ביטוח אובדן יהלומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח אובדן יהלומים:

פתח דבר
1. התובע, מר אילן גרטלר, הוא חבר בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ שמקום מושבה ברמת גן (להלן: "הבורסה"), ועוסק למן שנת 1975 ברכישה, ליטוש ומכירת יהלומים בארץ ובחו"ל (להלן: "גרטלר"). בתקופה שבין ה- 25/5/01 ל- 24/5/02 ביטחו הנתבעים מס' 1-6 את פעילותו של גרטלר בתחום היהלומים, על פי פוליסת ביטוח הקרויה "Jewelers Block Policy" שמספרה 01 I 01 621/001610 (להלן: "הנתבעים" ו- "הפוליסה" בהתאמה). יצוין כי כל אחד מהנתבעים הוא סינדיקט בפני עצמו, וכולם יחדיו פעלו בתחום הביטוח באמצעות חברת Miller Insurance Group Limited מלונדון ששימשה כ"ברוקר" שלהם – כלומר היוותה חוליה מקשרת בינם לבין המבוטחים (להלן: "מילר"; ראו סעיפים 1-2 לתצהירו של מר Charlie Phillips שעבד במילר במועדים הרלוונטיים, להלן: "פיליפס"). הפוליסה הוזמנה על ידי גרטלר לראשונה בשנת 1999 מגב' הנרייט שירדצקי אשר ניהלה באותה עת סוכנות ביטוח, שלה משרד אחד בשם מרקוס-אסודיים ברמת גן, ומשרד נוסף בשם Driesassur-Assudiam באנטוורפן שבבלגיה (להלן: "שירדצקי" ו- "סוכנות הביטוח" בהתאמה; מסמכי הזמנת הפוליסה משנת 1999 סומנו נ/1, נ/2 ו- נ/3).

עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, המגיעים לגרטלר לטענתו בגין אובדן יהלומים בשווי של 4,194,890$ כתוצאה מכך שנפל קורבן למעשה מרמה. הנתבעים מצידם מכחישים כי מעשה תרמית הוא שגרם לנזק הנטען, כאשר לטענתם היה זה מקרה שוד יהלומים שאירע מחוץ לשטחה של ישראל – ומשכך גרטלר אינו זכאי לתגמולי הביטוח, שכן הכיסוי הביטוחי חל אך ורק על אובדן של יהלומים שאירע בישראל.

רקע עובדתי רלוונטי
2. במהלך פעילותו בתחום היהלומים בבורסה התוודע גרטלר למר עידו מזכרת, כמי שרוכש יהלומים בארץ ומוכר אותם בארצות הברית ובמזרח הרחוק (להלן: "מזכרת"). במרוצת השנים ביצעו גרטלר ומזכרת מספר עסקאות משותפות ביהלומים, כאשר בשנים 2000-2001 התהדק הקשר העסקי ביניהם והפך תדיר יותר (ראו סעיפים 4-5 לתצהיר גרטלר). בתקופה זו נהג מזכרת להגיע למשרדו של גרטלר שבבורסה לקראת יציאתו לחו"ל, ולבחור סחורה שתתאים להערכתו לשוק הרלוונטי. גרטלר הציג בפני מזכרת חבילות שונות של יהלומים, והשניים הסכימו ביניהם על גובה התמורה שתשולם לגרטלר עבור כל אחת מהחבילות שבחר מזכרת; ואולם יצוין כי מדובר למעשה בעסקת קונסיגנציה, ומשכך תשלום התמורה לא בוצע במועד זה אלא רק לאחר מכירת הסחורה לצד שלישי. כנגד קבלת הסחורה חתם מזכרת (או מזכירתו בשמו) על תעודת משלוח שהוצגה לו על ידי אחת מפקידותיו של גרטלר, ובה פורטו נתונים רלוונטיים לגבי כל חבילת יהלומים כגון משקל (קראט) והמחיר המוסכם (ראו עדותו של גרטלר בעמ' 15 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 17 ש' 11; תעודות המשלוח המקוריות סומנו נ/15). במהלך שהייתו של מזכרת בחו"ל נהגו השניים לעמוד בקשר, לעיתים באמצעות פקס ולעיתים בטלפון, שאז דיווח מזכרת לגרטלר על יהלומים שמכר במחיר המוסכם ולחלופין ביקש את אישורו למכור יהלומים במחיר נמוך מזה שעליו הוסכם (ראו עדותו של גרטלר בעמ' 19 לפרוטוקול ש' 11-21). עם שובו של מזכרת לארץ הוא היה נפגש עם גרטלר פעם נוספת – שאז היה משיב לגרטלר את אותן חבילות יהלומים שלא נמכרו על ידו ולא היה לו עניין להמשיך ולהחזיק בהם על מנת לנסות בשנית למכרם. באשר לחבילות היהלומים שנמכרו - גרטלר נתן למזכרת אשראי של 60 ימים ממועד ביצוע המכירה לצד שלישי ועד למועד תשלום התמורה לגרטלר. משכך, עם שובו לארץ נהג מזכרת ליתן לגרטלר כבטוחות לפירעון התמורה הן פתקי קנייה (אמצעי מקובל בתחום היהלומים לעיגון בכתב של עסקת מכר, ראו עדותו של מזכרת בעמ' 312 לפרוטוקול ש' 9-13), הן שיקים אישיים של מזכרת לפירעון בתוך 60 ימים - ובהגיע מועד הפירעון של השיקים המעותדים החליפם מזכרת בתשלום במזומן, העברה בנקאית, או כל אמצעי תשלום אחר (ראו עדותו של גרטלר בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 18 עד עמ' 21 ש' 9). חבילות היהלומים שהוחזרו לגרטלר נמחקו על ידי מתיחת קו על גבי הרישום שלהם בתעודות המשלוח שבמשרדו, וכך גם חבילות שנמכרו והתקבלו בגינם שיקים מעותדים של מזכרת (ראו עדותה של גב' עירית ליובין, מזכירתו של גרטלר אשר ניהלה עבורו את הרישום בתעודות המשלוח, להלן: "ליובין", בעמ' 196 לפרוטוקול ש' 9-13; כן ראו סעיף 10 לתצהיר גרטלר). פרט לשיקים המעותדים שניתנו על ידי מזכרת לגרטלר מעת לעת לביטחון ולתקופות קצרות, מזכרת שיעבד לטובת גרטלר סכום של 700,000$ מתוך פוליסת הביטוח שלו שהיתה בסכום של 1,000,000$. מדובר בפוליסת ביטוח הקרויה "On Tour", אשר ביטחה את היהלומים שהיו בחזקתו של מזכרת במהלך נסיעותיו לחו"ל (להלן: "הפוליסה של מזכרת"; ראו עדותו של מזכרת בעמ' 310 לפרוטוקול ש' 22-25, מסמכי השיעבוד סומנו ת/3). כמו כן, מזכרת הפקיד בידי גרטלר כתב ערבות אישית, שלו ושל רעייתו ביחד ולחוד, להבטחת התחייבויותיו של מזכרת כלפי גרטלר (כתב הערבות מיום 4/12/01 סומן ת/2).

מטבע הדברים, המחיר שבו מכר מזכרת את היהלומים לצדדים שלישיים בחו"ל היה גבוה מזה ששולם על ידו לגרטלר תמורתם – כאשר יתרת הסכום היתה חלקו של מזכרת בעסקה (ראו עדות גרטלר בעמ' 47 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 48 ש' 4). אין מחלוקת כי לגרטלר לא היתה אפשרות לדעת מידיעה אישית למי מכר מזכרת את היהלומים ומה היה גובה התמורה ששולמה לו, וממילא הוא לא לקח חלק במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים בהקשר זה – ועל כן הוא נסמך על דיווחיו של מזכרת בנדון (ראו עדות מזכרת בעמ' 318 לפרוטוקול ש' 18 עד עמ' 319 ש' 11). מזכרת נהג לעבוד בשיטה דומה גם עם יהלומנים נוספים – כך שבכל נסיעה הוא הציע ללקוחותיו מגוון של סחורה ולא רק את סחורתו של גרטלר (ראו עדות מזכרת בעמ' 316 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 317 ש' 15 וכן עדות גרטלר בעמ' 47 לפרוטוקול ש' 6-10).

