קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רציפות זכויות פנסיה תקציבית: הליך זה עוסק בשאלת "רציפות זכויות הפנסיה" של התובעת, אשר היתה מועסקת במקום עבודה בו בוטחה בקרן פנסיה הסתדרותית ותיקה (מקפת) ובהמשך עברה להיות מועסקת בשירות המדינה, תוך שזכתה לפנסיה תקציבית מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב), תש"ל- 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). העובדות הרלוונטיות להליך שלפנינו: התובעת, ילידת שנת 1939, הועסקה בתקופה שבין חודש אוקטובר 1963 ועד אוקטובר 1994 בחוות הנוער הציוני בירושלים. בתקופה זו בוטחה התובעת בקרן הפנסיה מקפת- מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש בע"מ בניהול מיוחד, היא הנתבעת 2 (להלן: "מקפת"). במקביל לעבודתה בחוות הנוער הציוני והחל מחודש ספטמבר 1989, החלה התובעת לעבוד בשירות המדינה, היא הנתבעת 2 (להלן: "המדינה"), בחלקיות משרה. החל מחודש נובמבר 1994 חדלה התובעת לעבוד בחוות הנוער הציוני ועבדה בשרות המדינה בלבד, וזאת עד לפרישתה לגמלאות ביום 31.5.05. בגין תקופת עבודתה בשירות המדינה, צברה התובעת זכויות לפנסיה תקציבית בהתאם לחוק הגמלאות. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 14.4.97 חתמה התובעת על טופס "אישור לשמירת רציפות זכויות לגמלה של עובדים העוברים משירות המדינה למעסיק הקשור עם קרן פנסיה הסתדרותית (וכן להיפך)" (להלן: "הסכם רציפות הזכויות"). על אישור זה חתמו התובעת, מקפת והמדינה. עם פרישתה לגמלאות, החלה התובעת לקבל גמלה מהמדינה על פי חישוב של שתי תקופות העבודה- האחת בגין תקופת עבודתה בחוות הנוער הציוני והיותה מבוטחת במקפת וזאת בשיעור של 46.36% מהשכר הקובע במקפת (6,600.66 ש"ח). השניה, בגין תקופת עבודתה בשירות המדינה בשיעור של 31.5% מהשכר הקובע שלה במדינה (13,709 ש"ח) לפי חלקיות המשרה שבה עבדה (91.5%). כך שבסופו של יום, זוכה התובעת לקבל גמלה בסך כולל של כ- 7,011 ש"ח בגין שתי התקופות. בתביעתה זו, מבקשת התובעת מבית הדין להצהיר כי הינה זכאית לחישוב גמלתה בגין מלוא תקופת עבודתה - הן בחוות הנוער הציוני והן בשירות המדינה וזאת על בסיס משכורתה הקובעת ערב פרישתה משירות המדינה (70% X 13,709 = 9,596 ש"ח). זאת, בהסתמך על סעיף 11 להסכם רציפות הזכויות. בהקשר זה מבקשת התובעת מבית הדין לפסוק לה פיצויי הלנה והפרשי גמלה. בנוסף עותרת התובעת מלפני בית הדין, לתשלום מענק בגין "שנות שירות עודפות" לפי סעיף 39(ו) לחוק הגמלאות בסך כולל של כ- 66,261 ש"ח (בגין 4 שנים ו-10 חודשים), גם זאת על בסיס ההנחה כי לצורך הזכאות יש להביא בחשבון את סך כל תקופת עבודתה אצל חוות הנוער הציוני ובשירות המדינה גם יחד. המדינה ומקפת, אוחזות באותה העמדה. לפיה, אין התובעת זכאית לחישוב גמלתה על בסיס משכורתה הקובעת האחרונה ערב פרישתה משירות המדינה. לגישתן, גמלתה של התובעת צריכה להיות מחושבת בנפרד בגין שתי תקופות העבודה וזאת על פי ההוראות הנהוגות אצל כל אחת מהן. הכרעה: נקדים אחרית דבר לראשית, ונאמר כי הסוגייה