אישור הגשת תביעה נגזרת ע''י מחצית מבעלי המניות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור הגשת תביעה נגזרת ע''י מחצית מבעלי המניות: 1. זוהי בקשתן של סונול ישראל בע"מ (להלן: "סונול") ודלק, חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן: "דלק", ושתיהן ביחד: "המבקשות") לאשר להן להגיש נגד בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן/ "המשיבה") תביעה נגזרת בשמה ובעניינה של חברת שמנים בסיסיים חיפה (להלן: "שב"ח" / "החברה"). המבקשות, ביחד עם פז חברת נפט בע"מ (להלן: "פז", ושלושתן ביחד:"חברות הדלק"), מחזיקות יחדיו במחצית ממניותיה של החברה. במחצית השנייה מחזיקה בז"ן, שהיא גם הספק של חומרי הגלם שצורכת החברה. בבקשה נטען, שמזה תקופה ארוכה מפרה בז"ן את התחייבויותיה לספק לחברה חומרי גלם בכמויות ובאיכויות המתאימות לה לצורך ייצור שמנים ושעווה, ובגין מעשיה ומחדליה של בז"ן, נגרם לחברה נזק בשיעור של עשרות מיליוני דולרים. בבקשה נטען, שלאחר שמוצו הניסיונות לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, בקשה החברה לקבל החלטה להגיש תובענה כנגד המשיבה, אלא שזו ניצלה את כוחה באסיפה הכללית ובדירקטוריון של החברה ומנעה קבלתה של כל החלטה בעניין זה, ומכאן הבקשה. רקע עובדתי וטענות הצדדים 2. עיקר עיסוקה של החברה ייצור מוצרי שמנים ושעווה לצורך שיווקם בארץ ובחו"ל. מקום מושבה של החברה בלב מתחם בז"ן, והיא מסתמכת על תשתיותיה. בז"ן היא חברה העוסקת בזיקוק נפט, והוכרזה כמונופול בתחום. היא מייבאת נפט גולמי, מזקקת אותו ומפיקה ממנו תוצרים שונים, ביניהם גם חומר הגלם המשמש את שב"ח להפקת שמנים ושעוות. המבקשות הן שתיים מתוך שלוש חברות הדלק המחזיקות ב- 50% ממניות החברה. פז, שהייתה שותפה להליכים נגד בז"ן, ולניסיונות לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, טרם הגשת הבקשה, נאלצה לפרוש מהם בסמוך להגשת הבקשה בעקבות החלטת הממונה על הגבלים עסקיים להעביר מניותיה לידי נאמן, על רקע מיזוגה של פז עם בית זיקוק לנפט אשדוד בע"מ. 3. תהליך ייצורם של שמנים ושעוות פורט בבקשה. חומר הגלם המשמש לייצור שמנים ושעוות מכונה "חומר זינה", והוא מתקבל מזיקוק של נפט גולמי. כדי שחומר הזינה יתאים לייצור שמנים ושעוות, עליו להיות בעל שתי תכונות עיקריות: תכולה פראפינית גבוהה וטווח זיקוק מתאים. תכונות אלו מאפשרות את התהליך הכימי של ייצור שמנים ושעוות על פי הסטנדרטים המקובלים בתעשייה. תכולה פראפינית משמעה תכולת השמנים והשעוות בחומר הזינה, והיא פונקציה של חומר הגלם בו נעשה שימוש. בבז"ן קיימים שלושה "מתקני זיקוק גלם" (להלן: "מז"ג") המוזנים בנפט גולמי. בתהליך זיקוק הנפט הגולמי מופרדים חומרים זה מזה בהתאם לטווחי הרתיחה השונים שלהם. התוצרים השונים מכונים "מקטעים". פעולת הזיקוק בשני שלבים: תחילה בלחץ אטמוספרי, ולאחר מכן בואקום. מקטעים שונים של נפט גולמי, המתקבלים במהלך הזיקוק, מתאימים לשמש כל אחד כחומר גלם שונה, לייצור מוצרים שונים: בעוד שחומר גלם עשיר בפראפינים יתאים לייצור שמנים ושעוות, הרי שחומר דל בפראפינים יתאים לייצור בנזין. במוצרים אחרים הדגש הוא בעיקר על מינון הגופרית שבחומר הגלם. המקטע המתאים לשמש חומר גלם להפקת שמנים ושעוות הוא המקטע ה"פראפיני", שידוע גם כ- "HVGO". טווחי הזיקוק הנדרשים לייצור שמנים ושעוות מתקבלים בתהליך זיקוק נוסף המכונה "חיתוך" של חומר הגלם הפראפיני, בהתאם לתכונות הפיסקאליות הרצויות. תהליך זה מתבצע במתקן ייעודי המתאים לכך, המכונה "מתקן הכנת הזינה" (להלן: "המה"ז"). חומר הגלם שהתקבל מהמז"ג הוא בעל טווח זיקוק רחב, מזוקק במה"ז למקטעים פראפיניים בעלי טווח זיקוק צר, המתאימים לשמש חומר זינה לייצור שמנים ושעוות. במהלך תהליך העיבוד הראשוני של חומר הגלם במה"ז, מתבצעת הפרדה בין החומר הפראפיני, המשמש לייצור השמנים והשעוות, לבין מוצרי הלוואי: חומרים ארומטיים ושעווה רכה המצויים בחומר הגלם, אשר אינם מתאימים לייצור שמנים ושעוות, והם מוזרמים בחזרה מן המה"ז לבית הזיקוק, ונעשה בהם שימוש כחומר גלם לתעשיות אחרות. 4. שב"ח הוקמה בשנות השישים כמיזם משותף של בז"ן וחברות הדלק, במסגרתו ספקו חברות הדלק את הנפט הגולמי למשיבה, אשר זיקקה את הנפט הגולמי והעבירה את חומר הגלם המתאים למה"ז. המה"ז הוקם על ידי בז"ן בחצריה, חובר ברשת צינורות למתקניה האחרים ומופעל ומתוחזק על ידה. בשלהי שנות השמונים נערכה רפורמה במשק הדלק, ולמשיבה הותר לייבא נפט גולמי בעצמה. מאותה עת מייבאת בז"ן נפט גולמי, גם לצרכי שב"ח, בכוחות עצמה. 5. מעצם טיבה וטבעה, שב"ח תלוייה בבז"ן באורח מוחלט: בז"ן היא הבעלים של מתקן המה"ז, בו מיוצר חומר הזינה לשב"ח, ובעלת המומחיות והידע להפעלתו של המתקן. בז"ן היא שמייבאת את הנפט הגולמי, ובחירתה את סוג הנפט הגולמי אותו ברצונה לייבא היא שקובעת את איכות חומרי הזינה המועברים לשב"ח. בז"ן גם שולטת בכמותם של חומרי הזינה המועברים. נטען שאין לשב"ח כל אלטרנטיבה ישימה לקבלת חומרי זינה הנחוצים לה בדרכים אחרות. טרוניותיה המרכזיות של המבקשות כרוכות זו בזו. נטען שמזה שנים רבות שמתקן המה"ז המיושן אינו מתאים עוד לצרכיה של שב"ח, המוכתבות על פי הדרישות המשתנות בשוק השמנים והשעווה. לטענתן, על מנת להתאימו לצרכיה של שב"ח, יש לשפצו ולחדשו. עוד נטען שהמשיבה אינה מספקת לשב"ח חומרי זינה בכמויות ובאיכויות המתאימות לה לצרכיה. לטענת המבקשות, שב"ח אינה יכולה לקבל חומרי זינה מגופים חיצוניים אחרים, והיא תלויה באספקה השוטפת של חומרי הזינה מבז"ן. שיתוף הפעולה בין בז"ן לחברות הדלק, לשם קידום המיזם המשותף שלהן - הקמת שב"ח, הוסדר במסגרת הסכם בכתב משנת 1963 (נספח ג' לבקשה) (להלן: "הסכם היסוד"). מאז ועד היום, מתקיים שיתוף פעולה עסקי של למעלה מ- 40 שנים בין הצדדים. שיתוף פעולה עסקי זה עוגן, כך נטען בבקשה, במערכת של הסכמות, נוהגים, התחייבויות והסכמים בין הצדדים, על פיהם נהגו הצדדים במשך עשרות שנים. המכלול המתואר מכונה בבקשה "ההסכמות המחייבות", והוא המקור לחובות הנטענים של בז"ן כלפי חברות הדלק וכלפי שב"ח. אמנם, עת הוסדרו היחסים העסקיים, חברות הדלק הן שספקו לבז"ן את הנפט הגולמי, ובז"ן זיקקה אותו וספקה לשב"ח את חומרי הזינה אשר הפיקה מן הנפט הגולמי. בשנת 1988 התרחשה רפורמה בשוק הדלק בישראל ובתי הזיקוק הורשו לייבא נפט גולמי לצורך זיקוקו, והשתחררו מן התלות ארוכת השנים שלהן בחברות הדלק. אלא שגם לאחר הרפורמה המשיכה בז"ן לזקק נפט גולמי במתקניה וסיפקה לשב"ח את חומרי הזינה לצורך ייצור שמנים ושעוות. לטענת המבקשות, בסיסה העיקרי של מחויבות בז"ן הנטענת נטוע בנוהגים ובהסכמות שאינן כתובות ואשר התפתחו המהלך העבודה המשותפת לאורך השנים הרבות, כאשר הנחת המוצא הייתה, ועודנה, ששב"ח תקבל מבז"ן חומרי זינה בכמויות ובאיכויות שיתאימו לה לצרכיה, המשתנים מעת לעת. מהתחייבות זו נלמדת גם מחויבותה של בז"ן לדאוג לתפקוד תקין של המתקן אשר בבעלותה ומשמש אותה לייצור זינה כאמור. במהלך השנים חלה ירידה משמעותית באיכות חומרי הזינה המועברים על ידי בז"ן לשב"ח, הן מבחינת תכולת הפראפינים והן מבחינת טווח הזיקוק. בין היתר, נטען שגורם מרכזי להרעה באיכותם ובכמותם של חומרי הזינה הוא מצבו