קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תמריץ אי היעדרות לעובדים זרים: התובעים, עובדים זרים מסין, עותרים לחיוב הנתבעת בתשלום שכר עבודה עבור חודש 6/06, וכן "תוספת כלכלה" ותמריץ בגין "אי היעדרות" המגיעים להם מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבניין. בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה אשר הוגשה על ידי התובע 4, להידחות על הסף לאחר שחתם על כתב ויתור וסילוק בו ויתר על כל טענותיו כלפי הנתבעת כנגד קבלת מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו, לרבות שכר חודש 6/06; התובע 5 לא הועסק על ידי הנתבעת בחודש 6/06; התובעים נטשו את עבודתם אצל הנתבעת ללא הודעה מוקדמת; לאחר נטישתם את מקום העבודה, התובעים 1-3 לא יצרו קשר עם הנתבעת לשם קבלת שכרם האחרון, ואף לא ניתן היה ליצור קשר עמם; הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין וצווי ההרחבה מכוחו, אינם חלים על תנאי העסקתם של התובעים על ידי הנתבעת, וההסדר החל על התובעים לעניין זה הוא נוהל התאגידים במשרד התמ"ת; מכל סכום שייפסק לתובעים יש לקזז את הסכומים המגיעים מהם לנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הוצאות מגורים ותשלומי האגרות בהן נשאה הנתבעת בגין התקופה בה נטשו התובעים את עבודתם. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר שלום טל, המשמש בתפקיד חשב בנתבעת (להלן: "מר טל"). דיון והכרעה 4. הנתבעת הינה חברת כח אדם העוסקת בהשמת עובדים בענף הבניה (עמ' 22 לפרוטוקול). התובעים, עובדים זרים מסין, הועסקו על ידי הנתבעת כפועלי בניין, בתקופות שונות בין החודשים 2/06 - 6/06, ובכפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלת תקופת העסקתו של כל אחד מהתובעים. עם תחילת העסקתם, חתמו התובעים על הסכמי עבודה עם הנתבעת בעברית ובסינית (נספח ב' לכתב ההגנה). 5. התובעים עזבו את עבודתם בנתבעת בחודש 6/06 ובכפוף למחלוקת בשאלת מועד עזיבתו המדויק של כל אחד מהם, ולאחר מכן עברו לעבוד בחברה אחרת. 6. התובע 5 לא עבד במהלך חודש 6/06. 7. בחודש 8/06 חתם התובע 4 על "מכתב סילוקין והיעדר תביעות", שנערך בעברית ובסינית (נספח א' לכתב ההגנה) בו הצהיר כי ביום 10/8/06 שולם לו שכר חודש 6/06, בניכוי התשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת, וכי תשלום זה מהווה סילוק סופי ומוחלט של חוב הנתבעת כלפיו בגין תקופת העסקתו (להלן: "כתב הויתור"). תקופת ההעסקה 8. נטל ההוכחה לגבי מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד מוטל על כתפיו של העובד התובע (דב"ע נד/23-3, חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח', עבודה ארצי, כרך כז' 1, 154). 9. התובע 1 - על פי כתב התביעה תקופת העסקתו של התובע 1 הינה מיום 1/2/06 עד ליום 30/6/06. בעדותו הראשית טען התובע 1 כי החל לעבוד בנתבעת ביום 1/1/06, אך בחקירתו הנגדית הבהיר כי החל לעבוד בפועל רק בחודש פברואר "בסביבות 10 לחודש" (עמ' 2 לפרוטוקול). עדות זו מתיישבת עם תאריך תחילת ההעסקה הנקוב בתלושי שכרו של התובע 1 (ת/3) שהינו 14/2/06, ומשכך יש לראות מועד זה כמועד תחילת עבודתו בנתבעת. יצויין כי בהסכם העבודה של התובע 1 נקבעה תקופת ההסכם החל מיום 1/1/06, ואולם כעולה מעדותו של התובע 1 בחקירתו הנגדית, במועד זה נחתם הסכם העבודה בין הצדדים, כאשר בפועל התובע החל לעבוד מאוחר יותר בחודש 2/06. לגבי מועד הפסקת העבודה - בהתאם לדו"חות הנוכחות שהציגה הנתבעת (נספח ג' לכתב ההגנה) התובע 1 עבד עד ליום 26/6/06. בחקירתו הנגדית העיד התובע 1 כי הוא הפסיק לעבוד ביום שני (עמ' 3 לפרוטוקול), כאשר עובדה זו מתיישבת עם גירסת הנתבעת שכן ה- 26/6/06 חל ביום שני בשבוע. בהמשך עדותו שם ציין התובע 1 כי הוא אינו זוכר את תאריך עזיבתו. לאור האמור יש לאמץ לעניין זה את גירסת הנתבעת. 