העומדת במרכזו של הליך זה הוכרעה, כך נראה, בפסיקת בית הדין הארצי בעניין קוריצקי (ע"ע 754/05, ע"ע 756/05, ע"ע 611/06, ע"ע 496/06 אברהם קוריצקי וחוה גלייזר נ' מדינת ישראל- הממונה על הגמלאות במשרד האוצר ואח', ניתן ביום 20.5.09, להלן: "עניין קוריצקי"). שם הוכרעה דרך חישוב "המשכורת הקובעת" לעניין השתתפות קרן פנסיה ותיקה בגמלת מבוטח אשר צבר זכויות בקרן, ולאחר מכן עבר לעבוד בשירות המדינה וצבר זכויות פנסיה תקציבית לפי חוק הגמלאות. בעניין קוריצקי קבע בית הדין הארצי (בדעת רוב של כב' השופט פליטמן, כב' השופט רבינוביץ ונציג המעבידים מר מיכאל הילב וכנגד דעתם החולקת של כב' הנשיא אדלר ונציג העובדים מר רן חרמש), כי בעקבות תיקונו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), הרי שהוראות התקנון האחיד של קרנות הפנסיה (אשר החל מחודש 10/03 החליף את התקנונים שנהגו קודם לכן בכל אחת מהקרנות הותיקות) גוברות על האמור בהסכם רציפות הזכויות ועדיפות עליו. על כן, חישוב גמלתו של המבוטח צריך שיעשה על פי ההוראות הנהוגות בקרן - קרי- לאחר חודש 10/03 הוראות התקנון האחיד, ולא על פי המשכורת הקובעת במוסד המשלם - קרי - המדינה בענייננו. האמור חל, על פי דעת הרוב בעניין קוריצקי, על כל מי שפרש לגמלאות לאחר חודש 10/03, ומתקיים בעניינו "הסכם רציפות הזכויות". כב' השופט פליטמן הוסיף והרחיב כדלקמן: "חוק הפיקוח על הביטוח החליף את תקנוני הקרנות הותיקות בתקנון האחיד. ומכיוון, שהגב' גלייזר ומר קוריצקי פרשו לגמלאות בינואר 2004, אזי זכאותם לפנסיית זיקנה מקג"מ ומבטחים, צריכה להיקבע על פי פירוש מותאם ונותן תוקף להסכם הרציפות נוכח השינויים שחלו מאז 10/03. ... מעבר לכך צריכה גם להיקבע על פי חוק הפיקוח וההלכות הנהוגות בקרנות אלה מכוח התקנון האחיד, זאת לאור הנחת היסוד הראשונה, לפיה- הזכות הפנסיונית נקבעת על פי נוסח תקנון הקרן עובר לפרישה לגמלאות." ובהמשך נפסק, לאמור: "התמונה המצטיירת לאור הוראות חוק הפיקוח והתקנון האחיד הינה של שיטת חישוב אחידה של זכאות פנסיונית- שיטת הממוצעים, שיש ליישמה לפחות החל מהמועד הקובע; ועדיפות מכוח החוק שאינו בר התניה של שיטה זו לקביעת הזכאות הפנסיונית לאור הוראות התקנון האחיד, על פני כל הסדר או הסכם אחר. הסכם הרציפות הינו לענייננו בגדר הסכם אחר. ומשמכוח חוק הפיקוח נקבעה עדיפות התקנון האחיד על פני כל הסכם אחר ובכלל זה הסכם הרציפות; משמעות הדבר הינה, כי הסכם הרציפות אינו בטל, אלא בטלות רק הוראותיו הסותרות את התקנון האחיד. כך שיש לפרשו בהתאמה. למרות שאין שימוש במונח זה, אפשר לומר ש"המשכורת הקובעת" למעשה, של קרנות הפנסיה הוותיקות על פי התקנון האחיד, נקבעת בעיקרו של דבר על פי שיטת הממוצעים ולא על פי משכורת קובעת אחרת במוסד אחר, המשלם גימלה על פי שיעור משכורת קובעת גבוהה יותר הנגזרת מגובה השכר סמוך לפרישה. משכך נקבעת המשכורת הקובעת בתקנון האחיד מכוח התיקון לחוק הפיקוח, ולדרך זו עדיפות על פני כל הסכם או הסדר אחר לרבות הסכם הרציפות שנחתם מכוח תקנון הקרן הקודם, ...; בשני