ומגבלותיו הטכניות של מתקן המה"ז. המבקשות חוזרות ומדגישות את תלותה של שב"ח בבז"ן - היא בעלת המפעל היחיד בארץ המייצר חומרי זינה. לטענתן, פתרון של יבוא עצמאי של חומר זינה אינו ישים כלכלית וטכנית, ואינו מקובל בשום מקום בעולם, וממילא כל חומר המגיע למפעל השמנים חייב לעבור קודם דרך התשתית של בתי הזיקוק. בבקשה, שהוגשה ב- 10/12/06, נסקרו מגמות חדשות בשוק השמנים העולמי, שהיו רלוונטיות אז, והיה בהן כדי להשפיע על נסיבות הגשתה. נטען ששוק השמנים העולמי זימן באותה עת לחברות השמנים "חלון הזדמנויות" עסקי יוצא דופן להגדיל משמעותית את מכירותיהם, משום הגדלת הביקוש בעקבות סגירתם של מספר מפעלים עולמיים לייצור שמנים. מעבר להרעה בכמויות ובאיכויות חומרי הזינה המסופקים לשב"ח, נטען גם שבז"ן אינה מאפשרת לחברה להגדיל תפוקתה על מנת לנצל את חלון ההזדמנויות המתואר. לטענת המבקשות, בז"ן מתחמקת מניהול משא ומתן או קביעת מחיר לחומר הגלם הנוסף המבוקש. אציין שמתשובת המבקשות לתגובת המשיבה, מיום 1/4/09, עולה ש"חלון ההזדמנויות" עליו דובר הולך ונסגר. מן התשובה עולה כי את הרבעון האחרון של שנת 2008 סיימה החברה בהפסד. לטענת המבקשות, מעשיה ומחדליה של בז"ן נעשו בחוסר תום לב, תוך ניגוד עניינים ותוך הפרה של חובות אמון וזהירות, הפרה של הסכמות מחייבות, וביצוען של עוולות נזיקיות. בגין איכותו הירודה של חומר הגלם, כמותו הבלתי מספקת, ואי התאמתו של המה"ז, נטען שנפגעת איכות המוצרים של שב"ח. כמו כן, היא אינה מצליחה לצבור מלאי וליהנות מגמישות תפעולית מינימאלית. הללו פוגעים ביכולת השיווק של מוצרי החברה, בארץ ובחו"ל. לא רק שמן החברה נמנעת האפשרות לנצל את חלון ההזדמנויות שמזמן שוק השמנים העולמי כעת, אלא שבמצב הנוכחי קיים אף חשש להמשך קיומה. כלל הנזקים הנטענים בבקשה, החל משנת 2000 ועד למועד הגשת הבקשה, מוערכים בסך של כ- 136 מיליון ₪. בבקשה מתוארות הפעולות שנעשו על ידי המבקשות על מנת לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. נטען שחברות הדלק הציעו לבז"ן לאשר ביצוען של ההשקעות הנחוצות במה"ז, כנגד התחייבותה של שב"ח להשתתף בחלק מעלות ההשקעה באמצעות נוסחת חישוב עלות חומרי הזינה שיסופקו לשב"ח בעתיד, אולם בז"ן דחתה את ההצעה. משמוצו הניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכי נועם ושלום, פנו חברות הדלק ביום 5/3/2006 ליו"ר הדירקטוריון של החברה בדרישה שהחברה תגיש תביעה נגד בז"ן. בסופו של דבר, לאחר פניות חוזרות ונשנות כמתואר בבקשה, הודיע יו"ר הדירקטוריון של החברה ביום 8/6/2006 שבאסיפה הכללית של בעלי המניות בחברה מיום 8/6/2006 לא התקבלה כל החלטה אשר להגשת התביעה. משכך, נטען, לא נותרה למבקשות כל ברירה אלא לבקש להגיש תביעה נגזרת. המבקשות טוענות, שמבחינה משפטית מתקיימים התנאים לפעולה במסלול של תביעה נגזרת, ובמיוחד שהתביעה היא לטובת החברה וכי המבקשות תמות לב. לטענתן, בהיעדר תנאי קבוע בחוק, הן אינן נדרשות להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה. יחד עם זאת, גם לו הן היו נדרשות להוכיח עילת תביעה לכאורית, הרי זו קיימת גם קיימת: העילה הראשית היא העילה החוזית. נטען, כי מן ההסכמים הבסיסיים בקשר עם יסודה של החברה, ומהתנהלות הצדדים בפועל לאורך עשרות השנים, נלמדת מחויבותה של בז"ן לספק חומר זינה באיכויות ובכמויות מתאימות, ולדאוג לתפקוד תקין של המה"ז. נטען כי את המחויבות ניחן לקבוע באמצעות הדוקטרינה של תניות מכללא, כמו גם באמצעות פרשנות ההסכמה החוזית הראשונית לייסוד החברה, ומכוח דיני השלמת החסר. לחילופין טוענות המבקשות, שהחוזה בין הצדדים הוא חוזה מסוג "חוזה יחס". עילות תביעה אחרות המפורטות בבקשה הן מכוח דיני החברות: נטען שבז"ן הפרה חובותיה כבעלת מניות בחברה, וכבעלת שליטה בחברה; מכוח דיני ההגבלים העסקיים, בטענה שבז"ן היא מונופולין של אספקת חומרי זינה, וסירבה באופן בלתי סביר לספק חומר גלם נוסף לחברה; מכוח דיני הנזיקין, בטענה שבמערכת יחסים של ספק ולקוח קיימת חובת זהירות של ספק כלפי לקוחו, שבעניינינו הופרה על ידי תפעול רשלני של המה"ז ואספקה רשלנית של חומרי גלם; ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לבקשה צורף תצהירו של מר צבי גרינפלד (להלן: "גרינפלד"), אשר שימש כדירקטור בשב"ח במשך למעלה מ- 10 שנים, וסיים תפקידו כמה חודשים לפני הגשת הבקשה. בראשית תגובת בז"ן לבקשה, מיום 26/3/2007, טענות מקדמיות של התיישנות, שהוי וגרם נזק ראייתי. עוד מלינה המשיבה על כך שלבקשה צורף תצהירו של גרינפלד, אשר אינו מכהן עוד כדירקטור בשב"ח. המשיבה אינה חולקת על כך שהמה"ז סובל ממספר בעיות, הנובעות בעיקרן מהתיישנות המתקן וכן מדרישות איכות חדשות של השוק העולמי, אולם טוענת שהיא פועלת לשמר את יכולתו, כולל ביצוע התיקונים הנדרשים. אשר להרעה הנטענת בכמויות ואיכויות חומרי הזינה המסופקים לשב"ח, נטען שלא הוצגו כל נתונים מספריים שיש בהם כדי לתמוך בטענות. אשר לכמויות - המשיבה מציגה נתונים מטעמה וטוענת, על בסיסם, שאספקת חומרי הזינה לשב"ח עלתה בעשר השנים 1996-2005 ב- 57.5%. נטען כי מעולם לא הייתה כוונה או הנחיה להפחית בכמויות חומרי הזינה המסופקים לשב"ח. עם זאת, נטען, קיימים צרכנים נוספים ל- HVGO שהיא מזקקת, הם בית הזיקוק באשדוד, וגם המשיבה עצמה צורכת אותו לשימוש הפצחן הקטליטי, המפיק מוצרי דלק אחרים. קיומם של צרכנים נוספים משפיע על שיקוליה הכלכליים העסקיים באופן לגיטימי. למעשה, נטען על ידה, בגין הרחבה אפשרית של פעילות הפצחן הקטליטי בעתיד הקרוב, עשויות כמויות חומרי הזינה המסופקות על ידה לשב"ח לקטון. אשר לאיכויות חומרי הזינה - נטען שחלק מגורמי הפגיעה באיכות מוצרי שב"ח הם מתקני הייצור המיושנים של שב"ח בעצמה. ובעיקר - בעוד שחומר הגלם המתאים ביותר למטרות שב"ח הוא חומר גלם עתיר פראפינים, הרי לצורך מוצרי בז"ן האחרים יש בעיקר צורך בחומר גלם השונה בתכונותיו. עוד נטען על ידי המשיבה, ששב"ח נהנית מסבסוד בפועל על ידי המשיבה בתחום תמחור חומרי הזינה. המחיר נקבע לפי נוסחה היסטורית שאינה מובילה לתוצאה ריאלית. לטענת בז"ן, הבקשה אינה עומדת בתנאים הנדרשים לאישור תביעה נגזרת: היא אינה מגלה כל עילה לכאורה לביסוס התביעה הנגזרת. נטען שאף שלשון חוק החברות אינה נוקטת במפורש בדרישה לקיומה של עילת תביעה לכאורה, הרי שהפסיקה השלימה חסר זה וקבעה שמדובר בתנאי מוקדם שבלתו אין. על מנת לבסס עילת תביעה לכאורה חוזית, נטען שהמבקשות מנסות ליצור יש מאין חוזים והסכמים. המשיבה דוחה את הטענות בדבר השלמת החסר הסכמים הכתובים בין הצדדים באמצעות דוקטרינות שונות. לטענתה, אין כל חסר או לאקונה בהסכמים, וכי יש להיזהר שלא לקרוא אל תוך החוזה תניות שלא מופיעות בו, אשר עלולות לשנות את בסיס ההסכמה החוזית ולפגוע באוטונומיה של הצדדים. עוד טוענת המשיבה, שהתביעה אינה לטובת החברה, ושהמבקשות אינן פועלות בתום לב, אלא על מנת לקדם אינטרס פרטי שלהן לכפות על המשיבה מימון ההשקעה בחברה. בהקשר זה נטען גם, שהמבקשות מנסות באמצעות הגשת הבקשה ללחוץ על המשיבה לרכוש מניותיהן בחברה. על כן הגישו הבקשה דווקא כעת, ערב הנפקת המשיבה, ולמרות שדרישת המבקשות לשדרוג המתקנים מוכרות עוד משנת 2000. תגובת בז"ן נתמכה בתצהירו של מנכ"ל בז"ן - מר ישר בן מרדכי (להלן: "בן מרדכי"). יירשם כבר כאן שהתרשמתי מכנותו ומהתייחסותו העניינית, המבוססת על נקודת מבטו כמנכ"ל בז"ן, לטובתה של בז"ן, כספק, על המשתמע מכך. 7. לדיון בבקשה שהתקיים ביום 30/4/07 התייצב גם הנאמן של חברת פז, המשיבה הפורמאלית לבקשה, והביע תמיכתו בבקשה. בדיון הועלתה הצעה ששב"ח תישא בשלב הראשוני בעלות מימון שיפוץ המה"ז. בן מרדכי טען שבז"ן, כבעלת מניות בשב"ח, תשתף פעולה לו תתקבל החלטה מתאימה בדירקטוריון שב"ח. בהתאם הוסכם שהנושא יבחן בישיבת דירקטוריון שב"ח הקבועה ל- 13/5/07, והדבר קיבל תוקף החלטה. במועד הדיון הצעתי לצדדים להעביר את המחלוקת ביניהם לגישור. 