קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי קיום הסכם בוררות עקב פיצול הדיון: 1. בכתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה") לתשלום סך של 750,000 ש"ח שהגישה המשיבה מס' 3 (להלן: "דורי") נגד המבקשת ונגד המשיבים 4 ו-5, תבעה מהם דורי סך של 750,000 ₪ בשל הפרת חוזים שנקשרו ביניהם בקשר לאספקת סחורה, אותה התחייבו לספק לדורי על פי טענתה, הכל כמפורט בכתב התביעה. המבקשת הגישה כתב הגנה כנגד התביעה בו טענה, בין היתר, כי המשיבים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המשיבים") עשו יד אחת עם דורי כדי לשלול שלא כדין את זכויותיה של המבקשת על-פי חוזה עם דורי, ולחילופין, לשלול את זכויותיה של המבקשת על-פי חוזה שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה מס' 1 ביום 3.9.03 (להלן: "ההסכם"), על-פיו הועברו למשיבה 1 זכויותיה של המבקשת בחוזים עם דורי. 2. יחד עם כתב ההגנה, הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד נגד דורי ונגד המשיבים, בעילה של עשיית עושר שלא במשפט וכנזיקין. התביעה כנגד המשיב מס' 2 הוגשה בעילה של הרמת מסך מתוקף היותו מנהלה של המשיבה מס' 1 ועושה דבריה. יוער כי בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד ננקטו מרבית הסעיפים בלשון זהה. התביעה שכנגד מבוססת על שורת הסכמים: ההסכם, חוזה שנחתם בין המבקשת לבין דורי תוך הפרת ההסכם, וכן על חוזה שנחתם בין המשיבה מס' 1 לבין חברת דורי. 3. בכתב התשובה לתביעה שכנגד שהגישו המשיבים טענו, הם, בין היתר כי יש לעכב את הליכי התובענה ככל שהם מופנים כלפי המשיבים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") וזאת מכוח ההסכם. עילות התביעה כנגד המשיבים, כך נטען, נובעות וכרוכות בהסכם ועניינן הפרות נטענות של המשיבים וחוסר תום לב במו"מ ובקיום ההסכם. יחד עם כתב התשובה הוגשה אף בקשה לעיכוב הליכי התובענה. 4. בתשובה לבקשה לעיכוב ההליכים טען בא-כוח המבקשת, כי לא כל בעלי הדין חתומים על הסכם הבוררות; הפלוגתאות המצריכות בירור בתביעה ובתביעה שכנגד - לרבות הפלוגתאות שבין המבקשת למשיבים - זהות. היעתרות לבקשה משמעה פיצול הדיון, תוך חשש שתתקבלנה תוצאות סותרות, האחת שתיקבע בבוררות, בהליך שיתברר בין המבקשת ובין המשיבים, והאחרת שתיקבע על-ידי בית משפט, בתובענה שבין דורי ויתר בעלי הדין. 5. בית משפט קמא (כב' השופטת נעה גרוסמן), קיבל את הבקשה ועיכב את הליכי התובענה שבין המבקשת ובין המשיבים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. בהחלטתו, קבע בית משפט קמא, כי חופש החוזים הינו ערך עליון המניע את גלגלי הכלכלה בארצנו, ועל כן יש לכבד את סעיף הבוררות הקבוע בהסכם ונטייתו של בית משפט, כעולה מסעיף 5 לחוק הבוררות, היא להגשים את כוונת הצדדים. השופטת קמא קבעה, גם, כי פיצול הדיון כשלעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד ומספיק לדחיית הבקשה, וכי לא שוכנעה מטענות המבקשת כי מערכת היחסים בין כל הצדדים קשורה בקשר בל ינתק באשר "ניתן לקיים דיון נפרד בפני בורר במערכת היחסים שלה מול המבקשים הנובעת מההסכם המניע את גלגלי המערכת, דבר שלא יגרע מדיון בתיק שבכותרת (התובענה - ש.ב.) משכך באיזון האינטרסים בין יעילות הדיון לבין כיבוד ההסכמים גובר במקרה דנן אינטרס כיבוד ההסכמים." על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפני. שמעתי את הבר"ע כאילו ניתנה רשות לערער עליה והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 6. ככלל, נכונה השקפתו של בית משפט קמא, כי נטייתו של בית משפט היא להגשים את כוונת הצדדים להסכם הבוררות, ועד כמה שאפשר לבצע הסכם בוררות שנעשה ולחזק מעמדו של בורר. כך עולה מהוראות ס' 5 לחוק הבוררות ומהלכות הפסיקה (ר' פרופ' אוטולונגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה 4 מיוחדת, 2006 עמ' 251; ע"א 307/71 איניקו רויטמן נ' שמשון חברה לביטוח פד"י כו(1), 368; בר"ע 157/88 פד"י לא (3), 389, 1977). יחד עם זאת, קובע ס' 5(ג) לחוק הבוררות: "בית משפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות." 7. השאלה המצריכה הכרעה בענייננו, היא, מה דינו של הסכם בוררות שנחתם בין צדדים לחוזה כאשר קיימים צדדים נוספים לתובענה, דבר העלול בעליל להביא לפיצול התובענה. דומה, כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי השארת החלטת בית משפט קמא על כנה משמעה פיצול הדיון בתביעה שכנגד. ובלשון אחר, האם ניתן לראות בסיטואציה זו "טעם מיוחד" לאי קיום ההסכם שבין הצדדים. 