קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשינוי שעות עבודה: 1. התובעת הגישה לבית הדין תביעה, ובה היא מבקשת להזמין את הנתבעת לדין ולחייבה להחזיר את שעת תחילת עבודתה לשעה 7:00; לשלם לה שכר עבודה עבור חצי שעת העבודה שהופחתה; להצהיר כי התקופה מ-1970 ועד 1997 מזכה אותה בפנסיה מהנתבעת; ולחייב את הנתבעת להכיר בתקופה שמ-1978 ועד 22.12.85 כתקופה המזכה בפנסיה. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת מ-1970 עד 1977 בפקולטה לרפואה בעין כרם. ב. בשנת 1977 יצאה התובעת לחופשת לידה (פרוטוקול הדיון מיום 15.2.06, ע' 9 ש' 10). ג. משנת 1985 ועד היום עובדת התובעת במחלקה לצילום בגבעת רם. ד. התובעת הינה עובדת קבועה מ-1991. ה. בין השנים 1980-1985 עבדה התובעת בכיתן. 3. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן אלה: א. האם נכונה טענת התובעת כי השינוי בשעת תחילת עבודתה נעשה שלא כדין והיא זכאית לתוספת שכר בגין חצי שעת עבודה בגין התקופה בה חל השינוי. ב. האם זכאית התובעת לצירוף תקופות ההעסקה לצורכי גמלאות באופן רציף מ- 1870 ועד שנת 1985? ג. האם בגין התקופה שמ-1978 ועד 22.12.85 זכאית התובעת לפנסיה מהנתבעת. 4. בטרם אפנה לדון בתובענה לגופה, אציין כי ההליכים בתיק זה נמשכו זמן רב, בין היתר בשל כך שעילות התביעה עברו תהפוכות לא מעטות, כמפורט להלן: א. ראשיתה של תובענה זו בעילת הטרדה מינית על ידי מנהל מחלקת הצילום אצל הנתבעת, מר וייזר, שינוי חד צדדי של חוזה העבודה, תשלום שכר עבודה, וצירוף שתי תקופות ההעסקה אצל הנתבעת לצורכי גמלאות. עוד התבקש בית הדין, על פי כתב התביעה המקורי, להתיר לתובעת פיצול סעדים, שכן התובעת טענה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית עבור תקופת העסקתה הראשונה אצל נתבעת. ב. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת הודעה לצד ג' - מר וייזר. ביום 10.10.04 צורף מר וייזר כנתבע נוסף בתיק. ג. בדיון ביום 16.2.05 ביקשה הנתבעת להורות לתובעת לתקן כתב התביעה כדי שעילות התביעה יהיו ברורות. בעקבות דיון זה הורה בית הדין לתובעת לתקן את כתב התביעה, תוך פירוט העילות והסעדים הנתבעים. ד. בדיון ביום 8.6.05 הודיע ב"כ התובעת כי אין בכוונת התובעת לתקן את כתב תביעה. לנוכח הודעה זו, ומאחר שהתיקון התמקד בנושא ההטרדה המינית, הורה בית הדין על מחיקת כל הסעיפים הנוגעים לתביעה בעילת הטרדה מינית, ומר וייזר נמחק מכתב התביעה. ה. ביום 22.6.06, ולאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות בתיק, וניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף עילה וסעד נוסף שעניינם זכאות המבקשת לזכויות פנסיוניות בגין השנים שבהן לא עבדה אצל הנתבעת, שמשנת 1978 עד ליום 22.12.85 ובכלל זה תקופת עבודתה של התובעת בכיתן, בין השנים 1980-1985. בית הדין נענה לבקשתה. ו. ביום 5.12.06 הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן. ז. ביום 12.11.06 ניתנה ההחלטה המורה לתובעת לברר האם העבירה קרן מקפת כספים לקופת התגמולים של האוניברסיטה העברית עבור תקופת עבודתה של התובעת בכיתן. התובעת לא מילאה אחר החלטה זו, וביום 20.6.07 הגישה כתב תביעה מתוקן, ובו צורפו קופת התגמולים לעובדי האוניברסיטה העברית בע"מ וקרן מקפת מרכז לפנסייה ותגמולים א. ש. בע"מ, כנתבעים נוספים. בכתב התביעה המתוקן ביקשה התובעת, בין השאר, להורות לקרן מקפת להעביר לידי קופת התגמולים לעובדי האוניברסיטה את הכספים שהצטברו בקופתה. כתב הגנה מתוקן בשנית הוגש ביום 11.11.07, וביום 17.1.08 נמחקה קופת התגמולים מן התביעה בהסכמת הצדדים. ח. ביום 6.3.08 ניתן פסק דין חלקי בתיק זה, על פיו תעביר מקפת את הכספים שהצטברו בקרן לטובת התובעת לקופת התגמולים לעובדי האוניברסיטה, וכי עם העברת הכספים כאמור, יסתיימו ההליכים בתיק נגד נתבעת זו. 5. ואלה טענות התובעת: א. טענת ההתיישנות נדונה בבש"א 06\1372, ונדחתה. נקבע כי לא ניתן לומר שהמבקשת ידעה על סירובה של קרן מקפת להעביר את הכספים בשנת 1991. זאת ועוד, עילת התביעה בתיק זה נולדה אך ב-9/03, שכן רק ביום 23.9.03 העביר רמ"ד פנסיה ופיצויים מכתב לקוני, ובו הבהיר כי התובעת לא צברה זכויות פנסיוניות בשנים 1970-1977. לפיכך יש להחיל על המקרה דנן את הוראות סעיפים 8, ו-9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. ב. במהלך חודש 5/03 פנה מר וייזר לתובעת, והודיע לה כי מחודש 7/03 עליה להתחיל לעבוד בשעה 7:30 במקום בשעה 7:00, שינוי תמוה שנודף ממנו "ריח של עונש", והמהווה פגיעה בתנאי עבודתה של התובעת במשך שנים ארוכות. החלטתו של מר וייזר נובעת משיקולים זרים ובלתי מקצועיים, המהווים המשך להתנכלויותיו החוזרות ונשנות כלפי התובעת, אגב גילוי סימני אלימות מילולית. מדובר בהפליית נשים בעבודה, תוך שינוי חד צדדי בתנאיה, בניגוד לחוקת העבודה , וללא קיום הליך שימוע. הנתבעת לא עשתה דבר לבירור האמת בעניין זה, ופעלה שלא כדין, תוך הפרת חובותיה כמעסיק, ובניגוד להוראות החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה, תשנ"ח-1998. בית הדין מתבקש ליתן צו המורה לנתבעת להחזיר את שעת תחילת עבודתה של התובעת לשעה 7:00, ולשלם לה שכר עבודה עבור פרקי השעה שהצטברו בגין שינוי השעה, מיום 1.6.03. ג. הנתבעת זקפה לזכות התובעת, לצורך חישוב זכויותיה הפנסיוניות, רק את תקופת עבודתה האחרונה, היינו משנת 1985 ועד היום. שנות עבודתה אצל הנתבעת בשנים שבין 1970 ועד ליום 31.1.77 לא נלקחו בחשבון לעניין זה, אף כי הנתבעת הכירה בשנים אלו לצורכי שכר. ד. רציפות תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת לא נפסקה, שכן לא התקיימה אף אחת מהעילות המפסיקות את רצף תקופת העבודה: התובעת מעולם לא התפטרה, לא פוטרה, ולא קיבלה פיצויי פיטורים בגין תקופת 7 