8. בהסכמתם, הופנו הצדדים לברר המחלוקת ביניהם בדרך של גישור. ניסיונות הגישור נמשכו מספר חודשים, אולם ב- 10/7/08 התקבלה הודעת המבקשות כי הליך הגישור לא צלח. לאור חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה, ומכיוון שחלו התפתחויות מסוימות, הסכימו הצדדים על הגשת הודעות עדכון מתאימות. 9. מהודעת העדכון מטעם המבקשות, מיום 3/11/08, עולה כי בימים 13/5/07 ו- 20/5/07 התקיימו ישיבות דירקטוריון שב"ח, ונדונה סוגיית ההשקעה במה"ז. נטען כי על יסוד חוות דעת המומחים לפיהן ההשקעה נחוצה, שאחרת צפויה שב"ח לדעיכה כלכלית, החליט דירקטוריון שב"ח לאשר את ההשקעה, בכפוף להסכם אספקה של חומרי זינה לטווח ארוך במחירים שיסוכמו ובכמויות הנדרשות להפעלת המה"ז בתפוקה מלאה. אלא שלמרות הצהרותיו של מנכ"ל בזן בדיון מיום 30/4/07, בז"ן פעלה על מנת לסכל החלטת הדירקטוריון, וסירבה להתחייב לספק לשב"ח חומרי זינה ליותר מ- 4 שנים, ובכמות העולה על הכמות השנתית הממוצעת שסיפקה ב- 4 השנים האחרונות. לטענת המבקשות אין להתחייבות זו כל ערך, שכן הכמויות שסופקו ב- 4 השנים האחרונות אין תואמות את צרכיה הריאליים של שב"ח. כמו כן, נטען, שאין זה סביר לבצע השקעה מהותית בחברה כימית על יסוד הבטחה לאספקה של חומרי זינה לתקופה כה קצרה. עוד נטען בהודעת העדכון, שב- 5/6/08 הודיעה בז"ן לשב"ח כי החל מראשית השנה הקרובה בכוונתה לשנות את נוסחת המחיר של חומרי הזינה המסופקים על ידה לשב"ח, וב- 30/6/08 הודיעה שבכוונתה לשנות את תנאיו של הסכם שירותי התהליך שבין הצדדים. לשני עניינים אלה, נטען, קיימת השפעה מרכזית ורבה על תוצאותיה של שב"ח ועל יכולתה להמשיך ולהתקיים כחברה רווחית. 10. הודעת עדכון מטעם בז"ן הוגשה ב- 5/11/08. בהודעה נטען שלא בז"ן היא שמנעה קבלת החלטה במוסדות שב"ח אשר לתיקונו ושיפוצו של המה"ז, אלא שהצעה קונקרטית מעולם לא הונחה על שולחנם של חברי דירקטוריון שב"ח, משום שלא הוכחה כדאיות ההשקעה. לטענת בז"ן, שב"ח מבקשת להכפיף את שיפוץ המה"ז להשגת הסכם ארוך טווח שיחייב את בז"ן למחיר הנופל משמעותית ממחיר השוק, וממשיכה להתעלם מבקשותיה של בז"ן לניהול משא ומתן מסחרי והוגן בדבר מחיר חומרי הזינה. 11. לאור המחלוקות העובדתיות בין הצדדים התרתי חקירות קצרות של המצהירים ביום 6/4/09. בדיון ביום 18/6/09 סוכמו טענות הצדדים בעל-פה. 12. להשלמת הרקע לבקשה יצוין שכתב התביעה הנגזרת הוגש יחד עם הבקשה לאישורה, וטרם סומן. הסעדים הנדרשים בתביעה הם צווי עשה, סעדים הצהרתיים וסעד כספי. סכום התביעה הוערך בסך של 165,000,000 ₪. 13. בטרם דיון בבקשה גופה אעיר שהוגשו מטעם הצדדים כתבי טענות עמוסים, שרק תמציתם הובאה לעיל. הצדדים שניהם נדרשו באופן מעמיק למחלוקות שבגינן התביעה העיקרית, תוך פירוט של מסמכים, התכתבויות ושאר ראיות שאין להם מקום בשלב המקדמי בו אנו נמצאים - שלב הבקשה לאישור הגשת התביעה העיקרית כתביעה נגזרת. הטענות היחידות אליהן אדרש קשורות לתנאי הגשת תביעה כנגזרת. אשר לטענות במחלוקות גופן - כל שנדרש בשלב זה הוא ההכרעה שמא ראויות הן לבירור. מתוך נקודת המוצא הזו נפרשה יריעת המחלוקת. דיון 14. שני כובעים לה לבז"ן. היא בעלת 50% ממניות חברת שב"ח, "בעלת שליטה" בה, לפי סע' 1 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ביחד עם סע' 1 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. יחד עם זאת, בז"ן היא הספק היחיד והמונופוליסט של חומרי הגלם הדרושים לשב"ח. בז"ן כבעלת מניות בשב"ח מצויה בניגוד עניינים, בכל החלטה שעליה לקבל ושנוגעת ליחסי החברה עם בז"ן כספק: בז"ן כבעלת המניות אינה רואה את תוצאות החלטתה במסגרת התאגיד בלבד, ככל בעל מניות אחר, אלא השפעת ההחלטה עליה שונה. הצבעתה כבעלת מניות המצויה במצב של ניגוד אינטרסים עלולה לבטא את הערכתה בדבר כדאיות עסקה עבורה באופן אישי, אך לא עבור כלל הקבוצה (ראו זוהר גושן "בעיית הנציג כתאוריה מאחדת לדיני תאגידים" ספר זיכרון לגואלטיארו פרוקצ'יה 239, 267 (1998)). כל אימת שקיים ניגוד בין האינטרס של החברה לבין האינטרס האישי, והשונה לעיתים, של מקבלי ההחלטות בה, מתעוררת בעיית הנציג. בעניינינו מתעוררת בעיית הנציג במלוא חריפותה. מקבלי ההחלטות בשב"ח התבקשו לאשר הגשת תביעה נגד בז"ן הספק. תגובת בז"ן לבקשה מעידה על ניגוד העניינים: תגובתה התבקשה כבעלת מניות בשב"ח, להסביר מדוע היא מתנגדת להגשת תביעה נגד הספק. אלא שתגובתה היא למעשה כתב ההגנה של הנתבעת העתידית - בז"ן הספק. בטיעוניה היא נדרשת לשאלת הגשת התביעה מנקודת מבט חיצונית לחברה - היא מתגוננת מן התביעה נגדה כספק לגופו של עניין. למעשה, בז"ן כלל אינה מכחישה שגם כבעלת מניות בשב"ח, טובתה של בז"ן הספק לנגד עיניה, והיא מעדיפה אותה על פני טובת החברה. במכתבו של בן מרדכי, אל משה משעל - מנכ"ל שב"ח (להלן: "משעל"), מיום 3/5/07 בנושא הדיון הצפוי בדירקטוריון שב"ח לגבי שדרוג המה"ז, הוא כותב בסעיף 4 כי לעמדתה של בז"ן, זכותה כספק וכבעלת מניות, "שלא להעדיף את צרכיה של שב"ח על פני צרכיה של בז"ן ואין עליה חובה מכוח הדין ו/או הסכם לפעול למיקסום רווחי שב"ח על חשבון רווחיה של בז"ן כספק." (נספח א' להודעת העדכון מטעם המבקשות מיום 3/11/08) ככלל, חברה מהווה אישיות משפטית עצמאית, וכשירה לתבוע ולהיתבע בשמה שלה, באמצעות האורגנים המוסמכים. בית המשפט אינו נוטה להתערב בניהולה של חברה ואינו ממהר להיעתר לתביעת בעל מניות את זכותה של החברה או את תיקון העוול שנעשה לה, שעה שהאורגן המוסמך שלה אינו מוכן לעשות כן. אולם, כאשר האורגנים המוסמכים מסרבים להפעיל את זכות התביעה של החברה מתוך שיקולים הזרים לטובת החברה, יכול בעל מניות או דירקטור לבקש מבית המשפט אישור להגיש את תביעתה של החברה בשמה, כתביעה נגזרת (ד"ר אירית חביב-סגל דיני חברות 675-695 (2007) - להלן: "חביב-סגל"; ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח צ. יוכמן ואח' , תק-על 2005(2) 81). למרות שהתביעה מוגשת בידי בעל מניות, הרי שלמעשה הוא מוסמך לפעול כאורגן של החברה לצורך אותה תביעה: החברה היא התובעת, והסעדים שיפסקו בתביעה שכזו יהיו לטובת החברה, ולא למען טובתו הוא (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ ואח' נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח' פ"ד נא(2) 312 (1997); י. גרוס חוק החברות החדש מהדורה רביעית 331 (2007)). מן הבקשה עולה כי לאחר שמוצו הניסיונות ליישב את חילוקי הדעות בין הצדדים בדרכי שלום, החליטו המבקשות לפנות לאפיק משפטי. לבקשה מצורפת