קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים: ההליך מהו היקף הגילוי והעיון במסמכים שהמבקש זכאי לו בגדרי תביעה לתשלום פיצויי נזיקין, אשר הדיון בה פוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק? שאלה זו מתעוררת במסגרת בקשות אחדות שהגיש המבקש (התובע) שעניינן גילוי ועיון במסמכים (בש"א 16536/07; בקשה 14; בקשה 37; בקשה 50; בקשה 66. להלן:"הבקשות". ראו דברי המבקש בסעיף 4 לבקשה 76 מיום 3.8.09). אדון בבקשות בהתאם להגיון הדברים והקשרם. קודם לכן אציג את התשתית העובדתית והדיונית הצריכה לעניין. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בהחלטה זו, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת. עיקרי העובדות תביעתו (המתוקנת) של המבקש היא תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך של 15 מיליון ₪. המבקש טוען בתביעתו כי המדינה ביצעה מספר עוולות נזיקיות כלפיו, אשר הסבו לו נזקים שונים, בגינם, כך הטענה, קמה חבותה לפצותו. תמצית טענת המבקש היא כי הוא הואשם שלא כדין, ממניעים זרים, בשני הליכים פליליים שלא היה מקום לפתוח בהם. פתיחת שני ההליכים הפליליים נגד המבקש סיכלה, על-פי הנטען, את אפשרות קבלתו לעבודה במקצועו כמהנדס תעשייה וניהול במשטרת ישראל ובגופים מוסדיים אחרים בהם נדרשת תעודת יושר. לטענת המבקש התנהלות זו של רשויות אכיפת החוק גרמה לאובדן מוחלט של יכולת העבודה שלו במקצועו. וביתר פירוט: על-פי הנטען בכתב התביעה (המתוקן) בשנת 1991 נפתח ההליך הפלילי הראשון נגד המבקש בגין מעורבותו באירועים שאירעו, ביום 2.7.91, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (פ"א 9281/91). בסיום החקירה המשטרתית הגישה המדינה בבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המבקש (ת"פ 3907/93). כתב האישום כלל מספר אישומים ובכלל זה תקיפת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). ביום 21.2.94 עיכב בית המשפט את ההליכים המשפטיים בתיק בהתאם להודעת היועץ המשפטי לממשלה מיום 15.2.94. בשנת 1998 נפתח ההליך הפלילי השני נגד המבקש בגין מעורבותו באירועים שאירעו, ביום 31.3.98, בסניף המוסד לביטוח לאומי בחיפה (פ"א 4390/98). בסיום החקירה המשטרתית הגישה המדינה בבית משפט השלום בחיפה כתב אישום נגד המבקש (ת"פ 10232/99). כתב האישום כלל מספר אישומים ובכלל זה התנהגות פסולה במקום ציבורי (עבירה לפי סעיף 216(א)(1) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). ביום 29.3.01 ביטל בית המשפט את כתב האישום לאור הודעת המדינה כי היא מבקשת לחזור בה מהאישום לצורך איתור המבקש. אין חולק כי שני ההליכים הפליליים שנפתחו נגד המבקש נסגרו בלא שניתנה בהם הכרעת דין לגופו של עניין. בפי המבקש טענות קשות כנגד הגורמים השונים שהיו מעורבים בפתיחת שני ההליכים הפליליים הנ"ל ובטיפול בהם. המבקש מלין כי רשויות אכיפת החוק התנכלו לו עת החליטו לפתוח נגדו את שני ההליכים הפליליים שתוארו לעיל, נקטו סחבת בבדיקת טענותיו והתחמקו במשך שנים מלהתייחס לראיות "מזכות" שהציג להם. לטענתו, מעשי רשויות אכיפת החוק ומחדליהן הקטינו את סיכוייו לעבוד במקצועו כמהנדס תעשייה וניהול, הובילו למצב של אבטלה ממושכת ואף גרמו להתפרצות מחלת יתר לחץ דם אצלו בשנת 1998. המבקש טוען כי מעשי רשויות אכיפת החוק ומחדליהן גרמו לו נזקים שונים, אשר בתמצית הינם אלו: ראש הנזק הראשון הינו הפסד השתכרות בגין 35 השנים שבין גיל 36 לבין גיל 70. המבקש מעמיד את הפיצוי בגין רכיב נזק זה על סך של 9.45 מיליון ₪. ראש הנזק השני הינו עוגמת נפש. המבקש מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 1.3 מיליון ₪. ראש הנזק השלישי הינו פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 1.25 מיליון ₪. ראש הנזק הרביעי הינו תשלום פיצויים עונשיים בסך של 3 מיליון ₪. רקע דיוני ההליכים בתיק זה התנהלו ועודם מתנהלים בעצלתיים ולא בקצב משביע רצון. אחת עשרה שנים חלפו מאז הוגש כתב התביעה המקורי (ביום 2.7.98), אך ההליכים המקדמיים בתיק טרם הושלמו. למעשה, ההליכים המקדמיים נמצאים רק בראשיתם. כל אשר נותר לקוות הוא כי מכאן ואילך ייעשה מאמץ הדדי להביא לסיום ההליכים המקדמיים במועד קרוב. השתלשלות האירועים בפרשה שלפנינו הינה סבוכה וארוכה. להלן אסקור את עיקרי ההליכים אשר נוגעים לענייננו. (א) ביום 22.3.05 נתן בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) צו לגילוי מסמכים הדדי שיקוים תוך 30 יום מיום הגשת כתב הטענות האחרון. (ב) ביום 2.10.05 הורה בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 11.10.05. בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שיוגש כתב תביעה מתוקן, יוגש כתב הגנה מתוקן ויקוימו הליכי גילוי מסמכים כאמור בהחלטה מיום 22.3.05. (ג) ואכן, ביום 11.10.05 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן. המדינה מצידה הגישה כתב הגנה ביום 29.12.05. המבקש הגיש כתב תשובה מטעמו ביום 18.4.07. (ד) ביום 20.2.06 שלחה המדינה למבקש מכתב בו פירטה (בסעיף 3) את רשימת המסמכים המצויה