קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי נפגעי פוסט פוליו: השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו שני ערעורים לאחר מתן רשות (ברע עע 577/09 וברע 670/09) על פסקי דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף; בל 2236/08 בעניינו של דוד אלמיזרק; והשופטת רווית צדיק בל 3254/08 , בעניינו של חנניה אלמליח) בהם נדחו ערעוריהם של המערערים על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים לפי חוק הפיצוי לנפגעי פוליו. הטעם לדחיית הערעור היה אחד - מי שלקה במחלת שיתוק הילדים מחוץ לישראל ומצבו החמיר בהיותו תושב ישראל עקב תופעת "הפוסט פוליו", אינו בגדר "נפגע פוליו" הזכאי לפיצוי על פי החוק. על פי החלטת בית הדין והסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני הערעורים.   2. הרקע לחקיקת החוק חוק הפיצוי לנפגעי פוליו התשס"ז-2007 (להלן - החוק), נחקק כאמור בסעיף המטרה שלו, על מנת "לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם". בשנות החמישים הראשונות בעיקר, לקו רבים בישראל במחלת שיתוק ילדים, ומספר החולים מדי שנה הגיע לכדי מאות רבות. במשך השנים שלאחר מכן רווחה בציבור התחושה שלא נעשה די כדי למנוע את התפשטות המחלה והיו מחדלי טיפול בלוקים בה. נוכח זאת בעקבות מספר הצעות חוק פרטיות נחקק החוק כ"חוק פיצוי" ללוקי מחלת שיתוק הילדים, להבדיל "מחוק נכות" (הצעות החוק השונות לנפגעי הפוליו. סקירה היסטורית מיום 16.2.07 כרקע לדיון בהצעת החוק בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת. פרוטוקול הדיון של אותה ועדה מיום 13.3.07).   3. עיקרו של החוק: א. על פי סעיף ההגדרות שבחוק מחלת הפוליו כוללת - מחלת שיתוק ילדיםPOLIOMYELITIS לרבות החמרה מאוחרת של המחלה SYNDROME POST (להלן - פוסט פוליו). "נפגע פוליו" מוגדר כתושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק הילדים ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים קבעו, כי נגרמה לו נכות עקב אותה מחלה.   ב. מי שנגרמה לו נכות כאמור, זכאי על פי החוק לפיצוי חד פעמי בהתאם לדרגת נכותו בסכום הנע בין 50,000 ש"ח ל-120,000 ש"ח (סעיף 3 לחוק), ולקיצבה חודשית גם כן בהתאם לדרגת הנכות בין 1,000 ש"ח לחודש לכ-4000 ש"ח לחודש. מי שנכותו פחותה מ-20% זכאי למענק של 70 קיצבאות על פי דרגת נכותו (סעיף 4 לחוק).   ג. כיוון שהמצב הרפואי איננו סטטי, נקבע, כי אם חלה החמרת מצב של נפגע פוליו, תקום לו הזכאות לתשלום גימלה על פי החוק, על פי דרגת נכותו לאחר החמרת המצב (סעיף 5 לחוק).   ד. הטיפול בתביעת הטוען להיותו נפגע פוליו נמסר למוסד (סעיף 6 לחוק). לרופא המוסמך מטעם המוסד ניתנה הסמכות לדון בתביעה ולהחליט - האם יש להכיר בתובע כנפגע פוליו, תוך התייחסות לשאלות הבאות:   ראשית - האם התובע לקה במחלת הפוליו? שנית - אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק הילדים? שלישית - מהם אחוזי נכותו? רביעית - האם חלה החמרה במצבו כתוצאה ממחלת הפוליו שבה הוא לקה ומהם אחוזי נכותו עקב כך?   