פיצוי על הפרת סודיות של עובד 50,000 ש''ח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הפרת סודיות של עובד 50,000 ש''ח ללא הוכחת נזק: 1. בפנינו תביעה כספית בגין הפרת התחייבות לשמירת סודיות תוך גזל סוד מסחרי, בניגוד לדין ותוך הפרת חובת תום הלב. 2. רקע עובדתי: א. התובעת 1 הינה חברה ליצור מאזני גשר (להלן: "התובעת"), הנמצאת בבעלות התובע 3 (להלן: "צח"). תובע 2 הינו אביו של תובע 3 , מהנדס במקצועו ומועסק בחברה (להלן: "ראובן"), הן תובע 2 והן תובע 3 עסקו בתחום זה עובר להקמת התובעת. ב. הנתבע עבד בתובעת משנת 1995 וסיים עבודתו במחצית שנת 2000, כשמנהליו הישירים היו תובעים 2 ו- 3. ג. בין הצדדים התנהלו הליכים בכל הנוגע לתשלום זכויות סוציאליות המגיעות לנתבע לטענתו מהתובעת, תיק זה נדון תחילה בפני כב' השופט נחתומי ובהמשך, בפני כב' השופט איטח (עב 8455/00, , פסק דין מיום 06/08/06) במסגרתו נדונה חלק מהמסכת העובדתית שנפרשה בפנינו ובמסגרתו נקבע בין היתר, כי התובע התפטר מעבודתו (להלן: "פסק דינו של השופט איטח"). ד. התובעת עבדה במסגרת שיתוף פעולה עם חברה נוספת, "החברה המרכזית לשקילה בע'מ" (להלן: "החברה המרכזית"), כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לאופן התנהלותן העיסקית של שתי החברות. שיתוף הפעולה נמשך עד סוף שנת 1999 וכיום נטושה מחלוקת רבתי בין שתי חברות אלו, התנהלו ומתנהלים דיונים בעניינם בערכאות שונות. ה. כחלק מהסכסוך שפרץ בין שתי החברות, נחקר הנתבע, בחשד לגניבת ציוד שלא גנב מעולם. בנוסף, נחקרו גם התובעים 2 ו- 3. ו. הנתבע מועסק כיום בחברה המרכזית כאשר לטענת התובעים, העביר מידע סודי בכל הנוגע ליצור מאזני גשר. 3. טענות התובעים: א. התובעת הינה חברה לייצור מאזני גשר, התובע 2 הינו מהנדס המצוי בתחום זה שנים רבות, כמו גם בנו, התובע 3. ב. הנתבע החל לעבוד בתובעת, מבלי שהיה בידיו נסיון קודם בתחום מאזני הגשר, כאשר את כל הידע והנסיון המקצועי רכש במסגרת עבודתו. ג. התובע נחשף לסודות המסחריים של התובעת, שרטוטים שונים וקודים ששימשו להפעלת המאזניים. קודים אלו היו סודיים ולא נמסרו ללקוחות או לכל גורם אחר. ד. לאחר תחילת עבודתו חתם התובע על התחייבות לשמירת סודיות שהודפס על נייר המכתבים של התובעת (להלן: "כתב ההתחייבות"): הצהרת התחייבות אני, הח"מ: מיכאל וילקיסקי כתובת: מצהיר ומתחייב בזה כלפי צח אורני/החברה המרכזית לשקילה בע"מ (להלן- "החברה") כדלקמן: אני מועסק כעובד על ידי החברה החל ביום  אין לי כל נסיון קודם בתחום עיסוקה של החברה וידוע לי כי החברה מכשירה אותי למילוי תפקידי ומתכוונת להפקיד בידי מידע מסחרי ומקצועי רגיש. אני מתחייב בזה לשמור בסוד, לא לגלות ולא למסור לאחרים כל מידע שיגיע לידיעתי תוך כדי ו/או עקב עבודתי בחברה בקשר עם החברה, ספקים, לקוחותיה, בעלי מניותיה ומנהליה (להלן-"מידע סודי"), לא להשתמש בו לצרכי עצמי, לא לנצלו לתועלתיאו לתועלתם של אחרים ולא להרשות לאחרים להשתמש בו או להפיק ממנו תועלת. ידוע לי כי התרשלותי בשמירת המידע הסודי או כל מעשה או מחדל מצידי המסכנים את סודיותו של המידע כמותם כהפרת התחייבותי לשמירת סודיות המידע. התחייבותי על פי סעיפים 3 ו-4 תעמוד בתוקפה במשך תקופת עבודתי בחברה וגם לאחר סיום עבודתי, מכל סיבה שהיא. אני מתחייב כי במשך 24 חודשים ממועד סיום עבודתי, מכל סיבה שהיא, אמנע מלעסוק, במישרין או בעקיפין, בכל עיסוק המתחרה בעיסוקה של החברה בין בעצמי ובין באמצעות או בשיתוף אחרים וגם לא אהיה עובד ו/או יועץ ו/או ספק שירותים לכל אדם או גוף המקיים עסק המתחרה בחברה. הנני מצהיר כי ידוע לי שהתחייבותי על-פי מסמך זה הינה תנאי מוקדם להעסקתי על ידי החברה וכי החברה קיבלה אותי לעבודה בין היתר בהסתמך על התחייבותי זו. ולראיה באתי על החתום מיכאל וילקיסקי (ראה נספח ג' לכתב התביעה). לאור האמור, הנתבע התחייב בפני התובעת, מעבידתו, כי לא יעשה שימוש בידע ובסודות המסחריים שיגיעו לידיו במסגרת עבודתו, בכל צורה שהיא וכן לבל יתחרה בה למשך תקופה של שנתיים. ה. התובעת עסקה ביצור מאזני גשר כאשר החברה המרכזית היא זו ששיווקה את המוצר. ניתן ללמוד זאת ממכתבה של עו"ד צחר למפקח על מידות ומשקולות במשרד התמ"ת (מכתב מיום 16/05/95), במסגרתו הודיעה כי החברה המרכזית, עוסקת אך בשיווק מאזניים כאשר הליך היצור וההתקנה, מוטל בלעדית על התובעת (ראה נספח א' לכתב התביעה). עו"ד צחר חזרה בה מהודעה זו (ראה נספח א-1 לכתב התביעה, מכתב מיום 15/05/00) שכן, מייצגת כיום את החברה המרכזית והתנגדה כי התובעת תציג את המכתב הנדון. בדיון שנערך בפני כב' השופטת גרסטל בעניין, נקבע כי באם התובעים מעוניינים להציג את מכתבה בנדון עליהם להציג את מכתבה הנוסף של צחר וניתן לחקרה בנדון. לחברה המרכזית לא היה כל ידע בייצור וטיפול במאזני גשר ולא עסקה בנדון, עד ליום בו החל התובע לעבוד במסגרתה. ו. בשל מחלוקת שהתגלעה בין