המקרים הללו- אין לחשב את המשכורת הקובעת בהתאם להסכם הרציפות, על פי המשכורת הקובעת הגבוהה יותר לפיו מחושבת הזכאות הפנסיונית במוסד המשלם, (לענייננו המדינה- מכוח חוק הגמלאות). באם ייאמר אחרת משמעות הדבר תהא העדפה בלתי מוצדקת של מבוטחי הקרן שאיתרע מזלם לפרוש לגמלאות כעובדי מדינה על פי חוק הגמלאות, לאחר עבודה בגוף בו הם בוטחו בקרן. ... מעבר לכך יודגש, שקביעת משכורת קובעת גבוהה מזו הנקבעת על פי התקנון האחיד בגין תקופת הביטוח בקרן, לא רק שהיא מנוגדת לחוק ולהוראות העדפה החד משמעיות שבו, אלא שהיא גם פוגעת בתכלית חוק הפיקוח של "יצירת אחידות במערך הזכויות", ולבד מאפליה בלתי מוצדקת כאמור בין חברי הקרן, היא גם מגדילה בהכרח, עקב אי השוויון בין זכויות חברי הקרן, את הגרעון האקטוארי של הקרנות הוותיקות". ובסיכום פסק דינו, קובע כב' השופט פליטמן, בזו הלשון: "הפירוש התואם את הסכם הרציפות לאור תיקון לחוק הפיקוח והתקנון האחיד, ככל שמדובר בקרן כמוסד משתתף, משמעו חישוב הגימלה על פי סעיף 12 להסכם הרציפות בכל מקרה, ולא רק במקרה בו המשכורת הקובעת במוסד המשלם נמוכה מזה שבמוסד המשתתף. במילים אחרות, מאז 10/03 ואילך כל מוסד, זה המשלם וזה המשתתף. חייבים כל אחד בתשלום גימלה על פי "ההוראות הנהוגות אצלו" ולא על פי המשכורת הקובעת במוסד המשלם". לאור פסק הדין בעניין קוריצקי, אין מנוס מלקבוע כי מאחר והתובעת פרשה לפנסיה לאחר שנכנס לתוקפו התקנון האחיד, הרי שהשתתפות מקפת בפנסיית התובעת, תיקבע על פי נוסח תקנון הקרן עובר למועד זה; דהיינו, על פי התקנון האחיד. בהתאם, יש לקבוע כי דין תביעת התובעת להפרשי גמלה להדחות. ובנוגע לפיצויי הלנת קצבה- התובעת טוענת כי בגין חודשים יוני- אוגוסט 2005 הינה זכאית לפיצויי הלנת הקצבה, מאחר ובחודשים אלו שולם לה רק חלק הגמלה המתייחס לתקופת עבודתה במדינה, כאשר הפרשי הגמלה בגין תקופת עבודתה בחוות הנוער הציוני שולמו לה רק בחודש 9/05 (סעיף 22 לתצהיר התובעת). אלא שבהתאם לסעיף 16א.(א)(3) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 אין לראות קצבת פרישה שמשולמת לעובד על ידי קופת גמל כמולנת, אם שולמה עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו מאה ושמונים ימים מיום שהעובד או המעביד הגיש את הבקשה לקצבה לקופת הגמל. התובעת פרשה לפנסיה ביום 1.6.05. זאת, כאשר גם לגירסתה, התובעת קיבלה את חלק הגמלה המתייחס לתקופת ביטוחה ממקפת בחודש 9/05. על כן ולאור האמור בסעיף 16א הנ"ל, אין לראות בתשלום קצבתה כמולנת והתביעה בהקשר זה, אף היא נדחית. ובאשר לתביעת התובעת ל"מענק שנים עודפות": סעיף 32 להסכם הרציפות (נ/2) קובע כי: "עובד עובר שפרש פרישת זקנה ואשר זכאי לשיעור קצבה העולה על 70% מהמשכורת הקובעת, עקב שירות בפועל במוסדות במשרה מלאה אחת (להלן- הקיצבה המרבית) במשך תקופה של 35 שנה לפחות (להלן: הזכאי) יחולו עליו ההוראות כדלקמן...". עוד קובע הסעיף כי: כל מוסד בו שירת העובד יהיה אחראי בתשלום החלק היחסי של המענק וזאת על פי הכללים הנהוגים בו לעניין תשלום בגין תקופה