קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שאירים לגרושה: 1. בתביעה שלפנינו, עותרת התובעת להצהיר כי היא זכאית לקצבת שאירים, בהיותה אלמנתו של המנוח, ואשר הלך לבית עולמו ביום 7/7/06 (להלן: "המנוח"). לטענת התובעת, היא היתה אשתו של המנוח על פי השריעה המוסלמית וגם על פי הסכם נישואין שנערך אצל עו"ד וקיימה יחסים יומיומיים עם המנוח, לרבות יחסי אישות עד לפטירתו. התובעת טוענת כי לכל הפחות יש לראותה כמי שהיתה הידועה בציבור של המנוח, עד למועד פטירתו. המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") - דחה את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים, בטענה שהיא לא היתה אשתו של המנוח וגם לא היתה ידועה בציבור כאשתו הגרה עימו. 2. מהלך הדיון בתאריך 13/2/07, הייתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות. בפתחה של ישיבה זו הודיע ב"כ התובעת כי נראה שיהיה צורך במתורגמן וכן הודיע כי הוא מבין שיש מקום להורות על צירופה של אלמנתו האחרת של המנוח - הגב' אבו אחמד (להלן:"הנתבעת"), כנתבעת נוספת בתיק. ואכן, בהעדר התנגדות מטעם הנתבע, הורה בית הדין על צירופה של הגב' אבו אחמד כנתבעת בתיק וכן קבע מועד לדיון מוקדם בתיק. ביום 8/5/07 התקיים בתיק דיון מוקדם, אליו לא התייצבה הנתבעת. ישיבת ההוכחות אשר היתה אמורה להתקיים ביום 17/9/07, נדחתה מספר פעמים לבקשת הצדדים ובסופו של דבר התקיימה ביום 8/7/08. במסגרת ישיבת ההוכחות שמענו את עדויותיהם של התובעת ועדיה: מר סעיד עניאן (להלן:"אח התובעת"); גב' נאדיא פארס קעואר (להלן:"שכנת התובעת"); מר נאסר מוניר (להלן:"בן התובעת"), הנתבעת והעד מטעמה - מר מאמון אבו אחמד (להלן:"אח המנוח"). 3. להלן העובדות הרלוונטיות לתביעה, כפי שעלו מחומר הראיות שהוצג לפנינו: א. התובעת, נישאה למנוח ביום 27/9/86 ונולדו להם שלושה ילדים. ב. ביום 12/4/95 התגרשה התובעת מהמנוח ועברה לגור בבית אביה בשכונת אלספפאפה בנצרת, בחדר נפרד משלה, בעוד ילדיה נשארו בחזקת אביהם ובשל מסויים החלו להתגורר לבד, בדירה מעל בית סבם. ג. לאחר גירושיהם של התובעת והמנוח, נישא המנוח לנתבעת. ד. ביום 23/5/98 ערכו המנוח והתובעת הסכם לחיים משותפים ע"י עורך דין, הסכם שנדחה בבית דין השרעי כהסכם נישואין תקף לפי ההלכה המוסלמית אך מאוחר יותר, בעקבות ערעור שהוגש לבית הדין השרעי לערעורים, הוכר כהסכם נישואין לפי ההלכה המוסלמית וקבע כי התובעת היתה אלמנתו של המנוח. ה. במסגרת תביעת הבטחת הכנסה שהגישה התובעת לנתבע, בשנת 2005 היא ציינה כי היא:"גרושה, יחידה ללא ילדים וכי היא גרה עם הוריה בעוד ילדיה גרים עם אביהם". ו. גם בתביעה לנכות כללית שהגישה התובעת בשנת 2003 ובכל המסמכים הנלווים לתביעה זו, היא הציגה עצמה כגרושה החיה לבד. ז. בדו"ח אשפוז של בי"ח רמב"ם, לאחר שהתובעת תרמה כליה לאחיה צויין כי הינה "גרושה, שלושה ילדים - בנים". 