קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר הוצאות נסיעה לעובד: 1. לפנינו תביעה לקבלת החזר הוצאות נסיעה ורכב ולקבלת פרמיות, אותה הגיש התובע נגד מעבידתו בגין השנים 2000 ו-2001. הרקע העובדתי 2. התובע עבד כפקיד בבית משפט השלום בפתח תקווה מאז שנת 1961 ועד לפרישתו מהעבודה, ביום 31.12.03. 3. במסגרת תפקידו של התובע אושר לו החזר הוצאות נסיעה ברכב על בסיס תקן רכב שירות ד', וכן החזר הוצאות ביטוח ואגרת רישוי לרכב. כמו כן, היה זכאי התובע לקבלת שכר עידוד (פרמיות) בגין עבודתו. זכאותו זו של התובע קמה לו מכוח הוראות התקשי"ר והוראות חשכ"ל. 4. תשלום הפרמיות והחזר הוצאות הרכב לתובע היה מותנה בהגשת דו"חות חודשיים באופן שוטף ע"י התובע, לגבי שעות הנוכחות שלו בעבודה והשימוש שביצע ברכב. אין חולק כי התובע לא העביר לנתבעת דיווחים חודשיים כאמור עבור השנים 2000 ו-2001 במועד, וכי הפרמיות והחזר ההוצאות אכן לא שולמו לו עבור שנים אלה. 5. התובע העביר לבסוף את הדו"חות החודשיים עבור השנים 2000 ו-2001 למנהלת מחלקת משכורות בהנהלת בתי המשפט, סימונה פרנסיס, רק ביום 6.8.03. את הקבלות על תשלום ביטוחי רכב ואגרות רישוי עבור השנים הרלוונטיות לא העביר התובע לנתבעת, אך הגישם כראיה במסגרת ההליך המשפטי, לאחר הגשת תביעתו. 6. במכתבו של התובע לנתבעת מיום 6.8.03 (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה), הודה התובע כי בין החודשים אפריל 1999 ואוקטובר 2001 לא דיווח באופן שוטף על הפרמיה ועל השימוש ברכבו, וזאת בשל סיבות אישיות. התובע טען במכתב כי כעת, לאחר שחלק מבעיותיו בא על פתרונו, עלה בידו להכין דיווח מתאים, והוא ביקש קבלת התשלומים באופן רטרואקטיבי, בהתבסס על דיווח זה. 7. ביום 28.4.04 נענה התובע ע"י גב' פרנסיס במכתב, בו נדחתה בקשתו לקבלת ההחזרים (מכתבה של גב' פרנסיס צורף כנספח ג' לכתב ההגנה). גב' פרנסיס השיבה לתובע כך: "... הוראות החשב הכללי בחוזר שכר 9/98 מיום 18.5.1998... בסעיף 5א' מתייחס לתשלומים כנ"ל שישולמו באורח רטרואקטיבי של 6 חודשים בלבד, ובמקרה דנן זה אינו רלוונטי כלל. כמו כן מצ"ב 3 מכתבים שנשלחו אליך במועדים שונים לעניין התשלום הרטרואקטיבי, מכתב אחד מיום 18.2.99, מכתב שני מיום 16.1.01, מכתב שלישי מיום 18.2.02, וכולם מזכירים לך את חשיבות הדיווח השוטף. אילו היית מתייחס למכתבים שנשלחו אליך, לא היינו מגיעים למצב זה כלל". 8. בשל דחיית בקשתו לקבלת ההחזרים והפרמיות באופן רטרואקטיבי, הגיש התובע תביעתו נשוא פסק דין זה. להלן, נפרט טענות הצדדים בקשר עם התביעה. טענות התובע 9. בתביעתו, הודה התובע כי קבלת התמורה בגין השימוש ברכבו הפרטי, קבלת החזר הוצאות הנסיעה וקבלת הפרמיות להן היה זכאי - היתה מותנית בהגשת דו"חות שוטפים לגבי זכאותו, אשר לא הוגשו על-ידו במועד לגבי השנים 2000 ו-2001. עם זאת, התובע טען כי נבצר ממנו להגיש את הדו"חות במועדם בשל "סיבות אישיות" "בביתו ובמשפחתו", וכי בסופו של דבר הגיש דיווח כאמור לנתבעת, אף אם באיחור. 