עודפת. וסעיף 39 (ז). לחוק הגמלאות (שהוא הסעיף הרלוונטי לענייננו, ולא סעיף 39(ו) כטענת ב"כ התובעת) קובע כדלקמן: "(ז) עובד שנתקיימו בו ארבעה אלה: (1) פרש מהשירות לאחר שהגיע לגיל 60; (2) הוא זכאי לגמלאות כפל לפי סעיף 32(א)(3) או (4), או לקצבת פרישה בנסיבות שחלים עליהן סעיפים 85 או 86, או היה זכאי להן לולא נסתיים שירותו בפטירתו; (3) תקופת שירותו בפועל מטעם המדינה, בין שחוק זה חל עליו ובין שחוק זה איננו חל עליו אך תקופת השירות מובאת בחשבון על פי סעיף 85, ותקופת עבודתו אצל מעביד אחר שחל עליה סעיף 86, וכן תקופת עבודתו שעליה העובד איננו זכאי לקצבה לפי חוק זה אלא לקצבה או לתשלום כיוצא בה כאמור בסעיף 32(א)(3) או (4), מצטרפות ביחד לתקופה של 35 שנים לפחות: (4) הוא זכאי לקצבה בשיעור המרבי בשל הקבוע בסעיפים 85 או 86 או על פיהם, או בשל האמור בסעיף 32(ב), או שהיה זכאי לה לולא נסתיים שירותו בפטירתו, יהיו הוא או שאיריו, לפי הענין, זכאים לפיצויי פיטורים, אף אם פרש מהשירות מרצון, בשל תקופת השירות העודפת על תקופות השירות המזכות אותו בקצבה בשיעור המרבי, או שהיו מזכות אותו כך לולא נסתיים שירותו בפטירתו, או על 35 שנים של שירות ועבודה כאמור בפסקה (3), הכל לפי הארוכה שביניהן (להלן - תקופת השירות העודפת). ... (ט) בסעיף זה - "שיעור מרבי" - השיעור המרבי של קצבת הפרישה שהיה משתלם לעובד אילו פרש ושאין עוד להגדילו על ידי דחיית הפרישה למועד אחר;". בדב"ע מט/2-7 (ארצי) חיים קארו - הממונה על תשלום הגמלאות (פד"ע כ 553) נקבע, כי תכליתו של חוק הגמלאות שמעניק פיצויי פיטורים עבור תקופת שרות העולה על 3 שנים, היא לפצות עובד עבור תקופת עבודה שאינה מניבה קצבה. לדידנו, הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראות הנ"ל, היא זו שמיטיבה עם הגימלאי ולפיה יש לראות בתובעת כמי שהיתה זכאית לשיעור הקצבה המירבי (75.18%) בשל צירוף התקופות. יצויין, כי גם לשיטתה של מקפת, התובעת היתה זכאית לקבל ממנה "מענק שנים עודפות" (ראה עדות של הגב' אסנת שושני, עמ' 21 לפרוטוקול שורות 16-19, נספח 3 לתצהיר הגב' שושני), ובהתאם העבירה מקפת את חלקה בתשלום המענק בסך כולל של 24,864.96 ₪. אם לא תזכה התובעת כעת במאומה, נמצא שהיא במצב נחות במשהו לעניין זה, ממצבה אלולא הסכם רציפות הזכויות. מטרת הסעיף היא לפצות עובד על תקופת שירות בפועל שלא הניבו קצבה. בסך הכל מצאנו כי שירותה של התובעת (שחובר לו יחדיו, מכוח הסכם הרציפות) עלה על השירות המירבי, וניתן להרחיב את הפירוש שניתן לסעיף, ולהחילו גם על מקרה מיוחד כמו זה של התובעת. מדובר בסכום שווה ערך לפיצויי פיטורים לגבי תקופה של 58 חודשים, שאותו על הנתבעות לשלם לתובעת. מכיוון שהצדדים לא התעכבו על חישוב כספי פרטני ו"חלוקת הנזק" ביניהם, אנו מסתפקים בהצהרה בלבד בנוגע לכך. סוף דבר: התביעה ברובה נדחית, ובשים לב לתוצאתה, כמו גם אופייה של התובענה, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור: תוך 30 יום. רצף בעבודה / רצף זכויותרציפות זכויות פנסיהפנסיה תקציביתפנסיהקרן פנסיה