ברשותה ו/או בשליטתה אשר יש להם, על-פי הנטען, נגיעה לתובענה שלפניי (להלן, לפי העניין: "מכתב גילוי המסמכים" או "רשימת הגמ"ס"). (ה) ביום 11.4.07 קבע בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך), בין היתר, כדלקמן: "בתוך 30 ימים מהיום יעביר כל אחד מהצדדים לרעהו, בדואר רשום, תצהיר גילוי מסמכים, ערוך לפי טופס 11, כתצהיר גילוי מסמכים כללי בתיק. באם יסבור מי מהצדדים שתצהיר גילוי המסמכים שהועבר לו על ידי הצד שכנגד אינו שלם או אינו מלא או כי לדעתו בידי הצד שכנגד מסמכים נוספים שהוא מבקש את גילויים, יגיש בקשה מתאימה, באופן פיזי במזכירות תוך פתיחת תיק בש"א, בעניין זה בתוך 30 ימים נוספים". בהסכמת הצדדים הוארך המועד לקיום ההחלטה מיום 11.4.07 עד ליום 11.7.07. בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך) קבע בהחלטתו מיום 18.6.07 בבש"א 12831/07 כי מדובר בארכה אחרונה בהחלט. (ו) ביום 11.7.07 הגיש המבקש תצהיר גילוי מסמכים כללי מטעמו האוחז 87 עמודים. המדינה מצידה לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק כאמור בהחלטה מיום 11.4.07, ואף לא הגישה בקשה למתן ארכה להגשתו. (ז) ביום 12.8.07 הגיש המבקש בקשה לגילוי מסמכים הכוללת ארבע עתירות (בש"א 16536/07. להלן: "הבקשה לגילוי מסמכים"). העתירה האחת עניינה דרישה להורות למדינה לפרט ברשימה ו/או בתצהיר את המסמכים החסויים שנזכרו במכתב גילוי המסמכים ואת הסיבה לחיסיונם הנטען. בנוסף התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"תקנות סד"א") ולעיין במסמכים הנטענים להיות חסויים כדי להחליט אם יש ממש בטענות החיסיון. העתירה השנייה עניינה להורות על חקירת מח"ש לבירור נסיבות ביעור תיקי משטרה שמספריהם פ"א 9281/91, פ"א 16263/92 ותיקים אחרים הקשורים להם. העתירה השלישית עניינה להתרות במדינה שאם לא תיענה למבוקש בבקשה תוך זמן קצוב ייחשב הדבר כהפרת צווי בית המשפט. העתירה הרביעית הינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים לפי תקנה 113 לתקנות סד"א. (ח) ביום 14.8.07 העביר בית משפט זה (כב' השופטת א' דודקביץ) את הבקשה לתגובה ולתשובה על-פי תקנות 241(ג) ו-241(ג1) לתקנות סד"א. (ט) ביום 22.10.07 הודיעה המדינה לבית המשפט, בין היתר, כי יש ליתן בידי הצדדים שהות נאותה להשלמת הליכי העיון במסמכים שנזכרו ברשימת הגמ"ס שהגישה המדינה ובתצהיר גילוי המסמכים שהגיש המבקש (סעיף 16). המדינה הוסיפה וציינה כי יש לאפשר למדינה להגיש תצהיר גילוי מסמכים כללי, כמבואר בסעיף 18 להודעה, שזה נוסחו: "מכיוון שהתובע עומד על כך שרשימת גילוי המסמכים ששלחה הנתבעת יהפוך לתצהיר, יש לבצע גם זאת (אם כי מכיוון שהמדובר במסמכים רבים שנמצאים ממילא ברשות התובע, והמסמכים שבידי הנתבעת מקורם במספר משרדים, ויחידות שונות, מה שמקשה עד מאוד על הגשת התצהיר, מוצע כי התובע יסתפק רק בתצהיר לעניין הימצאותם/אי הימצאותם של מסמכים נוספים אצל המשרדים השונים (בהתאם לעמדה שהופנתה לח"מ ממשרדים אלו), כאשר לעניין מסמכים שנשלחו מהמשרדים השונים למען התובע ובמילא הם אצלו, לא יועבר תצהיר. בדרך זו נייעל את ההליך ונחסוך זמן רב)". (ההדגשה במקור- מ' י'). (י) ביום 5.11.07 הגיב המבקש לנטען בהודעה. בנוסף הגיש המבקש לבית המשפט שתי בקשות. הבקשה הראשונה הינה בקשה למתן החלטה בבש"א 16536/07 על יסוד הנטען בבקשה, בהיעדר תגובת המדינה. הבקשה השנייה הינה בקשה למחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה מחמת אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק (בקשה 14. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה"). יוער, כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה הועברה לתגובת המדינה, אך זו האחרונה בחרה שלא ליתן תגובתה. (יא) ביום 2.3.08 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק. במהלך ישיבה זו הצהיר ב"כ המדינה לאמור: "אנו זקוקים לחודש כדי להשיב לשאלון שנשלח לנו לפני כחודש וחצי וכן להשיב בתצהיר על גילוי המסמכים שענינו כבר במכתב לפני כשנתיים" (עמ' 2 לפרוטוקול). בתום ישיבת קדם המשפט האריך בית המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) למדינה את המועד להגשת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כחוק מטעמה בקובעו: "תצהיר גילוי מסמכים כדין ומענה לשאלונים מטעם הנתבעים, יוגשו תוך 30 יום מהיום". (יב) במהלך חודש מרץ שנת 2008 הסכימו הצדדים ליישב את הסכסוך ביניהם במסגרת הליך גישור. ביום 30.3.08 הודיעה המדינה לבית המשפט כי לאור ההסכמה להעברת התיק לגישור יש להאריך לה את המועד להשלמת ההליכים המקדמיים וזאת למשך 45 יום ובכפוף להתקדמות הליך הגישור. בו ביום החליט בית המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) כי יש לקבל את תגובת המבקש לבקשה להארכת מועד. ביום 19.5.08 ביקשה המדינה מבית המשפט במסגרת הודעה ובקשה מטעמה להורות על הקפאת ההליכים המקדמיים בתיק עד למיצוי הליך הגישור. בו ביום העביר בית המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) את ההודעה והבקשה לתגובת המבקש. ביני לביני הסכימו הצדדים, ביום 1.7.08, כי תינתן למדינה ארכה להגשת תצהיר גילוי מסמכים מטעמה ותשובה לשאלונים עד ליום 15.8.08 (נספח 4 לתגובה ובקשה להארכת מועד שהגיש המבקש, מיום 9.8.08). (יג) למרבה הצער, הצדדים לא הסכימו על זהות מגשר. משכך, לא התקיים בתיק הליך גישור. התיק נקבע לשמיעה ליום 13.11.08 (ראו החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל מיום 23.9.08). (יד) ביום 18.1.09 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן הוראות (בקשה 37. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן הוראות"). הבקשה כוללת מספר עתירות. העתירה האחת עניינה מחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה עקב הפרת צו לגילוי מסמכים. העתירה השנייה הינה להורות למדינה להמציא לבית המשפט את תיק פ"א 4390/98 ותיק קת"ץ 35/98 על מנת שבית המשפט יחליט מהם המסמכים החסויים הכלולים בהם ומהם המסמכים הניתנים לעיון ולהעתקה. העתירה השלישית הינה להורות על גילוי כל המסמכים בתיק פ"א 4390/98 ובכלל זה יומן החקירות שהושחת במים. העתירה הרביעית הינה להורות על שחזור הכתוב ביומן החקירות. העתירה החמישית הינה להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים תיק פ"א 4390/98. (טו) ביום 8.3.09 הגיש המבקש בקשה נוספת למחיקת כתב ההגנה שהגישה המדינה עקב אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה (בקשה 50. להלן: "הבקשה הנוספת למחיקת כתב ההגנה"). (טז) ביום 14.5.09 הגישה המדינה הודעה ותגובה מטעמה בגדרה התייחסה, בין היתר, לסוגיית הגילוי והעיון במסמכים. להודעה ותגובה זו צורפו שני תצהירי גילוי מסמכים, אשר אינם ערוכים לפי טופס 11 שבתוספת הראשונה לתקנות סד"א. התצהיר האחד הינו תצהיר מטעם המשרד לביטחון פנים מיום 28.4.09 (להלן:"תצהיר המשרד לביטחון פנים"). התצהיר השני הינו תצהיר מטעם משטרת ישראל מיום 12.5.09 (להלן:"תצהיר המשטרה"). בסעיפים 7 עד 14 להודעה ולתגובה הבהירה המדינה כדלקמן: "מעבר לרשימת הגמ"ס שהועברה בעבר לתובע... מצורף עתה תצהיר גילוי מסמכים מטעם המשרד לביטחון פנים אשר מפרט את כל המסמכים אשר מצויים ברשות המשרד ואשר רלבנטיים לתובענה שבנדון. כמו כן מצורף תצהיר מטעם משטרת ישראל, באשר לתיקים שונים שהתבקשו ע"י התובע. התובע מוזמן בכל עת לעיין בחומר שנמצא בפרקליטות (תוך תיאום מראש), ואשר גולה במסגרת הגמ"ס (בכפוף למסמכים חסויים). הנתבעת תטען כי היא עשתה ככל שלאל ידה על מנת לגלות את כלל המסמכים אשר ברשותה. יחד עם זאת דרישתו של התובע בעניין זה כוללת מסמכים רבים אשר הרלבנטיות שלהם לתביעה הינה קלושה ביותר שלא לומר אינה קיימת. היה והתובע יעמוד על גילוי המסמכים כפי שנדרש בבקשותיו השונות, אזי הוא יצטרך לפרט כדבעי, מהי הרלבנטיות של כל מסמך ומסמך, והנתבעת תבקש להגיב על כך. בכל מקרה, הנתבעת מגישה את תצהירי הגמ"ס, על אף בקשתה לעצור את כל ההליכים המקדמיים עד למיצוי הליכי הגישור ועד לסיום סוגיית בקשת התובע לפטור מאגרה, סוגיה שאינה מסתיימת ומתארכת בלי סוף, תוך שהיא פושטת צורה ולובשת צורה, כאמור להלן. הנתבעת תבקש במסגרת הגילוי ההדדי לקבל את כלל המסמכים אשר גולו ע"י התובע בתצהיר הגמ"ס מטעמו. עם העברת תצהיר זה, סיימה הנתבעת את הליך גילוי המסמכים מטעמה". (ההדגשה במקור - מ' י'). (יז) ביום 17.6.09 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק במהלכה התקבלו מספר החלטות. ראשית נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות. בית המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) אישר את הסכמת הצדדים בנדון זה ונתן לה תוקף של החלטה. בית המשפט הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם בשאלת האחריות. שנית נקבע כי החלטה בכל הבקשות התלויות ועומדות בנושא גילוי המסמכים תינתן על ידי במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט. שלישית בית המשפט הבהיר למבקש כי לא תוגשנה עוד בקשות מקדמיות מטעמו. (יח) ביום 17.6.09 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה מטעם המדינה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה (בקשה 66. להלן: "הבקשה למחיקת כתב ההגנה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהירים"). (יט) ביום 2.8.09 הגישה המדינה תגובה מטעמה לבקשה למחיקת כתב ההגנה ולעיון במסמכים שנזכרו בתצהירים. ביום 7.9.09 השיב המבקש לתגובת המדינה, לאחר שנעתרתי למספר בקשות ארכה שהגיש. (כ) ביום 6.8.09 נדחתה בקשת המבקש לקבלת מסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן:"חוק חופש המידע"). בנימוקי ההחלטה צוין, בין היתר, כי המבקש הגיש בקשות לקבלת מסמכים שונים בגדרי ההליך שלפניי. לפיכך, אין מקום להגיש בקשה דומה לפי חוק חופש המידע. השאלות העולות לדיון החלטה זו עניינה הכרעה בכל הבקשות התלויות ועומדות בנושא הגילוי והעיון במסמכים (ראו החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל, מיום 17.6.09, בעמ' 9 לפרוטוקול). ההחלטה אינה מתייחסת לסוגיית השאלונים ששלחו בעלי הדין