קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת קצבת ילדים בגלל תושבות: 1. מדובר בתביעה שהוגשה בעקבות החלטת הנתבע מיום 6/6/07, כי אין לראות בתובעת תושבת ישראל החל מ-10/12/00, יום נישואיה לתושב השטחים. הנתבע ציין במכתב הדחייה כי הסיבה לשלילת מעמד התושבות של התובעת נעוצה בעובדה כי לא אותרה בכתובת שפורטה בהצהרתה, לא הוגשה מטעמה בקשה לאשרת שהייה לבעלה וילדיהם המשותפים אינם משובצים במערכת החינוך. 2. מדובר בתובעת נושאת תעודת זהות ישראלית, שנישאה ביום 10/12/00 למר דאוד מוחמד אבו דאהוק (להלן: "הבעל"), שהינו תושב השטחים. 3. מנישואים אלה נולדו לבני הזוג 3 ילדים בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, הרשומים בתעודת הזהות של התובעת ושנולדו ב-10/6/03 (הדיל), ב-15/10/04 (אמאני) וב-1/12/06 (עומר). 4. התובעת טוענת כי מתגוררת דרך קבע בבית הוריה בפזורה הבדואית של שבט אבו רביעה על יד כסייפה. 5. הבעל מתגורר מחוץ לשטחי מדינת ישראל, שכן אינו בעל רישיון שהייה בארץ. בשנת 2001, טוענת התובעת כי הגישה בקשה לאיחוד משפחות ו/או לאשרת שהייה (ת/4 ו-ת/5 לתצהיר התובעת), אולם משרד הפנים סירב לבקשתה. 6. התובעת רשומה בקופ"ח כללית בערד, ילדיה קיבלו את כל החיסונים בטיפת חלב בערד (פנקסי החיסונים צורפו כת/6 לתצהיר התובעת). התובעת וילדיה רשומים בקופ"ח כללית בערד. 7. לתובע חשבון בבנק הדואר באמצעותו קיבלה את גמלאות הנתבע. 8. בעקבות החלטת הנתבע, נשללה זכאות התובעת להמשך קבלת קיצבת הבטחת הכנסה וקיצבת ילדים. 9. ביום 14/11/06 הגישה התובעת תביעה להבטחת הכנסה (נ/2) בהיותה בחודש התשיעי להריונה וציינה כי אינה עובדת, כי בעלה אינו עובד ואין לו אישור שהייה ומבקרת אותו פעם פעמיים בשנה והילדים אינם לומדים בבית ספר ונמצאים בחזקתה. כן הוסיפה בכתב ידה ובחתימתה כי מתגוררת עם ההורים. 10. בעקבות הגשת התביעה הגישה התובעת, לפי בקשת הנתבע, תצהיר בו ציינה כי מתגוררת בפזורה של כסייפה ומאחר ואין לה כתובת מדויקת מבקשת כי דברי הדואר יומצאו לה לת.ד. 315 בערד. (תצהיר מיום 25/3/07). 11. לגרסת התובעת, מעולם לא ניתקה את מרכז חייה ממקום מגוריה בבקעת הקנאים מאז נולדה (עמ' 9 לפרוטוקול). כי מעולם לא הייתה לה כוונה לעזוב את מרכז חייה בארץ ואת משפחתה ובקשתה לאיחוד משפחות מצביעה על כוונה זו. כמו כן נטען כי לא עשתה כל פעולה ממנה ניתן להסיק כי העתיקה את מרכז חייה ליהודה ושומרון, מקום מגורי הבעל. 12. התובעת העידה, כי מתגוררת באוהל ליד אוהל הוריה בפזורה הבדואית בבקעת הקנאים, אך אינה יודעת לאיזה מועצה מוניציפאלית שייכת בקעת הקנאים, שכן מעולם לא בחרה ולא התעניינה בבחירות. (עמ' 5 לפרוטוקול). 