ההתכתבות בין חברות הדלק ליו"ר דירקטוריון החברה בנוגע לדרישתם שהחברה תגיש תביעה נגד בז"ן לתשלום מלוא הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו על ידה לשב"ח, וכן לנקיטת הפעולות להפסקת נזקים אלו ולעמידת בז"ן בכל חיוביה כלפי שב"ח (נספחים כח - לב לבקשה). בסופו של דבר, כונסה ביום 8/6/06 אסיפה כללית של בעלי המניות בשב"ח לדון בדרישת חברות הדלק להגשת התביעה. במכתב של יו"ר הדירקטוריון עלי עובדיה לבא כוחן של חברות הדלק נרשם: "בהמשך למכתבי מיום 23/5/06 הריני להודיעך כי באסיפה הכללית של שב"ח שהתכנסה ביום 8/6/06 היו קולות בעלי המניות באסיפה שקולים ובהעדר זכות דעה נוספת או מכרעת ליו"ר האסיפה לא נתקבלה באסיפה החלטה בדבר הדרך בה תפעל החברה בנוגע למכתביך." (נספח לד' לבקשה). דהיינו, מבנה האחזקות במניותיה של שב"ח הוביל לקיפאון. על רקע זה הבקשה לפני. בשל ניגוד העניינים המהותי שתואר, ועמדתה של בז"ן, שהיא רשאית להעדיף את טובתה כספק על פני טובת החברה, ומשום היותה של בז"ן בעלת 50% ממניות שב"ח, נהיר לכל כי לא תתקבל החלטה במוסדותיה של שב"ח לתבוע את הספק בז"ן, וגם אם זו לטובת החברה, וגם אם לולי התביעה נדונה החברה לחידלון. כדי להתמודד עם בעייתיות שכזו בא לעולם מנגנון התביעה הנגזרת. תנאים לאישור תביעה נגזרת 15. מסלול התביעה הנגזרת היה בעבר חלק מהמשפט המקובל הישראלי וכיום קבוע בהוראות סימן א' בפרק השלישי של חוק החברות. עוד טרם חקיקת החוק נקבע שהמבקש להגיש תביעה נגזרת זקוק לרשות לכך מבית המשפט. ההלכה קבעה כי זכותו של בעל מניות להגיש תביעה נגזרת תוכר רק אם ימצא בית המשפט כי שיקולי הצדק דורשים זאת. עוד נדרש שהמבקש לתבוע בשם החברה יפעל בתום לב. כיום מוסדרים היסודות הנבחנים בהליך המוקדם לאישורה של התביעה הנגזרת בסע' 198(א) לחוק החברות, והם תואמים את יסודות הפסיקה: הדרישה שהתביעה תהיה "לטובתה של החברה" מקבילה למבחני הצדק שהתפתחו בפסיקה, ומבחן "תום הלב" שנקבע בחוק החברות מקביל לדרישות תום הלב שפותחו בפסיקה. 16. בטרם אדרש לקיומם של תנאים המהותיים להגשת תביעה נגזרת, אציין שמכתביו של ב"כ חברות הדלק לבז"ן וליו"ר דירקטוריון החברה מיום 5/3/06 (נספחים כח' ו-כט' לבקשה), במסגרתם נדרשת החברה למצות זכויותיה בדרך של הגשת תביעה; מפורטות העובדות היוצרות את עילת התביעה הנטענת; ומפורטים הנימוקים להגשתה, ממלאים את התנאים המוקדמים לאישור הגשת תביעה נגזרת, הקבועים בסעיפים 194(ב) ו-(ג) לחוק החברות. 17. מחלוקת בין הצדדים האם תנאי לאישורה של תביעה כתביעה נגזרת הוא קיומה של עילת תביעה לכאורה. לטענת המבקשות, מקורו של תנאי זה בהלכה הפסוקה שהסדירה את התביעה הנגזרת טרם חקיקתו של חוק החברות. עת חקיקתו, נטען, מצא המחוקק למנות כתנאים לאישור התביעה רק את טובת החברה ותום לב המבקשות ונמנע ביודעין מקביעת תנאי אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה. לטענת המבקשות, אין עיגון לשוני בחוק להוספת דרישה של עילה לכאורה, ואין עיגון נורמטיבי לדרישה כזו, שכן העמסת דרישות נוספות על מנגנון התביעה הנגזרת תפגע באכיפת הנורמות החלות על האורגנים המוסמכים לתבוע בשם החברה. לטענת בז"ן, הגשת תביעה נגזרת הנעדרת תשתית עובדתית המבססת עילת תביעה להגשתה, לא תהיה לטובת החברה, כנדרש לפי החוק. כן נטען ששאלת קיומה של עילת תביעה היא חלק משיקולי הצדק אותם הפעיל בית המשפט כאשר בחן את אישורן של תביעות נגזרות לפני חקיקת חוק החברות, וכי הוראות סע' 198 לחוק החברות תואמים את היסודות שנקבעו בפסיקה. כל אחד מן הצדדים מצרף לטענותיו פסיקה (מחוזית) התומכת בעמדתו. אכן, קיימות בפסיקה דעות לכאן ולכאן. אני מעדיפה, באופן עקרוני, את עמדת המשיבה. לטעמי דרישת קיומה של עילת תביעה נגזרת משיקולי הצדק שנשקלו טרם חקיקתו של חוק החברות לשם אישורה של תביעה כנגזרת. שיקולים אלו מגולמים כיום בדרישת סע' 198(א) לחוק החברות שהתביעה תהא לטובת החברה. טובת החברה וקיומן של עילות לכאוריות כרוכות זו בזו, שכן אם אין עילת תביעה, בירורה כתביעה נגזרת לא תהיה לטובת החברה. שאלה אחרת היא מה מידת ההוכחה הנדרשת. מהי כמות הראיות שתספיק על מנת לקבוע שקיימת עילת תביעה לכאורה. בעוד שחלק מן הפוסקים מסתפקים באפשרות של ממש לקיומה של הפרה, ואפילו ב"רסיסי אינפורמציה המספקים לבסס חשד ממשי" (ע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים פ"ד נ(1), 238), אחרים נוטים להחמיר עם המבקשים (חביב-סגל, 691). לדידי אין להחמיר במידת ההוכחה הנדרשת מן התובע, בשלב של בחינת הבקשה לאישורה של התביעה הנגזרת. יש ליתן את הדעת לשלב המקדמי בו מדובר, על חוסר המידע המאפיין אותו, ולדרוש הוכחת עצם קיומה העקרוני של עילת תביעה, להבדיל מהוכחת פרטים אותם ניתן יהיה להשלים מאוחר יותר, עת בירור התביעה גופה. ודוק, בשלב אישור התביעה כנגזרת אין צורך לקבוע ממצאים, ואף יש להישמר מפני הכרעה בפלוגתאות בטרם הובאו הראיות כולן, והיה לצדדים את יומם בבית המשפט. לטעמי - מידת ההוכחה תיגזר מיתר נסיבות העניין. כאשר לולי הגשת התביעה אפשר והחברה נדונה לחידלון, יש להקל משמעותית במידת ההוכחה. העילה החוזית 18. זו העילה המרכזית. לטענת המבקשות, לבז"ן התחייבות חוזית לספק לחברה חומרי זינה בכמויות ובאיכויות המתאימות לחברה לפי צרכיה המשתנים, ולדאוג לאחזקת המה"ז במצב בו הוא מסוגל למלא את ייעודו ולספק צרכיה של החברה. נטען כי התחייבות זו הופרה, ובעטייה של ההפרה נגרם נזק לחברה. כאמור לעיל, הקמתה של שב"ח הוסדרה במסגרת הסכם משנת 1963 בין חברות הדלק לבז"ן - הסכם היסוד, אשר העתקו מצורף כנספח ג' לבקשה. העותק הצילומי קריא בקושי, אולם עיון מאומץ בו מלמד שאינו כולל סעיפים המסדירים במפורש את תכונותיו של חומר הגלם שיסופק לשב"ח, את הכמויות שתסופקנה, ואת משך ההתקשרות - אלו בליבה של הבקשה לפני. בבקשה נטען, כפי שכבר פורט, שגם בהיעדר תניות חוזיות מפורשות המורות על אספקת חומרי זינה באיכות סבירה, או המורות על תפקודו התקין של המה"ז, ניתן לקבוע מחויבותה של בז"ן באמצעות כלים פרשניים. עמדת בז"ן, היא, בקצרה, שאין לה שום התחייבות כלפי שב"ח. לא חוזית ולא אחרת. כך העיד מנכ"ל בז"ן: "אין לנו התחייבות, לפי תפיסתנו, לא לכמות מוגדרת ולא לאיכות מוגדרת." (עמ' 56 לפרוטוקול הדיון מיום 6/4/09), ובהמשך העיד שאין לבז"ן כל התחייבות שהיא כלפי שב"ח (עמ' 57 לפרוטוקול הדיון מיום 6/4/09). לשיטתה, ההסכמה הייתה, ועודנה, ששב"ח מקבלת חומרי זינה המיוצרים באיכות ובכמות כפי שמעמידים לרשותה - "מה שיש זה מה שתקבל" (סע' 189 לתגובה לבקשה). 19. ראשית יש להבהיר את דרישת המבקשות לתבוע קבלת חומר זינה בכמויות ואיכויות "המתאימות לצרכי החברה", שפי שמתואר בבקשה - האם מדובר ברף סובייקטיבי, דהיינו בכמויות ובאיכויות ששב"ח תדרוש כפי רצונה, שמא מדובר ברף אובייקטיבי, דהיינו כמויות ואיכויות סבירות. במהלך בירורה של הבקשה, נדמה היה שטענות שונות שבפי המבקשות משמשות בערבוביה בהקשר זה. אלא שבדיון מיום 18/6/09 הסכים ב"כ המבקשות להחליף את המינוח "מתאימים" (צריך להיות: מתאימות) בו נקט בתביעה ב- "סבירים" (צריך להיות: סבירות), ובכך תחם את גבולות התביעה (עמ' 93 לפרוטוקול). 