קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים לעובד בקיבוץ: רקע כללי     התובע היה חבר קיבוץ "חניתה" משנת 1971 ועד לחודש ינואר 2003. בתקופת חברותו בקיבוץ ועד לחודש ספטמבר 2004, עבד התובע בביה"ס המשותף "סולם צור" (להלן "ביה"ס" או "הנתבע") אשר התאגד בשנת 1973 כאגודה שיתופית (להלן: "האגודה") והוא משותף לקיבוצים חניתה, גשר הזיו, לוחמי הגטאות, רגבה, ראש הנקרה, בית העמק ומצובה. בית הספר ממוקם בקיבוץ גשר הזיו. התובע החל עבודתו כמורה לחינוך גופני ולאחר 18 שנים מונה לתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי של ביה"ס וזאת עד למועד סיום עבודתו. 3. אין חולק בין הצדדים, כי ביה"ס לא שילם שכר לחברי הקיבוץ שהועסקו אצלו עד לשנת 98' (להלן: "התקופה הראשונה"). בתקופה זו ביה"ס ביצע התחשבנות עם הקיבוץ כאשר שכרם של החברים נזקף כנגד תשלום שכר לימוד עבור ילדי הקיבוץ הלומדים בביה"ס. עוד אין חולק, כי בשנת 1998 עבר ביה"ס שינוי ארגוני במסגרתו הועברו חברי הקיבוץ העובדים בבית הספר למעמד של שכירים לכל דבר ועניין (להלן: "התקופה השניה"). 4. בתאריך 21.03.04 קיבל התובע הודעה על פיטוריו מביה"ס בשל צמצומים וקיצוצים תקציביים. הפיטורים נכנסו לתוקף החל מתאריך 01.09.04. לאחר פיטורי התובע, שיחרר ביה"ס את חלק המעסיק בכספי התגמולים שהצטברו לטובת התובע בקרן הפנסיה "מבטחים" החל משנת 97' (עת חוייב ביה"ס לפתוח קרן פנסיה לעובדיו) ואת חלק הפיצויים בגובה 6%, כתשלום פיצויי פיטורים עבור התקופה השניה בלבד. עיקר טענות התובע 5. לטענת התובע, התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו ובין ביה"ס לכל אורך תקופת עבודתו ועל כן הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים גם בגין תקופת עבודתו הראשונה. 6. לטענתו, ביה"ס הינו אישיות משפטית נפרדת מהקיבוץ. לטענתו, בפועל היה כפוף מקצועית ומנהלית למנהל ביה"ס. הקיבוץ לא יכל "לשלוף" אותו לעבודה אחרת לצרכי הקיבוץ. לטענת התובע, הוא תאם את חופשותיו והודיע על מחלתו לביה"ס כאשר הקיבוץ כלל לא היה מעורב בנושאים אלו. ביה"ס הוא ששילם את שכרו וראה את יחסיו עימו כיחסי עובד מעביד. 7. התובע טען, כי התקבל לעבודתו לאחר פגישה עם מנהל ביה"ס ולאחר שעמד בקריטריונים של משרד החינוך. לטענתו, המשא ומתן על תנאי עבודתו נערך בינו ובין ביה"ס ללא התערבות הקיבוץ והוא אף קיבל מביה"ס רכב צמוד. ביה"ס הוא זה אשר קבע את שעות הלימוד, ימי החופשה, השכר והתנאים הנלווים. ביה"ס, ולא הקיבוץ, הוא גם זה אשר פיטר אותו בסיום עבודתו. 8. לטענת התובע, החל מחודש 09/97 החל לקבל תלושי שכר מביה"ס ונוכה עבורו מס הכנסה וביטוח לאומי. כן הופרשו עבורו הפרשות לתגמולים ולפנסיה מקיפה במבטחים. 9. העובדה שלגבי התקופה השנייה שהחל משנת 98' יש הסכמה בין הצדדים כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, מעידה על כך כי גם בתקופה הראשונה התקיימו יחסי עובד ומעביד שכן, בפועל לא שונה דבר באופי עבודת התובע והשוני היחיד היה במישור היחסים שבין ביה"ס לקיבוץ, שבאה לידי ביטוי בשיטת ההתחשבנות ביניהם. 10. עוד טוען התובע כי גם לאחר שעזב את הקיבוץ בחודש ינואר 2003, לא חל כל שינוי בעבודתו, להוציא את העובדה שהכסף הועבר ישירות אליו ולא לקיבוץ. לטענתו, הדבר מצביע על כך שמערכת היחסים המרכזית בכל שנות עבודתו הייתה בינו ובין ביה"ס בעוד שהקשר היחיד בין ביה"ס והקיבוץ היה העברת השכר ותו לא. 11. התובע טוען, כי עוד בטרם הפך ביה"ס להיות אישיות נפרדת ועצמאית מהקיבוץ, הופרשו עבורו כספים לקרן השתלמות של עובדי הוראה, לקרן אשר נפתחה על שמו. לטענתו, הקיבוץ הכיר בכספים אלו ככספים השייכים לו שכן בעת עזיבתו את הקיבוץ הפחית הקיבוץ את הסכום שנצבר לזכותו בקרן מדמי העזיבה. לטענתו, היה חבר בהסתדרות המורים וביה"ס העביר בגינו דמי חבר להסתדרות עוד בשנת 95' ואף קיבל ימי חופשה בתקופת היותו חבר קיבוץ. 12. כן טוען התובע, כי הינו זכאי להפרש פיצויי פיטורים עבור התקופה השניה שכן קיבל רק את הכספים שהצטברו בקופת הפיצויים והם אינם מכסים את מלוא פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי. 13. בנוסף, תובע התובע תשלום פדיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידו בסך 108,759 ₪ וטוען כי הינו זכאי לפדיון ימי מחלה אלו מכוח היותו עובד הוראה אשר חלות עליו הוראות הסכם העבודה של עובדי ההוראה והחינוך לפיהם היה זכאי ל-30 ימי מחלה בשנה אשר מתוכם ניצל בכל תקופת עבודתו רק 30 ימים. עיקר טענות הנתבע 14. לטענת ביה"ס, עד לשנת 99' שימש ביה"ס כענף בקיבוץ ככל שאר הענפים בקיבוצים. חברי הקיבוצים הוצבו בביה"ס מטעם הקיבוץ בהם היו חברים והם היו כפופים לתקנוני העבודה של קיבוציהם. לטענת הנתבע, בין חבר קיבוץ ובין ענץ בקיבוץ או ענף משותף למספר קיבוצים לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. ביה"ס טוען, כי בתקופת עבודתו הראשונה לא חתם התובע על הסכם עבודה, לא קיבל שכר מביה"ס, לא הונפקו עבורו תלושי שכר, הקיבוץ שילם עבורו ביטוח לאומי כחבר קיבוץ ולא השתמשו כנגדו באותה משמעת שהשתמשו בה מול עובדים שעבדו בביה"ס כשכירים. 