13. התובעת נישאה לבעלה בבית הדין השרעי במצוות אביה. הבעל הוא בן דודה מצד אביה. התובעת מעולם לא עברה להתגורר עם הבעל ועל מנת לשמור על קשר זוגיות ועל קשר ההורות בין הבעל לילדים, ביקרה את הבעל בתחילה פעם בשנה ובשנתיים האחרונות מבקרת פעם עד פעמיים בחודש. בנוסף הבעל נכנס לגבולות הארץ ללא אשרה כשוהה בלתי חוקי. (עמ' 8 לפרוטוקול) 14. לטענת התובעת, חוקר המוסד לא הצליח לאתר את מקום מגורי הוריה, שכן ביצע חקירה שטחית ורשלנית ולא דאג לחפשה גם בבקעת הקנאים. (עמ' 11 לפרוטוקול) 15. הנתבע בכתב ההגנה חזר על הנימוקים שפורטו במכתב הדחייה ושהובילו את פקיד התביעות לשלול את מעמד התושבות של התובעת החל מיום נישואיה, היינו העובדה כי לא נמצאה בכתובת המגורים שמסרה לנתבע, לא צורפה בקשה לאיחוד משפחות ולא נמצאו נתונים על שילוב ילדי התובעת במסגרת חינוכית כלשהי. 16. הנתבע מפנה בסיכום טענותיו לדו"ח סיכום החקירה של חוקר המוסד (נ/1), לגרסאותיה השונות של התובעת בדבר מקום מגוריה, ולעובדה שלא נמצאה בכתובת שמסרה. בנסיבות אלה, טוען הנתבע הועבר הנטל לתובעת להוכיח טענתה בדבר תושבות. המסגרת המשפטית 17. שאלת התושבות הינה שאלה שבעובדה. הנטל להוכיח את עובדת התושבות מוטל על הטוען לה (דב"ע נב/100-0 המוסד לביטוח לאומי - אמנה אערער פד"ע כה 107, 111). 18. הרישום בתעודת הזהות של אדם הוא לא רק אמצעי זיהוי אלא גם ראיה לגבי מקום מגוריו, ראיה הניתנת לסתירה (דיון נה/132-0 המוסד לביטוח לאומי - חלואני מלכה עלי פד"ע כט' 197, 199). 19. במקרה שהתובע הוא בעל תעודת זהות ישראלית, הנטל להוכיח שאין הוא תושב ישראל רובץ על כתפי המוסד (דב"ע נו/229-0 נאסר נוואל - המל"ל (לא פורסם); עב"ל 1326/01 עזבון המנוח ראשד אבי עסב - המוסד לביטוח לאומי מיום 14.8.03 (לא פורסם) ; עב"ל 339/97 עזבון המנוח עובד שישא ז"ל - המוסד לביטוח לאומי ואח' (לא פורסם) ).ב  20. לפיכך, תחילה, לא על התובעת להוכיח, כי הינה תושבת ישראל אלא על המוסד לביטוח לאומי להפריך החזקה ולהוכיח, כי אינה תושבת. אולם על אף עובדה זו ולאור הפסיקה, כי מי שטוען לתושבות עליו מוטל הנטל, להצביע על מקום מגורי קבע בתוך מדינת ישראל ואין התובעת יכולה להסתמך רק על רשום במרשם האוכלוסין. לפיכך הדיון בבית הדין מתמקד גם סביב למקום מגורים זה. אם המוסד לביטוח לאומי יצליח לשכנע את בית הדין, כי התובעת אינה מתגוררת דרך קבע היכן שהיא טוענת, אזי, הנטל עובר לתובעת להוכיח, כי מקום מגורי הקבע שלה בתוך מדינת ישראל (דב"ע 97/ 3-7 נאיל עוויסאת נ' המל"ל (לא פורסם) ). 21. "בחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, זיקה שיש בה להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום שבו הוא חי שזה ביתו (דב"ע מה/ 73-04 עיידה - המוסד, פד"ע יז' עמ' 79, דב"ע נא/43-0 חאלדיה פאוזי - המוסד, פד"ע כג' עמ' 36; דב"ע נ"ה/ 132-0 המוסד לביטוח לאומי - מלכה עלי, פד"ע כט, 197) ויישום המבחן תוך שימת דגש על המטרות והשיקולים של הבטחון הסוציאלי. מכאן, כי על-מנת שפלוני יחשב כתושב, ישראל צריכה להיות ביתו של התושב ולא מקום ישיבה ארעי (דב"ע מד/10-0 המוסד - רחמים אקדאס, פד"ע טו' עמ' 417). 