פיצוי פוליו מחוץ לישראל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי פוליו מחוץ לישראל: 1. המערער נפגע בשל מחלת פוליו. הוא הגיש למשיב תביעה לפיצוי לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (שייקרא להלן: "החוק"). המשיב דחה את התביעה במכתבו למערער מיום 27/1/09, בטענה שהמערער לא חלה בפוליו בישראל. המערער ערר על החלטת המשיב, והערר נדון ביום 10/3/09, בפני ועדה רפואים לעררים לפי החוק, אשר דחתה את הערר. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. 2. העובדות הרלוונטיות לערעור אינן שנויות במחלוקת: המערער נולד ביום 5/8/67, במג'דל שמס ברמת הגולן. בשנת 1968, לקה המערער במחלת הפוליו. כתוצאה ממחלתו זו נותר המערער משותק ברגליו. המחלוקת 3. המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בלבד, והיא מתייחסת לפרשנות המונח "בישראל" שנרשם בהגדרת "נפגע פוליו" בסעיף 2 לחוק. להלן אסביר את המחלוקת. 4. סעיפים 3 ו-4 לחוק מקנים זכאות למענק ולקצבה לנפגעי פוליו. הגדרת "נפגע פוליו" מצויה בסעיף 2 לחוק, וכך כתוב בה: "תושב ישראל שלקה בישראל במחלת שיתוק ילדים ושרופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 7 קבעו כי נגרמה לו נכוח עקב אותה מחלה". 5. לטענת המשיב - מאחר שהמערער לקה בפוליו בהיותו ברמת הגולן, שלא במועד שרמת הגולן היתה בישראל - הרי שהוא אינו עונה על הגדרת "נפגע פוליו". 6. לטענת המערער - המונח "בישראל" חל גם על רמת הגולן, מאז מלחמת ששת הימים. המערער לקה בפוליו בעת שרמת הגולן היתה בשליטת ישראל, ולפיכך יש לראות אותו כמי שלקה בפוליו "בישראל". מאחר שהחוק מבוסס למעשה על הכרה של המדינה באחריותה לתושביה שלקו בפוליו, הרי שמי שהיה אחראי על רמת הגולן בעת שהמערער לקה בפוליו, היתה מדינת ישראל ויש להכיר באחריותה באמצעות החלת החוק על המערער. העובדה שחוק רמת הגולן נחקק רק בשנת 1981, אינה שוללת את העובדה שרמת הגולן סופחה לישראל עוד לפני כן, וכבר אחרי מלחמת ששת הימים, וזאת גם בשל תוכן פקודת שוח השיפוט והסמכויות, התש"ח-1948, שהחליה את חוקי ישראל על מדינת ישראל ועל כל חלק מארץ ישראל ששר הבטחון הגדיר במנשר כמוחזק על ידי צה"ל. ההכרעה במחלוקת 7. עם כל ההבנה למצבו של המערער, איני רואה אפשרות לקבל את עמדתו. להלן אסביר את דעתי. 8. כשחוק ישראלי, שנחקק בכנסת ישראל עוסק בפיצויים של נפגעי פוליו שלקו במחלה "בישראל", איני רואה דרך לפרש את המונח "בישראל" כחל גם על מי שלקה במחלה בעת שלא היה תושב ישראל ובעת שבה טרם הוחל המשפט הישראלי על שהשטח שבו הוא גר. 9. אם הפרשנות שהוצעה על ידי ב"כ המערער היתה נכונה, היה מתייתר אחד החלקים בהגדרת "תושב ישראל" שבסעיף 2 לחוק. שכן, בהגדרת "תושב ישראל" נאמר: "מי שהוא תושב ישראל או תושב ישראל באזור לענין חוק הביטוח הלאומי, וכל עוד הוא תושב כאמור". אם פרשנות המונח "ישראל" היתה כזו הכוללת את כל חלקי הארץ שהוחזקו בידי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים, לא היה צורך בכך שבהגדרת המונח "תושב ישראל" ייכלל גם החלק של "תושב ישראל באזור" שכן כל מה שהוא בגדר ה"איזור" היה נכלל ממילא בהגדרת "בישראל". 