8. ברע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפורשיין נ' ברקי פטה המפריס בע"מ פד"י מח(1), 397 (להלן: "פרשת אלרינה"), בחן בית המשפט העליון האם ניתן לראות בפיצול הדיון משום טעם מיוחד, כמשמעו בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות ובלשונו של כב' השופט א' גולדברג: "מהו, בהקשר לפנינו, אותו "טעם מיוחד", שבכוחו למנוע אכיפת סעיף הבוררות שבהסכם? האם די בטעם של מניעת פיצול הדיון בין הבורר לבית משפט כדי לגבור על כיבוד ההסכם? האם הוצגה פה כי אלרינה לא תזכה ביתרונות שיש לה לדעתה, מבירור הסכסוך בבוררות, רק משום שלברקי תביעות נגד נתבעים אחרים? בעניין זה קנו אחיזה בפסיקה שתי גישות. האחת היא הגישה הפרגמטית, המציבעה את מבחן "הנוחות והצד המעשי שבדבר" כמכריע בשאלה אם מתקיים "טעם מיוחד" (ע"א 95/58 וינבלום נ' צדק ואח' (1), בעמ/ 1517). גישה זו מצאה את ביטויה בדבריו של השופט ברק בע"א 169/80 יעקב אורי בע"מ ואח' נ' קנטי ואח' (2) בעמ' 840, כי "טעם זה של מניעת פיצול הדיון, הוא טעם ענייני לסירוב עיכוב הליכים: ע"א 430/54, ודי בו כדי להכריע בערעור שלפנינו." "השאיפה לריכוז ההליכים עולה גם מדבריו של הנשיא שמגר בע"מ 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי פרחי שומרון סלע ואח' (3), בעמ' 258: "כנגד גישה זו מצויה גישה אחרת בפסיקה, כי העיקרון ש"הסכמים יש לכבד" הוא שחייב להכריע, זולת אם קיימות "נסיבות מיוחדות". ובהמשך אומר כב' השופט גולדברג: "השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה, בנסיבות דנא, חזות הכול, ואין בה לבדה לשמש "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס' אוטולונגי, בוררות - דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3 תשנ"א) 138). בשלב השני תיבחן "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם: דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר מימצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת." הנה כי כן, יש ליישם את שני המבחנים אותם נקט בית המשפט העליון בפרשת אלרינה, האחד הנחיצות הדיונית והשניה הנחיצות המהותית, כדי לבדוק קיומו של הטעם המיוחד. 9. בהחלטתו, התייחס בית משפט קמא לפסק הדין בעניין אלרינה הנ"ל, בקובעו כי השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה חזות הכל ואין בה טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים ובשל כך קיבל את הבקשה ועיכב את ההליכים. ברם, בית משפט קמא לא יישם כלל את המבחן הכפול אותו נקט בית המשפט העליון, קרי: הנחיצות הדיונית והנחיצות המהותית. בכך נפלה שגגה בפני בית משפט קמא. 10. צירופם של המשיבים כנתבעים בתביעה שכנגד לא היתה "כסות עיניים בלבד", בלשונו של השופט א' גולדברג בפרשת אלרינה. המדובר במסכת עובדות בה קשורים וכרוכים כל בעלי הדין הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, ולשם הכרעה בהם יש להכריע בסוגיות זהות, ועל כן מן הראוי שהתביעה כולה תתברר בבית המשפט. אם יחליט הבורר לקבל את תביעת המבקשת,, לא יהיה בכך כדי לחייב את יתר בעלי הדין ואם יחליט הבורר לדחות את התביעה לא ימנע הדבר מבית המשפט להגיע למסקנה שונה בהתדיינות שבין המבקשת לבין יתר בעלי הדין. ושוב בלשונו של כב' השופט גולדברג בפס"ד אלרינה הנ"ל, "יד איזו תוצאה מבין השתיים תגבר?" מכאן שיש לקבל את הערעור. 11. אשר על כן אני מבטלת את החלטתו של בית משפט קמא ומורה כי התביעה והתביעה שכנגד יתבררו בבית המשפט. המשיבים ישלמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. המזכירות תחזיר את הפיקדון שהופקד למבקשת. קיום חוזהחוזהיישוב סכסוכיםפיצול הדיוןדיוןבוררותהסכם בוררות