22. יש להדגיש, כי אם בסוף ההליך מעריך בית הדין שהוכחות הצדדים הן שקולות ומאוזנות, כי אז יכריע בית הדין לטובת המבוטח, למרות היותו התובע בתובענה (דב"ע נב/100-0 שצוטט לעיל ודב"ע נה/19-0 פאתנה שעבנה נ' המוסד פד"ע כט 133). 23. כאשר לא ניתן לקבוע ממצא ודאי לגבי מקום המגורים ומדובר בתובע בעל תעודת זהות ישראלית - הספק פועל לטובתו ולחובת המוסד (עב"ל 1326/01 שצוטט לעיל). ומן הפרט אל הכלל 24. התובעת במקרה הנדון הינה אזרחית ישראלית, נושאת תעודת זהות ישראלית ולפיכך עומדת לה חזקת התושבות והנטל להפריח חזקה זו מוטל על כתפי המוסד לביטוח לאומי. אולם, אם הנתבע ישכיל להוכיח כי התובעת אינה מתגוררת בכתובת שמסרה כמקום מגוריה, כי אז עובר הנטל לכתפי התובעת להוכיח כי מקום מגוריה הקבוע אינו בתחומי המדינה. 25. הנתבע טוען מספר טענות להוכחת גרסתו, כי התובעת אינה מתגוררת בכתובת אשר מסרה לנתבע ככתובת מגוריה. 26. התובעת מסרה בהצהרתה מיום 6/2/07, כי מתגוררת בפזורה הבדואית ליד כסייפה אצל הוריה בשבט אבו רביעה. כתובת זהה נמסרה גם בתביעתה לגמלת הבטחת הכנסה וכן בכתב התביעה שהוגש בתיק הנוכחי, לרבות תצהיר מיום 25/3/07 וכן כתובת למשלוח דברי הדואר לת.ד. 315 בערד. 27. על סמך נתונים אלה, ערך חוקר המוסד חקירה סביבתית לאיתור מקום מגוריה של התובעת או של מי מבני משפחתה בחקירתו מיום 24/5/07, היינו בעוד בטרם הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין, חקירה שבעקבותיה נשלל מעמדה של התובעת. 28. התובעת מצאה לנכון לציין לראשונה רק בתצהירה במקום עדות ראשית, כי מתגוררת בבקעת הקנאים (סעיף 2 לתצהירה) כאשר מעדותו של חוקר המוסד עולה כי מדובר במקום המרוחק כ-10 - 12 ק"מ מהמקום בו ניסה לאתר את מקום מגוריה של התובעת על פי הנתונים שמסרה קודם לכן (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 7/10/08). 29. בנסיבות אלה הביקורת שפירטה התובעת בסיכום טענותיה על חקירתו של חוקר המוסד, אינה מקובלת עלינו ולא ניתן לומר כי מדובר בביקורת שטחית או רשלנית, כאשר חוקר המוסד העיד כי מכיר את המקום וככל שעולה מעיון בסיכום החקירה ומעדותו בפנינו, הוכח כי עשה ככל שביכולתו, בנתונים הסביבתיים, כדי לאתר את התובעת בכתובתה, שנמסרה לנתבע, בה לא צויין כלל מגורים בבקעת הקנאים. 30. באשר לטענת הנתבע כי מכתבים שנשלחו לתובעת על ידיו חזרו בציון "לא ידוע" ו/או "לא נדרש", אין בהם כדי לקבוע כי התובעת אינה מקיימת את מרכז חייה בכתובת אותה מסרה לנתבע, שכן מאישורי המסירה שצורפו לתיק, לא ניתן לקבוע לאיזו כתובת נשלחו המכתבים. 