20. הכלל הבסיסי והמנחה בדיני חוזים הוא שאת החוזה יש לפרש באופן שיגשים את תכליתו. לשם כך, נדרש הפרשן להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, כאשר נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו. (סע' 25 לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(2) 1681). אין עוררין שהסכם היסוד נוסח בצורה מצומצמת. ארבעה עמודים בלבד מסדירים את הקמתה של שב"ח, ואת היחסים העסקיים בין הצדדים. ניסוחו המצומצם על רקע נסיבות כריתתו מעיד, לכאורה, על כוונת מנסחיו לכרות חוזה ארוך טווח ועקרוני בלבד, אשר אינו כולל הסדרים ספציפיים, אשר עשויים להשתנות לאורך התקופה. סעיפיו השונים של הסכם היסוד מלמדים גם הם על אופייה ארוך טווח של ההתקשרות. בסע' 1 פורטה מטרת ההסכם כלדקמן: "מטרת ההסכם הנוכחי היא לקבוע העקרונות לשיתוף בין הצדדים בקשר להקמתה והפעלתה של חברה אשר תייצר שמנים בסיסיים ותזקיק שעווני אשר יופק מן הנפט הגולמי המזוקק ע"י בז"ח בבתי הזיקוק במפרץ חיפה" בסע' 13 נקבע כי הצדדים ישתפו פעולה לגבי כל עניין ודבר כפי שיידרש לביצוע ההסכם הנוכחי והסכמים אחרים אשר יחתמו ביניהם. בסע' 12 נקבע שכשיגיע מפעל שב"ח לתפוקה מלאה, ידונו הצדדים ביניהם על הרחבתו או הקמתו של מפעל נוסף, בתנאים שנקבעו בסעיף. חובתה העקרונית של בז"ן לספק חומרי זינה לשב"ח נלמדת מלשון החוזה, מתוך סעיף המטרות שצוטט לעיל - השמנים והתזקיק השעווני יופקו מן הנפט הגולמי שמזקקת בז"ן-ובמילים אחרות, בז"ן היא שאחראית על פי ההסכם לספק לשב"ח את חומרי הזינה. חובתה זו היא בבסיס ההתקשרות עם חברות הדלק. באותן שנים רק חברות הדלק הורשו לייבא ארצה נפט גולמי, ולשווק מוצריו. על רקע זה, בקשה בז"ן, כיצרנית היחידה של חומרי גלם לשוק השמנים בארץ, להתקשר עם חברות הדלק במיזם משותף להקמת חברה לייצור שמנים ושעוות בה יחזיקו הצדדים בחלקים שווים. שב"ח הוקמה בליבם של בתי הזיקוק, ובלשון ב"כ המבקשות היא "יושבת על צינורותיה". עם הקמתה, כל אחד מהצדדים המייסדים תרם ממשאביו ויכולותיו הייחודיים לחברה: חברות הדלק ספקו את הנפט הגולמי, ובז"ן זיקקה את החומר הגולמי במתקניה, וספקה לשב"ח חומר זינה באמצעות המה"ז אותו הקימה לצורך העניין. אמנם, מאז חל שינוי מהותי בשוק הדלק והשמנים בארץ: בשנת 1988 בוצעה רפורמה, לפיה הורשו בתי הזיקוק לייבא נפט גולמי לצורך זיקוקו, ובכך השתחררו מתלותן רבת השנים בחברות הדלק. אלא שלמרות הרפורמה לא השתנה דבר בקשר עם היחסים העסקיים שנוצרו בין בז"ן לשב"ח. בז"ן המשיכה לספק לשב"ח חומרי זינה באופן קבוע ושוטף, והמשיכה לתחזק את המה"ז. לא נערך שום הסכם חדש להסדרת היחסים, למרות השינויים המהותיים בשוק, ודבר לא השתנה במתכונת ואופי האספקה. עולם כמנהגו נהג. אף שכמותם ותכונותיהם של חומרי הזינה לא הוסדרו במפורש, הרי שהחובה לספקם בכמויות ובאיכויות סבירות נלמדת, לכאורה, מאותן נסיבות מיוחדות. בהיעדר אספקה סדירה של חומרי זינה, לא יכולה שב"ח להגשים תכלית הקמתה ולבצע את פעולתה היצרנית: הפקת שמנים ושעוות מחומר זינה. ומשום כך, כמויות ואיכויות חומרי הזינה הם עניינים מהותיים הכרוכים בחובה לספק ובהגשמת תכלית החוזה. ללא אספקה מספקת של חומרי זינה נדונה שב"ח לחידלון. מטרת הצדדים להסכם היסוד הייתה להקים מפעל רווחי. הם אף צפו הרחבתו. אשר על כן, לכאורה, כוונתם הייתה שכמויות ואיכויות חומרי הזינה תאפשרנה, לכל הפחות, התקיימות סבירה. 21. את העילה החוזית מבססות המבקשות גם על דיני השלמת החסר. לטענת בז"ן אין מקום לשימוש בפרשנות מרחיבה שכן אין מדובר בחסר, אלא ב"שתיקה" מכוונת. אכן, יש להישמר מפני הסקת חסר חוזי מקום שאינו קיים. טעות שכזו פוגעת באוטונומית הרצון הפרטי של הצדדים. מקום שנדמה שפרט מסוים לא הוסדר בחוזה, יש לברר מתוך ההסכם או מתוך הנסיבות אם אמנם קיימת לאקונה שמא מדובר בהסדר שלילי (ע"א 528/86 פולגת נ' עזבון בלכנר פ"ד מד(3) 821 (1990)). שתיקה היא חסר בחוזה כאשר השתיקה יוצרת אי שלמות הנוגדת את תכלית החוזה (אהרון ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות חוזה, 148 (תשס"א) (להלן: "ברק, פרשנות במשפט")). בעניינינו, לאור תכלית ההתקשרות והנסיבות המיוחדות כפי שפורטו, אי הסדרתם של הכמויות והתכונות של החומרים יכולה, לכאורה, להצביע על אי שלמות הנוגדת את תכלית החוזה, ומהווה "חסר" חוזי הניתן להשלמה. קיימים מספר ערוצי השלמה. לצורך אישור הבקשה להגשת התביעה כנגזרת די לי כי מדובר בהשלמה אפשרית וראויה לבירור. 22. טוענת בז"ן כי אין להשלים את הסכם היסוד באמצעות שימוש בדוקטרינת תניות מכללא, שכן זו חלפה לה מן העולם ותחתיה באה דוקטרינת ההשלמה באמצעות עיקרון תום הלב, כפי שנקבע ברע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני פ"ד נח(2) 213 (2003). לכאורה, משקבעו הצדדים שעל בז"ן לספק חומרי גלם למשיבה, עיקרון תום הלב מחייב שאספקה זו תהא בכמויות ובאיכויות סבירות. כך תוגשם רוח הסכם היסוד (באופן סובייקטיבי), וכך בוודאי מתחייב לו נפנה לרמות הפשטה גבוהות יותר, דהיינו - עקרונות של הגינות צדק ויושר (באופן אובייקטיבי). 23. טענה אחרת של המבקשות היא שבז"ן חייבת לספק חומרי זינה בכמות ואיכות סבירים מכוח היותה צד להתקשרות חוזית מיוחדת במינה - "חוזה יחס". חוזה יחס הוא חוזה ארוך טווח, המבוסס על יחס נמשך בין הצדדים. יחס זה מתאפיין במורכבות וחוסר וודאות. הצדדים לחוזה מסוג חוזה יחס פועלים על פי שיקולים השונים מאלו החלים בחוזי עסקה. חוזים שכאלו מחייבים גמישות והסתגלות לשינויים, והם מבוססים על יחסי אמון, סולידריות והדדיות. קשה לקבוע את כל תנאיהם שכן הם משתרעים על תקופות זמן ארוכות, במהלכן משתנים היחסים בין הצדדים. צדדים לחוזה יחס מצפים לרמה יחסית גבוה של תום לב ביחסיהם החוזיים (ברק, פרשנות במשפט, 101-102). את הסכם היסוד ניתן, אולי, לדמות לחוזה יחס: הוא חוזה ארוך טווח, ותוכנו מצומצם ביותר. הצדדים עיגנו את הסכמתם לפעול בשיתוף פעולה בכל דבר ועניין כפי שיידרש לביצוע ההסכם הנוכחי והסכמים נוספים (סע' 12 להסכם היסוד), ועיגנו כוונתם לכרות הסכמים נוספים (סע' 10 להסכם היסוד). אלא שלסיווג הסכם היסוד כ"חוזה יחס" אין בעיני משמעות מכרעת. מעצם היותו של הסכם היסוד חוזה ארוך טווח הדורש שיתוף פעולה בין הצדדים יש, לטעמי, לדרוש מן הצדדים חובות מוגברות של הגינות ותום לב. בלי לקבוע מסמרות, הגישה לפיה אין לבז"ן כל חובה כלפי שב"ח - לא לכמות, לא לאיכות, ולא בכלל - כפי שהעיד בן מרדכי, אינה עולה, לכאורה, עם חובות תום הלב המאפיינות התקשרות שכזו, ומקימה עקב כך, עילת תביעה לחברה. 24. מן ההתחייבות של בז"ן לספק לשב"ח חומרי זינה באיכויות ובכמויות סבירות, נלמדת, לכאורה, גם מחויבותה של בז"ן לדאוג לתפקוד תקין של המה"ז. המה"ז, כפי שכבר הוסבר, הוא מתקן ייעודי בו מתבצע תהליך זיקוק נוסף של חומר הגלם הפראפיני, בהתאם לתכונות הפיסיקליות הדרושות לשב"ח. תוצר פעולת הזיקוק של המה"ז הוא חומר הזינה המועבר לשב"ח. ברי, כי לא ניתן להקפיד על אספקת זינה שוטפת ותקינה לולי מכשיר הכנת הזינה יתפקד כראוי. המה"ז תוכנן, הוקם ותוחזק על ידי בז"ן. עוד מהסכם היסוד נלמד שבז"ן תכננה והקימה את המה"ז לצורכיה של שב"ח. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים שבז"ן אחראית על תחזוקתו התקינה של המה"ז. עיקר המחלוקת בתחימת היקף החובה. דהיינו, האם החובה לתחזק את המה"ז כראוי כוללת גם את שדרוגו ושיפורו לשם הרחבת הפעילות השוטפת (להבדיל משמירה על הקיים). לטענת המבקשות, לשם הרחבת הפעילות נחוצים לחברה עוד כ- 80,000 טון חומרי זינה בשנה, המהווים - כך נטען, כמות זניחה עבור בית זיקוק שכושר הייצור שלו הוא 8.5 מיליון טון בשנה. נטען שעלויות הייצור הנוכחיות של שב"ח גבוהות מן המקובל בתעשייה עקב כושר הייצור הנמוך משמעותית בהשוואה למתחרים, והדבר גורם הן לתקורות גבוהות והן לקושי להתקשר בהסכמים ארוכי טווח עם לקוחות. החברה מעוניינת להרחיב את פעילותה על מנת לנצל את "חלון ההזדמנויות" עליו דובר. המבקשות תומכות דרישותיהן לאפשר הרחבת הפעילות בחוות דעת של מומחים המצביעות על כדאיות ההשקעה. מעדותו של בן מרדכי עולה ששיפוץ המה"ז אכן יוביל לשיפור משמעותי באיכות חומר הגלם (בעמ' 50 לפרוטוקול מיום 6/4/09). אלא שכדאיות ההשקעה עבור שב"ח, אינה מעמידה לה עילת תביעה כנגד בז"ן הספק. אמנם בז"ן כבעלת מניות בשב"ח תהנה מפירות פרויקט הרחבתה של שב"ח, אולם עסקינן בשאלה האם לשב"ח עילת תביעה לכאורה כלפי בז"ן הספק - וככזו, היותה של ההשקעה כדאית לשב"ח אינה מעמידה כנגדה עילת תביעה. איני מוצאת לחסום את דרכה של שב"ח מלתבוע תוספת חומרי זינה. במסגרת התביעה תצטרך שב"ח להוכיח שמן החובה לספק חומרי זינה בכמויות ובאיכויות סבירות נלמדת חובה לספק תוספת חומרי זינה ולהתאים את יכולותיו של המה"ז להרחבת הפעילות, או שתצביע על מקורות חובה אחרים, ככל שקיימים. בשלב זה, מספיק האמור בסע' 12 להסכם היסוד כדי שלא לחסום את דרכה של שב"ח מלברר גם טענות אלו. סע' 12 כאמור, מסדיר את שיתוף הפעולה בין הצדדים בקשר עם הרחבת המפעל. בן מרדכי העיד שבז"ן יכולה, אם תרצה, להפנות כמות נוספת של חומרי זינה לשב"ח, על חשבון הכמות שמסופקת, למשל, לנמל אשדוד (עמ' 56 לפרוטוקול מיום 6/4/09). אלא שמעדותו עולה גם שבז"ן כלל אינה בוחנת אפשרות כזו. היא מסתכלת על תוכניות הייצור עד לנקודה שבה נשלח החומר לשב"ח, ואינה נותנת דעתה לחלון הזדמנויות שנוצר בשוק השמנים (עמ' 60 לפרוטוקול מיום 6/4/09). 25. בבקשה נטען שלאורך השנים ירדה באורח משמעותי איכותם של חומרי הזינה המועברים לשב"ח, הן מבחינת תכולת הפראפינים והן מבחינת טווח הזיקוק. כהמחשה להרעה המשמעותית שחלה בתכולת השמנים והשעוות של חומר הגלם שמספקת בז"ן לחברה מפרטות המבקשות את השינוי שחל, לטענתן, בכמות השעווה המופקת מתוך חומרי הזינה שמספקת בז"ן לשב"ח: לטענתן, בשנים האחרונות ירדה כמות השעווה המופקת מתוך חומרי הזינה שמספקת בז"ן לשב"ח בשיעור של לא פחות מ- 30%. הסיבה להרעה: שימוש בחומרי גלם דלים בשעווה במהלך הכנתם של חומרי זינה. סיבה אחרת להרעה היא המעבר מחיתוך חומר זינה בשני שלבים לחיתוך חומר הזינה בשלב בודד: על מנת לייצר חומר זינה בעל טווח זיקוק מתאים לשב"ח, הועבר בעבר למה"ז חומר גלם אשר עבר כבר חיתוך ראשוני, ובמה"ז התבצע חיתוך נוסף וכך התקבל חומר זינה בעל טווח זיקוק מתאים. ההרעה באה לידי ביטוי בכך שכעת בז"ן אינה עורכת עוד חיתוך ראשוני במתקניה, אלא מעבירה למה"ז חומר גלם שלא עבר כל תהליך של חיתוך. לטענת המבקשות, המה"ז אינו מתאים, טכנית, לשמש כמתקן החיתוך היחיד של חומר הגלם לייצור שמנים, ולכן מתקבלים חומרי זינה בעלי טווח זיקוק גרוע. להרעה זו, נטען, השפעות שליליות על תפוקות הייצור והפחת הגבוה במפעל שב"ח, וכתוצאה מכך גם על הכנסותיה של שב"ח. עוד נטען שחלה ירידה גם בכמות של חומרי הזינה המסופקים לחברה. נטען "לייבוש" מכוון של שב"ח - מדיניות של סגירת ברזים. כן נטען שמשום שהמה"ז, שבאחריות בז"ן, אינו מתפקד כראוי, הוא אינו מסוגל לספק כמות סבירה של חומרי זינה. המשיבה הכחישה בתגובתה את הטענות. לטענת המשיבה, לא חל כל שינוי במתכונת זיקוק חומרי הזינה, וגם כיום מתבצע חיתוך דו שלבי של חומר הזינה: ראשית במז"גים ואח"כ במה"ז. מן התשובה עולה, שמבין שלושת המז"גים (הממוספרים 1,3 ו- 4), שב"ח מעדיפה לקבל זינה מן המז"ג 1, שהוא קטן יותר ונותן חיתוך טוב יותר לצרכיה של שב"ח, אולם, נטען, מז"ג זה מתאים יותר גם להפקת זינות כבדות כגון אלו המשמשות לייצור אספלט, ובז"ן מנתבת את השימוש בו לפי צרכיה. הוברר לכאורה שתצרוכת שב"ח מהווה חלק מזערי מפעילות בז"ן: זרימת חומרי הזינה הנכנסת לשב"ח מהווה בסך הכל כ- 2% מסך מוצרי הנפט הגולמי הנכנס לבז"ן, ואילו מוצרי שב"ח הסופיים (שמנים ושעוות) מהווים בסך הכל כ- 1% בודד ממוצרי הנפט הגולמי שנכנס לזיקוק. מערך השיקולים של בז"ן, בבואה לבחור את הנפט הגולמי אותו תזקק נגזר ממגוון מוצריה וממצב השוק. הפרמטרים החשובים ביותר בבחירת חומר הגלם, מבחינת בז"ן, הינם הצפיפות ורמת הגופרית, תכונות המוצרים אותם ניתן יהיה להפיק מסוגי הנפט השונים במערך המתקנים של בז"ן, ופרמטרים שעלולים לחבל במתקנים השונים (כגון חומציות ורמת מתכות). בז"ן, כחברה השואפת להשאת רווחיה, פועלת לאופטימיזציה של פעילות בית הזיקוק, ובוחרת את סל חומרי הגלם שלה על פי נוסחה המקנה לחברה רווח מקסימאלי. בחירת חומר הגלם לפי צרכי שב"ח, נטען, כרוכה בגרימת נזק כלכלי לבז"ן. עמדת המשיבה היא שכאשר יש בנמצא חומר גלם המועדף על שב"ח, הרי לטענת המשיבה עליה לשלם תוספת מחיר בהתאם. בהקשר זה נטען כי זינה דלת גופרית מתאימה יותר לצרכיה של שב"ח, אולם זו האחרונה נמנעת כיום מלשלם תוספת מחיר עבור אספקתה. עוד טוענת המשיבה, שאספקת חומרי הזינה לשב"ח עלתה בעשר השנים 1996 - 2005 ב- 57.5%. לתצהירו של בן מרדכי צורפה טבלה המפרטת את כמות חומרי הזינה: ברוטו ונטו, כמות שמנים וכמות שעווה, אשר סופקו בין השנים 1996 - 2006 (ראו סע' 49 לתצהיר). נרשם כי הנתונים נערכו לצורך התחשבנות בין החברות. אכן, כטענת המשיבה, לפי הטבלה נראה כי חלה עליה בכמות חומרי הזינה המסופקים לשב"ח. כך, למשל, בעוד שבשנת 1996 סופקו 83,722 טון חומרי זינה ברוטו, שהם 46,980 טון חומרי זינה נטו, מהם מוצו 39,040 טון שמנים ו- 8,327 טון שעווה, הרי שבשנת 2006 סופקו 118,617 טון חומרי זינה ברוטו, שהם 60,604 טון חומרי זינה נטו, מהם הופקו 49,755 טון שמנים ו- 15,639 טון שעווה. המבקשות אינן מכחישות את הנתונים, אלא טוענות שאין לנתונים שום משמעות שכן עניינה של שב"ח בכמות המוצרים שהיא מצליחה להפיק מתוך חומר הגלם, ובעיקר בכמות השעווה המופקת, וזו ירדה עם השנים. בחקירתו של בן מרדכי התברר שהנתונים שבטבלה שצורפה לתצהירו אינם משקפים ניצול שמנים ושעוות מחומרי הזינה שמספקת בז"ן בלבד. שב"ח מייבאת וצורכת חומר שנקרא "סלאק", מוסיפה אותו לחומר הזינה, ומפיקה בעזרתו כמות נוספת של שעווה. שעווה, כך הוסבר, היא החומר "האציל". איכותו של חומר הגלם עבור שב"ח מתבטאת בכמות השעווה שניתן להפיק ממנו. לטענת המבקשות, בטבלה שמצורפת לתצהירו של בן מרדכי לא נוטרלה כמות השעווה שהופקה הודות לצריכת הסלאק. המבקשות הפנו בבקשתן לטבלה המפורטת במכתבו של משעל אל הדירקטור יורם דינור, מיום 16/5/05 (נספח טז' לבקשה). הטבלה מפרטת את היחס בין תפוקות השמן לשעווה בשנים 2001 - 2004. מפורטים כמות השמן שהופקה, כמות השעווה הכוללת, צריכת הסלאק, ייצור שעווה בניכוי צריכת הסלאק, והיחס בין שמן לשעווה בזינה