קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבילות ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות: מבוא בפני בקשה להורות על הוצאת "דו"ח רציפות ביטוח" מתיק בית המשפט. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה. רקע וטענות הצדדים בפני תובענה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן:"הפלת"ד") על פי הנטען בתובענה, התאונה ארעה שעה שהרכב בו נסע התובע היה נהוג בידי בנו ולפיכך על הנתבעת, כמבטחת הרכב, לפצות את התובע בגין כל נזקי הגוף שנגרמו עקב התאונה. בהתאם להחלטת כב' השופט ברוך פוצל הדיון, כך ששאלת האחריות נדונה תחילה בפסק דין חלקי שניתן על ידי ביום 12/10/08. בפסק הדין החלקי נדונו שני עניינים עיקריים אשר הוכרעו ע"י ביהמ"ש: הראשון, זהות נהג הרכב. השני, שאלת תוקפה של תעודת הביטוח. פסקתי כי נהג הרכב היה בנו של המבקש ולא הוא עצמו וכי הפוליסה שולמה על ידו כדין. כמו כן קבעתי כי המבקש אכן החזיק בפוליסת ביטוח תקפה ביום קרות התאונה ועל כן, המשיבה צריכה לפצות את המבקש. כעת עסקינן בשלב הוכחת גובה הנזק. המבקש, טוען כי המסמך אשר הוגש לתיק המוצגים מטעם המשיבה המכונה "דו"ח רציפות ביטוח" מיום 18/11/08 מכיל פירוט של תקופות העסקה, שמות מעסיקים וסכומי השתכרותו של התובע, משנת 1975 ועד היום. המבקש טוען שהמסמך, אשר ממוען לתובע לא נתבקש על ידו, אלא, לטענת המבקש, המשיבה "השיגה" מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תוך ביצוע עבירות פליליות והפרה חמורה של חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). המבקש טוען כי בשל אופן השגת המסמך ע"י המשיבה והגשתו לבית המשפט לצורך דיון ציבורי מהווים פגיעה בפרטיות, לפי ס'2(5) לחוק הגנת הפרטיות ומכאן כי ביהמ"ש הוא בעל סמכות לפסול מסמך זה. המבקש טוען כי בשל העובדה שהוא גילה מסמכים רבים וכן אישר את הבקשה לגילוי מידע בעניין בנו הקטין , גילוי המסמך הנדון מהווה אף פגיעה ממשית בתקנת הציבור. המשיבה, מדגישה כי טענות המבקש גובלות בהוצאת דיבה ולשון הרע וזאת ללא ביסוס. המשיבה טוענת כי תכלית הבקשה הינה להסתיר מבית המשפט פרטים מהותיים אודות המבקש ורלוונטיים לעניין הנזק. המשיבה טוענת כי המסמך הנדון הינו מסמך רשמי של המל"ל וכי המבקש חתם על טופס ויתור סודיות עם הגשת תביעתו (טופס הויתור על הסודיות החתום ע"י התובע מצורף לתגובת המשיבה). דרך קבלת המסמך, לטענת המשיבה, הייתה ע"י העברת "טופס ויתור הסודיות" למל"ל באמצעות משרד איסוף חומר והמל"ל סיפק לה את המסמך הנדון. דיון והכרעה המבקש טוען כי המשיבה פגעה בזכותו לפרטיות. אכן, הזכות לפרטיות הינה זכות חוקתית הקבועה בס' 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן בחוק הגנה על הפרטיות, לכן, ביהמ"ש ישתדל ככל שניתן להגן על זכותו של אדם לפרטיות. גילוי מסמכים הינו צורך הכרחי ומשמעותי בכדי לאפשר התקיימותו של הליך תקין וצודק. ביהמ"ש נדרש במקרים אלו לערוך איזון בין עשיית משפט צדק, אשר הינו ערך עליון ואינטרס חברתי חשוב לבין הזכות לפרטיות. ניתן ללמוד מהפסיקה כי ביהמ"ש לא מתייחס לזכות לפרטיות כזכות מוחלטת אשר אין לערער עליה, אלא נוטה במקרים רבים להעדיף עשית משפט צדק, אשר כרוך בגילוי נתונים פרטיים אודות הצדדים על פני זכותו של צד להליך לפרטיות. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת פורקצ'יה בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס (טרם פורסם, 20/6/05): .."ההגנה על הפרטיות, חרף היותה זכות חוקתית מוכרת, איננה ערך מוחלט. (רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פד"י מז(5) 764; ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, עמ' 361; ע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסטלנס, פד"י נב(1) 481; בג"צ 3816/90 גילת נ' שר המשטרה, פד"י מה(3) 414, 423). עוד בטרם חוקק חוק היסוד, הוכרה הזכות לפרטיות במשפט ששולבה בהכרה כי כדי לתחום את מרחב התפרשותה יש לשקללה כנגד ערכים חשובים אחרים לצורך מציאת נקודת האיזון הראויה. רעיון זה עולה גם מפסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק היסוד, על פיה ניתן לפגוע בזכות היסוד בתנאי שהפגיעה מתיישבת עם ערכיה של מדינת ישראל, נועדה לתכלית ראויה, ונעשית במידה שאינה עולה על הנדרש. העיקרון הטמון בפסקת ההגבלה מקרין על דרכי האיזון בין הזכות לפרטיות לערכים הנוגדים לאחר חקיקתו של חוק היסוד, ועיקריו קנו להם שביתה בהלכה הפסוקה גם קודם לחקיקתו.  אחד המצבים בהם נדרש איזון ההגנה על הפרטיות לבין ערך אחר, עולה מקום שעשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת (פרשת סקולר, שם, עמ' 273-272; ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין, פד"י מא(2) 337, 358). בהתמודדות בין האינטרס החברתי הכרוך בעשיית צדק בהליך השיפוטי לבין חשיבות ההגנה על הפרטיות, עשוי להינתן, בנסיבות מסוימות, משקל גובר לערך הראשון, שבלעדיו עלולים הליכי המשפט להימצא מסוכלים. בלא הבטחת הליך שיפוטי תקין, עלולה המערכת החברתית ואכיפת החוק לספוג נזק שאינו ניתן לתיקון". (הדגשה שלי צ.ב.). במסגרת האיזון בין הזכויות נדרש ביהמ"ש לבחון מס' שאלות באשר למסמך הנדון. ראה לעניין זה דבריה של כב' השופטת פורקצ'יה בע"מ 3542/04 דן סלס נ' טובה סלס (טרם פורסם 20/6/05): "..בדרך האיזון בין זכות הפרטיות לצורכי המשפט יש לברר את העניינים הבאים:   (1) מה מידת החשיבות והחיוניות של המידע? (2) האם הונחה תשתית עובדתית לכאורית המצדיקה את גילוי המידע? (3) האם בידי המבקש לחשוף את המידע הנדרש בדרך של הישענות על ראיות חילופיות שלא תהיינה כרוכות בפגיעה בפרטיות? (4) מהו היקף הגילוי הנדרש לצורך עשיית צדק?   כללים אלה חלים הן על מידע בנקאי והן על מידע פרטי אחר הנוגע למצבו הכלכלי של אדם, הכנסתו, רכושו, ועסקיו (סקולר נ' ג'רבי, שם, עמ' 772-3; רע"א 5772/99 דן מרגליות נ' בנק הפועלים למשכנתאות, ; קדמי." מן הכלל אל הפרט המסמך הנדון הינו מסמך המפרט את עברו התעסוקתי של המבקש, מידע זה הינו מידע הכרחי לביהמ"ש לצורך קביעת סכום הנזק. כאשר הדיון עוסק בהוכחת גובה הנזק, ביהמ"ש זקוק לנתונים אודות השתכרות קודמת של הניזוק בכדי להכריע בעניין. אין כל ספק כי נתונים אשר מגיעים ממקור אובייקטיבי, אשר אינו צד לעניין, הינם נתונים מהימנים יותר אשר יסייעו לביהמ"ש לערוך משפט צדק. יתרה מזו, אני מקבלת את טענת המשיבה כי העובדה שהמבקש חתם על כתב ויתור סודיות מייתרת את הדיון בטענה כי המידע הושג במרמה ואף את טענות המבקש כי הוא לא רצה להציג מסמך זה. דין הבקשה להידחות. לעניין ההוצאות בגין בקשה זו אתן את דעתי בסיומו של ההליך.הגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיותקבילות ראיותקבילות