תביעה של עובד זר נגד משפחת אדם שנפטר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של עובד זר סיעודי נגד משפחת אדם שנפטר: תמצית הליכי הדיון בתובענה 1. התובע הוא אזרח הודו, ואינו ישראלי. הוא עבד במשך כשנתיים וחצי כעובד סיעודי בטיפול במנוח (שייקרא להלן: "המנוח"), אשר עזבונו הוא נתבע מס' 1. בתובענה שבפנינו הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו בעבור זכויות שונות שלטענתו מגיעות לו בעד עבודתו ובשל נסיבות הפסקתה. 2. מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, ומשהתובע לא קיים החלטות שניתנו בעניינו, נמחקה התביעה מחוסר מעש, על ידי הנשיאה ורד שפר. לאחר מכן, לבקשתו (בש"א 1090/08), בוטל פסק הדין. 3. סמוך לאחר ביטולו של פסק הדין, ביקש התובע (בבש"א 1159/08) לקבוע מועד קרוב לשמיעת עדותו, נוכח העובדה שהוא התעתד לצאת לחו"ל סמוך לאחר מכן. לבקשה צירף התובע גם תצהיר עדות ראשית מטעמו. הבקשה התקבלה, ועדותו של התובע נשמעה בפני הרשמת סלווא שאמי. 4. לאחר מכן, קויים דיון מוקדם שבו גובשו המוסכמות והפלוגתאות. בהמשך, הוגשו תצהירי עדות ראשית מצד הנתבעים ונקבע מועד להוכחות. 5. בישיבת ההוכחות שמענו את עדויותיהם של עדי הנתבעים. לאחר מכן, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב ואכן כך נקבע. הסיכומים אמנם הוגשו, אך זאת רק לאחר המועדים המקוריים שסוכמו בין הצדדים. מספר הערות בענין קביעת העובדות 6. מטבע הדברים, מאחר שלא שמענו את התובע, לא התרשמנו ממנו אישית. לפיכך, אנו יכולים להעריך את מהימנותו, רק בדרך של בדיקת סתירות פנימיות בין חלקים שונים בגרסתו. אכן, מצאנו סתירות כאלה. כך למשל, מצד אחד טען התובע (בסעיף 8.1 לתצהירו) כי הוא הועסק בהיקף של 24 שעות ביממה, ומצד שני - הצהיר התובע (בסעיף 8.2 לתצהירו) על שעות עבודה מסויימות, לרבות הפסקה. כך גם, בתצהירו (סעיף 12.1) הצהיר התובע כי הוא עבד גם בימי חג "למעט בשני ימים, חג המולד וחג הפסחא". לעומת זאת, בעדותו (שו' 14-13 בעמ' 5 לפרוטוקול) מסר התובע כיבכל אחד מאותם חגים הוא לא עבד במשך 3 ימים. לפיכך, עם כל הזהירות המתבקשת מכך שלא זכינו להתרשם אישית מעדותו של התובע, אין אנו יכולים לקבוע שיש לראות את התובע כמהימן. 7. ענין נוסף שהוא משמעותי לקביעת העובדות מצוי במשקל שאנו נותנים למחברת שנוהלה על ידי נתבע מס' 2. מדובר במחברת כרוכה, שהוגשה לנו. בחינת המחברת מעלה כי מדובר במסמך אותנטי, שברור לנו שהוא לא נערך רק בעבור התהתדיינות בתובענה. המחברת כוללת רישומים בכלי כתיבה שונים, ומתייחסת הן לסכומים ששולמו לתובע והן לסכומים שנאספו על ידי ילדיו של המנוח. אנו מקבלים את הרישומים במחברת כראיה מהימנה, ונבסס עליה את קביעותינו בענין התשלומים ששולמו לתובע. 