קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת עובד לקבלת מענק לפי חוזה עבודה: 1. בפנינו תביעה כספית הנובעת מהסכם שנערך בין התובע לנתבעת, מעסיקתו לשעבר. 2. רקע עובדתי א. התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנהל ענף אינסטלציה (להלן: "הענף") בחברת חרות הנדסה ומערכות בע"מ (להלן: "חרות") שהינה חברת בת של הנתבעת החל מיום 11/05/03. ב. בין הצדדים נכרת חוזה עבודה אישי (להלן: "החוזה"/ "חוזה ההעסקה") במסגרתו נקבעו תנאי עבודתו של התובע; הקף המשרה, משכורתו של התובע ותשלומים נלווים להם הוא זכאי, השתתפות חודשית בהוצאות בסך 2,000 ₪, החזר הוצאות טלפון, הפרשות המעביד וזכויותיו הסוציאליות של התובע. כמו כן, בסעיף 17 לחוזה נקבע כי התובע יהא זכאי למענקים כספיים בהתאם לתוצאות עסקיות של הענף, התנאים פורטו בנספח לחוזה (להלן"הנספח"/"נספח המענקים") ולהלן נפרטם: 1. עד השגת תוצאה עסקית של איזון בענף-550 אלף ₪ וזאת בתום שנתיים לעבודתו כמנהל הענף (או החלק היחסי). (להלן: "מענק איזון"). 2. החל מהשנה השלישית לעבודה יהיה זכאי למענק שנתי בגין תוצאות עיסקיות חיוביות ע"פ כל מיליון ₪ רווח (או החלק היחסי) למענק בסך של 150 אלף ₪ כסכום כולל ומצרפי (להלן:"מענק רווחים"). 3. רווח ענפי הינו- רווח תפעולי של ענף האינסטלציה לאחר העמסות הנהלה וכלליות ענפיות ומימון ענפי- בהתאם לדו"ח רוהפ"ס הענף כמפורט בספריה של חברת "חרות" (להלן:"דו"ח רוהפ"ס"). ג. ביום 05/05/04 סוכם בין הצדדים כי התובע לא ימשיך עבודתו בנתבעת, וביום 15/09/04 התובע סיים את עבודתו בנתבעת. 3. טענות התובע זכאות למענק : א. במסגרת חוזה ההעסקה, התחייבה התובעת לשלם לתובע מענק, בהתאם לתוצאות עסקיות אליהן יביא את ענף האינסטלציה. בהתאם לדו"ח תרומה שהציג התובע עולה כי התובע אכן הביא את הנתבעת להישגים עסקיים נאים; לאחר הפסדים מתמשכים, הביא את הנתבעת לרווחים. מהפסדים בשיעור של למעלה מ- 6,000,000 ₪ הביא התובע את הנתבעת לרווחים של 263,000 ₪. ב. הנתבעת מעולם לא התכחשה לזכויותיו על פי החוזה ומעולם לא התכחשה לעובדה כי התובע הביא לאיזון עסקי בענף. אולם, לאחר ששב ופנה אליה מספר פעמים ומשזו , השיבה פניו ריקם, הגיש התביעה. ג. עריכת החוזה בין הצדדים ארכה זמן רב וקדם לה משא ומתן מתמשך, במהלכו הוסכם בין התובע לנציג הנתבעת כי המסמך במסגרתו תבחן התוצאה העסקית של איזון בענף האינסטלציה, יהיה דו"ח תרומה. ניתן לראות כי טיוטות לחוזה, במסגרתן נקבע כי הדו"ח הקובע לעניין זה הוא דו"ח רוהפ"ס נדחו ולא נכללו בסופו של דבר בחוזה. ד. במסגרת הנספח, פורשו התנאים המזכים את התובע במענק. סעיף 1 עניינו, בהשגת איזון עסקי בענף בעוד שסעיף 2 עניינו, השגת רווח בענף. סעיף 3 לנספח, מפרש את סעיף 2 וקובע: רווח ענפי הינו- רווח תפעולי של ענף האינסטלציה לאחר העמסות הנהלה וכלליות ענפיות ומימון ענפי- בהתאם לדו"ח רוהפ"ס הענף כמפורט בספריה של חברת "חרות". סעיף 3 מפנה לדו"ח רוהפ"ס וזאת ביחס למענק בגין "רווח" בלבד. אין מדובר במענק בו עסקינן, שכן, המענק לו טוען התובע, ניתן בגין "השגת תוצאה עסקית של איזון בענף" (סעיף 1 לנספח). מכאן, דו"ח רוהפ"ס איננו רלוונטי לעניינינו, מענק בגין השגת איזון בענף. ה. התובע במסגרת עבודתו היה אמון על הכנת תקציבים פרוייקטיאלים בנושא דו"ח תרומה ולא עסק בדו"חות רווח והפסד שכן, התובע יכול היה להיות אחראי רק על תחומים שבשליטתו, כאשר לא יכול היה להיות אחראי על הוצאות שונות בנתבעת, המתקבלות ביחס למחלקות אחרות. ולפיכך אין כל סיבה שהוצאות מימון או הנהלה תלקחנה בחשבון, במסגרת בחינת התוצאות העסקיות, אליהן הביא התובע את הנתבעת. ו. הנתבעת טענה כאמור, כי הדו"ח הרלוונטי לצורך ברור התביעה בעניינינו, הוא דו"ח רוהפ"ס, אף אם נכון הדבר, הנתבעת כלל לא צרפה את הדו"ח המתאים לתיק ביהמ"ש. הדו"ח הנדרש לטענת הנתבעת, כולל "העמסות הנהלה כלליות ענפיות ומימון ענפי" (ההדגשה שלי א.ע.), כאשר הדו"ח שצורף ע"י הנתבעת אינו כולל מרכיב של מימון ענפי. ז. השגת האיזון הוכחה כאמור, על ידי דו"ח התרומה. "איזון" משמעו עצירת ההידרדרות וההפסדים בהם היה שרוי הענף. גם מדו"ח רוהפ"ס שהציגה הנתבעת נמצא שיפור של 86% בתוצאות העסקיות בענף. ח. החוזה בו עסקינן הינו חוזה אחיד, שמהווה חוזה בסיס לכל עובדי קבוצת "סולל בונה", בנוסף, החוזה נוסח על ידי הנתבעת ולפיכך כל שאלה פרשנית בעניינו, תתפרש כנגד המנסחת ולטובת הצד שכנגד. תשלומים והחזרי הוצאות: ט. הנתבעת התחייבה במסגרת החוזה, להעביר לתובע חודש בחודשו החזר הוצאות בסך 2,000 ₪. כמו כן, התחייבה הנתבעת להעביר לתובע החזר הוצאות טלפון. הנתבעת פעלה בניגוד למוסכם והעבירה לתובע סכומים חלקיים בלבד. באשר להוצאות טלפון, טענה הנתבעת כי העבירה לתובע את הסכומים הנדרשים בחודש אוקטובר 2004, זאת, כאשר התובע לא ידע כלל על התשלום הנטען, ויש בכך טעם לפגם. י. הנתבעת התחייבה להפקיד כל חודש כספים עבור קרן השתלמות, ברם, לא הפקידה כנדרש, סכומים עבור חודש אוגוסט 2004. זאת, לאחר שהפרשות בגין חודש ינואר 2004 הופרשו אך בחודש אפריל 2005. י"א. התנהגות הנתבעת עולה כדי חוסר תום לב. י"ב. מהעדויות שהובאו בפני כב' ביה"ד עולה בבירור פגם במהימנות נציגי הנתבעת. פרטים רבים נשמטו מזכרונו של נציג הנתבעת, דוגמת נסיבות עריכת התצהיר. משהוצגו בפניו דו"חות רוהפ"ס מהם עולה בבירור שיפור ניכר בהישגי הנתבעת, התחמק ממתן תשובה. 4. טענות הנתבעת זכאות למענק: א. הוסכם בין הצדדים כי הדו"ח הנדרש לצורך בחינת זכאות למענק, הוא דו"ח רוהפ"ס, הטענה כי הוסכם על דו"ח תרומה איננה נכונה והועלתה לראשונה, אך בשלב החקירה הנגדית ודינה להידחות. דו"ח רוהפ"ס כולל את המרכיבים הנדרשים כדי לקבוע האם ישנו רווח או הפסד בענף. בעוד שדו"ח תרומה מתייחס להוצאות והכנסות פר-פרויקט בלבד, דו"ח רוהפ"ס מתייחס לכלל המשתנים הדרושים לשם קביעה כאמור. לצורך העניין, דו"ח תרומה אינו כולל הוצאות כגון שכרו של התובע, מנהל הענף, שבסיכום 11 חודשים, עולה על הרווח המצוין במסגרתו. ברור כי דו"ח כזה אינו משקף נכונה את מצבו המלא של הענף ולפיכך, איננו רלוונטי. הדבר אף עולה מתצהירו של מר עומר, נציג הנתבעת, שלא נסתר. ב. סעיף 3 לנספח קובע כי זכאות למענק בגין רווח ענפי, תקבע בהתאם לדו"ח רוהפ"ס. סעיף 3 מתייחס לסעיפים 1 ו-2 לנספח. ברי כי זכאות למענק בגין רווח ענפי, וכן זכאות למענק בגין איזון בענף, יעשו בהתאם לאותו דו"ח, הדבר אך עולה מלשון הסעיף. ג. "איזון בענף" משמעותו הגעה לנקודה בה אין רווחים ואין כל הפסדים, קרי רווח אפס, כך העיד נציג הנתבעת בהתבסס על הידע העסקי שרכש. פרשנות זו הינה ברורה ובסיסית בשפה העסקית, לראיה צורף מאמרו של מר רוסו, במסגרת סיכומי הנתבעת. ד. טענת התובע כי הנתבעת לא התכחשה לזכותו אף היא, דינה להידחות שכן מדבריו ומהמכתבים ששלח התובע לנתבעת עולה כי לא היתה הסכמה בעניין. תשלומים והחזר הוצאות: ה. התובע טען כי לא הועבר לידו החזר הוצאות עבור החודשים מאי-אוגוסט 2004, טענות אלו לא נזכרו במכתב ששלח לנתבעת טרם הגשת כתב התביעה, כמו כן, בחודשים אלו, חודשי ההודעה המוקדמת, עבד התובע באופן חלקי ובהתאם קבל החזרים באופן יחסי להקף משרתו, אותה עת. ו. לתובע שולם החזר הוצאות טלפון עבור החודשים יוני-אוגוסט 2004, באופן חלקי, אולם בחודש אוקטובר 2004 הופקד לחשבונו הסכום במלואו. אף ההפרש עבור קרן השתלמות בחודש אוגוסט 2004, שולם במלואו. 5. דיון והכרעה : התביעה שבפנינו עניינה אכיפת חוזה עבודה שנחתם בין התובע לנתבעת. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שני עניינים מרכזיים, ראשית, על זכאותו של התובע למענק בגין תוצאות עסקיות אליהן הגיע לטענתו, בזמנו, כמנהל הענף. שנית, על זכאותו של התובע לתשלומים והחזרי הוצאות בהתאם לחוזה אשר לטענתו, לא הועברו לידיו כנדרש. תחילה נדון בשאלת זכאותו של התובע למענק, במסגרת זו נעסוק בפרשנות סעיפי החוזה במסגרת הנספח לחוזה. ראשית יש לבחון מהו הדו"ח הקובע לעניין המענק שנית, יש לבחון מהו "איזון" בהתאם לחוזה והאם הושג איזון כאמור. 6. סלע המחלוקת שבפנינו נעוץ בשאלת פרשנות נספח המענקים. התובע טוען כי בכל הנוגע למענק איזון, הדו"ח הרלוונטי הינו דו"ח תרומה, בעוד הנתבעת טוענת כי הדו"ח הרלוונטי הינו דו"ח רוהפ"ס. להשלמת התמונה, נציין כי במהלך הדיון בתיק, התנהלו בין הצדדים הליכים בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט ביחס למסמכים הרלוונטים לעניינינו. במסגרת הדיון בתיק, דרש התובע כי ינתן צו להמצאת מסמכים וזה ניתן ע"י כב' הרשמת ויסמן ביום 07/02/07. בהמשך, טען התובע כי הנתבעת לא מילאה אחרי החלטת כב' הרשמת, לא העבירה את הדו"ח הרלוונטי לתיק ויש לנקוט כנגדה בהליכים לפי הפקודה כאמור. לאחר דיון בבקשה, ניתנה החלטה הקובעת כי הנתבעת מילאה אחרי הוראת כב' הרשמת ויסמן וכי הגישה את המסמכים הנדרשים לתיק. יש לציין כי התובע לא פרש במסגרת הבקשה הנדונה מהם המסמכים הרלוונטים שהיה על הנתבעת להגיש ומה הפגם במסמכים שהוגשו על ידה, בעניין זה קבעה הח"מ: "אין בפיו של ב"כ המבקש כל הסבר ונימוק של ממש לטענתו כנגד המסמך" (עמ' 3 הח"מ שורות 16-14 להחלטה). נציין כי לשונו של נספח המענקים הינה סתומה ואינה בהירה כלל ועיקר ולאחר שהפכנו בה רבות, הגענו לכלל הכרעה לפיה התובע אינו זכאי למענק הנדון שכן, לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש בעניין. להלן נפרש החלטתינו. 7. התובע טוען כי לשונו של סעיף 3 לנספח הינה ברורה ומתייחסת אך ורק למענק בגין רווח ולא למענק בגין איזון. עוד טוען התובע כי מדובר בחוזה אחיד כמקובל בקבוצת סולל בונה (ראה ת/13- טיוטת הסכם שצורפה) כמו כן, במידה וישנה מחלוקת באשר לפרשנותו של נספח המענקים, יש לפרשו לרעת המנסחת, הנתבעת. בנוסף, טוען התובע כי לאור טיוטות שהוחלפו בין הצדדים, ונדחו, עולה כי כוונת הצדדים היתה לדחות את דו"ח רוהפ"ס בכל הנוגע למענק איזון. הנתבעת טענה כי סעיף 3 לנספח בא לפרש הן את סעיף 1 והן את סעיף 2, כאשר לא ברור על מה מתבסס התובע בכל הנוגע לדו"ח התרומה שכן, דו"ח זה הינו דו"ח חלקי שאינו משקף את מצבה העיסקי של הנתבעת לאשורו. עוד טענה כי משמעות המונח "איזון" הינה רווח אפס ולפיכך, אף מן הטעם הזה יש לראות בסעיף 3 כמתייחס לשני הסעיפים הנדונים. 6. פרשנות החוזה: א. בבואנו לפרש חוזה עלינו לתת דעתנו ללשון החוזה ולאומד דעת הצדדים. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". על בית המשפט המבקש לפרש חוזה להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. אומד הדעת נבחן על פי תכליות החוזה ומבטא את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכניות אשר הצדדים ביקשו להגשים במשותף {ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 269 (1995) - להלן: פרשת אפרופים}. ב. בבוא בית המשפט לפרש חוזה, ישמשו אותו שני כלים עיקריים - החוזה עצמו, לשונו ומבנהו (המקור הפנימי); ונסיבותיו החיצוניות של החוזה (המקור החיצוני), היינו המסגרת העובדתית שבה נכרת החוזה או כל הנסיבות הרלבנטיות האופפות את העסקה - התנהגותם של הצדדים, דברים שאמרו וכתבו, מצגים שהציגו ונסיבות הענין בכללותן (ראה ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי ,דין הוצאה לאור בע"מ, ירושלים, תשס"ה - 2005, בעמ' 414, 416 ו- 420) (להלן:"שלו"). הלכה היא כי נקודת המוצא לפרשנות חוזה היא לשון החוזה. נוסף על כך, על הפרשן לתת דעתו על נסיבותיו החיצוניות של החוזה ומהם ללמוד על אומד דעת הצדדים, אף מקום בו לשון החוזה ברורה ומפורשת. הדבר יעשה תוך בחינת לשון החוזה, מעבר לבחינת הנסיבות וחוזר חלילה (ראה שלו, בעמ' 422). "שני מקורות אלה (לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו) 'קבילים' הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני" {מפי כבוד המשנה לנשיא, השופט ברק (כתוארו אז), בפרשת אפרופים, בעמ' 311; וראו גם ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד נה (4) 28, 35 (2001)}. "כדי לאתר את כוונת הצדדים, נבחנים במקביל במסגרת ההליך הפרשני, הן לשון החוזה והן הנסיבות החיצוניות לו, באופן שהפרשן נע כמטוטלת בין הנסיבות לבין הלשון" {רע"א 10860/05 דונר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, (לא פורסם), , ניתן ביום 26/06/07, פסק דינה של כבוד השופטת ארבל}. בפרשת אפרופים נקבע גם, כי במקרים בהם ישנה התנגשות בין אומד הדעת העולה מתוך החוזה לבין אומד הדעת העולה מתוך הנסיבות, תגבר ידו של הראשון שכן, נקודת המוצא היא כי הצדדים נתנו ביטוי לאומד דעתם בלשון שנקטו (פרשת אפרופים, בעמ' 310 ו-313). בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , פס"ד מיום 11/05/06) הועמדה הלכת אפרופים לבחינה מחודשת בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים. בפסק דינם של שופטי הרוב נקבע, כי "הילכת 'אפרופים' ניצבת בזוהרה על מכונה, מוצקה ואמיתית כאז, כן היום. היא הפכה, מאז הינתנה, עוגן פרשני להבנת אומד דעתם של צדדים לחוזה" (כבוד השופטת פרוקצ'יה, בפסקה 1). 9. מן הכלל אל הפרט: איננו מקבלים את טענת התובע בכל הנוגע להיותו של החוזה והנספח לו חוזה אחיד. אכן, חוזה ההעסקה הינו חוזה מסגרת בנתבעת, אולם תנאי ההעסקה נקבעו באופן פרטני בהתייחס לתובע בלבד, לאחר משא ומתן רציני בינו ובין נציג הנתבעת משה טראוריג (להלן:"טראוריג").לאור האמור, אנו סבורים כי אין לראות בחוזה הנדון כחוזה אחיד. 10. א. על פני הדברים, לשונו של סעיף 3 מתייחסת אך ורק לסעיף 2 שעניינו מענק בגין השגת רווח בענף. התובע טוען כי לשון הסעיף ברורה ואין כל מקום לקבל את הפרשנות שהציגה הנתבעת. הגם ולשון הסעיף אכן, נוטה יותר לגרסתו של התובע, מצאנו כי יש מקום לפרש החוזה על סעיפיו לאור תכליתו העסקית ולאור נסיבות כריתתו. ב. תכליתו של נספח המענקים הינה מתן תמריצים לתובע בגין הישגים עסקיים, תחילה, על מנת להביא לצמצום הפסדים באופן שבו יגיע הענף לאיזון (סעיף 1 לנספח) ולאחר מכן, עם התייצבות הענף, להביא לתוצאות עסקיות חיוביות של רווח (סעיף 2 לנספח). 12. תכליתו העסקית של החוזה: א. כחלק מעבודת הפרשנות החוזית, על בית הדין לשקול אף את הגיונו העסקי של החוזה שבפניו: "תכליתו של הסכם מסחרי מכוונת למימוש מטרה עסקית. עליה להגשים היגיון, סבירות ויעילות כלכלית-מסחרית (ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון [1], בעמ' 195; ע"א 3978/99 אוליצקי כריה (1990) בע"מ נ' מנורה איזו אהרון בע"מ[2], בעמ' 573; א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה [9], בעמ' 550-547)". {ראה ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו (5) 2002}. ב. הנתבעת טענה כי דו"ח תרומה אינו משקף את מצב הענף לאשורו, שכן, מגלם אך הוצאות והכנסות פר-פרויקט, מבלי שתלקחנה בחשבון הוצאות נלוות כגון, הוצאות הנהלה, הוצאות מימון וכיוצא באלו כפי שפורטו בסעיף 3 לנספח. התובע טען כי השוני בין סעיפים 1 ו-2 לנספח כמו גם מנגנון התגמול השונה שקבוע במסגרתם, מתיישב עם שימוש בדו"חות שונים לצורך בחינת ההישגים העסקיים; דו"ח תרומה לבחינת השגת איזון בענף, דו"ח רוהפ"ס לבחינת השגת רווח בענף. שקלנו טענות אלו, תוך נסיון להבין את ההגיון העסקי העומד בבסיס הנספח. הגם ומצאנו כי קיים הגיון עסקי, בשימוש בדו"ח התרומה לצורך השאלה האם הושג איזון בענף, אנו סבורים כי אכן, דו"ח תרומה איננו משקף את מצב הענף לאשורו ולפיכך מקבלים את טענות הנתבעת בעניין זה. ג. בנוסף, במידה והיינו קובעים כי סעיף 3 עניינו, פירוש סעיף 2 בלבד, או אז היה נוצר מצב לפיו הנספח אינו כולל כל התייחסות לסעיף 1 ולדו"ח הרלוונטי לפיו תבחנה התוצאות העסקיות בענף. מצאנו, כי אין זה סביר שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם באופן מפורש לסעיף כה מהותי בנספח, כסעיף 1. 12. א. התובע טוען כי עובר לכריתת החוזה, הוחלפו טיוטות שונות בינו ובין הנתבעת. התובע הפנה את בית הדין לטיוטה, אשר נדחתה בסופו של יום על ידי הצדדים, במסגרתה, נכתב באופן מפורש כי דו"ח רוהפ"ס הוא הרלוונטי הן למענק בגין השגת איזון והן למענק בגין רווחים (ראה ת/14). איננו מקבלים את טענות התובע בעניין זה, שכן, הטיוטה שנדחתה כאמור, כללה מנגנון תגמול שונה מזה אליו הגיעו הצדדים בסופו של יום, עם כריתת החוזה ולפיכך, אנו סבורים כי אין באמור במסגרת טיוטה זו, להביאנו למסקנה לה טוען התובע. עם זאת, יוער כי במסגרת הטיוטה הנדונה הנתבעת ציינה באופן מפורש כי דו"ח רוהפ"ס הוא הרלוונטי לכל סוג של תגמול, הן בגין צמצום הפסדים, הן בגין השגת איזון בענף והן בגין רווחים, כאשר משום מה, במסגרת הנספח שבפנינו, אין ציון מפורש שאינו משתמע לשתי פנים באשר לדו"ח הרלוונטי. ב. במסגרת הטיוטה הנדונה נקבע (ת/14 בסעיף 1 ב'): "הבסיס לחישוב המענק בתום השנה הראשונה יהיה דו"ח רווח והפסד של ענף האינסטלציה ב-"חרות"; כפי שהוכן ובוקר ע"י רו"ח של החברה. למען ההבהרה- בסיס הרווח הינו הרווח התפעולי של ענף האינסטלציה לאחר העמסות הנהלה וכלליות ענפיות ומימון ענפי." (ההדגשה שלי א.ע.) כאמור, הטיוטה הנדונה נסבה הן על מענק בגין צמצום הפסדים, הן על מענק איזון והן על מענק רווחים, כאשר המינוח שננקט במסגרתה בעניין התייחס ל"רווח", כאשר ברור לכל שעניינה של פסקה זו במענקים נוספים, שאינם מענקים בגין השגת רווח-תוצאה עסקית חיובית. עיון בטיוטה הנדונה מביא אותנו למסקנה כי השימוש במושג "רווח ענפי" בסעיף 3 לנספח המענקים אינו אלא ביטוי שמשמעותו תוצאה עסקית, לאו דווקא של רווח- תשואה חיובית. 13. לאור האמור, מצאנו כי תכליתו של החוזה הינו השאת רווחיה של הנתבעת, תחילה בהשגת איזון בענף; קרי, הבאת הענף למצב בו אינו מצוי בהפסדים ולאחר מכן להשגת רווחים. אנו סבורים כי בחינה נכונה של איזון ורווח תהא בהתאם לדו"ח רוהפ"ס המשקף באופן מלא ואמיתי את מצב הענף, ביחס למכלול ההוצאות לעומת ההכנסות. 14. פרשנות "פנים-חוזית": א. הלכה היא כי בבוא בית המשפט לפרש חוזה, עליו להתייחס לחוזה בכללותו, כדברי הנשיא אגרנט בע"א 614/67 חברה קבלנית חיפאית אספלט בע"מ נ' ביה"ס הריאלי בחיפה, פ"ד כב(2) 309, 313: "הכלל הוא שכדי לרדת לסוף כוונתו של כתב העברת חוב, יש לקרוא את לשונו בכללותה" ; בג"צ 442/77 קטן נ' עיריית חולון, פ"ד לב(1) 494, 497; וכפי שקבעה השופטת דורנר בע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1) 562, 567: "חוזה יש לפרש כמכלול אחד הבא להגשים את התכלית הכלכלית של העסקה, ולאור חובת הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת". וכדברי המלומד א' ברק: "יש להשקיף על חוזה כחטיבה אחת וכשלמות אחת, שממנה לומד הפרשן על תכליתו...פרשנותה של הוראה פלונית בחוזה קשורה בפרשנותה של הוראה אלמונית באותו חוזה מכל ההוראות כולן שולף הפרשן את תכלית החוזה, ועל פיה הוא מפרש את החוזה" א' ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי, נבו הוצאה לאור, ירושלים, 2001. ב. כאמור, סעיף 1 לנספח אינו כולל הפניה כלשהי לדו"ח מתאים. הסעיף היחיד המתייחס למסמך מתאים הינו סעיף 3 הקובע כי רווח ענפי יקבע בהתאם לדו"ח רוהפ"ס בענף. בבואנו לקבוע מהו הדו"ח הנדרש לצורך סעיף 1, מצאנו כי סעיף 3 מפרש באופן ברור מהו הדו"ח הנדרש ביחס לרווח ענפי ובראות עינינו, מתאים אף לבחינת איזון בענף. ברור לנו כי קיים הבדל בין מענק איזון לבין מענק רווחים שכן, קיים שוני בגובה המענק כמו גם במהותו, עם זאת מצאנו כי סעיף 3 מהווה עוגן מילולי יחיד בגוף החוזה ממנו ניתן ללמוד על מסמך מתאים אשר לגביו הוסכם בין הצדדים. כאמור, הנספח כולו עניינו, קבלת מענק בגין השגת תוצאות עסקיות ויש לראות בסעיפיו כמקשה אחת הבאה להגשים מטרה אחת. מטרת הנספח מתן תמריץ לעובד הנתבעת להביאה לידי הישגים עסקיים נאים. דו"ח רוהפ"ס מהווה כאמור שקלול של מספר מרכיבים המשקפים נכונה את מצבו של ענף האינסטלציה בנתבעת ולפיכך מצאנו כי יש להחילו אף ביחס לסעיף 1 לנספח. התובע לא הסביר מדוע נמנע מלהעלות על הכתב את ההסכמה הנטענת, לדו"ח התרומה וכאמור, מצאנו שדו"ח זה אינו משקף את מצבה העיסקי של הנתבעת לאשורו. לאור האמור אנו קובעים כי הדו"ח הרלוונטי לצורך בחינת ההישגים העסקיים בנתבעת הוא דו"ח רוהפ"ס. 15. א. התובע טען כי במידה ובית הדין יסבור כי פרשנותו של סעיף 3 ניתנת לשני פירושים, הכלל הוא כי החוזה יפורש לרעת המנסחת. כלל זה קובע, כי כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, או אז יש להעדיף את המשמעות הנוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך (ראה ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, בעמ' 322-324). {ראה ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד ל"ט (4) 561, בעמ' 572; ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ז (3) 589, בעמ' 602-603}. על אף האמור, כלל הפרשנות לרעת המנסח אינו כלל בלתו אין שכן, "כאשר נסיבות המקרה, תכלית ההסכם והגיונו הפנימי נוטים באופן משמעותי לעמדה הפרשנית של הנסח, אין מקום להחלתו של הכלל האמור (ראו גם: ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, בעמ' 240; דנ"א 5920/95 כוכבי נ' מדינת ישראל, )" (ראה ע"א 6701/00 שנזכר לעיל). ב. בעניינינו, התובע העיד: "ש. האם נכון שניהלת מו"מ די ארוך לגבי ההסכם? ת. ניהלתי מו"מ שנמשך על פני 2-3 פגישות... ש. האם נכון שהמו"מ נמשך על פרק זמן די ארוך מעבר למספר הפגישות? ת. פרק הזמן שהוערך הוא יותר מימים ספורים, למה התכוונת? אני חושב שזה היה מספר שבועות." (עמ' 14 שורות 23-16 לפרוטוקול הדיון). נראה כי התובע לקח חלק פעיל בניסוחו של חוזה ההעסקה ובקביעת תנאי העסקתו, אנו ערים לכך שבסופו של יום, הנתבעת היא אשר נסחה וכתבה החוזה, אולם בנסיבות העניין ולאור תכלית החוזה והגיונו הפנימי, לא מצאנו לנכון לעשות שימוש בכלל זה. 16. האם הוגש הדו"ח הרלוונטי לתיק א. מצאנו כי הדו"ח הרלוונטי לעניינינו הוא דו"ח רוהפ"ס. התובע טוען כי הנתבעת לא הגישה את הדו"ח המתאים לתיק. נעמוד תחילה על משמעותו של דו"ח רוהפ"ס. בהתאם לקבוע בסעיף 3 לנספח, דו"ח רוהפ"ס כולל: "העמסות הנהלה וכלליות ענפיות ומימון ענפי". המסמך שצורף על ידי הנתבעת ביחס לשנים 2002- 2003 כלל בתוכו התייחסות למרכיבים אלו (ראה נספח לתצהיר מטעם הנתבעת מסומן נ/1 א) בעוד שהמסמכים המתייחסים לשנת 2004 אינם כוללים את רכיב המימון (ראה נ/1 ב וכן, ת/9). כלומר, אף לגישתה של הנתבעת אין מדובר בדו"ח רוהפ"ס. ב. כאמור, בין הצדדים התנהלו הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט, ביחס להמצאת המסמכים על ידי ב"כ הנתבעת. במהלכם, טען התובע כי לא הומצאו המסמכים הרלוונטים וזאת מבלי שניתן כל הסבר קונקרטי מניח את הדעת ובהתאם, נדחתה הבקשה. בשלב המקדמי במסגרתו נערך דיון זה, טרם הועלו טענות הצדדים לגופן, באשר למסמכים הנדרשים על פי החוזה ובהתאם, לא היו כל טענות בעניין בפני בית הדין. במהלך דיון ההוכחות טען התובע כי הדו"חות שהוגשו על ידי הנתבעת אינם דו"חות רוהפ"ס אף לשיטתה. הנתבעת לא השיבה לטענה זו ולא צורפו דוח"ות מתאימים מטעמה. כאמור, אנו סבורים כי הדוחות הרלוונטים לתיק הינם דוחות רוהפ"ס אולם הוצגו בפנינו דוחות מתאימים ביחס לשנים 2002 ו-2003 בלבד. כאשר הדוח שצורף ביחס לשנת 2004 אינו כולל מרכיב מימון. התובע טוען כי יכול ומרכיב המימון יזקף במסגרת רווחי הנתבעת לאור שינויים חשבונאיים כאלו ואחרים בשוק. לעומתו טוענת הנתבעת כי מרכיב המימון אינו מניב לה רווחים ואינו כולל מרכיב של חסכון שכן, הנתבעת איננה גוף פיננסי ומימון באופן גורף מביא לגריעה בהכנסות ולא לחיסכון או רווח (ראה סעיף 14 לתצהירו של טראוריג). אנו סבורים שהצדק עם הנתבעת. הנתבעת איננה גוף פיננסי, מרכיב המימון יכול ולא יגרע מהכנסותיה אולם לא הובאה בפנינו כל ראיה כי מרכיב זה עשוי להביא לרווחים. התובע הביא דוגמה היפותטית מבלי שניתנה לכך כל אסמכתא רלוונטית לעניינינו. אף מעיון בדוחות רוהפ"ס לשנים 2002-2003, עולה כי מרכיב המימון אך גורע ממאזניה של הנתבעת, ואינו מניב רווחים כלשהם. אף מדבריו של ב"כ התובעת במסגרת הדיון, ניתן ללמוד כי שיעור ההפסדים לשנת 2003, כפי שהופיעו בדוח רוהפ"ס הכולל הוצאות מימון (ראה נ/1 א) , גבוה משיעור ההפסדים המופיע בדוח שאינו כולל בתוכו את מרכיב המימון (ראה ת/9): "גם ת/9 מתייחס מתחילת ינואר 03' ועד סוף דצמבר 03' כלומר גם במסמך זה יש התייחסות לדו"ח שנתי 03', האם תוכל להעיר את עיננו איך יתכן שבמסמך נ/1א שהוא נספח לתצהירך כתוב כאילו הפסד לתקופה שנת 03' הינו 44.9 אחוז בענף האינסטלציה ואילו במוצג ת/9 שמתייחס לאותה תקוהפ (צריך להיות תקופה - א.ע.) בדיוק (שנת 03') ולאותו ענף בדיוק (ענף האינסטלציה) נרשם על ידי הנתבעת כאילו שיעור ההפסד הינו 38.2 אחוז כלומר הפרש של כמעט 7 אחוז בין שני המסמכים" (ראה עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 06/03/08 שורות 7-1). מן הראוי היה כי הנתבעת תצרף את הדוחות המתאימים שכן מצויים בשליטתה ואף ידעה מהם המרכיבים הנדרשים להכלל במסגרתם. עם זאת, לאור האמור ומשלא הועלתה טענה מתאימה בעניין זה במועד הראוי, אנו מקבלים את הדו"חות שצורפו על ידי הנתבעת כראיה מתאימה ולאורם נקיים את המשך הדיון. 17. השגת איזון עסקי בענף: א. כאמור, מצאנו כי הדו"חות הרלוונטים לתיק הנם דו"חות רוהפ"ס, השאלה העומדת בפנינו כעת היא האם הושג איזון עסקי בענף. אנו סבורים שלא הושג איזון בענף ולהלן נפרש החלטתנו. תחילה נבדוק מה משמעותו של "איזון" ובהתאם, נבחן האם אכן הושג איזון כזה. ב. משמעותו של "איזון" התובע טוען כי איזון משמעו צמצום הפסדי הענק בהם היתה שרויה הנתבעת, לעומתו טוענת הנתבעת כי איזון פירושו העדר הפסדים. לתמיכה בטענתה, צרפה הנתבעת במסגרת סיכומיה, מאמר בעניין, פרי עטו של יניב רוסו. איננו נדרשים אליו שכן, הוגש אך בשלב הסיכומים. עם זאת, מקובלת עלינו טענת הנתבעת באשר לפרשנות המונח "איזון עיסקי". יש לקרוא את סעיפי הנספח "כחטיבה אחת וכשלמות אחת" (ברק בספרו לעיל): סעיף 1 לנספח כולל התייחסות ל"איזון עסקי" בעוד שסעיף 2 עניינו "תוצאות עסקיות חיוביות...רווח" רווח פירושו תוצאה עסקית חיובית, בניגוד להפסד שמשמעותו תוצאה עסקית שלילית מכאן, שאיזון מהווה נקודה בה אין הפסדים או רווחים. אין חולק על כך שהתובע הביא לצמצום משמעותי של הפסדי הנתבעת, הדבר עולה מדוחות רוהפ"ס שצורפו על ידה, למרות זאת, לא הושג איזון בענף שכן, הענף סבל מהפסדים, עת סיים התובע את עבודתו בנתבעת ועד סוף שנת 2004. לאור האמור אנו קובעים כי לא הושג איזון בענף, ובהתאם, התובע אינו זכאי למענק. 18. בשולי הדברים מצאנו לנכון לציין כי עדותו של התובע היתה מהימנה, עקבית וסדורה. עוד נציין כי התובע הביא לשיפור משמעותי במצבה של הנתבעת תוך צמצום מכריע כמעט, של הפסדיה, כפי שניתן ללמוד מן הדו"חות שהוגשו על ידה (ראה נ/1 א-ב וכן ת/9). עם זאת, משמצאנו כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש מצידו, איננו נעתרים לתביעתו בנדון. 19. תשלומים והחזר הוצאות לתובע: החזר הוצאות טלפון: במסגרת סעיף 15 לחוזה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות טלפון. התובע טען כי בחודשים יוני-אוגוסט 2004 לא שולם לידיו החזר הוצאות טלפון כנדרש. הנתבעת טענה כי העבירה לתובע הסך האמור בחודש אוקטובר 2004 וצרפה תלוש שכר מתאים. הגם ולתובע לא נמסר התלוש האמור אלא לאחר שהוגשה התביעה, הכספים הנדונים שולמו לתובע ולפיכך התביעה בגין מרכיב זה נדחית. החזר הוצאות: בסעיף 8 (ה) לחוזה נקבע: "בנוסף לשכר הכולל ישולמו לעובד מידי חודש סך של 2,000 ₪ כהחזר הוצאות". בחודשים מאי-אוגוסט 2004 שולם לתובע החזר בסך הנמוך מזה הקבוע בחוזה. הנתבעת טענה כי בחודשים אלו עבד התובע באופן חלקי ולפיכך שולם לידיו החלק היחסי המתאים במסגרת ההוצאות החודשיות. עוד טענה הנתבעת כי מדובר היה בחודשי ההודעה המוקדמת. אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בעניין. לשון החוזה בעניין זה ברורה, החזר ההוצאות ניתן בנוסף לשכר הכולל, אינו מוגבל או מותנה בעבודה בהקף משרה כזה או אחר ולפיכך ברי כי על הנתבעת היה לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ בחודשים אלו, אף אם אכן עבד התובע בהקף משרה חלקי בלבד. העובדה כי מדובר ב"חודשי ההודעה המוקדמת", אף היא אין בה כדי להפחית מהסכום הנדון, שכן מדובר בחודשים בהם עבד התובע בנתבעת, כפי שפורש אף ברשימת המוסכמות בתיק. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע עבור החזר הוצאות כפי שנתבע. הפרשות לקרן השתלמות הפרשות הנתבעת לקרן השתלמות,עבור חודש ינואר 2004 לא הופקדו בזמנן שכן, נפלה תקלה והסכומים הועברו לעמית אחר, מצאנו כי העברת הסכומים הנדונים הועברה בסופו של דבר לתובע ולפיכך אין מקום לתת כל סעד בעניין. התובע טוען כי הנתבעת הפרישה סכומים חלקיים בלבד עבור חודש אוגוסט 2004, כפי שניתן ללמוד מעיון בדף חשבון שצורף בעניין (ראה נספח א לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי העבירה לתובע את ההפרשים הנדונים (ראה סעיף 15 לתצהירו של טראוריג וכן, סעיף 59 לסיכומי הנתבעת) מבלי שפרטה מתי וכיצד הועברו. לאור האמור, אנו מקבלים את טענת התובע בעניין זה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע עבור הפרשה לקרן השתלמות סך של 1,780.43 ₪. 20. לאור האמור אנו קובעים כדלהלן: א. התביעה לתשלום מענק כספי לתובע נדחית. ב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,517.19 ₪ בגין החזר הוצאות. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/09/04 ועד למועד התשלום בפועל. ג. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1780.43 ₪ פיצוי בגין הפרשות לקרן השתלמות. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/09/04 ועד למועד התשלום בפועל. ד. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. חוזה עבודהחוזהמענק