איש לרעהו והמענה עליהם. על כן לא אדון בגדריה בבקשה 47 שהינה בקשה שהגיש המבקש, למחיקת כתב ההגנה של המדינה, מחמת סירובה ליתן מענה ל-42 שאלונים ששלח לה. אם סבור המבקש כי יש מקום להכריע בבקשה 47, לאחר החלטת כב' הנשיאה ה' גרסטל מיום 17.6.09, במסגרתה נתחם ונגדר מתווה הדיון בתביעה, יתכבד ויגיש בקשה מתאימה. מקריאת הבקשות הרלבנטיות (בש"א 16536/07; בקשה 14; בקשה 37; בקשה 50; בקשה 66), הודעות ותגובות המדינה (מימים 22.10.07, 14.5.09 ו- 2.8.09) ותשובת המבקש מיום 7.9.09, עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: (א) האם על המדינה להגיש תצהיר (או תצהירי) גילוי מסמכים ערוכים כחוק, בהתאם לתקנה 112 לתקנות סד"א, תחת מכתב גילוי המסמכים, תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה שהגישה זה מכבר? (ב) בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, כי אז תישאל השאלה השנייה והיא מהו היקף הגילוי בשלב זה של ההליך, עת פוצל הדיון באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק? (ג) האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 24.8.09, על דרך שינויה או ביטולה, בה קבעתי כי אין מקום לדון בבקשת המבקש לקבלת מידע בעניין אפשרות השתכרותו ממטא"ר (בקשה 59, מיום 20.5.09) במסגרת הבקשות לגילוי ולעיון במסמכים? (ד) האם יש לאפשר למבקש לעיין במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, כמבוקש בעתירה (ב) בבקשה 66? (ה) האם יש להורות למדינה למסור לעיון המבקש את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה הנזכר במכתב עו"ד מיכל טנא מיום 6.8.09 (נספח 2 לבקשת המבקש מיום 27.8.09)? (ו) האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09, על דרך שינויה או ביטולה, בגדרה קבעתי כי אין מקום לזמן לישיבת 14.9.09 את עו"ד ליאת שלם (מי שמסרה את תצהיר המשרד לביטחון פנים) ואת עו"ד אברהם פרנקל (מי שמסר את תצהיר המשטרה) לשם חקירה על תצהיריהם? (ז) האם יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של המדינה מחמת אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה, כאמור בהחלטה מיום 2.3.08? דיון בבקשות 14, 37, 50 ו- 66. (ח) מתן הוראות לגבי המשך ביצוע הליך הגילוי והעיון במסמכים. תחת ראש פרק זה תידון, בין היתר, עתירה 1 במבוא לבש"א 16536/07. (ט) האם יש להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים יומן החקירות בתיק פ"א 4390/98? דיון בעתירה החמישית בבקשה 37 ובעתירה השנייה בבש"א 16536/07. (י) דיון בעתירה 4 במבוא לבש"א 16536/07 (שהינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים). להלן אדון בשאלות אלה, הכרוכות ומשתרגות האחת ברעותה, כפי סדרן. אקדים מאוחר למוקדם ואומר, כי דין הבקשות להתקבל בחלקן, כפי המפורט להלן. האם על המדינה להגיש תצהיר (או תצהירי) גילוי מסמכים ערוכים כחוק? על שאלה זו הנני משיב בחיוב. תקנה 112 לתקנות סד"א שכותרתה "צו גילוי מסמכים" קובעת לאמור: "בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה ...". נוסחו של טופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א מחייב את המצהירים העושים תצהיר לגילוי מסמכים (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) בעמ' 195. להלן:"גורן"). רק תצהיר התואם את מתכונת טופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א ייחשב כראוי (א' וינוגרד תקנות סדרי הדין (כרך א', מהדורת אוגוסט 2008) בעמ' 197. להלן:"וינוגרד"). בתצהיר גילוי מסמכים ערוך לפי טופס 11 נמצא, ככלל, ארבעה רכיבים בסיסיים. הרכיב הראשון כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שבחזקת בעל הדין או בשליטתו. "בחזקתו או בשליטתו" כולל מסמכים שאינם שלו אך הם בחזקתו (וינוגרד, בעמ' 197). על בעל הדין לפרש את תאריכו של כל מסמך. כן עליו לפרט מסמכים שהוא מתנגד להצגתם ובכלל זה מסמכים שהוא טוען לגביהם טענת חיסיון. בעל הדין חייב לרשום את המסמך ולהוסיף לצידו כי הוא חסוי, תוך פירוט עילתו הנטענת של החיסיון. אם לא ייעשה כן, יהיה מנוע מלטעון חיסיון בשלב מאוחר יותר (מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך א', מהדורה 15) בעמ' 785). המידע שבעל דין נדרש לתת בתשובה לצו גילוי מסמכים, מוגבל לתיאור המסמך בלבד, באופן המאפשר את זיהויו, ואינו חייב לכלול פרטים על תוכנו. במקרים מתאימים, ניתן להסתפק בתיאור כללי של המסמכים, מבלי להטיל על בעל הדין לזהות כל מסמך בנפרד (וינוגרד, בעמ' 197). הרכיב השני כולל פירוט של מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת שהיו בחזקתו או בשליטתו של בעל הדין, אך יצאו מרשותו. בעל דין המצהיר שהיו ברשותו מסמכים והם אינם בידו עוד, חייב לגלות מתי יצאו מרשותו והיכן הם נמצאים עכשיו (גורן, בעמ' 195; ע"א 59/67 חדד נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד כא(2) 277, 279 (1967). להלן: "עניין חדד"). הרכיב השלישי עניינו הצהרת המצהיר כי לאחר חקירה ודרישה שערך לשם איתור המסמכים, אין בחזקתו או בשליטתו, שלו