4. המסגרת הנורמטיבית סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "אשתו", באופן של הרחבה, הכולל גם את "הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו". בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כולל ההגדרות לפרק י"א העוסק בביטוח זקנה ושאירים. מוגדר המונח "אלמנה", כ"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו", למעט חריגים שעל פי העובדות שנקבעו לעיל - אינם רלוונטיים לתובענה זו. המבחנים שנקבעו בפסיקה בכדי לבחון האם הידועה בציבור היא כאשתו הם שניים: האם בני הזוג מנהלים מערכת זוגית אינטימית משותפת המעידה על כך שהם ביקשו לקשור גורלם זה בזה תוך מסירות ונאמנות זה לזה, שנית - האם מנהלים משק בית משותף כפועל יוצא של חיים משותפים ביחידה משפחתית, כנהוג ומקובל בין בעל לאישה [דיון נב/ 0-69(ארצי) ד"ר אליציה פוגל נ.מבטחים (10/8/92) פד"ע ל"ב 372; דב"ע נו/ 255-0 מימי עטר נ. המוסד לביטוח לאומי (19/3/97) פד"ע לב, 385 בעמ' 387]. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בבני זוג כידועים בציבור אף ללא מגורים משותפים בהתקיים נסיבות מיוחדות [תיק תמ"ש (ת"א) 35924/99 ו.ד נ. א.י. (8/2/07); עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ.המוסד לביטוח לאומי, , והאסמכתאות שם (10/5/04)). בדב"ע מד/62-0 המוסד לביטוח לאומי נ. זהבה משעלי, (10/9/84) פד"ע טז 3, נפסק ע"י בית הדין הארצי כי התנאי של מגורים משותפים של בני זוג, "יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילאים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים". בדיון נב/69-0 אביבה ליאון נ. המוסד לביטוח לאומי (10/8/92), פד"ע כ"ד, 458, נקבע כי- "יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן נוצר הפירוד בין בני הזוג ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה פירוד ביניהם (כגון, אשפוז עקב מחלה ממושכת של אחד מבני הזוג, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר במשך תקופה ארוכה), לבין נסיבות שבהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג. במקרה הראשון, יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות בני הזוג, כדי לקבוע האם אכן היה פירוד בין בני הזוג. אף בנסיבות שכאלה יכול ובני הזוג לא ייחשבו כמי שהיו נפרדים, כאשר - לדוגמה - בן הזוג שומר על קשר אפשרי עם בן הזוג המאושפז או השוהה מאונס במקום אחר". אף בתי הדין האזוריים לעבודה המשיכו במהלך השנים בפיתוחו של מוסד הידועה בציבור ופרשנותו. כך למשל בתב"ע מט/0-265 הילה הנדלסמן נ. המוסד לביטוח לאומי הוכרה התובעת כידועה בציבור של מי שנהרג בתאונת דרכים, לצורך קיצבת שאירים. היא חיה עמו 12 שנים ולהם בת משותפת. המנוח לן בבית התובעת מספר ימים בשבוע. נפסק, בין היתר, כי חרף העובדה שלא היתה בלעדיות ביחסים בין התובעת למנוח, וחרף מערכת היחסים של המנוח עם אשתו ובנותיו וגם עם התובעת, הרי בהצטברות הנסיבות כולן יש לראות את התובעת כידועה בציבור של המנוח. בב"ל 3096/00 סקרטרבה לריסה נ. המוסד לביטוח לאומי, עמדה השופטת ו. וירט ליבנה על כך שלמרות