מבז"ן. מן הטבלה עולה כי שכמויות השעווה הכוללות שהופקו במהלך השנים נותרו פחות או יותר אחידות הודות לצריכה הולכת וגוברת של סלאק. עוד עולה שיחס שמן לשעווה הורע במשך השנים. בן מרדכי אישר בחקירתו שהטבלה שפירט אינה מלמדת על הפקת השעווה מתוך אספקת חומרי הזינה שמתקבלת מבז"ן לאשורה שכן אינה מנטרלת את השפעת הסלאק המיובא (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 6/5/09). עוד העיד, שהטבלה המדוברת מפרטת כמויות, אך לא את אחוזי השמנים בחומר הזינה במשך השנים. כשהוצגו בפניו הנתונים המפורטים בטבלה מנספח טז' לבקשה, המדגימה ירידה בתכולת אחוזי השמן בחומר הזינה, העיד: "זה מצב שבהחלט יכול לקרות. ... מה שבסופו של דבר, תכולת הפראפינים בתוך חומר הגלם שיוצא יורד, אז תכולת השמנים יכולה לרדת" (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 6/4/09). בעדותו אישר בן מרדכי שאיכות חומר הגלם נגזרת מן התכולה הפראפינית שלו, והיא שמייצגת את אחוז השמן והשעווה. או אז נשאל בן מרדכי כיצד מתייחסת בז"ן לתכולת הפראפינים כאשר מתבצעת הזמנה של חומר גלם - ובמילים אחרות - האם מביאים את צרכיה של שב"ח בחשבון. תשובתו החד משמעית הייתה שלא: "ש. ותאשר לי בבקשה שבז"ן בתוכניות העבודה שלה, כאשר היא קובעת איזה דלקים גולמיים ייובאו, קובעת ממילא את אחוז תכולת הפרפינים שיהיה בתוצר של ה - HVGO, שייגזר מאותו נפט גולמי שיזוקק במתקניה. ת. זה לא פרמטר שהוא פרמטר שנלקח בחשבון בעת התכנון של רכישת נפט גולמי. זו תוצאה. בסופו של דבר יש תוצאה. תכולת הפרפינים שנמצאים בתוך הנפט הגולמי או ב - HVGO הוא לא פרמטר תכנוני במסגרת כלל תכנון של בית זיקוק. ש. במילים אחרות אתה בא ואומר לי שכשבית הזיקוק מחליט במחלקת המבצעים איזה נפט גולמי ייובא, הוא לא לוקח בתכנון ובבדיקות שלו את כמות הפרפינים שתיגזר באותו נפט גולמי, כשהוא זוקק בחיפה לאותו HVGO. זה לא פקטור בתכנוני בז"ן. ת. נכון." (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 6/4/09) מעדותו של בן מרדכי עולה שהנפט הגולמי שבז"ן מעבדת הוא פרי תכנון והזמנה שלה. ישנם סוגים רבים של נפט גולמי, וכל אחד מלקוחותיה של בז"ן "מעדיף" חומר גלם מסוים משום תכונותיו. שב"ח, כאמור, "מעדיפה" חומר עתיר פראפינים. עבור לקוחות אחרים, פרמטרים שונים הם בעלי חשיבות, ובמיוחד, כך העיד בן מרדכי, תכולת התזקיקים שבנפט הגולמי: הבנזין, הסולר, הגז. כמות המזוט והתכולה הגופרית (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 6/4/09). בן מרדכי העיד שנקודת המוצא לחישוב התכנוני היא הצרכן שבסוף התהליך. כך, למשל, הצרכן הגדול ביותר - הוא חברות הדלק, צורך סולר ובנזין. על בסיס שקלול צורכיהם של כלל הלקוחות נקבעת "נוסחת אופטימיזציה" להרכב סל הגלמים - נקבע התמהיל שייקח בחשבון צורכיהם של כלל הלקוחות באופן האופטימאלי האפשרי, ולפיו מבוצעת ההזמנה. שב"ח, טוענת המשיבה, צורכת בסך הכל אחוז אחד בודד מסך כל התוצרת של בית הזיקוק, ואין כל היגיון שצרכיה של שב"ח יכתיבו את חומר הגלם שיקבלו הצרכנים האחרים, הצורכים 99% מן התוצרת, ומעדיפים תכונות אחרות של חומרי הגלם שלהם. אכן, מבחינתה של בז"ן - שיקול כלכלי לגיטימי, אלא שהמבקשות אינן עותרות להכתיב את סוג חומר הגלם לכלל הצרכנים. הן מבקשות שייקחו גם את צרכיה של שב"ח בחשבון - שהיא תהפוך לפקטור תכנוני, כמו יתר הצרכנים, שעה שנקבעת נוסחת האופטימיזציה לסל סוגי הנפט הגולמי שיוזמן. לטענת המבקשות ניתן גם ניתן להתחשב בצרכיו של צרכן בודד, ולספק לו חומרי גלם המתאימים לו. לטענתן, כך נעשה במקרה של גדיב: גדיב הוא מפעל לייצור שמנים ארומאטיים, אשר מאז 1994 בבעלות מלאה של בז"ן. לפני כן בז"ן הייתה בעלת 24% ממניותיו בלבד. מעדותו של בן מרדכי עולה שבשנות ה- 90 בז"ן ספקה לגדיב 140,000 טון חומרי זינה בשנה, ואילו לאחר רכישת הבעלות בה גדלה כמות האספקה פי 3, וכיום גדיב מקבלת 450,000 טון חומרי זינה בשנה. לטענת המבקשות דוגמא זו מלמדת שכאשר בז"ן מעוניינת לעשות כן, היא אכן יכולה להתחשב בצרכיו של לקוח קטן. לטענת בן מרדכי, הגדלת האספקה לגדיב השתלבה בדרישות חדשות שנוצרו בשוק השמנים, ובנסיבות שונות מאלו של שב"ח. מידת הרלוונטיות של דוגמת מקרה גדיב תוכל להתברר, כמו יתר הטענות, במהלך המשפט. כן תתברר טענת בז"ן כי שב"ח יכולה לייבא חומרי זינה מבתי זיקוק אחרים בעולם. כפי שתואר, חומרי הזינה מוזרמים בצינורות היישר מהמז"גים למה"ז, וצינור אחר מעביר את השאריות בחזרה. על פניו נראה ששב"ח תלויה בבז"ן. לכאורה, כך תוכנן, כך נבנה, ולא בכדי. לטענת המבקשות כל מפעלי השמנים ברחבי העולם פועלים במתכונת זו. גם בן מרדכי העיד שאינו מכיר מפעל שמנים בעולם המייבא חומרי זינה (עמ' 37 לפרוטוקול מיום 6/4/09). למעשה, המשיבה מקדישה מקום נכבד בתגובתה לבקשה לתיאור הקושי הלוגיסטי בייבוא חומרי זינה, ובעיקר אחסונו והזרמתו (סע' 70 לבקשה), אלא שלשיטתה, בעיות האחסון והלוגיסטיקה הן בעיותיה של שב"ח, ואינן מעניינה. 26. אשר למצבו של המה"ז - שב"ח שכרה שירותיה של חברה בינלאומית המתמחה בתחום לשם ביצוע בדיקה כוללת של המה"ז ושל מתקני שב"ח, לצורך איתורם של כשלים המונעים פעילותה הסבירה והתקינה של החברה. מסקנות הבדיקה, נטען, תומכות בטענות המבקשות אשר לצורך הדחוף להשקיע כספים בשיפור המה"ז ובשיפור כמותם ואיכותם של חומרי הזינה. המה"ז נמצא במצב תפקודי בלתי מתאים אשר מסכן את יכולת הישרדותה של החברה. לפי חוות הדעת, ההשקעה כדאית ותאפשר הגדלת התפוקה, כמו גם הקטנת עלויות הייצור של החברה, באופן ניכר. בבקשה נטען שהמסקנות המתוארות עולות בקנה אחד עם מסקנותיהם של מומחים נוספים שנדרשו לעניין בעבר. מצבו התפקודי של המה"ז צריך, לכאורה, להתאים לאספקת חומרי זינה בכמויות ובאיכויות שתקבענה כסבירות, על בסיס חוות דעת וראיות אחרות, אשר יוצגו במהלך המשפט העיקרי. רק לאחר שיקבע מהי הכמות הסבירה שעל בז"ן לספק, ובאיזו איכות היא צריכה להיות מסופקת, ניתן יהיה לבחון האם המה"ז מתאים לייעודו. אז גם יבחן האם המה"ז מתוחזק כראוי, והאם חלה הרעה בטווח הזיקוק. למען הסר ספר אציין שעילת תביעה לכאורה אשר להיקף ותכונות אספקת חומרי הזינה ממילא כוללת את הטענות אשר למצבו של המה"ז. 27. המבקשות עותרות לתבוע פיצוי של 165,000,000 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה. במסגרת הבקשה לאישור הגשת התביעה הנגזרת לא אדרש לחישוב הנזק מכל אספקט שהוא. 28. די באמור כדי לקבוע שהמחלוקת ראויה לבירור. איני נדרשת לכל רוחב היריעה שנפרשה בפני. כפי שתואר בהרחבה לעיל, בפי המבקשות עילות רבות ומגוונות נוספות מתחום דיני הנזיקין, דיני ההגבלים העסקיים, דיני החברות, דיני עשיית עושר ועוד. אלא שאין אנו מבררים את המחלוקת כעת. עניין לנו בשאלה האם להתיר את בירור התביעה, והשתכנעתי שיש לחברה עילת תביעה לכאורה נגד המשיבה. 