קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרישה מוקדמת משטרה: זהו פס"ד בתביעתו של התובע להגדלת אחוזי גמלתו, לאחר שפרש ממשטרת ישראל, בפרישה מוקדמת. לחלופין - להורות על השבתו לשירות אצל הנתבעת למשך שנה, עד לצבירת 2% גמלה נוספים, או למתן פיצוי בגין אבדן הכנסה בגין פרישתו לפני הגיעו לגיל פרישה, בשל הפרש דרגת שכר. הרקע לתביעה: התובע שירת במשטרת ישראל משנת 1976 ופרש פרישה מוקדמת ביום 1/1/2001 במסלול של בריאות לקויה. בפועל קיבל התובע הגדלה של 9.83% לאחוזי הפנסיה בהתאם לסעיף 100 (א) לחוק שירות המדינה גמלאות. שיעור גמלתו של התובע - 68.83%. בקשתו של התובע להגדלה נוספת לאחוזי משרתו בהתאם לסעיף 100(ב) בשיעור של 4%-5% לא אושרה. בעניינו של התובע התקבלו החלטת ועדה רפואית (ור"ם) אשר צורפה כנספח נת/1 לתביעתו של התובע וכן התקיימה וועדת מוגבלים. התובע רואיין על ידי השר לביטחון פנים ולאחר מכן, מטעמים רפואיים הועבר לעבוד במשרד לביטחון פנים מיום 20/11/99. בהתאם לראיון שנערך עם התובע (אשר העתקו צורף כנת/1 לכתב התביעה) הוחלט להקפיא את הור"מ עד למחצית חודש מאי 2000. התובע הודיע בראיון מיום 17/5/2000 כי הוא מעוניין לחדש את תהליך הפרישה לגמלאות בור"מ. במועד זה, ב- 17/5/00 כתב ניצב ישראל אפרת, מי ששימש אז כראש אגף תכנון תקצוב ובקרה מכתב לאגף משאבי אנוש, בעניינו של התובע (להלן: מכתבו של אפרת).לאור חשיבות המכתב לענייננו, ומשהתובע מסתמך על מכתב זה בטענותיו להבטחות שניתנו לו, כדבריו, יובא המכתב כלשונו:"הנידון: פרישה מן הישרות 1. הנ"ל מבקש לפרוש מהשירות. 2. ע"פ בקשתו מעוניין לפרוש ב- 1/1/2001, על בסיס: א. פרישה ע"פ הור"מ. ב. הגדלה לפי 100(ב) 4-5 אחוזים ג. אחר - למיצוי זכויותיו 3. אודה לטיפולך ע"פ סעיף 2 דלעיל ע"פ המגבלות המותרות. בכל מקרה אבקש הארכת הסיפוח בשלב זה עד 1/8/00 (יתכן שנבקש להאריך הסיפוח לתקופה ארוכה יותר). 4. עם קבלת נתוני הטיפול נסגור את כל הפרטים. בברכה, ישראל אפרת, ניצב ראש את"ב" בתשובה התקבל מכתבה של ניצב אסתר דומיניסיני, ראש אגף משאבי אנוש (להלן מכתב דומיניסיני) בו נאמר כדלקמן:"1. מאושרת עקרונית הטיפול בבקשתו של הקצין לפרוש ב-1/1/01 (ת. פרישה 1/8/00)2. סיפוח יוארך לפיכך עד 31/7/00.3. נושא ההגדלה המבוקשת בסעיף 2 במכתבך יטופל כמקובל ויובא לפני וועדת הגדלות.4. אנא העבר אלינו סיכום ראיון עם הקצין ובו סיכום לגבי המועדים הנ"ל". יצויין כי בתחילת ההליך (ועד לאחר שלב הגשת תצהירי עדות ראשית) היה התובע מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, אך במהלך ההוכחות - המשיך את ההליך ללא ייצוג. עוד יצויין כי כל ההתכתבויות והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים בכתבי הטענות ובתצהירים - מקובלים על הצדדים כמשקפים את שנאמר בהם (מבלי להודות בתוכנם). הפלוגתאות בתיק, כפי שנרשמו בדיון המוקדם: האם נכונה טענת התובע כי הנתבעת התחייבה כלפיו להגדלה נוספת של 4%-5% באחוזי גמלתו. ככל שכן, מתי ומי התחייב כלפיו, האם היה זה גורם מוסמך ואיזה מעמד יש להתחייבות זו. האם נכונה טענת התובע כי הופלה לרעה ביחס לפורשים אחרים מן הנתבעת. האם נכונה טענת הנתבעת