קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במהלך טיול מהעבודה: 1. התובעת, עובדת "בזק" עותרת בתביעתה דנן להכיר בפגיעה ברגלה, שאירעה ביום 10.10.05, במהלך טיול מחלקתי של מוקד 166 בבזק, כ"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. המל"ל דחה את התביעה מן הנימוקים דלקמן: "מדובר בפעילות חברתית שאורגנה ביוזמת העובדים ובמימון חלקי של העובדים. כמו כן, הפעילות התקיימה מחוץ למקום העבודה ומחוץ לשעות העבודה ולא הוכח שלמעבידך עניין ריאלי בקיומה. בנסיבות אלה, לא נמצא שהפעילות החברתית נילווית לעבודה. על כן לא תחשב כתאונת עבודה." (ראה מכתב הדחייה מתאריך 11.6.06, צורף לתביעה). להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדויות הצדדים ומראיותיהם 3. התובעת עובדת בבזק החל משנת 1974, כנציגת שירות/טלפנית במחלקת מוקד שירות 166 (להלן - המחלקה) . ככלל , העבודה במחלקה היא במשמרות. התובעת עבדה בימים א,ב,ג החל משעה 7.00 ועד 15.30 ובימים ד', ה' היא עבדה החל משעה 12:00 ועד 20:00. 4. בתאריך 10.10.05 , עבדה התובעת במשמרת בוקר. האוטובוס אשר הסיע את המטיילים יצא לדרך בשעה 15:30, קרי - לאחר שעות העבודה. 5. הטיול לא היה "על חשבון" ימי חופשה ולעובדים לא שולם שכר בגין שעות הטיול. לא נעלמה מאתנו עדות התובעת , כי הגם שלא עבדה כביכול משמרת מלאה ביום הטיול משהחתימה לטענתה את כרטיס הנוכחות כבר בשעה 15:00 , היא לא חוייבה בגין מחצית "שעת החסר", אולם - לא זו בלבד שלא הובאו כל תימוכין לטענה, אלא שעיון בגליון הנוכחות אשר הומצא מטעם "בזק" מעלה, כי ביום בו מדובר עבדה התובעת משמרת מלאה ומכל מקום , אין כל ציון בדו"ח המעיד על חסר שעות עבודה, אף לא מחצית השעה. בכך ממילא נשמט הבסיס לטענתה הנוספת בדבר תשלום ששולם לה לכאורה עבור מחצית השעה. 6. בהתייחס למסלול הטיול, מטרתו והיוזמה לעריכתו העיד מר גביזון שמואל (להלן - "מר גביזון"), מי שהיה מנהל המחלקה בתקופה הרלבנטית: "... הרעיון עלה מן העובדים שהיו מעוניינים לבקר בקברי צדיקים לפני יום כיפור ולקבל ברכה וגם יום שיכול לשמש לגיבוש המחלקה. זה היה טיול של המחלקה בלבד עם אפשרות לצרף בני משפחה. לא מדובר בטיול של כלל עובדי בזק, אלא של המחלקה בלבד... במחלקה היה צוות ממונה על תרבות, בן 3 אנשים. הצוות בא אלי והם ישבו איתי, הייתי מנהל מחלקה, ממונה על הכל. העובדים באו וביקשו לצאת לטיול... מדובר בטיול פרטי של המחלקה. זה היה המשך של הרבה טיולים שעשינו במחלקה לגיבוש". (ראה בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 11-15; עמ' 6, שורות 1-3; עמ' 7, שורה 13 ). עדותו זאת לא נסתרה. 7. בהודעתו לחוקר המל"ל ציין מר גביזון, כי מספר עובדים אכן הביאו עמם בני משפחה. בעדותו בביה"ד לא זכר עוד אם אכן השתתפו בני משפחה בטיול אך ציין, כי הצטרפו שני גמלאים. מכל מקום, אין מחלוקת, כי העובדים הורשו לצרף בני משפחה. אין גם מחלוקת, כי מדובר בטיול של עובדי המחלקה בלבד, לא השתתפו בו עובדים ממחלקות אחרות ואין מדובר בטיול של כלל עובדי "בזק". 8. לא היתה חובת השתתפות בטיול. מקרב סה"כ 75 עובדי המחלקה השתתפו בטיול 43 עובדים בלבד. עובדים שהיו משובצים לעבודה במשמרת בוקר ולא יצאו לטיול, שובצו לעבודה באותו יום במשמרת הצהריים, החל מן השעה 11.00 עד 19.00 והחליפו את חבריהם אשר ביקשו לצאת לטיול, כמתחייב במקום עבודה המעניק שירותים לציבור "סביב השעון". טענת התובעת , כי העובדה שהעובדים הנותרים, אשר לא השתתפו בטיול, התבקשו להחליף את חבריהם ששהשתתפו בו ושובצו לעבודה במשמרת הצהריים, מעידה כביכול על כך כי מדובר ב"כפייה" מטעם המעביד להשתתף, שאם לא כן "נענש" העובד הנותר במחלקה - אינה מקובלת עלינו. כאמור, מטבע הדברים, עת מדובר במחלקה הנותנת שירות ציבורי בכל שעות היממה ועת לא כל העובדים מבקשים להשתתף בטיול, אך מצופה כי אלה שאינם יוצאים - יטו שכם ויאיישו את העמדות של העובדים האחרים. אין בכך כל פעולת "ענישה" או "כפייה" ואין ללמוד מכך דבר וחצי דבר על "חובת" השתתפות בטיול אשר נכפתה על העובדים. בנוסף מקובלת עלינו עדות מר גביזון, שהשיב בשלילה לשאלה אם היתה כפייה על העובדים לצאת לטיול ועמד על כך, כי "אין אפשרות לכפות דבר כזה, כי זה טיול לפי רצון טוב ולא הכרח". בתגובה לטענת התובעת והעדה מטעמה, הגב' מרום חנה, כי "לחץ" על התובעת כביכול לצאת לטיול, הוסיף מר גביזון והעיד: "...