קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום מופחת קצבת אובדן כושר עבודה: התביעה 1. בפני תביעתו של מר אלי מדר לפיצוי בגין חסר בכיסוי ביטוחי בגינו משולם לו תשלום מופחת של קצבת אובדן כושר העבודה לה נמצא זכאי ע"י חברת הביטוח בה הוא מבוטח בביטוח מנהלים מסוג מיטב. כמו כן, דורש התובע זכויות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעים - הפרשי פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ותשלום בגין פדיון חופשה. 2. התובע טוען כי עבד בנתבעות 1 ו-2 בין התאריכים 6/95 עד 12/03 (91 חודשים). עיקר עבודתו נעשתה עבור נתבעת 1. התובע טוען כי לאורך שנות עבודתו היה יד ימינו של הנתבע 3 שהינו אורגן בנתבעות 1 ו-2, כמו כן היו חברים קרובים. שעות נוספות 3. בשל אופי עיסוקה של הנתבעת 1 בסילוק חומרים רעילים, נחשף התובע לטענתו במהלך שנות עבודתו לחומרים מזיקים, מבלי שהנתבעים שהיו מעסיקיו דאגו לציידו באמצעי הזהירות וההגנה הנדרשים. התובע טוען, כי תנאי העבודה היו קשים ושעות העבודה מרובות. כן מוצהר על ידיו, כי לא היה יום שבו עבד פחות מעשר שעות ובמקרים רבים עבד 12, 14, 16 שעות ולעיתים ברציפות וללא שינה. גמול השעות הנוספות ששולם לו במשכורותו הינו גלובלי ומשקף 16 שעות נוספות חודשיות בלבד. התובע תובע את השלמת שכרו בהתאם למה שעבד בפועל ובסך הכל לתקופה של 57 חודשים (התקופה שלא התיישנה) ובסך הכל -.333,989 ₪. 4. בחלוף הזמן, חלה התובע והתקשה לבצע את מטלותיו במסגרת עבודתו, וביום 4/8/02 אושפז בבית חולים ואובחנה בו מחלה חשוכת מרפא בשם "היפר איזונופיליה סינדרום". לבסוף, רופא תעשייה הורה כי עליו להימנע מחשיפה לכימיקלים, ובחודש 12/03 התבקש ע"י הנתבעים לסיים עבודתו אצלם. הכיסוי הביטוחי 5. מאז 1/6/96 היה התובע מבוטח בביטוח מנהלים בחברת כלל, הביטוח כלל רכיב של אובדן כושר לעבודה. הניכויים משכרו של התובע בגין ביטוח זה עמדו כמתחייב על 5%. בפועל טוען התובע כי לא כל הסכומים שנוכו משכרו הועברו לחברת הביטוח וכי עובדה זו התגלתה לו רק בחודש 3/04, שעה שהחל לקבל מחברת הביטוח את התשלומים בגין אובדן הכושר . 6. טוען התובע, כי הנזק שנגרם לו בשל החוסר בתשלומי הנתבעים לחברת הביטוח עבור רכיב אבדן הכושר, הביאה לכך שעל אף ששכרו החודשי עמד על כ -.10,400 ₪, בפועל קצבתו עמדה על סך של -.5,900 ₪, בעוד שאילו היו מעבירים את מלוא הסכומים, היה מקבל סכום של כ -.7,500 ש"ח. 7. התובע טוען כי מהשוואת הסכומים שנוכו משכרו, אל מול אלו שהועברו לחברת הביטוח, כפי שהדבר משתקף בתלושי השכר שבידיו, עולה כי הסכומים שנוכו ממנו לא הועברו במלואם לחברת הביטוח, ובכך פגעו הנתבעים הלכה למעשה בכיסוי הביטוחי לו זכאי התובע. 8. התובע פנה לנתבעים בדרישה לפצותו על נזקיו, ולטענתו הנתבעים הודיעו לו בחודש 2/06 כי יפקידו בחברת הביטוח את הסכום החסר. הנתבעים העבירו לחברת הביטוח בחודש 3/06 סך של -.18,424 ₪. יצויין כי התובע חולק על הסכום וטוען כי אינו משקף נאמנה את החסר בכיסוי הביטוחי, ומכל מקום טוען הוא שאין בהפרשים המועברים כדי לתקן את המעוות ולרכוש בדיעבד את הכיסוי הביטוחי המלא. 9. זאת ועוד, התובע למד כי נרכש עבורו כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר לעבודה עם מגבלת חיתום בגובה של 38% מהשכר, וכי השכר שדווח לחברת הביטוח ע"י הנתבעים עמד עד לחודש 11/03 על -.8,000 ₪ בלבד. לבסוף התובע דורש בתביעתו שיפוי בגין נזקי עבר בסך -.40,000 ₪ ובגין נזקים עתידיים -.206,400 ₪ - ובסך הכל -.246,400 ₪. 