3. הקשר העסקי בין גרטלר למזכרת התנהל כמתואר לעיל על מי מנוחות – כאשר עם חלוף הזמן נרקמו בין השניים יחסי אמון, ובהתאם גם שווי היהלומים שניאות גרטלר להפקיד בידי מזכרת הלך וגדל. בחודש ינואר 2002 נסע מזכרת להונג קונג, כאשר בסמוך לפני הנסיעה מסר לו גרטלר לטענתו יהלומים בשווי של 2,307,124$ על מנת שימכור אותם ללקוחותיו שבמזרח הרחוק; ויצוין כי מאחר שזמן קצר לאחר מכן חל ראש השנה הסיני, מדובר היה בתקופת גאות בשוק היהלומים שם (ראו עדותו של מזכרת בעמ' 334 לפרוטוקול ש' 12-18). מה שגרטלר לא ידע באותה עת הוא כי בחזקתו של מזכרת היו גם יהלומים נוספים שגרטלר מסר לידיו בעבר, בשווי של 1,887,766$ לטענתו של גרטלר, אשר מזכרת דיווח עליהם ככאלה שנמכרו לידי צדדים שלישיים זה מכבר ואף הפקיד בידי גרטלר שיקים מעותדים כנגדם – אלא שבפועל הם טרם נמכרו על ידי מזכרת (ראו עדותו של מזכרת בעמ' 313 לפרוטוקול ש' 15 עד עמ' 314 ש' 8).

ביום 31/1/02 התקשר מזכרת לגרטלר מהונג קונג והודיע לו כי הוא נשדד בבית המלון שבו לן על ידי אלמוני חמוש, וכי במהלך השוד נשדדו ממנו יהלומים בשווי כולל של 6,000,000$ (שחלקם הופקדו בידיו על ידי גרטלר וחלקם על ידי יהלומנים אחרים). בשלב זה התעורר אצל גרטלר חשד כי "דבר מה אינו כשורה" כלשונו, בנוגע לאירוע השוד בכלל ובנוגע לפרטי היהלומים שנשדדו בפרט (ראו סעיף 15 לתצהירו של גרטלר). משכך, עם שובו של מזכרת לישראל נפגש עמו גרטלר כשהוא מצויד במכשיר הקלטה שניתן לו על ידי החוקר הפרטי מר בני פרלמן (להלן: "החוקר פרלמן"). לגרסתו של גרטלר, רק באותה שיחה התברר לו לראשונה כי למעשה היו בחזקתו של מזכרת גם יהלומים שגרטלר סבר כי נמכרו זה מכבר לצדדים שלישיים – אף על פי שלא כך היה; וכן כי מזכרת הטעה אותו בנושא זה מתוך כוונה לקבל מגרטלר במרמה יהלומים בשווי רב מזה שהיה מקבל לידיו אלמלא מצג השווא (ראו סעיפים 16-19 לתצהיר גרטלר; תמליל השיחה סומן ת/11). וכך הסביר גרטלר בחקירתו:

"ת: ...לי הוא אמר שכל הסחורות שעליהן הוא נתן לי 1.8 מיליון (דולר- ע.ב.( (ב)צ'קים, זה סחורות שהוא מכר לקונים שלו, והקונים שלו צריכים לשלם לו והוא יעביר לי את הכסף.
ש: נכון.
ת: על סמך זה נתתי לו עוד סחורה ב- 2.3 מיליון (דולר- ע.ב.), ופה זה הגניבה, פה זה התרמית שלו." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 7-13).

יחד עם זאת, גרטלר לא הכחיש את גרסתו של מזכרת, שלפיה היהלומים נשדדו ממנו במהלך שהותו בהונג קונג, והוא אף הציג מצידו את תיק חקירת השוד שנפתח על ידי משטרת הונג קונג (סומן ת/8) וכן מכתב מאת משטרת הונג קונג שבו צוין כי חרף החקירה שהתנהלה טרם אותרו היהלומים או החשודים בביצוע השוד (המכתב מיום 23/5/03 סומן ת/10). בסיכומי הטיעונים מטעמו, לעומת זאת, ציין גרטלר כי שאלת קרות השוד היא שאלה עובדתית שכלל אינה רלוונטית לתובענה דנן (סעיף 5 לסיכומי התשובה).

4. לאחר השוד הנטען לא עלה בידו של מזכרת להשיב את שוויים של היהלומים שקיבל מגרטלר (בסכום של 2,307,124$ כאמור); וגם השיקים המעותדים שמסר לגרטלר בגין סחורה שדווחה על ידו ככזו שנמכרה, חוללו באי פירעון (בסכום של 1,887,766$ כאמור; ראו עדותו של גרטלר בעמ' 88 לפרוטוקול ש' 7-13).

בחודש פברואר 2002 הגישו גרטלר ויהלומנים נוספים שמבחינתם סחורתם אבדה בהונג קונג עקב מעשה השוד, תביעה נגד מזכרת במוסד לבוררות שליד בורסת היהלומים ברמת גן (כתב התביעה בבוררות סומן ת/15), וביום 12/3/02 פסקו הבוררים כי על מזכרת לשלם לגרטלר סכום של 4,220,255$ (פסק הדין בבוררות סומן ת/16). ערעור שהוגש על ידי מזכרת לערכאה השנייה של המוסד לבוררות נדחה ביום 9/5/02 (פסק הבוררות בערכאה השנייה סומן ת/17), וערעור נוסף שהוגש על ידו לערכאה השלישית של המוסד לבוררות נמחק מאחר שמזכרת לא המציא את הערבויות שקבעו הבוררים כתנאי לשמיעת הערעור (החלטת הבוררים מיום 22/9/02 סומנה ת/18). לאחר שמזכרת הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לביטולו של פסק הבוררות מיום 9/5/02 (ה"פ 1211/02) הגיעו הצדדים להסכם פשרה שלפיו התביעה תידחה ופסק הבוררות יאושר על ידי בית המשפט – ואולם גרטלר לא יגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ולא ינקוט נגד מזכרת בהליכי פשיטת רגל אלא אך ורק אם תידחה התובענה דנן שהגיש נגד מבטחיו; הסכם הפשרה אושר על ידי בית המשפט (כבוד השופטת ה' גרסטל) ביום 23/1/03 וקיבל תוקף של פסק דין (סומן ת/35).

5. במקביל לניהול הבוררות נגד מזכרת, פנה גרטלר לנתבעים בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו על ידי מזכרת וכתוצאה מאירוע השוד; והנתבעים מצידם מינו את השמאי מר גדעון סטטמן לבדוק את תביעתו (להלן: "השמאי סטטמן"). השמאי סטטמן, שעיסוקו הוא בבדיקת תביעות ביטוחיות הנוגעות ליהלומים ולתכשיטים עבור מבטחים שונים, נפגש עם גרטלר ביום 7/2/02 וביום 8/2/02 – והלה מסר לשמאי סטטמן את גרסתו לאירוע ואף הציג בפניו מסמכים שונים המעידים לטענתו על גובה הנזק שנגרם לו (ראו למשל נ/5). ביום 4/3/02 שבו ונפגשו השניים – שאז הצטרף אליהם לראשונה גם בא כוחו של גרטלר (ראו סעיפים 2-5 לחוות דעתו של השמאי סטטמן מיום 28/9/06 שסומנה נ/14, וכן עדותו בעמ' 242 לפרוטוקול ש' 17 עד עמ' 243 ש' 14; פרוטוקול של הפגישות מיום 7/2/08, יום 8/2/02 ויום 4/3/02 סומן ת/26, והטיוטא לפרוטוקול זה סומנה ת/34); פגישה נוספת במעמד הצדדים התקיימה ביום 8/5/02 (פרוטוקול הפגישה סומן ת/27).

