי להיות האפקטים של הלחץ, על כך השיב: "אלה שאלות שצריך להפנות לד"ר לנדא. אני אומר שבדיוק זו היתה השאלה שלי לד"ר לנדא למה היא חושבת שתנאים פחות מלחיצים הם לא מלחיצים"; ד"ר גושן הסכים שירידה בהיקף השעות אינה בהכרח מפחיתה את הלחץ שנובע מהעבודה עצמה (ר' פ' הנ"ל, עמ' 14 ש' 13-8). ד"ר גושן נשאל מה מעסיק צריך להבין מהדברים שד"ר לנדא כתבה במסמכים הרפואיים, על כך השיב: "הוא צריך להבין חד משמעית שאסור לו להעסיק אותה, שהיא פגומה." (ר' פ' הנ"ל, עמ' 15 ש' 26-25). ממכתביה של ד"ר לנדא עולה, כי התובעת חדלה מיוזמתה ליטול תרופות מסוף חודש דצמבר 2002 תחילת חודש ינואר 2003 (ראה נספח ל"ה לתצהירי הנתבעת ומוצג נ/2). התובעת נשאלה בעניין נטילת התרופות, והעידה כי ד"ר לנדא אכן המליצה לה ליטול תרופות, ברם היא סירבה לקחת תרופות משום שהיא רוקחת ומודעת לתוצאות שהתרופות גורמות (ר' פ' עמ' 6 ש' 9-6; עמ' 7 ש' 18-14; עמ' 8 ש' 3-1). עד התובעת, ד"ר גושן, ציין בעדותו, כי אי לקיחת התרופות יכול היה להחמיר את מצבה של התובעת (פ' עמ' 14 ש' 2-1) ובהמשך ציין: "אני חושב שהתובעת טעתה בכך שלא לקחה את התרופות שזה מקצר את הסבל ואת זמן הדיכאון והיא היתה היום עובדת בקופת חולים כללית, באותו מקום ובמשרה מלאה. בעניין הזה הכבוד שלי הוא לטיפול תרופתי מאוד טוב ויעיל. אנשים לאחר שלוקחים את התרופות חוזרים לתפקוד תקין." (ר' פ' עמ' 16 ש' 16-13). התרשמנו כי עדויותיהם של מר עקיבא וולנר, גב' הרנוי, וד"ר ברודסקי, הנתמכות במסמכים, הינן אמינות ומהימנות; כך גם לא מצאנו מקום לפקפק באובייקטיביות קביעתו של ד"ר ברודסקי, שהינו רופא מנוסה וותיק, ואנו דוחים את ניסיונה של התובעת להטיל דופי באמינותו ומקצועיותו. לא למותר לציין, שעדותו של עד התובעת ד"ר גושן תומכת בעדויותיהם של עדי הנתבעת, כפי שצויין לעיל. בנסיבות אלה סוברים אנו כי לא נפל פגם בקביעתו של ד"ר פנדלר מתאריך 5/12/2002 בדבר אי כושרה של התובעת לעבוד והפנייתה לועדה הרפואית של קרן הביטוח. כאמור, גם הועדה הרפואית של קרן הביטוח סברה, כמו ד"ר פנדלר, כי התובעת נמצאת באי כושר עבודה מלא, עקב מחלתה, ואישרה לה תשלומים בגין התקופה מ- 5/1/2003 עד 30/6/2003. בחלוף חצי שנה בדק ד"ר ברודסקי את מלוא הנתונים בעניינה של התובעת, ומשמצא כי מצבה לא השתפר ואף לא נמצא לה מקום עבודה חליפי, קבע ד"ר ברודסקי כי התובעת אינה מסוגלת לעבוד כרוקחת, ובעקבות כך פוטרה התובעת. בנסיבות אלה אנו מקבלים את דבריו של ד"ר ברודסקי, כי בנסיבות מצבה של התובעת, לא היה מקום להעסיקה במשרה חלקית כרוקחת, כפי שביקשה ד"ר לנדא; משלא מצאה הנתבעת מקום חליפי לתובעת, הגם שחיפשה מקום כזה, לא ניתן היה להמשיך להעסיק את התובעת ומשכך לא מצאנו כל פגם בהחלטתו של ד"ר ברודסקי ובהחלטת הנתבעת לפטר את התובעת. התובעת טוענת כי הנתבעת פיטרה אותה משום שביקשה להפטר ממנה בכל מחיר, זאת משום שלא היתה נוחה למר עקביא וולנר והעזה לדרוש תיקונים של כל הטעויות שגילתה בניהול שכרה. טענה זו אינה מקובלת עלינו. אכן התובעת פנתה במכתבים רבים אל מדור שכר (ר' נספחים י"ד1 - יד4 - מוצג ת/2) והגם שהמכתבים היו מנוסחים בבוטות, בחוצפה ובפגיעה בעובדים, הנתבעת בדקה טענותיה ותיקנה את הטעון תיקון (ר' נספחים כ"ז ו- כ"ח לתצהירי הנתבעת). יתירה מכך, מכתבי התובעת לא מנעו מהנתבעת ליתן לתובעת קביעות בתאריך 2/7/2002 (ר' נספח י"א לכתב התביעה ונספח י"ב - למוצג ת/2) וזאת הגם