קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול אישור תביעת חוב: האם נאמן של חייב בפשיטת רגל רשאי לבטל את החלטת קודמו בתפקיד אשר אישר תביעת חוב של נושה? זוהי השאלה המתעוררת בבקשה זו. גלגולו של הליך 1. לנכסי נאוה שגב, פושטת רגל, מונה ביום 21.2.1999 נאמן, הוא עו"ד א' בן-זקן (להלן: "הנאמן הקודם"). הגם שביום 5.9.06 ניתן לחייבת הפטר מחובותיה, המשיך ההליך לצורך מימוש נכסיה וחלוקת הכספים. ביום 13.11.08, לאחר שהנאמן הקודם התפטר מתפקידו, מונה עו"ד ש' אורי כנאמן במקומו.כאשר קיבל הנאמן עו"ד אורי את תיקי הנאמן הקודם, ובדק את המסמכים שבהם, ואף החייבת העירה את תשומת ליבו לנושא תביעת החוב אשר הוגשה בזמנו על-ידי בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "המשיב"), הגיע הנאמן למסקנה כי עליו להגיש בקשה זו על מנת לבטל את החלטת קודמו בתפקיד. טיעוני הנאמן 2. המשיב הגיש לכונס הרשמי ביום 12.4.1999 בקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב. הנאמן הקודם הודיע למשיב ביום 6.8.2003 שהוא החליט לדון בתביעת החוב לגופה, ודחה את התביעה. ביום 12.11.2003 הגיש המשיב לבית המשפט ערעור על דחיית תביעת החוב (בש"א 3230/03). לאור מו"מ בין הנאמן הקודם לב"כ המשיב, אישר הנאמן הקודם ביום 15.3.2004 את תביעת החוב של המשיב ע"ס 155,983 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מיום צו הכינוס, והוסכם על מחיקת הערעור שהגיש המשיב. לדעת הנאמן נפלו 4 פגמים באישור תביעת החוב מטעם המשיב: א. בקשת המשיב להארכת המועד להגשת תביעת החוב לא אומתה בתצהיר, כנדרש בתקנה 76(ג) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות"). ב. נימוקיו של המשיב להארכת המועד כאמור בבקשה הינן סיבות טכניות וידיעה על החוב - ואינם מהווים נימוקים מוצדקים להארכת המועד, ובמיוחד כשמדובר בנושה שהוא בנק, ותביעת החוב הוגשה באיחור של כ-5 חודשים. ג. הערעור שהגיש המשיב על דחיית תביעתו הוגש אף הוא באיחור. המועד להגשת הערעור הוא תוך 45 יום מהמצאת ההחלטה לנושה, כאמור בתקנה 96(א) לתקנות. בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת חג הסוכות חלף המועד להגשת ערעור ביום 23.10.2003, והערעור הוגש רק ביום 12.11.2003. ד. בהחלטת הנאמן הקודם, שניתנה לאחר הגשת הערעור, נקבעו הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שלאחר צו הכינוס, בטרם שולמו מלוא החובות שנתבעו, וזאת בניגוד לתקנה 101 לתקנות. טיעוני המשיב 3. ניתן לשנות החלטת נאמן ביחס לאישור תביעת חוב, רק בנסיבות בהן הוכחה תרמית בהגשתה, והמקרה הנדון אינו נופל בגדר עניין זה. (ראו ע.א. 4511/91 בוהדנא רפאל נ' עמרם בלום, עו"ד, כונס הנכסים הרשמי (2.3.94)) (להלן: "פרשת בוהדנא") אישור תביעת חוב כמוה כמתן פסק דין, ולפיכך כל בקשה לתיקון או ביטול תביעת חוב כמוה כבקשה לתקן כתבי טענות לאחר מתן פסק הדין (פרשת בוהדנא הנ"ל). מכאן שרק בנסיבות יוצאות דופן, כגון בטענת תרמית שהוכחה, ניתן יהיה לשקול את ביטולה. תביעת החוב במקרה דנן הוגשה כדין וההכרעה בה נעשתה על-ידי הנאמן הקודם כדין. עמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") 3. הכנ"ר סבור כי נאמן רשאי לבטל החלטת בעל תפקיד קודם אם ההכרעה בה נעשתה שלא כראוי. שעה שמדובר במוסד פיננסי ומקצועי, יש להקפיד עימו, שכן בידיו אף המשאבים למעקב אחר חייב ובדרך כלל מתקיימים הליכים משפטיים טרם מתן צו כינוס. דיון 5. נראה כי המקור לשינוי החלטת נאמן מצויה בתקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, הקובעת: "(א) מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה. (ב) נמנע הנאמן מלהגיש לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה." הנה כי כן אין מדובר בערעור נאמן, בין שהוחלף ובין בנאמן שהכריע בתביעת החוב על החלטתו הוא, אלא בביטולה או שינויה של החלטת נאמן, אם זו אושרה "שלא כיאות" בלשון תקנה 95(א) הנ"ל. מכאן שלא ניתן להשוות החלטתו זו, במובן זה, לפסק דין שניתן בין שני בעלי דין ואשר עתה מבקשים לשנות את כתבי הטענות, כמוצע על-ידי המשיב. מדובר בהוראת דין מפורשת, אשר אינה בנמצא בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. 