קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת רשימת חומרי חקירה: 1. זוהי בקשה של המשיב 1 (להלן - המשיב) לקבל לידיו את רשימת חומרי החקירה שנאספה על ידי המדינה בפרשיות נשוא עתירת ההסגרה בעניינו. הבקשה הושמעה על-פה במהלך הדיון האחרון והמסכם שהתקיים ביום 11.5.09 בעתירת ההסגרה, שבה מבקש העותר מבית המשפט להכריז כי חמשת המשיבים לעתירה הינם בני הסגרה לארצות הברית בגין העבירות המפורטות בה. המשיב הבהיר לפרוטוקול כי בקשתו לקבלת הרשימה האמורה איננה מכוונת לעכב את הליך ההסגרה בעניינו וכי אין הוא מבקש עקב כך לדחות את מתן פסק הדין בעתירת ההסגרה. המשיב סמך את בקשתו על פסק דין שניתן ביום 10.5.09 בבית המשפט העליון, מפי כבוד השופט א' א' לוי ובהסכמת כבוד השופט י' דנציגר, בבש"פ 501/09 היועץ המשפט לממשלה נ' מאיו (להלן - מאיו). בפסק דין זה, שניתן יום אחד בלבד לפני קיומו של הדיון האחרון בתיק זה, אישר בית המשפט העליון את החלטתה של חברתי הנכבדה, השופטת נ' בן-אור, בגדרו קבעה, בהסתמך על תקנה 8 לתקנות ההסגרה (סדרי דין וכללי ראיות בעתירות), התשל"א-1970, כי על העותר להמציא לידי המשיבים שם את "רשימת כל החומר שנאסף בידי משטרת ישראל במסגרת חקירת הפרשה נשוא העתירה שבפניי" (ב"ש 5486/08 היועץ המשפטי לממשלה נ' מאיו, , ניתן ביום 6.1.09, פסקה 19). בהחלטתה הבהירה חברתי כי חובה זו מתווספת לחובה להמציא לידי המבוקש את רשימת חומר הראיות שהגיעה מהמדינה המבקשת לשם ביסוס עתירת ההסגרה. 2. בהידרשו לחובה להמציא לידי המבוקש את רשימת הראיות שבידי המדינה המתבקשת, אמר השופט לוי בפרשת מאיו: "גם בסוגיה זו תוכרע המחלוקת לאורו של עקרון הגילוי בו דיברתי, אשר בעניני הסגרה מצא כמצוין את עיגונו בתקנה 8 לתקנות ההסגרה הנ"ל. אותה תקנה קובעת, אשוב ואזכיר, כי 'רשאי המבוקש או סניגורו לעיין בכל זמן סביר בכל חומר ראיות שבכתב הנוגע לעתירה ומצוי בידי העותר'. דבר בלשונה זו של התקנה אינו מכוון לצמצום היריעה כך שתקיף אך חומר עליו התבססה המדינה המבקשת בעתירתה שהוגשה למדינת ישראל. לב ההוראה מצוי בביטוי 'הנוגע לעתירה', ובדין ציין אפוא בית-המשפט המחוזי כי חומר הראיות הרלוואנטי הוא כל חומר שעשוי לשמש מבוקש להתגונן מפני מעשה ההסגרה ... מאין ייטול המבוקש, שיש לשער כי יוסיף ויכפור לאורך הדרך בעצם ביצועם של המעשים המיוחסים לו, את הכלים לשאת בנטל מהותי זה? עיקר כוחו יבוא לו מחומרי החקירה שנאספו בענינו, יהא זה במדינה המבקשת או בידי רשויות האכיפה של ישראל, לרבות חומר ראיות 'מקומי' שלא הועבר למדינה המבקשת" (שם, פסקה 9). ולמטה מדברים אלה הוסיף השופט לוי והטעים: "כי היקפה של חובת הגילוי נקבע על-פי תכליתה - היכולת להתגונן מפני בקשת הסגרה. אין מטרת הגילוי לאפשר למבוקש לארגן את פרשת הגנתו לגוף האישומים נגדו. זו האחרונה היא סוגיה נפרדת, שמקומה יכירנה בשלב הדיון באישומים גופם, ואין היא רלוואנטית לדיון בעתירה להכריז על מבוקש כבר-הסגרה" (שם, פסקה 12). 