15. ביה"ס הודה כי במהלך השנים נפתחו על שם המורים חברי הקיבוצים קרנות השתלמות ואולם זאת בהתאם להסדר בין המדינה לבין הקיבוצים שדרשו מהמדינה לקבל את ההטבות המגיעות לכלל המורים במדינה. כן הודה ביה"ס, כי במהלך השנים נפתחו קרנות פנסיה שמיות ואולם, כל פירות הקרנות היו שייכות לקיבוץ והחבר המחה אותן לקיבוץ במסגרת מערכת היחסים שבינו ובין הקיבוץ בו הוא חבר. לטענת ביה"ס, אין לראות בפתיחת קרן השתלמות ע"ש התובע או בפתיחת קרן פנסיה על שמו הודאה כי התקיימו בינו ובין התובע יחסי עובד ומעביד. 16. לטענת ביה"ס, החל מחודש ספטמבר 99' הוחל ב"תמחור ריאלי" של המלאכה אותה מבצע החבר עבור קיבוצו. ממועד זה קיבל כל קיבוץ תמורה כספית כנגד עבודת החבר, תמורה שחושבה על פי משכורת החברים העובדים בביה"ס על פי תפקידם ולא על דרך קיזוז תשלומי התלמידים כפי שהיה עד לאותו מועד. השליטה בביה"ס עברה להיות של ביה"ס ולא של הקיבוצים כפי שהיה עד לאותו מועד. 17. לטענת ביה"ס, רק החל ממועד זה גובשו יחסי עובד ומעביד בין ביה"ס לבין העובדים חברי הקיבוצים אשר עבדו בו, על אף ששכרם הועבר ישירות מביה"ס לקיבוץ. 18. לטענת ביה"ס, התובע הוא זה אשר התפטר מעבודתו לאחר שהתגלו אי סדרים כספיים בעבודתו. ביה"ס טען, כי גם לאחר שהגיעו הצדדים לסיכום כי התובע יסיים את עבודתו נתפס התובע כשהוא לוקח מסמכים של ביה"ס ללא כל הרשאה. ביה"ס נהג עם התובע לפנים משורת הדין עת שיחרר לזכותו את כל הכספים שהצטברו בקופת "מבטחים". לפיכך, בית הספר טוען כי אינו חייב בתשלום נוסף כלשהו עבור פיצויי פיטורים. 19. כן טוען ביה"ס, כי התובע אינו זכאי לפדיון ימי המחלה שלא ניצל הואיל ולא חל לגביו הסכם העבודה של עובדי הוראה וחינוך משום שהוא אינו "עובד הוראה". דיון והכרעה קיומם של יחסי עובד ומעביד בשנים 1971-1998. 20. מערכת היחסים בין חבר קיבוץ לבין מוסד חינוכי בו עבד, המשותף למספר קיבוצים, ביניהם הקיבוץ בו הוא חבר, נדונה בתיק עב' 518/05 היילברון אלכס נ' המוסד החינוכי מבואות עירון ואח' (כב' השופטת דלית גילה, פס"ד מיום 17.07.07) (להלן: "עניין היילברון"). באותו מקרה, שנסיבותיו כשל אלו שבפנינו, קבע בית הדין:   "אנו סבורים, כי העובדה שהמוסד הוא בית-ספר אזורי אינה משנה את מהותו כמוסד בבעלות משותפת של ארבעה קיבוצים, השולחים את חבריהם לבצע תפקיד בו, בנוסף לשכירים המועסקים במקום. גם העובדה שמשרד החינוך משתתף בעלות שכרם של מורים במוסד, אינה קובעת את מהות היחסים בין חברי הקיבוצים, העובדים מטעמם במוסד, לבין המוסד, ואף עצם תשלום דמי חבר לארגון עובדים אין בו כדי להפוך אדם לעובד של גוף מסויים." 21. כמו כן נקבע: "בפסיקה ניתנה חשיבות מיוחדת לנסיבות האמיתיות של העסקת עובד. במקרה דנן, רוב הנסיבות מצביעות על אלכס כעל חבר קיבוץ הנותן למוסד שרות מטעם הקיבוץ, כחלק מ"סידור העבודה" של חברי הקיבוץ ומהתחשבנות בין השותפים במוסד. בתמורה סוכם מחיר השירות שנתן כל קיבוץ למוסד, וקוזז כנגד עלות החזקת ילדי הקיבוץ כחניכים במוסד. הסדר זה לא נפגע מכך שאלכס היה כפוף מקצועית להנהלת המוסד ותפקודו כמנכ"ל הופסק ע"י ההנהלה, שקיבוצו חלק ממנה, ולא ע"י קיבוצו בלבד. גם בפן הרשמי, כמו דיווחים למס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי, מלמדים על היותו חבר קיבוץ ולא "עובד" המוסד.   ...לטעמנו, תמונת המצב ברורה - חבר קיבוץ אינו "עובד" של קיבוצו, אלא, מהווה חלק ממנו, במילים אחרות - ניתן לראות את חבר הקיבוץ כקיבוץ עצמו; גם שותפים אינם בגדר עובדי השותפות, מכאן - קיבוץ השותף במוסד, שהוקם כשותפות, אינו בגדר "עובד" של המוסד ומטעם זה גם כל פרט, המרכיב את הקיבוץ ומעמיד לרשותו את כח העבודה שלו, קרי - כל אחד מחברי הקיבוץ, אינו יכול להיות עובד של שותפות, שהקיבוץ שותף בה, ללא הסכם. " 22. בית הדין נסמך על ההלכה העיקבית כפי שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין בבית הדין הארצי וביניהם: א. פסק הדין בעניין מיכה רז (ע"ע 1091/04 מיכה רז - מ.ב. תשלובת בניה של הקיבוץ הארצי (בפירוק) ואח' (ניתן 7.9.05) בו נקבע:   "ישנם מצבים שונים של העסקת חבר קיבוץ. המצב הראשון - עבודה במסגרת 'סידור עבודתו' של החבר כחבר קיבוץ, הן בתוך הקיבוץ עצמו, הן בגוף נפרד שבבעלות בלעדית של הקיבוץ בו הוא חבר והן אצל גוף חיצוני כעובד מושאל. יצוין, כי הגוף החיצוני יכול להיות בבעלות מעורבת של הקיבוץ ושל גוף אחר, גוף של התנועה הקיבוצית אליה משתייך הקיבוץ או גוף שאין לו כל שייכות לקיבוץ. ביצוע עבודה במפעל חיצוני במסגרת סידור עבודה בקיבוץ אינו מזכה את החבר בשכר אלא התמורה עבור עבודתו מועברת לקיבוץ בתור תשלום עבור שירות שהקיבוץ נותן למפעל החיצוני. במצב השני - חבר הקיבוץ מבצע עבודה כמו כל עובד שכיר אחר, באמצעות התקשרות אישית. במקרה שכזה החבר מקבל שכר ותנאים מכוח משפט העבודה בדומה לכל עובד אחר. אולם, בדרך כלל ועל פי תקנות הקיבוץ מבקש העובד מהמפעל להעביר את שכרו ישירות לקיבוץ".   