שבני הזוג לא התגוררו יחד, יש לראות את האישה כידועה בציבור, משהיו נסיבות מיוחדות לכך שבני הזוג לא התגוררו תחת קורת גג אחד. 5. מעדותה של התובעת עלתה התמונה הבאה: א. המנוח ביקר ואף נשאר ללון, בביתה של התובעת, שלוש עד חמש פעמים בשבוע (עמ' 9 שורה 13 לפרוטוקול, עמ' 14 שורה 20 וכן עמ' 16 שורה 12; סעיפים 10 ו - 15 לתצהיר התובעת). ב. המנוח השתתף בתשלומי הארנונה החשמל והמים ביחד עם הורי התובעת כמו כן דאג לריהוט חדרה בבית הוריה ונתן לה סכום כסף למצרכי מזון (מעמ' 10 שורה 17 עד עמ' 11 שורה 10 לפרוטוקול, עמ' 13 שורות 26-1 וכן מעמ' 14 בשורה 25 עד עמ' 15 שורה 2; סעיפים 11, 13, 15 ו-16 לתצהיר התובעת). ג. התובעת בישלה את ארוחותיו וכיבסה את בגדיו של המנוח שלוש עד חמש פעמים בשבוע (עמ' 11 שורות 24-23 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 19-1; סעיף 11 לתצהיר התובעת). ד. בשלב מסויים, קנה המנוח לחדרה של התובעת, מיטה זוגית, תחת מיטת היחיד שהיתה שם (עמ' 14 שורות 33-25 לפרוטוקול). ה. המנוח היה שותף לשמחות ולימי האבל, במשפחתה של התובעת (עמ' 17 שורות 10-3 לפרוטוקול; סעיפים 18-17 לתצהיר התובעת) . 6. התובעת הציגה את הראיות הבאות, לחיזוק גרסתה: א. תמונה משנת 2007 אשר צולמה באירוסיה של אחות התובעת. בתמונה מופיעים התובעת, המנוח וילדיהם וכן אחות התובעת וארוסה. ב. חשבונית, על שם המנוח, מ"סקופ חצי חינם בע"מ", בגין טלוויזיה 21 אינטש, שנקנתה, לתובעת, לטענתה. ג. חשבונית, על שם המנוח, וחיוב כרטיס ויזה שלו, על סך של 400 ₪, ששולמו בגין מערכת סטריאו. 7. מעדותו של אח התובעת, עלתה התמונה הבאה: א. המנוח והתובעת חידשו נישואיהם בשנת 1998 (סעיף 2 לתצהיר האח). ב. התובעת קיבלה חדר בבית הוריה לצורכי חייה המשותפים עם המנוח (עמ' 18 שורות 10-6 לפרוטוקול ועמ' 19 שורות 12-8; סעיף 3 לתצהיר האח). ג. המנוח ביקר ואף נשאר ללון בביתה של התובעת שלוש עד חמש פעמים בשבוע. לפעמים היה מגיע עם הילדים לפעמים לבד (מעמ' 18 שורה 26 לפרוטוקול ועד עמ' 19 שורה 6; סעיפים 3 ו - 5 לתצהיר האח). ד. חידוש הנישואין היה גלוי לכל (עמ' 19 שורות 16-13 לפרוטוקול; סעיפים 4, 6, 9 ו-10 לתצהיר האח). ה. המנוח השתתף בהוצאותיה של התובעת (עמ' 19 שורות 21-19 לפרוטוקול; סעיפים 7 ו - 11 לתצהיר האח). 8. מעדותה של שכנת התובעת עלתה התמונה הבאה: א. שכנת התובעת הינה גם חברתה והן נוהגות להיפגש על בסיס יום יומי (עמ' 20 שורות 22-7 לפרוטוקול; סעיף 2 לתצהיר השכנה). ב. שכנת התובעת הייתה מודעת לרצון המנוח והתובעת לחזור ולחדש נישואיהם וזאת משיחותיה הן עם התובעת והן עם המנוח (עמ' 21 שורות 26-23 לפרוטוקול ובהמשך לאותה שאלה בעמ' 22 שורות 12-1 וכן עמ' 22 שורות 19-15; סעיף 2 לתצהיר השכנה). ג. נודע לשכנת התובעת על חידוש היחסים בין התובעת למנוח, בשנת 1998, מפי התובעת (מעמ' 20 שורה 24 לפרוטוקול ועד עמ' 22 שורות 14-13; סעיף 3 לתצהירה השכנה). ד. שכנת התובעת נכחה באירועים המשפחתיים של משפחת התובעת והיתה עדה לכך שבאירועים אלו השתתף גם המנוח במעמדו כבעלה של התובעת (סעיף 4 לתצהיר השכנה). ה. המנוח נהג לשהות בבית התובעת לפחות שלוש פעמים בשבוע, לעיתים הביא איתו את ילדיהם ואף הם לנו בבית התובעת, התנהלות זו הייתה גלויה לכל (עמ' 21 שורות 26-19 לפרוטוקול; סעיפים 5-3 לתצהיר השכנה). 