השמאי סטטמן מסר לנתבעים, באמצעות מילר, שני דוחות המפרטים את טענותיו של גרטלר, את הנתונים שמסרו לו גרטלר ובא כוחו בנוגע לנזק ואת ממצאי הבדיקה שלו (דוח מיום 19/3/02 ודוח מיום 21/5/02 צורפו לחוות דעתו של סטטמן, נ/14). בדוחות אלה מציין השמאי סטטמן את טענתו של גרטלר שלפיה הוא נפל קורבן למעשה תרמית מצידו של מזכרת, ואולם הוא קובע כי לדעתו האירוע הביטוחי הוא מעשה השוד שבוצע בהונג קונג וכי גרטלר אינו זכאי לתגמולי ביטוח בגינו – מפני שהפוליסה אינה מכסה, מבחינה טריטוריאלית, אירועים ביטוחיים שהתרחשו מחוץ לישראל (ראו גם עדותו של השמאי סטטמן בעמ' 259 לפרוטוקול ש' 20 עד עמ' 261 ש' 2). בהמשך לאמור בדוחות אלה, דחו הנתבעים את דרישתו של גרטלר לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה (ראו תכתובת בנושא מחודש יוני 2002 בין בא כוחו של גרטלר לבין עורך הדין שייצג את הנתבעים באותה עת, סומנה ת/24 (11-14) ו- ת/25). על רקע דברים אלה הגיש גרטלר את התובענה דנן.

בחודש נובמבר 2004 הגיש גרטלר תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נגד מבטחיו של מזכרת (ת.א. 2486/04). בתביעה זו עתר גרטלר לקבלת תגמולי הביטוח המגיעים למזכרת עקב השוד, וזאת מכוח השיעבוד בסכום של 700,000$ הרובץ על הפוליסה של מזכרת (שהינה בסכום כולל של 1,000,000$ כאמור). הצדדים לתובענה זו הגיעו להסכם פשרה - שלפיו המבטחים ישלמו לגרטלר סך של 492,000$.

הפוליסה
6. הפוליסה היא מסוג "כל הסיכונים", קרי מעניקה כיסוי ביטוחי עד לסכום של 5,000,000$ לסחורה שנמצאת בחזקתו של המבוטח במהלך עסקיו, בגין אובדן או נזק שנגרמו מכל סיבה שהיא בשטחה של מדינת ישראל בלבד (הפוליסה סומנה ת/1):

"THE PROPERTY INSURED AND PERILS INSURED AGAINST:
(1) Stock and merchandise used in the conduct of the Insured's business and bank notes, whether the same be the property of the Insured or entrusted to him or them for any purpose whatsoever AGAINST LOSS OR DAMAGE ARISING FROM ANY CAUSE WHATSOEVER, (subject to the terms, conditions and limitations of this Certificate).

SUM INSURED: USD 5,000,000

Territorial Limits
Where it is not the subject of any other insurance effected by the Insured the property insured by this item is covered while within, or in transit within or between the territorial limits specified below but subject always to the terms, conditions and limitations of this Certificate.
ISRAEL"
(ההדגשות במקור- ע.ב.).

המבוטח על פי הפוליסה היה גרטלר, ומעת לעת הוא נהג להוסיף כמבוטחים נוספים גם סוחרים שקיבלו ממנו בקונסיגנציה יהלומים בשווי ניכר לצורך מכירתם ללקוחותיהם. כך, בחודש אוגוסט 2001 ביקש גרטלר משירדצקי, סוכנת הביטוח שלו, כי תוסיף גם את מזכרת כמבוטח נוסף בפוליסה – וזאת לנוכח היקפן ההולך וגדל של העסקאות בין השניים (מכתבו של גרטלר לשירדצקי סומן ת/4). ביום 5/9/01 שלחה שירדצקי לגרטלר תוספת לפוליסה - שלפיה מזכרת נמנה עם המבוטחים על פי הפוליסה (להלן: "התוספת לפוליסה", סומנה ת/5; ראו סעיפים 5-7 לתצהיר פיליפס):

"IT HAS BEEN NOTED AND AGREED THAT THE NAME OF THE ASSURED HAS BEEN CHANGED AND READS ILAN GERTLER AND/OR IDO MAZKERET AND/OR SCHMUEL MAGAR."
(ההדגשות שלי- ע.ב.).

לאחר אירוע השוד התבקשה מילר על ידי גרטלר לשוב ולהעביר לידיו עותק של כתב הפוליסה, ובכלל זה של התוספת לפוליסה. בנסיבות אלה, בחודש אפריל 2002 הוציא פיליפס מטעם מילר עותק נוסף של התוספת לפוליסה, שבו הוגדרו המבוטחים באופן מעט שונה:

"THE INSURED: Ilan Gertler and Ido Mazkeret and Schmuel Magar"
(ההדגשות שלי- ע.ב.) (המסמך סומן ת/36).

כפי שיפורט בהמשך, גרטלר טוען כי השינוי שערכה מילר בניסוח של התוספת לפוליסה יוצר שינוי מהותי בזכויותיו על פיה, ובהקשר זה הוא אף מפנה נגד הנתבעים האשמות חמורות של ניסיון זיוף ומרמה.

תמצית המחלוקת בין הצדדים
7. גרטלר סבור כי מזכרת ביצע נגדו מעשי תרמית, וכי הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשים אלה מכוסים על פי הפוליסה:

"מעשי התרמית של מזכרת – שראשיתם בנטילת היהלומים ממשרדי בבורסה ברמת גן, המשכם בדיווחיו הכוזבים לפיהם היהלומים נמכרו ללקוחות ואינם עוד בחזקתו, תוך מתן שיקים דחויים ופתקאות קנייה להבטחת פירעון העסקאות שכביכול נערכו על ידו – כל אלה מצגי שווא אותם יצר ותחילתם וסופם במשרדי ולפיכך הם מהווים אירוע ביטוחי המכוסה על פי הפוליסה." (ראו סעיף 33 לתצהירו).

את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי התרמית אומד גרטלר בסכום של 4,194,890$ - כאשר סכום זה כולל יהלומים בשווי של 2,307,124$ שנמסרו למזכרת על מנת שימכור אותם בהונג קונג, וכן יהלומים בשווי של 1,887,766$ שעל פי דיווחיו הכוזבים של מזכרת נמכרו זה מכבר ללקוחותיו וכנגדם ניתנו שיקים אישיים של מזכרת שחוללו באי פירעון. להוכחת הנזק הנטען הציג גרטלר חוות דעת מיום 21/3/04 מאת השמאי מר אורי נס, המתמחה בשמאות בתחומים מיוחדים ובהם תביעות נגד מבטחים זרים בענף היהלומים (להלן: "השמאי נס"; חוות הדעת סומנה ת/31). השמאי נס סמך את חוות דעתו לעניין הנזק בעיקר על תעודות המשלוח שבאמצעותן תיעד גרטלר לגרסתו את הסחורה שמסר לידיו של מזכרת.
ביום 16/1/08 הודיע גרטלר לבית המשפט על הפחתת סכום של 492,000$ מסכום התביעה – מאחר שסכום זה שולם לו זה מכבר בגין נזקיו הנטענים על ידי מבטחיו של מזכרת על פי הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בעקבות התובענה שהגיש גרטלר נגדם, מכוח השיעבוד שהיה לו על הפוליסה של מזכרת. ואולם מאחר שהתביעה נגד מבטחיו של מזכרת הוגשה על ידו כאמצעי להקטנת נזקיו, גרטלר טוען כי קודם להפחתת הסכום שקיבל על פי הסכם הפשרה מסכום התביעה יש לנכות ממנו את הוצאותיו.