10. התובע ביקש את בית הדין לקבוע, כי על אף שהגיש דו"חות באיחור, אין הדבר פוגע בזכותו המהותית לקבל את ההחזרים והפרמיות להם היה זכאי מכוח חוזה העבודה שלו עם הנתבעת. עוד ביקש התובע כי ייקבע שהנתבעת פטרה עצמה מלדון בדו"חות שהגיש לה לגופו של עניין, ודחתה בקשתו לקבלת החזר רטרואקטיבי מסיבות בירוקרטיות גרידא. לטענת התובע, כפי שהועלתה לראשונה בתצהירו המשלים, הנתבעת דחתה בקשתו לקבלת החזר ההוצאות בניגוד להוראות החשב הכללי ובחוסר סמכות, תוך פרשנות מגמתית ולא ראויה של ההוראות. עוד טען התובע, לראשונה בתצהירו המשלים, כי עפ"י הוראות החשב הכללי צריכה היתה הנתבעת להעביר את תביעתו לתשלום החזר רטרואקטיבי לדיון בוועדה מיוחדת שנועדה לטיפול במקרים חריגים, ולא לדחות את הבקשה על הסף. 11. לאור כל האמור, תבע התובע כי הנתבעת תשלם לו, כיום, את החזר הוצאות הרכב והנסיעות עבור השנים 2000 ו-2001, וכן את הפרמיות להן היה זכאי בגין עבודתו בשנים אלה. טענות הנתבעת 12. הנתבעת, כאמור, לא כפרה בזכאותו העקרונית של התובע להחזרים אותם תבע, אולם טענה כי החזרים אלו מותנים בהעברת דיווח שוטף ובמועד ע"י התובע - דיווח שלא הועבר על-ידו, אלא באיחור ניכר. הנתבעת טענה עוד כי גם כשהעביר התובע את הדיווחים ביום 6.8.03, וגם כשהגיש תביעתו לבית הדין - לא פירט מהן הנסיבות האישיות שמנעו ממנו העברת הדיווחים במועד. הנתבעת טענה כי במועדים הרלוונטיים לא נרשמה כל היעדרות מהעבודה מצידו של התובע, ועל כן לא ברור מדוע לא יכול היה להעביר את הדו"חות החודשיים הנדרשים ממנו, במועד. 13. הנתבעת הוסיפה וטענה כי כבר החל משנת 1998 נהג התובע להגיש את דו"חות הרכב החודשיים ואת דיווחי הפרמיה, באיחור רב. הנתבעת הגישה כראיה מכתבים שנשלחו לתובע במועדים שונים החל משנת 1999, בהם הובהר לו כי אי-העברת דיווח מטעמו על נסיעותיו באופן שוטף וסדיר תוביל לביטול מיידי של תקן הרכב שאושר לו, וכי לא ישולם לו כל תשלום באופן רטרואקטיבי. לטענת הנתבעת, במכתב שכתב התובע למזכיר הראשי של בית משפט השלום במחוז מרכז ביום 14.1.02 (צורף כנספח ט' לכתב ההגנה), חזר התובע שוב על כך שבעיות אישיות אותן "אין הוא מוכן להעלות על הכתב" מנעו ממנו לדווח באופן שוטף על נסיעות שביצע במסגרת תפקידו, אך הצהיר כי "עתה, מאחר והעניינים האישיים המשפחתיים הסתדרו, אני מתחייב לדווח באופן שוטף וסדיר". למרות כל ההתראות שנשלחו לתובע, ולמרות הצהרתו - עוד בינואר 2002 - לפיה בעיותיו האישיות נפתרו, טענה הנתבעת כי התובע נמנע משלוח לנתבעת דיווחים עבור השנים 2000 ו-2001, עד אשר באוגוסט 2003 שלח לנתבעת את הדיווחים הללו לראשונה, ואז התרעם משום שבקשתו לקבלת החזרים רטרואקטייבים נדחתה. בנסיבות אלה, טענה הנתבעת כי יש לקבוע שהתובע הוא זה שפעל בניגוד להוראות המקנות לו את הזכאות לקבלת ההחזרים שתבע, התעלם באופן שיטתי מכל פניות הנתבעת אליו ולא מילא חובתו להעברת דיווח שוטף באופן חודשי. הנתבעת טענה כי מנגד, היא פעלה בהתאם להוראות חשכ"ל, אשר אינן מאפשרות תשלום רטרואקטיבי בנסיבות המתוארות, ועל כן - היא אינה חייבת לתובע דבר, ויש לדחות תביעתו. 14. הנתבעת טענה עוד כי גם הדיווח שהוגש מטעם התובע בשנת 2003, באיחור רב, הינו דיווח חסר, שכן חלק מן הדו"חות הרלוונטים לשנים בגינן הגיש תביעתו - חסרים; וחלק מן הדו"חות שהגיש לא מולאו כנדרש. על כן, לטענת הנתבעת, אף אם היו מוגשים הדו"חות הללו ע"י התובע במועד, לא ניתן היה לטפל בהם כמבוקש. דיון והכרעה 15. במסגרת דיון ההוכחות העידו לפנינו התובע וכן רות קרוג שהיתה המזכירה הראשית בבית משפט השלום בפתח תקווה עד ליום 1.7.01. מטעם הנתבעת נשמעה עדותה של סימונה פרנסיס, מנהלת מחלקת המשכורות בהנהלת בתי המשפט. 16. לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות תביעתו של התובע במלואה. 