לא זכור לי דבר כזה. יתכן ועודדתי אותה לצאת. אני לא יכול לאלץ ולהכריח. אני מכיר את הגב' חנה מרום. אם אתה אומר לי כי גם היא העידה ששכנעתי אותה לצאת לטיול אני חוזר על תשובתי הקודמת. אני לא יכול ללחוץ על אנשים, אני רק יכול לעודד ולהמליץ. גם לא איימתי עליהן שאעניש אם לא יצאו לטיול... נכון שהאלטרנטיבה היתה לעבוד במשמרת של שעות הטיול... ההנחיה שלי ושל צוות הניהול היתה שמי שעובד בוקר ולא יוצא, יעבוד במשמרת אחה"צ". עדותו זאת מקובלת עלינו לחלוטין. ברי , כי ככל שמר גביזון ו/או סגנו עודדו עובדים לצאת לטיול או המליצו להם להשתתף בו , אף בכך אין בכך משום "כפייה" או "לחץ" על העובדים. כאן המקום לציין, כי לאחר ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ התובעת לצרף לתיק תצלום כתבה מעתון ידיעות אחרונות אשר פורסמה בתאריך 14.9.08, לפיה הופעל כביכול "לחץ" של וועד עובדי בזק על העובדים להתפקד למפלגה פוליטית כלשהי. ב"כ התובע טען כי יש בכתבה זאת כדי לתמוך בגרסת התובעת והעדה מטעמה בדבר לחץ שהופעל על עובדי המחלקה להשתתף בטיול. ב"כ המל"ל התנגד לבקשה בעמדו על כך , כי אין כל רלבנטיות לכתבה למושא הליך זה , מה גם שמדובר בכתבה עיתונאית שעיקרה תלונות אנונימיות , שאין לדעת פשרן, אמיתותן ומי עומד מאחריהן ובשים לב , בנוסף, כי הכתבה מתייחסת לוועד עובדי בזק וננקב בה שמו של חבר וועד שאין לו כל נגיעה להליך דנן. כך בנוסף ומעבר לעובדה, כי צירוף הכתבה עם תום שלב הראיות אינה מאפשרת חקירה נגדית , אף לא של הכתב. התנגדותו של המל"ל מקובלת עלינו מטעמיה ומשכך, מובהר בזאת, כי הבקשה לצירוף הכתבה - נדחית. נוסיף, כי הדרך היתה פתוחה בפני התובעת להזמין עדים ולהביא ראיות בשלב ההוכחות, בהתייחס לטענתה בדבר "לחצים" שהופעלו עליה לכאורה להשתתף בטיול, כחלק מ"שיטה" שננקטה במחלקה (כך לטענתה). התובעת לא עשתה כן, הגם שהיתה מיוצגת בהליך זה ואין לה אלא להלין על עצמה לעניין זה. 9. עלות הטיול - האוטובוס, המדריך וארוחת הצהריים למטיילים, מומנו מן הקופה הפרטית של המחלקה וע"י העובדים, בחלוקה של 2/3, דלקמן: העובדים שילמו כל אחד סך של 150 ₪ במזומן וקיבלו החזר בסך של 100 ₪ בצורת תווי קנייה מקופת המחלקה. מר גביזון הבהיר לעניין זה, כי מדובר בתווים אישיים שניתנו לצוות הניהולי של המחלקה כתגמול מכירות. עוד הבהיר, כי הצוות הניהולי קיבל החלטה משותפת, לפיה יוותר על התווים וכי אלה יופקדו בקופה מחלקתית לשימוש צרכי המחלקה, דוגמת - טיולים, מסיבות, גיבושים מחלקתיים. כך העיד לעניין זה: "כל עובד נתן 150 ש"ח מזומן וקיבל 100 ש"ח החזר בצורה של תווים, שזה כאילו השתתפות המחלקה. זו לא השתתפות של המעביד, אלא של המחלקה. ... התווים בהם השתמשנו לפעולות רווחה הם התווים מן הסוג השני, שחולקו כאמור לצוות הניהולי של המחלקה. אני מסביר עוד, בתשובה לשאלה האם הצוות הניהולי לא קיבל אם כן תווים על בסיס אישי ככל עובדי המחלקה ואני אומר, כי הצוות הניהולי וויתר על קבלת תווים אישיים ולגביו פעלו כפי שהעדתי לעיל על דרך חלוקת התווים לצוות הניהולי ששימשו לרווחת עובדי המחלקה... הוויתור של מנהלי המחלקה ... לא היה על דעת הנהלת בזק, זה היה על פי החלטה פנימית של הצוות הניהולי במחלקה" (ראה עדותו בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 26-28; עמ' 5, שורות 10-18). (כל ההדגשות - אינן במקור, ע.ק). 