3. העותר הביע בדיון את התנגדותו לבקשתו האמורה של המשיב - לקבל את רשימת חומר החקירה שנאסף בישראל (להבדיל מחומר הראיות שעליו התבססה המדינה המבקשת). העותר טען, כי לאור התכלית שעמדה לנגד עיניו של השופט לוי בהלכה שקבע בפרשת מאיו - לאפשר למבוקש להתגונן מפני בקשת ההסגרה (להבדיל מהדיון באישומים לגופם, אם יוסגר) - ובהינתן כי הדיון בעתירת ההסגרה עומד על סף סיום והמשיב לא העלה את בקשתו הנזכרת בשמונת הדיונים שקדמו לדיון האחרון בה, אין מקום להיענות לה. 4. בהתייחסי לעמדתו זו של העותר, הבעתי דעתי לפרוטוקול כי מן הראוי להיעתר לבקשת המשיב, ולו רק מן הטעם שהלכת מאיו נפסקה אך יום אחד לפני הדיון האחרון שהתקיים בעתירה. הוספתי, כי מסירת הרשימה לידי המשיב תיעשה בכפוף לזכותו של העותר לטעון לחסיונו של מסמך זה או אחר, שלא ייכלל ברשימה. בעקבות דברים אלה, הוריתי לעותר להודיע לבית המשפט את עמדתו בסוגיה זו עד ליום 14.5.09. 5. בתגובתו המפורטת חוזר העותר על עמדתו לפיה אין להמציא לידי המשיב את רשימת חומרי החקירה שנאספו בישראל באותם עניינים שלגביהם התבקשה הסגרתו. טעמיו העיקריים לכך הם אלה: ראשית, שב העותר על טענתו, כי משהסתיימו הדיונים בעתירת ההסגרה שלפניי, אין המשיב זקוק לרשימה האמורה, שהרי כל תכליתה של ההלכה שנקבעה בפרשת מאיו נועדה לאפשר למבוקש להתגונן מפני בקשת ההסגרה; ואילו בענייננו הדיון בה כבר הסתיים, כאמור, ומשכך אין מקום להמציא לו אותה. בהקשר זה הזכיר העותר כי המשיב ציין במפורש כי אינו מבקש לעכב את מתן פסק הדין בעתירת ההסגרה. כן שב וציין כי המשיב נמנע מלבקש את רשימת חומר החקירה במהלך שמונת הדיונים שקדמו לדיון האחרון בתיק, שבו העלה לראשונה את בקשתו לקבל את הרשימה. כל אלה מובילים למסקנה הברורה, אליבא דעותר, כי הרשימה הנזכרת אינה דרושה למשיב לצורך התגוננותו מפני בקשת ההסגרה. 6. שנית, באשר לרשימה עצמה, מציין העותר כי פרשת הבנק למסחר מהווה נדבך ראייתי בפרשיית הלבנת ההון והסחיטה באיומים בה מואשמים המשיבים 1, 2, 3 במדינה המבקשת. כמו כן, מבדיקה ראשונית שערך עולה כי חומרי החקירה המצויים בפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) בלבד ושנוגעים לפרשיית הבנק למסחר לבדה (מעבר לחומרי חקירה ביתר הפרשיות שעל מהותם וקיומם טרם נעשתה בדיקה כאמור), כוללים כ-3000 פריטים המאוחסנים בעשרות ארגזים. בנוסף מציין העותר, כי ברשימה אותה מבקש המשיב יכול ונכללים חומרים שאין אפשרות לגלותם, אם בשל כך שגילוים עלול להביא לחשיפתן של חקירות המצויות בעיצומן ואם בשל