9. מעדותו של בן התובעת עלתה התמונה הבאה: א. שלושת בניהם המשותפים של המנוח והתובעת גרים בדירת הסבא, ללא המנוח והנתבעת וזאת לאחר מריבה עם הנתבעת (עמ' 23 שורות 31-23 לפרוטוקול; סעיף 7- 5 לתצהיר הבן). ב. בין התובעת ובין משפחתו של המנוח, קיים סכסוך, שמתמשך עד היום ומכאן שהתובעת אינה יכולה לגור עם ילדיה, שכן הדירה ממוקמת מעל דירת הורי המנוח (סעיף 8 לתצהיר הבן). ג. המנוח חידש נישואיו עם התובעת בשנת 1998 ולאחר מכן חגגו, אירוע זה, ביחד עם שלושת ילדיהם, במסעדת יונס בעיר נצרת (סעיף 3 לתצהיר הבן). ד. מאז חידוש הנישואים היה לוקח המנוח את שלושת בניו לביתה של התובעת, שלוש פעמים בשבוע (מעמ' 25 שורה 30 לפרוטוקול ועד עמ' 26 שורה 2; סעיף 4 לתצהיר הבן). ה. כאשר היה מגיע המנוח לביקור הוא היה נוהג להביא את הכביסה הן של ילדיו והן שלו והתובעת הייתה מכבסת להם. התובעת גם דאגה להכין לילדיה ארוחות כאשר היו באים עם המנוח וכאשר לא היו מגיעים הייתה שולחת להם את האוכל (עמ' 24 שורות 20-14 לפרוטוקול; סעיף 4 לתצהיר הבן). ו. המנוח תמך מבחינה כלכלית בתובעת (עמ' 24 שורות 33-20 לפרוטוקול; סעיפים 4 ו-11 לתצהיר הבן). ז. בחדרה של התובעת היה מקרר, טלוויזיה ומיטה זוגית (סעיף 10-3 לתצהיר הבן). ח. חידוש הנישואין בין התובעת למנוח היה ידוע (סעיף 12-10 לתצהיר הבן). 10. מעדותה של הנתבעת עלתה התמונה הבאה: א. הנתבעת התחתנה עם המנוח ביום 20/06/1995, ונולדו לה ממנו שני ילדים, נעים, יליד 12/09/95 ונביל, יליד 19/12/07 (מעמ' 26 שורה 32 לפרוטוקול עד עמ' 27 שורה 5; סעיפים 4-3 לתצהירה של הנתבעת). ב. לאחר נישואיהם התגוררו, הנתבעת והמנוח, בדירה בה גר המנוח עם אשתו הראשונה. לאחר 4 שנים, כאשר גדלו שלושת ילדיו המשותפים של המנוח והתובעת, ביקשה הנתבעת פרטיות ועברה לגור בשכירות עם המנוח ושני ילדיהם המשותפים, בדירה נפרדת (מעמ' 27 שורה 14 לפרוטוקול ועד עמ' 28 שורה 4 וכן עמ' 29 שורות 24-20 ועמ' 30 שורה 7; סעיף 5 לתצהירה של הנתבעת). ג. המנוח והנתבעת ניהלו משק בית משותף. המנוח נעדר מביתם המשותף רק לצורך ביקור ילדיו, היה יוצא לעבודתו בסביבות ארבע לפנות בוקר וחוזר בסביבות שש בערב. המנוח לא לן מחוץ לביתם המשותף אף לא פעם אחת (מעמ' 28 שורה 9 לפרוטוקול ועד עמ' 29 שורה 1 וכן עמ' 31 שורות 23-20; סעיפים 8-6 לתצהירה של הנתבעת). בנקודה זו נציין כי, לפחות בתקופה בה התגוררה הנתבעת, בבית הוריה, לפני המעבר לבית השכור, היא לא יכלה לדעת היכן ישן המנוח מידי לילה. ד. הנתבעת, משפחתו של המנוח וכן מטפלת, הם שטיפלו בילדים המשותפים של המנוח והתובעת, מאז עברה לגור הנתבעת בדירה שכורה (עמ' 28 שורות 8-5 לפרוטוקול וכן עמ' 29 שורות 19-8; סעיף 5 לתצהירה של הנתבעת). ה. הנתבעת הייתה מכבסת ומבשלת למנוח את ארוחותיו וכך גם לילדיו, המנוח מעולם לא לקח את חפציו האישיים מחוץ לביתם המשותף (עמ' 31 שורות 19-16 לפרוטוקול; סעיף 8 לתצהירה). 