10. התובע 2 - לטענת התובע 2 עבד אצל הנתבעת החל מיום 2/5/06 עד ליום 30/6/06, ואילו לטענת הנתבעת התובע 2 הועסק על ידה החל מיום 9/5/06 עד ליום 12/6/06. גירסת הנתבעת לעניין מועד תחילת העבודה נתמכת במועד הנקוב בתלוש השכר (נ/1), כאשר התובע 2 לא הכחיש את מספר שעות העבודה הנקוב בתלוש (עמ' 5 לפרוטוקול). אשר למועד הפסקת העבודה - הנתבעת הציגה דו"ח נוכחות של התובע 2 בחודש 6/06 (נספח ג' לכתב ההגנה) ממנו עולה כי התובע עזב את עבודתו ביום 12/6/06. בחקירתו הנגדית טען התובע 2 כי לאחר ה- 12/6/06 הוא הועבר על ידי הנתבעת לעבודה באתר אחר בבת ים, אולם לא הציג ראיה כלשהי לתמיכה בטענתו (עמ' 5 לפרוטוקול). לפיכך יש לאמץ לעניין זה את גירסת הנתבעת לפיה תקופת העסקתו של התובע 2 הינה מיום 9/5/06 עד ליום 12/6/06. 11. התובע 3 - התובע 3 העיד כי עבד בנתבעת החל מיום 2/5/06 ועד סוף חודש 6/06 (עמ' 8 לפרוטוקול). על פי תלוש שכר חודש 5/06 (נ/3) מועד תחילת העסקתו של התובע 3 הינו ביום 9/5/06 והתובע עבד באותו החודש 19 ימי עבודה בלבד. בחקירתו הנגדית אישר התובע 3 כי קיבל את שכרו עבור חודש 5/06, אשר תואם את תלוש השכר, ומשכך יש לראות במועד הנקוב בתלוש השכר כמשקף נכונה את מועד תחילת העסקתו של התובע 3 בנתבעת. על פי דו"ח הנוכחות שהציגה הנתבעת לגבי חודש 6/06 (נספח ג' לכתב ההגנה) בהתייחס לתובע 3 על פי מספר העובד שלו, כפי שאושר בחקירתו הנגדית (עמ' 11 לפרוטוקול), במהלך חודש זה עבד התובע 3 במשך 22 ימים בסך הכל ולא עבד בשני ימי החודש האחרונים. מספר שעות העבודה המצויין בדו"ח הנוכחות תואם את מספר השעות הנקוב בתלוש השכר (ת/9). נתוני הדו"ח בקשר לימי העבודה תומכים בגירסת הנתבעת לפיה התובע 3 הפסיק לעבוד בנתבעת ביום 28/6/06, ובהיעדר ראיות לסתור מטעם התובע 3 יש לאמץ לעניין זה את גירסת הנתבעת. 12. התובע 4 - טענת ב"כ התובעים כי התובע 4 עבד בנתבעת החל מחודש 1/06 הועלתה לראשונה בסיכומיו והיא אינה מתיישבת עם גירסתו בכתב התביעה ועם עדותו של התובע 4 עצמו. התובע 4 העיד כי עבד בנתבעת החל מיום 1/2/06 עד ליום 30/6/06 (עמ' 11 לפרוטוקול). הנתבעת לא הכחישה את מועד תחילת עבודתו של התובע 4 כאמור, וגירסתו לעניין מועד הפסקת העבודה מתיישבת עם המועד הנקוב בכתב הויתור עליו חתם בחודש 8/06 (נספח א' לכתב ההגנה). לפיכך יש לאמץ לעניין זה את גירסתו של התובע 4 כפי שהוצגה בעדותו. 13. התובע 5 - התובע 5 מסר גירסאות שונות באשר למועד תחילת העסקתו בנתבעת, כאשר בכתב התביעה טען כי החל לעבוד ב-1/2/06 ואילו בעדותו בבית הדין טען כי עבד מיום 1/1/06 (עמ' 16 לפרוטוקול). לאור חוסר העקביות בגרסאותיו יש להעדיף לעניין זה את גרסתו הראשונה של התובע 5 כפי שהוצגה בכתב התביעה, לפיה מועד תחילת העסקתו הוא ביום 1/2/06. אשר למועד הפסקת העבודה - התובע 5 אישר בחקירתו הנגדית כי לא עבד במהלך חודש 6/06, ולפיכך יש לקבל את גירסת הנתבעת, כפי שהוצגה בכתב ההגנה לפיה התובע 5 עבד בנתבעת עד ליום 31/5/06. לשאלת זכאותם של התובעים לשכר חודש 6/06 התובעים 1-3 - 14. הנתבעת לא הכחישה כי לא שולם לתובעים 1-3 שכרם האחרון עבור חודש 6/06, כאשר לטענתה, לאחר שהתובעים נטשו את עבודתם ללא הודעה מוקדמת, לא יצרו קשר עם הנתבעת על מנת לקבל את שכרם. יש