ב. פסה"ד קיבוץ איילון בו התייחס בית-הדין הארצי לפס"ד רז, וקבע - מפי כב' השופט רמי כהן, על דעת כל חברי המותב - כי פס"ד רז מהווה ביסוס נוסף להלכה הקיימת, מזה שנים, שאין ה"חבר" בגדר "עובד" של הקיבוץ עת מועסק הוא ע"י הקיבוץ במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ [פס"ד קיבוץ איילון, סעיפים 9-10].   ג. פסק-דין נוסף ע"ע 1501/04 אמיר בונה - פלסים אביזרים בע"מ (ניתן בתאריך 9.1.06) בו נפסק, שוב, כי המבחן העיקרי במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא, האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני, כפי שפורט בפס"ד רז. נפסק בפס"ד פלסים בע"מ, כי במקרה של חבר קיבוץ, החבר באגודה השיתופית שהיא הקיבוץ עצמו, העובד בחברה, שהיא בבעלות מלאה של הקיבוץ - ולא קיבל שכר או תמורה ישירה מהחברה - לא נוצרה כוונה ליצור קשר של יחסי עובד-מעביד. בפס"ד פלסים בע"מ נקבע עוד, כי החברה בה עבד חבר הקיבוץ היא אחד מענפי הקיבוץ בדיוק כמו כל הענפים האחרים בקיבוץ ואין כל נפקא מינא לכך שהקיבוץ רשם אותה כאישיות משפטית נפרדת, כל עוד היא בבעלות מלאה של הקיבוץ, וככל שמתייחסים למערכת היחסים שבין חבר הקיבוץ לבין החברה והקיבוץ. בית-הדין הארצי לא מצא לשנות ממסקנתו, שהמערער שם לא היה בגדר "עובד" גם לאחר שהקיבוץ עבר הליך לכוון הפרטה, שכל שהשתנה בו הוא מתן תקציב דיפרנציאלי לחבריו [פס"ד פלסים בע"מ, סעיפים 4-5 לפסה"ד].   ד. וכן פסק-דין בלרנו (ניתן ביום 6.11.05) שחזר על ההלכה הפסוקה, לפיה - לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לבין חבריו, אלא אם כן עבודתו של החבר בקיבוץ אינה נובעת מעצם חברותו, כי אם מהסכם עבודה נפרד [ע"ע 1393/04 בלרנו - מלכיה אגודה שיתופית בע"מ, טרם פורסם].   23. עיון בפסק הדין בעניין היילברון מלמד כי נסיבותיו זהות למקרה שבפנינו: א. בשני המקרים ההתקשרות החוזית למתן התמורה נעשתה בין הקיבוצים לבין עצמם, דרך יתרות זכות וחובה בחשבונם במוסד ללא שנערך חוזה עבודה אישי עם התובעים וללא מתן תמורה ישירות לידיהם. ב. בתקופה הנטענת עדיין התנהל הקיבוץ כ"קיבוץ מסורתי" ולא עבר תהליך של הפרטה.    ג. בשני המקרים נדרש אישור של הקיבוץ לעבודת החברים במוסד החינוכי. ד. התמורה אשר קיבלו החברים הייתה זהה לתמורה שקיבל כל חבר קיבוץ שמילא תפקיד כלשהו בקיבוץ מבלי לראות אם היא עולה בקנה אחד עם הסכמים קיבוציים כלשהם, של עובדי-הוראה או אחרים.  ה. בשני המקרים החל הקיבוץ להפריש עבור החברים "פנסיה" בעקבות דרישת משרד החינוך בשנת 96'. ו. בשני המקרים דווח על החברים לביטוח לאומי והם היו בסיווג 01: " סוג 01 ... חבר הפועל מטעם המשק בתנועת התיישבות ובמוסדותיה בארץ ובחו"ל ואינו מקבל שכר מגוף זה ...". (ראה פסק דין רז).   24. בעניין היילבורן התייחס בית הדין לעובדה שבחלק מהזמן שימש מר היילברון כמורה וציין: "גם אם היינו רואים את אלכס כעובד הוראה - ולא הוכח שעסק כמנכ"ל המוסד בתפקיד כזה - הרי, אם היה צריך לחשב את התמורה המגיעה לו בהתאם לנתוני הכשרתו, ולפי המוסכם בהסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה, כמו גם בהתחשב בשיפוי שמקבלת כל "בעלות" ממשרד החינוך בגינם, לא היתה עובדה זו הופכת את אלכס לעובד המוסד. כל שהיה נלמד מכך הוא, כי היה ראוי לחשב אחרת את ערך יום העבודה של חברי הקיבוצים, העובדים במוסד כעובדי הוראה. אלכס אינו "צד" ישיר להסכם קיבוצי, כטענת בא-כוחו בסיכומי התשובה. להסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה אף אין תחולה ישירה עליו, משלא הוכחה הצטרפות המוסד - כבעלות - להסכמים אלה. לכל היותר, יכול היה אלכס לדרוש הצמדה של התעריף לפיו מחושב ערך יום העבודה שלו, בהתחשבנות של המוסד עם הקיבוצים, למוסכם בהסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה. במאמר מוסגר נאמר, כי לא הוצג החישוב הכספי התבקש מטיעון זה ואין לדעת אם הוא עולה על ערך יום העבודה לפי המוסכם בין הקיבוצים, אם לאו..." וכן: "עניין הסדרת "פנסיה" לחברי הקיבוצים היה משך שנים עניין פנימי בכל קיבוץ וקיבוץ. בעקבות דרישת משרד החינוך, הנ"ל, נערכה בתאריך 10.10.96 ישיבת הנהלה של המוסד בנושא הפנסיה [נספח ו' ל-נ/13].... 