על החלטת הרופא המוסמך ניתן להגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים המוסמכת לדון ולבחון מחדש את התביעה. על החלטת הוועדה ניתן לערער לבית הדין האזורי ועל החלטתו ניתן לערער ברשות לבית הדין הארצי. סעיפים 6 ו-7 לחוק.   התשלום על פי החוק - מבוצע על ידי המוסד מכספים המועברים אליו על ידי אוצר המדינה מדי חודש בחודשו (סעיף 11 לחוק).   4. המערער דוד אלמיזרק לקה במחלת הפוליו בשנת הולדתו 1954. בשנת 1966 הוא עלה לישראל. הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.2.08 קבעה לגביו בהחלטתה כי: "לא עונה לקריטריונים של חוק פוליו כיוון שלא חלה בארץ".   המערער חנניה אלמליח יליד 1959 לקה במחלת הפוליו בהיותו כבן 3. בהיות כבן 5 שנים עלה ארצה. הוועדה רפואית לעררים מיום 4.4.08 החליטה לדחות עררו מהטעם ש"הוא לא חלה בישראל במחלה".   5. בית הדין לעבודה דחה כאמור את ערעור המערערים ועל כך הוגש ערעורם. לדיון בערעורים הצטרפה עמותת מטה מאבק הנכים בישראל (להלן - עמותת הנכים) "כידיד בית המשפט". טיעון המערערים ועמותת הנכים נסמך על כך, שהיות ומחלת הפוליו כהגדרתה בחוק כוללת גם את החמרתה, משמעות הדבר הינה, כי נפגע פוסט פוליו בישראל צריך להיחשב כנפגע פוליו על פי החוק, אף אם הוא לקה במחלת שיתוק הילדים בחוץ לארץ. זוהי פרשנות החוק המתחייבת על פי תכלית החוק על מנת למנוע הפלייה בין חולי הפוסט פוליו תושבי ישראל. 6. לדיון בערעור הצטרף היועץ המשפטי לממשלה על פי סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה. עמדתו ועמדת המוסד לביטוח לאומי המשיב בערעורים הייתה, כי על פי לשון החוק ותכליתו, עולה בבירור, כי הוא בא להעניק זכויות אך ורק לאותם חולים אשר היו תושבי המדינה בעת שלקו במחלת הפוליו, להבדיל מאלה שחלו רק בפוסט פוליו בארץ.   לאחר בחינת טענות הצדדים פוסקים אנו כזאת:   7. א. כאמור לעיל, בסעיף המטרה הודגשה תכלית החוק - לפצות נפגעי פוליו שלקו בישראל במחלתם ובכך לבטא מחויבות המדינה כלפיהם.   ב. באשר לכך יש לשים אל לב, כי בעיקרון, מבחינת זכויות הנכה בגין נכותו, אין עדיפות ולא צריכה להיות עדיפות לחולה הפוליו על פני הלוקה באותה נכות שלא עקב מחלת הפוליו. לאור האמור, אין החוק שלפנינו ראוי להתפרש כ"חוק נכות" בגין נכות, אלא כ"חוק פיצוי" על מעשי ומחדלי העבר.   ג. מחויבות המדינה לאשר היה בעבר, משמעה, לקיחת אחריות על אי מניעת התפשטות המחלה וטיפול לא נאות בלוקים בה, (בין אם היה לכך צידוק ובין אם לאו), ופיצוי נפגעי פוליו שלקו אצלה בשיתוק ילדים, בראשית ימיה. ברי אם כן לאור תכלית החוק, שהוא לא נועד לפצות את אלה שלקו בשיתוק ילדים מחוץ לתחומי המדינה ועלו אליה לאחר מכן, שהרי לגביהם אין כל סיבה שישראל תיטול אחריות לא לה על לקותם ותשלם להם פיצוי בגין זאת.   ד. משאלה הם הדברים, אזי עצם העובדה, כי בישראל חלה החמרה במצב לוקי מחלת הפוליו שלקו בה מחוץ לישראל, אין בה כדי להצדיק נטילת אחריות המדינה כלפיהם ותשלום פיצוי. במילים אחרות, "משגזע" הלקות בפוליו שורשו בחו"ל, ממילא "ענפי הנכות" הצומחים באופן טבעי ממנו והמוצאים ביטויים המאוחר בתופעת פוסט פוליו אינם כתוצאה של מעשיה ומחדליה של המדינה, ולכן אין היא אחראית להם ואין עליה חובת תשלום פיצוי בגינם. 8. אשר נאמר לעיל על תכלית כחוק פורט בסעיפיו השונים. על כן אין מקום במקרה שלפנינו לפרשנות מגשרת על סתירה בין התכלית ללשון הכתוב, משום שנוסח החוק מבטא את תכליתו ללא כל סתירה ביניהם.   א. הזכאות על פי החוק לפיצוי חד פעמי ולקצבה הינה ל"נפגע פוליו". נפגע פוליו מוגדר כתושב ישראל שלקה בישראל ב"מחלת שיתוק הילדים". לפיכך מי שלא לקה בישראל באותה מחלה אינו בגדר "נפגע פוליו" וממילא אין הוא זכאי לפיצוי על פי החוק.   ב. מחלת פוליו מוגדרת גם כהחמרה מאוחרת של המחלה, ובכלל זה "פוסט פוליו", זאת על מנת שניתן יהיה לפצות על פי התכלית החוק, את תושבי ישראל שלקו בישראל במחלה ולימים חלה החמרה במצבם. ההגדרה המורחבת "למחלת פוליו" הכוללת את אפשרות החמרתה, לא נועדה בשום פנים ואופן לפרוץ את הגדרת "נפגע הפוליו" ולהרחיב את הזכאות לפיצוי גם לגבי מי שלקה בה בחו"ל ובישראל, הוחמר מצבו. אם ייאמר כך, יהא בכך משום הפלייה בלתי מוצדקת של חולי הפוסט פוליו שלקו במחלת שיתוק הילדים בחו"ל על פני אלה הסובלים מאותה נכות מסיבה שונה.   ג. אופן בחינת הרופא המוסמך והוועדה הרפואית לעררים את התביעה המוגשת. דהיינו, קודם כל האם התובע לקה במחלת הפוליו ולאחר מכן האם הוא לקה בשיתוק ילדים בישראל ורק לבסוף עניין שיעור הנכות (סעיף 7(ב)(2) לחוק), מצביע כי כך הם הדברים, שהרי אם אין נטילת אחריות על עצם הלקות ממילא הנכות הנגרמת בעטייה - אינה רלבנטית.   ד. משום שמדובר בפיצוי בגין "עוולות העבר" לגביהם נטלה המדינה אחריות, נקבע במפורש בסעיף 10 לחוק, כי מהתשלום על פי החוק, ינוכו תשלומים ששולמו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (סעיף 10(ב) לחוק). בהעדר אחריות המדינה לאלה שלא היו תושביה בעת שלקו במחלה, היא לא "עוולה" כלפיהם וממילא אין מקום לפצותם. 9. החוק מבוצע על ידי המוסד לביטוח לאומי, אולם מימונו בא ממשרד האוצר. בכך דומה חוק הפוליו לחוק פיצוי אחר - החוק לפיצויי נפגעי גזזת התשנ"ד-1994. אותו חוק נועד לפצות אוכלוסיה מסוימת ספציפית, אלה שנשלחו על ידי רשויות המדינה והסוכנות היהודית, מיולי 1946 ועד דצמבר 1960, להקרנות לצורך טיפול במחלת הגזזת. שני החוקים הללו, שתכליתם תשלום פיצוי לאוכלוסיית יעד מוגדרת בגין נכות מוגדרת בשל נטילת אחריות המדינה על מעשיה בעבר, כפופים לאילוצי תקציב. משנפגעי הפוליו שלקו במחלתם מחוץ לישראל אינם נכללים באוכלוסיית היעד לה כיוון החוק, ממילא נכותם והחמרתה אינם מקנים זכאות לפיצוי על פי החוק ומתוך העלמות מההיבטיו התקציביים. שהרי, "חוק שלביצועו היבט תקציבי אינו יכול להתפרש במנותק מן הגבולות ומן האילוצים התקציביים" (בגץ 11674/05 העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת, נגד משרדי הבריאות והאוצר, ).   10.  הסטטיסטיקה מראה, כי בישראל של היום אין למעשה מקרי שיתוק ילדים בשל יעילות החיסון הניתן לאוכלוסיית הארץ. הכרה בנפגעי פוסט פוליו שעלו ארצה לאחר שלקו בשיתוק ילדים באחת ממדינות העולם בה אין חיסון אוכלוסין יעיל, משמעה, הפיכת החוק "לחוק נכות", המחייב מימון ותשלום מתמיד ושוטף של גמלאותיו לנכי הפוסט פוליו; תוך התעלמות מהיבטו התקציבי והעדפה בלתי מוצדקת של אותם נכים על פני נכים אחרים בעלי אותה נכות שסיבתה אחרת.   השופטת נילי ארד חברי השופט פליטמן עמד בהרחבה על עניינם של ערעורים אלה. הכרעתו ותוצאתה לפיה דין הערעורים להידחות מקובלת על דעתי, ובקצירת האומר אוסיף הדברים שלהלן.   2. עתירתם של המערערים הינה להחיל את חוק הפיצוי לנפגעי פוליו התשס"ז-2007, גם על מי שלקו במחלת הפוליו מחוץ לישראל, אולם מחלתם הוחמרה בישראל. לשיטתם החמרת המחלה כשלעצמה, מהווה עילת עצמאית לתביעה ולפיצוי על פי החוק. לכאורה ניתן היה לייחס פרשנות מעין זו להגדרה שבחוק לפיה "מחלת הפוליו" - מחלת שיתוק ילדים (Poliomyelitis), לרבות החמרה מאוחרת של המחלה (Post-poliomyelitis syndrome). הגם ששיטה פרשנית זו שובה את הלב אין מנוס מדחייתה. זאת, נוכח כוונת המחוקק כפי שהיא עולה בבירור ממטרת החוק המעידה על תכליתו ומלשונו, מהצעת החוק ומדיוני הכנסת, בהם הוקדשה שימת לב מיוחדת לשאלה זו, על מכלול פניה והשלכותיה. בסופו של יום הוחלט שלא לכלול במסגרת הפיצוי על פי החוק את מי שלקו במחלה מחוץ לישראל ואשר מחלתם הוחמרה בישראל. (על השתלשלות הליכי החקיקה בהקשר זה עמד בהרחבה שופט בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, השופט חיים ארמון בפסק הדין ב"ל 2582/08 ראשד בשארה - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן 13.8.09).   3. הנה כי כן, מדובר בחוק אשר זה לא מכבר בא לאוויר העולם ומטרתו המוצהרת פיצוי נפגעי מחלת הפוליו בעת שהיו תושבי ישראל (אשר לתכלית הפיצוי שביסוד החוק והשלכותיה, השוו: בג"ץ 1861/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', , ניתן 6.8.2009; סעיף 20 לחוות דעתו של השופט ח' מלצר). משהפגיעה על פי חוק הפיצוי לנפגעי פוליו, כוללת בחובה אף החמרה, לא לנו כי אם למחוקק הסמכות להוסיף ולהרחיב תחולת החוק אל מעבר לגבולותיו, כפי שנקבעו להיות כיום. אשר על כן, אין מנוס מדחיית הערעורים שלפנינו.   הנשיא סטיב אדלר הנני מצטרף לפסק דינו של השופט פליטמן ולדברי השופטת ארד.   נציג ציבור מר רן חרמש הנני מצטרף לפסק דינו של השופט פליטמן ולדברי השופטת ארד.   נציג ציבור מר חיים קמיניץ אני מצטרף לפסק הדין של השופט פליטמן ולתוספת של השופטת ארד.  סוף דבר   שני הערעורים נדחים בזאת ללא צו להוצאות.פיצוייםפוליו