8. גרטלר מעלה טענות חמורות ביותר נגד הנתבעים, שלפיהן אלה העלימו מפניו מסמכים ונמנעו מלמסור לו מידע רלוונטי בנוגע לפוליסה, ואף זייפו חלקים מתוכה בכוונת מרמה. בתצהירו טען גרטלר כי מדובר בחוסר תום לב בקיום חוזה ביטוח, וכי הוא זכאי לפיצוי גם בגין הנזקים העקיפים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותם של הנתבעים כאמור – ובין היתר בגין אובדן רווחים, אובדן לקוחות ופגיעה במוניטין (ראו סעיף 37 לתצהיר). בסיכומי הטיעונים מטעמו ויתר גרטלר על דרישתו לקבלת פיצוי בגין נזקים אלה, אך אף על פי כן גם בשלב זה הוסיף גרטלר וטען בהרחבה לחוסר תום לב מצידם של הנתבעים במהלך ההתדיינות בין הצדדים - כאשר לדבריו הנתבעים עשו כל שביכולתם על מנת להערים עליו קשיים בניהול התובענה. כך, חרף בקשותיו מיאנו הנתבעים להמציא לגרטלר לטענתו עותק שלם של כתב הפוליסה – בעוד הפוליסה שהומצאה לו (סומנה ת/1) נחזית על פניה כבלתי שלמה, נעדרת תאריך, חתימות וחותמות. נוסף על כך, הנתבעים ביקשו להסתיר את זהותם מפניו של גרטלר, בעודם מסתתרים מאחורי שמות וקודים בלתי מזוהים של הסינדיקטים. גרטלר סבור כי הנתבעים אף זייפו את התוספת לפוליסה – כאשר לפי הנוסח המקורי של התוספת המבוטחים היו גרטלר ו/או מזכרת, ואילו בנוסח המאוחר שהוצא על ידי מילר נקבע כי המבוטחים הם גרטלר ומזכרת. לגרסתו של גרטלר מטרת הזיוף היתה לגרום לכך שגרטלר לא יהיה זכאי לתבוע תגמולי ביטוח בגין מעשי מרמה שבוצעו על ידי מזכרת:

"הסתירה בנוסחים אינה אקראית אלא פרי מעשה זדוני שנועד לשלול מהמבוטח (גרטלר- ע.ב.) רטרואקטיבית את זכויותיו במקרה דנן שכן על פי הנוסח המקורי עומד כל אחד מהמבוטחים כגוף יחיד ועצמאי בפני עצמו, הזכאי לתבוע כיסוי בגין נזקים שאירעו בעטיים של מעשי המבוטחים האחרים, ואילו לפי הנוסח שהוצא בדיעבד מוצגים המבוטחים כיישות אחת משותפת, מצג ממנו נגזרת גם אחריות המבטחים כלפי תביעה של מי מהמבוטחים בגין מעשה שאירע בעטיו של מבוטח אחר." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו סעיף 88 לסיכומים מאת גרטלר, ציטוט מסעיף 4 לתשובת גרטלר לכתב ההגנה).

לבסוף, לטענתו של גרטלר הנתבעים "נקטו בסחבת מתמשכת ומכוונת" כלשונו (סעיף 96 לסיכומים) – ובתוך כך הגישו תצהיר עדות ראשית מאת שירדצקי אף על פי שכלל לא היה בכוונתם לזמנה לחקירה, דחו את מועד חקירתה בטענות שווא, ורק לאחר חלוף זמן ממושך החליפו את תצהירה של שירדצקי בתצהירו של פיליפס.

9. הנתבעים טוענים כי גרטלר אינו זכאי לתקבולי ביטוח מכוח הפוליסה. לגרסתם, הכיסוי הביטוחי ניתן אך ורק בגין אובדן של יהלומים שאירע בשטחה של ישראל – בעוד שהנזק הנטען על ידי גרטלר אירע במהלך שוד בהונג קונג. הנתבעים מצידם מכחישים כי מזכרת ביצע מעשי תרמית כלפי גרטלר, ואולם לגישתם גם אם יש ממש בטענותיו של גרטלר בנדון – הרי שממילא לא התרמית היא שגרמה לאובדן היהלומים, אלא מעשה השוד כאמור.

לעניין שיעור הנזק הנטען, הנתבעים הגישו מטעמם חוות דעת מיום 11/5/05 מאת רו"ח אהרון זהר – שקבע כי לא ניתן לסמוך על ממצאיו של השמאי נס מטעם גרטלר, משום שחוות דעתו רצופה בסתירות פנימיות ומבוססת על תעודות המשלוח שנערכו באופן שלא ניתן לסמוך על מהימנותן (להלן: "רו"ח זהר"; חוות הדעת סומנה נ/17).

דיון
10. מטעם גרטלר הוגשו תצהיריהם של גרטלר עצמו, החוקר פרלמן (התצהיר סומן ת/30) וליובין, וכן חוות דעת של השמאי נס (סומנה ת/31);
מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של פיליפס, וכן חוות דעת של השמאי סטטמן (סומנה נ/14) וחוות דעתו של רו"ח זהר (סומנה נ/17).

המצהירים נחקרו על תצהיריהם והמומחים נחקרו על חוות הדעת, מלבד החוקר פרלמן שהצדדים ויתרו בהסכמה על חקירתו (ראו עמ' 1 לפרוטוקול ש' 12-13). נוסף על כך, מטעם גרטלר העיד מזכרת מבלי שהלה הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית.

לנוכח טענותיו של גרטלר בנוגע לסחבת הנטענת מצידם של הנתבעים בניהול ההליכים, מן הראוי לציין כי במועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם הגישו הנתבעים תצהיר מאת שירדצקי – ששימשה כסוכנת הביטוח של גרטלר. דא עקא, שבישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 9/12/07 הודיעה באת כוחם של הנתבעים כי מפאת מצבה הרפואי של שירדצקי אין באפשרותה להגיע בתקופה הקרובה לבית המשפט על מנת להיחקר על תצהירה, ולתיק בית המשפט הוצג אישור רפואי מתאים. משכך, ומששירדצקי נותרה העדה היחידה שטרם נחקרה, קבעתי את התיק לתזכורת במעמד הצדדים למועד נדחה – על מנת לאפשר לנתבעים לכלכל את צעדיהם בנוגע להמשך ניהול ההליכים. בישיבת תזכורת שנערכה ביום 17/1/08 הסכימו הצדדים לדחות את המשך שמיעת ההוכחות פעם נוספת, בתקווה כי מצבה הבריאותי של שירדצקי ישתפר ויאפשר את חקירתה. ואולם בישיבה שהתקיימה ביום 2/4/08 הודיעו הנתבעים כי לא ניתן להעריך מתי, אם בכלל, יאפשר מצבה הבריאותי של שירדצקי לזמנה לחקירה – ובמצב דברים זה ביקשו הנתבעים להגיש תצהיר של נציג אחר מטעמם תחת תצהירה של שירדצקי; ובהחלטה התרתי להם לעשות כן בתוך 30 ימים. בנסיבות אלה נמשך תצהירה של שירדצקי מן התיק, ובמקומו הוגש תצהירו של פיליפס. לא מצאתי כי דבק פגם כלשהו בהתנהלותם של הנתבעים כפי שגרטלר מייחס להם, אלא שהיו אלה נסיבות אובייקטיביות ומצערות שהביאו להתמשכות שמיעת העדויות בתיק.

האם זכאי גרטלר לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה?
11. על פי גרסתו של גרטלר, אובדן היהלומים אירע כתוצאה ממעשה תרמית שביצע כלפיו מזכרת במשרדו של גרטלר שבישראל – ועל כן הוא זכאי לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. גרסה זו מעוררת שאלה משפטית מקדמית – והיא אם מעשי תרמית כגון זה הנטען על ידי גרטלר בכלל חוסים בצילה של הפוליסה ומזכים את המבוטח בתגמולים, אם לאו. השמאי סטטמן מסר בחקירתו כי למעשי תרמית מסוימים עשוי להיות כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה (ראו בעמ' 298 לפרוטוקול ש' 7-17), ונראה שכך גם משתמע מלשונה של הפוליסה - אשר מורה כי הכיסוי הביטוחי חל באופן גורף על אובדן של יהלומים מכל סיבה שהיא. ואולם כפי שיפורט בהמשך, אין צורך לקבוע מסמרות בסוגיה זו – שכן ממילא לא עלה בידו של גרטלר להוכיח כי בוצע נגדו מעשה תרמית, ובמיוחד לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התרמית לבין הנזק הנטענים; ואפרט.