כי בריאותו הלקויה של התובע לא אפשרה לו להמשיך ולמלא את תפקידו ולפיכך הוחלט על פרישתו. האם נכונה טענת הנתבעת כי הודעת התובע מיום 17/5/2000 כי הוא מעוניין לשוב למסלול פרישה לפי ור"מ היתה על רקע הבנה כי הוא עלול להיפגע בזכויותיו הפנסיוניות בשל החלטת הממשלה משנת 1999 המגבילה את האפשרות להגדיל את אחוזי השירות בהתאם לסעיף 100(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) ואת סמכויות המפכ"ל לפי סעיף זה. בכפוף לפלוגתאות 1 ו- 2, האם זכאי היה התובע להגדלת אחוזי הגמלה ולפיצוי עקב כך ובאיזה שיעור. לחילופין, האם זכאי התובע להשבתו לשירות אצל הנתבעת למשך שנה נוספת עד לקבלת דרגת שכר נצ"מ 11 וצבירת 2% גמלה נוספים ולחילופין, לפיצוי בגין אובדן הכנסה בגין פרישתו לפני הגיעו לגיל פרישה בשל הפרש דרגת שכר נצ"מ 11 ובאיזה שיעור. דיון: שאלה ראשונה הינה בעניין טענת האפליה והקיפוח של התובע לעומת פורשים אחרים. בתצהירו טען כי הופלה לעומת קצינים שפרשו בעבר וקיבלו הגדלה בגמלתם, וכי ע"פ האמור בכתבה שפורסמה בעיתון ירושלים ב- 8/12/05 קצינים בכירים ממשיכים לשרת בשירות מבצעי בשטח למרות מגבלות של 50% ו-70% נכות. אלא שבמהלך הדיונים לא הובאו עדים לעניין זה כלל. טענת אפליה איננה טענה שניתן לטעון אותה בעלמא, ויש להוכיחה במלואה.יצויין כי בסיכומי התובע אין התייחסות של ממש לנושא זה ועל פניו זנח אותם. אולם מעבר לזה, וכאמור, גם מבדיקת העדויות בתיק ומחומר הראיות טענה זו לא הוכחה , ודינה להידחות. ביום 1/6/08 המציא התובע לראשונה בסיכומיו מסמך שלא עמד בפנינו במהלך ההתדיינות, ובו מבקש התובע להוסיף כי בדו"ח מבקר המדינה 58ב' כרך ראשון 2008 מצביע המבקר על ליקויים בתנאי הפרישה של קצינים בכירים במשטרת ישראל, ועל בסיס דו"ח זה מבקש לתמוך את טיעוניו. אלא, שדו"ח זה אינו רלבנטי, וכבר נפסק לא אחת, כי אדם אינו יכול לבקש ליהנות מהשוואת תנאים למי שקיבל דברים שלא כדין, ובוודאי שאין לצפות שבעקבות האמור בדו"ח (ואף אם היה מוצג בשלב הראיות בתיק), ולאור פגמים אלו שמצא המבקר בהתנהלות המשטרה עם קצינים בכירים אחרים - כי בית הדין יפסוק לו בית הדין תנאים וזכויות מכוח פגמים אלו. בכל מקרה - אין באמור בדו"ח כל רלבנטיות לתיק זה, וזכויותיו של התובע נבדקות לגופן (וכפי שיובהר בהמשך - אכן קיבל את מלוא הזכויות המגיעות לו). יצויין כי השתלשלות העניינים בעניינו של התובע, כפי שהובא בתצהירה ובעדותה של הגב' שרית ברקוביץ' - נעים, מקובלים עלי כנכונים. כך גם עדותה הייתה סדורה וברורה, ונתמכה במסמכים הרלבנטיים. ממסמכים אלו עולה כי התובע היה זה שביקש לפרוש במסלול ור"ם, ולפיכך הועמד בפני הוועדה. ביום 11/5/99 ניתנה החלטת ור"מ בעניינו של התובע. בהחלטה זו (אשר צורפה כנספח י'1 לתצהיר הגב' שרית ברקוביץ' - נעים) נאמר כדלקמן:"לאור מצבו הרפואי אין השוטר מסוגל למלא את התפקיד אותו מבצע בפועל או אמור לבצע". בסופו של דבר, משלא נמצא לו שיבוץ מתאים ההולם את מצבו הרפואי הודע לו על סיום תפקידו. יצויין כי על פי סעיף 8 לפקודה מיום 8/3/03 שחרורו של איש משטרה בהוראת ור"מ יחול בהקדם ולא יאוחר מתום שלושה חודשים מיום קבלת ההחלטה הסופית. לתצהיר