החשש לחשיפת מקורות מודיעיניים. לפיכך, בטרם תמסור המדינה רשימה כאמור, אפשר שיהא עליה לפנות בבקשה להוצאות מספר גדול מאוד של תעודות חיסיון, דבר העלול לעכב את ההליך באופן משמעותי. לאור האמור טוען העותר, כי אם יורה לו בית המשפט להכין ולהגיש רשימה כאמור, יצריך הדבר עבודה של חודשים לאיתור כל החומרים, קריאתם, סינון המסמכים הרלוונטיים מתוכם, עריכתם ברשימה המפורטת והוצאות תעודות חיסיון על חלקם, מה שעלול לגרום לעיכוב משמעותי בהליך ההסגרה ללא כל הצדקה עניינית. בהקשר זה מוסיף העותר כי בזבוז משאבים והתמשכות הליכים זו אינם מתיישבים עם מטרת הליך ההסגרה ונראה כי לא לכך כיוון בית המשפט העליון בדבריו במשפט מאיו. 7. שלישית, טוען העותר, כי עריכת הרשימה היא רק השלב הראשוני. שכן, ככלל, כפי שנקבע בהלכת מאיו, לאחר קבלת הרשימה יורה בית המשפט, לבקשת המבוקש, איזו ראיה יש להמציא לו, בהיותה רלוונטית להליך ההסגרה, ואיזו ראיה אינה רלוונטית להגנתו מפני הסגרה; ובהמשך, לאחר שמיעת טענות הצדדים בדבר החומרים הרלוונטיים ומתן החלטה בעניין, יטענו הצדדים בעניין בהתבסס על החומרים שנמסרו. כך שההליך עלול להימשך עוד חודשים רבים ובית המשפט עשוי למצוא עצמו מנהל מעין משפט פלילי בעניינו של המשיב, במקום להחליט במהירות בשאלת הסגרתו או אי הסגרתו. 8. בתגובתו מיום 17.5.09 לטענות העותר, טען המשיב, כי אין יסוד לעמדת העותר לפיה אינו זקוק המשיב לרשימת חומרי החקירה בעניינו. המשיב הסביר כי לא העלה את בקשתו לקבלת הרשימה במועד מוקדם יותר, משום שההלכה המחייבת את העותר להמציאה לידיו נקבעה יום אחד בלבד לפני הדיון האחרון בתיק זה. עוד טען המשיב, כי יוצא הוא מן ההנחה שבית המשפט העליון - במסגרת הדיון בערעור שיוגש לו על ידי מי מהצדדים על פסק הדין שיינתן בבקשת ההסגרה - יאפשר הגשתם של חומרי חקירה, מתוך הרשימה המבוקשת, שיהיה בהם כדי לסייע להגנת המשיב מפני הסגרתו. על יסוד הנחה זו, כך מטעים המשיב, אין הוא מבקש לדחות את מתן פסק הדין בבקשת ההסגרה. ואחרון, טוען המשיב, העובדה כי הליך המצאתה של רשימת חומרי הראיות דורש עבודה רבה, אין בה כדי לשחרר את העותר מלעמוד בחובותיו על-פי דין בהליך ההסגרה. עם זאת, מתוך מטרה להקל על העותר, מוכן המשיב להסתפק ברשימה המתייחסת ישירות אך ורק לו ולמשיב 2. 9. בתגובה שהגיש העותר ביום 20.5.09, טען כי תגובתו של המשיב משמיטה למעשה את הבסיס לבקשתו, משום שמסתבר הימנה כי הרשימה אינה נדרשת כלל לצורך ההליך המתנהל בפני בית משפט זה, אלא לצורך הערעור, ומשכך, נראה כי מי שאמורה להידרש לבקשה כזו, ככל שתוגש לה, הינה ערכאת הערעור. 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין בקשתו של המשיב להתקבל. 