40. מהצגת דברים זו מובן, כי במהלך העניינים הרגיל זכו חברי הקיבוצים השותפים במוסד, שעבדו במוסד, להטבה מסויימת עקב כך - כל אחד במסגרת יחסיו עם קיבוצו - אשר, בסופו של יום, תמצא את ביטויה בהתחשבנות הכספית של כל חבר מול הקיבוץ הרלבנטי. אין בכך כדי להפוך מי מהם לעובד המוסד, עימו לא היה לאותו חבר חוזה פרטי. " 25. מסכימים אנו עם מסקנותיו של בית הדין בעניין היילבורן, היפות לענייננו. לא הועלו בפנינו טענות חדשות, אחרות, אשר יש בהן כדי להביא לתוצאה שונה מזו בעניין היילבורן, הנסמכת על ההלכה כפי שפורטה לעיל. 26. החל מחודש ספטמבר 98' תומחרו משכורות החברים והוחלט על שיטת משכורות דיפרנציאליות לחברי הקיבוצים השותפים (למעשה, הועברה השליטה לביה"ס ובעקבות כך אף הוחלט על קיומם של יחסי עובד ומעביד החל מתקופה זו). אין בידנו לקבל את טענת התובע כי יש בשינוי זה כדי להשליך על תקופת העבודה קודם לשינוי. 27. בניגוד לטענת התובע, הוכח בפנינו, כי בתקופת העבודה השנייה חלו שינויים רבים במתכונת העבודה וביניהם: תשלום שכר דיפרנציאלי, הנפקת תלושי שכר, תשלום דמי ביטוח לאומי על ידי ביה"ס כמעסיק ולא על ידי הקיבוץ ושינויים נוספים כפי שעלו בעדותה של המנהלת גב' רגינה אבירם: "לשאלתך אני חברת קיבוץ גשר הזיו, עד שנת 98 שבה התחלנו לקבל משכורות מבית הספר היו עובדים של הקיבוץ, עד שנת 98 קיבלתי תקציב מהקיבוץ לא משכורת ישירה מבית הספר, הקיבוץ קיבל את המשכורת, עד 98 לא היו תלושי שכר ומאז יש תלושים שכל אחד הועבר לחשבון הבנק של הקיבוץ שלו, משנת 98 היינו עובדי הבעלות בבית הספר והתלוש הועבר לקיבוץ. ... הבעלות זה שבעה קיבוצים, הקיבוץ שלח אותי לעבוד שם, הוא היה יכול לשלוח אותי גם לעבוד במקום אחר אם היתה לי הכשרה אחרת, לא נכון שהקיבוץ שלח אותי והפך לעובדת משרד החינוך. היום אני עובדת של מועצה אזורית מטה אשר, הבית ספר עבר לבעלות המועצה, ביום 1/9, לפני שנה הייתי עובדת של ביה"ס השיתופי לא של הקיבוץ. לשאלתך האם היה אצלי הבדל בין עבודתי לפני שנה אני משיבה שהייתי עובדת קיבוץ עד 98. בשנת 97 עשיתי משהו שונה משנת 98, אני הייתי מורה משנת 86 עד היום. לשאלתך מה ההבדל בין 9/97 ואחרי השינוי אני משיבה ששעות העבודה נקבעו בצורה אחרת, משרת אם במשרד החינוך נקבע לעובדי הוראה 19 שעות, עבדתי רק 14, היתה לי שעה שהקיבוץ מימן אותה כדי שאוכל לבקר את ילדיי בבית הילדים, רק חברי קיבוץ היתה להם שעה כזאת. המשרה שלי נקבעה עי הקיבוץ, מי שלא חברת קיבוץ יש לה משרת אם של 19 שעות, כשעברתי בשנת 98' עבדתי 5 שעות יותר, לא עשו פיקציות ברישומים, יש עובדים שהם עובדי בעלות ויש עובדים שהם עובדי משרד החינוך. אני עבדתי 5 שעות יותר בשנת 98', עד 96 עבדתי במשרה אחרת, זו החלטה של הקיבוץ שאוכל ללכת לבקר את הילד שלי, בנוסף עבדנו 10 שעות מילוי מקום ולא קיבלנו על כך תמורה, כל חבר קיבוץ חוייב לכך מתי שנדרש ועשינו, לא באנו בדרישה לחלונות מסוימים, היום מתחשבנים על חלונות, יש חוק שאומר 4 שעות חלון, ושתי שעות דלת ומורה שכיר עמד בתנאים האלו, משנת 98 עבדנו לפי החוק בנושא חלונות גם לחברי הקיבוץ. מורה לספורט לא היתה לו משרת אם. לשאלתך מי שהיה לוקח חופשה לא היה צריך לתאם עם בית הספר לעומת מורה שכיר אני משיבה שכל דבר צריך להיות מתואם עם בית הספר, את האישור ליום חופש קיבלנו מהקיבוץ, בחופש הגדול גם עבדנו דרך הקיבוץ בקייטנות וכד', לא היו ימי חופש כמו לשכירים. לשאלתך אחרי 9/98 הפסקתי לעשות תורנויות אני משיבה שיש הבדל בין תורנות לבין לעבוד בחופש, בגן היה צריך לעבוד בחופש הלכתי לעבוד בגן , לא הלכתי מרצוני, הייתי צריכה, הקיבוץ הכריח אותי, הייתי עובדת הקיבוץ, חלק מהשנה עבדתי בגן, בשנת 98 הפסקתי להיות עובדת הקיבוץ ואז הפסקתי לעבוד בחופש, גיוסים זה משהו אחר. לשאלתך אם לא הייתי מורה והייתי עובדת בחוץ 45 שעות הייתי עושה עבודה נוספת אני משיבה שלא, לא היה לי זמן, גיוסים ותורנויות כן. לשאלתך אם הייתי עובדת במשרה גדולה יותר לא הייתי עובדת בקיבוץ אני משיבה שלא היה לי חופש גדול, חופשות חגים היינו צריכים לתת שעות. מכאן, שכל עוד לא בוצעו השינויים שאוזכרו, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לביה"ס." 28. השינויים בין שתי התקופות עלו גם בעדותו של מר צביקה זמורה. מר זמורה העיד כי לפני השינוי, כל חבר קיבוץ שעבד בביה"ס היה שלוח של קיבוצו ולא התקבל לעבודה בביה"ס כמורה מבחוץ, אותו חבר קיבוץ קיבל סכום שווה ליתר חברי הקיבוצים בעוד שלאחר השינוי, השכר שהועבר לקיבוץ עבור החבר חושב לפי טבלאות משרד החינוך. כמו כן, בתקופה הראשונה דרישות בית הספר כלפי המורים השכירים שאינם חברי קיבוץ היו דרישות שמעוגנות בהסכמים, מהם לא ניתן היה לחרוג, בעוד שלגבי חברי קיבוץ הבסיס היה של אמון ועבודה משותפת כמקובל בקיבוצים. 29. לא הוכחה בפנינו טענתו של התובע כי מורים חברי הקיבוצים אשר קיבלו שכר ממשרד החינוך היו זכאים לקבל זכויות מכוח משפט העבודה גם עבור התקופה שטרם השינוי, קרי במהלך התקופה הראשונה, ועל כן יש לקבוע כי אף הוא זכאי לזכויות אלו. התובע עצמו אשר נשאל האם הוא, כמי שהיה מנהלן, יודע על חברי קיבוץ שסיימו את עבודתם בשנים שטרם השינוי וקיבלו זכויות מכוח משפט העבודה והשיב תשובות מתחמקות כגון: קשה לי לענות על השאלה. אני צריך לחשוב מה זה אומר". וכן : "אני לא יודע על איזה זכויות אתה מדבר. אני לא בקיא בזה". כאשר נשאל התובע בחקירה חוזרת האם הוא יודע על חבר קיבוץ שעזב קודם לשינוי וקיבל פיצויי פיטורים השיב: "פיצויי פיטורים לא ידוע לי. הוזכר מנהל חשבונות ממצובה שעזב באותה תקופה והוא קיבל סכום, אני לא זוכר אם זה היה קרן השתלמות, הוא קיבל אליו ולא לקיבוץ מצובה". 