17. זכאותו של התובע לקבלת פרמיות נובעת מהאמור בפרק 27.7 לתקשי"ר, באשר לתשלום שכר עידוד לעובדים. התובע לא חלק על כך שזכותו לקבל את תשלום הפרמיות באה כנגד חובתו להגיש דו"חות חודשיים, וכי סכום הפרמיה לו היה זכאי נקבע לפי הנתונים שפורטו בדו"חות אלו. 18. זכאותו של התובע לקבלת החזרי הוצאות הנסיעה והרכב הנתבעים על-ידו הינה מכוח הוראות חשכ"ל - הוראות תכ"ם, הוראת שעה 98/26 כספי (צורפה כנספח א' לכתב ההגנה). בסעיף 3.1 להוראה זו נקבע כי "תשלום החזר הוצאות רכב לבעלי רכב שירות ואישי מותנה בכך שלעובד רכב כשיר ומורשה, בבעלותו המלאה... במשך כל השנה, ושהוא בעל רשיון נהיגה בר תוקף ברכב זה...". בסעיף 3.5 נקבע כי "בעלי רכב שירות ואישי יהיו חייבים להמשיך ולהגיש את הדו"ח החודשי על נסיעותיהם בתפקיד..." (ההדגשה אינה במקור). 19. בהמשך, בסעיף 10.1 להוראת השעה, בפרק "ההוצאות המשתנות", נקבע כי "ההוצאות המשתנות לפי הסכום נטו, ישולמו לבעלי רכב שירות ואישי בעד כל ק"מ שנסע העובד בתפקיד, על פי הדיווח החודשי... של החודש שחלף". בפרק 13, העוסק ב"השתתפות המשרד בביטוח מקיף", נקבעה השתתפות בביטוח מקיף לרכבם של עובדי מדינה בעלי רכב שירות, המתבססת על תעריפים שנקבעו עם חברות הביטוח, על סוג המכונית ושנת הייצור, כש"בכל מקרה ההשתתפות לא תעלה על הסכום שהעובד שילם בפועל". בפרק 14 נקבע כי "בעלי רכב שירות יהיו זכאים להשתתפות בביטוח חובה של רכבם בהתאם לחשבונות ביטוח החובה שיגישו לחשבות המשרד...". בפרק 15 נקבע כי "השתתפות המשרד באגרת הרישוי לבעלי רכב שירות תהא עד לתקרה כפי שהיא מתעדכנת בחוזרי החשב הכללי". 20. משכך, זכותו הבלתי-מוכחשת של התובע לקבל תשלומי פרמיה והחזרי הוצאות רכב קבועות ומשתנות, הינה זכות אשר מותנית בתנאי - הגשת דיווח חודשי ע"י התובע, וכן הגשת מסמכים המעידים על תשלומים ששילם בקשר עם רכבו. כאמור, התובע לא הגיש במועד את דיווחיו החודשיים לנתבעת לשם קבלת התשלומים הנתבעים על-ידו בשנים 2000 ו-2001, ולא הגיש את מסמכי הביטוח ואגרת הרישוי של הרכב עד לאחר הגשת תביעתו, ומשכך, לא מילא אחר התנאי המקים לו זכאות לקבלת התשלומים והחזרי ההוצאות. 21. התובע טען כי סיבות אישיות הן שמנעו ממנו להגיש את הדו"חות במועד. טענה זו הועלתה על-ידו הן בתכתובות שניהל מול הנתבעת בטרם הגיש תביעתו, והן בבית הדין, לאחר שהנתבעת לא ראתה בסיבות אישיות אלה משום עילה מוצדקת לתשלום רטרואקטיבי לתובע והתובע הגיש תביעה נגד החלטתה זו. לאחר ששמענו את עדותו של התובע לעניין זה, אנו קובעים כי כלל לא הוכחו על-ידו סיבות אישיות כלשהן, שהיה בהן כדי להצדיק את העובדה שלא הגיש את הדו"חות החודשיים במועד: ראשית, במכתבים ששלח התובע לנתבעת עובר להגשת תביעתו, הסתפק בציון הנימוק "סיבות אישיות" באופן סתמי, וזאת מבלי שפירט מעולם את מהותן של אותן סיבות אישיות, אשר מחד, לא מנעו ממנו להתייצב לעבודתו מדי יום, אך מאידך, מנעו ממנו, לכאורה, הגשה של דו"חות נוכחותו בעבודה וביצוע נסיעות בתפקיד. כך, באותו מכתב ששלח התובע לגב' פרנסיס ביום 6.8.03 ציין את בעיותיו האישיות אך התעקש ש"לא כאן המקום לפרטן", ובמכתב קודם ששלח ביום 14.1.02 לציון בושרי, המזכיר הראשי בבית משפט השלום, מחוז מרכז, כתב "עקב בעיות אישיות ומשפחתיות שאין אני מוכן להעלות על הכתב..." (נספח ט' לכתב ההגנה). לא זו אף זו, באותו מכתב למר בושרי, כתב התובע שאותן בעיות מנעו ממנו