31. יחד עם זאת, מכתב הדחייה בדבר שלילת תושבות התובעת נשלח לתובעת על פי כתובתה בשבט אבו רביעה ללא ציון מספר ת.ד. והתקבל אצל התובעת, שכן הגישה תביעתה הנוכחית לבית הדין. 32. עוד נדגיש כי כאשר התובעת הייתה מודעת לטענת הנתבע לא מצאה לנכון להביא לעדות מהימנה לתמיכה בגרסתה, היינו עדות נוספת בדבר מקום מגוריה הקבוע, היינו עדות מפי מי מהוריה, או שכניה, או עדות אובייקטיבית אחרת. 33. טענת התובעת כי אחיה התייצב בדיון קודם (שנדחה) כדי להיחקר על תצהירו, אין בה די, שכן בדיון הנוכחי לא התייצב האח. בא כוחה של התובעת הצהיר בתחילת הדיון כי האח לא התייצב שכן נמצא בחו"ל. טענה זו נסתרה על ידי הנתבע שצירף לסיכום טענותיו את דו"ח ביקורת הגבולות על שם האח ממנו עולה כי אין להסיק עובדה זו. זאת ועוד. התובעת בעדותה טוענת כי האח לא התייצב שכן לא ידע על מועד הדיון. (עמ' 6 לפרוטוקול) 34. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, עולה כי גרסת התובעת בדבר מקום מגוריה בבקעת הקנאים, לא פורטה בכתבי תביעותיה לנתבע, אלא במסגרת תצהירה במקום עדות ראשית ועובדה זו, אם אכן נכונה, מסבירה את תוצאות החקירה הסביבתית של החוקר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מכתב הדחייה שנשלח לכתובתה בשבט אבו רביעה התקבל. מאידך, לא הובאה ראיה אובייקטיבית מטעם התובעת באשר למקום מגוריה המדויק שטענה לו וכל אלה מובילים למסקנה, כי אכן קיים ספק בדבר מקום מגוריה הקבוע של התובעת. 35. למרות האמור לעיל, נקדים ונאמר בשלב זה, כי אין די בספק זה ובראיות שפורטו לעיל ושהובילו למסקנה זאת כדי לדחות את תביעת התובעת מכמה טעמים שיפורטו להלן ובשים לב לעובדה, כי מדובר תובעת הנושאת תעודת זהות ישראלית, שכן גם אם קיים ספק, הספק הוא לטובתה על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שצוטטה לעיל. 36. ראשית נציין כי הנתבע שלל את מעמד התושבות של התובעת ממועד נישואיה, גם בשל העובדה כי לא השכילה להוכיח כי פנתה בבקשה לאיחוד משפחות או למתן אשרת שהייה לבעל. טענה זו לא הוכחה מפי הנתבע. התובעת טוענת כי אכן הגישה בקשה (ת/4 ות/5 לתצהירה) וכן העידה כי ציינה עובדה זו במסגרת תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה (נ/2). 37. ובאשר לנימוק הנוסף שנטען מפי הנתבע כי ילדיה אינם משובצים במערכת החינוך. הוכח כי מדובר בילדים קטינים וטענת התובעת כי בשל עובדה זו, לרבות מקום מגוריה והנהוג במגזר הבדואי, המשיכה להחזיק ילדיה הקטינים בבית - מקובלת וסבירה בנסיבות העניין. 