30. מעדותו של מר ישי ארנון, חבר קיבוץ חניתה, עלה, כי כל החברים בקיבוץ, גם אלו שלא עבדו בגוף חיצוני לקיבוץ, זכאים לקבל פנסיה מהקיבוץ. לדבריו, אם היו חברי קיבוץ שהיו במקביל עובדים של משרד החינוך והיו זכאים לפנסיה ממשרד החינוך, הם קיבלו את הפנסיה ממשרד החינוך "כחלופה מהצורך של הקיבוץ לתת לו" ולא בנוסף. אומנם, מעדותו עלה כי במקרה שהפנסיה ממשרד החינוך הייתה גבוהה מהפנסיה שהקיבוץ צריך לתת, יקבל החבר את הפנסיה הגבוהה יותר ואולם, בפועל הוכח כי אין הדבר כך. כאשר נשאל מר זמורה, חבר קיבוץ גשר הזיו, אשר שימש בתפקידים שונים בביה"ס, לרבות כמנהל ביה"ס והיה עובד של משרד החינוך במשך כ-34 שנים, לגבי הפנסיה שהוא מקבל הבהיר כי הוא מקבל פנסיה ממשרד החינוך וכן "פנסיה קטנה שמשלימה את זו" מהקיבוץ. כאשר נשאל מר זמורה האם הפנסיה שהקיבוץ נותן נמוכה מהפנסיה שמשרד החינוך משלם השיב: "...אני לא יודע, אני יכול להניח שאילו כך היה או שהייתי חייב מהפנסיה שלי לקיבוץ וודאי שלא הייתי מקבל השלמה לפנסיה..." יש להניח, כי כשם שמר זמורה לא קיבל פנסיה גבוהה יותר משל חבר קיבוץ רגיל (שכן נדרש לקבל השלמה מהקיבוץ) על אף שהיה עובד של משרד החינוך 34 שנים, גם עובדים אחרים של משרד החינוך שהיו במקביל חברים בקיבוץ, לא מקבלים פנסיה גבוהה יותר מזו שמקבלים חברי קיבוץ אחרים שעבדו במהלך השנים בתוך הקיבוץ. 31. מר זמורה אף העיד כי קרן ההשתלמות שנצברה על שמו וכן הצטברות שנות הוותק הפנסיוני התקזזו כולם מדמי העזיבה שקיבל וכי כל מה שהצטבר היה שייך לקיבוץ. 32. מעדותו של מר זמורה עלה כי כל החברים בקיבוץ קיבלו "תקציב" שווה וללא קשר לשכר שהיו זכאים לו ממשרד החינוך. 33. גם הגב' רגינה אבירם, אשר שימשה כמנהלת ביה"ס, הייתה חברת קיבוץ גשר הזיו והייתה רשומה במשרד החינוך, העידה, במידה ומורה חבר קיבוץ אשר היה עובד של משרד החינוך יצא לפנסיה היה מקבל בכל מקרה פנסיה מהקיבוץ. (ע' 10 ש' 9-11). כן העידה, כי מאחר ומשנת 98' חל שינוי באופן ההעסקה, הרי שמשנת 98' היא מקבלת פנסיה ממקור אחר. עבור השנים הראשונות לעבודתה היא זכאית לפנסיה של הקיבוץ- ע"פ הפנסיה הנהוגה בקיבוץ, ועבור השנים האחרונות לעבודתה היא זכאית לפנסיה המחושבת לפי התנאים של משרד החינוך. מכאן, שהתובע היה זכאי עבור תקופת עבודתו עד לשנת 98' לפנסיה ע"פ התנאים של הקיבוץ ומשנת 98' ע"פ התנאים של משרד החינוך ככל חבר אחר בין אם היה רשום במשרד החינוך ובין אם לאו. 34. באשר לטענות התובע לפיהן העובדה שנפתחה עבורו קרן השתלמות והועברו עבורו כספים לקרן פנסיה מעידות על היותו עובד, הרי שאין בכך כדי להעיד על יחסי עובד ומעביד (ר' עניין היילברון לעיל). יתרה מזאת, בפסיקה נקבע כי כספים שנצברו לחבר קיבוץ בקרן השתלמות הינם של הקיבוץ:  "והשאלה העומדת עתה לדיון היא, האם כספים הנצברים בקרן השתלמות הם חלק מתמורת העבודה, שעל החבר-העובד להעביר לקיבוץ... עלינו לתור אחר תשובה לשאלה הנדונה מתוך עקרונות הבסיס עליהם מושתת הקיבוץ, ולטעמי - התשובה הנגזרת מהם היא חיובית. לפי העקרונות הללו - לחבר אין קניין משל עצמו, ואם מגיעים לו כספים, יהא גוונם אשר יהא, יהיו מקורם ויעודם אשר יהיו, ובכלל זה כספים המופקדים בקרן השתלמות, כל אלה קניין הקיבוץ הם, ולכן יש להעבירם לידיו. העובדה, שכספים אלה שבקרן השתלמות מיועדים לקידומו של עובד וגו', אינה גורעת מזכותו של הקיבוץ בהם. את קידומו המקצועי ישיג החבר-העובד במסגרת זכויותיו כלפי הקיבוץ, קרי על ידי דרישה שיפנה לקיבוץ לקיים את שהוא מחויב לו לפי התקנון, משמע לספק לו את צרכיו, ובהם - החומריים, הכלכליים, החינוכיים, ומכל אלה אנו עשויים לגזור גם חובה של הקיבוץ להעניק השכלה לחבר, וכל זאת לפי יכולותיו של הקיבוץ, ועל יסוד עקרון השוויון... מכל מקום, הכספים הם לקיבוץ ולא לחבר, והראשון זכאי לעשות בהם לפי חוכמתו, בלא קשר לקידומו המקצועי של החבר, קידום (חינוך, השכלה וגו') אותו הוא עשוי לקבל לפי הכללים הנקוטים בקיבוץ, בלא קשר לצבירת כספים בקרן השתלמות או בכל מקום אחר. [ראה א 1206/04 אמנון ויסרון נ' קיבוץ מעגן אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בתאריך 21.02.05]. 35. לסיכום, אנו קובעים כי בתקופת עבודתו הראשונה של התובע בביה"ס עד לשנת 98', לא חלו יחסי עובד ומעביד בין התובע וביה"ס אשר שימש כענף של הקיבוץ. לפיכך, כל תביעות התובע המתייחסות לשנים 71' ועד 98' נדחות. 