11. מעדותו של אח המנוח עלתה התמונה הבאה: א. המנוח התחתן עם הנתבעת בשנת 95 (עמ' 32 שורה 1 לפרוטוקול; סעיף 3 לתצהיר אח המנוח). ב. לאחר נישואי הנתבעת והמנוח, התגוררו בני הזוג עם ילדיהם ועם ילדיו המשותפים של התובעת והמנוח, בדירה אשר שימשה בעבר את המנוח והתובעת. לאחר תקופה מסוימת שכר המנוח דירה לנתבעת ולשני ילדיה. שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו עם התובעת נשארו להתגורר בדירה הראשונה (עמ' 32 שורות 15-12 לפרוטוקול; סעיפים 6-5 לתצהיר אח המנוח). ג. המנוח לא היה יכול לנהל משק בית משותף עם התובעת מבלי שמשפחתו תשים לב לכך (סעיפים 11-7 לתצהיר אח המנוח). ד. ילדיו של המנוח מנישואיו עם התובעת היו מטופלים על ידי משפחתו של המנוח והם דאגו לכל מחסורם (עמ' 33 שורות 14-13 לפרוטוקול; סעיף 12 לתצהיר אח המנוח). ה. המנוח היה יוצא מביתו מוקדם לעבודתו וחוזר בערב (סעיף 10 לתצהיר אח המנוח). ו. ילדיו של המנוח, מנישואיו לתובעת, היו רואים את אימם רק פעם בשבוע וזאת על פי פסיקת בית דין השרעי (סעיף 12 לתצהיר אח המנוח). בנקודה זו יצויין כי בניגוד להצהרה זו, השיב, אח המנוח, במסגרת חקירתו הנגדית, בתשובה לשאלה האם "הילדים היו מבקרים את אמם", כי הוא "לא יודע. זה לא ענייני" (עמ' 33 שורות 16-15 לפרוטוקול). 12. דיון והכרעה מהעדויות ששמענו, למדנו כי בין משפחת המנוח לבין התובעת היה סכסוך, אשר נראה שהיה לו חלק בהחלטת בני הזוג להיפרד, בשנת 1995. לאחר ששמענו את כלל העדים, הרינו קובעים כי אנו מאמינים לתובעת, באשר לטיב ולמהות יחסיה עם המנוח וזאת חרף העובדה שבחרה למסור מידע לא נכון באשר ליחסיה עם המנוח, עת הגישה תביעה לנכות כללית, להבטחת הכנסה ואף עת אושפזה בבית חולים רמב"ם. יש לציין, כפי שהובהר לתובעת שמאחר וסכומים מסוימים קיבלה מהנתבע, על בסיס מידע, שכעת, במהלך תביעתה הנוכחית, התברר כשקרי, הרי שהנתבע יהא רשאי לפעול לשם החזרת כספים אלו. התובעת שכנעה אותנו כי משנת 98 אכן חזרה להיות, לכל הפחות, הידועה בציבור של המנוח. עדותה של התובעת, אשר היתה מהימנה עלינו, זכתה לביסוס הן בעדותו של אחיה, הן בעדותה של שכנתה והן בעדותו של בנה, שלושה עדים אשר ביססו את גרסתה היטב. אנו קובעים כי התמונה שעלתה מעדותה של התובעת, כפי שפורטה בסעיף 5 דלעיל, מלמדת, בצורה מהימנה, על התנהלות התובעת והמנוח ויש בה כדי לענות על דרישות החוק והפסיקה לענין "אלמנה". בע"ע (ארצי) 1223/01 נאוה ברזילי נ. נורית וימן והממונה על תשלום גמלאות (20/12/06(, צוטט המלומד ד"ר שחר ליפשיץ המציין במאמרו: "נשואים בעל-כורחם? ניתוח ליברלי של מוסד הידועים בציבור" (עיוני משפט, כה, 741): "הפסיקה נוקטת אמת מידה גמישה המרחיבה את האפשרות להיחשב לידועים בציבור. היא הקלה בדרישות הכניסה למצב המוכר