בעבר לדווח באופן שוטף על נסיעות שנסע במסגרת תפקידו, אך בה בעת כתב שענייניו האישיים והמשפחתיים כבר הסתדרו ועל כן, הוא מתחייב לדווח באופן שוטף וסדיר החל מאותו מועד. על אף שבינואר 2002 כבר נפתרו בעיותיו האישיות של התובע, לפי דבריו-הוא, הוא המשיך שלא להגיש דיווח כנדרש עד אוגוסט 2003, ובמכתבו במועד זה, אף המשיך להסתמך על אותן "סיבות אישיות" שכבר נפתרו בשנת 2002. במצב דברים זה, בו התובע תירץ, שוב ושוב, את אי-הגשת הדיווחים בזמן באותן "סיבות אישיות", אך מבלי להסביר ולפרט את מהותן, אין אנו סבורים שנפל פגם כלשהו בהחלטת הנתבעת שלא לייחס נפקות לאותן סיבות אישיות, משהגיש התובע את דיווחיו לבסוף. 22. שנית, לאחר ששמענו עדותו של התובע בבית הדין, לא נתנו אמון בדבריו כאילו אכן נבצר ממנו להגיש דו"חות מפאת סיבות אישיות כלשהן. בחקירתו הנגדית, נתן התובע הסברים שונים ומגוונים לתהייה מדוע לא הגיש את הדו"חות בזמן, ועדותו לעניין זה היתה בלתי-עקבית ובלתי אמינה: כך, התובע טען בתחילה ש"היו לי בעיות בבית. הייתי ישן באוטו" (עמ' 4 לפרוטוקול), אך מיד אחר כך הסביר דווקא ש"היו דברים דחופים במסגרת עבודתי" שמנעו ממנו להגיש את הדו"חות על אף שהגיע לעבודה כל יום, וכן כי "לא היה לי זמן" להגיש את הדו"חות (עמ' 4). בהמשך עדותו, כשנשאל שוב התובע מדוע לא הגיש את הדו"חות על אף שקיבל התראות רבות על כך שאם לא יגישם, לא יקבל תשלום, ענה: "אני הייתי במצב נפשי קשה. לא עניין אותי הדו"חות" (עמ' 7). ובהמשך, חזר התובע על גרסתו כאילו ישן באוטו במשך שלוש שנים וכאילו בעיותיו אלה נפתרו רק בשנת 2003, אך כשהופנה למכתב בו כתב שהבעיות נפתרו עוד בינואר 2002, ונשאל מדוע לא הגיש את הדו"חות אז, ענה "כי לא היה לי זמן" (עמ' 8). 23. סיכומו של דבר, אף אם סבל התובע מבעיות אישיות כלשהן, הרי שלא עלה בידו להוכיח מה היה טיבן של אותן בעיות ומתי בדיוק סבל מהן, ובוודאי שלא עלה בידו להוכיח מדוע אותן בעיות הן שמנעו ממנו להגיש דו"חות נוכחות ודו"חות שימוש ברכב - פעולה פשוטה אותה יכול היה לבצע ללא כל בעיה, משממילא התייצב לעבודתו כל יום. על כן, לא קיבלנו טענתו של התובע, כאילו היו סיבות שהצדיקו את אי-קיום התנאי לקבלת התשלומים מהנתבעת, קרי - הגשת הדיווחים השוטפים במועד. 24. מעבר לכך שלא הוכחו סיבות שהצדיקו את אי-הגשת הדו"חות במועד ע"י התובע, רלוונטית לענייננו גם הוראת החשכ"ל בחוזר שכר 9/98 (צורפה כנספח ד' לכתב ההגנה), אשר מכוחה נדחתה בקשתו של התובע לתשלום רטרואקטיבי, לאחר שהגיש בסופו של דבר את הדו"חות באוגוסט 2003. הוראת חשכ"ל זו עוסקת ב"נוהלים לתשלום פיצוי בשל איחורים בתשלומים לעובדי המדינה וגימלאיה". בסעיף 2 להוראה, שעניינו בתביעה לתשלום לאחר המצאת מסמכים חדשים, נקבע שכשמדובר בתשלום אשר לשם קבלתו היה צריך העובד להגיש בקשה או להמציא מסמך, כגון קצובת נסיעה, והוא המציא את המסמכים, "זכאותו של עובד כנ"ל תהיה מיום פנייתו בלבד ללא כל תשלום רטרואקטיבי" (ההדגשה אינה במקור). בסעיף 5 להוראה, שעניינו תביעה ל"תשלומים המותנים במילוי דו"חות שוטפים (שעות נוספות, אש"ל, כוננויות וכו')", נקבע כי "התשלומים הנ"ל ישולמו באורח רטרואקטיבי של עד 6 חודשים בלבד" (ההדגשה אינה במקור). מכוח הוראה זו, נדחתה בקשת התובע לשלם לו תשלום רטרואקטיבי עבור השנים 2000 ו-2001, משהגיש את הדו"חות הרלוונטים רק בשנת 2003. 25. התובע טען טענות מטענות שונות בקשר עם הוראת חשכ"ל זו, ועם יישומה על-ידי הנתבעת. חלק מן הטענות הועלו לראשונה בסיכומים, והן מהוות הרחבת חזית. יחד עם זאת, נתייחס בקצרה להלן לכל הטענות, משמצאנו ממילא לדחות את כולן לגופו של עניין. 26. בסיכומיו, טען התובע לראשונה שסעיף 5 להוראת החשכ"ל אינו חל על תשלום החזר הוצאות בגין שימוש ברכב ועל תשלום פרמיות, משום שבפירוט הכותרת של הסעיף לא מופיעים תשלומים אלה בשמם המפורש, אלא מופיעים רק התשלומים בעד שעות נוספות, אש"ל וכוננויות. טענתו זו של התובע נדחית מכל וכל, לאור נוסחו הברור של סעיף 5. עניינו של הסעיף ב"תשלומים המותנים במילוי דו"חות שוטפים", ואין חולק, גם מצידו של התובע, שכל סוגי התשלומים שתבע הינם תשלומים המותנים במילוי דו"חות שוטפים, שלא הוגשו על-ידו. בהמשך כותרתו של הסעיף, בסוגריים, צוינו דוגמאות בלבד לתשלומים המותנים במילוי דו"חות שוטפים, ובהם שעות נוספות, אש"ל וכוננות, כאשר המילה "וכו'" המופיעה לאחר מכן, פירושה שאין מדובר ברשימה סגורה של תשלומים, אלא בדוגמאות בלבד. 27. עוד טען התובע כי גם אם הוראת סעיף 5 חלה על התשלומים הנתבעים על-ידו, שגתה גב' פרנסיס בהחילה את ההוראה על המקרה המסוים הזה: לטענת התובע, גב' פרנסיס לא צריכה היתה לדחות על הסף את בקשתו לתשלום רטרואקטיבי, אלא היה עליה להפנות את הטיפול בבקשה לדיון בוועדה מיוחדת. זאת, משום שבסיפא של הוראת החשכ"ל נאמר כי " בחשב הכללי תוקם ועדה מיוחדת לצורך טיפול ודיון במקרים חריגים שאינם נכללים במסגרת הוראות חוזר זה". דחינו גם טענה זו של התובע. מעיון בנוסח הסעיף שוכנענו כי מטרתה של אותה ועדה שתוקם בחשב הכללי הינה לדון במקרים חריגים בלבד, "שאינם נכללים במסגרת הוראות חוזר זה". עניינו של התובע, מאידך, לא היה חריג, ובחוזר כלולות הוראות ברורות ובהן דרכי פעולה לטיפול בו מבלי שהתעורר הצורך להפנותו לוועדת חריגים. על כן, גב' פרנסיס, כך לפי התרשמותנו, פעלה בדיוק לפי הוראות החוזר בדחותה את בקשת התובע לתשלום רטרואקטיבי. 28. נוסיף, שגם אם טענת התובע הינה שמקרהו חריג משום אותן סיבות אישיות שמנעו ממנו הגשת דו"חות שוטפים במועד, ועל כן היה על גב' פרנסיס להפנותו לוועדת חריגים במקום להחליט בעצמה לדחות בקשתו לתשלום רטרואקטיבי - הרי שכאמור לעיל, התובע מעולם לא הסביר למי מהגורמים בנתבעת מה היה טיבן של אותן בעיות אישיות שלא מנעו ממנו להגיע לעבודתו אך כן מנעו ממנו, לכאורה, להגיש דו"חות דיווח פשוטים. גם בבית הדין, כפי שפורט לעיל, לא שכנע התובע בקיומן של סיבות כאלה. על כן, לא מצאנו כי קיימת היתה עילה כלשהי להחרגת מקרהו של התובע מהוראת החשכ"ל הרלוונטית, ולהפנייתו לדיון לפני ועדה מיוחדת. 29. יודגש, ברקע הדברים, כי התובע לא הגיש את הדו"חות השוטפים במועד במשך תקופה ארוכה, וזאת על אף שהיה מודע היטב לכך שעליו להגישם ועל אף שהנתבעת התריעה בפניו מספר פעמים שלא ישולם לו תשלום רטרואקטיבי אם יגיש את הדו"חות באיחור. לכתב ההגנה צורפו מכתבים מטעמם של גורמים שונים בנתבעת לתובע, מיום 18.2.99, 16.1.00, ו-20.2.02, אשר בהם הובהר לתובע כי עליו להגיש דו"חות וכי אם לא יגישם - יבוטל תקן הרכב שלו, וגם לא יאושר לו תשלום רטרואקטיבי (כל המכתבים צורפו כנספחים לכתב ההגנה). בתגובה להתראות הללו, אף שלח התובע מכתב בעצמו (נספח ט' לכתב ההגנה), בו הוא "מתחייב לדווח באופן שוטף וסדיר" משהסתדרו ענייניו האישיים, ולמרות זאת, לא קיים התחייבותו ולא העביר כל דיווח לנתבעת, עד יום 6.8.03. 30. על אף התראותיה של הנתבעת, ועל אף מודעותו המלאה של התובע לחובתו והתעלמותו ממנה, ביקש התובע, הן בחקירתה הנגדית של גב' פרנסיס בבית הדין, והן בסיכומיו, לייחס לנתבעת בכלל ולגב' פרנסיס בפרט, מניע זר בדחותה בקשתו לתשלום הרטרואקטיבי: כבר במהלך חקירתה הנגדית של גב' פרנסיס, נשאלה העדה אם במכתב האחרון ששלחה לתובע ביקשה "להעמידו במקומו", וגב' פרנסיס ענתה שדווקא הלכה לקראתו של התובע, התריעה בפניו פעמים רבות, ובסופו של דבר מילאה את הוראות החשב הכללי שעמדו לפניה אותה עת (עמ' 10). בסיכומיו, הרחיק התובע לכת וטען כי בדחותה בקשתו לשלם את החזר ההוצאות באופן רטרואקטיבי, נהגה גב' פרנסיס בשרירות (סעיף 9 לסיכומים), כי "הכל נתון לגחמתה האישית" (סעיף 11), כי היא החליטה שלא לאשר את הדו"חות שהגיש "על מנת ללמד לקח לתובע" (סעיף 12), וכי כל מגמתה של גב' פרנסיס היתה "להעניש" את התובע (סעיף 18). 31. השתלחותו של התובע בגב' פרנסיס אינה מבוססת ואינה מוצדקת. אכן, לפי מכתב ששלחה גב' פרנסיס לתובע ביום 18.2.99 (נספח ה' לכתב ההגנה), הוסכם לשלם לתובע באותו מועד תשלומי רכב ופרמיה באופן רטרואקטיבי, על אף שהתובע נהג כבר אז לשלוח דיווחיו באיחור רב. ואולם, הסכמה זו של הנתבעת לא היתה פרי החלטתה ה"שרירותית" של גב' פרנסיס, אלא החלטה שהתקבלה, כאמור במכתב, לפנים משורת הדין ולטובתו של התובע, בהסכמת חשב המשרד ועל פי סיכום עם יו"ר הוועד הארצי. יש בהחלטה זו כדי להעיד דווקא על הפעלת שיקול דעת ע"י הנתבעת ועל סטייה מן ההוראות המחייבות במקרים חריגים המצדיקים זאת - כפי שככל הנראה היה מקרהו של התובע, בפברואר 1999. עם זאת, גם לאחר ששולם לתובע תשלום רטרואקטיבי פעם אחת, והובהר לו שלא ייעשה כך עוד, המשיך התובע שלא להגיש דיווחיו השוטפים במועד. גורמים שונים בנתבעת התריעו בפניו על השלכות מעשיו, אולם ללא הועיל, ובסופו של יום, כשהגיש את הדו"חות עבור השנים 2000-2001 באיחור רב, פעלה גב' פרנסיס לפי האמור בהוראת חשכ"ל הרלוונטית, תוך שהיא מיישמת אותה כפשוטה, ללא שהתובע הצביע על נסיבות חריגות כלשהן שהיה בהן כדי להצדיק סטייה מן ההוראות הללו באותו מועד. 32. טענות התובע בדבר רצונה של גב' פרנסיס להענישו או בדבר כך שהחלטתה נעשתה מתוך "גחמה אישית" - מוטב היה שלא ייטענו. מכל מקום, לאחר שבחנו את שיקולי הצדדים ואת חומר הראיות, מצאנו כי הנתבעת פעלה בעניינו של התובע במסגרת סמכותה, כי החלטתה לדחות בקשתו לתשלום רטרואקטיבי נעשתה בהתאם להוראות חשכ"ל וכי החלטה זו היתה סבירה לחלוטין בנסיבות העניין. 33. מנגד, התובע היה זה שלא קיים את ההוראות אשר מקימות לו את הזכאות לתשלומים אותם הוא תובע כיום. אין חולק כי תשלומים אלו - הפרמיות והחזר הוצאות הרכב - מהווים חלק מתנאי עבודתו של התובע, אך בוודאי שלא מדובר ב"זכות יסוד" של התובע, אשר "אין ולא יכולה להיות הוראה מנהלית שיכולה לפגוע בזכות זו", כפי שטען בסיכומיו (סעיף 19). זכותו של התובע לקבלת הפרמיות וכן החזר הוצאות הנסיעה והרכב מעוגנת בתקשי"ר ובהוראות חשכ"ל, ולצידה מעוגנת גם חובה - להגיש דיווחים שוטפים ומסמכים אשר מקימים לתובע, ולעובדים האחרים, את זכותם. מדובר בהוראות סבירות, אשר ההגיון העומד מאחוריהן ברור. משלא עמד התובע בתנאי ההוראות הללו, כי אז לא קמה לו הזכות מכוחן, ובעניין זה אין לתובע להלין אלא על עצמו; ולא ניתן לומר כי הנתבעת היא שפגעה בזכות כלשהי מזכויות היסוד שלו. ודוק - אם היתה הנתבעת מיישמת את הוראות חשכ"ל על התובע באופן שונה, מבלי שקיימת כל סיבה המצדיקה סטייה מהן, כי אז ניתן היה לטעון כי היא אינה מיישמת אותן באופן שווה על כל עובדיה, כפי שהיא מחויבת לעשות, וכי היא מפלה את התובע לטובה לעומת יתר העובדים. 34. לאור כל האמור, אם כן, אנו קובעים כי אין כל עילה להתערבות בית הדין בהחלטת הנתבעת שלא לשלם לתובע את התשלומים הנתבעים על-ידו, באופן רטרואקטיבי. 35. טרם סיום, ולמעלה מן הדרוש, נתייחס לגופם לדו"חות שהגיש התובע לנתבעת באוגוסט 2003, שכן מהליך ההוכחות שהתקיים לפנינו עלה כי מדובר בדו"חות שאינם תקינים, כך שממילא לא היו מזכים את התובע בתשלומים כלשהם. 36. בדו"חות שהגיש התובע לנתבעת באוגוסט 2003 נפלו פגמים שונים: באף אחד מן הדו"חות לא נכללה חתימתם של שלושת הגורמים הנדרשים לחתום עליהם, בחלק מן הדו"חות לא הופיע תאריך חתימתו של התובע עליהם, בדו"ח חודש פברואר 2001 דיווח התובע על ימים אשר לא היו קיימים באותו חודש, ובחודש מאי 2001 דיווח התובע על נסיעות בכל החודש, אך תאריך חתימתו על הדו"ח מעיד על כך שהדו"ח נחתם עד בטרם בוצעו הנסיעות הנטענות. 37. גב' קרוג, העדה מטעם התובע, שהיתה הממונה עליו והיתה אמורה לחתום על הדו"חות שהגיש לאחר שהוא-עצמו חתם עליהם, הגישה תצהיר לגבי 3 דו"חות בלבד, מתוך ה-18 שהוגשו ע"י התובע. גב' קרוג העידה לפנינו שהיא לא היתה אמורה לחתום על דו"חות מבלי שהעובד חתם עליהם, ולמרות זאת אישרה כי בדו"חות שצורפו לתצהירה הופיעה חתימתה-שלה, אך לא הופיעה חתימתו של התובע (עמ' 2). 38. גם בעדותו של התובע, לא עלה בידו ליתן הסברים מספקים לפגמים שנפלו בדו"חות שהגיש: כך, התובע עמד על כך שהגיש לנתבעת את כל הדו"חות הרלוונטיים עבור השנים 2000-2001, אך למרות שבפועל קיימים בידי הנתבעת רק 18 דו"חות, לא ידע התובע לומר מה עלה בגורלם של הדו"חות החסרים (עמ' 4 לפרוטוקול). בנוסף, לגבי דו"ח חודש פברואר 2001, בו דיווח התובע על נסיעות שביצע, לכאורה, בימים ה-29 וה-30 לחודש, הודה התובע כי מדובר, ככל הנראה, בטעות שלו (עמ' 5). כשנשאל התובע לגבי חלק מהדו"חות, מדוע מופיעים בהם רישומים בעט שונה ומדוע חלק מן הדו"ח נראה כצילום וחלק נראה כמקור, ענה רק "היום אני לא יכול לדעת", ו"אני לא יודע ואני לא יכול להסביר לך" (עמ' 7). כשנשאל מדוע ב-11 מתוך 18 הדו"חות כלל לא מופיעה חתימתו על הדו"ח, ענה "זה לא הבעיה שלי, זה הבעיה שלהם. הם היו צריכים לבדוק את זה... יכול להיות שלא חתמתי... אם לא מצאו את החתימות, זה מחדל שלהם" (עמ' 7-8). 39. אם כך, ניתן לראות כי גם לאחר ששלח התובע את הדו"חות לנתבעת, באוגוסט 2003, מדובר היה בדו"חות לא תקינים, אשר הדיווח בהם לא היה מקנה לו, ממילא, את הזכות לקבלת התשלומים. 40. אמנם, התובע טען כי כששלח את הדו"חות הללו באוגוסט 2003, דחתה גב' פרנסיס את בקשתו לתשלום לפיה מבלי שבחנה את הדו"חות לגופם, וכי אם לא היתה גב' פרנסיס "פוטרת" עצמה מלהתייחס לדו"חות מסיבות בירוקרטיות גרידא, יכול היה לתקן את הפגמים בהם - אולם לא קיבלנו טענותיו אלו. ראשית, כפי שקבענו כבר לעיל, דחיית בקשתו של התובע לתשלום רטרואקטיבי לא נעשתה מסיבות "בירוקרטיות" שאין מאחוריהן דבר, אלא היא התקבלה כדין, בהתאם להוראות חשכ"ל, במסגרת סמכותה של הנתבעת, ובאופן סביר. די היה בהחלטתנו זו, לבדה, כדי לדחות תביעתו של התובע, והדיון בדו"חות שהגיש, לגופם, נעשה על-ידינו למעלה מן הדרוש. ושנית, גב' פרנסיס הסבירה באריכות בעדותה בחקירה נגדית, שכשקיבלה את הדו"חות של התובע בשנת 2003 דווקא בדקה אותם, אך ראתה כי "הם הגיעו בצורה מאוד לא מסודרת ולא לפי ההוראות, ולכן גם לא מצאתי מקום לשלוח אותם לאיזשהי ועדה שהיא תאשר את זה" (עמ' 9-10 לפרוטוקול). עוד הסבירה גב' פרנסיס שבשנת 2003 ממילא לא היתה אפשרות טכנית להזין את הדו"חות הללו במערכת הממוחשבת החדשה, הננעלת בסוף כל שנה מפני הזנת נתונים לגבי שנים קודמות. לפיכך, לא ניתן לומר כי הנתבעת "פטרה" עצמה מעיון בדו"חות לגופם, מה גם שאין נפקות לטענה זו לאור הוראת החשכ"ל הברורה שחייבה דחיית בקשתו של התובע מפאת האיחור הרב בהגשתה, גם מבלי הצורך לדון בדו"חות עצמם. 41. בנוסף, גם לא קיבלנו את טענת התובע כי אילו היתה הנתבעת מחזירה לו את הדו"חות עוד בשנת 2003 על מנת שיתקן את הפגמים בהם, במקום לדחות בקשתו מטעמים "בירוקרטיים", כטענתו - יכול היה לעשות זאת באותו מועד, ולהיות זכאי לתשלומים לפיהם. התובע הגיש, באוגוסט 2003, דיווחים על ימי עבודתו החל מתחילת שנת 2000 ועד סוף 2001. לטענתו, כיום, לאחר הגשת תביעתו, אין בידו להפריך טענות או לתקן פגמים שנפלו בדו"חות הללו, אולם ספק בעינינו אם גם באוגוסט 2003 יכול היה לתקן טעויות שנפלו בדיווחים שהגיש, או לתקן את הפגמים האחרים שנפלו בהם. ויודגש, הפגמים שנפלו בדו"חות שהגיש התובע אינם טכניים גרידא. מעבר לנתונים שגויים המופיעים בהם אותם ניתן לייחס ל"טעות" של התובע, הדו"חות הוגשו מבלי שהם כוללים את חתימות כל הגורמים שאמורים לחתום עליהם, ובכך - לפקח ולאשר את דיווחי התובע. התובע לא היה יוצא ידי חובתו לו היה מחתים גורמים שונים בנתבעת על הדו"חות הללו בדיעבד, שכן מדובר בחתימה אשר עליה לאשר את הנתונים המדווחים לגבי נסיעות שביצע התובע בתפקידו. ספק אם מי מהגורמים הרלוונטים האמורים לאשר דיווחיו של התובע בדבר נסיעותיו ותפוקותיו בעבודה, יכול היה לאשרם זמן כה רב לאחר ביצוע העבודה בפועל. אשר על כן, לא הנתבעת היא שפגעה באפשרות "לתקן" את הדו"חות ולהכשירם בדיעבד, אלא התובע הוא זה שלא אפשר את תשלום ההחזרים והפרמיות להם היה זכאי, משלא הגיש, באופן שיטתי, דיווחים מהימנים בזמן אמת. 42. לאור כל האמור, יש לדחות תביעתו של התובע לתשלום פרמיות והחזרי הוצאות רכב עבור השנים 2000 ו-2001. 43. למען הסר ספק, יובהר כי באוגוסט 2003 העביר התובע לנתבעת רק דיווחים אודות נסיעותיו בתפקיד ושעות עבודתו, ובקשתו לקבלת התשלומים שתבע בהתבסס על דיווחים אלה נדחתה באופן מוצדק, כפי קביעתנו. עם זאת, התובע לא העביר לנתבעת מעולם קבלות על תשלום ביטוח הרכב ואגרת הרישוי עבור השנים 2000-2001, המהוות אסמכתא לתשלומים ששילם בפועל ואשר בגינם הוא זכאי להחזר. למרות זאת, כלל התובע בתביעתו גם תביעה להחזר תשלומים אלה, ואת המסמכים הרלוונטים הגיש רק לבית הדין, לראשונה, לאחר הגשת התביעה. לאור סעיף 2 להוראת חשכ"ל, חוזר שכר 9/98, אשר נוסחו הובא לעיל - אנו קובעים כי אין בסיס לפסיקת החזר הוצאות רישוי וביטוח לתובע עבור השנים 2000 ו-2001, בהתבסס על מסמכים שהמציא לעניין זה רק בשנת 2008. 44. אשר על כן, התביעה נדחתה במלואה. 45. על פי פסיקת בית הדין הארצי, אין לפסוק הוצאות משפט לחובתו של גימלאי. רק מן הטעם הזה, אין אנו פוסקים כנגד התובע הוצאות משפט. דמי נסיעה