או של אדם מטעמו, מסמכים רלבנטיים אחרים, זולת אלה שגילה בתצהירו. כלומר, נאסר על המצהיר להיות פסיבי, עובר לעריכת התצהיר, ולהתחמק בכך ממילוי צו גילוי המסמכים. יש לזכור, כי התרת סטייה מן הנוסח הקבוע עלולה לאפשר למצהיר להתחמק ממילוי הצו (גורן, בעמ' 195). הרכיב הרביעי חל כאשר בעל הדין הוא גוף משפטי. במצב דברים זה חייב המצהיר להצהיר כי הוא הוסמך מטעם בעל הדין לעשות את התצהיר (וינוגרד, בעמ' 197). בענייננו מכתב גילוי המסמכים, תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה אינם עונים על דרישות תקנה 112 לתקנות סד"א. הם אינם מנוסחים כדרוש בטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א. אסביר את הדברים. עיון במכתב גילוי המסמכים מיום 20.2.06 מלמד כי אינו מקיים אחר צו גילוי המסמכים הכללי שניתן ביום 22.3.05. ראשית, מכתב גילוי המסמכים מפרט רשימת מסמכים, אשר יש להם נגיעה לתביעה, שלא במסגרת תצהיר ערוך כחוק. שנית, במכתב גילוי המסמכים לא נזכרים מסמכים שהיו בחזקת המדינה ואינם עוד. בעניין חדד נפסק מפורשות כי: "מי שאינו מגלה אלא את המסמכים המצויים ברשותו, לא יצא ידי חובתו, שאילו היה הדבר כך, קל היה להתחמק מחובת הגילוי". שלישית, במכתב גילוי המסמכים לא נאמר (קל וחומר הוצהר) כי אין בידי אדם אחר מטעם המדינה מסמכים נוספים. אף תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה אינם מקיימים אחר צווי בית המשפט לגילוי מסמכים מימים 22.3.05, 11.4.07 ו- 2.3.08. תצהיר המשרד לביטחון פנים לוקה בשניים. האחד, לא נזכרים בו מסמכים שהיו בחזקת המשרד לביטחון פנים ואינם עוד. אין בתצהיר זה כל פירוט מתי יצאו מסמכים אלה מרשות המשרד והיכן הם נמצאים כיום. השני, לא כלולה בתצהיר דנן הצהרה לפיה המצהירה, עו"ד ליאת שלם, ביצעה חקירה ודרישה סבירה לצורך גילוי כל המסמכים הנוגעים לעניין, לרבות אלו שהיו בעבר בחזקת המשרד לביטחון פנים. בנוסף, לא הוצהר בתצהיר דנן כי אין בידי אדם אחר מטעם המשרד לביטחון פנים מסמכים נוספים הנוגעים לעניין. הכשלים בתצהיר המשטרה דומים לאלה שנמנו בתצהיר המשרד לביטחון פנים. אמנם המצהיר מטעם המשטרה, עו"ד אברהם פרנקל, הצהיר בפתח התצהיר כי ביצע חקירה ודרישה לשם איתור המסמכים הרלבנטיים לתביעה. אולם בכך לא סגי. לא נזכרים בתצהיר מסמכים שהיו בחזקת המשטרה ואינם עוד. לא הוצהר בתצהיר כי אין בידי אדם אחר מטעם המשטרה מסמכים נוספים הנוגעים לעניינים שבמחלוקת. איני סבור כי יש באמור בסעיף 7 לתצהיר המשטרה (בו נזכרו מספרי חמישה תיקים שבוערו) משום מילוי החובה הקבועה בסעיף 2 לטופס 11 בתוספת הראשונה לתקנות סד"א (קרי, משום קיום יסודות הרכיב השני הנזכר לעיל). הנה כי כן, אני קובע כי המדינה לא קיימה את צווי בית המשפט לגילוי מסמכים מימים 22.3.05, 11.4.07 ו- 2.3.08. מהלך הדברים שתואר לעיל מלמד כי המדינה לא התייחסה ברצינות ובכובד הראש הראוי למילוי הצווים לגילוי מסמכים שניתנו כנגדה. כידוע, המדינה כפופה לנורמות חמורות מאלו המוטלות על הפרט. חובת ההגינות המוטלת עליה ביחסיה עם הפרט הינה מוגברת מחובת תום הלב הנדרשת מן היחיד. מצפה הייתי מן המדינה כי תמלא אחר צווי גילוי המסמכים שניתנו נגדה בצורה נאותה, אשר תאפשר את ניהול הדיון בתביעה ביעילות וב"קלפים פתוחים". לא כך אירע בפועל. מן החומר שהונח לפניי עולה כי התנהלותה הדיונית של המדינה במקרה דנא לא הייתה ראויה. הדברים מקבלים משנה חשיבות ותוקף עת טוען המבקש, חזור ושנה לכל אורך בקשותיו, כי המדינה ביערה באופן מאסיבי ראיות הדרושות לתביעתו, ביודעין ובכוונה לשבש את מהלכי המשפט. במצב דברים זה, ומבלי להביע דעה לגוף הטענה שהעלה המבקש, הגשת תצהירים חלקיים ביותר, שאינם ערוכים כדין על-פי טופס 11, תוך פירוט כל המסמכים הנמצאים או שהיו נמצאים בחזקת המדינה, אינה מהווה התנהגות הולמת. במצב בו לא קיימה המדינה את צווי בית המשפט לגילוי מסמכים עומדת לפניי הברירה בין מחיקת כתב הגנתה לבין מתן ארכת מועד לקיום הצווים לגילוי מסמכים (ראו תקנה 122 לתקנות סד"א). בנסיבות המקרה שלפניי, וכפי שיוסבר בהמשך, החלטתי להאריך למדינה את המועד לקיום הצווים לגילוי מסמכים, באופן שזו האחרונה תגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כחוק, עד ליום 1.11.09. אמרתי תצהירי גילוי מסמכים ולא תצהיר גילוי מסמכים שכן לא ניתן בנסיבות העניין להגיש תצהיר גילוי מסמכים כולל. מן החומר שהונח לפניי עולה כי המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת בתביעה מקורם במספר משרדים ויחידות שונות של המדינה (למשל: משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל, המוסד לביטוח לאומי וכדומה). ברי כי רק פסיפס תצהירי גילוי המסמכים שיוגשו ירכיב תמונה מלאה ושלמה, ככל הניתן, של המסמכים הרלבנטיים לתביעה, המצויים בחזקת המדינה או שהיו בחזקתה בעבר. ער אני לעובדה שהמדינה העבירה לידי המבקש את חלקם הארי של המסמכים שנזכרו במכתב גילוי המסמכים, בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, למעט מסמכים פנימיים (ובכלל זה הודעות דואר אלקטרוני פנימיות, תרשומות