11. פתח דבר אומר, כי אינני מוצא כל ממש בטענת העותר בדבר העיתוי שבו העלה המשיב את בקשתו לקבלת רשימת חומרי החקירה בישראל. זאת משום שההלכה המחייבת את העותר להמציא למבוקש את רשימת חומרי החקירה נתקבלה, כזכור, יום אחד בלבד לפני הדיון האחרון בתיק זה, ולפיכך, אין מקום לבוא בטענות אל המשיב על כך שלא הקדים להעלותה באחד הדיונים שקדמו לו. אמנם, המשיב יכול היה, טכנית ומשפטית, להעלות בקשתו זו במועד מוקדם יותר, כבר בתחילת הדיונים בתיק זה, בהסתמך על החלטתה של חברתי, השופטת בן אור, בעניין מאיו, שניתנה ביום 6.1.09. ברם, אפילו היה מעלה בקשתו בשלב מוקדם יותר ואפילו הייתי נעתר לה, סביר להניח כי העותר היה מבקש לעכב את ביצוע ההחלטה עד לאחר הערר שהיה מן הסתם מגיש עליה (בדיוק כפי שעשה בעניין מאיו). משכך, היינו מוצאים עצמנו דורכים היום באותו מקום, מבלי שלמועד העלאת הבקשה תהא נפקות כלשהי בעניין זה. 12. טוען העותר כי הלכת מאיו, המחייבת את העותר לגלות למבוקש את רשימת חומרי החקירה שבידי המדינה, נועדה לאפשר לו להתגונן מפני עתירת ההסגרה, ואילו בענייננו הדיון בה כבר נסתיים, ולכן, אין העותר זקוק עוד לרשימה האמורה. אף טענה זו אין בידי לקבל. לטעמי, בהקשר בו עסקינן יש לפרש את הדיבור "להתגונן מפני בקשת ההסגרה", "או להתגונן מפני מעשה ההסגרה", ככולל לא רק את הדיון בבקשת ההסגרה בערכאה הדיונית אלא גם את הדיון בערעור על פסק הדין שנתנה הערכאה הראשונה. כך, משום שכל עוד לא הסתיים הליך ההסגרה בפסק דין סופי של בית המשפט העליון כערכאת הערעור בהליך ההסגרה, יש לאפשר למבקש להתגונן מפני מעשה ההסגרה בכל האמצעים החוקיים היכולים לעמוד לרשותו, ובכללם חומרי חקירה שנאספו בישראל באותם עניינים שבגינם מבוקשת הסגרתו. מסקנה זו מתחייבת לא רק מזכותו החוקתית של המבוקש להליך הוגן, החלה גם בהליך שבו מבקשת המדינה לשלול את חירותו האישית של המבוקש בדרך של הסגרה (סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו), אלא גם מייעודה של ערכאת הערעור לתקן טעויות שנפלו בהחלטה של הערכאה הדיונית. יפים לכאן, בשינויים המתבקשים, דבריו של השופט לוי בפרשת מאיו: "מטעם זה חשובה גם זכות הערר, המאפשרת לתקן - בשלב מוקדם ובטרם ייסתם הגולל על הגנת הנאשם, שגגה שיצאה תחת ידיה של הערכאה הדיונית. רציונל זה - יסוד מוסד בזכותו של אדם להליך הוגן - מחייב להשקפתי את קביעתה של זכות הערר, פרי יצירתה של הפסיקה, גם בהליך של הסגרה" (שם, פסקה 5). ועוד זאת: מסקנתי האמורה, לפיה היכולת להתגונן מפני ההסגרה חופנת בכנפיה את מתן ההזדמנות לעשות כן גם בשלב הערעור, עולה אף בקנה אחד עם סמכותה של ערכאת הערעור לגבות ראיות, הן בערעורים אזרחיים והן בערעורים פליליים. לענייננו נודעת חשיבות (ולו גם באנאלוגיה) להוראת סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובעת כי "בית המשפט רשאי, אם היה סבור כי הדבר דרוש לעשיית צדק, לגבות ראיות או להורות לערכאה הקודמת לגבות ראיות שיורה". וכבר נקבע בפסיקה, כי הדיבור "לעשיית צדק" מכוון בעיקרו ל"מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן" (ע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, , ניתן ביום 6.4.2009). לאור האמור, דעתי היא כי המשיב לא החמיץ את המועד לבקש את רשימת חומרי החקירה שנאספו בישראל וכי מתקיימת בעניינו תכלית הגילוי וטעמיה, כפי שנקבעו בהלכת מאיו. 13. מוסיף העותר וטוען, כי בנסיבות המקרה דנן, המקום הראוי להגשת בקשה כזו הינה ערכאת הערעור, שהרי הבהיר המשיב כי הרשימה אינה דרושה לו אלא לצורך הערעור. אף טענה זו דינה להידחות. משלא גמר בית משפט זה מלאכתו ולא נתן עדיין את פסק הדין בעתירת ההסגרה, הסמכות להורות לעותר להמציא למשיב את הרשימה המבוקשת נתונה לבית משפט זה - ולו בלבד - אף אם בכוונת המשיב להיזקק לה רק בערעור (שבשלב זה אין לדעת מי יגישו). אף השיקול של יעילות הדיון והחשתו דוחק למסקנה זו. שכן, אם המשיב יתייצב לדיון בפני ערכאת הערעור בטרם הומצאה לו רשימת חומרי החקירה, הגם שהוא זכאי לקבלה, כיצד ידע לגבי אילו ראיות (אם בכלל) עליו לבקש ממנה להפעיל סמכותה לגביית ראיות בערעור; ובהנחה שערכאת הערעור היא שתידרש לשאלה אם להורות לעותר להמציא למשיב את הרשימה ותכריע בה בחיוב, יהיה צורך לדחות את הדיון בערעור כדי לאפשר את הכנתה של הרשימה, ונמצא כי מטרת היעילות תסוכל והליך הערעור יתארך שלא לצורך. לעומת זאת, אם המדינה תפנה מיד להכנת הרשימה וגם תמציאה למשיב, יהא בכך משום ניצול יעיל של הזמן שיחלוף מהיום ועד לדיון בערעור (שמן הסתם יוגש על ידי מי מהצדדים). 14. אשר לטענת העותר בדבר ההיקף הרחב של המשאבים, העבודה והזמן שיידרש להשקיע לצורך הכנתה של הרשימה, הרי ששיקול זה תקף לגבי כל מקרה שבו נדרשת תביעה לאפשר לסנגוריה לעיין ברשימת חומרי החקירה (ותוצריה) בתיקים מורכבים, ואין בו כל ייחוד להליך ההסגרה ככזה. דומה כי בעצם העלאת טענה זו מעידה המדינה על עצמה כי טרם הפנימה כדבעי את הלכת מאיו וטעמיה. על כל פנים, אין בהכבדה זו שתיגרם למדינה כדי לפטור את העותר מהחובה להמציא למשיב את רשימת חומרי החקירה שנאספו על ידי רשויות האכיפה בישראל. 15. באשר לחששו של העותר מפני חשיפתם של חומרי החקירה או מקורות מודיעיניים שהחיסוי יפה להם, הרי שרשאי הוא לעתור לחסיונה של ראיה זו או אחרת, כפי שגם נקבע בפרשת מאיו (שם, פסקה 10 לפסק דינו של השופט לוי). 16. כללו של דבר: בקשתו של המשיב מתקבלת, ועל העותר להמציא לו את רשימת חומרי החקירה שנאספו בישראל ככל שהם מתייחסים ישירות למשיב, וזאת בתוך 30 יום מהמצאת החלטה זו לידיו. חומר חקירה