לציין כי גרסתה זו של הנתבעת מוצאת תימוכין בעדותו של התובע 3 בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל האם הגיע לנתבעת מאז עזיבתו. תחילה השיב התובע 3: "לא הגעתי לנתבעת מאז שעזבתי". לאחר מכן תיקן התובע 3 את תשובתו וטען כי אכן הגיע לנתבעת יחד עם חבריו על מנת לבקש את שכרו, אולם לא ידע לציין את המועד בו פנה לטענתו לנתבעת (עמ' 10 לפרוטוקול). משהוכח כי התובעים 1-3 עבדו אצל הנתבעת במהלך חודש 6/06 זכאים הם לשכר עבודה בגין שעות עבודתם בחודש זה, ובהתאם לתנאי השכר שנקבעו בהסכמי העבודה שנחתמו עימם. לעניין זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים לפיה יש לשלם את שכרם של התובעים בגין 236 שעות, ללא קשר למספר השעות בהן עבדו בפועל, וזאת בהתאם להיקף המשרה המינימלי כפי שנקבע בהסכמי העבודה, וכן לאור הוראות הנוהל להעסקת עובדים זרים על ידי תאגידים (להלן: "נוהל התאגידים"). טענה זו הועלתה על ידי ב"כ התובע לראשונה בסיכומיו, כאשר בכתב התביעה עתרו התובעים לתשלום שכר חודש 6/06 בהתאם לשעות עבודתם בפועל בחודש זה. התובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה ומשכך העלאת טענה חדשה לעניין גובה השכר בשלב הסיכומים הינה בגדר הרחבת חזית, ואין מקום להידרש אליה במסגרת פסק הדין. מעבר לנדרש יצויין כי על פי הסכמי העבודה, התחייבות הנתבעת לשלם לתובעים שכר עבור 236 שעות לפחות הינה עבור "חודש עבודה מלא", כאשר התובעים לא הוכיחו כי במהלך חודש 6/06 עבדו במשך חודש מלא. עוד יצויין כי כעולה מתלושי השכר, שכרם של התובעים במהלך כל תקופת עבודתם בנתבעת שולם להם בהתאם לשעות העבודה בפועל, ומבלי שהתובעים העלו טענות כלשהן לעניין זה. לפיכך זכאות התובעים לשכר חודש 6/06 הינה בגין שעות עבודתם בפועל בלבד. 15. על פי תלושי השכר של התובע 1, אשר תואמים לעניין זה את הנתונים שבדו"ח הנוכחות (נספח ג' לכתב ההגנה), בחודש 6/06 הועסק התובע 1 במשך 164.5 שעות בסך הכל בגינם זכאי הוא לשכר עבודה בגובה 3,299 ₪. על פי תלושי שכרו של התובע 2, אשר תואמים לעניין זה את הנתונים שבדו"ח הנוכחות, בחודש 6/06 הועסק התובע 2 במשך 88 שעות בסך הכל בגינם זכאי הוא לשכר עבודה בגובה 1,696.64 ₪. על פי תלושי השכר של התובע 3, אשר תואמים לעניין זה את הנתונים שבדו"ח הנוכחות, בחודש 6/06 הועסק התובע 3 במשך 212 שעות בסך הכל בגינם זכאי הוא לשכר עבודה בגובה 4,299 ₪. התובע 4 - 16. בהתאם לתלושי השכר של התובע 4, שכרו בחודש 6/06 עמד על סך של 4,376 ₪ ברוטו ולפני קיזוז הסך של 925 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. בעדותו אישר התובע 4 כי עבור חודש 6/06 שולם לו "בסביבות 3,000 ₪" (עמ' 12 לפרוטוקול), כאשר סכום זה תואם את סכום הנטו על פי תלוש השכר, לאחר הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לפיכך זכאותו של התובע 4 בגין שכר חודש 6/06 הינה לכל היותר לסך של 925 ₪ אשר הופחתו משכרו בחודש זה ובכפוף לטענת הנתבעת לעניין תוקפו המחייב של כתב הויתור וזכות הקיזוז, בהן נדון בהמשך. התובע 5 - 17. כאמור, התובע 5 כלל לא עבד במהלך חודש 6/06 ומשכך אין הוא זכאי להפרשי שכר בגין חודש זה. לשאלת תוקפו המחייב של כתב הויתור 18. בתי הדין נוהגים בזהירות יתרה בכל הנוגע לשאלת מתן תוקף מחייב לכתבי ויתור, כאשר המדיניות הכללית היא שלא ליתן תוקף לכתבי הויתור אלא בהתקיים נסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית (דב"ע 2/98-10 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפנט (זק) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לב(3), 161). בענייננו על פניו נראה כי כתב הויתור הינו ברור וחד משמעי ובו מפורט כי התובע 4 קיבל את שכרו עבור חודש 6/06 בקיזוז הסכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן שולמו לו כל זכויותיו במהלך עבודתו, לרבות חופשה הבראה וכדו'. יחד עם זאת ובפרט בשים לב לעובדה כי המדובר בעובד זר, לא שוכנעתי כי התובע הבין כראוי את תוכנו של כתב הויתור. אין חולק כי התובע אינו קורא עברית, ועל פי עדותו בחקירה הנגדית הוא אף אינו קורא סינית. בתשובה לשאלה האם במועד החתימה נכח עימו אדם נוסף דובר סינית השיב התובע 4 כי גם האדם שהגיע עימו לא ידע לקרוא סינית (עמ' 13 לפרוטוקול). בהמשך עדותו שם ציין התובע כי לא נערך לו חשבון של הסכומים המגיעים לו, אלא העבירו לו את תלוש המשכורת והחתימו אותו על המסמך כנגד קבלת התשלום. בנסיבות המתוארות, משלא הוכח כי התובע 4 הבין כראוי את תוכנו של כתב הויתור וקיבל חשבון מפורט של הסכומים ששולמו לו, לא מתקיימים התנאים המצדיקים מתן תוקף מחייב לכתב הויתור. לשאלת תחולתו של ההסכם הקיבוצי בענף הבניה ו/או צווי ההרחבה מכחו 19. הנתבעת הינה חברת כח אדם, אשר לא הוכחה חברותה בארגון המעבידים החתום על ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה ועבודות ציבוריות (ארגוני הקבלנים והבונים בישראל) (להלן: "ההסכם הקיבוצי") ומשכך אף לא הוכח כי חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי. ואולם תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הורחבה בצו הרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות (להלן: "צו ההרחבה") על "כל העובדים והמעבידים בישראל בענף הבניה והעבודות הציבוריות, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". בענייננו אין חולק כי התובעים הועסקו על ידי הנתבעת בענף הבניה כאשר הנתבעת היא חברה העוסקת בהשמת עובדים בענף הבניה בלבד (עמ' 22 לפרוטוקול). אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה נוכח קיומו של נוהל התאגידים המהווה הסדר ספציפי בנוגע לתנאי העסקתם של התובעים, אין להחיל עליהם את הוראות צו ההרחבה. נוהל התאגידים אינו בגדר הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתם של התובעים ומשכך אין להוציאם מתחולתו של צו ההרחבה. 20. זאת ועוד, בהתאם להוראות סע' 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק קבלני כח אדם"): " (א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי - הוראות ההסכם הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל". בענייננו אין חולק כי העובדים הועסקו בפועל באתרי בניה שונים של חברות שעיסוקן בתחום הבנייה, ומשכך, לאור הוראת סע' 13 לחוק קבלני כח אדם, גם מטעם זה יש להחיל על תנאי העסקתם של התובעים את הוראות צו ההרחבה. לשאלת זכאות התובעים לדמי כלכלה 21. בכתב התביעה טענו התובעים לזכאותם ל"תוספת כלכלה" על פי הוראות צו ההרחבה הן בגין רכיב המכונה "תוספת 2000", המשולם גם אם ניתנה כלכלה בעין והן בגין "יתרת דמי כלכלה" וזאת מאחר ולטענתם לא קיבלו כלכלה בעין. בסיכומיו חזר בו ב"כ התובעים מהטענות שהועלו לעניין זה בכתב התביעה והעמיד את התביעה בגין תוספת כלכלה על סך של 139 ₪ לכל חודש עבודה עבור כל אחד מהתובעים, זאת נוכח התיקון שנערך בצו ההרחבה בשנת 2004 ולפיו: "6.1.1 דמי כלכלה לעובד יהיו בסך 139 שקלים חדשים לחודש לעובד יומי..... 6.1.2 אם תינתן כלכלה בעין באתר העבודה, מתן הכלכלה בעין יבוא במקום תשלום דמי כלכלה". טענת התובעים כי לא קיבלו כלכלה בעין, לא נסתרה. יחד עם זאת, כבר נפסק כי הזכות לדמי כלכלה היא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון עם תום העבודה (ר' ע"ע 300254/98 שלמה אודיז נ' בנימין מורנו, , ניתן ביום 5/5/03, והאסמכתאות שם). לאור האמור, אין התובעים זכאים לתשלום תוספת כלכלה, לאחר סיום עבודתם בנתבעת. לשאלת זכאות התובעים לתמריץ אי היעדרות 22. בהתאם להוראות צו ההרחבה, המחיל לעניין זה את הוראות ההסכם הקיבוצי, "תמריץ אי היעדרות" בסך של 642.88 ₪ משולם לעובד עבור כל חודש במהלכו לא נעדר מעבודתו. מעיון בתלושי השכר עולה כי לא בכל חודשי עבודתם עבדו התובעים חודש מלא, ללא היעדרויות. טענת התובעים כי היעדרויותיהם מעבודה נגרמה בעטיה של הנתבעת, אשר לא סיפקה להם עבודה באופן רציף, לא הוכחה. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעת כאשר על פי עדותו של מר טל, במועדים הרלוונטים לא היה כל מחסור בעבודות לתובעים, אלא להיפך, והתובעים הם אלה אשר לעתים סרבו לבצע עבודות או לעבוד באתרים מסוימים למרות שהדבר הוצע להם. בחקירתו הנגדית העיד מר טל כי גם כאשר מסתיים פרוייקט אצל קבלן מסויים, לרוב יש דרישות לעובדים מקבלנים אחרים, כאשר לעניין זה קיים יותר ביקוש מהיצע (עמ' 24 לפרוטוקול). בנסיבות העניין לא הוכחה זכאות התובעים לתמריץ אי היעדרות בגין חודשי עבודה בהם לא עבדו חודש מלא, וזכאותם לרכיב זה בהתאם להוראות צו ההרחבה, הינה בגין חודשי עבודה מלאים בלבד. 23. לגבי התובע 1 - מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע 1 הועסק במשך חודש מלא בחודשים 3/06 ו-5/06, לפיכך זכאי התובע לתמריץ אי היעדרות עבור חודשיים ובסך של 1,285 ₪. לגבי התובע 2 - מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע 2 לא הועסק במשך חודש מלא באף אחד מחודשי עבודתו ומשכך אין הוא זכאי לתמריץ אי היעדרות. לגבי התובע 3 - מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע 3 לא הועסק במשך חודש מלא באף אחד מחודשי עבודתו ומשכך אין הוא זכאי לתמריץ אי היעדרות. לגבי התובע 4 - מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע 3 הועסק במשך חודש מלא בחודשים 2/06, 3/06 ו-5/06 ומשכך זכאי הוא לתמריץ אי היעדרות עבור 3 חודשים ובסך של 1,928 ₪. לגבי התובע 5 - מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע 5 עבד במשך חודש מלא בחודש 3/06, ומשכך זכאי הוא לתמריץ אי היעדרות עבור חודש אחד ובסך של 642 ₪. אשר לטענת הקיזוז 24. טענת הנתבעת לפיה התובעים נטשו את עבודתם ללא הודעה מוקדמת לא נסתרה. התובעים העידו לעניין זה כי הודיעו מראש על עזיבתם לאדם בשם טו, שהיה מנהל סיני מטעם הנתבעת. מר טל העיד לעניין זה כי מעולם לא הועסק על ידי הנתבעת אדם בשם טו וכי איש הקשר של התובעים מטעם הנתבעת היה עובד סיני בשם שוואן. התובעים לא זימנו לעדות מטעמם את מר טו, על מנת שיאשש את גרסתם לעניין מתן הודעה מוקדמת, ואף לא הציגו ראיה כלשהי בדבר היותו עובד הנתבעת או מוסמך מטעמה לקבל את התפטרותם. לאור האמור יש לקבל את טענת הנתבעת בדבר זכאותה למורת הודעה מוקדמת מאת התובעים, בגין עזיבתם ללא הודעה מראש. 25. על פי הסכמי העבודה, על התובעים היה ליתן הודעה מוקדמת בת 30 יום להתפטרותם, ללא קשר לתקופת עבודתם בנתבעת. יחד עם זאת בהסכם העבודה לא נכללה הוראה לעניין גובה הפיצוי המגיע לנתבעת בגין התפטרות התובעים ללא מתן הודעה מוקדמת. לפיכך יש לפעול לעניין זה בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), הקובע את גובה הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בהתאם לתקופת העסקתו של העובד. יצויין כי דרישת הנתבעת לחייב את התובעים בתמורת הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש שלם, כאשר תקופת העסקתם אצל הנתבעת לא עלתה על 5 חודשים, וחלקם הועסקו פחות מחודשיים, אינה סבירה בנסיבות העניין. עוד יצויין כי הנתבעת למעשה הודתה בזכאותה לתמורת הודעה מוקדמת בהתאם לתקופת ההעסקה בפועל (ולא בגין תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בהסכם) בכל הנוגע לתובע 4, אשר משכרו בחודש 6/06 קוזז סך של 925.44 ₪ ובהתאם למספר חודשי עבודתו. 26. לאור האמור זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים המגיעים ממנה לתובעים את הסכומים כדלקמן בגין אי מתן הודעה מוקדמת: א. סך של 771 ₪ מאת התובע 1. ב. סך של 231 ₪ מאת התובע 2. ג. סך של 308 ₪ מאת התובע 3. ד. סך של 617 ₪ מאת התובע 5. לגבי התובע 4 - הנתבעת כבר קיזזה משכרו האחרון את תמורת ההודעה המוקדמת, וכפי שפורט לעיל, ולפיכך אין היא זכאית לקיזוז נוסף משכרו בגין רכיב זה. כמו כן, מאחר והניכוי משכרו של התובע 4 בגין חודש 6/06 בגין אי מתן הודעה מוקדמת נעשה כדין, אין הוא זכאי להשבת סכום זה מאת הנתבעת. 27. טענת הנתבעת בדבר זכאותה לקיזוז בגין הוצאות מגורים בהן נאלצה לשאת לאחר עזיבת התובעים את עבודתם הועלתה לראשונה בסיכומים ומשכך אין אני נדרשת לטענה זו בהכרעתי. כמו כן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר זכאותה על פי דין לנכות משכרם של התובעים בגין הוצאות מגורים. סכום זה הוא אכן סכום המותר לניכוי על פי תקנות עובדים זרים, ואולם בענייננו על פי הסכמי העבודה לא סוכם בין הצדדים על ניכוי סכומים נוספים משכר התובעים בגין הוצאות מגורים, למעט הסכומים שנוכו משכרם על פי תלושי השכר. 28. כך גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר זכאותה לקיזוז בגין נזקי האגרות שנגרמו לה עם עזיבת התובעים. לעניין זה ראוי לציין כי הסכם העבודה מאפשר לתובעים להתפטר מעבודתם בכל עת תוך מתן הודעה מראש, ומשכך אין מקום להטיל עליהם את עלויות האגרות המוטלות על הנתבעת על פי חוק בגין העסקתם. סוף דבר 29. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: א. לתובע 1 - סך של 3,299 ₪ בגין שכר חודש 6/06 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. סך של 1,285 ₪ בגין תמריץ אי היעדרות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 771 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. ב. לתובע 2 - סך של 1,696.64 ₪ בגין שכר חודש 6/06 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיןך 1/6/06 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 231 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. ג. לתובע 3 - סך של 4,299 ₪ בגין שכר חודש 6/06 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 308 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. ד. לתובע 4 - סך של 1,928 ₪ בגין תמריץ אי היעדרות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. ה. לתובע 5 - סך של 642 ₪ בגין תמריץ אי היעדרות בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לקזז סך של 617 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד התשלום בפועל. 30. הנתבעת תשא בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. 31. ערעור ברשות לבית הדין הארצי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.תמריץעובדים זרים