שחוות דעת ממוניה על תפקודה היתה בינונית (ר' נספח ה לתצהירי הנתבעת); אכן מנהל משאבי אנוש זימן את התובעת לפגישה בתאריך 10/9/2002 בעקבות מכתב שכתבה התובעת אל מנהל מדור שכר, שנוסח באופן בוטה ופוגע (ר' נספח י"ט לתצהירי הנתבעת), ברם גם לאחר פגישה זו, התובעת לא פוטרה (ר' מכתבים נוספים ששיגרה התובעת למנהל משאבי אנוש ולמנכ"ל הנתבעת, נספחים כ"ד ו-ל"ב - למוצג ת/2). התובעת פוטרה משלא ניתן היה להמשיך להעסיק אותה, ללא כל קשר למכתביה ופניותיה בעניין שכרה או פניות אחרות שלה. שוכנענו כי פיטורי התובעת היו כדין ונעשו מתוך שיקולים ענייניים ובתום לב, על כן אנו דוחים את טענות התובעת, שפיטוריה נעשו שלא כדין, בחוסר תום לב ומשיקולים לא ענייניים. הליך פיטורי התובעת התובעת טוענת כי פיטוריה נעשו בהליך לא תקין, שלא על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 9ד(א) לפקודת הרוקחים; בטענתה זו נסמכת התובעת על חוות דעתו של ד"ר יהושע גושן (מוצג ת/4); עוד טוענת התובעת כי לא נערך לה שימוע כדין אלא "שימוע" למראית עין במהלכו נמסרה לה ההודעה על הפסקת עבודה ותו לא. מנגד, טוענת הנתבעת, כי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 9 לפקודת הרוקחות אינה רלבנטית לענייננו, אלא למקרה של התליית רישיון רוקחות על ידי משרד הבריאות, במובחן מהפסקת עבודה של רוקח על ידי מעסיק עקב חוסר התאמה; עוד טוענת הנתבעת כי לתובעת נערך שימוע כדין ביום 13/5/2003 וכי לא נפל כל פגם בהליך זה. להלן הוראות סעיף 9 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א - 1981 (להלן - פקודת הרוקחים) הרלוונטיות לענייננו: "9א. ועדה רפואית [תיקון: תשנ"ב] לצורך בדיקת כושרו הנפשי או הגופני של מבקש רשיון לעסוק ברוקחות או של רוקח מורשה או של מבקש רישום כעוזר רוקח או של עוזר רוקח, במקרים האמורים בסעיפים 9ג ו-9ד, ימנה המנהל ועדה של שלושה רופאים בעלי תואר מומחה (להלן - ועדה רפואית); המינוי יכול להיות כללי או למקרה מסויים; התעוררה שאלה של כושר נפשי - תהיה הועדה הרפואית מורכבת משלושה רופאים בעלי תואר מומחה בפסיכיאטריה. ... 9ד. בדיקה רפואית לבעל רשיון [תיקון: תשנ"ב, תשס"ה(3)] היה למנהל חשש סביר כי רוקח מורשה או עוזר רוקח סובל ממחלה מסכנת, רשאי הוא לדרוש ממנו להתייצב לפני ועדה רפואית לשם בדיקה ורשאי הוא להתלות את רשיונו עד שייבדק." "המנהל" מוגדר בסעיף 1 לפקודת הרוקחים כדלקמן: "המנהל" - המנהל הכללי של משרד הבריאות, לרבות עובד משרד הבריאות שהמנהל אצל לו בכתב את סמכויותיו לפי פקודה זו, כולן או מקצתן;" הנה איפוא, הפרוצדורה הקבועה בסעיף 9ד(א) לפקודת הרוקחים, אשר עליה נסמכת התובעת, מתייחסת אך ורק למצב בו מבקש משרד הבריאות לשלול או להתלות רישיונו של רוקח. בענייננו מדובר במקרה בו, מבקש המעסיק-הנתבעת להפסיק את העסקתה של הרוקחת-התובעת מפאת אי התאמתה. ברי כי הנתבעת לא ביקשה לשלול או להתלות את רשיונה של התובעת לעסוק ברוקחות, ולא שוכנענו כי בנסיבות המקרה היה על הנתבעת לפנות למנהל משרד הבריאות לשם הפסקת עבודת התובעת. יוטעם, כי כל הנטען בחוות דעתו של ד"ר יהושע גושן (מוצג ת/4), אינו מקובל עלינו; לא מצאנו כל בסיס לחובות שמבקש ד"ר גושן להטיל על הנתבעת בעניין פיטורי התובעת, כך גם לא מצאנו כי תהליך הפסקת עבודתה של התובעת היה לא תקין, כטענתו. משכך אנו דוחים טענות התובעת הנסמכות על פקודת הרוקחים ועל חוות דעתו של ד"ר גושן. באשר