התובעת לבין החברה המרכזית, הופסקה העבודה המשותפת והחברה המרכזית הגישה תלונות שוא במשטרה, כנגד התובעים 2 ו- 3 וכן כנגד יתר עובדי התובעת, ביניהם הנתבע. לאחר החקירה במשטרה, ביום 07/05/00, הודיע הנתבע לתובע 2 כי בכוונתו לעזוב את עבודתו בנתבעת ולעבור לחברה המרכזית. לאור האמור, נדרש להשיב את מפתחות הרכב והטלפון הנייד ובנוסף, את מפתחות המשרדים והמעבדה. בהמשך, הודיע הנתבע כי הוא מתפטר ונתבקש לחזור בו מהודעתו ולהישאר לעבוד בתובעת. הנתבע יצא לחופשה, בתחילת חודש מאי, עובר לחקירה המשטרתית, ממנה בסופו של דבר, החליט לא לשוב. ז. הנתבע היה חשוף לסודותיה המקצועיים של התובעת, לשרטוטים שונים ששמשו לבניית המאזניים ולקודים שונים ששימשו את התובעת לתפעול המאזניים ולתיקון תקלות אשר לא היו ידועים ללקוחות. ח. בנוסף, עשה הנתבע שימוש בשירטוטים שונים שערך התובע 2, ומחק את שמו של זה האחרון משירטוטים אלו. שירטוטים אלו היה בידי התובעת בלבד, נשמרו במגירה נעולה ולא היו בידי החברה המרכזית, עד שהנתבע החל לעבוד במסגרתה. התובע 3 שהיה בעל מניות בחברה המרכזית, שהיתה אמונה על נושא שיווק המאזניים, היה בעל הידע בתחום. החברה המרכזית הציעה לתובע 3 סך של 150,000 $ תחת הסכום של 800,000 $, אותו דרש תמורת מניותיו והידע המקצועי בתחום. שכן, עם מעבר הנתבע לשורותיה, שוב לא נזקקה לידע המקצועי שהיה בידי התובעים ובכך נגרם לתובע 3 חסרון כיס ברור. ט. כאמור, עם תחילת עבודתו של הנתבע בחברה המרכזית, החלה האחרונה ליצר מאזני גשר והתובעת נאלצה להיאבק בבריחת הלקוחות תוך הורדת מחירים באופן משמעותי, מה גם שעסקאות רבות לא יצאו אל הפועל לאור האמור. י. הנתבע פעל באופן בלתי ראוי ובניגוד לכתב ההתחייבות עליו חתם, תוך גזילת סודותיה המסחריים של התובעת. י"א. הנתבע הפר את חובת הנאמנות וחובת תום הלב המוטלת עליו כעובד, ויצר קשר עם החברה המרכזית בעודו עובד התובעת. לאחר סיום עבודתו, פנה הנתבע לעובד התובעת יוסי פרנקל (להלן: "פרנקל") בבקשה כי יסייע לו בתיקון מתמרים (רכיבים אלקטרוניים המשמשים לבניית מאזני גשר אלקטרוניים). בנוסף הנתבע ניסה לשדל אדם נוסף שעבד עם התובעת תקופת מה, אברהים גבאראת (להלן: "גבאראת"), כי יסייע לו לגנוב משטחי התובעת רכיבי בטון המשמשים לבניית מאזניים. י"ב. הנתבע הסב לתובעים נזק כספי רב, הן בגין אבדן לקוחות ועסקאות פוטנציאליות תוך יצירת יתרון מסחרי לחברה המתחרה, החברה המרכזית. בנוסף הביא להפסד בכל הנוגע להצעת הרכישה שהוגשה לתובעים על ידי החברה המרכזית, בכל הנוגע לידע המקצועי בתחום. התובעים העמידו תביעתם על סך של 450,000 ₪. י"ג. לחילופין, עותרים התובעים לתשלום סך של 100,000 ₪, פיצוי בגין גזל סוד מסחרי, ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). בנוסף, עותרים לתשלום סך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, כאב וסבל. 4. טענות הנתבע: א. הנתבע הינו מהנדס במקצועו, עוד בהיותו באוקראינה, טרם עלייתו ארצה, עסק בטיפול במאזניים. הגם ואין מדובר במאזני הגשר האלקטרוניים, בהם טיפל במסגרת התובעת, לנתבע ידע בכל הנוגע לתחום הנדון. ב. בין התובעים לחברה המרכזית התגלעה מחלוקת כאמור, והחברה המרכזית פנתה במכתבים לעובדי התובעת וטענה כי הינם חשופים לתביעות משפטיות לאור עבודתם ופעילותם בתובעת. הנתבע דרש כתב שיפוי מהתובעת בגין כל נזק שעלול להגרם לו (ראה נספח ג' לתצהיר הנתבע) אולם זו האחרונה סירבה לעשות כן. לאור האמור ומתוך חשש מפני תביעות אליהן עלול היה הנתבע להיחשף, בקש לסיים את עבודתו בתובעת וזאת, ביום 02/05/00. צח סירב לקבל מהנתבע מכתב התפטרות מתאים וביקש כי ישהה החלטתו וישקול הדבר שנית. הנתבע יצא לחופשה קצובה ביום 01/05/00 וזאת, על מנת לסעוד את בנו החולה, בהמשך, האריך חופשה זו, עד למועד סיום עבודתו בפועל. ג. הנתבע נחקר במשטרה ביום 07/05/00, בעקבות תלונה שהגישה החברה המרכזית, במהלך החקירה דרש ממנו ראובן, שנחקר אף הוא אותו היום, כי יגיש תלונה כנגד החברה המרכזית בגין איומים והנתבע סרב. הנתבע מסר לראובן כי בכוונתו לעזוב את התובעת שכן, חשוף להליכים משפטיים מבלי שיקבל גיבוי מתאים. בתגובה לכך, ראובן נטל ממנו את מפתחות הרכב ואת הטלפון הנייד ובהמשך, נדרש להשיב את מפתחות המשרדים והמעבדה כך שהגישה אליהם נשללה ממנו. הנתבע ראה במעשים אלו פיטורים (ראה נספח ד' לתצהיר הנתבע-מכתב מיום 08/05/00). התובעת דרשה כי יתייצב לעבודה וסרבה לקבל את התפטרותו (ראה נספח ה' לתצהיר הנתבע-מכתב מיום 08/05/00) הנתבע סירב לחזור לעבודה והודיע כי ביום 08/06/00, יגיעו יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום כאשר עד אותו מועד ישהה בחופשה לצורך טיפול בבנו החולה (ראה נספח ו' לתצהיר הנתבע- מכתב מיום 16/05/00). רק לאחר שפוטר ולאור גילו המתקדם, החל לעבוד בחברה המרכזית. תביעה זו הינה תביעת נגד לתביעה לזכויות סוציאליות שהגיש