10. יש לציין כי בסעיף 55 לסיכומיו, בשל התפתחות העניינים לפיה התברר לתובע כי ההעברות בחסר לחברת הביטוח אינן מקור הביטוח החלקי ברכיב אובדן הכושר לעבודה, הסכים התובע לדחיית התביעה בהסכמה נגד נתבע 3 ונתבעת 4 ביחס לרכיב זה. פיצויי פיטורים 11. התובע טוען כי במשך כל התקופה בה נמשך השיח בין הצדדים בעניין תשלומי אובדן הכושר לעבודה, נמנעו הנתבעים מלפטר את התובע באופן רשמי בנימוק כי עדיף לו כך עד שיסתיים הבירור מול חברת הביטוח. 12. כאשר התקבלה בסוף שנת 2005 תשובת הביטוח הלאומי באשר לנכותו הצמיתה של התובע, דרש התובע לנתק באופן פורמלי את הקשר בינו לבין הנתבעים. התובע טוען כי הנתבעים דרשו ממנו לכתוב מכתב התפטרות והם שילמו לו פיצויי פיטורים, אם כי לא באופן מלא. בסיכומיו מציין התובע כי בשל סחבת זו למעשה הולנו פיצויי הפיטורים שלו, כלומר במקום לקבלם בחודש 2/04 קיבלם רק בחודש 2/06. פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע היו חסרים את רכיב הבונוס ששולם לתובע באופן קבוע במשכורתו מחודש 9/01 כל חודש, ועמד על סך -.1,732 ₪. בתביעתו תובע התובע השלמת הפרשי פיצויי פיטורים בגין החסרת רכיב זה מפיצויי הפיטורים ששולמו לו ובסך הכל -.15,299 ₪. פדיון חופשה 13. עוד טוען התובע כי בחודש 4/03 נמחקה החופשה הצבורה לרשותו בסך 71 ימים ללא כל הצדקה וכי הסכמתו לא ניתנה לכך כפי שטוענים הנתבעים. על כן תובע הוא -.29,365 ₪ בגינם. טענות ההגנה 14. הנתבעים טוענים כי נתבעת 2 וכן נתבעים 3 ו-4 לא העסיקו את התובע וכי יחסי עובד ומעביד התקיימו רק בין התובע בנתבעת 1. הכיסוי הביטוחי 15. הנתבעת 1 טוענת כי התובע לא נפגע בעבודה, אלא חלה ובעקבות מחלתו טוען כי אינו מסוגל לעבוד. זאת ועוד, היא ביטחה את התובע באופן וולונטרי בפוליסת ביטוח שיש בה רכיב של אובדן כושר לעבודה, וכי לא היתה עליה כל חובה לעשות כן. הנתבעת 1 הפרישה 2.5% לטובת ביטוח אובדן כושר עבודה לתובע וכל סיכום בין העובד לחברת הביטוח בדבר תנאי חיתום נקבע בין התובע לחברת הביטוח על בסיס נתונים שהתובע מילא ועל בסיס בדיקות שעורכת חברת הביטוח. בעניין זה היא טוענת כי אין כל התערבות של המעסיק. 16. הנתבעים גורסים כי בזכות הנתבעת 1 מקבל התובע קצבה העולה על הסכום הביטוחי המגיע לו. עוד טוענים כי התובע בוטח ברכיב אובדן הכושר לעבודה על חשבון הנתבעת 1 בלבד ועל כן אין קשר בין ההפרשות משכרו לבין רכיב ביטוחי זה. 17. הנתבעים טוענים כי התובע ידע או צריך היה לדעת על תנאי הפוליסה שכן הם מפורטים מפורטים בהצעת הביטוח מחודש 5/06, עליה חתום התובע ואישור הרכב הפוליסה שהוצעה לו ע"י חברת הביטוח ביום 17/6/96. (נספחים א1 וא2 לתצהיר נתבע 3). 18. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי התובע נדרש להמציא לחברת הביטוח עוד לפני 2/04 (המועד בו טען התובע לאובדן כושר לעבודה) תוצאות של בדיקה רפואית ומאחר ולא עשה כן חברת הביטוח לא העלתה את גובה שכרו הקובע לעניין הזכאותו לפיצוי. 19. הנתבעים מציינים כי בשנת 1998 הנתבעת 1 ביצעה הפרשות לפנסיה לתובע על חשבונה במקומו, שכן לא היתה לו היכולת הכלכלית לבצע את ההפרשות. 20. הנתבעים טוענים כי כל הכספים שנוכו ממשכורתו של התובע לטובת חברת הביטוח הועברו אליה באמצעות הוראת קבע מחשבונה של נתבעת 1, כמו כן היא דאגה להתאים את את הוראת הקבע אחת לתקופה לגובה השכר. יחד עם זאת, מאחר ולאורך השנים בוצע גידול בשכרו של התובע גם בתוך התקופה במסגרתה מעדכנת הנתבעת את הוראת הקבע, למעשה ההפרשה לא כיסתה את מלוא התשלום בעבור ההפרשות מהשכר המשתנה. 21. מכל מקום הנתבעים מציינים כי כאשר הנתבעת 1 הבחינה בפער בהפרשים שהצטברו, תוקן הדבר באופן ששולם מלוא ההפרש בצירוף הצמדה וריבית חשב. 22. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי התובע קיבל מידי שנה ככל מבוטח אחר, פירוט של ההפרשות המצויות בחברת הביטוח. ומכל מקום אין קשר בין ההפרשות הללו לגובה הכיסוי של רכיב אובדן הכושר לעבודה. פיצויי פיטורים 23. הנתבעים טוענים כי התובע החל עבודתו בנתבעת 1 כפועל מן השורה אולם קיבל שכר גבוה בהרבה מתפקידו, וזאת בשל חברותו האישית עם נתבע 3. 24. זאת ועוד, הנתבעים גורסים כי סיפקו לתובע אמצעי הגנה נדרשים לעבודתו וכי הוא היה אחראי על הדרכות לעובדים בנושא זה ועל רכישת ציוד מגן לעובדים. 25. הנתבעת 1 אינה מכחישה את זכותו של התובע לקבלת פיצויי פיטורים עקב אי יכולתו לשוב לעבודה מלאה וכבר ביום 16/2/06 הורתה הנתבעת 1 לבנק הפועלים להעביר את הפרש פיצויי הפיטורים לתובע, וכי יתרת הסכום היתה מופקדת בביטוח המנהלים של התובע. 26. באשר לבונוס החודשי ששולם לתובע במשכורתו, טוענת הנתבעת 1 כי מדובר בבונוס שהשתנה מחודש לחודש בהתאם לביצועי החברה והצלחתה וכן בשל היותו בתפקיד ניהולי. יתר על כן נוצר מצב בו היו חודשים בהם הבונוס לא שולם, הכל בהתאם לתפוקות החברה. 27. בשלהי שנת 2001 עברה נתבעת 1 לעבוד בשיטה של בחינה שנתית רטרואקטיבית - בתום השנה נבחנים ביצועי החברה והבונוס עליו מחליט המנהל, נתבע 3, משולם לעובדים כשהסכום מחולק לשנה קדימה. התובע ידע על השינוי ואף הסכים לו. מאחר וכך טוענים הנתבעים שמדובר בסכום המותנה בתנאי ומשולם על פיו ועל כן אינו נלקח בחשבון הפיצויים. שעות נוספות 28. הנתבעים טוענים כי התובע שימש בתפקיד ניהולי, ועל כן אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות. השעות הנוספות הגלובליות ששולמו לתובע שיקפו את המציאות ואף היטיבו עם התובע, ולא בכדי לא צירף הוא כל ראייה לעניין השעות הנוספות. 29. הנתבעת 1 טוענת כי משרתו של התובע דרשה מידה רבה של אמון, וכי בניגוד לעובדים אחרים לא היה עליו להחתים כרטיס נוכחות. פדיון חופשה 30. הנתבעת 1 מפרטת כי בתלושי השכר של התובע ניתן לראות כי שולם לו יום חופשה שנתית אחד מידי חודש אולם תשלום זה לא הביא לגריעה של יתרת ימי החופש שנצברו לזכותו בתלוש השכר. לטענת החברה, מדובר בטעות שבוצעה למרבית העובדים בחברה ומשנתגלתה - התבצע עדכון ותיקון של הנתונים וכי הדבר נעשה בידיעה והסכמה של התובע. הכרעה 31. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, והעידו בפני - התובע ומר יגאל מדר מטעמו וכן מר קרלוס טרכטנברג, מר אשר סגרון, מר יפת בקשי, מר בני שופן וגב' יהודית שופן מטעם הנתבעים. 32. בטרם תובא הכרעתי, ברצוני לציין כי ממסכת האירועים שנפרשה בפני, עולה כי בין התובע לנתבע 3 נרקמה חברות אמיצה וארוכת שנים, שנדירות כמותה. למרבה הצער, היתה חברות זו על שרטון, שהביא את הצדדים אל בין כתליו של בית הדין, ואני מקווה כי לאחר ההכרעה בעניינם, ימצאו הצדדים דרך לאחות את הקשר ביניהם. 33. ראשית, לאור הודעת התובע בסעיף 55 לסיכומיו, נדחית בהסכמה התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4. 34. אם כן התביעה נותרה עומדת כנגד נתבעת 1 וכנגד נתבעת 2. בבואי לבחון את החומר המצוי בתיק, לא מצאתי כי התובע הוכיח את היותו עובד בנתבעת 2. שעה שנתבקש להתייחס למעבידיו בחקירתו בפני העיד התובע: "בני שופן ויהודית שופן לא שילמו לי שכר וגם התלושים היו של הנתבעת 1. את העבודות עשיתי לשתי החברות הנתבעות 1 ו-2. יש ברשותי יומני עבודה ביחס לעבודות שביצעתי עבור שירותי בקרה." (עמ' 7 לפרוטוקול). 35. יחד עם זאת שעה שנשאל מדוע יומני העבודה לא הוצגו במסגרת הליכי גילוי המסמכים בתיק, לא היתה בפי התובע תשובה משכנעת וכל שהיה בפיו הוא "אני לא יודע להסביר מכתב של עו"ד." (עמ' 7) 36. מנגד העידה הנתבעת 4, גב' יהודית שופן כי "התובע לא ביצע עבודות עבור שירותי בקרה. שירותי בקרה זו חברה שבבעלות בני שופן." (עמ' 36). 37. מכאן, שהתובע לא השכיל להרים ולו במקצת את נטל ההוכחה כי עבד אצל הנתבעת 2, ומכאן שדין התביעה נגדה - להדחות. הכיסוי הביטוחי 38. האם התובע הצליח להוכיח שלא ידע על גובה הכיסוי הביטוחי ברכיב אובדן כושר לעבודה? ואם כן האם הנסיבות כפי שהתגלעו מקימות חבות בעניין לנתבעת 1 ? אני סבור שהתשובה לשתי השאלות הללו שלילית. 39. בעניין זה העיד התובע בפני כי: "נכון שהיתה לי קודם לכן פוליסה, אף היא של חברת "כלל" שאותה סילקתי. אני לא זוכר איזו פוליסה זו היתה, יתכן וזו היתה פוליסה דומה. העובדה שסילקתי את הפוליסה, אינה מצביעה על כך שאני מבין בזה." (עמ' 12 לפרוטוקול) "כשאני מופנה לסעיף א', ב', ו-ג' בהצהרתי, (בסיפא), אני משיב ששום מסמך בנושא הביטוח לא הגיע לידי מעולם. אני משיב שלא קיבלתי שום דבר מסוכן הביטוח , ולא קיבלתי דו"ח שנתי מחברת הביטוח. מעולם לא ראיתי את הפוליסה ולא את פירוט החברה ביחס לסכומים המבוטחים, עד למחלתי. כשאני מופנה לראש הצעת הביטוח, אני משיב שאינני מכיר את ההצעה הזאת." (עמ' 13 לפרוטוקול) 40. לעומת זאת העיד התובע, כי: "איש לא מנע ממני לבקש את הפוליסה או את התכנית מחברת הביטוח" (עמ' 14 לפרוטוקול). 41. לכך מתווספת העובדה שהתובע לא מסר בתצהירו את מלוא הגרסה בנושא תשלומי הביטוח, ולמעשה קיימת סתירה בעדותו זו :- "לא כתבתי בתצהיר שהנתבעת נשאה גם בחלקי, כי לא ידעתי על כך כל השנים, אני משיב שהדבר עלה בסיום החשבון שערכתי עם הגב' יהודית שופן. אני לא יודע מדוע הדבר לא צויין בתצהירי." (עמ' 14 לפרוטוקול) 42. לעניין זה יש משקל רב בעיני, שכן למעשה שעה שהנתבעת נשאה במלוא עלות פוליסת הביטוח, והתובע לא הביא עובדה זו לידיעת בית הדין, יש בכך להטיל צל של ממש על גרסתו. 43. זאת ועוד. מר יפת בקשי, סוכן הביטוח של הנתבעת 1 העיד בפני לגבי הכיסוי הביטוחי כי: "כאשר התובע חתם על אי כושר לא ניתן לדעת מה יהיה שיעור הביטוח, שכן הדבר כפוף לבדיקות רפואיות ואישור החברה." (עמ' 28 לפרוטוקול) "עוד בתקופה בה החלה הפוליסה, נודע לי שהתובע יקבל במקרה של אי כושר 38%. אני חושב שמסרתי על כך למעסיקים, ואפילו ניסינו להגדיל את השכר המבוטח. נוצר מצב בפוליסה לפיו היה מכוסה לדוגמא סכום של 5,000 ₪ שעה שהשכר היה כבר 7,000 ₪ וכדי להעלות את רמת הביטוח לשכר זה היה צריך לעבור התובע בדיקה רפואית. לשאלה אם בשנת 96 אמרתי למעסיקים שהתובע זכאי רק ל-38% אני משיב שאני ממש לא זוכר. אני לא זוכר אם אמרתי לתובע במילים, אני בטוח שמסרתי פוליסה לתובע, שכן כך אני נוהג ביחס לכל המבוטחים. אין לי רישום על כך." (עמ' 28 לפרוטוקול) 44. גם הנתבע 3, מר בני שופן העיד בפני בעניין זה כי:- "ידעתי עוד לפני שהתובע חלה שהאי כושר שלו מכסה 38%.התובע ידע שיש לו 38%. הפוליסה היתה אצלו." (עמ' 32 לפרוטוקול) 45. התובע עצמו בסיכומיו הגיע לכלל הבנה שהפער בין הסכומים שנוכו ממשכורתו לבין אלו שהועברו לחברת הביטוח אינם קשורים להפרשות בגין רכיב אובדן הכושר לעבודה. יש לציין כי דעתי אינה נוחה מהפער בהפרשות, וטוב עשתה הנתבעת שעה שתיקנה את אופן העברת הכספים לחברת הביטוח לגבי כל עובדיה. 46. יחד עם זאת, יש לזכור שהרכיב שנתבע הוא כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר לעבודה. כאן כאמור, וכפי שעולה מהמסכת העובדתית בתיק, מדובר בהחלטה של חברת הביטוח שניתנה בתחילת הדרך, ואשר מפורטת בהצעת הפוליסה ומושפעת מנתוניו האישיים של כל מבוטח בנפרד. 47. יתר על כן, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי התובע, והוא לא השכיל להביא חוות דעת בעניין של מומחה מתחום הביטוח על מנת להוכיח את הפגיעה שהסבה לו הנתבעת 1. 48. אני סבור כי על התובע היתה מוטלת החובה המינימלית לברר מהם תנאי הפוליסה עליה חתם, במיוחד שבמקביל לכך ביטל פוליסה אחרת, אותה יכול היה להמשיך אצל הנתבעת 1. השעות הנוספות 49. באשר לרכיב השעות הנוספות - דין התביעה להדחות. 50. אני סבור כי התובע לא הרים את הנטל ברכיב זה. התובע העיד בפני בעניין זה כי : "השכר שניתן לי וששולם לי היה לאור תפקידים שביצעתי ושעות עבודה מרובות שביצעתי. הייתי נתון 24 שעות לעבודה." (עמ' 11 לפרוטוקול) התובע הגדיר את תפקידו במסגרת טופס ההצעה לביטוח ואישר אותה בעדותו: "מה שכתבתי, שאני "מנהל עבודה ונהג בעבודות חצרנות במפעלים", הוא נכון". "כמנהל עבודה לא החתמתי כרטיס נוכחות, וגם לא דיווחתי למישהו על שעת הגעתי, אלא הייתי בקשר רציף עם בני במהלך העבודה מרגע הגעתי ועד לכתי. הייתי עצמאי לחלוטין בנושא ההגעה לעבודה והליכה לביתי בסוף היום." (עמ' 17 לפרוטוקול) "יש ברשותי יומנים והם נזכרים בסעיף 112 לתצהירי. אין ביומנים האלה רישום של שעות שעשיתי." (עמ' 17 לפרוטוקול) 51. הנתבע 3, מר בני שופן העיד בפני כי : "...הסכום של 1,123 ₪ שרשום בתלוש כשעות נוספות גלובליות נקבע במסגרת תפקידו הניהולי, הוא היה צריך להשאר עפ"י הצורך, ונשאר וגם הופיע לעבודה בימים שלא היה צריך לעבוד. כאשר הרגשנו שהתובע עובד יותר מהרגיל החלטנו להוסיף לו שעות נוספות. הסכום היה מוסכם על התובע ומקובל עליו." (עמ' 31 לפרוטוקול) 52. אני סבור כי על פי האמור לעיל, אין חולק כי התובע הועסק בתפקיד ניהולי, מתוקף תפקידו לא החתים כרטיס עובד ונהנה מהפריביליגיות של מנהל עבודה, מאחר וכך ומאחר והתובע לא הרים את הנטל בעניין השעות הנוספות שעבד, הרי שאני דוחה את התביעה ברכיב זה, מה גם שהתובע פוצה באופן גלובלי על עבודת שעות נוספות, ותשלום זה משקף את ההבנות בינו לבין מעסיקתו, כי שעה שיש צורך - ישאר בעבודה. פדיון חופשה 53. חובת ההוכחה מכח הוראת סעיף 3 לחוק חופשה שנתית חלה על הנתבעת 1, ומחומר הראיות עולה בעליל כי הנתבעת 1 לא ניהלה פנקס חופשות מסודר. 54. בהקשר זה, העיד התובע בפני כי:- "בכל שנה יצאתי לחופשות. בכל שנה יצאתי גם לחופשת "הרווקים". לפי הגדרה של חופשה, מעולם לא הייתי בחופשה. מעולם לא הייתי בחו"ל, לא הייתי בחופש אמיתי. תמיד הייתי עם הפלאפון ועם היומן." (עמ' 17) "לא ניכו לי את החופשות בתלושי השכר באופן עקרוני" "זה נכון שבתלושים יתרות ימי החופש הלכו והצטברו, וזה רק מצביע על כך שיהודית שופן עשתה בתלושים שלי כרצונה. כשבאתי בטענות שאני עובד גם בחופשה, גם בשבת וגם בחגים, אמרו לי שלא מנכים לי ימי חופש. כוונתי שלא יצאתי לימי חופשה ולכן זה המשיך להצטבר." (עמ' 18 לפרוטוקול) מאידך טוען התובע כי: "לא פניתי ליהודית שופן בשאלה מדוע רשומים ימי חופש וימי חג כשלא ניצלתי אותם, כי התלושים לא עניינו אף אחד, כולל אותי." (עמ' 18) 55. הנתבע 3, מר בני שופן העיד בפני בעניין זה כי : "אני מבהיר כי כל חודש שילמנו בשכר יום חופש, וזאת לבד מהחופשה השנתית אליה יצא התובע, ולכן יתרת החופש צריכה להיות -0." (עמ' 30) 56. הנתבעת 4, גב' יהודית שופן שניהלה את החשבונות והתשלומים של הנתבעת 1 העידה בעניין: "...התשלום נעשה עבור כל חודש באותו חודש, כך שנותר מצב שגם שילמנו וגם רשמנו צבירה. כמו כן התובע יצא בפועל לחופשה שנתית ולא רואים את זה, לא הורדנו את זה ולא רשמנו זאת. אם נספור את ימי החופשה שנצברו משנת 1995, הרי שבדיוק מדובר ב- 72 יום. כשאני מופנית לעובדה כי רק מחודש 8/99 נרשם בתור התשלומים יום חודש בחופש, אני משיבה שאני לא בדקתי את זה בפועל, אבל זה מספר הימים שמגיעים לו, אין לי רישום על זה." (עמ' 35) 57. מכל המקובץ לעיל, הוכח כי לא נוהל פנקס חופשות כדין בנתבעת 1, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. התובע לא צריך לשאת בתוצאותיו של ניהול זה. 58. יחד עם זאת, יש לנכות מימי החופשה אותם דורש התובע את ימי החופשה ששולמו לו בתלושי השכר. 59. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה, כי אכן יש ממש בטענת הנתבעים ולפיה נפלה טעות באופן תשלום ימי החופשה לתובע, שכן מחד - שילמו לו מדי חודש בחודשו עבור יום חופשה, ומנגד - המשיכו ימי החופשה להצטבר, כאשר לכל חודש נוספת זכאות של עוד יום חופשה. 60. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנוצלו, הרי שהתובע זכאי למלוא ימי החופשה הנתבעים על ידיו בסכום של 29,365 ש"ח, אך זאת בניכוי ימי החופשה ששולמו לו, והמפורטים בתלושי השכר. פיצויי פיטורים 61. מעיון בעדויות הצדדים, ובחומר הראיות, נראה כי הנתבעת לא השכילה להוכיח כי הבונוס ששולם לתובע היה מותנה בתנאים כלשהם. אמנם, בשנים הראשונות לעבודתו של התובע, השתנה הבונוס חודש לחודש, אלא שלא הונחה בפנינו תשתית על פי מה שולם אותו בונוס, ולאור העובדה כי בשנה האחרונה לעבודתו של התובע היה הבונוס אחיד וקבוע מדי חודש בחודשו בסכום של -.1,732 ₪ - הרי שיש לראותו כחלק מהשכר. 62. הנתבע 3, מר בני שופן שהיה אחראי על חישוב הבונוס העיד כי:- "לשאלה איך עבדה שיטת הבונוס אני משיב, שאני החטתי על גובה הבונוס, ואמרתי לרעייתי איך לשלם." (עמ' 31) "אני לא יכול להראות נתונים עליהם ביססתי את הבונוס. זה לא נכון שהעלתי לו את המשכורת, כי מדובר בבונוס. אני משיב שלא כללתי את הבונוס בשכר כי זה בונוס ולא שכר. השארתי את אותו סכום למרות ששנת 2002 היתה פחות טובה במקצת. אין לי שום מסמך על כך. לא כל העובדים קיבלו בונוס. התובע קיבל כי הוא עסק בפרוייקטים מיוחדים. זה לא משנה לפי איזה קריטרונים קיבל התובע בונוס." (עמ' 31) 63. ניתן להווכח אם כן שלא היה בפיו של הנתבע 3 כל הסבר לאופן חישוב הבונוס וכיצד חולק בין העובדים. על כן, אני מקבל את טענת התובע כי מדובר למעשה בתוספת לשכר היסוד שלו, ועל הנתבעת לשאת בהפרש שנוצר עקב כך ולשלם לתובע את יתרת פיצויי הפיטורים. 64. לעניין הלנת פיצויי הפיטורים, אני סבור כי מדובר במחלוקת כנה בין הצדדים, באי הבנה באופן ההתנהלות, כשכל צד סבור כי משנהו ממתין לתוצאה כזאת או אחרת מול חברת הביטוח או מול המוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, הנתבעת לא הכחישה את זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים. גב' שופן, הנתבעת 4 העידה בעניין כי:- "התובע לא קיבל פיצויי פיטורים משום שלא פוטר ולא התפטר. הוא גם לא ביקש את הפיצויים, הוא חיכה לחברת הביטוח. התובע לא כתב שום מכתב בנושא פיצויי הפיטורים." (עמ' 37) 65. סוף דבר, הנתבעת 1 תשלם לתובע - פדיון ימי החופשה בסך של -.29,365 ₪ בניכוי הסכומים ששולמו לו, בהתאם לאמור בסעיף 13 לעיל. 66. כן תשלם הנתבעת 1 לתובע השלמת פיצויי פיטורים בסכום של -.15,010 ש"ח שהם החשבון הנכון לטעמנו (היינו 1,732 ש"ח X 8.6 שנים). 67. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 68. לא מצאתי מקום כלשהו לעילות התביעה האישיות נגד הנתבעים 3 ו-4, גם באשר לרכיבים שנותרו לדיון, שכן לא הוכחה כוונת זדון או מרמה כלשהו מצד מי מהנתבעים האישיים, ולא הובאה בפני ראיה כלשהי המצדיקה הרמת מסך. 69. בפסק דין זה עסקתי רק בטענות ובחומרים הרלוונטיים להכרעה, ולאחר שבחנתי גם את ההקלטות שצורפו על ידי התובע, אין אני סבור שיש בהן כדי להטות את הכף בנושא כלשהו בהליך זה. 70. מאחר והתביעה התקבלה באופן חלקי, ישא כל צד בהוצאותיו. אובדן כושר עבודה