38. ערים אנו לעובדה, כי התובעת בתביעתה לגמלת הבטחת הכנסה שהוגשה בשנת 2006, ציינה כי מבקרת את בעלה פעם או פעמיים בשנה, אך גם אם הובהר במהלך עדותה כי בתקופה האחרונה, בשל שיפור במצב הבטחוני, מבקרת את הבעל עם ילדיה פעם או פעמיים בחודש (עמ' 8 לפרוטוקול), אין די בכך כדי לשלול את מעמדה לתקופה רטרואקטיבית של 6 שנים. 39. התובעת ציינה בעדותה כי בתחילה, היינו סמוך למועד נישואיה, ביקרה את הבעל פעם בשנה, שכן פחדה מהמצב בגדה. מדובר בטענה הגיונית וסבירה בשים לב למצב הבטחוני ששרר אז. כמו כן הסבירה כי באותה עת שנישאו "המצב היה יותר טוב והוא יכול לבוא לפה לבקר, אחר כך נהייה יותר קשה" (עמ' 8 לפרוטוקול), וכיום העידה התובעת כי הבעל נכנס ללא אישורים אך מפחד לעשות כן. גם טענה זו הינה טענה סבירה. 40. עוד הוסיפה התובעת, ועדותה לא נסתרה, כי עד לפני שנתיים (ממועד עדותה) ביקרה את הבעל פעם או פעמיים בשנה גם בשל דמי הביטוח שקיבלה. גם עדות זו לא נסתרה. 41. כמו כן, טענת התובעת כי הבעל הוא זה שבא לבקר אותה - לא נסתרה והינה סבירה והגיונית. 42. היינו הוכחה מערכת של ביקורים בין בני הזוג אשר אין בה כדי לקבוע כי בעקבותיהם יש לשלול מעמדה של התובעת כתושבת רטרואקטיבית ממועד נישואיה, בטענה כי ממועד זה מרכז חייה ומקום מגוריה הקבוע היה בגדה. 43. זאת ועוד. התובעת צירפה לכתבי טענותיה את פנקסי החיסונים של ילדיהם המשותפים של בני הזוג, מהם עולה כי דאגה לחסן את כל הילדים בארץ בממוצע פעמיים בשנה החל משנת 2003. 44. טענת הנתבע כי התובעת דאגה לעשות כן רק בשל רצונה לקבל טיפול הרפואי לילדיה בגבולות הארץ, לא הוכחה. 45. ולבסוף יצוין כי לא הוצגה בפנינו כל ראיה או עדות ממנה ניתן להסיק כי התובעת ממועד נישואיה העתיקה את מרכז חייה לגדה. 46. מדובר בתובעת הנושאת תעודת זהות ישראלית, ולפיכך נטל מוגבר חל במקרה זה על הנתבע להוכיח טענתו בדבר שלילת מעמד התושבות ובפרט שלילת המעמד רטרואקטיבית למשך תקופה כה ארוכה. כל שהוכח כי במאי 2007 לא ניתן היה לאתר את התובעת בכתובת מגוריה. 47. במכלול הראיות שהוצגו בפנינו, לא ניתן לקבוע כי התובעת כאזרחית ישראלית ניתקה את מרכז חייה ועברה להתגורר בגדה וכי ביקוריה בארץ נעשו רק לשם קבלת טיפול רפואי או צרכים אחרים. דברי דואר שנשלחו לכתובתה בשבט אבו רביעה התקבלו (מכתב הדחייה). אין להתעלם מנסיבות המקרה הספציפי באשר לאורח חייה של התובעת ובאשר לטענתה כי המשיכה להתגורר ליד הוריה למרות נישואיה, שכן מדובר בתושב השטחים ללא אישור שהייה. 48. מסקנתנו כי גם אם ההוכחות והראיות שקולות ומאוזנות יש להיעתר לתביעה. ובכל מקרה גם אם מדובר בספק, על פי הפסיקה שפורטה לעיל, הספק פועל במקרה זה לטובת התובעת ואין לקבוע כי יש לשלול את מעמד התושבות של התובעת ממועד נישואיה, רק בשל תוצאות חקירת החוקר במאי 2007. 49. לפיכך התביעה מתקבלת ומכתב הנתבע מיום 6/6/07 - בטל. 50. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 2,500 ₪ + מע"מ. קטיניםמשרד הפניםקצבת ילדיםתושבות