הנתבע כנגד התובעת. ד. מאזני גשר אינה המצאה פרטית של התובעים, מדובר בטכנולוגיה רווחת בעולם. ה. הנסיון שצבר הנתבע בתובעת, הינו חלק מקניינו האישי והונו האנושי, תכנון המאזניים על כל רכיביהם, הופך חלק מכישוריו של כל מהנדס והפך לחלק מכישוריו של הנתבע. ו. התובעת והחברה המרכזית פעלו במשותף בטרם החל הנתבע את עבודתו בתובעת, שתי החברות חלקו בידע ובנתונים מקצועיים שונים. ניתן לראות כי כתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע מתייחס הן לתובעת והן לחברה המרכזית ומכאן לעירוב שבין השתיים. ז. התובע לא העביר כל סודות מסחריים מהתובעת לחברה המרכזית. אין ממש בטענות התובעת בדבר המידע שהעביר שכן, מידע זה אינו עולה כדי סוד מסחרי, מדובר בחיבורי בטון שהינם גלויים לעין וניתנים להעתקה על ידי מי שבידיו המוצר המוגמר או בדרך של הנדסה חוזרת. יתרה מכך, חלק מהמידע הסודי נשוא התביעה, הועבר לידי התובעת מהחברה המרכזית שאף רשמה פטנט על שמה בעניין זה. ח. החברה המרכזית יצרה מאזניים עוד טרם עבר הנתבע לשורותיה, כאשר הקודים שנדרשו לצורך הפעלת המאזניים היו ידועים לה בזמנו. ט. אין ממש בכל טענות התובעים לעניין אבדן לקוחות שכן, לקוחות אלו היו לקוחות החברה המרכזית שעסקה בשיווק המאזניים. י. מרבית טענות התובעת מופנות כלפי החברה המרכזית ומדובר בנדבך נוסף במסכת ההתמודדות ההדדית בין שתי החברות. 5. דיון והכרעה: א. העתירה שבפנינו עניינה הפרת סודיות מקצועית תוך חבירת הנתבע, אחד מעובדי התובעת, לחברה מתחרה. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה הנתבע נהג בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי התובעת, מעבידתו. לאור האמור ולאור הוראות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות מצאנו כי יש לחייבו בפיצוי מתאים. ב. התובעים טענו כי הנתבע עשה שימוש בסודותיהם המסחריים של תוך שחבר לחברה מתחרה, החברה המרכזית, זאת בניגוד לכתב התחייבות עליו חתם. תחילה נבחן את תוקפו ומשמעותו של כתב התחייבות זה. הלכה היא כי תניית אי תחרות כשלעצמה, במידה ואינה מגנה על אינטרסים לגיטימיים, אין לה תוקף {ראה בעניין זה ע"ע 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (להלן:"עניין צ'ק פוינט) וכן, ע"א 6601/96 ACE SYSTEM INC נ' משה סער, פ"ד נד(3) 850}, שכן, מניעת תחרות לבדה, אינה אינטרס עצמאי, לגיטימי הראוי להגנה. עם זאת, הגנה על סודות מסחריים של מעסיק, במידה ואכן עולים כדי סוד מסחרי, הינה הגנה לגיטימית בהתאם לנסיבות העניין. חוק עוולות מסחריות דן בין השאר בגזל סוד מסחרי. בסעיף 5 לחוק הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן: "'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;" סעיף 6 מפרש משמעותו של גזל סוד מסחרי וקובע: "(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר. (ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו. גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1); לענין סעיף קטן זה, "הנדסה חוזרת" פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר". כאשר סעיף 7 קובע סייגים לאחריות: "(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור". באשר להגדרת "סוד מסחרי" נקבע בענין צ'ק פוינט (עמ' 320) כדלקמן: "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". ג. הנתבע חתם על כתב התחייבות, על מסמך הנושא את שמה של התובעת. נוסח ההתחייבות מתיחס הן לתובעת והן לחברה המרכזית ובמסגרתו התחייב הנתבע לשמור על סודותיה המסחריים של החברה וכן התחייב להימנע מלהתחרות בחברה במשך 24 חודשים. אין חולק כי התובע היה במועדים הרלוונטים, עובד התובעת שפעלה במשותף עם החברה המרכזית, כתב התחייבות זה נוגע לשתי החברות, ולהבנתנו, מתייחס לשמירה על סודותיה המסחריים של התובעת-ידע בייצור מאזניים, וכן, לשמירה על סודיה המסחריים של החברה המרכזית שעסקה בזמנו בשיווק בלבד. הנתבע העיד, במסגרת התביעה שהגיש כנגד התובעת (עב 8455/00), בדיון בפני כב' השופט נחתומי (להלן:"פרוטוקול נחתומי"): "ש. נכון שהצהרת ההתחייבות הזאת נחתמה לפי בקשת צח אורני? ת. זו לא היתה בקשה, זו היתה דרישה. ש. נכון שהנתבעת היא זו שהיתה בעלת הידע לייצר מאזני גשר למשאיות? ת. נכון" (עמוד 7 שורות 8-4 לפרוטוקול נחתומי). ב"כ התובעים הפנה אותנו להחלטת כב' השופטת דותן בע"א 3475/05, , החלטה זו נוגעת למישור היחסים בין התובעת לחברה המרכזית והנתבע לא היה צד לדיון זה. במסגרת החלטה זו נקבע כי הידע במיזם המשותף בין החברה המרכזית לצח אורני, התובעת, בא מהתובעת בלבד. נציין כי באי כח הצדדים היו חלוקים בכל הנוגע לרלוונטיות החלטה זו לעניינינו. מכל מקום כב' השופט איטח, בפסק דינו קבע כי: "החל משנת 1994 לערך, הנתבעת "פעלה במשותף" עם החברה המרכזית. זו האחרונה הוקמה במשותף על ידי מר צח אורני ומר מיכאל גרוס שהוא חבר מילדות של מר צח אורני. בקליפת אגוז נציין כי שיתוף הפעולה נעשה כך שהנתבעת יצרה מאזני גשר ואלה שווקו על ידי החברה המרכזית." (סעיף 3.2 לפסק הדין). לאור האמור, מצאנו כי התובעת עסקה בייצור מאזניים בעוד שהחברה המרכזית עסקה בשיווקם וכי הנתבע התחייב לשמירת סודיות כלפי התובעת בכל הנוגע לשמירה על הידע המקצועי ורזי הייצור כאמור. נציין כי ב"כ הנתבע צירף את הסכם ההתקשרות בין התובעת לבין החברה המרכזית (מסומן נ/2) לפיו התובעת תהא אמונה על הייצור היות והינה "בעל ידע בייצור, התקנה ונותן שירות למאזני גשר עיליים למשאיות", כאשר החברה המרכזית תהא אמונה על השיווק. עוד נקבע בהסכם כי החברה המרכזית הינה נציגה של חברת "ווסטרן סטיל", ומקבלת ממנה מידע ותמיכה בתחום מאזני הגשר. איננו מוצאים לנכון להכנס לנוסחו של הסכם זה שכן, בין הצדדים קיימת מחלוקת רבתי בכל הנוגע למערך היחסים בין החברות הנזכרות במסגרתו. מכל מקום, מצאנו, כי התובעים היו בעלי הידע ואמונים בלעדית על מערך הייצור והשירות כמפורט לעיל והדבר אף עולה מלשון ההסכם ההתקשרות. ד. בבואנו לדון בתביעה ובכל הנוגע לתוקפו של כתב ההתחייבות, עלינו לבחון האם עשה הנתבע שימוש בסודות מסחריים של התובעים. שכן, הדין מעניק הגנה לאינטרסים קניינים לגיטימיים כסוד מסחרי כאשר הגבלת תחרות תוך הגבלת חופש עיסוק אינה נכללת כשלעצמה במסגרת זו כאמור. התובעים טענו טענות שונות בכל הנוגע לשירטוטים של פלטפורמות, קירות ונתונים הנדסיים שונים בהם עשה הנתבע שימוש במסגרת עבודתו בחברה המרכזית. מצאנו כי הנתבע אכן עשה שימוש בתשריטים זהים לאלו ששירטט התובע 2. התובע 2 העיד: "ש. טענת שהנתבע העביר את כל הידע שצבר אצלכם במשך השנים לחברה המרכזית לשקילה, מאיפה אתה יודע שזה התובע ולא מישהו אחר? ת. כל מה שעושה זה לפי שרטוטים/ בנייה ותכנון שלי, הוא לא הזיז בורג אחד שהוא שונה, הכל היה מדוייק כמו שלי. (ראה עמוד 22 שורות 4-1 לפרוטוקול הדיון). המאזניים שאני בונה הם היחידים בארץ שמניחים את המתמר, לא בקצה המאזניים אלא משאירים קונזולה וזאת במטרה לחשוף ברזל. כל החברות האחרות מניחים את המתמרים בקצה הקורה ויוצרים מאמץ גדול לכפיפה, אנחנו היחידים שעובדים כך. כל מאזני הגשר שמיוצרים על ידי החברה המרכזית מיוצרים עם קונזולה. (ראה עמוד 22 שורות 23-19 לפרוטוקול הדיון). יש הרבה יצרנים של מאזני גשר בעולם, אבל לכל אחד יש את הסגנון ואת פרטי הפרטים שלו. אני חלמתי על ביצוע של מאזני גשר מסויימים שהבורג בהם לא היה מתאים ושאני צריך לתקן אותו" (ראה עמוד 23 לפרוטוקול שורות 14-12). התובע 3 העיד: "ש. איזה הוכחה יש לך שהנתבע העביר ידע לחברה המרכזית לשקילה. ת. אני ראיתי אותו מטפל במאזנים ואני יודע שהחברה המרכזית לא ייצרה פלטפורמות עד שהנתבע עבר לעבוד אצלה. אני יודע שהמאזניים בחיפה לא עברו כיול עד שהנתבע החל לעבוד אצלה. אני מכיר את המוצרים שלי והמוצר של החברה המרכזית הוא העתק מדויק של המוצר שלי בשינויים קלים" (ראה עמוד 66 שורות 7-3 לפרוטוקול הדיון). התרשמנו כי אכן, לתובעת היו טכניקות מקצועיות ייחודיות, וכי הנתבע אף עשה בהן שימוש בעבודתו בחברה המרכזית, עם זאת, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש, להראות כי מדובר היה בסודות מסחריים, בחומרים מסווגים וכי החומר הלוונטי נשמר תוך נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים. ה. התרשמנו כי הנתבע קיבל את הידע והנסיון המקצועי במהלך עבודתו בתובעת, במסגרת דיון שהתקיים בפני כב' השופט נחתומי העיד הנתבע: "ש. האם נכון שלא עסקת במאזני גשר קודם לכן? ת. מאזניים לשקילת משאיות אלה מאזני גשר, לא בצורה כזו אז בצורה אחרת ושם היו כאלה (עמוד 3 שורות 11-9 לפרוטוקול נחתומי). ש. במאזני גשר למשאיות, עסקת לפני כן שעבדת אצל הנתבעת? ת. כן. בצורה זו או אחרת כן, במובן זה שלמאזניים היו במפעל וטפלנו בהם. לשאלתך נכון שלא ייצרנו שם מאזני גשר. ש. אתה אומר שעסקת במאזני גשר מכניים שם בחו"ל? ת. כן. ש. בארץ מאזני הגשר הם אלקטרוניים, בזה לא עסקת נכון? ת. אני חושב שלא עסקתי. (ראה עמוד 3 שורות 26-21 וכן עמוד 4 לפרוטוקול שורות 2-1 לפרוטוקול נחתומי). ש. נכון שבראיון לעבודה, לא אמרת שיש לך איזה שהוא נסיון עם מאזני גשר? ת. נכון, אף אחד לא שאל אותי. (ראה עמוד 5 שורות 2-1 לפרוטוקול נחתומי). ש. נכון שאת העבודה אצל הנתבעת למדת מצח אורני ומאביו ראובן, כמו למשל ייצור של פלטפורמות, למדת מהם? ת. התשובה היא מסובכת, יש שני מקרים או אפשרויות, או לקבל שרטוט או לראות את המוצר בעיניים בזמן אמת, שרטוטים לא היה אך ראיתי את המוצרים בזמן שאנו בנינו את זה. (עמוד 5 שורות 16-12 לפרוטוקול נחתומי). ש. נכון שבעצם את כל הידע שהיה לך רכשת מהנתבעת ולא רכשת ידע מהחברה המרכזית לשקילה? ת. כל הידע קיבלתי בתוקף תפקידי בגדול, הייתי איש שירות, יצאתי לשטח. קיבלתי מאנשים שעבדתי איתם. אצל מי שהייתי יכול לקבל ידע, רק