8. אנו מודעים לכך שמלבד נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "ניסים"), אשר היה זה שהתעסק בתשלום הכספים לתובע, העדים האחרים מטעם הנתבעים, לא היו מעורבים בטיפול בכספים, למעט השתתפותו של כל אחד מהם (או בת זוגו) בתשלום יחד עם שאר בניו של המנוח. לפיכך, אין אנו מייחסים משקל לכך שאחד העדים (אברהם כהן, חתנו של המנוח), לא ידע מה שכר העבודה ששולם לתובע. אלה העובדות 9. בשנת 2003 לקה המנוח במחלה, ונזקק לעזרה בביצוע פעולות יום יום. לשם כך, בתיווך בני משפחתו (אשתו ולפחות חלק מתשעת ילדיהם) גוייס התובע לעבוד כעובד סיעודי המטפל במנוח. 10. התובע הגיע לישראל ביום 23/3/03, והחל לעבוד בטיפול במנוח ביום 1/4/03. 11. לא הוברר די הצורך כיצד נעשה הסיכום עם התובע על תנאי עבודתו. התובע גרס כי הסיכום נעשה בינו לבין הסוכנות שבאמצעותה הוא הובא לישראל. אולם, מאחר שהתובענה אינה כוללת עתירה לרכיב כלשהו רק בשל כך שהוא סוכם בין הצדדים, אלא כל רכיבי התביעה מבוססים על המגיע מכח הדין, אין אנו סבורים שעלינו לקבוע מה בדיוק סוכם. מכל מקום, ברור כי מי שהיה בקשר עם התובע בענייני כספים, היה ניסים. ניסים דאג לגבות מאחיו את חלקם בתשלום השכר, הוא דאג להוציא את שאר הכסף מחשבון הבנק (כנראה חשבון הבנק של המנוח), והוא היה זה ששילם את הכסף לתובע. ניסים סבר שתובע זכאי לסכומים כאמור להלן: סך השווה ל-600 דולר מדי חודש, בתוספת סך של 100 ₪ לכל שבוע ובתוספת סך השווה ל-50 דולר בשל כל שבת שבה התובע נשאר בבית המנוח. כדי לכסות סכום זה, גבה ניסים מכל אחד מ-8 אחיו סך של 200 ₪, הוא גם הוסיף סך של 200 ₪ על חשבונו, ואת יתרת הסכום - הוא הוציא מחשבון הבנק ושילם לתובע. 12. התובע התגורר בבית המנוח. הוא ישן באותו חדר שהמנוח ישן בו. התובע טיפל במנוח בכל השעות שבהן המנוח היה ער. אולם, בשל התרופות שהמנוח נזקק להן, הוא ישן הרבה שעות ביממה. המנוח נהג להתעורר (כשהתובע העיר אותו) בסביבות השעה 9:00. הוא חזר לישון בשעות הצהריים (12:00 - 12:30), התעורר שוב בסביבות 16:30, וחזר לישון בין 20:00 לבין 21:00. לעתים המנוח התעורר בלילה, ואז התובע קם אליו כדי לשנות לו תנוחה במיטה. (קביעה זו נעשית על ידינו תוך שאנו מעדיפים את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע, וזאת, גם בשל העובדה שהתובע סתר את עצמו בדיוק בענין שעות העבודה, כשמלבד ציון שעות תחילת העבודה, שעות ההפסקה ושעות סיום העבודה, גרס התובע שהוא עבד 24 שעות ביממה). 13. התובע היה זה שהחליט אם להישאר בבית המנוח גם בשבת או אם לאו. היו מקרים שהוא העדיף להישאר, כדי לקבל את הסך השווה ל-50 דולר ששולם לו בגין כל שבת שבה הוא נשאר בבית המנוח. כשהתובע נשאר בבית המנוח בשבתות - הוא עבד כרגיל. 14. המנוח היה זכאי לגמלת סיעוד, בשיעורים שונים. סכום הכסף שהמנוח היה זכאי לו כגמלת סיעוד, שולם אל העמותה למען הקשיש בבית שאן. עמותה זו הוציאה תלושי משכורת על שמו של התובע, ואת סכום הנטו שנרשם בתלוש - היא העבירה לחשבון הבנק של המנוח. עם זאת, לא היה קשר בין הסכומים שהתובע קיבל מניסים לבין הסכומים שנרשמו בתלושים. התלושים אמנם הוגשו לנו, אך אין הם מלמדים מאומה על הכסף ששולם לתובע. מבחינת הסכומים ששולמו, יש בהם - לכל היותר - כדי ללמד על מה ששולם למנוח. למרות זאת, ניתן להיעזר בתלושים כדי ללמוד על מועד הפסקת העבודה, באשר התלוש האחרון שהוצא על שם התובע, הוא תלוש חודש אוגוסט 2005, ובכך יש התאמה לגרסת הנתבעים. 15. במהלך עבודתו, קיבל התובע חופשה שנתית בת 14 ימים, לפי הפירוט הבא: - 3 ימים בעת שאמו של התובע אושפזה בבית חולים. - 3 ימים בעת שאמו של התובע נעצרה טרם גירושה מישראל. - יומיים לשם נסיעה לטיול בים המלח. - יומיים לשם נסיעה לטיול בירושלים. - יומיים לשם נסיעה לטיול בחרמון. - יומיים לשם סידורים שונים עם חברתו של התובע, שהיתה במרכז הארץ. 16. התובע היה מעוניין לעבור לעבוד במרכז הארץ, שם שהתה גם חברתו, שעמה הוא התעתד להתחתן. התובע סבר כי במרכז הארץ הוא יוכל להשתכר סכום גבוה יותר מאשר הוא הרוויח בבית המנוח. בתחילת חודש אוגוסט 2005, הודיע התובע לניסים כי הוא מתכוון להתפטר ולעבור לעבוד במרכז הארץ. ניסים או אדם אחר מבני המשפחה, דאג למצוא עובד אחר (שמו, כנראה, רג'ו), אשר התחיל לעבוד בטיפול במנוח, במהלך חודש אוגוסט 2005, באופן חופף לתובע. ביום 1/9/05, עזב התובע את עבודתו בבית המנוח. 17. בטבלה שלהלן נפרט את הסכומים שהתובע קיבל מאת ניסים בגין עבודתו אצל המנוח. בטרם נעבור לטבלה, נעיר מספר הערות: א. הטבלה מבוססת על המחברת, שהרישומים בה, כאמור, מהימנים בעינינו. לניסים ולחלק מהעדים האחרים של הנתבעים, היתה גרסה שלפיה ניסים שילם למנוח, סך נוסף של 3,000 ₪, בשני תשלומים, ואשר לא נזכרו במחברת. בהעדר תימוכין לגרסה זו, מעבר לעדויות בעל פה - לא קיבלנו אותה. ב. הרישום במחברת בענין התשלום ביום 1/9/05, בעבור חודש אוגוסט 2005, כולל הן תשלום לתובע והן תשלום לעובד שהחליף אותו (רג'ו?). הבאנו בחשבון רק את הסכום ששולם לתובע (2,000 ₪), אך לכך צירפנו סכום נוסף בסך של 6,000 ₪, וזאת בהתאם לגרסת ניסים, המקובלת עלינו, שלפיה הוא שילם לתובע, לבקשתו, את הסכום האמור כ"מענק", ולקראת נישואיו של התובע. ג. מאחר שהתביעה - כאמור - אינה מבוססת על טענה של חיוב הנתבעים בסכום שסוכם עמם, אלא (לגבי השכר החודשי) כוללת עתירה להפרשים עד לגובה שכר המינימום, הרי שלא ערכנו הפרדה בין הרכיבים השונים (מה ששולם כשכר חודשי, מה ששולם כ"דמי כיס" ומה ששולם בעד שבתות שבהן התובע נשאר בבית המנוח), שכן ממילא אין לתובע טענה שהיה צריך לשלם לו רכיב כזה או רכיב אחר, אלא טענתו היא בענין שכר המינימום. טיעוני הנתבעים בענין שכר המינימום כוללים טענה שלפיה היקף המשרה של התובע היה בשיעור כ-87%. טיעונים אלה אינם מקובלים עלינו, באשר התובע עבד כפי הצורך עם המנוח, כך שמדובר במשרה מלאה כנהוג במקום עבודתו של התובע. גם אם מספר שעות העבודה בפועל היה נמוך מ-43 שעות שבועיות או מ-186 שעות חודשיות, עדיין מדובר במשרה מלאה. לכן, לדעתנו, יש להביא בחשבון את שכר המינימום חודשי למשרה מלאה. בכל תקופת העסקתו של התובע, עמד שכר המינימום החודשי למשרה מלאה על הסך של 3,335.18 ₪. מהטבלה ניתן לראות בבירור שבכל חודש שולם לתובע סכום העולה על שכר המינימום. ה. המחברת כוללת פרטים נוספים מעבר לאלה שהכללנו בטבלה. מהמחברת ניתן ללמוד על השתתפות בניו של המנוח בתשלום, ועל אופן חישוב התשלום. התשלום כמעט בכל אחד מהחודשים היה קצת מעל הסכום שאליו הגיע ניסים על פי חישוביו (שגם הם מפורטים במחברת). בדרך כלל, הסכום "עוגל" כלפי מעלה, עד לסכום הקרוב המתחלק ב-100 ₪ ללא שארית (ייתכן שחלק מהסיבה לעיגול הסכום כלפי מעלה נובע מכעסה של אמו של התובע, על כך שהיא רצתה שחישוב שער הדולר ייעשה לפי שער המכירה ולא לפי השער היציג). סכום ששולם בשקלים חדשים חודש עבודה סכום ששולם בשקלים חדשים חודש עבודה 3,800 מאי 2003 3,600 אפריל 2003 3,800 יולי 2003 3,600 יוני 2003 3,500 ספטמבר 2003 3,900 אוגוסט 2003 3,900 נובמבר 2003 3,600 אוקטובר 2003 3,900 ינואר 2004 3,700 דצמבר 2003 3,600 מרץ 2004 3,600 פברואר 2004 3,950 מאי 2004 3,800 אפריל 2004 3,600 יולי 2004 3,600 יוני 2004 3,700 ספטמבר 2004 3,600 אוגוסט 2004 3,600 נובמבר 2004 3,900 אוקטובר 2004 3,800 ינואר 2005 3,700 דצמבר 2004 3,700 מרץ 2005 3,600 פברואר 2005 3,600 מאי 2005 3,800 אפריל 2005 3,900 יולי 2005 3,700 יוני 2005 8,000 (כולל סך של 6,000 ₪ ששולם כ"מענק") אוגוסט 2005 18. התובע לא קיבל סכומים כ"דמי חגים" או כ"דמי הבראה". 19. עד כאן פירטנו את העובדות. בהמשך, נעבור לדון בגורל רכיבי התביעה השונים. נעיר כי ב"כ התובע לא חזר בסיכומיו על חלק מרכיבי התביעה (דווקא רכיבים בעלי משמעות כספית נכבדה, כולל גמול שעות נוספות), אך למרות זאת התייחסנו לרכיבים אלה. התביעה האישית כנגד ניסים 20. בטרם נבחן את רכיבי התביעה עצמם, נבדוק האם יש מקום לראות את ניסים כמעביד של התובע, ובשל כך - כנתבע באופן אישי. 21. לדעתנו, לא ניתן לראות כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין ניסים. התובע טיפל במנוח, והמנוח היה מעבידו. אמנם, ניסים היה זה ששילם בפועל לתובע, אך רק חלק קטן מהתשלום היה על חשבונו של ניסים עצמו, חלק זהה לחלקו של כל אחד משמונת אחיו (סך של 200 ₪ לחודש). העובדה שילדיו של המנוח סייעו לו, היא טבעית ומובנת, ואין בה כדי להביא ליצירת יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין אחד מילדיו (ניסים) רק בשל העובדה שהוא היה זה שריכז בידיו את הכספים שהתקבלו מאחיו והוא היה זה שמשך את הכספים מהבנק. התובע לא נתן כל שירות אישי לניסים (מלבד התועלת שניסים הפיק, כמו כל בני משפחתו, מכך שהתובע סייע לאביו). 22. לפיכך, ניסים לא היה המעביד והתביעה כנגדו נדחית מטעם זה. הזכאות לפיצויי פיטורים 23. מבחינה עובדתית לא קיבלנו את גרסת התובע על כך שהוא התפטר בשל כך שהוא לא קיבל את המגיע לו, וזאת הן מאחר שמצאנו שהוא קיבל את המגיע לו (ועל כך עוד יפורט להלן), הן בשל כך שלא קיבלנו את גרסתו שהוא פנה למי מבני משפחת המנוח בטרוניה על כך שהוא אינו מקבל דבר מה והן בשל כך שקבענו שסיבת התפטרות התובע היתה הרצון לעבור לעבוד באזור המרכז, לקראת נישואיו עם חברתו. 24. לפיכך, אנו דוחים את התביעה לפיצויי פיטורים. השלמת שכר עד לשכר המינימום 25. מהטבלה שהובאה בסעיף 17 לעיל, עולה כי התובע קיבל שכר העולה על שכר המינימום. על כן, אנו דוחים את התביעה להפרשי שכר עד לשכר המינימום. גמול עבודה בשעות נוספות 26. לא מצאנו כי התובע עבד בשעות נוספות. יתרה מכך; התובע כלל לא עתר לקבל גמול בעבור שעות נוספות מסויימות, אלא עתר לקבל תשלום בשיעור של 30% משכר המינימום החודשי, וזאת תוך הסתמכות על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1113/02 טודוראנג'אן - מעיין, פד"ע לט 409. אולם, למיטב הבנתנו, ההלכה שנפסקה בפסק הדין האמור, כבר אינה עומדת בעינה, וזאת לפחות מאז פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ב בע"ע 157/03 גלוטן - יעקב (פס"ד מיום 1/1/07). אנו מודעים לכך שגם ההלכה שנפסקה בע"ע 157/03 כבר אינה עומדת במלוא תוקפה, מאז פסק דין אחר של בית הדין הארצי לעבודה, שניתן בע"ע 270/08 Bodeic - דוני , (פס"ד מיום 12/2/09), אך גם פסק הדין בע"ע 270/08, קבע כי גמול השעות הנוספות אמור להיות משולם על פי השעות הנוספות שהעבודה בהן הוכחה (גם אם בדרך של הוכחת מסגרת שעות עבודה), ולא כגמול כללי באופן של שיעור מסויים משכר המינימום. על כן, לא היה ניתן לקבל את טענת התובע על זכאותו לגמול בשיעור השווה ל-30% משכר המינימום. ייתכן שזו הסיבה שב"כ התובע כבר לא ביקש גמול כזה בסיכומיו. 27. מכל מקום - אנו דוחים את התביעה לגמול שעות נוספות. דמי חגים 28. לכל אורך ההתדיינות לא היה ניתן להבין אם ברכיב התביעה בענין דמי חגים התובע היה מעוניין לקבל גמול עבודה בחגים שהוא עבד בהם, או שמא היה מעוניין לקבל דמי חגים בגין חגים שבגללם הוא לא עבד. מכל מקום, התובע לא הראה מה החגים שבהם הוא עבד, וכעובד ששכרו שולם על בסיס חודשי הוא אינו זכאי לקבל דמי חגים בגין חגים שבהם הוא לא עבד. גם העתירה לתשלום דמי חגים לא נזכרה בסיכומי ב"כ התובע, וטוב שכך. 29. על כן, אנו דוחים גם את רכיב התביעה בענין דמי חגים. פדיון חופשה 30. התובע עבד אצל המנוח במשך 29 חודשים. הוא היה זכאי ל-29 ימי חופשה שנתית (נטו) בגין תקופה זו. 31. התובע קיבל, כאמור לעיל, רק 14 ימי חופשה שנתית. לפיכך, הוא זכאי לפדיון חופשה בעבור 15 ימי חופשה שנתית. 32. על פי חוק חופשה שנתית, חישוב דמי החופשה (ובעקבותיו - גם חישוב פדיון החופשה), אמור להיעשות לפי הממוצע של 90 הימים האחרונים שטרם היציאה לחופשה (ובמקרה של פדיון חופשה - של הימים האחרונים לעבודה). מאחר שהתשלום בעבור חודש אוגוסט 2005 כלל גם מענק מוסכם בגין התפטרותו של התובע, נראה לנו שלא יהיה נכון להכליל את חודש אוגוסט 2005 במסגרת אותו ממוצע. על כן, ניקח ממוצע של החודשים מאי, יוני ויולי 2005. ממוצע שכר התובע לחודשים אלה עמד על סך (מעוגל) של 3,733 ₪ לחודש. בחלוקה ל-25 ימי עבודה בחודש, עומד ערכו של יום חופשה על סך (מעוגל) של 149 ₪. 33. לפיכך, התובע זכאי לפדיון 15 ימי חופשה בסך של 2,235 ₪. פדיון דמי הבראה 34. התובע לא קיבל דמי הבראה. משיחסי העבודה הסתיימו, הוא זכאי לפדיון דמי הבראה בעבור שתי שנות העבודה האחרונות. על פי ותקו, היה התובע זכאי לתשלום בעבור 12 ימי הבראה בעד שנתיים אלה. 35. ערך יום הבראה בעת סיום עבודתו של התובע, עמד על הסך של 307 ₪. לפיכך, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בסך 3,684 ₪. טענות הקיזוז של הנתבעים 36. לטענת הנתבעים, יש לקזז מזכויות התובע סכומים בשל שני עניינים; העובדה שהתובע קיבל מגורים ומזון בבית המנוח, והתשלום של הסכום 6,000 ₪ ששולמו לתובע כמענק בעת סיום עבודתו. שתי טענות אלה אינן מקובלות עלינו. לא ניתן לקזז מזכויותיו של התובע סכומים כנגד מגורים ומזון, אם לא הוסכם על כך במפורש, מראש (וגם אז - יש מגבלות לאפשרות ההסכמה). בעניינו של התובע, לא היתה הסכמה על כך שהמגורים והמזון יסופקו לו על חשבון חלק משכרו, כך שאין מקום לערוך קיזוז כזה. הסך של 6,000 ₪ שולם לתובע על ידי ניסים כמענק, בלא קשר לזכויות התובע בגין חופשה והבראה, ולא כנגד הסכמת התובע לוותר על משהו מהמגיע לו. היה מדובר במענק פרידה, לבקשת התובע. המענק שולם לפנים משורת הדין ואין הוא יכול לבוא במקום זכויות שהתובע זכאי להן. לסיכום 37. אנו דוחים את התביעה כנגד ניסים. 38. אנו דוחים את מרבית רכיבי התביעה כנגד עזבונו של המנוח, אך מקבלים אותה בחלקה, כך שאנו מחייבים את עזבון המנוח לשלם לתובע את האמור להלן: א. פדיון חופשה בסך 2,235 ₪. ב. פדיון דמי הבראה בסך 3,684 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/05 ועד התשלום בפועל. 39. נוכח הפער העצום בין סכום התביעה (106,140 ₪) לבין הסכום שהתובע זכה בו, אין אנו סבורים שנכון לחייב את עזבון המנוח לשאת בהוצאות משפט כלשהן. 40. אנו מחייבים את התובע לשלם לניסים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/09, אם לא ישולמו לפני כן. 41. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. עובדים זרים