בגב תיקים שונים) ומסמכים שנטענו לגביהם טענות חיסיון (למשל, חיסיון עורך דין - לקוח, על-פי סעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971). פוֹעלָה זה של המדינה לא ירד לטימיון. נהפוך הוא. ברור ונהיר כי המדינה לא תחויב להעביר לידי המבקש מסמכים שהעבירה לעיונו זה מכבר. הליך העיון שבוצע, לא יחל כעת מחדש (de novo). הליך זה יושלם מן הנקודה בה הופסק, בהתאם לתצהירי גילוי המסמכים שתגיש המדינה. חשוב לזכור, כי מבחינת תקנות סדר הדין האזרחי גילוי מסמכים ועיון במסמכים הם שני הליכים שונים (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, ניתן ביום 14.8.05, . להלן: "עניין פלץ"; רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ נ' גן צבי, ניתן ביום 21.4.09, . להלן: "עניין גן צבי"). בעניין גן צבי שנינו מפי כב' השופט גרוניס לאמור: "כל אשר נדרש בעל דין לעשות בשלב גילוי המסמכים הוא לגלות בתצהיר האם המסמכים המבוקשים נמצאים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו. גילוי המסמכים אינו תחליף לשלב ההוכחות... . מקומה של טענה של בעל דין כי המסמכים אינם נמצאים ברשותו היא בתצהיר גילוי המסמכים עצמו. אין טענה זו יכולה לשמש עילה שלא ליתן צו גילוי". הזיקה בין הליך גילוי המסמכים לבין הליך העיון ברורה ונהירה שכן "מרגע שמוזכר מסמך בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו הופך הוא בר עיון, אלא אם קיימת בפיו של בעל הדין עילה הפוטרת אותו מחובת ההצגה לעיון, כגון טענת חיסיון..." (דברי כב' השופט גרוניס בע"א 9491/04 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, ניתן ביום 23.8.06, ). מן המפורסמות היא כי "כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל. ... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב" (רע"א 9288/07 איוב נ' צבי, ניתן ביום 7.11.07, ). ברע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 195 (2002) (להלן:"עניין שמשון") נפסק כי: "הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלבנטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט... . עם זאת עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה". עוד נפסק בעניין שמשון כי צו הגילוי אינו חייב להתייחס למסמך מסוים אלא ניתן להורות גם על גילוי סוג מסוים של מסמכים. ברע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' כנעאן, ניתן ביום 12.4.09, נקבע כי: "הליכי הגילוי והעיון במסמכים הם הליכים חשובים העשויים למנוע בזבוז זמן שיפוטי בהמשך הדיון, ומכאן גם החשיבות בניהול ההליכים בקדם המשפט ב"מבט רחב" הצופה את פני ההליך העיקרי". ברע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה(1) 337, 341 עד 342 (1991) נפסק כי זכות העיון במסמכים, כאמור בתקנות 112 עד 122 לתקנות סדר הדין האזרחי "נגזרת מזכות היסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי". עוד נפסק כי: "הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון - ובעיקר כאשר נתמכת על ידי אינטרסים כבדי משקל -על פני מניעתה וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה". ודוק היטב: אין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים כאשר הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה, או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבניין ופיתוח בע"מ, ניתן ביום 25.12.07, . להלן:"עניין המועצה המקומית שלומי"). עם זאת יש לזכור כי הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל"מסע דיג". על כן, לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש (ראו: עניין המועצה המקומית שלומי, בפסקה 3 לפסק הדין). הכבדה היא אכן שיקול רלבנטי, העשוי להוביל לצמצום חובת הגילוי או אף להימנעות מהטלתה (עניין גן צבי, בפסקה 5 לפסק הדין). וכך סוכמה ההלכה בסוגיית הליכי הגילוי והעיון במסמכים בעניין פלץ: "המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט... . ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת. יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. יש לזכור כי בדרך כלל אין ולא כלום אחרי תצהיר גילוי המסמכים. ... ייתכן, שבמקרה קיצוני כאשר לא יכול להיות כלל ספק  שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו, יעשה בית המשפט שימוש בסנקציה שבתקנה 122 ... המקרה הנוכחי איננו נימנה על מקרים אלה". ראו גם דברי כב' השופט ש' לוין (כתוארו אז) ברע"א 1217/94 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה לשיווק פרי הדר, ניתן ביום 1.5.94, : "מטרתו של סעד גילוי המסמכים הינה להקנות לבעל הדין ידע בדבר המסמכים המצויים בידי יריבו, על מנת לסייע לו להכין כראוי את תביעתו או הגנתו, בלא שיופתע על ידי ראיות יריבו במהלך המשפט, ובכך להביא לקיצור ולייעול ההליך. עם זאת, אין להטיל על בעל דין על ידי מתן הצו נטל כבד מדי שאין בו כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות: תקנה 120(ב). לפיכך, מן הראוי הוא שהמצהיר