הפוליסה נושא התובענה דנן היא מסוג "כל הסיכונים", קרי היא מכסה כל אובדן של סחורה - ועל כן אין לכאורה צורך להוכיח כיצד אירע אובדן כזה:

"בביטוח 'כל הסיכונים', הביטוח הוא כנגד 'אבדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא'. על כן, על המבוטח להוכיח כי נגרם לו אבדן או נזק. אין הוא חייב להוכיח כיצד נגרם האבדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האבדן או הנזק ואת דרכי התרחשותו." [ע"א 497/85 אשל נ' פיליפ גאבל ריט, חתם לוידס, פ"ד מב(1) 89, 92-93 (1988)].

ואולם-

"גם לביטוח כל הסיכונים קיימת תחולה מוגבלת בזמן ובמקום, ואין די בכך שהמבוטח מצביע על נזק מסוים שנגרם לרכושו, אלא עליו להוכיח 'דבר תחולתה הכללית, הלכאורית, של הפוליסה על המקרה' (ע"א 1757/90, מעלה יצרני עורות 84 כפר סבא בע"מ נ. סלע חברה לביטוח בע"מ ואח' - טרם פורסם ). כך, למשל, נדחו תביעותיהם של מבוטחים מקום בו היה ניתן להניח שהנזק אירע לפני החל תקופת הביטוח (ע"א 1757/90 הנ"ל), או לאחר תומה (ע"א 83/65, סנה תעשיה כימית ופרמצבטית בע"מ נ. פרודנשל חברה לביטוח בע"מ, פד"י י"ט(3) 636), וזאת לפחות באותה מידה של הסתברות לגבי קרות הנזק במהלך תקופת הביטוח." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 172/89 סלע חברה לבטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 325-326 (1993), להלן: "עניין סלע"; כן ראו: ע"א 5775/02 נווה גן (א.כ) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307, 322-323 (2004)].

בנסיבות המקרה דנן, אין מחלוקת כי הפוליסה מוגבלת מבחינה טריטוריאלית – במובן זה שהכיסוי הביטוחי חל רק על אובדן או נזק שנגרמו ליהלומים בשטחה של ישראל. בהקשר זה התגלעה מחלוקת בין הצדדים: הנתבעים סבורים כי אובדן היהלומים אירע בהונג קונג כתוצאה מן השוד, וגרטלר מצידו אמנם אינו מכחיש את אירוע השוד - אך טוען כי נזקיו נגרמו כתוצאה ממעשה תרמית שאירע בישראל. יובהר כי גם בנושא זה, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של גרטלר:

"כאמור, על המבוטח להראות כי הנזק שנגרם לרכוש המבוטח נופל לגדרו של הכיסוי הכללי שבפוליסה, ובכלל זה כי הנזק היה פרי אירוע תאונתי כלשהו. ברם, בדרך כלל תהא קיימת חזקה לכאורית כי הנזק או האובדן נגרמו עקב אירוע תאונתי והמבוטח ייצא ידי חובתו בהוכחת הנזק או האובדן בלבד...
עם זאת, תיתכנה נסיבות בהן לא תתקיים חזקה כאמור ועל המבוטח יהא להראות, לפי מאזן הסתברויות רגיל, כי מסתבר יותר שהנזק הינו פרי אירוע תאונתי. גם מקום בו מתקיימת החזקה הנ"ל, יכול המבטח לסתור אותה בראיות ושוב היא לא תסייע למבוטח בעול ההוכחה המוטל עליו. אכן, כפי שנאמר בע"א 497/85 הנ"ל (בעמ' 94): 'כמות ההוכחה משתנה, כמובן, מעניין לעניין, וממקרה למקרה. היא מותנית גם בעמדתם של הצדדים, ובעניינים בהם הם מודים ובעניינים אותם הם מכחישים'." (עניין סלע, שם, בעמ' 323-324).

12. על מנת לקבוע מהו האירוע שגרם לנזקיו הנטענים של גרטלר, מן הראוי להידרש למבחן הקשר הסיבתי מתחום דיני הנזיקין. בע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 762 (1999) דן בית המשפט העליון בפרשנותו של חוזה לביטוח נזקי גוף, ובפרט בהוראה מתוך החוזה שלפיה הנזק צריך שיהיה "תוצאה בלעדית מתאונה בלתי צפויה". בית המשפט מצא כי "תוכן החוזה והמונחים הטבועים בו לקוחים מדיני נזיקין בכלל ומדוקטרינת הקשר הסיבתי בפרט" - ועל כן עשה שימוש בדוקטרינה זו על מנת לבחון מהי הפרשנות הראויה למונח "בלעדיות" שבחוזה. לנוכח טיבה של הסוגיה העומדת לדיון והעובדה כי עסקינן בפוליסת ביטוח נזקי רכוש - דוקטרינת הקשר הסיבתי היא המקור הנורמטיבי המתאים גם בענייננו להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

דבר קיומו של קשר סיבתי בין אירוע מזיק לבין נזק הוא בראש ובראשונה שאלה עובדתית:

"הוראת סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) - לפיה ייחשב אדם כגורם לנזק באשמו אם הוא 'הסיבה או אחת הסיבות לנזק', כפי שפורשה בפסיקה - כוללת בחובה את הדרישה להתקיימות הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי ...
הקשר הסיבתי העובדתי: הדרישה הבסיסית היא שהנזק ייגרם עובדתית על ידי ההתנהגות של המזיק. התנהגות זו צריכה להיות גורם הכרחי או גורם מספיק לקרות הנזק (ישראל גלעד 'על יסודותיה של עוולת הרשלנות במשפט הנזיקין הישראלי' עיוני משפט יד 319, 326 (1989)). מקובל לומר כי משמעות מבחן זה היא, כי הפרתה של חובת הזהירות מהווה גורם אשר בלעדיו אין, כלומר, שללא הפרת החובה לא היה הנזק נגרם (ועקנין, עמ' 144; הסיבתיות במשפט הישראלי, עמ' 17). כל גורם שדי היה בו כדי לגרום לנזק ייחשב כגורם עובדתי לנזק (הסיבתיות במשפט הישראלי, עמ' 18)." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה, ; ראו גם: ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 225-226 (2004); וכן: ע"א 576/81 אילן בן שמעון נ' אלי ברדה, פ"ד לח(3) 1, 7-8 (1984)].

כאשר נמצא כי יש קשר סיבתי עובדתי בין האירוע הנטען לבין הנזק או כאשר קיים קושי בקביעת הסיבתיות העובדתית לנזק, יפנה בית המשפט למבחני הסיבתיות המשפטית. ואולם אלה אינם דרושים במקרה דנן, מאחר שכפי שיובהר להלן – לא קיים קשר סיבתי עובדתי כפי שגרטלר טוען לו, בין מעשה התרמית הנטען לבין הנזק הנטען; ואפרט.

13. כפי שכבר צוין, בענייננו טוען גרטלר כי מזכרת הציג בפניו מצגי שווא שלפיהם הוא מכר זה מכבר לצדדים שלישיים יהלומים בשווי כולל של למעלה מ- 1,800,000$ - מתוך כוונה לקבל מגרטלר סחורה בשווי רב יותר מכפי שגרטלר היה מוכן להפקיד בידיו אלמלא המצגים הללו. גרטלר והשמאי נס מטעמו מתארים את התנהלותו של מזכרת ביחסיו עם גרטלר כ"עוקץ" - אשר על פי הנטען תוכנן על ידי מזכרת בקפידה זמן רב לפני אירוע השוד בהונג קונג, ובמסגרתו בנה מזכרת בהדרגה יחסי אמון עם גרטלר ובחר מראש את העיתוי של חג המולד וראש השנה הסיני על מנת לקבל לידיו שלא כדין יהלומים בשווי של מיליוני דולרים (ראו למשל עדותו של גרטלר בעמ' 76 לפרוטוקול ש' 11-21 וכן עדותו של השמאי נס בעמ' 160 לפרוטוקול ש' 27 עד עמ' 161 ש' 5).