כידועים בציבור, כך שצומצמו מאוד המבחנים הפורמליים הנדרשים לצורך זה (כגון הגדרת זמן מינימום של חיים משותפים). במקביל, לא התקבלה הפרשנות שלפיה יש לדרוש שהציבור יחשוב שבני הזוג נשואים כדין. נוסף על כך הפסיקה איפשרה הקניית זכויות של ידועים בציבור גם כאשר אחד הצדדים נשוי. תרומה מיוחדת לפסיקה למוסד הידועים בציבור קשורה לעיצובו של מערך היחסים הכלכלי שבין הידועים בציבור. .... המשיכה הפסיקה גם בהקשר זה את המגמה של השוואת מעמדם של ידועים בציבור למעמדם של נשואים". אנו סבורים כי דברים אלו, מתאימים גם למצב העובדתי שלפנינו, שהרי אין חולק על כך שהנתבעת היתה אשתו של המנוח, אולם אין בעובדה זו, על רקע התנהלות המנוח עם התובעת, מאז שנת 1998, כדי לאיין את זכותה של האחרונה, לקבל קצבת השאירים. 13. מה שסייע לתובעת, בהוכחת תביעתה, מעבר לאמון שנתנו בדבריה, היו הסתירות שמצאנו בין עדותה של הנתבעת לבין עדותו של אח המנוח, אשר ניכר היה בו שרצה, עד מאוד שתביעתה של התובעת תידחה. 14. להלן הסתירות שמצאנו בין עדותה של הנתבעת לבין עדותו של אח המנוח: א. בעניין סיבת מעברה, של הנתבעת, לדירה שכורה - מעדותה של הנתבעת עולה כי סיבת העזיבה היתה רצונה בפרטיות, מאחר וילדי המנוח מנישואיו עם התובעת גדלו ובגרו (מעמ' 27 שורה 14 לפרוטוקול ועד עמ' 28 שורה 4, עמ' 29 שורות 24-20 וכן עמ' 30 שורה 7; סעיף 5 לתצהירה של הנתבעת). בנקודה זו נציין כי אחד הגורמים שהיה בהם כדי להחליש את הנימוק שמסרה הנתבעת לסיבה בשלה רצתה לעזוב את הדירה בה גרו ילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת היה גילם של הילדים באותו מועד - 8, 9 ו- 11. מעדותו של עד הנתבעת עולה כי סיבת העזיבה היתה רצונה של משפחת המנוח להפריד בין הנתבעת לבין ילדי המנוח, מנישואיו עם התובעת, זאת בכדי לשמור על שקט במשפחה (עמ' 32 שורות 23-16 לפרוטוקול). יש לציין כי מתצהירו של בן התובעת למדנו כי הצורך ב"שקט במשפחה" נבע מסכסוך שהיה בינו לבין הנתבעת (סעיפים 5 ו- 6 לתצהיר בן התובעת) . ב. בעניין מספר הפעמים שהיה נוהג המנוח לבקר את ילדיו ביחד עם הנתבעת - מעדותה של הנתבעת עולה כי בכל יום, היא והמנוח היו נוהגים לבקר את שלושת ילדיו מנישואיו עם התובעת (עמ' 28 שורות 19-11 לפרוטוקול). מעדותו של עד הנתבעת עולה כי המנוח היה מבקר את הילדים כל יום (עמ' 33 שורות 6-5 לפרוטוקול) בעוד שהנתבעת היתה מגיעה לפעמים לביקור "פעם פעמיים" כדבריו, וסירב לפרט יותר (עמ' 33 שורות 12-6 לפרוטוקול). יש לציין כי מתצהירו של בן התובעת למדנו כי הוא ושני אחיו האחרים אינם מדברים עם הנתבעת (סעיף 9 לתצהירו), עובדה אשר יש בה כדי להחליש את טענת הנתבעת, אשר לא זכתה אף לביסוס מצידו של העד מטעמה, לפיה היתה מבקרת את ילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת, מידי יום. ג. לעניין שאלת הטיפול בשלושת ילדיהם המשותפים של המנוח והתובעת - מעדותה של הנתבעת עולה כי היא נטלה חלק גדול בטיפול הילדים בעיקר בארבע השנים הראשונות לנישואיה עם המנוח (עמ' 30 שורות 12-9 לפרוטוקול). מעדותו של עד הנתבעת עולה כי מי שטיפל בשלושת ילדיו של המנוח הם אביהם, אשתו של העד ואשת אחיו (עמ' 33 שורות 14-13 לפרוטוקול) בנוסף אומר העד כי המנוח הביא לילדיו מטפלת (עמ' 33 שורות 33-32 לפרוטוקול). הווה אומר, הנתבעת לא הציגה תמונה אמיתית, גם בענין הטיפול בילדיה של המנוח והתובעת. ד. לעניין לינת המנוח מחוץ לביתו - מעדותה של הנתבעת עולה כי המנוח מעולם לא ישן מחוץ לביתם המשותף (מעמ' 28 שורה 9 לפרוטוקול ועד עמ' 29 שורה 1 וכן עמ' 31 שורות 23-20; סעיפים 8-6 לתצהירה של הנתבעת). מעדותו של עד הנתבעת עולה כי לפעמים ישן המנוח אצל ילדיו בדירת הסב (עמ' 34 שורות 6-1 לפרוטוקול). גם בענין זה, התרשמנו כי הנתבעת לא הציגה תמונה נכונה, שהרי, כפי שציינו בסעיף 10ג' דלעיל, לפחות בתקופה בה היא התגוררה, בבית הוריה, לפני המעבר לבית השכור, היא לא יכלה לדעת היכן ישן המנוח מידי לילה. ה. לעניין מעבר הנתבעת לבית הוריה קודם שעברה להתגורר בדירה השכורה: מעדותה של התובעת עולה כי התובעת גרה תקופה של כחודש בבית הוריה עד שנמצא הפתרון של מגורים בדירה שכורה (עמ' 29 שורות 32-29 לפרוטוקול). מעדותו של עד הנתבעת עולה כי היא עברה ישירות לדירה שכורה ובאשר לשהותה של הנתבעת בבית הוריה אמר העד כי, "זה לא אכפת לי" (עמ' 32 שורות 29-24 לפרוטוקול). 15. לנוכח האמור לעיל ובשים לב לראיות שהונחו לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי חרף גירושי התובעת והמנוח בשנת 1995, וחרף נישואיו השניים של המנוח לנתבעת, הרי שאכן בשנת 1998, החליטו הוא והתובעת לחדש את נישואיהם, וכך עשו. כשאכן מאותה נקודת זמן נהגו השניים כבני זוג, דבר שהתבטא בביקוריו השוטפים והקבועים של המנוח אצל התובעת, לרבות קיום חיים אינטימיים, בילוי משותף עם ילדיהם, סיפוק צרכי התובעת או לפחות חלקם, ביצוע מטלות שונות של התובעת כלפי המנוח (לרבות, כביסות, הכנת אוכל ועוד). 16. לסיכום לנוכח האמור לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה הרינו קובעים כי התובעת זכאית לקצבת שאירי ם בהיותה הידועה בציבור של המנוח - מוניר מנסור אבו אחמד, במועד פטירתו. למען הסר ספק יובהר, כי אין בקביעתנו הנ"ל כדי לפגוע בזכאותה של הנתבעת, לקבלת קצבת שאירים וזאת כפי שהבהיר ב"כ הנתבעת ברישא של ישיבת ההוכחות (מעמ' 5 שורות 18-17 לפרוטוקול ועד עמ' 6 שורות 3-1). 17. הוצאות הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסכום של 500 ₪ ובנוסף ישלם לה סכום של 2,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגין שכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. כן ישא הנתבע בהוצאות הנתבעת בסכום של 200 ₪ ובנוסף ישלם לה סכום של 1,200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בגין שכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועד ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 18. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. קצבת שארים