מאלה שעבדתי איתם, אם את מזכירה את השמות, ראובן אורני, צח אורני, ויוסף פרנקל שהיה עובד נוסף של הנתבעת, גם מהאנשים האלה למדתי. לשאלתך הנוספת גם מכספי חיים למדתי" (ראה עמוד 7 שורות 16-10 לפרוטוקול נחתומי). בדיון שהתקיים בפנינו, העיד הנתבע: "ש. אני מפנה אותך לעדות הקודמת עמ' 5 שורות 25-12, למדת לעבוד תוך כדי הבנייה והתהליך בעיצומו? ת. כן. ש. מאידך מהתצהיר שלך היום, למשל בסעיף 27, אמרת שאין כל צורך בידע מקצועי, מספיק מבט אחד של טכנאי כדי לדעת מה צריך לעשות. מדוע הסתירה בגרסאות שלך? ת. אתה מערב כמה דברים שונים לגמרי. בפעם הראשונה היה מדובר על ייצור פלטפורמות. פה כתוב טכנאי לצורך הרכבה.... על מנת להרכיב אותו מספיק לראות בלבד ולדעת שאלה הרגליים ולא צריך ללמוד להרכיב. הנתבע לא יישב את הסתירה בין שתי העדויות, ומכל מקום בעדותו בפנינו ניסה להקל ראש בכל הנוגע לידע שרכש מהתובעים וכאמור, התרשמנו כי הידע והנסיון המקצועי שרכש הגיעו לידיו באמצעות התובעת. עם זאת, לא הוכח כי התרשימים היו סודות מסחריים, כאמור. ו. קודים להפעלה: התובעים טענו כי הקודים להפעלת המאזניים היו בגדר סוד מסחרי והנתבע עשה בהם שימוש בעבודתו בחברה המרכזית. צח העיד: "ש. אתה יכול לאשר לי שמכשירי השקילה ננעלו כל שלושה חודשים באופן יזום. ת. אכן הם ננעלו כל שלושה חודשים ו-10 ימים, אחרי כל תשלום שהלקוח שילם. ש. איך הייתם פותחים ללקוח את המחשב מחדש. ת. היתה לנו רשימת קודים סודיים שידועה רק לנו וגם לנתבע והיו 8 קודים לכל תקופת השכירות של המאזניים כדי שלקוח לא יזכור את הקוד שנתנו לו בטלפון על מנת להמשיך לעבוד. קוד זה התחלף כמו שיש בהרשאות תוכנה (ראה עמוד 62 שורות 25-15 לפרוטוקול הדיון). היו קודים קבועים אחד אחרי השני. אנחנו פיתחנו תוכנה שנותנת לנו אפשרות לדעת איזה קוד להקיש על ידי הנחיה של הלקוח וכל פעם שמכשיר היה נעצר היינו בודקים שאכן אין ללקוח חובות לשכירות, היינו מנחים את הלקוח לסדרת הקשות על מחשב השקילה קי-716 שלנו ומזה היינו יודעים איזה קוד לתת לו הפעם על מנת להמשיך לעבוד" (ראה עמוד 63 שורות 5-1לפרוטוקול הדיון). פרנקל עובד התובעת העיד: "ש. האם סודות הייצור שאתה מתייחס אליהם בתצהירך מתייחסים אך ורק לאלקטרוניקה? ת. לאלקטרוניקה ולתכנות. ש. איפה היה מוכמנים?אתה אומר שהסתרת אותם? איך? ת. זה ידע שלי, לא גיליתי את כל הידע שלי. ש. גם לא למיכאל? ת. לא את כל הידע אבל חלק כן. ש. איזה חלק גילית? ת. את הקודים, את אופן הבדיקה, את אופן ההתקנה, את הכיול. ש. אתה מכיר את כל התכונות? ת. כן. ש. אתה זוכר מה זה תקלה הלפ 55? ת. כן. ש. למה התקלה נגרמת? ת. זה למשל הייתי מסווג אותו כסוד. ש. אני מבקש שתענה על השאלה. ת. אינני מוכן לענות על השאלה זה סוד מקצועי (ראה עמוד 32 שורות 15-1 לפרוטוקול הדיון). ת. אני לא אספר לך. המכשירים האלה יוצרו על ידי, הם שודרגו על ידי והמכשירים שאצל החברה המרכזית לשקילה נתקעים בגלל שהם לא שודרגו. לא היה ייזום מטעמנו. אם זה היה יזום זה היה יזום מטעם התובע, הוא ידע משהו סודות, כנראה עדיין יודע אם הוא לא שכח. ש. מה אתה מתכוון סוד? ת. למשל ההלפ 55, זה אינדקציה שהמכשיר נותן. (ראה עמוד 33 שורות 17-12 לפרוטוקול הדיון). אני אמרתי שאני לא אגיד מה זה הלפ 55 מה המשמעות או מה הסיבה, זאת אחת האינדקציות. יש המון הלפים. ש. בעיית חשמל זה הלפ 31, הלפ 32, הלפ 33? ת. כן... (ראה עמוד 33 שורה 25 וכן עמוד 34 שורות 4-1 לפרוטוקול הדיון). ש. בכל ההלפים האחרים אין לך בעיה לגלות את הסוד המסחרי. ת. לא לימדתי כלום , זה כתוב בחוברת הפעלה בדף האחרון שאלת אותי רק לגבי הדף הראשון" (ראה עמוד 34 שורות 16-14 לפרוטוקול הדיון). במסגרת הדיון בפני כב' השופט נחתומי העיד הנתבע: "ש. ואת מספרי הקודים הסודיים ממי למדת? ת. במכשירי שקילה יש קודים של גישה, שבעצם לא נותנים ללקוחות להכנס, את הקודים האלה קיבלתי מצד אורני, כי זה היה חלק מהשירות והעבודה" (ראה עמוד 6 שורות 3-1 לפרוטוקול נחתומי). בתצהירו, טען הנתבע כי הקודים היו ידועים לכל, אף ללקוחות והנתבע אף נקב בחלק מהם (ראה סעיפים 28 ו- 45 לתצהיר הנתבע). בעדותו טען: "ת. יש עוד משפט לפני, אמרתי שהלקוחות הכירו את הקודים כי נותנים טיפול טלפוני וחייבים לתת את הקודים ללקוחות וזה מה שקרה בסופו של דבר. ש. כלומר הוא לא רצה שהם יסתדרו לבד? ת. נכון. יש כמה קודים שמסמנים כל מיני חלקים בפעולות של המחשב, לעשות בדיקה לשנות או משהו צריך להכניס קוד מסויים, טיפול טלפוני דורש לתת את הקודים, זה כמה קודים אותה הסדרה, כל פעם נותנים את הקוד ללקוח, בסופו של דבר הוא לא צריך אותי כי הוא יודע לעשות זאת לבד. ש. כל הקודים? ת. כמעט, כי יש קודים שחוזרים על עצמם הרבה פעמים. יש דברים שלקוחות לא יכולים לעשות לבד" (ההדגשה שלי- א.