אלא מאי?

גרטלר אינו מפרט כיצד לגרסתו גרמה התרמית הנטענת לקרות הנזק הנטען, כאשר לגישתו די לו להוכיח את עצם מצגי השווא מצדו של מזכרת על מנת לבסס את זכאותו של גרטלר לתגמולי הביטוח. מצד אחד הוא אינו מכחיש כי השוד אמנם אירע, ומצד שני משתמע מדבריו של גרטלר כי לא מן הנמנע שהשוד "פוברק" על ידי מזכרת אשר שילשל את היהלומים לכיסו; כאשר בכל מקרה, לטענתו, השאלה אם אירע השוד אם לאו כלל אינה רלוונטית לדיון נושא התובענה. נראה כי מדובר בטקטיקה הנקוטה על ידי גרטלר מתוך הנחה כי עמימות עובדתית תשרת את גרסתו, במובן זה שהיא תימנע מן העובדות באשר הן לנתק את הקשר הסיבתי שבין התרמית לנזק הנטענים. אלא שכישלונו של גרטלר להניח תשתית עובדתית ראויה לטענות המשפטיות שבפיו, נמצאה דווקא בעוכריו; ואבאר.

גם אם נקבל את גרסתו של גרטלר - שלפיה מזכרת נטל ממנו בדרכי מרמה סחורה בשווי שעולה באופן ניכר על הסחורה שהיה מקבל אלמלא הטעה את גרטלר בנוגע למכירות שביצע – ברי כי עצם העובדה שמזכרת החזיק בידיו סחורה רבה אינו "גורם מספיק" לקרות הנזק הנטען. כפי שכבר צוין גרטלר כלל לא טען, וממילא גם לא הוכיח, כי מזכרת התכוון להעלים את היהלומים שהיו בבעלותו של גרטלר מבלי לשלם לו את תמורתם; ויודגש כי גם לא מצאתי יסוד לחשד כגון דא בעדויות ובחומר הראיות שהובאו בפניי. אין כל סיבה להניח שגם אלמלא השוד, מזכרת לא היה משיב את היהלומים או את תמורתם לגרטלר - והמסקנה היא אפוא ששוד היהלומים, והוא בלבד, "הגורם בלעדיו אין" לקרות הנזק, בעוד שהתרמית באופן שבו היא נטענה אינה נמנית עם הסיבות לאובדנם.

ואמנם, בזמן אמת גם גרטלר עצמו ראה בשוד כגורם המכריע לנזק, בעוד שטענת התרמית היא טענה מאוחרת – אשר כפי הנראה הועלתה על ידו רק לאחר שהתברר לו כי הפוליסה אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לשוד מאחר שהוא אירע מחוץ לגבולות ישראל. ראשית, במכתב שכתב בא כוחו של גרטלר לשמאי סטטמן ביום 27/2/02 ציין הראשון כי גרטלר זכאי לפיצוי מכוח הפוליסה בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות השוד, וכי הוא מצפה לקבלת הפיצוי בתוך 30 ימים (המכתב סומן ת/24 (1)). שנית, השמאי סטטמן הבהיר במהלך חקירתו כי בפגישה שערך עם גרטלר ובא כוחו ביום 4/3/02, הטענה המרכזית שנטענה על ידי גרטלר היתה כי אובדן היהלומים נגרם כתוצאה מהשוד בהונג קונג וכי אירוע זה מכוסה במסגרת הפוליסה; ועוד אישר השמאי סטטמן כי טענת התרמית היא אמנם טענה מאוחרת בזמן (ראו עדותו בעמ' 257 לפרוטוקול ש' 19 עד עמ' 258 ש' 16, וכן בעמ' 239 לפרוטוקול ש' 21 עד עמ' 240 ש' 6).

14. לא זו אף זו.

טענת התרמית כשלעצמה היא טענה חמורה, כאשר על פי ההלכה הנוהגת הנטל להוכיחה כבד מן הנטל הרובץ ככלל בדין האזרחי לפתחו של תובע [ראו: ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן; וכן: ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ]. במקרה דנן, גרטלר טוען כי מזכרת ניצל את אמונו והציג בפניו מצגי שווא על מנת לקבל ממנו במרמה יהלומים בשווי רב – ואולם לא ברור מגרסתו של גרטלר מהו "העוקץ", כלשונו, הגלום בהתנהלות כזו: האם מטרתו של מזכרת היתה לצבור מלאי של יהלומים ואז לגנוב אותם? האם כוונתו היתה להציג בפני גרטלר מצג כוזב בנוגע לנפח העסקאות שביצע בסחורה, על מנת להשיג עמדת מיקוח בנוגע לגובה התמורה שיהא עליו לשלם לגרטלר עבור היהלומים? שמא מזכרת תכנן לגרום לגרטלר חסרון כיס בדרך אחרת? גרטלר אינו מטריד עצמו בשאלות אלה, ופוטר עצמו מן ההתמודדות עימן בטענה כי הן אינן רלוונטיות. דא עקא, שטענת התרמית באופן שבו היא נטענה נמצאה חסרה מן הבחינה העובדתית: לא נטען על ידי גרטלר לאירוע כלשהו שאירע בעקבות הפקדת היהלומים בידי מזכרת, שבו בא לידי ביטוי "עוקץ" כלשהו כנטען. במצב דברים זה ברי כי טענת התרמית היא אף חסרת היגיון פנימי - שכן אין זה מתקבל על הדעת כי מזכרת הציג בפני גרטלר מצגי שווא אך ורק לשם צבירתה של סחורה כשלעצמה, אף שגרטלר מסתפק בגרסה זו. ודוק: גם אם היתה למזכרת כוונת מרמה כלשהי בעת שסוכם בין הצדדים על העסקאות בבורסה ברמת גן – ואינני קובעת שהיתה כוונה כזאת – אזי כוונה נסתרת זאת מעולם לא התגבשה לעוולת תרמית, משנשדדו היהלומים בהונג קונג. לנוכח כל האמור, המצב הוא שגרטלר לא עמד ברף ההוכחה הגבוה הדרוש לשם הוכחתה של טענת התרמית; וכפי שכבר הוברר לעיל, ממילא מה שגרם לכך שמזכרת לא יכול היה להחזיר את היהלומים היה אך ורק השוד שאירע בהונג קונג, ולא שום גורם אחר.

עוד יצוין, כי אין מחלוקת שלאחר שובו של מזכרת מהונג קונג השיב הלה לגרטלר סחורה שאותה הוא נשא על גופו בעת השוד - ועל כן היא לא נלקחה ממנו כשאר היהלומים (שאותם הוא נשא בתיק יד) (ראו עדותו של מזכרת בעמ' 333 לפרוטוקול ש' 10-25, ועדותה של ליובין בעמ' 225 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 226 ש' 5; תרשומת מיום 4/2/02 שערכה ליובין בנוגע לקבלת הסחורה סומנה נ/13). גם עובדה זו יוצרת ספק של ממש בכוונות המרמה אותן מבקש גרטלר לייחס למזכרת.