36. החלטתנו לעניין אי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתו הראשונה אף מתיישבת עם תכלית תשלום פיצויי פיטורים: "מבחן התכלית של חוק פיצויי הפיטורים, כפי שנעשה בפסק דין צדקא, מלמד על מספר תכליות העומדות בבסיס החוק: פיצויי פיטורים כתחליף לפנסיה, הגדלת שכרו של העובד, הכנסה עד למציאת הכנסה אחרת ופיצויי פיטורים כ"בלם" לעובדים השוקלים לעזוב את מקום עבודתם. אף לא אחת מתכליות חוק זה מתקיימת בתובע. הפנסיה לעת זיקנה מובטחת לו על ידי הקיבוץ (וראו לעניין זה דבריו של שיאון בעמ' 41 לפרוטוקול), אין לו צורך בחלופת הכנסה, אין משמעות לשכרו המוגדל כיוון שלא הוא מקבל את שכרו ובוודאי שאין בשלילתם של פיצויי הפיטורים כדי להוות "בלם" לעזיבת מקום העבודה, שנקבע על ידי הקיבוץ". [ראה עב (נצ') 1033/98 ענוים משה נ' מפעלי המים והניקוז אגודה שיתופית בע"מ (2006).] התביעה להפרש פיצויי פיטורים לתקופה השניה 37. אין חולק כי בעת סיום עבודתו אצל הנתבע, שוחררו לתובע הכספים אשר הפריש ביה"ס עבור פיצויים לקרן "מבטחים". עוד אין חולק, כי חלק הפיצויים שהופרש עבור התובע היה בגובה 6% משכרו ואינו מהווה את מלוא פיצויי הפיטורים להם זכאי עובד במידה ופוטר מעבודתו. האם התובע פוטר או התפטר? 38. לגרסת ביה"ס, במועד סמוך להפסקת הקשר עם התובע התגלו אי סדרים כספיים בביה"ס וכן אי סדרים בקשר למילוי תפקידו של התובע. ביו היתר התברר כי התובע עשה שימוש בציוד של ביה"ס ללא הרשאה שלא כדין וכי נעשה שימוש חורג ברכב. מנהלת ביה"ס באותה עת זימנה את התובע לשיחה בה התבקש להבהיר את אי הסדרים. באותה שיחה נאמר לתובע כי הכוונה היא להפסיק את ההתקשרות עימו לאלתר, אולם, על מנת שלא לגרור את התובע להליכים שיכלו לגרום לו לנזקים רבים הסכימו הצדדים כי לתובע תינתן ההזדמנות להודיע כי ברצונו לעזוב את תפקידו מרצונו עד למחרת, וכך היה. 39. לטענת ביה"ס, הצדדים אף הגיעו לסיכום לפיו סיום הקשר ידחה לחודש ספטמבר 2004, ביה"ס לא יפתח בהליכים משפטיים נגד התובע ולתובע ישוחררו הכספים שנצברו בקופות - הא ותו לא. לאחר מכן התובע פנה למנהלת ביה"ס וביקש ממנה כי תכתוב לו מכתב פיטורים והיא נענתה לו מתוך תמימות. לפיכך, הסכומים אשר שוחררו לתובע, שוחררו לפנים משורת הדין והנתבע אינו חייב להשלימם לפיצויי פיטורים מלאים. 40. לגרסת התובע, במשך כל תקופת עבודתו, וטרם עזב את הקיבוץ בשנת 2003, הייתה שביעות רצון ניכרת מתיפקודו ולא הוטל בו כל דופי וזו גם הסיבה שהמשיך לעבוד בתפקיד במשך שנים כה רבות. לטענתו, בתקופה בה עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי הקפיד לבצע את מלאכתו נאמנה ולשמור על סדר וארגון של כל המסמכים שהיו באחריותו וכך היה מצב הדברים עד לסיום עבודתו. 41. לטענת התובע, בפגישה שהייתה במשרדה של המנהלת אכן נאמר לו כי יש חשד כי סכום של 2000 ₪ לא היה רשום בקופה הקטנה. אלא, שלטענתו היה מדובר בטעות אשר תיקן ביום למחרת והוא לא ביקש להתפטר כטענת הנתבע. התובע הבהיר: "הכנסתי לבי"ס אפשרות לרכוש כרטיסים לצילום בספריה בסכומים של 2 ו- 5 ₪. הם רכשו זאת במשך כל השנה והמזכירה היתה רושמת מי קנה ומכיוון שאלה סכומים בשקלים בודדים, בסוף השנה , היה סביב 1,000 ₪. בשנה אחת . זה היה מסתיים בתקופת הקיץ שזו תקופה מאוד עמוס עלי, בשנה אחת רשמתי ובשתי שנים לאחר מכן שכחתי לרשום את זה. ברגע שהעירו לי, כמובן שרשמתי ולרגע לא אמרתי שלא היו דברים מעולם. זאת הטעות היחידה. " 42. לטענתו, מנהלת ביה"ס ביקשה ממנו לעבור ולעבוד בחצי משרה הן בשל מצבו הכספי של ביה"ס והן בשל הלחץ של חברי הקיבוץ, שבחלקם ישבו בהנהלת ביה"ס, לאייש את תפקידו בחבר קיבוץ. לטענתו, לאחר שלא נתן את הסכמתו לעבור לחצי משרה ולעסוק רק בצד המינהלי של עבודתו, הועלו הטענות כנגד תיפקודו. לטענת התובע, לא ביקש מיוזמתו ולא נתן את הסכמתו להפסקת עבודתו בביה"ס ומכתב הפיטורין לא ניתן לו "לבקשתו" ובוודאי לא משיקולי "תמימות" כפי שטוען ביה"ס. 43. נקדים ראשית לאחרית ונאמר, כי לאחר בחינת חומר הראיות ושמיעת העדויות, מסקנתנו היא, כי ניתוק יחסי עובד ומעביד בין הצדדים היה בשל פיטורי התובע ולא בשל התפטרותו כטענת הנתבע. 44. אין חולק כי הנתבע נתן לתובע מכתב המודיע לו על הפסקת עבודתו החל מיום 01.09.04. מנהלת ביה"ס, גב' רגינה אבירם, אשר נתנה לתובע את המכתב טענה כי המכתב ניתן לתובע לאחר שביקש לקבלו לצורך חיפוש עבודה. 45. התובע צרף לתצהירו העתק ממכתב הפיטורים אשר ניתן לו וזו לשונו: "לכבוד 21.03.2004 שינפלד צבי ת"ז: שלום בשל צמצומים וקיצוצים תקציביים אנו נאלצים לצמצם במשרות עובדים, ומודיעים לך בזה על פיטוריך בתום שנת הלימודים תשס"ד - וזאת החל מתאריך 01.09.2004. מודים לך על עבודתך בבית הספר ומאחלים לך הצלחה. בברכה רגינה אבירם מנהלת בית הספר." 46. בפסק הדין בעניין גלית כהן, קבעה סגנית נשיא בית הדין הארצי השופטת (בדימוס) אלישבע ברק : " מעביד אינו רשאי להוציא מכתב פיטורין לצורך הונאת המוסד לביטוח לאומי ולטעון שהוא הלכה למעשה לא פיטר את העובד. זהו מקרה חמור ויש להתריע עליו. ניתן היה לכאורה לקבוע שהמעביד הנותן בידי העובד מכתב ממין זה מושתק מלטעון שהוא לא פיטר את עובדו." (ע"ע 1354/01 גלית כהן - טרייד אין בע"מ, לא פורסם(21/8/03)) 47. עוד נקבע בעניין זה כי על המעביד הנטל להוכיח כי מכתב הפיטורים אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אלינס נ' תורג'מן, לא פורסם; ע"ב 1459/04 עלי מוחמד - טוב שירותי דרך, לא פורסם) והנטל כבד יותר מזה שבמשפט האזרחי (דב"ע נה/630-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן, עבודה ארצי כרך כח (2), 97). 