יבצע חקירה ודרישה סבירה לצורך גילוי כל המסמכים, לרבות אלו שהיו בידיו". אפנה עתה ליישומם של כללים אלה על ענייננו. מהו היקף הגילוי בשלב זה של ההליך? "היקף הגילוי המוטל על בעל הדין הנדרש לחשוף את המסמכים שברשותו מתייחס למסמכים רלבנטיים לסכסוך שעל הפרק, היינו מסמכים הנוגעים לפלוגתאות שבמחלוקת בין בעלי הדין" (ד' שוורץ סדר דין אזרחי חידושים, תהליכים ומגמות, תשס"ז, בעמ' 321). כידוע, סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים היא "רחבה עד מאוד". במסגרת שיקול דעת זה לא יורה בית המשפט על גילוי מסמכים "כשאין זה דרוש לשם דיון הוגן בתביעה", וכאשר הגילוי "עלול לסבך את בירור התביעה ללא צורך" (גורן, בעמ' 188). כנזכר לעיל, בפרשה שלפניי פוצל הדיון בתביעה באופן שתחילה תוכרע שאלת האחריות ורק לאחר מכן, ובמידת הצורך, תידון שאלת היקף הנזק. במצב דברים זה אני סבור כי יש להגביל את היקף הגילוי והעיון במסמכים שהמבקש זכאי לו, לאותם מסמכים הנוגעים לשאלת האחריות. ברור כי ככל שיקבע בית המשפט כי קיימת אחריות תהיה המדינה חייבת להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים ערוך כחוק, אשר יפרט כדבעי את כלל המסמכים שברשותה או שהיו מצויים ברשותה בעבר, אשר יש להם רלבנטיות לשאלת היקף הנזק. לטעמי, דרך זו מאזנת נכונה בין האינטרסים המתחרים של הצדדים. מחד, מביאה היא לכך שהמסמכים שיש להם נגיעה לסוגיית האחריות יגולו כדבעי. מאידך מונעת היא הכבדה על המדינה אשר אינה נדרשת, לפי שעה, לגלות מסמכים שאפשר שלא יהיה בהם צורך כלל וכל זאת - תוך שמירה על זכותו של המבקש לקבל בהמשך הדרך, ככל שיהיה הדבר נחוץ, את כל המסמכים שיש להם נגיעה לשאלת היקף הנזק. בכך הכבשה נותרת שלמה והזאב - שבע. חיזוק למסקנתי זו אני מוצא, על דרך ההיקש, בפסיקה שעניינה היקף הגילוי והעיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כתובענה כייצוגית (ראו למשל: רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)). בפסיקה זו הגביל בית המשפט את היקף הגילוי והעיון במסמכים באופן שזה יתייחס אך ורק למסמכים שהם רלבנטיים לשלב זה של ההליך, דהיינו רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. אני קובע, על כן, כי היקף הגילוי והעיון במסמכים מוגבל, בשלב זה של הדיון, אך ורק למסמכים שהם רלבנטיים לשאלת האחריות. האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 24.8.09? על שאלה זו אני משיב, בשלב זה, בשלילה. כנזכר דלעיל, בהחלטתי מיום 24.8.09 קבעתי כי אין מקום לדון בבקשת המבקש לקבלת תחשיב שכר סנ"צ עבורו, בגדרי הבקשה לגילוי ולעיון במסמכים. עם זאת הוספתי וקבעתי כי לשם ההכרעה בבקשת הפטור מאגרה ימציא מטא"ר נתונים על שכרו החודשי של סנ"צ שהוא מהנדס תעשיה וניהול המשרת במשטרה מאז שנת 1995. בשלב זה איני סבור כי נפלה טעות כלשהי בהחלטתי מיום 24.8.09. המידע בעניין שכר סנ"צ (לרבות חישובי פנסיה ופיצוי פרישה) אינו רלבנטי בשלב זה של הדיון, שעניינו סוגיית האחריות (ראו החלטת כב' הנשיאה מיום 17.6.09 הנזכרת לעיל). מידע זה נוגע לעניין היקף הנזק בלבד ודבר אין לו עם עניין האחריות. על כן, בשלב זה, לא תוכרע שאלת העיון מחדש בהחלטה מיום 24.8.09 והיא תישאר תלויה ועומדת עד לאחר ההכרעה בשאלת האחריות וככל שיקבע בית המשפט כי קיימת אחריות, תידון הבקשה הנוכחית (בקשה מספר 83). האם יש לאפשר למבקש לעיין במסמכים שנזכרו בתצהיר המשרד לביטחון פנים ובתצהיר המשטרה, כמבוקש בעתירה (ב) בבקשה 66? גם המענה לשאלה זו הינו בשלילה. טעמו של דבר הוא שעובר להשלמת הליכי העיון במסמכים, ראוי לסיים את פרשת תצהירי גילוי המסמכים אחת ולתמיד. הליך גילוי המסמכים מטעם המדינה לא היה עד כה תקין. תצהירי גילוי המסמכים כמו גם מכתב גילוי המסמכים אינם עונים על דרישות הדין, כפי שנתבאר לעיל. על מנת לרפא את הפגם שנפל בהליך הגילוי, נתתי בהחלטתי הוראות בעניין גילוי המסמכים, ולאחר קיומן ניתן יהיה לדון, לעצם העניין, בבקשת העיון במסמכים, בזיקה למסמכים שיפורטו בתצהירי הגילוי (וזאת בכל הנוגע לשאלת האחריות). יוטעם, כי תצהירי גילוי המסמכים שהוגשו כמו גם מכתב גילוי המסמכים הינם חלקיים ביותר. הם מתייחסים הן לשאלת האחריות והן לשאלת היקף הנזק. אין טעם במצב דברים זה להורות על עיון במסמכים שחלקם לא רלבנטיים לשלב זה של הדיון, במיוחד כאשר אנו נמצאים ערב הגשת תצהירי גילוי מסמכים כהלכתם (כך יש לקוות). בהינתן האמור ראוי שהשלמת הליך העיון תבוצע עם סיומו של הליך גילוי המסמכים כפי המפורט לעיל ולהלן. האם יש להורות למדינה למסור לעיון המבקש את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה הנזכר במכתב עו"ד מיכל טנא מיום 6.8.09 ? בקשה זו אינה רלבנטית לשלב זה של הדיון שכן ממילא הורתי לעיל למדינה להגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין, בהם יפורטו כל המסמכים המצויים בידיה, או שהיו מצויים בידיה בעבר, והרלבנטיים לסוגיית האחריות. אם לאחר עיון בתצהירים אלו יסבור המבקש כי יש למסור לו גם את המסמך הנזכר במכתב מיום 6.8.09 - רשאי יהיה הוא לעתור לכך. האם