יתר על כן, תמוה הדבר כי חרף העובדה שגרטלר מייחס למזכרת מעשים חמורים של מעילה באמון, הונאה ומרמה - אשר מהווים גם עבירה על פי הדין הפלילי – הוא ביכר שלא להגיש בגינם תלונה נגד מזכרת במשטרה. בדומה לכך, אין מחלוקת כי אין כל זכר לתרמית הנטענת בתביעה שהוגשה על ידי גרטלר ויהלומנים אחרים למוסד לבוררות שבבורסת היהלומים, ואף לא בתביעה שהגיש גרטלר נגד מבטחיו של מזכרת. בחקירתו הסביר גרטלר כי כך נעשה על ידו מפני שעל פי ייעוץ משפטי שקיבל, טענת התרמית לא היתה נחוצה לו על מנת לזכות בתביעות הללו (ראו עדותו של גרטלר בעמ' 96 לפרוטוקול ש' 24 עד עמ' 97 ש' 23, בעמ' 83 לפרוטוקול ש' 20-25). ואולם, לנוכח הכאב והתדהמה שחש גרטלר לטענתו לאחר שהתברר לו כי מזכרת מעל באמונו והונה אותו – קשה לקבל כי הוא יבחר דווקא למלא פיו מים בנושא ולא לדווח על מעשה המרמה, אף לא למוסדות הבורסה בה היה גם מזכרת חבר; וזאת גם אם הטבת נזקיו הכספיים היא שעמדה לנגד עיניו בעת ההיא (ראו עדותו של גרטלר בעמ' 89 לפרוטוקול ש' 11-27).

15. למעלה מן הצורך יוער בקצרה, כי גם אם היה עולה בידי גרטלר להוכיח את גרסתו שלפיה מעשה תרמית מצידו של מזכרת הוא שגרם לנזקיו הנטענים – ממילא לא היה זכאי גרטלר לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. כך משום שפרט להגבלה הטריטוריאלית, הפוליסה קובעת חריגים נוספים לתחולתה – וביניהם נזק או אובדן שנגרמו ליהלומים כתוצאה ממעשה תרמית שבוצע על ידי לקוח או ברוקר של המבוטח:

“This Insurance does not cover:
1. Loss or damage by theft or dishonesty deception committed by:
(a)…
(b) any customer or broker or broker’s customer or agent in respect of property entrusted to them by the Insured, his or their servants or agents.”
(ראו בעמ' 5 לפוליסה, ת/1).

לנוכח טיב היחסים העסקיים ששררו בין הצדדים ועסקאות הקונסיגנציה שבמסגרתן הועברה הסחורה מגרטלר למזכרת – נראה כי חריג זה חל בעניינו, ועל כן מחריג את מעשה התרמית הנטען מן הכיסוי הביטוחי.

16. מן המקובץ עולה כי גרטלר לא הרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכיח את תחולתה של הפוליסה על אובדן היהלומים – משדחיתי את גרסתו שלפיה אירוע הנזק התרחש בישראל, כתוצאה ממעשי תרמית מצידו של מזכרת.

למרות ניסיונו של גרטלר להציג גרסה עובדתית עמומה לאירוע הנזק הנטען, שבבסיסה טענת תרמית שבוצעה לכאורה על ידי מזכרת לאורך זמן בישראל - ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניי נראה כי הסיפור העובדתי שברקע התובענה הוא פשוט וברור. גרטלר נתן את אמונו במזכרת, ובמסגרת זו הפקיד בידיו יהלומים בשווי של מיליוני דולרים - על מנת שהלה ימכור אותם ללקוחותיו במקומות שונים בעולם. גרטלר לא עמד על קבלת בטוחות מספקות מאת מזכרת להבטחת שווייה של הסחורה, וזאת תוך שהיה ידוע לו כי הפוליסה נושא התובענה אינה חלה על אובדן או נזק ליהלומים שאירעו מחוץ לישראל וכן כי הפוליסה של מזכרת שחלה על אובדן סחורה בחו"ל מוגבלת לסכום של מיליון דולר בלבד. עוד יצוין כי אף על פי שגרטלר רכש ממילר במספר הזדמנויות הרחבות לפוליסה לצורך נסיעות ספציפיות לחו"ל (ראו סעיף 8 לתצהירו של פיליפס וכן נספח E לתצהיר) – מטעמים השמורים עימו הוא נמנע מלעשות כן לצורך נסיעותיו של מזכרת. כל עוד שמערכת היחסים העסקית עם מזכרת התנהלה לשביעות רצונו של גרטלר והשיאה לו רווחים נאים – הלה לא גילה עניין כלשהו באופן שבו ניהל מזכרת את עסקיו. כך למשל, זהותם של הלקוחות שרכשו את הסחורה לא היתה ידועה לגרטלר, ובהקשר זה לא היה לו כל ביטחון כי הללו יעמדו בתשלום התמורה וגם לא בטוחה מתאימה לכך. גרטלר הסתפק באמון שרכש למזכרת, ולמעשה חי מפיו בכל הנוגע לעסקאות שבוצעו עם צדדים שלישיים בנוגע ליהלומים שהיו בבעלותו של גרטלר (ראו עדותו של מזכרת בעמ' 318 לפרוטוקול ש' 25 עד עמ' 319 ש' 11). דא עקא, שבאחת מנסיעותיו של מזכרת לחו"ל הוא נפל קורבן למעשה שוד – שכתוצאה ממנו אבדו היהלומים שנמסרו לו מאת גרטלר. אלא שעם כל הצער שבדבר מבחינתו של גרטלר, הפוליסה נושא התובענה אינה חלה על אובדן של יהלומים שאירע מחוץ לישראל – ובהקשר זה אין לגרטלר להלין אלא על עצמו, על כך שלא דאג לבטח סיכון מעין זה בפוליסת ביטוח מתאימה.

במצב דברים זה מתייתר הדיון בשאלת הנזק הנטען, ואף אין צורך להידרש לעדויותיהם של השמאי נס ורו"ח זהר - אשר הוקדשו בעיקרן לנושא זה.

17. טרם שאחתום את פסק הדין, והגם שהדבר אינו דרוש לצורך הכרעה בתובענה, אני מוצאת לנכון להתייחס לטענתו של גרטלר שלפיה הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בקיום הפוליסה. ראשית דבר, בעוד שגרטלר טוען כי הנתבעים נמנעו מלהעביר לידיו עותק שלם של הפוליסה – במהלך חקירתו של פיליפס הובהר כי העותק שהומצא לגרטלר (ת/1) זהה לעותק שקיים גם במשרדיה של מילר (סומן ת/38; ראו עדותו של פיליפס בעמ' 387 ש' 25 עד עמ' 388 ש' 20). גם הטענה שלפיה הנתבעים הסתתרו מאחורי שמות וקודים בלתי ברורים של הסינדיקטים, אין בה ממש – שכן עוד ביום 2/7/02 מסר פרקליטם דאז של הנתבעים לבא כוחו של גרטלר בכתב את שמו של הסינדיקט המוביל מבחינת הטיפול בפוליסה, וכן ציין כי משרדו של הפרקליט משמש כמען למסירת כתבי בי דין עבור הנתבעים כולם (המכתב סומן נ/19). מעבר לכך, ממילא הנתבעים או מי מהם מעולם לא טענו כי הם אינם המבטחים על פי הפוליסה או שאינם הנתבעים הנכונים בתובענה דנן.

אף טענת הזיוף בנוגע לתוספת לפוליסה התבררה כטענה בעלמא. פיליפס הבהיר בחקירתו כי ככל שקיים שוני בין התוספת המקורית (ת/5) לבין העותק המאוחר שלה שהומצא לגרטלר לבקשתו (ת/36) – הרי שמדובר בטעות בהדפסה של העותק המאוחר; וכי מילר והנתבעים אינם מתכחשים לאמור בתוספת המקורית (ראו עדותו בעמ' 375 לפרוטוקול, ש' 12-20).

לבסוף וכפי שכבר הוברר לעיל, בניגוד לנטען על ידי גרטלר לא מצאתי כי הנתבעים נקטו בסחבת מכוונת במהלך הדיון בתובענה.

הנה כי כן, גרטלר הוא זה שראוי לביקורת על התנהלותו – באשר לא היסס להשחיר את שמם של הנתבעים ולטעון נגדם טענות חמורות, מבלי שיש להן על מה לסמוך.

סוף דבר
18. התוצאה היא שהתביעה נדחית, וכך אני מורה.