ע.) (ראה עמוד 83 שורות 13-4 לפרוטוקול הדיון). עדותו של הנתבע השתנתה מפעם לפעם, באופן בלתי עקבי ובלתי מהימן בעליל, בעוד שעדותם של התובעים היתה סדורה ומקובלת עלינו. התרשמנו כי חלק מהקודים היו ידועים לכל, ובכל הנוגע אליהם אין מדובר בסוד מסחרי, אולם היו קודים שעלו בגדר סוד מסחרי היו בידי התובעת באופן בלעדי ונעשה בהם שימוש בהתאם לנסיבות העניין ובהתאם לשיקול דעתה המוחלט. פרנקל העיד כי חלק מהקודים אף לא נמסר לידי הנתבע, וכי עניין זה היה בעל חשיבות ונתון לשיקולה הבלעדי של התובעת כאמור. לאור האמור, התרשמנו כי הקודים עלו כדי סוד מקצועי. התרשמנו כי הנתבע אכן עשה שימוש בקודים הנדונים וזאת כאמור, במסגרת עבודתו בחברה המרכזית, שהפכה מתחרה מובהקת של התובעת. התנהלות זו עולה כדי שימוש בסוד מסחרי שלא כדין, חוסר תום לב והפרת חובת נאמנות בה מחויב עובד כלפי מעבידתו. לאור האמור מצאנו כי התקיים סעיף 6(ב)(2) לחוק עוולות מסחריות. הנתבע טען כי הידע המקצועי שרכש הפך לחלק מכישוריו כאמור קרי התקיים סעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות. אין בידינו לקבל טענה זו שכן המידע האמור איננו מהווה ידע מקצועי שעשוי לעלות בגדר "כישורים". מדובר בקודים המאפשרים את הפעלת המאזניים באופן טכני, כדוגמת קוד לכספת, סיסמא סודית וכיוצא באלה. ז. התובעים טענו כי העובדה שהנתבע הצטרף לשורות החברה המרכזית הביאה לכך שזו האחרונה החלה בייצור מאזני גשר. במסגרת דיון שנערך בפני כב' השופט נחתומי, בתביעה שהגיש הנתבע כנגד התובעת, העיד הנתבע: "ש. נכון שרק לאחר שעברת לחברה המרכזית לשקילה היא התחילה לייצר מאזני גשר? ת. נכון. לפני זה אנו עבדנו בשם החברה המרכזית. קשה להפריד בין הדברים האלה" (ראה עמוד 35 שורות 20-18 לפרוטוקול נחתומי). יוער כי במהלך הדיון בפנינו, טען הנתבע כי אינו עובד החברה המרכזית אלא עובד בחברה ששמה CWC (ראה עמוד 74 לפרוטוקול שורות 23-12), בהמשך שינה את גרסתו וטען כי CWC הינה החברה המרכזית (ראה עמוד 74 שורה 24 וכן עמוד 75 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). בתצהירו טען הנתבע כי החברה המרכזית פנתה למהנדסים שונים עובר לתחילת עבודתו במסגרתה ובאמצעותם החלה בבניית מאזניים עצמאית (ראה סעיף 44 לתצהיר הנתבע). מיכאל גרוס, מנכ"ל החברה המרכזית אף הוא טען טענה דומה (ראה סעיף 8 לתצהיר גרוס וכן עמוד 115 שורות 23-19 לפרוטוקול הדיון). נציין כי אגבאראת העיד בפנינו כי הגיע לחברה המרכזית בתיווכו של הנתבע, עובר לתחילת עבודתו של זה האחרון בחברה המרכזית. לטענתו, עת החל עבודתו כאמור, היה במקום מהנדס מחיפה (ראה עמוד 24 שורה 23 לפרוטוקול הדיון), דבר המאשש טענות הנתבע. אנו ערים לסתירה בעדויות הנתבע והתרשמנו כי נכונות טענות התובעים בנדון. אף אם החברה המרכזית העסיקה מהנדסים נוספים והחלה בייצור מאזניים, עובר לתחילת עבודתו של הנתבע במסגרתה, התרשמנו כי הנתבע הווה מרכיב מרכזי בכל הנוגע למערך היצור בחברה המרכזית וכי המעבר לחברה המרכזית איפשר את ביסוס מערך היצור במסגרתה. ח. התובעים טענו כי הנתבע יצר קשר עם החברה המרכזית עוד במהלך תקופת עבודתו מעיון ברישומי השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של הנתבע אותה תקופה (ראה נספח ח-1 לתצהיר צח), עולה כי התובע יצר קשר טלפוני עם דן גרוס, מי שעמד בראש החברה המרכזית. השיחה בוצעה במהלך חודש פברואר 2000 ונמשכה כ-11 דקות, למחרת אף שוחח הנתבע עם דן גרוס לפרק זמן קצר. הנתבע הופנה לעובדה שהשיחות בוצעו בחודש פברואר כאשר בתצהירו הצהיר הנתבע כי הסכסוך בין החברה המרכזית לתובעת פרץ בסוף שנת 1999. הנתבע טען כי עד חודש מרץ 2000, לא ידע על נתק כלשהוא בין החברות וכי בכל מקרה ביצע שיחות ענייניות, קצרות ביותר עם גרוס. לטענת הנתבע,באם שוחח עם מי מהחברה המרכזית, היה מדובר בשיחות קצרות וענייניות בכל הנוגע לטיפול ברכב: "ש. משך השיחה כתוב 11.12, מה זה משך השיחה כאן, מה יש לך לדבר איתו שלא בשעות העבודה הרגילות? ת. אני לא זוכר, אני לא יודע מי התקשר מהטלפון הזה ומה היה הנושא, וחוץ מזה בחודש פברואר אין לי אפשרות לחפש את כל הניירת הזאת, אבל כל דבר שהייתי צריך לעשות, הייתי פונה לשם. ש. בתאריך 17/02 יש 1.12 לאותו מספר של דן גרוס, למה היית צריך להתקשר אליו ב- 08:56 בבוקר ? ת. על טיפול ברכב. ש. כשהחברות כבר לא עובדות ביחד? ת. החברות כן עבדו יחד. (ראה עמוד 79 שורות 10-1 לפרוטוקול הדיון). ש. אני אומר לך שדן גרוס אף פעם לא טיפל בחשבונות/ אישורים, אלא מי שהיה מעורב היה יוסי קצב, מה אתה אומר על זה? ת. יכול להיות" (ראה עמוד 79 שורות 19-17 לפרוטוקול הדיון). בעדותו בפני כב' השופט נחתומי העיד: "ש. מה היה ב- 5/00? ת. ב- 5/00 אני פניתי למיקי גרוס ואמרתי לו שאני מתפטר מצח אורני, שלחתי לו מכתב התפטרות. ש. מתי במאי, אתה זוכר? ת. אני חושב 15 או 16 למאי. ש. מתי התחלת לעבוד בחברה המרכזית לשקילה? ת. באמצע חודש יוני. ש. כלומר על פי מה שאתה אומר, אתה פנית אליהם בבקשה לעבוד