29. לשם אישור התביעה הנגזרת, לפי סע' 198 לחוק החברות, יש לברר האם התביעה וניהולה הם, לכאורה, לטובת החברה. כמובן שקיומה של עילת תביעה לכאורה וטובת החברה כרוכים זה בזה, ואם לחברה עילת תביעה לכאורה כלפי פלוני, והסעדים המתבקשים בתביעה עשויים להעשיר את קופתה, או להטיב את מצבה באופן אחר, נראה כי התביעה לטובתה. בכל מקרה, מצאתי להדגיש את הנקודות הבאות: בן מרדכי העיד שלשיטתה של בז"ן, אין לה שום התחייבות כלפי שב"ח. לא חוזית ולא אחרת. ובמילים אחרות - אם תרצה היא יכולה ביום מן הימים להפסיק לספק בכלל. מתגובתה של בז"ן לבקשה עולה שיתכן שהיום הזה אינו רחוק. לעמדה של בז"ן, כפי שהוצגה בתגובה לבקשה, שלא זו בלבד שהיא מסרבת לספק תוספת זינה, אלא שהאספקה הבסיסית המסופקת כיום לשב"ח עוד עתידה לקטון בעתיד. לטענתה, את עודפי חומר הזינה שברשותה, ואף חלק "מהנתח" של שב"ח היא מתכוונת לנתב להגדלת כושר הפיצוח של מתקני בז"ן. כך, בסע' 12 לתגובה לבקשה נרשם: "המשיבה לא רק שאינה יכולה להבטיח את אספקת חומרי הזינה הנדרשים להרחבת פעילות שב"ח, אלא שצרכיה וטובתה שלה, במסגרת ההתפתחות העסקית שלה עצמה, עשויים להקטין בשנים הקרובות את אספקת חומרי הזינה לשב"ח." ודברים דומים נלמדים מסע' 53 לבקשה: "כאמור ה- VGO נדרש גם לצרכי הזיקוק של המשיבה (פעילות הפיצוח) למוצרי דלק אחרים. כפי שיפורט להלן, המשיבה שוקלת הרחבת פעילות פיצוח זו בעתיד הקרוב, דבר שעשוי להקטין את אספקת חומרי הזינה מהמשיבה לשב"ח ...". על רקע זה, ומשום תלותה של החברה במשיבה, חד וגמור שהתביעה היא לטובת החברה. תביעתה של שב"ח לקבל מן הספק המונופוליסט, אשר בחצרו היא יושבת וניזונה ממתקניו, אספקה סדירה וסבירה של חומרי זינה, בלעדיהם אין לה קיום, היא וודאי ובוודאי שלטובתה. ואף אם שב"ח אינה נדונה לחידלון - כפי שבז"ן טוענת - משום שקיימות חלופות אחרות לקבל חומר זינה - הרי שמתגובתה של בז"ן עולה שמדובר בחלופות יקרות ומסובכות מבחינה לוגיסטית (סע' 70 לתגובה). אם כך הדבר, ייטב לשב"ח לקבל האספקה מבז"ן, והתביעה היא לטובתה. 30. תנאי נוסף לפי סעיף 198 לחוק החברות הוא כי התובע אינו פועל בחוסר תום לב. בתגובה לבקשה טענה המשיבה לחוסר תום לבן של המבקשות, אשר עותרות לחייב את בז"ן בלבד להשקיע כספים בשב"ח, לשפר ולשפץ מתקניה, ולאפשר הרחבת פעילותה, על פני שההשקעה תתחלק באופן שווה בין בעלי המניות בשב"ח. כך נרשם, בין היתר: "המבקשות טוענות טענות ששזורות באינטרסים האישיים שלהן ולא של החברה, שהיא אמורה להיות אדישה לשאלה מי יממן את ההשקעה מבין בעלי מניותיה..." (סע' 160 לבקשה) טענה זו בעייתית בעיני, ומעידה על ניגוד העניינים בו מצויה בז"ן. הרי בז"ן נתבעת להשקיע כספים בשיפוץ המתקנים וכו' בתור הספק של חומרי הזינה ולא כבעלת מניות בשב"ח. עניינה של התביעה בחיובה של בז"ן הספק לשאת בעלויות המתוארות. מבחינת החברה מדובר בהשקעה של גוף חיצוני לה, ולא בעלי המניות הם אלו אשר נתבעים למימון ההשקעה. על כן, החברה אינה אדישה כלל או כלל לשאלה מי ישא במימון ההשקעה. בעניין זה האינטרס של המבקשות עולה בקנה אחד עם האינטרס של החברה. התביעה נועדה למקסם את רווחי החברה. הרווח של המבקשות, כבעלות מניות בשב"ח, ייגזר מרווחיה של החברה שיושגו בעקבות התביעה, אם תתקבל. גם בז"ן, כבעלת מניות, תרוויח משגשוגה של שב"ח, אלא שמשום ניגוד העניינים בו היא מצויה, היא אינה מוּנעת מכוח מטרה זו. יש לציין שבמהלך הסיכומים בעל פה, נטען לראשונה שלמבקשות אינטרסים פרטיים על רקע היותן הלקוחות המרכזיים של שב"ח, אלא שטענה זו לא נזכרה במסגרת כתבי הטענות, לא נתמכה בתצהיר, לא בוררה בדיון ועל כן לא אדרש אליה במסגרת בקשה זו, היא מקדימה לדיון העיקרי. אבהיר שאין לי ספק שלכל אחד מן הצדדים מטרות שונות בקשר עם שב"ח. כל אחד מן הצדדים מונחה מתוך שיקוליו העסקיים והדבר לגיטימי. האינטרסים הגועשים מתחת לפני השטח אצל כל אחד מן הצדדים יתבררו בהמשך. לטענת המבקשות, בז"ן פועלת בניגוד לטובת החברה ועל מנת להביא לפגיעה ברווחיותה, מתוך כוונה פסולה לאלץ את חברות הדלק למכור לה את מניותיהן בתמורה לנזיד עדשים. בעתיד יתברר אם חברות הדלק רוצות לקנות או למכור. בשלב זה אין צורך, וגם לא מספיק מידע, כדי להידרש לשאלות אלו. 31. הערות אחרונות בקשר לטענות המקדמיות שנטענו על ידי המשיבה. המשיבה טוענת טענות של התיישנות, שהוי וגרם נזק ראייתי. כן היא מלינה על כך שלבקשה צורף תצהירו של גרינפלד, אשר אינו מכהן עוד כדירקטור בשב"ח. לטענת בז"ן, הטענות לגבי אי התאמת המה"ז לצרכיה של שב"ח עלו עוד משנות ה- 70' וה- 80' של המאה הקודמת, והתיישנו בינתיים. כאמור לעיל, הטענות בקשר עם המה"ז נגזרות מן החובה הנטענת לאספקת חומרי זינה בכמויות ואיכויות סבירות. אשר על כן, טיב ההפרות להן טוענות המבקשות, הן, לכאורה, הפרות נמשכות ומתחדשות: לכאורה, בכך פעם ששב"ח מקבלת אספקה של חומרי זינה בכמויות ובאיכויות לא כפי שהתחייבה בז"ן לספק לה, נוצרת עילת תביעה חדשה. הלכה היא שבמקרה שמדובר בהפרת חובה הולכת ונמשכת מצד הנתבע, הגורמת ברציפות נזק לתובע, הרי עילת תובענה חדשה נולדת בכל יום, ואם ההפרה והנזק הנובע ממנה נמשכו פרק זמן העולה על תקופת ההתיישנות, יחסום חוק ההתיישנות את תובענת התובע על הנזק שאירע לפני התאריך הקובע, אך לא על הנזק שאירע אחריו (ע"א 590/67 לאה קלינמן נ' ד"ר מירון כרושת כימית בע"מ פ"ד כב(2) 929). הדברים אמורים, אמנם, בעניינה של עילת תביעה נזיקית, אך נוכח הטעמים שביסוד ההתיישנות (ראו ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח פ"ד נד(2) 535) הם יפים בנסיבות האמורות גם לענייננו (רע"א 8856/06 רבקה גרינפלד נ' הירקון בע"מ ואח' , תק-על 2007(3), 1253 ,עמ' 1255). זאת ועוד, הבקשה לא הוגשה בשיהוי. בכתבי הטענות מטעם המבקשות מפורטות באריכות הפעולות שננקטו לאורך השנים על מנת לנסות ולפתור את הבעיות בקשר עם אספקת חומרי הזינה, ובמיוחד עם המה"ז, מול בז"ן בדרכי שלום. אני מקבלת את טענת המבקשות שלאור מבנה האחזקות במניות שב"ח, ההחלטה על העברת המחלוקת לפסים משפטיים לא יכולה הייתה להתקבל בן לילה, ומטבע הדברים הבשלתה הייתה איטית. איני מוצאת להידרש לטענות המשיבה אשר לתצהירו של גרינפלד. ככל שתעמוד המשיבה על טענתה בדבר הנזק הראייתי שנגרם לה, יתברר העניין במסגרת התביעה העיקרית. סוף דבר 32. משום ניגוד העניינים בו מצויה בז"ן, עמדתה כי אין לה מחויבות כלפי שב"ח, והודעותיה כי בעתיד תספק עוד פחות חומרי זינה, ובמיוחד על רקע הנסיבות המיוחדות לשוק הדלק ותלותה של שב"ח במשיבה, מצדיקים התרת הגשת התביעה. בסופו של דיון, לא אוכל להימנע מלהעיר, שאף שהפתרון למחלוקת לפני, בשאלה המקדימה האם להתיר הגשת התביעה כנגזרת, הוא משפטי בעיקרו, נראה כי את המחלוקות העיקריות בין הצדדים עדיף וראוי לפתור במישור העסקי. שיתוף הפעולה בין הצדדים בשב"ח הגיע למבוי סתום, והם לא הגיעו להבנה על תנאים נוספים הנדרשים לקיומו של ההסכם ביניהם. כעת, אמור בית המשפט לעשות את מלאכת הצדדים, כל אחד מהם, גורם כלכלי בעל השפעה במשק הישראלי, ולנסח עבורם את תנאים לפיהם יפעלו בעתיד, על המחירים, הכמויות, שיפוץ המתקנים וכיו"ב. לטעמי, פתרון המחלוקות צריך להיעשות במישור הכלכלי עסקי, מחוץ לכתליו של בית המשפט. 33. אני נעתרת לבקשה להגשת התביעה הנגזרת. כתב תביעה יתוקן באופן שאת המינוח "מתאימים" יחליף המינוח "סבירים", ויתקבל לרישום. האגרה תשולם, בשלב זה, על ידי החברה. המשיבה תשלם למבקשות ביחד הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 250,000 ₪ בצירוף מע"מ.דיני חברותבעלי מניותמניותתביעה נגזרת