10. לא ברור לי לאיזו פקודה הכוונה בסעיף 7 לטיעוני ב"כ המערער. אולם, בסעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (סעיף שהוסף בשנת תשכ"ז, לאחר מלחמת ששת הימים, נקבע כך: "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של מדינת ישראל שהממשלה קבעה בצו.". צו כזה נקבע לגבי מזרח ירושלים, הן בצו שניתן מכח אותו סעיף לפקודה והן בהכרזה על הרחבת תחום עיריית ירושלים, שניתנה ביום 28/6/67 מכח פקודת העיריות (ק"ת התשכ"ז 2964). אולם, לא ניתן צו מעין זה בעניינה של רמת הגולן. על רמת הגולן הוחל המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה רק עם חקיקתו של חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981. 11. בהצעת החוק - הצעת חוק הטבות לנפגעי פוליו, התשס"ו-2005, ה"ח התשס"ו 123 (שתיקרא להלן: "הצעת החוק"), היתה הגדרת "נפגע פוליו" שונה. על פי סעיף 1 להצעת החוק, "נפגע פוליו" הוא תושב ישראל שנקבע שיש לו נכות עקב מחלת פוליו. לא נאמר בהצעת החוק דבר בענין המקום שבו החלה המחלה או בענין התושבות בעת הפגיעה מהמחלה. אולם, בדברי ההסבר להצעת החוק, נאמר במפורש כי בעת הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית יהיה על ועדת הכספים להידרש - בין השאר - לשאלה אם לאבחן בין מי שלקה בפוליו בישראל לבין מי שלקה בה מחוץ לישראל. 12. החוק הוכן לקריאה שניה ושלישית בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. בישיבת הועדה ביום 13/3/07, לקראת הקריאה השניה - עלתה השאלה אם להחיל את החוק גם על מי שלקה בפוליו מחוץ לישראל. 13. נציג ארגון הנכים שהיה נוכח בישיבת הועדה, ציין שבנוסח שהיה בפני הועדה באותו יום נרשם המונח "בישראל" (כמו בחוק). הוא ביקש למחוק את המילה הזו (ובכך - להשיב את המצב לכפי שהיה על פי הצעת החוק). חלק מחברי הועדה היו בעד הסרת המילה "בישראל". לאחר מכן, דיבר נציג מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, וניסה לשכנע את חברי הועדה להשאיר את המילה "בישראל". בדבריו, אמר, בין השאר: "הנושא הזה של אנשים שחלו במחלת פוליו בישראל, הוא מרכיב חשוב ... זה מרכיב שמציין שמדובר כאן באחריות מדינה ... הועדה החליטה כאן שזה חוק שנובע מאחריות של מדינה, וצריך ללכת עם זה עד הסוף. פריצה של הענין הזה עשויה לפרוץ את הנושא גם לאנשים אחרים ... ". בהמשך, הצטרפה גם היועצת המשפטית של הועדה, וגם היא ניסתה לשכנע את חברי הועדה להשאיר את המילה "בישראל", מאחר שמדובר בפיצוי בגין אחריות המדינה ולא בפיצוי על מחלה מסויימת. כך, בין השאר, היא אמרה: "אם אנו ניצור פה מצב של שתי קבוצות: אנשים שחולים במחלה מסויימת ואנשים שחולים במחלה אחרת עם שם אחר עם אותן נכויות, לקבוצה אחת המדינה תתן המדינה תתן הטבות על פי חוק סקטוריאלי ולקבוצה אחרת ... לא יינתנו הטבות, תישאל השאלה למה. אנו בעצם יוצרים כאן קבוצות שונות של נכים. ועדת המשנה הלכה לכיוון של אחריות המדינה, של אלה שחלו בישראל. זו הנקודה שבעזרתה הבחינה המדינה בין שתי הקבוצות. אחרת יהיה קשה להבחין ביניהן, ולהצדיק את האבחנה בינם לבין חולים אחרים.". 14. לאחר מכן, יוזם החוק, ח"כ עזמי בשארה, אמר דברים שמהם ניתן להבין שהוא אכן השתכנע שיש להשאיר את המילה "בישראל". כך, בין השאר, הוא אמר: "אנשים שיזמו איתי את החוק הלכו איתי לשכנע את כל חברי הכנסת בכך שיש אחריות וזה מה שמבחין את המחלה הזאת משאר המחלות. עכשיו אומרים לי שאין אחריות, וזה עניין של פיצוי בגלל ניידות. זה חל על כל המחלות. זה לא רק עולים חדשים מדובר גם במזרח ירושלים. אני מבין את זה, אבל זה יפוצץ את החוק. מדובר על אחריות, ועל זה הלכנו ושכנענו. עכשיו נבוא ונאמר, זה לא אחריות אלא בגלל הסימפטומים. סימפטומים קיימים גם במחלות אחרות. לכן, אני אומר שנשאיר את החוק איך שהוא. אחרת אנו לא נצא מזה.". כלומר - ח"כ בשארה הבין שאם יוציאו את המילה "בישראל", לא תהיה סיבה לאבחן בין מי שלקו בשיתוק בשל פוליו לבין מי שלקו בשיתוק בשל מחלות אחרות. הוא הבין שחקיקה כזו "תפוצץ את החוק". לכן הוא הציע שהחוק יישאר "איך שהוא" כלומר - כפי שהיה בפני הועדה, עם המילה "בישראל", דבר שמחייב תשלום פיצוי בגין אחריות המדינה כלפי חולי הפוליו שלקו במחלה בישראל. 15. אחרי דבריו של ח"כ בשארה, הצטרפו לעמדתו גם חברי כנסת אחרים. כך למשל ח"כ נאדיה ח'ילו, וח"כ דוד אזולאי, שאמר - בין השאר - כך: "... תפסת מרובה לא תפסת. אני אומר לחבריי הנכים: ניהלתם מאבק מכובד ... ואנו מגיעים לרגע השיא. כתוצאה מהויכוח הזה כל העסק עלול להידחות ... תחשבו אם זה שווה את הנזק. אני רוצה לפנות לחבריי הנכים ולהציע להצביע על הצעת החוק כפי שהיא.". עם ח"כ אזולאי הסכים גם ח"כ ואסל טאהא וחברי כנסת נוספים. 16. לאחר מכן - תוך שברור שחברי הכנסת היו מודעים לחלוטין לכך שעל פי הנוסח שהיה בפניהם, הנוסח שכלל את המילה "בישראל" החוק אמור לזכות בפיצוי רק כאלה שלקו בפוליו בישראל, ותוך שהם לקחו בחשבון שנוסח זה אינו מזכה כאלה שהם תושבי ישראל בהווה אך לקו בפוליו בעת שעדיין לא היו תושבי ישראל - עברו חברי הכנסת להצבעה. הנוסח הן של סעיף 1 לחוק (סעיף המטרה) והן של סעיף 2 לחוק (סעיף ההגדרות), עבר. 17. אחר הדברים האלה נערך שינוי בנוסח ההצעה; השינוי היה בכך שהוספה הוראה לגבי הגדרת "תושב ישראל", כשנרשם שבגדר "תושב ישראל" ייחשב גם מי שהוא "תושב ישראל באזור" (כאמור בהגדרה שצוטטה בסעיף 9 לעיל). גם בישיבה נוספת של הועדה באותו יום - היו חברי הכנסת בועדה מודעים לחלוטין לכך שהחוק אינו בא לזכות בפיצוי את מי שלקה בפוליו מחוץ לישראל. בישיבה הנוספת שנערכה באותו יום (13/3/07), אמרה היועצת המשפטית של הועדה, כך: "בסעיף המטרה הכוונה היא לתושב ישראל, שלקה בשיתוק ילדים בישראל. מחלת הפוליו כוללת גם את המחלה הבסיסית של שיתוק הילדים, ואם אחר כך נגרמה לו תופעת הפוסט פוליו זה יכלול גם את זה. בודקים איפה נגרם שיתוק הילדים ולא הפוסט פוליו. ... לגבי מי שלקה בשיתוק ילדים בישראל, גם הפוסט פוליו ייחשב. אשם שלקה בשיתוק ילדים מחוץ לישראל, לא נכלל". 18. מהאמור לעיל עולה כי כאשר חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת אישרו את נוסח החוק שהובא לקריאה שניה ושלישית - הם היו מודעים לכך שהחוק מיועד לפצות רק כאלה שלקו בפוליו בישראל. 19. מדברי הכנסת עולה שכך היה גם במליאת הכנסת, בעת שהחוק עבר בקריאה שניה ושלישית. בישיבת הכנסת ביום 19/3/07, הועלו הסתייגויות לנוסח החוק המוצע. בין ההסתייגויות היו גם כאלה שנועדו להסדיר פיצוי למי שלקה בפוליו מחוץ לישראל. על זאת אמר יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ח"כ משה שרוני, כך: "כאמור, החוק המוצע מכיר במחויבותה של המדינה לנפגעי פוליו שחלו בישראל, ... חברי הכנסת, להצעת החוק המונחת לפניכם הוגשו כמה הסתייגויות, שנועדו להרחיב את תחולת החוק גם על מי שחלו במחלת הפוליו מחוץ לישראל. קבלת ההסתייגויות האלה תשמיט את הבסיס העקרוני שהצעת החוק מונחת עליו, שעניינו, כפי שציינתי, הכרת המדינה במחויבותה כלפי נפגעי פוליו שנפגעו בישראל וקביעת הסדרי פיצוי הנובעים מהכרה זו. על כן, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק בנוסח שאישרה הוועדה ולדחות את כל ההסתייגויות.". קריאתו האמורה של ח"כ שרוני התקבלה, והנוסח המוצע של החוק עבר במליאה פה אחד (75 קולות בעד בקריאה השניה, ו-83 קולות בעד בקריאה השלישית, בלא מתנגדים ובלא נמנעים). 20. מהאמור בסעיפים 19-11 לעיל עולה באופן ברור שבכל שלבי חקיקתו של החוק, היו חברי הכנסת מודעים לכך שעל פי הנוסח הקיים, הפיצוי יהיה רק למי שלקה בפוליו בישראל. 21. הליכי החקיקה עצמם אינם אמורים להיות מקור בלעדי לפרשנותו של החוק, אך ניתן להיעזר גם במה שהיה בועדה בכנסת ובמה שהיה במליאה בכנסת, כדי להתחקות אחר כוונת המחוקק. 22. מהאמור לעיל, מתברר שלא רק שהפרשנות הסבירה של המנוח "בישראל" אמורה להיות "במדינת ישראל", אלא שכך גם היה ברור לחברי הכנסת שעסקו בחקיקתו של החוק. 23. גם מההליכים בכנסת לאחר חקיקת החוק ניתן להבין שכך היתה המשמעות המקורית של החוק. לאחר חקיקת החוק, הוגשו הצעות חוק שונות לתיקונו. אחת ההצעות היתה למחוק את המילה "בישראל" מהגדרת נפגע פוליו (וכן מסעיף המטרה ומסעיף 7(ב)(2) המסמיך את הרופא או הועדה הרפואית לקבוע אם תובע הפיצוי לקה בפוליו "בישראל"). הצעה אחרת היתה להוסיף אחרי המילה "בישראל" בכל אותם סעיפים את המילים "או בארץ ישראל לפני הקמת המדינה". מהצעות אלה ניתן להבין שגם לאחר חקיקת החוק היתה הכנסת מודעת לכך שהמונח "בישראל" בנוסחו של החוק היום מתייחס רק לשטחיה של מדינת ישראל, ובעת שהמערער לקה בפוליו, רמת הגולן טרם היתה בשטחה של המדינה. 24. אמנם נכונה טענת ב"כ המערער על כך שבהליכי החקיקה של החוק קובר גם על הנושא של אחריות המדינה כלפי נפגעי הפוליו. אולם, החוק אינו חוק "נזיקי", והוא קובע תנאים לפיצוי נפגעי הפוליו. תנאים שהמערער - לא עמד בהם. אם מדינת ישראל אחראית לפיצוי המערער על כך שלא דאגה כראוי למנוע את מחלתו, ייתכן שניתן לתבוע אותה בתביעה נזיקית. עצם העובדה שמנסחי החוק הביאו בחשבון גם את ענין אחריותה של המדינה, אינה יכולה להספיק לשם החלת החוק על מי שעל פי נוסחו של החוק - החוק אינו חל עליו. לסיכום 25. איני יכול לאמץ את פרשנות ב"כ המערער לענין חלות החוק. אימוץ אותה פרשנות יהיה בניגוד למשמעות הסבירה של המונח ובניגוד לכוונת המחוקק, הן כפי שהיא משתמעת מהחוק עצמו והן כפי שהיא משתמעת מהליכי החקיקה השונים. 26. המערערת לקה בפוליו בהיותו תושב רמת הגולן, בעת שרמת הגולן טרם היתה חלק מ"ישראל". העובדה שלאחר מכן חוקק חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981 והמערער הפך לתושב ישראל - אינה מצדיקה את פרשנות המונח "בישראל" ככזו שתכלול את תחומי רמת הגולן בטרם חקיקתו של חוק רמת הגולן. 27. התוצאה היא כי לא מצאתי טעות בהחלטת הועדה שקבעה כי אין לראות את המערער כמי שלקה בפוליו בישראל. 28. אשר על כן - אני דוחה את הערעור. 29. אין צו להוצאות. 30. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיצוייםפוליו