קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרישה לגמלאות של מחלק דואר: 1. השאלות הטעונה הכרעה בהליך זה הן שאלת מעמדו של התובע אצל כל אחת מהנתבעות והזכויות הכספיות המגיעות לתובע כתוצאה מכך. 2. אלו העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: התובע עבד כמחלק דואר אצל הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2" או "המדינה") מיום 14.12.50 עד לחודש 2/84 אז מלאו לו 65 והוא פרש לגמלאות. החל ממועד זה מקבל התובע גמלה בשיעור של 70% ממשכורתו הקובעת, כפי שהיתה בחודש 2/84. מחודש 3/84 ועד לחודש 3/87 שימש התובע כקבלן עצמאי עבור הנתבעת 2. ביום 1.4.87 במהלך היותו של התובע קבלן חלוקה עצמאי, עבר הטיפול בחלוקת הדואר ממשרד התקשורת לרשות הדואר (להלן: "רשות הדואר" או "הנתבעת 1"). החל מיום 1.4.87 ועד ליום 1.1.94 שימש התובע כקבלן חלוקה עבור הנתבעת 1 ואף חתם על חוזה העסקה לפיו לא יחשב עובד הנתבעת 1 אלא קבלן עצמאי. ביום 2.1.94 נקלט התובע כעובד ארעי בנתבעת 1. בחודש 12/94 הופסקה עבודתו של התובע כעובד הנתבעת 1 ושולמו לו פיצויי פיטורים בגין שנת עבודה בכפוף לטענת התובע כי לא שולמו לו מלוא זכויותיו. יחסי העבודה ברשות הדואר מוסדרים בין היתר בהסכמים קיבוציים מיוחדים החלים על עובדיה. מחודש 1/95 ועד לסיום עבודתו ביום 15.3.97 הועסק התובע על ידי הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת 3" או "תגבור"). סך כל תקופת עבודתו של התובע כמחלק דואר: מיום 14.12.50 ועד ליום 15.3.97. 3. עיקר טענות התובע בכתב התביעה: א. במהלך כל 46 שנות עבודתו היה התובע עובד הנתבעות 1 ו - 2, כשבמהלך כל אותה תקופה ביצע את אותה עבודה, באותו איזור חלוקה. העברת התובע להיות מועסק על ידי "תגבור" בגיל 76, לאחר 46 שנות עבודה מהווה התנהגות בחוסר תום לב ולמעשה גם בתקופה זו המשיכה הנתבעת 1 להיות מעסיקתו. על היחסים שבין התובע לבין הנתבעות חלים ההסכמים וההסדרים הקיבוציים הנהוגים על כל עובדיהם הקבועים של הנתבעות. התובע זכאי להפרשי שכר מהנתבעת 1 בהתאם לוותק כעובד מחודש 12/50 ולפיכך זכאי התובע להפרשי שכר בסך של 528,135 ₪ בגין אי תשלום הרכיבים: תוספת מפעלית, תוספת מאמץ, פרמיה, שעות נוספות, כלכלה, נסיעות, טלפון, ביגוד, פדיון חופשה וחג, דמי הבראה הפרשות לקרן השתלמות, מענק 6/93. כן זכאי התובע להפרשי שכר מהנתבעת 1 בגין דמי הבראה בסך כולל של 8,064 ₪, בגין פדיון חופשה בסך כולל של 18,617 ₪ ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות עבור כל תקופת העבודה בסך כולל של 28,745 ₪. התובע זכאי להפרשי גמלה מהנתבעת 2, שכן התובע זכאי לתשלום גמלה גם בגין תקופת עבודתו לאחר שנת 84' ומעבר לכך, שכרו הקובע לצורך חישוב הגמלה צריך להיות השכר ששולם לו עם סיום עבודתו בשנת 97'. הואיל והתובע עבד ברציפות, באותו מקום עבודה, במשך 46 שנים, הרי שהמעבר מהעסקה על ידי הנתבעת 2 לנתבעת 1 אין בו כדי לגרוע מזכויותיו ומרציפות עבודתו. מאחר שהתובע לא קיבל פיצויי פיטורים מהנתבעת 2, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה - מהנתבעת 1 או מהנתבעת 3. בחודש 1/95 שולמו לתובע פיצויי פיטורים בסך 1,576 ₪ ולפיכך זכאי התובע ליתרת פיצויי פיטורים בסך 174,414 ₪. 4. עיקר טענות הנתבעת 1 (רשות הדואר) בכתב ההגנה: לאור האמור בבג"צ נקש יש להכיר בתובע בדיעבד כעובד שלה אך ורק בתקופה שמיום 1.4.87 ועד ליום 31.12.94 אולם יש לראות את מעמדו כמעמד עובד לפי חוזה מיוחד. ככל שיש להכיר בתובע כעובד רשות הדואר ברציפות לתקופת עבודתו במדינה, אזי יש לחייב את התובע להשיב למדינה את הגמלה החודשית ששולמה לו החל מחודש 3/84. בעקבות הנחיות מנציבות שירות המדינה נאלצה הרשות בחודש 12/94 לסיים את העסקתו של התובע. התובע לא הועבר לתגבור אלא בחר, לאחר סיום עבודתו, לפנות לתגבור והוצב על ידה לשמש כמחלק דואר ברשות. 5. לטענת הנתבעת 2 (המדינה) טענת התובע לפיה יש לשלם לו פיצויי פיטורים עבור כל תקופת העסקתו החל משנת 1950 הינה טענת חסרת תום לב. לטענתה, בשנת 84' התקבל התובע כעובד חדש במדינה והואיל ומשולמת לו גמלה החל משנת 84', עבור כל שנות העסקתו החל משנת 1950, הרי שתביעתו לפיצויי פיטורים הינה תביעה לכפל תשלומים. 6. לטענת תגבור, התובע נתקבל לעבודה אצלה לפי תנאי העבודה שהוכתבו לה על ידי רשות הדואר, הוראות העבודה ניתנו לתובע על ידי רשות הדואר בלבד ולפיכך המשיכה רשות הדואר להיות מעסיקתו היחידה של התובע. 7. מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן מר משה אמדאדי, שעבד כדוור ברשות הדואר בשנים 1962 - 1999. מטעם הנתבעות 1 ו - 2 העידה הגב' דליה צברי, מנהלת משאבי אנוש במרחב תל אביב ברשות דואר. מטעם הנתבעת 3 העיד מר שאול לביא. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 8. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני הריני קובעת כדלהלן: לנוכח פסיקת בית המשפט העליון (בג"צ 6194/97 שלמה נקש נ' רשות הדואר, פד"י נג(5) 433) למעשה לא חלקו המדינה ורשות הדואר על מעמדו של התובע כעובד גם בתקופות בהן הועסק כקבלן עצמאי (ראו סעיף 7 לסיכומי המדינה, סעיף 14 לסיכומי רשות הדואר). מכאן, אין חולק, כי בתקופה 3/84 - 3/87 היה התובע עובד המדינה ובתקופה 4/87 - 1/94 היה התובע עובד רשות הדואר. באשר להעסקתו של התובע בתקופה 1/95 - 3/97 על ידי חברת תגבור, סבורה אני, לנוכח המבחנים שנקבעו בפסיקה, כי רשות הדואר המשיכה להיות מעסיקתו של התובע גם בתקופה זו (ראו דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת כפר רות ואחרים פד"ע כד, 535, ע"ע 326/03 מדינת ישראל נ' משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש נ' ילדנה צ'פקוב, , מיום 20.2.06). גם כאשר שונתה דרך העסקתו של התובע והוא עבר להיות מועסק באמצעות תגבור, הוא המשיך לבצע את אותה עבודה, המשיך להתייצב מדי יום בעבודתו ברשות הדואר ולבצע את אותו תפקיד במתכונת של העסקה קבועה, תוך שהמשיך להשתלב כעובד מן המניין ברשות הדואר. הציוד וכלי העבודה היו של רשות הדואר, במהלך כל תקופת עבודתו חילק דואר באותו איזור חלוקה (ראו גם תצהירו של מר משה אמדאי) וההנחיות המקצועיות והוראות העבודה היו מטעם רשות הדואר ולא מטעמה של תגבור (סעיף 9.2 לתצהיר התובע, עדותו של מר שאול לביא בעמוד 15). בענייננו אין לראות בתגבור מעסיקה במשותף של התובע, מאחר והיוותה אך צינור להעברת כספים ללא כל מאפיינים של מעסיק (ראו לעניין זה ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' פאהום, , מיום 2.11.08). לפיכך אני קובעת כי גם בתקופה 1/95 - 3/97 יש לראות את רשות הדואר כמעסיקתו היחידה של התובע. באשר למעמדו של התובע כעובד רשות הדואר - יש לראותו במעמד של עובד על פי חוזה מיוחד, משלא התקיימו בתובע התנאים להענקת מעמד של עובד קבוע (כפי שנקבע בפסיקת בית הדין הארצי ב- ע"ע 388/99, 389/99 חסון נ' מ"י, , ע"ע 116/03 מ"י נ' חג'בי, , מיום 2.2.06, ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' פאהום, , מיום 2.11.08). ערה אני לקיומם של מספר פסקי דין הקובעים, כי כאשר המדינה סיווגה בטעות עובד כקבלן הרי שהיא מנעה בכך את קיום התנאים הקבועים בחוק המנויים ולפיכך יש להכיר בעובד במקרה כזה כעובד קבוע (ע"ע 168/05 נקש נ' מ"י, , ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר נ' מ"י, ) אולם בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי (ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ' פאהום, , מיום 2.11.08) נקבע כי משלא התקיימו בעובד התנאים המזכים אותו במעמד של קביעות ובהיעדר כתב מינוי לפי חוק המינויים - אין מקום להעניק לו קביעות. מעבר לכך, בענייננו, לא הועלתה כל טענה מפורשת מטעם התובע כי מעמדו היה כשל עובד קבוע ברשות הדואר, כשמנגד טענה הגב' צברי בתצהירה, כי מעמדו של התובע היה כשל עובד על פי חוזה מיוחד (סעיף 28 לתצהירה). באשר להיקף המשרה של התובע במהלך שנות עבודתו ברשות הדואר - לתצהירה צירפה הגב' דליה צברי מסמך "קליטת עובד חדש" משנת 1994, בו צויין שהיקף המשרה הוא "0750" (נספח ו') ובחקירתה הנגדית הבהירה הגב' צברי כי הכוונה ל - 75% משרה (עמוד 12). בחקירתה הנגדית טענה הגב' צברי, כי בעבר עבד התובע בהיקף של משרה מלאה אולם עבר בשלב מסויים לעבוד בהיקף משרה חלקי. כן העידה: "אני מסכימה שנספח ו' הוא מ - 94' אך אני חושבת שגם לפני כן, מ - 92' שיעור המשרה היה 75%. איני יודעת מידיעה אישית." הואיל ובתצהירה לא טענה הגב' צברי כי התובע הועסק בהיקף משרה חלקי (למעט בשנת 94') ובחקירתה הנגדית אישרה, כי אין לה כל ידיעה אישית לגבי היקף משרתו של התובע, אני קובעת כי יש לראות את התובע כמי שהועסק ברשות הדואר במשרה מלאה, למעט שנת 1994 - במהלכה הועסק בהיקף משרה של 75%. אני קובעת איפוא כי במהלך התקופה 1.4.87 - 15.3.97 היה התובע עובד רשות הדואר בלבד, מעמדו היה כשל עובד במעמד מיוחד והוא הועסק במשרה מלאה, למעט במהלך שנת 1994 - אז הועסק בהיקף משרה של 75%. התביעה נגד המדינה בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 22.2.07 הבהירה ב"כ התובע, כי עילת התביעה של התובע נגד המדינה עניינה הפרשי גמלאות בלבד, כשהטענה היא ששכרו האחרון הקובע לצורך חישוב הפנסיה צריך להיות גבוה יותר - בהתאם לשכר ששולם לו בשנת 97. אין לקבל עמדה זו של התובע. כאמור, מקובלת עלי טענת התובע, כי במהלך כל 46 שנות עבודתו, יש לראותו כעובד ולהעניק לו את הזכויות ואת התשלומים הנגזרים ממעמדו כעובד. עם זאת, מחודש 3/84 מקבל התובע גמלה חודשית קבועה מהמדינה ומכאן, שבחודש 3/84 החל התובע לעבוד במדינה כעובד חדש לכל דבר ועניין. במהלך התקופה 3/84 - 3/87 שולמה לתובע, בנוסף לתמורה החודשית הקבועה בגין עבודתו, גם הגמלה החודשית כגמלאי. סעיף 35(ו) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגמלאות") - אליו מתייחס התובע במסגרת סיכומיו אינו רלוונטי שכן עניינו בהפחתת שיעור הקצבה. בענייננו כאמור אין חולק כי לא הופחת שיעור הקצבה ששולמה לתובע מדי חודש וכי הוא מקבל גמלה מהמדינה, בשיעור המקסימלי של 70%. סעיף 24 לחוק הגמלאות שעניינו "ברירת זכאי לקיצבת פרישה שחזר לשירות" קובע: "24(א) זכאי לקיצבת פרישה שחזר לשירות יהיה רשאי להודיע בכתב, כי במקום זכותו לקיצבה בעד שירותו הקודם הוא בוחר בצירוף תקופת שירותו הקודם לתקופת שירותו החוזר. (ב) הודעה לפי סעיף קטן (א) תימסר תוך שנים-עשר חדשים מהמאוחר מאלה: (1) יום סיום תקופת הנסיון בשירות החוזר, ואם לא חלה בו תקופת נסיון - יום שחזר העובד לשירות; (2) יום שמי שנקבע בתקנות הודיע לעובד על זכותו לפי סעיף קטן (א); אולם לא לאחר שפרש העובד מהשירות החוזר." סעיף 25 לחוק הגמלאות שעניינו "עובד שצירף תקופות שירות" קובע, כי משהודיע עובד כאמור בסעיף 24, תצורף תקופת שירותו הקודם לתקופת שירותו החוזר ובמקרה זה: "זכותו לקיצבה בעד שירותו הקודם בטלה מיום שחזר לשירות, והוא חייב להחזיר לאוצר המדינה, בשיעורים שנקבעו בתקנות, את סכומי הקיצבה שקיבל בעד התקופה שבה שירת שירות חוזר" אין חולק כי בענייננו לא פנה התובע בבקשה בכתב להארכת תקופת השירות, לא ויתר על הקצבה החודשית ולא בחר לצרף את תקופת שירותו הקודם לתקופת שירותו החוזר (ראו סעיף 10 לתצהירה של הגב' צברי, וכן עדותה בעמוד 13 לפרוטוקול מיום 17.3.08 שורות 6-7). התובע אינו יכול איפוא ליהנות משני העולמות - גם לקבל גמלה חודשית בשיעורה המקסימלי וגם להחשב לעובד שחזר לשירות, הנהנה מוותק משנת 1950. הואיל והתובע החל לקבל גמלה חודשית בשנת 1984 הרי שבמועד זה לא "חזר לשירות" אלא התקבל לעבודה במדינה כעובד חדש לכל דבר ועניין. אילו חזר התובע לשירות המדינה, וביקש לצרף את תקופת שירותו הקודמת לתקופת שירותו החוזרת - אכן היתה התקופה הקודמת, משנת 1950, נלקחת בחשבון לעניין הוותק של התובע אולם במקרה כזה היה על התובע לוותר על הגמלה החודשית. משלא ויתר התובע על הגמלה החודשית, הרי שעסקינן בעובד חדש במדינה, שהתקבל לעבודתו בשנת 1984 ומכאן, שאינו זכאי להפרשי גמלה בגין יציאתו לגמלאות בשנת 1984. התביעה נגד רשות הדואר אין חולק, כטענת רשות הדואר, כי הסכום הכולל ששולם לתובע בתקופת עבודתו ברשות הדואר, החל משנת 87', שכלל הן גמלה חודשית מהמדינה והן תמורה בגין עבודתו ברשות הדואר - היה גבוה יותר מהמשכורת שהיתה משולמת לתובע לו הועסק כעובד רשות הדואר שאינו מקבל קצבה חודשית מהמדינה. עם זאת, הגמלה החודשית ששולמה לתובע מהמדינה - אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין הסכומים המגיעים לתובע מרשות הדואר. מדובר בגמלה ממקום עבודה בו הועסק התובע בעבר ורשות הדואר אינה רשאית להביא סכומי גמלה אלו במסגרת השכר שעליה לשלם לתובע (ראו סעיף 35(ו) לחוק הגמלאות). לפיכך, במידה והתמורה החודשית אשר שולמה לתובע מרשות הדואר (בלי לקחת בחשבון את הגמלה החודשית מהמדינה) במסגרת העסקתו כקבלן עצמאי בדואר נמוכה מהשכר שהיה משולם לתובע לו הוכר כעובד על פי חוזה מיוחד ברשות הדואר- הרי שהתובע זכאי לתשלום הפרשי שכר. הואיל והתביעה הוגשה בחודש 5/99 הרי שהתובע אינו זכאי להפרשי שכר ולתנאים סוציאלים נלווים לתקופה אשר קדמה לחודש 5/92, שכן זכאותו בגין התקופה הקודמת - התיישנה. לנוכח כל המפורט לעיל זכאי התובע לסעדים הבאים מרשות הדואר: (1) הפרשי שכר בין השכר שהיה משולם לתובע כעובד רשות הדואר לבין התמורה ששולמה לו בפועל מרשות הדואר,במהלך התקופה 5/92 - 3/97. (2) יתרת דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו, 3/95 - 3/97, בהתאם לותק כעובד רשות הדואר מחודש 4/87. (3) פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל לתקופה 5/92 - 3/97. הואיל ולתובע שולמו דמי חופשה ואינו טוען לזכאותו לפדיון חופשה - הרי שהתובע אינו זכאי ליתרת דמי חופשה בנוסף להפרשי שכר המגיעים לו. התובע אמנם צירף לתצהירו הסכמים קיבוציים וטבלאות שכר, אך החישוב שערך מתייחס לזכאותו הנטענת להפרשי שכר כעובד משנת 1950. לנוכח קביעתי, כי יש לראות את התובע כעובד רשות הדואר מ - 4/87 על התובע לערוך חישובים לעניין שיעור הסכומים המגיעים לו בגין תקופה זו, כמפורט בסעיף יב ליעל. פיצויי פיטורים כאמור, החל מחודש 3/84 משולמת לתובע גמלה חודשית מהמדינה ובמועד זה נקלט התובע כעובד חדש. מכאן, שהתובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו עד לחודש 3/84. באשר לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים בגין התקופה 3/84 - 2/97 - גרסת התובע כי פוטר מעבודתו בתגבור נטענה בתצהירו בדרך אגב ובחצי פה, וממילא לא פירט התובע בתצהירו מהן הנסיבות בהן פוטר מעבודתו ומי הודיע לו על פיטוריו. לעומתו טענה הגב' דליה צברי מטעם רשות הדואר, כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו בתגבור בשנת 1997 (סעיפים 8 ו - 18 לתצהירה) וכך גם עולה ממכתבו של מנכ"ל תגבור מיום 28.6.99 (נספח ט' לתצהיר הגב' דליה צברי). הואיל והתובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו בתגבור ולא העלה כל טענה אחרת מכוחה זכאי הוא לפיצויי פיטורים - נדחית תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים. 9. סוף דבר: התביעה נגד מדינת ישראל - נדחית. התביעה נגד תגבור - נדחית. התביעה נגד רשות הדואר מתקבלת בחלקה ואני קובעת כדלהלן: (1) התובע היה עובד רשות הדואר במהלך התקופה 1.4.87 - 15.3.97. (2) מעמדו ברשות הדואר היה במעמד של עובד לפי חוזה מיוחד. (3) במהלך שנת 1994 הועסק התובע בהיקף של 75% משרה וביתר התקופה - בהיקף של משרה מלאה. (4) סכום הגמלה החודשית ששילמה המדינה לתובע לאחר יציאתו לפנסיה, אינו סכום שיש להביאו בחשבון כשכר ששולם לתובע מטעם רשות הדואר (5) לנוכח הקביעות לעיל זכאי התובע לסעדים הבאים מרשות הדואר: יתרת דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו (3/95 - 3/97) לפי ותק מחודש 4/87. הפרשי שכר בגין תקופת עבודתו כעובד רשות הדואר במהלך התקופה 5/92 - 3/97. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל לתקופה 5/92 - 3/97. על התובע להגיש, בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין, חישובים בדבר גובה הסכומים המגיעים לו, כמפורט לעיל.פרישהדואר