10. כאמור, המטיילים יצאו לדרך בשעה 15.30 לכיוון טבריה לקברי צדיקים משם המשיכו למסעדה , בה סעדו ארוחת צהרים והמשיכו בדרכם לקברי הצדיקים בצפת. לערך בשעה 23:00, החליקה התובעת ושברה את רגל ימין. התובעת פונתה ע"י מר גביזון, ברכבו הפרטי, לבית החולים רמב"ם, שם נותחה. הכרעה 11. השאלה העומדת להכרעה היא , אפוא, האם הטיול הוא בגדר "פעילות נלווית" לעבודתה של התובעת. בפתח הדברים נזכיר את עיקרי ההלכה הפסוקה בסוגייה בה עסקינן. בעב"ל 91/99 אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209 נדונה הסוגייה בהרחבה ובית הדין הארצי עמד על כך , כי : "לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כפעולה נלווית לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה בין האירוע לבין המפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד , לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה המפעל. לשם כך תידרש , בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצ"ב סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לעבודה במפעל. בהקשר זה לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי , לבין האירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים , בין בעצמו ובין בשיתוף העובדים , או עם המעביד. בכל מקרה תוכרע הכף, בסופו של דבר, בשים לב לנסיבותיו של המקרה וכאמור למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו". בעב"ל 1173/00 רונית עטר - המוסד לביטוח לאומי , הוסיף ביה"ד הארצי וקבע, בהתייחס לאינטרס של המעסיק בקיום הפעילות הנלווית, כי יש לבחון האם זהו אינטרס ישיר של המעביד שמחזק את הזיקה למקום העבודה - כאשר המעביד מחליט, לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו כמעביד, אילו ארועים מהווים חלק אינטגראלי מכלל פעילותו של המפעל ובהתאם הוא היוזם, המארגן והמממן אותם, או - שמא מדובר באינטרס משני בלבד של המעביד - כאשר היוזמה היא של הוועד - בהקצאת הכספים, בייזום ובארגון הארועים. ככל שההחלטה הבלעדית ו/או העיקרית נתונה בידי הוועד, הרי שאינטרס המעביד באותם אירועים הולך ומתרחק, והופך לעקיף. עוד נקבע, כי פגיעה במהלך טיול שהעובדים משתתפים בעלותו, טיול שניתן לצרף אליו בני משפחה ואין חובת השתתפות בו - לא יוכר כתאונה בעבודה (ראה: דב"ע נד/290-0 המל"ל - אסתר זינתי (לא פורסם) . מן הכלל אל הפרט. 12. בבחינת מכלול נסיבות העניין כמתואר לעיל ובשים לב להלכה הפסוקה הגענו למסקנה, כי הטיול אליו יצאה התובעת בתאריך 10.10.05 ובמהלכו נפגעה, אינו בגדר "פעולה הנלויית לעבודה". מדובר בטיול מחלקתי פרטי של המחלקה , אותו יזמו עובדי המחלקה והשתתפו בו העובדים אשר חפצו בכך, מבלי שהיתה חובת השתתפות. הטיול מומן ע"י עובדי המחלקה וקופתה הפרטית , הוא אורגן ע"י שלושה מעובדי המחלקה הנמנים עם צוות התרבות של המחלקה במסגרת פנים מחלקתית (אף לא ע"י ועד העובדים המייצג את כלל העובדים או במימונו) , העובדים יצאו לטיול לאחר שעות העבודה, עם תום יום העבודה, בזמנם הפנוי מבלי ששולם להם שכר לשעות הללו. עובדי המחלקה היו רשאים לצרף בני משפחה ומנגד - הטיול לא היה פתוח לכלל עובדי בזק, אף לא לעובדים ממחלקות אחרות כלשהן. בנסיבות אלו אין לומר, כי לבזק, כמעסיק, היה אינטרס כלשהו בטיול אליו יצאו עובדי המחלקה, אף לא אינטרס משני. בטרם סיום נעיר, בהתייחס לטענת התובעת כי "מנהלת האגף ידעה ולא התנגדה לטיול" - ובכך, לשיטתה, יש כדי להעיד על אינטרס המעסיק בקיומו של הטיול - אין בידנו לקבלה משהוכח, כאמור, כי לבזק כמעסיק לא היה כל חלק ביזמה לעריכת הטיול, בתכנונו, בארגונו או במימונו. ידיעת מנהלת האגף מתחייבת למען הסדר הטוב ותו לא. 13. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר - התביעה נדחית. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 14. לצדדים הזכות להגיש ערעור על פס"ד זה, לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. השעיהתאונות בטיולים