גרטלר ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח סחר

  2. ביטוח כפל

  3. פיצויים מחברת הביטוח

  4. זיקת ביטוח

  5. ביטוח צאן

  6. ביטוח חסר

  7. ביטוח יתר

  8. ביטוח שמשות

  9. תביעות נגד חברת ביטוח

  10. זיקה ביטוחית

  11. ביטוח רבדים

  12. ביטוח הבריאות בישראל

  13. חוק המפקח על הביטוח

  14. תביעת ביטוח תאונת דרכים

  15. ביטוח הסעה בשכר

  16. ביטוח טלוויזיה

  17. ביטוח צמחי נוי

  18. עורך דין תביעות ביטוח

  19. הצתת רכב - ביטוח

  20. ביטוח הצתה מכוונת

  21. שיטת סכומי הביטוח

  22. ביטוח גניבה במפעל

  23. שיעור מתאים ביטוח

  24. ביטוח שמשות לרכב

  25. מתי יש כפל ביטוח

  26. ביטוח גניבת סחורה

  27. הכנסה לצורך ביטוח

  28. עורך דין ביטוח ימי

  29. כיסוי ביטוחי להצתה

  30. ביטוח אובדן תכשיטים

  31. ביטוח סחורה בהעברה

  32. ביטוח אובדן יהלומים

  33. עורך דין חברת ביטוח

  34. גניבת תוכנה – ביטוח

  35. שווי רכב לצורך ביטוח

  36. ביטוח די וי די לרכב

  37. תאונה לאחר הצעת ביטוח

  38. ביטוח סוציאלי גרמניה

  39. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  40. ביטוח נזילת שמן מנוע

  41. ביטוח עסק מפני גניבה

  42. התיישנות תביעת ביטוח

  43. ביטוח גניבת חלקים מרכב

  44. ביטוח סוציאלי מגרמניה

  45. ביטוח הסעת נוסעים בשכר

  46. חובת ביטוח שחקני כדוריד

  47. הסתרת מידע מחברת הביטוח

  48. תאונת דרכים - חוקרים חברת ביטוח

  49. ביטוח ציוד תאורה והגברה

  50. ביטוח נזקי עבודות שיפוץ

  51. ביטוח גניבת טייפ של רכב

  52. ביטוח משלים - תאונת עבודה

  53. רכב טוטלוס משועבד - ביטוח

  54. תביעה לתשלום עמלות ביטוח

  55. תביעת ביטוח נסיעות לחו''ל

  56. תשלום תגמולי ביטוח באיחור

  57. ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח

  58. תאונה מיד לאחר חידוש ביטוח

  59. העברת זכויות ביטוח לאדם אחר

  60. ביטוח פלסטיני - ביטוח ערבי

  61. תשלום השתתפות רכב ללא ביטוח

  62. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  63. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  64. ביטוח סחר רכב - תאונת דרכים

  65. ניסיון להונות את חברת הביטוח

  66. מסירת גרסה שקרית לחברת ביטוח

  67. שקר לביטוח לגבי זהות נהג הרכב

  68. מערכת מיגון לרכב כתנאי לביטוח

  69. החזר כספי ביטוח עקב מעשה מרמה

  70. ייצוג ע''י עו''ד של חברת הביטוח

  71. חובת וידוא אקטיבית של חברת ביטוח

  72. ביטוח אובדן תכשיטים במהלך פיקניק

  73. הפסקת ביטוח בריאות לישראלי בחו''ל

  74. חובת המבוטח להודיע על מקרה ביטוח

  75. תגמולי ביטוח בגין שני מקרים שונים

  76. החובה לשמור תכשיטים בכספת - ביטוח

  77. ? תאונת דרכים - שתי חברות ביטוח – מי ישלם

  78. האם חוק ההגבלים העסקיים חל על ענף הביטוח

  79. תביעה נגד סוכנות ביטוח - התיישנות

  80. פיצויים מחברת ביטוח בגין פגיעה ביד

  81. מימון הוצאות מד''א ע''י חברת ביטוח

  82. ביטוח נהג מתחת לגיל 24 תאונת דרכים

  83. ביטוח רפואי לערבי שאינו תושב ישראל

  84. פיגור בהפרשות לביטוח על ידי המעביד

  85. חתימה על הצעת פיצוי של חברת ביטוח

  86. ביטוח ציוד צילום מקצועי מפני גניבה

  87. סירוב חברת הביטוח לשלם מחיר מחירון

  88. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה עצמית

  89. החלפת חברת ביטוח - קטיעת רצף ביטוחי

  90. העדר כיסוי ביטוחי עקב אזעקה לא תקינה

  91. אי דיווח על תאונת דרכים לחברת הביטוח

  92. מחיקת סעיפים מכתב ההגנה של חברת ביטוח

  93. ביטוח אובדן יכולת לעבוד בעבודה הקודמת

  94. הגשת תביעת ביטוח לאחר מועד ההתיישנות

  95. הכחשת חברת הביטוח התרחשות תאונת דרכים

  96. האם צריך לצרף את חברת הביטוח כנתבעת ?

  97. טוטאל לוס רכב - סירוב חברת הביטוח לשלם

  98. פירוט ספציפי במכתב דחייה של חברת ביטוח

  99. חובת ביטוח עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית

  100. דחיית כיסוי ביטוחי בגין אי הפעלת אזעקה

  101. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה באתר בניה

  102. תאונת דרכים ''מבוימת'' לטענת חברת הביטוח

  103. הארכת תקופת התיישנות במכתב של חברת ביטוח

  104. חובת חברת הביטוח ליידע על מועד ההתיישנות

  105. תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של רכב

  106. חובת חברת הביטוח לפרט מלוא נימוקי הדחייה

  107. בקשה לצירוף המדינה לדיון בחוק ביטוח בריאות

  108. התחייבות כספית מחברת הביטוח למימון בדיקות

  109. תביעה נגד חברת הביטוח של הנהג ולא נגד הנהג

  110. דחיית כיסוי ביטוחי בגין התקנת סוג אזעקה שונה

  111. המילים ''מבלי לפגוע בזכויות'' במכתב חברת ביטוח

  112. התחייבות כיסוי טיפולי שיקום תאונת דרכים ע"י חברת ביטוח

  113. תאונה לפני כניסת ביטוח אובדן כושר עבודה לתוקף

  114. ערעור חברת ביטוח על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  115. תביעת לשיבוב הסכום אותו שילמה חברת הביטוח של רכב

  116. פלסטין חברה לביטוח - סירוב לפצות על תאונת דרכים

  117. מימון בית אבות ע''י חברת הביטוח לאחר תאונת דרכים

  118. חברת הביטוח טענה כי תאונת הדרכים הייתה למעשה תחרות

  119. האם העברת בעלות שוללת אוטומטית זכות לתגמולי ביטוח ?

  120. טענות דחיית ביטוח שלא חייבים להעלות בהזדמנות הראשונה

  121. חברת הביטוח סירבה לשלם שווי רכוש שנגנב לפי דו"ח סוקר

  122. ביטוח אובדן כושר עבודה - ערעור חב' הביטוח על פסק דין

  123. חברת הביטוח חייבת לנמק את סיבת הדחייה של כיסוי ביטוחי

  124. ערעור: חברת הביטוח טענה כי המבוטח שיתף פעולה עם הגנבים

  125. אישור על עבר ביטוחי בגין שלוש השנים שקדמו לתחילת הביטוח

  126. החזרת סכומים ששולמו ביתר - תביעת חברת ביטוח נגד המל''ל

  127. פריצה לדירה: ביטוח all risk (כל הסיכונים) - אי הפעלת אזעקה

  128. סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח - כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הביטוח

  129. ההבדל בין מכתב חברת ביטוח ישירות למבוטח לבין מכתב לעורך דינו

  130. מכתב דחיית כיסוי ביטוחי: חובת חברת הביטוח לפרט ולפרש את הנימוקים לדחייה

  131. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון