קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת שירות מלא בתחנת דלק לנכים: המבקש הגיש תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. עניינה של התביעה הוא בהוראת סעיף 2(ד) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק) תשס"ב - 2002 המורה שלא לגבות ממכוניות הנושאות תו נכה תוספת בעד שירות מלא בתחנות דלק בהן קיימות משאבות לשירות עצמי. המבקש טען כי המשיבות הפרו הוראה זו וגבו ממנו כספים שלא כדין. לאחר שהוגשו תגובותיהן של המשיבות ותשובת המבקש לתשובות אלה, הגיעו הצדדים ביניהם להסכם פשרה עליו הם הודיעו לבית המשפט בישיבת יום 6.10.08. עיקרי ההסכם כפי שפורטו בהודעה לבית המשפט, היו הסכמה כי במקרה של מכונית הנושאת תג נכה, שנוהג בה נכה בעל תג, יהיה הנכה רשאי לפנות למסלול השירות העצמי בתחנת הדלק ולקבל שירות מלא בלא שיחויב על כך בתוספת מחיר, בכפוף להצגתו של תג נכה. עוד הוסכם כי ב"כ המבקש יפעל לביצוע דיוור ישיר לכל בעלי תג נכה במסגרתו יודיע להם על הנוהל שלעיל. עלויות הדיוור הישיר יחולו על המשיבות. בנוסף לכך, יועמד מכתב יידוע לרשות משרד התחבורה אשר יעביר העתק ממנו לכול בעל זכות חדשה לקבלת תג נכה, כאשר כל עלויות ההפצה יחולו אף הן על המשיבות. כן הוסכם על תליית כיתוב על משאבות התדלוק העצמי או במקום בולט אחר הוראות המנחות את ציבור הנכים ביחס להסדר הנ"ל. גם העלות של ענין זה תחול על המשיבות. המשיבות יפיצו נוהל בנוסח שהוסכם בין הצדדים, לפיו המתדלקים נדרשים לפעול בהתאם להסדר. עלות ההפצה של הנוהל תחול על המשיבות. הצדדים טענו כי ההסכם מסדיר את מימוש החובה שנקבעה בצו הפיקוח וכולל מנגנון המיידע את כלל ציבור הנכים בדבר החובה האמורה והמנגנון ליישומה. הצדדים בקשו כי בית המשפט יאשר את ההסדר. בישיבת יום 6.10.08, ובהתייחס לשאלות בית המשפט בהקשר זה, הודיע ב"כ המשיבות 1-2 כי המשיבות יבחנו אפשרות להגיע להסדר פשרה מתוקן, שיביא לידי ביטוי גם תביעות אפשריות של נכים לתקופת העבר. מכוח הסדר כזה, יוקצב סכום של עד 30,000 ₪ לצורך תביעות נכים שלטענתם נגבו מהם דמי שירות שלא כדין. התביעות יוגשו במשך תקופת זמן מוגבלת, והסכום של עד 30,000 ₪ יחולק "פרו רטה" בין כל התובעים. יחד עם זאת, כך צוין, הסכום הנ"ל של 30,000 ₪ יופחת מעלויות הדיוור הישיר שהוקצו במסגרת הסכם הפשרה הנוכחי. ביום 4.12.08, פנה ב"כ המבקש לבית המשפט ובקש להודיע לבית המשפט כי הוא סבור שאין מקום לסטות מהסכם הפשרה המקורי שנחתם בין הצדדים, וכי אין לתקנו בהתאם לדברים שנאמרו בפרוטוקול והובאו לעיל. ב"כ המבקש הפנה בהקשר זה להחלטה בענין גלניק נ. הראל (ת. א. (ת"א) 1697/06) , ולשיקולים שנמנו שם ביחס לאישור הסדרי פשרה במסגרת תביעות ייצוגיות. לטענתו, יישום שיקולים אלה על המקרה דנן מביא למסקנה כי יש לאשר את הסכם הפשרה המקורי. כך, טען ב"כ המבקש כי קבוצת הנכים שתהנה מהסדר הפשרה העתידי, חופפת לקבוצה שהיתה עלולה להיפגע בעבר מאי כיבוד זכויותיה. מאחר שכל מי שייהנה בעתיד מהסדר הפשרה ומהיידוע המפורט על זכויות הנכים - הוא חלק מציבור הנכים, הרי קבוצה זו כוללת את כל נפגעי העבר. באשר לנזק שנגרם ל"נפגעי העבר" הרי מדובר בנזק בסכום נמוך ביותר של שקלים בודדים לכול תדלוק. מדובר בנזקים שגם הסכום המצטבר שלהם אינו מצדיק ניהול תביעה פרטנית. הפשרה המוצעת כרוכה בחסרון כיס למשיבות שכן הם יממנו את תליית השלטים על כל משאבות השירות העצמי, בכול תחנות התדלוק ברשת, והן יממנו את הוצאות הדיוור הישיר לכול נכה ונכה. באשר לסיכויי התביעה, התייחס ב"כ המבקש לשאלות העיקריות שבית המשפט יצטרך להכריע בהן אם יתקיים דיון לגופו של ענין - קרי, האם חלה חובה על המשיבות ליידע את הנכים על הוראות הצו אם לאו, והאם הוראות הצו קוימו באופן שיטתי למעט חריגים, או שהם הופרו באופן שיטתי, ומצבו של המבקש משקף תופעה רחבת היקף. ב"כ המבקש טען כי הרוב המכריע של הקבוצה אינו מודע כלל להוראות הצו. ענין זה עולה גם מתצהיר המבקש הן בבקשה עצמה והן בתשובה לתגובה, ומהודעת המבקש מיום 4.12.08, על נספחיה. ענין זה לא נסתר. לכן, כך טוען ב"כ המבקש, מוטב ליידע את חברי הקבוצה האלה באופן המהיר ביותר אודות הצו, ולמנוע בכך את הנזק הוודאי שיקרה להם כל עוד הוראות הצו אינן ידועות להם. אפשרות זו עדיפה על ניהול ההליך עד סופו (ענין שעלול לארוך שנים רבות) תוך תקווה שבסופו של דבר ייפסק לזכות הקבוצה פיצוי כלשהוא על נזק - שניתן היה למנוע את התרחשותו. לכן, טוען ב"כ המבקש, העדר פיצוי לעבר אינו משקף הערכת סיכוי של "אפס" לקבוצת הנפגעים בעבר, אלא הוא מחיר המשולם במסגרת הפשרה להבטחת מניעת הגדלת הנזק מכאן ולהבא, נזק שלא ברור שיהיה פיצוי בגינו אם התרחשותו לא תימנע. עוד מציין ב"כ המבקש כי אם תתקבל עמדת חברות הדלק לפיה לא חלה עליהן חובה ליידע את ציבור הנכים על הוראות הצו, אז הסכם הפשרה מגלם מנגנון יידוע יעיל ואפקטיבי, והטבה משמעותית מאוד לציבור הנכים, שיידעו על הצו כבר היום ולא בעוד מספר שנים. ענין זה כשלעצמו יש בו כדי להעצים את גודל ההטבה. ב"כ המבקש טען כי האפשרות להעביר חלק מהסכום שהוקצב לצורכי הפשרה לפיצוי נכים שיטענו כי נפגעו מהפרת הצו, יפגע באפקטיביות של מנגנון היידוע. בכך יסוכל ההישג העיקרי של הסכם הפשרה. יוער כי מבחינת המבקש ובא כוחו, אין הבדל בין יישום של הסכם הפשרה המקורי, לבין יישומו של הסכם הפשרה המוצע, ולכן חזקה על ב"כ המבקש כי עמדתו נובעת משקילת מיקסום ההטבה לחברי הקבוצה. בישיבת יום 30.3.09, לא התנגדו באי כוח המשיבות כי הסכם הפשרה המקורי יעמוד על כנו. ב"כ המשיבות 1-2 טען בהקשר זה כי יש להביא בחשבון בין היתר גם את סיכויי התביעה. לאחר שעיינתי בהודעתו המפורטת והמנומקת של ב"כ המבקש, אני סבורה כי אין מקום בשלב זה לדחות את הסכם הפשרה על הסף. אכן, ההסכם מגלם יתרונות משמעותיים לקבוצת הנפגעים הפוטנציאליים, כאשר היתרון של היידוע המיידי, הוא יתרון חשוב ומשמעותי שיש להביאו בחשבון - לעומת האפשרות האחרת של יידוע חלקי, שיתכן שלא ישיג את מטרתו באופן מלא. לכן, ניתן לשקול אפשרות של ויתור על פיצוי נפגעי העבר - תמורת יידוע מלא ואפקטיבי של כל חברי הקבוצה, תוך נשיאה מלאה של המשיבות בכול העלויות הכרוכות בכך. כאמור, ליידוע המיידי ישנה משמעות כספית מיידית מבחינת חברי הקבוצה הפוטנציאליים (ככול שמדובר באותם חברי קבוצה שלא ידעו על הוראות הצו) - חברים אלה יוכלו ליהנות מייד עם ביצוע הסכם הפשרה מההטבה לה הם זכאים. ליידוע המיידי יש השלכה כלכלית גם על המשיבות, אשר יצטרכו לתדלק ללא תשלום נוסף את מכוניותיהם של קבוצה גדולה של נכים, גדולה בהרבה מזו שבקשה זאת עד היום. כעולה מטענות ב"כ המבקש שלא נסתרו, הרוב המכריע של הקבוצה הם נכים שלא ידעו ואינם יודעים על הצו, ולכן ההטבה ביידוע היא הטבה משמעותית ביחס לרוב חברי הקבוצה. יוער כי אינני מתייחסת בשלב זה לאותם נכים אשר על פי הטענה ידעו על הוראות הצו, פנו ובקשו את יישום הצו, ובקשתם לא נענתה. המבקש טוען כי כאלה היו פני הדברים בעניינו החל משלב מסוים, וכך קרה גם למספר נכים אחרים. ככול שהדבר נוגע לנכים אלה, הרי הם לא יקבלו פיצוי כלשהו ביחס לעבר, אף שיתכן כי נגרם להם נזק. יוער כי בשלב זה עמדת המבקש בהקשר זה טרם הוכחה, וודאי שלא ניתן עדיין לקבוע כי קיימים נכים שפעלו באופן הזה, בכמה נכים מדובר, והאם מדובר ב"קבוצה" כהגדרתו של מונח זה בהקשר של חוק תובענות ייצוגיות. יהיה מקום לשוב ולבחון את עניינם של הנכים הללו בשלב הבא של הדיון, כאשר הצדדים יתבקשו לנסות להמציא נתונים ביחס לנכים בקבוצה זו. לאור נתונים אלה, ניתן יהיה להעריך את עניינם של נכים אלה, מול התועלת ליתר הנכים. בשלב זה בית המשפט אינו נדרש עדיין כידוע לאשר את הסכם הפשרה, ושאלת האישור תידון בהמשך, לאחר שנוסח ההסכם יפורסם בעיתונות, ויועבר לב"כ היועץ המשפטי לממשלה לתגובתו. הצדדים עתרו כי בית המשפט לא ימנה בודק לצורך בחינת הסכם הפשרה. לטענתם, ההסדר אינו דורש כל בחינה שבמומחיות, וכי מטרת נקיטת ההליכים היתה ליצור מנגנון אכיפה יעילה של מתן ההטבה לה זכאי ציבור הנכים. אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים בהקשר זה, בשלב זה של הדיון. לצורך הערכת הסכם הפשרה המוצע, יצטרך בית המשפט בשלב הבא של הדיון לבחון מספר עניינים - בית המשפט יצטרך לבחון את סיכויי התביעה בהתייחס לכול אחת מתת הקבוצות של התובעים הרלוונטיים. מנגד יהיה מקום לבחון את ההטבה שניתנת במסגרת הסדר הפשרה, את עלותה ואת האפקטיביות שלה. לצורך עניינים אלה, אין מקום לטעמי בשלב הנוכחי של הדיון למנות בודק. לכן, אני מורה כי הצדדים יפעלו בהתאם לס' 18ג' לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו -2006 - הבקשה תפורסם בהתאם להוראות ס' 25 לחוק בשני עיתונים יומיים בשפה העברית, הודעה על הבקשה, ההסדר והתובענה תישלח על ידי הצדדים ליועץ המשפטי לממשלה, שיודיע את עמדתו תוך 45 יום מיום קבלת ההודעה. נכותתחנת דלקדלק