שנות עבודתה אצל הנתבעת, אלא יצאה לחופשת לידה. התובעת לא משכה את כספי הצבירה, לרבות ההפרשה לפיצויי פיטורים. התובעת חזרה לעבודה אצל הנתבעת בשנת 1985, על פי הנחיות שקיבלה מהנתבעת, וללא כל מכרז, וועדת בחירה או כל תנאי אחר, שכן חופשתה ללא תשלום לאחר חופשת הלידה אושרה לה על ידי הנתבעת. ה. הטענה כי התובעת עבדה בתקופה זו לפי שעות, ומשכך לא צברה זכויות פנסיונית לפרק העסקתה זה, אין לה על מה שתסמוך, שכן הנתבעת לא הציגה כל מסמך המאשש את הסכם ההתקשרות בינה לבין התובעת לעניין שעות העבודה, מה גם שמן המפורסמות הוא כי בשנות השבעים כל עובד ארעי היה נכנס למעמד קבע מיד לאחר שנת נסיון. ו. סעיף 3 להסכם הקיבוצי בדבר קבלת עובדים, שנחתם ביום 25.6.84, קובע כי לאחר תקופת ניסיון בת 11 חודשים יעבור העובד למעמד של עובד קבוע. עדותו של מר דהן אינה רלבנטית לעניין זה, שכן מונה למנהל כח אדם ביום 1.5.03, ועדותו סותרת לחלוטין הנחיות והסכמים קיבוציים שעליהם חתומה הנתבעת. בית הדין מתבקש להכיר בשנים 1970-1977 כמזכות את התובעת בפנסיה, ולהכיר בתקופה שמ-1978 ועד 22.12.85 כתקופה המזכה בפנסיה. ז. הנתבעת פנתה ביום 9.10.91 וביום 22.12.91 לקרן מקפת להעביר את הכספים שצברה אצלה התובעת בתקופה שבין 1980-1985. משניתנה הסכמת הנתבעת להעברת הכספים, ואף ננקטה מצידה יוזמה לשם כך, שמרה התובעת על רציפות זכויותיה. ח. הלכה פסוקה היא כי אדם קונה את זכויותיו בשל כך שלא קיבל לידיו את כספי פיצויי הפיטורים, מה גם שעל פי החלטת בית הדין מיום 6.3.08 הכספים שנצברו בקרן מקפת הועברו לקופתה של הנתבעת. ט. הנתבעת מתעלמת מבקשת התובעת לגילוי מסמכים, אינה מוסרת את המסמכים לתקופת ההתקשרות בין השנים 1970-1977, תוך הפרת חובת גילוי מוגברת החלה עליה בהיותה מעסיק, כמו גם חובתה לעזור לבית הדין בעשיית משפט צדק. 6. מנגד טוענת הנתבעת טענות אלה: א. טענות התובעת לגבי צירוף תקופות עבודתה הן לגבי השנים 1970-1977 והן לגבי השנים 1978- 22.12.85, דינן להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן עוד בשנת 1991, כאשר הפכה לעובדת קבועה, ביקשה כי ההפרשות שבוצעו עבורה למבטחים ולקרן מקפת יועברו לאוניברסיטה. באותו מועד ידעה התובעת, או היה עליה לדעת, כי עבור תקופות העבודה הקודמות ל-1985 לא שמורות לה זכויות אצל הנתבעת, שאם לא כן, לא הייתה מבקשת את העברת הכספים. ב. טענת התובעת כאילו כבר ניתנה החלטת בית הדין בטענת ההתיישנות מהווה הטעיה. ההחלטה בבש"א 06\1372 התייחסה להעברת הכספים מקרן מקפת לאוניברסיטה, והתייחסה לבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף את תקופת העבודה בכיתן לתובענה. ג. אין כל בסיס לטענות התובעת בדבר הפרת צו לגילוי מסמכים. הנתבעת אפשרה לתובעת לעיין בתיקה האישי, ולצלם מתוכו כל מסמך. התובעת בחרה שלא לממש זכות זו. ד. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קמה לה הזכות לקבל פנסייה תקציבית בכל התקופות הרלבנטיות לתביעתה. ה. הסכם הפנסיה של הנתבעת, הקובע את זכאות עובדיה לפנסייה תקציבית, חל רק על עובדים קבועים, ואינו חל על עובדים לפי שעות, כפי שהייתה התובעת בין השנים 1970-1977, כעולה מסעיף ההגדרות בהסכם. התובעת הפכה לעובדת קבועה רק בשנת 1991. משכך חלותו של הסכם הפנסיה הינה רק ממועד זה. ו. אף לו היה מוכח כי קיימת זכאות לפנסייה תקציבית לעובד לפי שעות בין השנים 1970-1977, לא מתקיים במקרה דנן תנאי הרציפות הקבוע בהסכם הפנסיה לצורך צירוף תקופות עבודתה של התובעת אצל הנתבעת. ז. התובעת הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת בשנת 77 מסיבות שאינן ידועות כיום לנתבעת, וחזרה לעבוד בשירותיה בשנת 1985. מעצם העובדה שהתובעת לא עבדה במשך שנים אצל הנתבעת, ובתקופה זו עבדה במקום עבודה אחר, ניתן להניח ברמת וודאות גבוהה כי יחסי העבודה בין הצדדים הופסקו, אף אם כיום לא ניתן למצוא תיעוד בדבר פיטורים או התפטרות. מכל מקום נטל ההוכחה לעניין זה רובץ על כתפי התובעת, מה גם שהזכות לפנסיה מבוססת על הסכם הפנסיה, ולא על תשלומם או אי תשלומם של פיצויי פיטורים. ח. בהסכם הפנסייה מנויים מספר אירועים אשר קיומם אינו קוטע את הרציפות בין תקופות העבודה. בעניינה של התובעת לא מתקיים אף לא אחד מאירועים אלו. יתר על כן, תקופות העבודה שלגביהן ניתן ליצור רציפות הינן תקופות שלגבי כל אחת מהן קיימת זכאות לפנסייה. מאחר שהתובעת היתה עובדת שעתית בשנים 1970-1977, לא מתקיים תנאי זה. ט. על פי הסכם בין הנתבעת למבטחים, עם קבלת קביעות לעובד, מועברים הכספים שהופקדו במבטחים עבורו, והוא זכאי לפנסיה תקציבית רטרואקטיבית ממועד ההפרשה. התובעת קיבלה קביעות בשנת 1991, ורכשה רטרואקטיבית זכויות פנסיוניות מ- 86\2. הכספים שנצברו לזכותה בין השנים 1980-1985 בקרן מקפת מעולם לא הועברו לאוניברסיטה אלא לקופת התגמולים, אשר נמחקה מן ההליך בהסכמת התובעת, ומהווה אישיות משפטית נפרדת מן הנתבעת. י. נסיונות הנתבעת לסייע לתובעת בהעברת הכספים מקרן מקפת לקופת התגמולים אינם יוצרים לתובעת זכות לקבל פנסיה בתקופה שבה לא עבדה בשירות הנתבעת. יא. טענות התובעת בסיכומיה, כי התקבלה שוב לעבודת בשנת 1985 לבקשת הנתבעת ללא מכרז או וועדת בחירה, לא רק שאינן ברורות, אלא שלא הובהר על איזה הסכם קיבוצי מתבססות טענות אלו, אשר ממילא לא הוכחו. יב. הנתבעת נוהגת להתחשב בעובדים לעניין "וותק", גם בעבודה במקומות ציבוריים אחרים תוך צירוף תקופות ההעסקה, כדי שיוכלו לזכות בהטבות לעניין ימי חופשה ושכר. אין בשנות הוותק המפורטות בתלושי השכר כדי לזכות בפנסיה על בסיס אותו וותק. מכל מקום, אין בהכרת הנתבעת בתקופת עבודתה הקודמת של התובעת אצל הנתבעת לצורך וותק שכר, כדי להשפיע על זכויותיה הפנסיוניות הקבועות בהסכם הפנסייה בלבד. יג. באשר לשינוי שעת עבודתה של התובעת, הרי שעד ליום 28.4.03 קיבלה התובעת אישור חריג להתחיל את עבודתה בשעה 7:00, כחריג לנהלי העבודה של הנתבעת. אישור כאמור כפוף לשיקול דעתו של הממונה על העובד. משנתחוור למר וייזר כי בפועל מתחילה העבודה אך בשעה 7:30 החליט על שינוי שעות עבודתה של התובעת ועובדים נוספים, תוך התאמתן לנוהל הכללי של האוניברסיטה. ההחלטה נתקבלה מטעמים ענייניים, כחלק מהפררוגטיבה ניהולית של המעביד, ואין כל אחיזה לטענת האפלייה, וודאי לא על רקע מין. משכך אין התובעת זכאית לקבל תשלום כלשהו על שעות עבודה שלא בוצעו. יתר על כן, התביעה בעניין הטרדה המינית נמחקה, ואין כל מקום לשוב ולהעלות טענות אלה בסיכומים. 7. בטרם אפנה לדון בטענות התובעת, אציין כי התובעת הקדישה חלק נכבד מסיכומיה לטענות שונות בעניין חובת גילוי המסמכים המוטלת על הנתבעת, והפרתה של חובה זו. טענות אלה אין מקומן בסיכומים, אלא בשלבים המוקדמים של ההליך, מה גם שב"כ הנתבעת טענה עוד בדיון מיום 15.2.06 כי הודע לב"כ התובע כי הינו מוזמן לעיין בתיקים המצויים במחלקת כוח אדם, אך ב"כ התובעת לא ניצל את האפשרות שניתנה לו. טענתה זו לא נסתרה. משכך, איני רואה מקום להתייחס לטענות אלה בפסק דין זה. באשר לטענות התובעת בדבר הטרדה מינית: טענות התובעת בדבר הטרדה מינית נמחקו מכתב התביעה. כמו כן נמחק מר וייזר, שטענות אלה הופנו כלפיו (סעיף 4.ד לעיל). בפלוגתאות שנקבעו בדיון המוקדם ביום 8.6.05 לא נזכרה טענה בדבר הטרדה מינית, אף לא ברמז, אף לא כלפי הנתבעת. משכך, תמוהה מאד העובדה שבסיכומיה שבה התובעת והעלתה טענות אלה, אף כי ידעה היטב כי תביעותיה בעניין זה נמחקו. אמנם בכתב התביעה המתוקן שבה התובעת והעלתה טענה כי הנתבעת היא שלא מילאה את החובות המוטלות עליה על פי החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה, התשנ"ח-1998 (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן), אולם טענה זו לא הוכחה אף לא לכאורה, שהרי לביסוס טענה כי המעביד לא פעל על פי הוראות החוק, יש להוכיח בראש ובראשונה כי אכן היתה הטרדה מינית, ודבר זה לא הוכח בענייננו. ב"כ התובעת מלין על כך שמר וייזר לא התייצב לעדות בבית הדין, ואולם על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, ובכלל זה את טענתה כי הוטרדה מינית. אם סברה התובעת כי עדותו נחוצה לה, היה עליה להזמינו כעד מטעמה. דבר זה לא נעשה. יתר על כן, בתצהירה של התובעת אין כל אזכור של הטרדה מינית כלשהי, ודי בכך כדי לדחות את כל טענותיה בעניין זה. 8. שינוי שעות העבודה כאמור טוענת התובעת כי שינוי שעת תחילת העבודה מן השעה 7:00 לשעת 7:30 נעשה שלא כדין, ותוך הפלייתה בשל היותה אשה. יש לציין כי התובעת לא הבהירה מתי היא מסיימת את עבודתה, והאם השינוי בשל השינוי התקצרו שעות עבודתה, או שהיא החלה את עבודתה מאוחר יותר. מכל מקום, הפררוגטיבה הניהולית של המעביד מקנה לו סמכות לעשות שינויים במקום העבודה, ולדאוג להתייעלות לצורך הפקת המירב ממקום העבודה (ע"ע 1238/00 - נאילה עבדאלגני נ' עיריית אום אל פחם ואח', לא פורסם ). במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, רשאי המעביד לשנות את שעות העבודה של העובד, כל עוד נעשה הדבר כדין, וכאשר שיקולי המעביד ממלאים אחר אמות המידה של סבירות ומידתיות (ע"ע 674/05 אהרון ויזנר - מ"י, , ניתן ביום 28/3/2007). לא הוכח כי הנתבעת פעלה בניגוד לאמות מידה אלה. התובעת עצמה העידה כי לאחר שהיא מגיעה לעבודה בשעה 7:00: ”... אנו שותות תה וקפה בבוקר, כי לא מספיקים לשתות בבית, הוא לא מוכן את זה, הוא מוכן ישירות לעבודה, רק עבודה מעניין אותו (פרוטוקול מיום 15.2.06, ע' 11 ש' 17-18). מדבריה אלה של התובעת עולה כי שעת תחילת עבודתה שונתה התובעת מטעמי יעילות, וכדי לאפשר ביצוע יעיל יותר של העבודה. יש לדחות את טענת התובעת כי שעת העבודה שונתה מחמת היותה אשה. במכתב שבו הודע לתובעת על השינוי נכללות שתי נשים וגבר (נ/3, ע' 10 ש' 19-20). יש לציין כי במכתב זה נכתב כי "התחלת העבודה" תהיה בשעה מסויימת. מכאן ניתן להניח שלא מדובר בשינוי שעות העבודה עצמן. התובעת טוענת כי עוד היה על הנתבעת לערוך לה שימוע לפני ששינתה את שעת תחילת עבודתה. גם טענתה זו של התובעת לא הוכחה כדבעי. בתצהירה פורט האופן שבו נעשה השינוי באורח לקוני ביותר (סעיף 2 לתצהיר). מכל מקום, גם אם היה ממש בטענתה זו של התובעת, הרי גם חובת השימוע לגבי שינוי זעיר בשעת העבודה מחייבת שימוע בהתאם, ואם הדבר לא נעשה, אין הדבר מחייב את ביטול החלטתה של הנתבעת. לנוכח האמור לעיל יש לדחות את תביעתה של התובעת להחזיר את זמן תחילת עבודתה של התובעת לשעה 7:00, כאמור בסיכומיה, ולפצותה בשל כך. 9. רציפות תקופת עבודתה של התובעת סעיף 1 להסכם הפנסיה התקציבית של עובדי האוניברסיטה מיום 10.9.82 (להלן - הסכם הפנסיה), שהינו סעיף ההגדרות, מגדיר "תקופת שירות" כ: "תקופת שירות רצופה או שהוכרה כרצופה" ובסעיף 9(3) נקבע כי: "אין מביאים בחשבון אלא תקופת שירות שמגיעה בעדה משכורת לעובד". כעולה מן העובדות המפורטות לעיל (סעיף 2) עבדה התובעת באוניברסיטה בשתי תקופות: האחת - משנת 1970 ועד 1997, והשניה - משנת 1985 ועד היום. התובעת טוענת כי חלה רציפות בין שתי תקופות עבודתה אלה, מאחר שלא פוטרה ולא התפטרה. על כן יש רצף בין שתי התקופות הנ"ל, למרות שהתובעת לא עבדה אצל הנתבעת במשך כ-8 שנים, לא קיבלה שכר מן הנתבעת, כאמור בסעיף 9(3) הסכם הפנסיה, ובתקופה זו אף עבדה במקום עבודה אחר. על העדר הרציפות בתקופות ההעסקה של התובעת ניתן ללמוד בראש ובראשונה מדבריה שלה. כך אמרה התובעת בעדותה: "ש. את כותבת שאת עבדת באוניברסיטה משנת 70 עד שנת 77, איפה עבדת. ת. בפקולטה לרפואה בעין כרם, מאז ילדתי ב-77 והפסקתי את העבודה. אחרי שנתיים וחצי ניגשתי לבקש עוד פעם להיכנס לעבודה, אמרו שיקראו לי, חיכיתי חצי שנה ולא קראו לי ובמשך כל התקופה הזו חיפשתי עבודה, עד שמצאתי באוניברסיטה העברית בגבעת רם, זה היה בשנת 85 (ע' 9 ש' 9-12, ההדגשה הוספה ד.פ)" מדבריה אלה של התובעת עולה כי ידעה היטב שיחסי העבודה בינה לבין הנתבעת נסתיימו, ולא חודשו אלא ב-1985. יש לדחות אף את טענתה המשתמעת כאילו היתה בחופשה ללא תשלום, וזו אושרה לה על ידי הנתבעת. התובעת לא הציגה מסמך כלשהו התומך בטענתה זו, ודבריה שצוטטו לעיל אינם תומכים בגרסתה זו. אוסיף עוד כי בתצהירה ובעדותה לפנינו מצאה התובעת לנכון להסתיר את העובדה שבתקופה שבה לא עבדה באוניברסיטה, עבדה בכיתן. עובדה זו מדברת בעד עצמה, ודי בה כדי לדחות את טענתה של התובעת בדבר רציפות תקופות העבודה, שהרי לא יעלה על הדעת שיחסי עבודה בין למעביד מסויים יימשכו כאשר הוא עובד אצל מעביד אחר, אלא אם ניתנה הסכמה לכך, ודבר זה לא רק שלא הוכח, אלא אף לא נטען. 10. בטיעוניה מסתמכת התובעת על האמור בסעיף 2(1) הקובע כי: "כדי להסיר ספק נאמר בזה: (1) רציפות בשירות יראו כנפסקת מחמת פיטורין או התפטרותו של עובד". מן העובדות שפורטו לעיל ניתן להסיק במידה רבה של וודאות כי התובעת התפטרה בשל לידה. יתר על כן, התפטרות מחמת לידה אינה נמנית עם התקופות שאינן מפסיקות את מירוץ הרציפות, המפורטות בסעיף 3 להסכם הפנסיה, או בתקופות ללא משכורת שמביאים אותן בחשבון כמפורט בסעיף 10 להסכם. לפיכך נדחית תביעתה של התובעת להכיר בתקופה שמ-1978 ועד 1985 כתקופה המזכה בפנסיה מהנתבעת. 11. התקופה שמ-1978 ועד 1985 באשר לטענת התובעת כי היא זכאית לפנסיה גם עבור התקופה שמ-1978 ועד 1985 - גם טענה זו דינה להידחות. אמנם הכספים שהצטברו בקרן מקפת לטובת התובעת, הועברו לקופת התגמולים של האוניברסיטה העברית בע"מ (להלן - הקופה), אולם הקופה הינה ישות משפטית נפרדת. התובעת ביקשה לצרף את הקופה כנתבעת נוספת בתיק זה, אולם זו נמחקה בהסכמת התובעת. על כן לא ברור כלל על מה מתבססת טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם לה פנסיה עבור תקופה שבה לא עבדה אצל הנתבעת, ובניגוד גמור להוראות הסכם הפנסיה של הנתבעת. התובעת טוענת כי משנתנה הנתבעת את הסכמתה להעברת הכספים, שמרה התובעת על רציפות זכויותיה כמתבקש. גם טענה זו יש לדחות. העברת הכספים נעשתה לבקשת התובעת, לאחר שבמשך תקופה ארוכה טענה כי הכספים כבר הועברו והם מצויים בידי הנתבעת, טענה שהובהר כי אינה נכונה. מכל מקום, משנקבע כי אין רציפות בין שתי תקופות עבודתה של התובעת באוניברסיטה, והכספים שהצטברו לזכותה בקרן מקפת הועברו לגוף אחר, אין הדבר מקים זכות כלשהי לתובעת. סוף דבר - התביעה נדחית. מאחר שמדובר בהליך שנמשך שנים רבות, כאשר התובעת משנה את תביעותיה מידי פעם לפעם, תוך גרימת הוצאות ניכרות לנתבעת, תשלם התובעת הוצאות הנתבעת בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. שעות עבודה ומנוחה