הגב' ברקוביץ' - נעים, צורף נספח יח' לעניין נהלים בדבר הגדלת תקופת השירות, ע"פ סעיף 100 לחוק הגמלאות. ע"פ נוהל זה, הסמכות להגדלת תקופות השירות לצורך הגדלת שיעור קצבתו של פורש בנתבעת הינה של המפכ"ל. לצורך כך קיימים שני מסלולים - האחד לפי סעיף 100(א) לחוק הגמלאות, והשני לפי מסלול 100(ב) לחוק. בסעיף 2 לנוהל נקבע מהן הנסיבות להגדלת תקופת השירות וזאת מטעמים סוציאליים או משפחתיים או מטעמי בריאות. מסיכומי התובע עולה כי יש לו השגות לגבי החלטת הור"ם, באשר לטענתו היא אינה משקפת את הדברים שאמר לוועדה, וכי בסה"כ ביקש ללכת לוועדה מסיבות כלכליות, ורק אם יתמלאו התנאים שהציב כתנאי לפרישתו. לעניין זה יובהר כי אין בית הדין יושב כערעור על החלטת ור"מ, וכי הוועדה קובעת מבחינה מקצועית את כשירותו של השוטר לתפקיד אותו מבצע. מרגע שקבעה כי אינו כשיר עוד לעבוד - איננו יכול להתחרט ולבקש להמשיך, כאילו לא הייתה ועדה בעניינו. יתרה מכך, וכפי שגם הוסכם במוסכמות שגובשו בדיון המוקדם בהתאם לראיון שנערך עם התובע הוחלט להקפיא את הור"מ עד למחצית חודש מאי 2000, אך התובע הודיע בראיון מיום 17/5/2000 כי הוא מעוניין לחדש את תהליך הפרישה לגמלאות בור"מ. כאמור, אין בית הדין מתערב בהחלטות הור"מ ולא מהווה ערכאת ערעור עליה. לעניין זה הוועדות פעלו מתוך סמכותם, ולא חרגו ממנה. בעניין דומה אמר בית המשפט העליון: "... בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד נמצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב". (ע"ע 121/99 יצחק כהן - מדינת ישראל משטרת ישראל, ).   עוד נפסק כי: "כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות". (ע"ע 1123/00 ביה"ס תיכון עירוני "כל ישראל חברים" - צויזנר, , סעיף 56 לפסק הדין). מכל מקום, התובע לא העלה כל טענות המצדיקות התערבות בית הדין בהחלטת הור"מ. בעדותו טוען התובע כי הפרישה הייתה מיוזמתו, משיקולים כלכליים, אלא שהעובדות מלמדות שהפרישה הייתה מסיבות בריאותיות. לעניין זה נשאל והשיב (עמ' 8 לפרוטוקול משורה 26 ואילך, וכן בעמ' 9 רישא:"ש. שאלתי אותך האם נכון, תאשר לי שפרשת בעקבות החלטת ור"מ שקבעה שאתה לא יכול לשמש בתפקיד.ת. לא, אני פרשתי מיוזמתי, אבל התנאי את הפרישה שלי בור"מ מסיבות כלכליות, שהיה עיף לי לפרוש כך ולא במשהו אחר.אלא שבדיון מיום 3/2/08 (עמ' 27 משורה 27) השיב:"ת. מי שביקש לפרוש זה אני ולא ור"מ.ש. אתה חוזר בך מתשובתך בדיון הקודם שפרשת במסלול ור"מ?ת. פרשתי בור"מ על פי בקשתי, כי זה היה נוח לי מבחינה כלכלית..." תשובות אלו אינן יכולות להתקבל. התובע טוען כי אכן פנה לור"מ על מנת לפרוש מסיבות בריאותיות, אלא שהמניע האמיתי היה סיבה כלכלית בלבד, כשהסכמתו לפרוש על פי החלטת ור"מ הייתה מותנית בתנאים מסויימים אותם העמיד בפני הנתבע. התובע סבור, אפוא, שועדת ור"מ איננה בבחינת וועדה רפואית קובעת, אלא ועדה ממליצה בלבד: אם יתברר לו שפרישה על פי החלטת ור"מ איננה טובה לו כלכלית - אזי יוכל לחזור בו ולהמשיך לעבוד כאילו לא עמד בפני ועדה רפואית. אלא שאין הדבר כן: מי שמבקש לפרוש מסיבות רפואיות, יודע כי יתכן שיקבע שאינו כשיר לעבוד עוד, ויצטרך לפרוש. יצויין כי מי שפורש מסיבות בריאותיות, ניתן להגדיל את שעור גמלתו, כפי שנעשה במקרה של התובע. ואכן, בפועל קיבל התובע הגדלה של 9.83% לאחוזי הפנסיה בהתאם לסעיף 100 (א) לחוק שירות המדינה גמלאות. מכל מקום - ועדת ור"ם איננה באה כדי להוות אופציה כלכלית שהעובד יבחר, ע"פ הכדאיות הכלכלית. משהגיש בקשה לוועדה רפואית וביקש לפרוש מסיבות בריאותיות - והוועדה מצאה כי אינו כשיר לעבוד עוד - עליו לפרוש, ע"פ התנאים שנקבעו בחוק, ואין הדבר נתון עוד למשא ומתן. האם נכונה טענת התובע כי ניתנה לו הבטחה שלטונית כי תנאי הפרישה יהיו טובים יותר ממה שנתנו לו בפועל? לאור כל האמור - התשובה שלילית, ואין זה סביר שאדם יתנה את פרישתו מסיבות בריאותיות, בהבטחה כי יקבל תנאים טובים יותר ממה שהחוק מאפשר למי שפורש בשל סיבות בריאותיות. אולם מעבר לכך - התובע סומך את טענותיו לעניין ההבטחה השלטונית על מכתבו של מר אפרת. אלא, שאין במכתב משום הבטחה שלטונית כלל. כל מה שנכתב במכתב (שצוטט לעיל במלואו), היה בקשותיו של התובע, ובקשה לטיפול בבקשתו. מכאן ועד להבטחה שלטונית המרחק רב. גם מעדותו של מר אפרת בבית הדין לא עולה ככל כי הבטיח לתובע את מה שטוען, ואף התברר כי מר אפרת, למרות הערכתו הרבה לתובע ורצונו לסייע לו - לא ידע פרטים מהותיים בעניינו של התובע, ולו גם העמדתו בפני ועדת ור"מ. בעדותו בבית הדין מסביר התובע (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 28/11/07 לעניין ההבנה כי מכתבו של אפרת (נספח א' לתצהירו) מהווה הבטחה, והוא השיב:"ש. כשקיבלת את נספח א' הבנת מזה שאתה מקבל?ת. התחושה שלי הייתה שאני אקבל.ש. בעקבות מה בנספח א' הייתה לך תחושה כזו?ת. בעקבות הכרותי עם המערכת, למי נותנים ולמי לא נותנים, הייתי בטוח שהממונה שלי ישראל אפרת שיגיע לאסתי ויסגור את זה איתה בפגישת עבודה, ואין שום סיבה שזה לא יהיה..."משמע - התובע קובל על כך שהתחושה שלו הייתה, שמר אפרת יקבל תשובה חיובית לדרישות שהעלה, ותחושה זו נכזבה. ניתן להבין כי אכן חש אכזבה, אך אין בכך כדי ללמד שניתנה לו הבטחה. מכל האמור לעיל - אין לקבל את טענתו של התובע כי קיבל הבטחה שלטונית לגבי תנאי פרישתו, וכי תנאי פרישותו היו בהתאם להחלטת הור"מ, כולל ההגדלה בגמלתו. לאור זאת - יש לדחות את תביעתו גם בעניין זה, ובוודאי שאין מקום להחזירו לעבודה עד שיצבור את מלוא אחוזי הגמלה האפשריים. לסיכום, יש מקום לצטט את דברי בית משפט העליון בבג"צ 585/01 אירית קלכמן ואח' נ' ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז, , דברים היפים גם לענייננו: "...כספי מדינה שייכים לקופת הציבור. רשות שלטונית המופקדת על קופת הציבור חייבת לפעול לטובת הציבור בד' אמות החוק שהסמיך אותה לעשות שימוש בכספי ציבור. היא איננה רשאית להשתמש בכספי ציבור בחריגה ממה שהותר לה לעשות, שאם לא כן, עלול הציבור להיפגע. החוק, ובכלל זה חוקי התקציב, קובעים מי, אימתי, ובאלו נסיבות ניתן לפעול מטעם המדינה בקופת הציבור". סוף דבר: התביעה נדחית. בהתחשב בעובדה כי התובע הינו גמלאי, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ בלבד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. משטרהפרישה מוקדמתפרישה