48. במקרה שלפנינו הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי מכתב הפיטורים שנמסר לתובע לא שיקף את המציאות - לפיה פוטר התובע מעבודתו בשל קיצוצים. 49. בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 50. מהעדויות שבפנינו עולה כי התובע עבד בביה"ס למעלה מ-31 שנים מתוכן עבד כמנהלן במשך כ-15 שנים. לא הוכח, כי במהלך עבודתו היו תלונות על תפקודו. בניגוד לעדויות הגב' רגינה ומר זמורה על תלונות שהתקבלו כנגד התובע, הגיש התובע מכתבי המלצה שניתנו לו על ידם ועל ידי מזכיר קיבוץ חניתה, מר חמי פורת (נספח א1 לתצהיר). במכתבי ההמלצה אשר ניתנו לתובע לאחר שכבר סיים את עבודתו, שיבחו הכותבים את עבודתו, נסיונו, את כושר הארגון שלו וכו'. (צורפו כנספחים א1 - א3 לתצהיר התובע). העובדה שניתנו לתובע מכתבי המלצה מתיישבת עם גרסתו לפיה פוטר עקב קיצוצים ולא בשל בעיות בתיפקודו. 51. זאת ועוד, התקשינו לקבל את גרסת הנתבע לפיה מעשיו של התובע היו כה חמורים עד אשר התובע העדיף לסיים את עבודתו, מה גם שהוחלט כי התובע ימשיך בעבודתו עד לחודש ספטמבר, קרי, חצי שנה מאוחר יותר. 52. כמו כן, הנתבע שיחרר לתובע כספים שהיו צבורים לזכותו בפוליסה שהוצאה על שמו ואף עובדה זו תומכת במסקנה כי הנתבע לא ראה בתובע כמי שהתפטר מעבודתו. 53. גב' אבירם, מנהלת ביה"ס ציינה בתצהירה כי בפגישת ההבהרה אשר נערכה לתובע במשרדה, בנוכחות מר הווארד כהן, נציג קיבוץ בית העמק בהנהלה הרחבה של ביה"ס, הוצגה לתובע האפשרות לערוך בירור בפני ההנהלה הרחבה בעניין התלונה אלא אם יודיע על עזיבתו. במקביל העידה, כי הציעה לתובע להמשיך ולעבוד בחצי משרה: "התובע טיפל בענייני כספים בתקופה שאחרי, נתתי לו להמשיך עוד חצי שנה להמשיך לעבוד, סיכנתי את עצמי כשידעתי מה הולך... והיתה לנו פגישה בנוכחות עוד אדם ששמו כהן, אמרנו שזה מה שאנו יודעים והתובע אמר שזה נכון שהוא לקח את הכסף הזה והיה מוכן להחזיר אותו ואני אמרתי שאו שעד מחר אחה"צ יודיע על עזיבתו או שנלך להנהלה הרחבה של בית הספר, למחרת קיבלתי טלפון מהתובע שאמר שהוא יסיים לעבוד בבית הספר. נכון שרצינו לצמצם בבית הספר, זה לא קשור לעניין. לשאלתך שלא היה ולא נברא הטלפון עליו אני מדברת אני משיבה שאפשר ללכת לסלקום לבדוק שיחות. לשאלתך למה נתתי מכתב פיטורים אני משיבה שהוא ביקש, האמנתי בו. ... לשאלתך האם הצעתי לו לעבוד בחצי משרה אני משיבה שללא צד כספי. הוא לא רצה. לשאלתך שהוא אמר לי כשאני מקטינה לו לחצי משרה ולכן לא רצה אני משיבה שאמר לי שלא יכול להתפרנס מחצי משרה, לא אמר לי שאני מפטרת אותו בחצי משרה." לטענתה, ביום למחרת, הודיע לה התובע כי החליט להתפטר מתפקידו וכי בכוונתו לעזוב את בית הספר בסוף אותה שנת לימודים. 54. עדות גב' אבירם על ההצעה לעבוד בחצי משרה מתיישבת עם טענת התובע כי פוטר בעילת צמצומים. לדעתנו, לא הוכחה כל כוונה או יוזמה מצד התובע לסיים את עבודתו אצל הנתבע במועד זה, וכלל הנסיבות מתיישבות עם מעשה פיטורים ולא עם התפטרות. הנתבעת לא הרימה על כן הנטל לשכנענו, כי בניגוד לתוכן מכתב הפיטורים, התובע הוא זה שהתפטר. 55. נוסיף, כי גם אם היתה מוכחת הפרת משמעת חמורה, לא בכל מקרה מוצדק לשלול את פיצויי הפיטורים של העובד, במלואם או בחלקם ויש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, לרבות ההקשר התעשייתי, חומרת המעשים בגינם פוטר העובד, משך הזמן ומספר הפעמים בהם בוצעו, חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת העבודה, טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים, מידת האמון ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה, מעמדו של העובד ותפקידו, תרומתו של העובד למפעל ונסיבותיו האישיות וכל זאת תוך הבאה בחשבון כי פיטורים הנם עונש חמור כשלעצמם (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה - בן ציון קליין, עבודה ארצי כרך לג (7) 28); ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב, מיום 31.5.07). מכאן, שאף אם התובע אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו, ובהנחה שפוטר, אין הדבר שולל בהכרח תשלום פיצויי פיטורים. 56. משקבענו כי תחילת קיומם של יחסי עובד ומעביד בחודש ספטמבר 98', התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים כנתבע בסך של 17,815 ₪ (%2.33* 10,620 * 72 חודשים) התובע אומנם קיבל סכום המכסה למעלה מ-6% משכרו הקובע במשך תקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד מאחר ושוחררו לזכותו הכספים אשר נצברו בקרן מחודש 09/97 ולא מתחילת קיומם של יחסי עובד ומעביד ב-09/98, ואולם מאחר ולא הוצגו לנו כל נתונים מהם ניתן לחשב במדוייק את הפרש הפיצויים המגיע, דהינו, סך הפיצויים המגיע בהפחתת הסך ששולם, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבע, מתקבלת התביעה ברכיב זה על פי החישוב לעיל. האם זכאי התובע לפדיון ימי מחלה בלתי מוצלים? 57. התובע טען, כי יש לקבוע את זכויותיו כ"עובד הוראה" שכן הוא עבד מרבית שנות עבודתו כמורה, בוטח ב"מבטחים" כעובד הוראה, היה חבר בהסתדרות המורים ופתחו על שמו קרן השתלמות של עובדי הוראה. לטענתו, הינו זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים ע"פ סעיף 87 להסכם העבודה של עובדי ההוראה והחינוך. 58. אין בידנו לקבל טענת התובע. על פי הפסיקה, גם בשעה שמדובר במורה במקצועו ובהכשרתו והוא חבר הסתדרות המורים, אין הדבר מביא בהכרח לתחולת הסכמים קיבוציים של עובדי הוראה לגביו, גם אם לאלה יש תחולה במקום עבודתו, והדבר תלוי בהסכם הקיבוצי החל ובעבודתו של העובד (ר' דב"ע נז/9-2 הנרי אסלנוב נ. מועצה אזורית גליל תחתון, עבודה ארצי ל"א (2), 197). 59. נציין, כי ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה וחינוך שנחתם בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי בישראל, שלוש הערים הגדולות - מצד המעבידים - לבין הסתדרות המורים בישראל, מגדיר "עובד הוראה" כדלקמן: "עובד בדירוג עובדי הוראה המועסק בהוראה והמיוצג ע"י הסתדרות המורים בישראל או ארגון מורי בתי הספר העל-יסודיים". לא נטען ולא הוכח כי התובע קיבל שכר ע"פ דירוג עובדי הוראה בתקופה בה עבד כמורה. 60. רק בישיבת ההנהלה המורחבת ביום 14.05.98 הוחלט כי החברים בקיבוצים יחלו לקבל תלושי שכר המדמים את שכרם במשכורות דיפרנציאליות ע"פ דרגה, וותק ובהתאם לכל הפרמטרים של משרד החינוך. 61. זאת ועוד, ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך נחתם כאמור, בין ממשלת ישראל והרשויות המקומיות מצד המעסיקים ובין ארגוני המורים בישראל מצד העובדים. אין חולק, כי הנתבע אינו משתייך לאף אחד מהגופים שהינם צד להסכם הקיבוצי. בדבע נה/140-3 מרכז כנה מאיר לתרבות נוער וספורט בע"מ נ' יהודית שרף, עבודה ארצי, כרך כח (5), 232 קבע בית הדין הארצי, כי על פי סעיף 15 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה והחינוך שנחתם בין הממשלה הרשויות המקומיות וארגוני המורים חל רק על עובדים בשירות המדינה והרשויות המקומיות. סעיף 4 להסכם אשר קובע את תחולת ההסכם קבע: "...3.1 הסכם זה יחול על כל העובדים המועסקים בשירות המועסקים, המדורגים בדירוג עובדי הוראה (להלן "עובדי הוראה") 3.2 מוסכם כי ממשלת ישראל תפעל ליישום הוראות הסכם זה גם על עובדי ההוראה המועסקים ב'בעלויות', מכוח היותה המפקחת והמתקצבת של בעלויות אלה ..." (הוראות תחולה דומות נקבעו בסעיף 2 להסכם מיום 8.9.98, ובסעיף 2 להסכם 94-96) מסעיף התחולה ניתן ללמוד, כי הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על עובדי ההוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים ושממשלת ישראל צריכה לפעול ליישום הוראות ההסכם, על עובדי הוראה המועסקים במוסדות פרטיים. שר העבודה והרווחה בחר שלא להרחיב את ההסכם הקיבוצי על כלל העובדים בענף ההוראה. 62. הלכה היא, כי בית הדין אינו מתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי ולפיכך אין בסמכותו של בית הדין להחיל את ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים, שמלכתחילה, הצדדים להסכם לא התכוונו להחילו עליהם. [ראה דב"ע מא/111-3 "תדיראן" תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ נ' עמוס עטייה, פד"ע כרך יג, עמ' 281 ] 63. מהעדויות והראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי הנתבע לא אימץ את תנאי ההעסקה ותנאי השכר הקבועים בהסכם הקיבוצי. 64. לסיכום, משקבענו כי ההסכם הקיבוצי בענף ההוראה לא חל על הצדדים נדחית תביעת התובע לפיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה. 65. לסיכום, תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה ולתשלום פדיון ימי מחלה - נדחית. התביעה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה השנייה מתקבלת כאמור בסעיף 56 לעיל. הסך ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.04 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בעובדה כי תביעת התובע נדחתה ברובה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו על סכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 67. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםקיבוץ