המערער טען כי ביום 1/8/07 נסע מר יוסף דהרי אישית למשרדי הכנ"ר והגיש את תביעת החוב וכי מסיבה שאינה ידועה למערער תביעת החוב שהוגשה לא הוקלדה וככל הנראה אבדה שכן העתקה אינו מצוי במשרדי הכנ"ר כנטען. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אובדן תביעת חוב: מבוא: 1. בפני ערעור על החלטת הנאמן על נכסי החייבת, הגב' נורית יהודה, הדוחה בקשת הנושה, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לקבלת תביעת חוב ולחלופין להארכת מועד להגשת תביעת חוב מטעמו. רקע עובדתי: 2. ביום 16/5/07 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת וביום 3/4/08 הוכרזה החייבת כפושטת רגל. 3. ביום 7/6/07 וביום 24/6/07 נשלחו למערער תכתובות מטעם הכנ"ר במסגרתן צויין כי ניתן צו כינוס נגד החייבת ביום 16/5/07 והובעה עמדת הכנ"ר באשר להגבלות בחשבון החייבת המתנהל אצל המערער. עוד צויין בתכתובות (בהתאמה) כי על יתרת חובה ביום מתן צו הכינוס יש להגיש תביעה למשרד הכנ"ר וכי כל חוב שנוצר לפני תאריך מתן צו הכינוס הינו חוב בר הוכחה וההליכים בו מעוכבים. בנוסף,  נשלח למערער מטעם הכנ"ר מכתב ביום 2/9/08 באשר לעמדתו לעניין משיכת משכורת על ידי בעלה של החייבת. 4. ביום 21/1/09 שלח המערער, באמצעות ב"כ,  בקשה לנאמן לקבלת תביעת החוב ולחלופין להארכת מועד להגשתה. 5. ביום  30/3/09 נתן הנאמן החלטתו הדוחה בקשות המערער וביום 14/5/09 הוגש הערעור דנן. טענות המערער: 6. המערער טוען כי בסמוך להיוודע דבר מתן צו כינוס הנכסים הוכנה מטעמו תביעת חוב בסך כולל של 87,865 ₪ וכי להוכחת החוב צורף תצהיר מר דהרי, סגן מנהל הסניף, שנחתם ביום 30/7/07.  המערער טוען כי ביום 1/8/07 נסע מר יוסף דהרי אישית למשרדי הכנ"ר והגיש את תביעת החוב וכי מסיבה שאינה ידועה למערער תביעת החוב שהוגשה לא הוקלדה וככל הנראה אבדה שכן העתקה אינו מצוי במשרדי הכנ"ר כנטען. המערער טוען כי ממועד מתן צו הכינוס ואף לאחר הגשת תביעת החוב התנהלו תכתובות ושיחות בינו, באמצעות המחלקה המשפטית, ובין הכנ"ר, בהן ניתנו הנחיות הכנ"ר לעניין ניהול חשבונה של החייבת וזאת כאשר המערער סמוך ובטוח כי תביעת החוב נתקבלה במשרדי הכנ"ר. המערער טוען כי בהתאם להנחיות הכנ"ר הוסיפה משכורת החייבת להיות משולמת באמצעות החשבון מבלי שתקטין יתרת החובה בחשבון וכן נצברו ריביות, עמלות נוספות, חיובים בגין כרטיס אשראי ופיגורים בתשלומי ההלוואה. לטענת המערער לאחר שבחודש 5/08 התקיימה אסיפת נושים ראשונה הוברר כי חוב החייבת למערער אינו מהווה חלק ממצבת החובות שבכינוס הנכסים. המערער טוען כי ביום 4/12/08 ולאחר ניסיונות ושיחות לבירור פשר המחדל נענתה המחלקה המשפטית אצל המערער על ידי הכנ"ר כי לא הוגשה, לכאורה תביעת חוב מטעמו. המערער טוען כי בנסיבות אלו הועבר התיק לטיפול בא כוחו וכי ביום 21/1/09 נשלחה לנאמן בקשה לקבלת תביעת החוב שהוגשה ולחלופין להארכת מועד להגשתה. לטענתו, במסגרת הבקשה הנתמכת בתצהיר מר דהרי פורטו העובדות המובאות בערעור ונטען כי בנסיבות אלו על הנאמן לקבל תביעת החוב ולחלופין להאריך המועד להגשתה בשל הטעם המיוחד שמהווה אובדן תביעת החוב במשרדי הכנ"ר ובייחוד כאשר תביעות החוב טרם נבדקו על ידי הנאמן וטרם חולקו כספים ולא צפוי להיגרם כל נזק למי מהנושים האחרים בהיענות לבקשה בעוד שדחייתה צפויה להסב נזקים בלתי מבוטלים למערער. המערער טוען כי ביום 31/3/09 נתקבלה במשרד בא כוחו תשובת הנאמן מיום 30/03/09 הדוחה בקשתו . המערער טוען כי מתשובת הנאמן עולה כי לא טרח לקיים בירור כלשהו מול הכנ"ר וכי לא נראה כי נעשה ניסיון לשלול או לאמת טענות סגן מנהל הסניף מול הפקידה הספציפית שעבדה אותו היום במשרדי הכנ"ר. מסקנת הנאמן מעידה כי הכרעתו הינה על רקע חוסר מהימנות לכאורה ו/או חוסר ההיתכנות לכאורה של טענות סגן מנהל הסניף ומהווה הכרעה במהימנות מצהיר מבלי שנבחנה על ידו. המערער טוען כי חוב החייבת בחשבון הינו חוב גדול וכי דחיית תביעת החוב על הסף מבלי שנבדקה לגופה וללא חקירת המצהיר מטעמו ומבלי שפורט הגורם שנחקר מטעם הכנ"ר ע"י הנאמן מהווה פגיעה בזכותו הקניינית של המערער ומסבה לו נזק גדול. עוד טוען המערער כי הנאמן פעל שלא על פי חובתו שבדין. לטענתו, בהתאם להלכה אופי החלטתו הינה מעצם טבעה החלטה שיפוטית ולכן עליו לברר לא אך את תביעת החוב לגופה אלא אף את בקשת המערער להארכת מועד להגשתה לרבות על דרך זימון המצהיר ועמידה על נכונות ומהימנות טענותיו באמצעות חקירתו. המערער מוסיף וטוען כי החלטת הנאמן אינה עונה על דרישת הנימוק הנדרשת בחוק ובפסיקה. כן נטען כי מתשובת הנאמן עולה כי המדובר בסיטואציה אשר היתכנותה , אף אם קלושה לטענתו, הינה אפשרית. לטענת המערער מהפסיקה עולה כי אין זה המקרה הראשון בו תביעת חוב שהוגשה לכנ"ר לא נמצאה מפאת אובדנה, כאשר לשאלת קיומו של עותק מתביעת החוב החתום בחותמת "נתקבל" אין רלוונטיות לעצם היתכנות סיטואציית האובדן. לטענתו,  לא רק שעולה מפסיקות בית המשפט כי סיטואציה של אובדן תביעת חוב עם אי קיום עותק חתום בחותמת "נתקבל" אפשרית, אלא אף בית המשפט הכיר במקרים של אובדן ועל סמך טענות נושה לבדן בחשיבות בירור הטענות על דרך חקירת המצהיר מטעם הנושה ע"י הכנ"ר. המערער טוען כי עובדת קיומו של עותק מתביעת החוב שהוכנה ביום 30/7/07 בצירוף תצהיר מאומת ממועד זה ותצהיר סגן מנהל הסניף שלא נסתר בחקירה כי הוגשה על ידו טרם חלוף המועד להגשת תביעות החוב מחייבת המסקנה כי תביעת החוב הוגשה במועד. לטענת המערער יש לקבל הערעור ולהורות לנאמן לבדוק תביעת החוב שהוגשה ביום 1/8/07 ולחלופין להורות כי יש בנסיבות להוות טעם מיוחד המצריך הארכת מועד להגשת תביעת חוב חדשה מטעמו. עוד טוען המערער כי טרם נבדקו תביעות החוב או חולקו דיבידנדים וכי החייבת ובעלה אינם חולקים על עצם קיומו של החוב כלפיו. טענות הנאמן: 7. הנאמן טוען כי יש לדחות הערעור ולחייב המערער בהוצאות. הנאמן טוען, כי עיקר טענות המערער מופנות כנגד הכנ"ר אשר קיבל לטענת המערער את תביעת החוב במועד אך לא הקלידה ולכן יש לשמוע עמדת הכנ"ר בעניין. הנאמן טוען כי הכנ"ר תומך בעמדתו וכי הודיעו על כך במכתבו מיום 30/3/09. לטענת הנאמן אין בתכתובות בין המערער לכנ"ר במהלך הליכי הפש"ר ובנושאים שאינם נוגעים לתביעת החוב להוכיח כי תביעת החוב הוגשה במועד וכי טענת המערער לפיה לאורך התכתובות היה סמוך ובטוח כי הכנ"ר הקליד את תביעת החוב אינה מבוססת ואין בתכתובות ובטיוטת תביעת החוב מיום 30/7/07 בכדי להוכיח עצם הגשת תביעת החוב במועד. הנאמן חוזר על האמור בהחלטתו לפיה מבירור עם הכנ"ר עולה כי אי הקלדת תביעת חוב שהוגשה במשרדו הינה דבר נדיר ביותר וכשלעובדה זו מתווספת העובדה שהנושה אינו אוחז בהעתק תביעת החוב עם חותמת "נתקבל" הרי שלא נותר אלא שלא לקבל טענות המערער. לטענת הנאמן כל החלטה אחרת תביא לאנדרלמוסיה באשר להגשת מסמכים משפטיים ולקביעת מועדים שכן תמיד ניתן יהא לטעון כי מסמך הוגש במועד אולם לא הוקלד אצל מקבלו ומגישו לא דאג לקבל חותמת "נתקבל". הנאמן טוען כי המערער הינו בנק ובהיותו גוף גדול ומאורגן כבר נקבע בפסיקה כי יש להתייחס בקפדנות לפעולותיו. הנאמן טוען כי הטענה לפיה לא ערך בירור מול הפקידה הספציפית במשרדי הכנ"ר הינה מקוממת שכן המדובר בטענה הנוגעת להגשת תביעת חוב בשנת 2007. כן לא נראה לטענתו כי היה טעם או תועלת בזימון סגן מנהל סניף המערער על מנת לברר טענותיו כאשר תצהירו החתום מונח לנגד עיניו ומדבר בעד עצמו. באשר לערעור על הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב טוען הנאמן כי זכות הערעור על החלטת נאמן בדבר דחייתה הינה תוך 15 יום מיום המצאתה לנושה כאמור בתקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") וכי דין הערעור באשר לרכיב זה להדחות על הסף מאחר והוגש באיחור וללא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.  הנאמן מוסיף וטוען כי סעיף 71 לפקודה מאפשר הארכת מועד במקרה בו "הנושה לא יכול היה להגישה במועד" וכי רק נימוק שהינו מחוץ לשליטתו יש בכוחו להתגבר על האיחור. עוד טוען הנאמן כי המגבלה של ששה חודשים אינה טכנית בלבד והארכת מועד טעונה טעם מיוחד. לטענתו,  במקרה דנן לא אירע אירוע חיצוני שמנע הגשת התביעה, התרשלות מצד המערער אינה מהווה אירוע חיצוני ואינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. כן הדגיש הנאמן כי ההלכות הקובעות רף קשיח באשר להגשת תביעות חוב במועד חלות ביתר שאת על גופים גדולים בעלי ממון כדוגמת המערער. 8. ביום 17/6/09 הודיעה ב"כ הכונס הרשמי כי הינה מצטרפת לעמדת הנאמן כמפורט בתגובתו. 9. ביום 8/6/09 התקבלה תגובת החייבת לערעור דנן במסגרתה הצהירה כי הנימוקים והעובדות המופיעות בערעור נכונות ומשקפות את המציאות. 10. ביום 5/11/09 נתקיים דיון בערעור בנוכחות הנאמן, ב"כ הכנ"ר, ב"כ המערער ומר יוסף דהרי וללא הופעת החייבת. במסגרת הערעור שב וטען ב"כ המערער כי סגן מנהל הסניף הגיש את תביעת החוב, הנסיבות ברורות וכי אין לפגוע פגיעה כה קשה בזכות המערער. עוד טען כי לא נפגע, בשלב זה, עקרון השוויון של הנושים ולא חולקו דיבידנדים. הנאמן טען כי אין עניין בחקירת המצהיר וכי עצם הגשת תביעת החוב אינה שנויה במחלוקת, אולם אין אסמכתא לקבלת תביעת החוב. ב"כ הכנ"ר ציינה כי לכל היותר המדובר בעילה להארכת מועד וכי מקובל לעיתים בנסיבות מעין אלה לקנוס הנושה שלא הגיש תביעת החוב במועד. דיון: 11. סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (להלן:"הפקודה") קובע כדלקמן: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר;הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע." הוראת סעיף 71(ב) דלעיל הינה מהותית ואינה טכנית גרידא שכן הנושים זכאים לדעת בתוך פרק זמן סביר מהי מצבת הנשייה ומאסת הנכסים העומדים לרשות החייב (רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, , תק-על 98(1) 94, בש"א (חי') 3134/06 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עו"ד גדות אברהם (2006) (פרסום נבו)). כב' השופטת ו. אלשייך דנה  בפש"ר (ת"א) 2440/99 קינג השכרת רכב בע"מ נ' עו"ד גיא אנגלר (2003) (פרסום נבו) בהגבלת הזמן הקבועה בסעיף 71 (ב) לפקודה וקבעה כדלקמן: "הכלל המגביל הגשת תביעות חוב לשישה חודשים לאחר צו הכינוס איננו "עומד בחלל הריק"; הוא איננו גזירת גורל או הטלת פור מקרית הקובעת באופן מקרי או שרירותי אילו תביעות חוב יתקבלו ואלו ידחו. מכח קל וחומר, אין עסקינן אף בכלל אשר בא ליתן "הנחה" לחייב ולדלל את מצבת חובותיו אך ורק משום שפתח (או נפתחו נגדו) הליכי פשיטת רגל. עסקינן בכלל מהותי וראשון במעלה, אשר עניינו המרכזי הוא איזון אינטרסים נוגדים הקיימים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. את מערכת האיזונים דנן ניתן לחלק לשניים:   א.     איזון "חיצוני" בין זכות הנושה להגיש תביעת חוב ולהפרע מהחייב פושט הרגל, לבין זכויות מתנגשות, כגון סופיות ההליך, זכות הסתמכות, וזכויות קנייניות של החייב ושל יתרת הנושים.   ב.     איזון "פנימי", הכרוך בחובות, הזכויות, דרך ההתנגדות ורמת הזהירות הראויה והיעילה אשר המחוקק ביקש לאכוף על הנושה המבקש להגיש תביעת חוב. שאלה זו, האחרונה, הינה שאלה של "מידתיות", המשפיעה על הזמן בו מצפה המחוקק מנושה סביר כי יגלה את עובדת פתיחת הליכי פשיטת הרגל, ויכלכל את צעדיו בהתאם." הטעמים המיוחדים אינם רשימה סגורה ואין בהם שיטתיות. (ראה: ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה(2), 904). יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כל הנושים וזכויות החייב. (ראה:  בש"א (חי') 7923/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עו"ד רפי לוי נאמן לביצוע הסדר פשרה של החייבים פוירשטיין מרים (2006)  (פרסום נבו)).    מן הכלל אל הפרט: 12.       אין מחלוקת כי המערער ידע אודות קיומו של צו כינוס לנכסי החייבת וכי תביעת החוב אינה נושאת חותמת "נתקבל". אף כי אין בתכתובות הכנ"ר למערער ללמד על הגשת תביעת החוב, הרי שלא ניתן להתעלם מן העובדה כי המערער הציג את תביעת החוב של המערער הנתמכת בתצהירו מיום 30/7/07 וכן תצהיר נוסף שנערך על ידי מר יוסף דהרי המבסס את הטענה העובדתית לפיה הגיש בעצמו את תביעת החוב במשרדי הכנ"ר ביום 1/8/07 ותוך המועד הקבוע להגשת תביעת החוב. מר יוסף דהרי, סגן מנהל סניף המערער לא זומן לחקירה על ידי הנאמן ואף בדיון שהתקיים ביום 5/11/09 לא נתבקשה חקירתו של המצהיר על חקירתו. דברי ב"כ הכנ"ר בתגובתו, לפיה ייתכנו נסיבות אם כי חריגות ביותר שבעטיין לא תירשם תביעת חוב במשרדי הכנ"ר יש בהם כדי לתמוך נסיבתית בהיתכנות הגשתה של תביעת החוב במועד, בנסיבות מיוחדות אלה. 13.        סבורני כי בנסיבות דלעיל ומשלא ראו הנאמן והכנ"ר לחקור את המצהיר מר יוסף דהרי והגם שראוי כי טענות מעין אלה  תבוררנה על ידי הנאמן באמצעות חקירת המצהיר על תצהירו. (ראה: ע"א 2772/09, אלונץ בע"מ נ' שי כהן ואח', תק-על 2001(4) 890) , נראה כי העובדות הנטענות בתצהירו של מר יוסף דהרי לא נסתרו וכי הנאמן והכנ"ר אינם חולקים איפוא על טענת המערער כי תביעת החוב הוגשה תוך המועד ואולם מלינים על כך שהמערער לא דאג לקבל ו/או לשמור בידיו אישור "נתקבל" אשר יש בו כדי להעיד על המצאת תביעת החוב במשרדי הכנ"ר. 14.        בנסיבות ענייננו הובהר כי החייבת אינה חולקת על עצם קיום החוב למערער ואף אין חולק כי לא נגרם כל נזק לצדדים המעורבים שכן תביעות החוב לא התבררו עדיין ולא חולקו דיבידנדים לנושים ואף לא נפגע אינטרס ההסתמכות של מי מבעלי הדין. יתר על כן, בנסיבות המתוארות בתצהירו של מר יוסף דהרי ניתן להניח כי המערער אכן סבר שתביעת החוב של המערער הוגשה אצל הכנ"ר תוך המועד שנדרש והייתה בפני הכנ"ר. בית המשפט העליון בע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד הכנ"ר , תק-על 2002 (3), 1539 קיבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת נושה להאריך מועד להגשת תביעת חוב וקבע כדלקמן:   "בנסיבות העניין שלפנינו, דהיינו: בשים-לב לכך שאין מחלוקת של-אמת על חובם של המשיבים 2 ו-3 למערער; כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים; כי לא חולק עד-כה כל דיווידנד למי מן הנושים; כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי-הדין; כי המערער יכול היה להניח, לכאורה, שהיתה הוכחת חוב; וכי המערער נהג, לכאורה, בתום-לב; בנסיבות אלו כולן אנו סבורים כי יש הצדק להיעתר לבקשתו החלופית של המערער ולהאריך את התקופה להגשת תביעת חוב מצידו. אנו קובעים כי תקופה זו תהא בת חמישה עשר ימים מהיום. אנו מחליטים אפוא לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית-משפט קמא, ולהאריך את התקופה להגשתה של הוכחת חוב מטעם המערער לחמישה עשר ימים מהיום. בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות". עוד יצוין, כי כב' השופטת ח. הורוביץ קיבלה במסגרת בש"א (חיפה) 12056/04  אלונץ בע"מ נ' עו"ד כהן שי ואח' , תק-מח 2006(3), 3970 ערעור על החלטת נאמן לדחיית תביעת חוב מפאת איחור שבהגשתה תוך שציינה כי טענותיו העקביות של מנהל המערער כי הגיש התביעה במועד נתמכות בראיות נסיבתיות וכן הביעה עמדתה באשר להתגמשות ההלכה באשר ל"טעם מיוחד" המאריך המועד להגשת תביעת חוב כדלקמן: "ההלכה באשר ל"טעם מיוחד" המאריך את המועד לתביעת החוב התגמשה וביהמ"ש בוחן את תום הלב בהתנהלותו של החייב כלפי הנושה, את השאלה אם אכן נפגעה הסתמכותו והסתמכות הנושים האחרים על המועד הקבוע להגשת תביעות החוב. ביהמ"ש נטה להאריך מועד, מקום בו החייבים בחוסר תום לב גרמו להטעיית הנושה באשר לקיום הליך הפש"ר ונמצא כי כי שאר הנושים לא ייפגעו ו/או שלא נוצרה אצלם צפייה חזקה בנוגע להיקף הנשייה...". 15.        לנוכח כל האמור, ומשראיתי לקבוע בנסיבות מיוחדת אלה כי תביעת החוב של המערער הוגשה במשרדי הכנ"ר ביום 1.8.07, מתייתר הצורך להתייחס לטענתו החלופית של המערער להארכת המועד להגשת תביעת החוב. עוד יוער, כי אין לקבל טענת הנאמן לפיה הערעור הוגש ביום 17/5/09 ולמעלה מחודש וחצי לאחר קבלת ההחלטה משעה שהוגש, כאמור, ביום 14/5/09 ובהתאם לתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל. סוף דבר 16.        סבורני כי בנסיבות אלו ניתן לקבל את ערעור המערער ולקבוע כי המערער אכן הגיש את תביעת החוב ביום 1/8/07 תוך המועד הקבוע בחוק. יחד עם זאת ולאור התנהלות המערער אשר לא דאג לקבל ו/או לשמור אישור "נתקבל" אשר היה בו להעיד בנקל על הגשת תביעת החוב במועד, ולאור התארכות ההליכים שנגרמה עקב כך, ראוי לפצות את נושי החייב, על דרך של פסיקת הוצאות בשיעור של 3,000 ₪ אשר יופחתו מחלקו של המערער בחלוקת הדיבידנדים.  תביעת חובחוב