אצלהם או שהם פנו אליך? ת. אני פניתי לחברה באותו זמן שהתחלתי לחפש עבודה באופן רציני. ש. אחרי שהתפטרת? מה זה מתי שהתחלת לחפש? ת. אני פניתי באמצע חודש מאי לחברה המרכזית . זה היה אחרי שכתבתי מכתב התפטרות. ש. ומה אמרת להם? ת. אמרתי להם שאני מסרתי מכתב התפטרות. זה הכל" (ראה עמוד 18 שורות 26-23 וכן עמוד 19 שורות 17-1 לפרוטוקול נחתומי). בדיון שבפנינו העיד גבאראת כי החל לעבוד בחברה המרכזית בעקבות פנייתו של הנתבע, כאשר רק לאחר תחילת עבודתו של גבראת, החל הנתבע לעבוד בחברה המרכזית: "ש. הרכבת אצל צח אורני מאזנים בשנת 95? ת. כן. ש. ואח"כ מה עשית בחברה המרכזית לשקילה? ת. אני לא מכיר את החברה המרכזית לשקילה, בא אליי הנתבע ואמר שהוא פותח את העסק בחברה המרכזית ואמר לי שאני מייצר עבודה טובה, והמשכורת טובה. עבדתי אצלהם במושב טרומן על יד לוד. ש. מה עשית שם? ת. אמרו שאני פועל שלהם ולא היה להם כלים (ראה עמוד 24 שורות 15-8 לפרוטוקול הדיון). ש. מופנה לסעיף 2 סיפא לתצהירך, הנתבע היה לפניך בחברה המרכזית או אחריך? ת. אני הגעתי לפני הנתבע" (ראה עמוד 26 שורות 8-6 לפרוטוקול הדיון). הנתבע טען כי ביקש לעזוב את עבודתו בתובעת בשל חשיפתו לסיכון משפטי לאור המחלוקת שהתגלעה בין התובעת לחברה המרכזית. לטענתו החל לעבוד בחברה המרכזית רק באמצע חודש יוני, עם זאת, התובעים הציגו בפנינו מסמך שהוגש על ידי החברה המרכזית ביום 22/05/00, למשרד התמ"ת לצורך קבלת רישוי למאזניים עבור עיריית חיפה (ראה נספחים ת/5-ת/6). הנתבע אך טען כי אינו חתום על מסמך רשמי זה (ראה עמוד 80 שורות 18-12 לפרוטוקול הדיון) מבלי שסיפק הסבר מניח את הדעת בנדון. לאור האמור, התרשמנו כי הנתבע יצר קשר עם החברה המרכזית עובר להתפטרותו ואף גייס את גבאראת לשורותיה. התנהגותו של הנתבע עולה כדי חוסר תום לב והפרת חובת נאמנות. ט. התובעים טענו כי תקופה קצרה לאחר שסיים עבודתו בתובעת, פנה הנתבע לפרנקל וביקש כי יתקן רכיבים חשמליים עבור החברה המרכזית, בנוסף טענו כי הנתבע פנה אל גבאראת ביקש ממנו לגנוב מהתובעת חלקי בטון וזאת, כדי לדעת מידותיהם של חלקים בפלטפורמות המשמשות חלק ממאזני הגשר (ראה סעיף 2 לתצהיר גבאראת). הנתבע הכחיש האמור. פרנקל העיד כי הנתבע פנה אליו לשם תיקון לוחות חשמל, תקופה קצרה לאחר סיום עבודתו בתובעת, עבור החברה המרכזית (ראה סעיף 5 לתצהיר פרנקל). בעדותו בפנינו חזר על האמור (ראה עמוד 38 שורות 13-6 לפרוטוקול הדיון). הנתבע הכחיש האמור נציין כי בעדותו בפני כב' השופט נחתומי העיד: "ש. נכון כשעבדת בחברה המרכזית הגעת ליוסי פרנקל לבית, עובד של הנתבע, וביקשת ממנו לתקן כרטיסים אלקטרונים שיוצרו על ידי הנתבעת ואמרת לו שבחברה המרכזית אין אף אחד שיכול לעשות זאת ואתה יודע שלאור הסכסוך גם צח אורני לא יאפשר שהוא יתקן את הכרטיסים וניסית לעקוף את צח אורני ולעשות את זה עבור החברה המרכזית? ת. זה לא ממש נכון. אנו דברנו בנושא הזה. דברנו בנושא בעניינים של העבודה איך אני שם ואיך הוא פה. לא ניסיתי לפנות לצח אורני, לא הבאתי את הכרטיסים איתי, שאלתי האם יהיה צורך האם אפשר לפנות אליו " (ההדגשה שלי א.ע.) (ראה עמוד 34 שורות 25-18 לפרוטוקול נחתומי). בניגוד לטענתו של הנתבע בדיון שנערך בפנינו לפיה הכחיש כל פניה לפרנקל בנדון, מעדותו בפני כב' השופט נחתומי עולה כי אכן פנה לפרנקל בנוגע לתיקון רכיבים חשמליים עבור החברה המרכזית, הגם ולטענתו, לא הביא עימו את הרכיבים הנדונים. לאור עדויותיהם של פרנקל וגבאראת ולאור התנהלות הנתבע כפי שנפרסה בפנינו במהלך הדיון, נראה כי התובע נהג באופן בלתי ראוי תוך נסיון לקדם את עניינה של החברה המרכזית על חשבון התובעת אף לאחר שסיים עבודתו בתובעת. נציין, כי לקחנו בחשבון את העובדה כי התובעת היתה במועדים הרלוונטים חברה קטנה, בעלת מספר מועט של עובדים, כך שהנתבע ששימש כאיש שירות בתובעת היה נחוץ לה ביותר והתרשמנו כי שררו יחסי אמון בינו ובין התובעים 2 ו- 3 הן בפן המקצועי והן בפן האישי כך שעזיבתו את התובעת תוך מעבר לחברה המתחרה היוותה פגיעה קשה בתובעת. לאור האמור, אנו סבורים כי שאלת תוקפו של הסכם ההתחייבות וסבירות ההגבלה הקבועה במסגרתו, אינה מעלה ואינה מורידה בעניינינו, שכן מצאנו כי התנהלות הנתבע עלתה כדי חוסר תום לב, תוך הפרת סודם המסחרי של התובעים והיתה בלתי ראויה בנסיבות העניין. י. הוכחת נזק: התובעים טענו כי הנתבע גרם להם לחסרון כיס משמעותי בין היתר בשל בריחת לקוחות, הצורך להוריד מחיר בצורה משמעותית בשל התחרות הקשה עם החברה המרכזית, כמו גם העובדה כי החברה המרכזית הציעה לתובעים סכום מזערי עבור רכישת הידע המקצועי בנוגע לייצור מאזניים, הצעה שהתייתרה, עם חבירת הנתבע לחברה המרכזית. התובעים נקבו בכתב התביעה בשמותיהם של לקוחות פוטנציאליים ועסקאות שלא יצאו אל הפועל כמו גם בסכומים שלטענתם הפסידו, כתוצאה מחבירת הנתבע לחברה המרכזית כאמור. עם זאת, לא צורפה כל אסמכתא בעניין והסכומים הנטענים לא הוכחו. באשר לטענות התובעים ביחס לרכישת הידע המקצועי שהיה בידם, על ידי החברה המרכזית, הרי שלטענת צח, משא ומתן בעניין לא הבשיל לכדי הסכם (ראה עמוד 69 שורות 10-5 לפרוטוקול הדיון). באשר לסכומים שנקבו התובעים, 800,000$, העיד צח: "ש. הערכת את הידע שלך ב- 800 אלף דולר ולא מצאת לנכון לתת ל- 800 אלף האלה ביטוי? ת. המיזם המשותף הוקם על בסיס הידע שלי ושל החברה שלי, ועל בסיס רעיון שלנו להשכרת מאזני גשר. באותו זמן היו המון דברים שלא נרשמו לפרטי פרטים כי היינו חברים והאמנתי בכל ליבי בחבר הזה. ש. איפה כל מה שאתה אומר כתוב בהסכם? ת. מיקי גרוס ידע את כל המערך העסקי וחתמתי על כל מה שביקש לצורך הרישום והפעלת המיזם הזה. הוא טיפל בזה, לא התעמקתי בכתוב, היינו חברים והאמנתי לו. בדיעבד טעיתי" (ראה עמוד 52 שורות 15-7 לפרוטוקול הדיון). לטענתו, לא התייחס לסכומים אלו במסגרת הסכם ההתקשרות בינו ובין החברה המרכזית שכן, בין הצדדים שררו יחסי אמון. אף אם נכונות טענות אלו, התובעים לא הניחו תשתית ראייתית מתאימה להוכחת הסכומים הנטענים. י"א. פיצוי ללא הוכחת נזק: לאור האמור לעיל מצאנו כי הנתבע התנהל באופן בלתי ראוי תוך שעשה שימוש בסודם המסחרי של התובעים, קרי שימוש בקודים להפעלת המאזניים. התובעים לא הוכיחו מהו שיעור הנזק שנגרם להם, עם זאת מצאנו לנכון, בנסיבות העניין לפסוק לתובעים פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪, בהתאם להוראות סעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות הקובע: "(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים". אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי מתאים שננקב לעיל, אף מן הטעם שהנתבע הפר את חובת תום הלב כלפי התובעים. כלל יסוד במשפט העבודה כי בין הצדדים לחוזה העבודה מתקיים קשר חוזי החורג מקשר חוזי רגיל במסגרתו חבים הצדדים זה לזה בחובות אמון מוגברות מאלו הקבועות בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים" {ראה עע 189/03 גירית- אביב (לא פורסם) , ניתן ביום 18/12/03 (להלן:"עניין גירית")}. "יחסי עובד- מעביד הם יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום הלב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחויב מתפקידו, ואת המעביד- בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים". {מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה"' ספר בר-ניב, 143 (1987)}. חובת הנאמנות ושמירת הסודיות חלים על עובד אף מקום בו אין מדובר בסוד מסחרי כהגדרתו בחוק {ראה ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ פ"ד (נא) (3), 421, (1997) }: "מעבר לחובה שלא לחשוף סוד מסחרי, מוטלת על העובד חובת אמון כלפי מעבידו. מכוח חובת האמון מנוע העובד מלחשוף כל מידע קונפידנצאלי שנמסר לו במסגרת עבודתו, אף אם אין המידע בגדר סוד מסחרי... מחובת האמון נגזרות חובות רבות, אשר רובן מתייחסות לתקופת קיומם של יחסי עובד מעביד ולאופן ביצוע העבודה על ידי העובד, כגון: האיסור על שידול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או איסור על ניגוד עניינים. חובת האמון אינה מוגבלת רק לתקופת העבודה אצל המעביד. ענייננו הוא דווקא בחובות הנגזרות מיחסי האמון לאחר שהסתיימו יחסי העבודה. עם זאת, מטבעם של דברים קשורות חובות האמון, הנוגעות לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה, בדרך-כלל, לתחרות של עובד עם מעבידו לשעבר... מקום שבו העובד עושה שימוש בסוד מסחרי של המעביד או במידע קונפידנציאלי אחר, בין בתקופת עבודתו אצל המעביד ובין לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד, עשויה לקום למעביד זכות תביעה שעיקרה הפרת חובת האמון האמורה. הגבלה זו על העובד חלה ללא צורך באיסור הסכמי מפורש על תחרות או בסעיף שמירת סודיות..." {בעניין זה ראה גם עב 6678/04 חברת הדקה ה-90 בע"מ-לבל (לא פורסם) , ניתן ביום 09/12/07}. מצאנו כי הנתבע הפר את חובת תום הלב כלפי התובעים. עוד בתקופת עבודתו בתובעת יצר קשר עם החברה המרכזית ואף גייס עובד לשירותיה (גבאראת). לאחר סיום עבודתו שימש הרוח החיה בחברה המרכזית והביא לביסוס מערך הייצור במסגרתה, כפי שפורט לעיל. אף פנייתו של הנתבע לעובדי התובעת לאחר סיום עבודתו, מהווה הפרה חמורה של חובת תום הלב ולאור האמור, מצאנו לפסוק לתובעים פיצוי מתאים. בשולי הדברים, נציין כי עדותו של הנתבע לאורך הדיון התאפיינה בסתירות לעומת עדותו בפני כב' השופט נחתומי והתאפיינה בחוסר מהימנות בולט. 6. לאור האמור אנו קובעים: א. הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסך 50,000 ₪, הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ב. הנתבע ישא בהוצאות התובעים בסך 4,000 ₪, הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. סודיותפיצוייםהפרת סודיות