קמה עילה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09? אני סבור כי אין הצדקה לעיין מחדש בהחלטתי מיום 7.9.09 בגדרה קבעתי כי אין מקום לזמן לחקירה מצהיר שמסר תצהיר גילוי מסמכים. לא מצאתי כי נפלה בהחלטה זו טעות כלשהי. אפילו אקבל את עמדת המבקש, החפץ להיסמך בעניין זה על דברי המחבר י' זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 436 עד 437, מהם עולה כי אם תצהיר גילוי המסמכים אינו ערוך כחוק - ניתן לזמן את המצהיר לחקירה נגדית, גם אז אין לסבור כי השלב הדיוני הנכון לחקירתו הנגדית של עורך תצהיר גילוי המסמכים הוא שלב אחר כלשהו, פרט לשלב ההוכחות. בעניין פלץ נפסק כי: "השלב הנכון לבירור העניין [של הסתרת מסמכים והימנעות מכוונת מהצגתם- מ' י'] הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים". לעניין זה ראו גם בר"ע (חי') 2060/07 בנק איגוד נ' חי, ניתן ביום 12.11.07, . עולה, אפוא, כי שמורה למבקש הזכות לעתור, עובר לדיון ההוכחות שייקבע בשאלת האחריות, לזימונם של עורכי תצהיר המשרד לביטחון פנים ותצהיר המשטרה, ככל שיימצא הוא בדבר צורך. האם יש להורות על מחיקת כתב ההגנה של המדינה מחמת אי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כדין מטעמה, כאמור בהחלטה מיום 2.3.08? דין הבקשות בעניין זה (שמספריהן 14, 37, 50 ו-66) להידחות. הלכה היא כי סדרי הדין אינם מיטת סדום אך אין הם הפקר (דברי כב' השופטת נאור בע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, לא פורסם, , ניתן ביום 31.8.06). אני סבור כי בענייננו אין מדובר בהפקר. אין עסקינן במקרה קיצוני שבו אין ספק שבעל דין אינו דובר אמת בנושא גילוי המסמכים או שהוא נמנע מקיום צו הגילוי בזדון. שעה שבעל דין פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה (גם אם ברשלנות) יימנע בית המשפט מנקיטה בסעד הדראסטי של מחיקת כתב טענותיו (ראו למשל: עניין פלץ וכן רע"א 9265/06 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' דגן, ניתן ביום 3.1.07, ). במיוחד כך הוא שעה שהפגם שנפל הוא פגם הניתן לריפוי על ידי חיוב בהוצאות ובמקביל במתן הוראה על המאריכה את מועד הגשתם של תצהירי גילוי המסמכים. כך הוא בענייננו. סכום ההוצאות ייפסק על ידי להלן. מתן הוראות לגבי המשך ביצוע הליך הגילוי והעיון במסמכים אני מורה למדינה להגיש תצהירי גילוי מסמכים, ערוכים כחוק על-פי טופס 11 שבתוספת הראשונה לתקנות סד"א, בכל הנוגע לשאלת האחריות. תצהירים אלה יקיימו אחר האמור בסעיף 10 לעיל. תצהירים אלה יוגשו עד ליום 1.11.09 הן לתיק בית המשפט והן למבקש. תצהירי גילוי מסמכים משלימים בנוגע להיקף הנזק יוגשו על ידי המדינה כחלוף 30 ימים ממועד ההכרעה בשאלת האחריות, ככל שיהיה צורך בדבר. המדינה תגיש לתיק בית המשפט, לא יאוחר מיום 10.11.09, את כל המסמכים שיפורטו בתצהירי גילוי המסמכים, ושלגביהם תטען המדינה טענות חיסיון (תהא עילת החיסיון אשר תהא). מסמכים אלה יונחו במעטפה אטומה וחתומה שתובא לעיון בית המשפט בלבד ותונח בכספת בית המשפט. לאחר מכן ניתן יהיה לעשות שימוש בסמכות על-פי תקנה 119 לתקנות סד"א ולהכריע בשאלה אם אמנם חסויים המסמכים, כולם או חלקם, אם לאו. מסמכים שייקבע לגביהם כי אינם חסויים - יועמדו לעיונו של המבקש. לאור מסקנתי זו אין מקום לדון בשלב זה בעתירה 1 במבוא לבש"א 16536/07 ובעתירה ב' בבקשה 37. האם יש להורות למח"ש לחקור מדוע בוערו תיק פ"א 9281/91 ותיק פ"א 16263/92 והחומר הנלווה אליהם, ומדוע הושחת במים יומן החקירות בתיק פ"א 4390/98? המבקש לא הצביע על מקור הסמכות הנתונה לי להורות למח"ש לערוך חקירה בעניין כלשהו. אם סבור המבקש כי נעברה עבירה לכאורה על ידי מאן דהוא, פתוחה לפניו הדרך לפנות לרשויות החקירה המוסמכות ולבקש מהן להפעיל את סמכותן על פי דין. על כן, אני דוחה את עתירתו החמישית של המבקש בבקשה 37 ואת עתירתו השנייה בבש"א 16536/07. דיון בעתירה 4 במבוא לבש"א 16536/07 (שהינה בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים) הואיל והמדינה נצטוותה לעיל להגיש תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין, אין מקום להכריע בשלב הנוכחי בעתירתו הנדונה של המבקש. יש לקוות כי המדינה תערוך את תצהירי הגילוי כהלכתם ותיתן דעתה אגב כך למסמכים המפורטים בסעיף 4 במבוא לבש"א 16536/07, בכל הנוגע לסוגיית האחריות. אם יסבור המבקש כי תצהירי גילוי המסמכים שיוגשו אינם מספקים בעניין זה פתוחה לפניו הדרך לבקש הכרעה בעתירה זו. אמנם בעניין שמשון נקבע כי הגשת תצהיר גילוי מסמכים כללי אינה מונעת מתן צווים נוספים לגילוי מסמכים או לעיון בהם, אלא שבענייננו טרם הוגשו תצהירי גילוי מסמכים כלליים כהלכה. על כן לא בשלה העת להעמיק חקר בעתירה הנוכחית. סופו של דבר ועיקרו נוכח כל האמור לעיל - הבקשות מתקבלות בחלקן. בנסיבות העניין והמכלול המדינה תישא בהוצאות המבקש בסך של 6,000 ₪, להיום. ההוצאות תשולמנה עד ליום 30.9.09, שאם לא כן הן תישאנה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. גילוי מסמכיםאי הגשת תצהירתצהיר גילוי מסמכיםמסמכים