לשימוע - לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו בהקשר זה ובכלל זה בטענות הצדדים, שוכנענו כי נערך לתובעת שימוע כדין. מעיון בפרוטוקול סיכום פגישה מתאריך 13/5/2003 (נספח ט"ז לתצהירי הנתבעת) עולה כי ביום 13/5/2003 התקיים לתובעת שימוע כדין בפני מנהל משאבי אנוש ובנוכחות הרוקחת המחוזית ויו"ר הוועד, מר אהרון שייחי. במהלך השימוע הוקראה לתובעת חוות דעתו של ד"ר ברודסקי מתאריך 10/4/2003 והתאפשר לתובעת להשמיע טענותיה והיא אף טענתה את שרצתה לטעון. בנסיבות אלה שוכנעו כי הנתבעת קיימה לתובעת שימוע כדין. התביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התובעת טוענת בסיכומיה (סעיפים 36 - 52) כי פוטרה בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988, תוך הפרת עיקרון השוויון והפלייתה לרעה ביחס לעובדים אחרים בנתבעת המועסקים במשרה חלקית. הנתבעת טוענת, כי אין כל בסיס לטענות התובעת בהקשר זה ולא ברור ביחס למי הופלתה התובעת לטענתה ובאלו נסיבות. פסקנו לעיל, כי פיטורי התובעת נעשו כדין, מטעמים ענייניים ובתום לב, בנסיבות אלה לא השכילה התובעת להוכיח כי פוטרה בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, משכך טענתה בעניין זה נדחית. התביעה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה ברכיב זה לכתב התביעה, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום סך 180,910 ₪, אשר הועמד לצורכי אגרה על סך 158,000 ₪. בגדר רכיב זה נכללים פיצויים בגין אובדן שכר עבודה ממועד הפסקת עבודת התובעת (30.6.03) ועד לגיל פרישה מעבודה (בשנת 2019) לפי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים (6,478 ₪) ובקיזוז הכנסות צפויות במהלך תקופה זו (21 שנים) לפי שכר חודשי בסך 5,500 ₪. כן, נכללים ברכיב זה פיצויים בגין אי הפרשות לפוליסת ביטוח מנהלים עד גיל פרישה בסך של 63,448 ₪ אשר הועמדו לצורכי אגרה על סך של 50,000 ₪. התובעת לא השכילה להוכיח בפנינו הפרת חוזה או מקור זכות לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים לתקופה שממועד סיום העסקתה ועד לגיל פרישה. כפי שכבר פסקנו, פיטורי התובעת נעשו כדין, מטעמים ענייניים ובתום לב, על כן תביעתה לפיצויים בגין הפרת חוזה עבודה נדחית. התביעה לתשלום פיצויים בגין נזק לא ממוני התובעת טוענת בסיכומיה (סעיף 55) כי היא זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני ומפנה בעניין זה לסעיף 31 ב' לכתב התביעה, שם נטען כי פיטוריה נעשו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעות בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז - 1997 (להלן - חוק הגנה על עובדים). בעניין זה, כמו גם בעניין התביעה לפיצויים עקב פיטורים שלא כדין, לא שוכנענו כי בנסיבות המקרה פעלה הנתבעת בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים, או בחוסר תום לב, או בחוסר הגינות כלפי התובעת; משכך אנו דוחים את תביעתה בכל הקשור לפיצוי בגין נזק לא ממוני. התביעה לתשלום הפרשי שכר ברכיב זה לכתב התביעה, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי שכר להם היא זכאית, לטענתה בגין התקופה מיום 5/12/2002 - מועד הפסקת עבודתה בפועל ועד ליום 30/6/2003 - מועד פיטוריה, בסך 45,345 ₪, מסכום זה, לשיטתה של התובעת, יש לקזז את התשלומים ששולמו לה על ידי קרן ביטוח חיים באותה תקופה בסך של 33,403 ₪ והיתרה לאחר הקיזוז - בסך 11,881 ₪ - נתבעת ע"י התובעת. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר בתקופה בה לא עבדה, מה גם שבתקופה הנ"ל נקבע לה אי כושר עבודה מלא והיא קיבלה שכרה מקרן הביטוח בהתאם לתקנות הקרן. התובעת לא עבדה בפועל בתקופה מ- 5/12/2002 עד 30/6/2003, עם זאת תביעתה בגין אובדן כושר עבודה מלא לחברת הביטוח מגדל, אושרה והתובעת קיבלה תשלומים מחברת הביטוח בגין התקופה 5/1/2003 עד 30/6/2003, בנסיבות אלה אין התובעת זכאית לכל הפרש שכר ותביעתה בעניין זה נדחית (ר' נספחים ט' ו-י' לתצהירי הנתבעת). התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ולפיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים ברכיבים אלה לכתב התביעה, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בסך 17,623 ₪, בקיזוז התשלום ששולם לתובעת על ידי ביטוח המנהלים, בסך של 13,600 ₪; סה"כ יתרה לתשלום בסך של 4,023 ₪; כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים בתקופה שמיום 5/12/2002 - מועד הפסקת עבודתה בפועל ועד ליום 30/6/2003 - מועד פיטוריה בסך של 2,057 ₪ . מנגד, טוענת הנתבעת, כי עם סיום העסקתה של התובעת שוחררו לזכותה כל הכספים שנצברו לזכותה בקרנות השונות ובכלל זה במגדל חברה לביטוח בע"מ וכן במיטבית חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ, וכי כספים אלה באים במקום תשלום פיצויי פיטורים. פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים:- התובעת לא השכילה להוכיח מקור זכות, לפיה היה על הנתבעת להמשיך ולהפריש בגינה כספים לביטוח המנהלים בתקופה שהתובעת לא עבדה ולא קיבלה שכר מ- 5/12/2002 עד 30/6/2003; ומשכך תביעתה בעניין זה נדחית. אשר להפרש פיצויי פיטורים:- בסעיף 63 לסיכומיה טוענת התובעת כי שכרה הממוצע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך של 6,478 ₪. לפי טופס הודעת מעביד על תשלום מענק עקב פרישה (נספח ל"א לתצהירי הנתבעת) שכרה האחרון של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא בסך 6,586 ₪; על כן חישוב פיצויי הפיטורים יעשה לפי שכר חודשי אחרון בסך 6,586 ₪. התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בגין התקופה מ - 5/12/2002 עד 30/6/2003, משלא עבדה בתקופה זו ולא קיבלה שכר; לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בגין התקופה מיום 10/10/2000 עד 5/12/2002 בסך 14,181 ₪. לתובעת שולם על ידי חברת הביטוח סך של 13,346.91 ₪ כפיצויי פיטורים והנתבעת השלימה סך 409 ₪ (ר' סעיף 39 לתצהירו של מר מנחם ביאליק - מוצג נ/4 ונספחים כ"ט, ל' ו-ל"א לתצהירי הנתבעת); משכך שולמו לתובעת פיצויי יטורים בסך 13,346.91 + 409 ₪ = 13,755.91 ₪. לפיכך זכאית התובעת להפרש פיצויי פיטורים בסך 14,181 - 13,755.91 = 425.09 ₪ . התביעה לתשלום הפרשי פדיון חופשה ברכיב זה לכתב התביעה, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 1,762 ₪ בגין יתרה של 3 ימי חופשה עבור כל שנה. לטענתה, חרף זכאותה למכסה שנתית של 26 ימי חופשה מכוח הוראות הסכם העבודה האישי (סעיף 11.1) וההסכם הקיבוצי (סעיף 28), נרשם בתלושי שכרה כי היא זכאית למכסה שנתית בת 23 ימי חופשה בלבד. בסעיף 11.1 להסכם העבודה האישי (נספח ב' לתצהירי הנתבעת) צויין כי העובד יהיה זכאי ל- 26 ימי חופשה בשנה. אין חולק כי החל מחודש יולי 2001 שונה מעמדה של התובעת והיא נקלטה כעובדת מן המניין בקופ"ח כללית, אשר חלים עליה כל ההסכמים וההסדרים הקיבוציים החלים על עובדי קופ"ח כללית, לרבות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. מר ביאליק מציין בתצהירו (מוצג נ/4, סעיפים 27-25), כי 26 ימי החופשה שנרשמו בהסכם ההעסקה האישי עם התובעת, התייחסו ל-6 ימי עבודה ואילו התובעת עבדה 5 ימים בלבד; עוד ציין מר ביאליק כי החל מיום 1/7/2001 חלו על התובעת הוראות חוקת העבודה, ובמסמך עליו חתמה התובעת, המתייחס למעבר מעבודה על פי הסכם העסקה אישי לעבודה על פי ההסכמים הקיבוציים, נקבע מפורשות כי ממועד זה בטל הסכם ההעסקה האישי (ר' נספחים ג' ו-ד' לתצהירי הנתבעת); לפי הוראות הפרק העשירי לחוקת העבודה, היתה התובעת זכאית ל -23 ימי חופשה מהשנה החמישית לעבודה, אולם בהתאם לקובץ הוראות כח אדם, כרוקחת היתה התובעת זכאית ל-23 ימי חופשה מהשנה הראשונה לעבודתה, כפי שקיבלה בפועל. עדותו של מר ביאליק באשר לתקופת עבודתה של התובעת לפי הסכם ההעסקה האישי, אינם מקובלים עלינו, זאת משום שבהסכם ההעסקה האישי לא צויין כי ל - 26 ימי חופשה זכאי רק מי שעובד שישה ימים בשבוע, מה גם שהתובעת עבדה שני ימי שישי בחודש, לפי הסכם זה. אשר לתקופה החל מ-1/7/2001, בה חלים על התובעת ההסכמים הקיבוציים והסכם ההעסקה האישי בטל, אנו מקבלים את עדותו של מר ביאליק כמהימנה ואמינה. על כן אנו קובעים כי באשר לתקופה מ- 10/10/2000 עד 1/7/2001 זכאית התובעת ל-26 ימי חופשה בשנה; משקיבלה התובעת בגין תקופה זו ימי חופשה רק לפי 23 ימים לשנה, זכאית התובעת להפרש פדיון חופשה בגין 2.17 ימים, בגין התקופה מ- 10/10/2000 עד 1/7/2001; לפיכך זכאית התובעת להפרש פדיון חופשה בסך 651 ₪. התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה אשר להוצאות נסיעה:- מקבלים אנו את תביעת התובעת להחזר הוצאות נסיעה בסך 232.50 ₪, כאמור בחוות דעתו של רו"ח גוטיינר (מוצג ת/5). לפיכך, זכאית התובעת לתשלום החזר הוצאות נסיעה בסך 232.50 ₪. אשר לחוות הדעת של רו"ח גוטיינר מוצג ת/5 אשר הגישה התובעת:- נציין כי מעדותו של רו"ח גוטיינר בפנינו עולה, כי הוא ערך את החישובים בחוות דעתו (בעמ' 8 ובעמ' 10 לחוות הדעת מטעמו - ת/6) "בהתאם לגישת ב"כ התובעת" כלשונו (ר' פ' מיום 3.5.07, עמ' 21 ש' והבהיר כי "תרגמתי את הנחת עבודתו המשפטית (של ב"כ התובעת - הוספה שלנו) למונחים כספיים" (ר' פ' מיום 3.5.07, עמ' 21 ש' 11, ש' 15 - 16); בנסיבות אלה, משטענות התובעת נדחו, ממילא גם חישוביו של רו"ח גוטיינר נדחים, למעט בעניין הוצאות הנסיעה. סוף דבר:- אשר על כן אנו מקבלים את תביעת התובעת באופן חלקי בלבד ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 425.09 ₪; לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/2003 ועד ליום מתן פסק הדין; הפרש פדיון חופשה בסך 651 ₪; לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/2003 ועד ליום מתן פסק הדין; החזר הוצאות נסיעה בסך 232.50 ₪; לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/2003 ועד ליום מתן פסק הדין. הסכומים המפורטים בסעיף 42 ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועדם, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. יתר תביעות התובעת - נדחות. עקב מצבה הקשה של התובעת, כפי שנגלה לעינינו בתיק זה, והגם שעיקר תביעות התובעת נדחו, אנו מורים לנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. פיטוריםרוקחות