6. הרציונאל מאחורי הוראת התקנה הנ"ל הינו, בין היתר, אפשרות לתקן החלטת נאמן שלא ניתנה כראוי, שכן מדובר בהחלטה הפוגעת בצד שלישי שלא היה צד להליך, והנאמן חב חובה לשמור על האינטרסים של הנושים האחרים. רציונאל זה עובר כחוט השני בדיני פשיטת הרגל כעולה מדברי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטינגר , פ"ד מו(4), 353, בציינו: "בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב. במצב של אינסולוונטיות, כאשר המועט צריך לספק את הרבים, יש הצדקה לדקדק בטיב הוכחתו של הנושה (ראה: ע"א 94/50 [2] הנ"ל, בעמ' 793; ע"א 143/51, 55/52[4], בעמ' 1818). הכללים בעניין זה סוכמו בספרו הנ"ל של ש' לוין, בעמ' 236: "היה החוב נשוא התביעה מבוסס על פסק דין נגד החייב רשאי הנאמן לבדוק את התמורה שניתנה בעדו ואם הובאה ראיה שהפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין או שהחוב האמיתי שונה מחוב פסק הדין, רשאי הוא לדחות את תביעת החוב, כולה או מקצתה, והוא הדין בפשרה שנערכה עם החייב"." (שם, 358). כך גם ניתנת בידי נאמן הסמכות "להציץ מעבר לפסק הדין", על אחת כמה וכמה כאשר מתברר לו שתביעת החוב אושרה שלא כראוי. 7. הנה כי כן, לנאמן בפשיטת רגל, מכוח מינויו על-ידי בית המשפט והמשמש כידו הארוכה, סמכויות נרחבות. כך גם בכוחו של הנאמן מצויה האפשרות, כאמור לעיל, "להציץ מאחורי פסק הדין" ("To go behind the judgement") ולבחון את התמורה שניתנה בעדו (ראו סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"); כן ראו בש"א (ח') 6403/08 פש"ר 444/08 בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (בפירוק) נ' מד' י' בנקל, כונס נכסים (להלן: "פרשת בולוס"); פרץ אהרון נ' עו"ד גל-אור (גלר) משה, הנאמן . לאור הפגיעה האפשרית בנושים אחרים או בחייב עצמו, מוקנית הזכות לבטל תביעת חוב או לשנותה (במקרה שהנאמן לא עושה כן) גם לאלה שמנויים בתקנה 95(ב) לעיל. (כן ראו פש"ר (ב"ש) 3004/02 פרץ אהרן נ' עו"ד גל-אור (גלר) משה, הנאמן. הגשת תביעת חוב וההכרעה בה 8. סקרנו לעיל את הטעמים שעמדו לפני הנאמן להגיש בקשתו למתן הוראות ולבטל את הכרעת הנאמן הקודם בקשר עם תביעת החוב של המשיב. על הנושים להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. על פי הוראת סעיף 71 לפקודה ניתן להאריך המועד מטעמים מיוחדים, אם הכנ"ר או הנאמן שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד. להגשת תביעת חוב במועד חשיבות רבה זאת כיוון שרצוי לדעת במהרה מהו סכום הנשייה על מנת לאפשר הגעה להסדר נושים, חלוקת דיבידנד וכיו"ב. כך גם ישנה חשיבות כי בחלוף המועד ידעו הנושים את מצבם ולא יאלצו להתמודד עם נושים אחרים "שהתעוררו" מאוחר כפי שמציינת כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך, בפש"ר (ת"א) 2040/01 בנק לאומי למשכנאות בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג בתפקידו כמנהל מיוחד (19.4.04), כדלקמן: "בפש"ר (תל אביב-יפו) 239/97 לבידי זהב שיווק נ' מרדכי שדה, דנתי בבקשה דומה לזו שבפנינו, והתייחסתי שם לטעמים בגינם הגביל המחוקק את המועד להגשת תביעת חוב. וכך נקבע שם, בעמ' 10880: "...אי הגבלת המועד להגשת תביעות חוב עשויה להחזיר את הנאמן, פעם אחר פעם, לשלב בדיקת תביעות החוב, וכך לסרבל ולהאריך את ההליכים, עד אין קץ למעשה, תוך פגיעה בחייב ובנושים אשר הגישו את תביעותיהם במועד. כמו כן, עשויה פרשנות זו לפגוע בניסיונות החייב לתכנן הסדר נושים, ניסיון המסתמך בהכרח על מצב חובות מוגדרת. זה גם המקום להעיר, כי לעיתי עושים קרוביו של החייב מאמצים רבים למימון ההסדר, כולל מכירת נכסים ולקיחת הלוואות. הפיכת הקערה על פיה בלא התראה בשל נושה כבד משקל שהצטרך לפתע פתאום עשויה לפגוע בהם פגיעה קשה, שלא לצורך ושלא כדין." ובהמשך הדברים: "...אולם, את רצון המחוקק יש לכבד, קרי, לשמור על כי 'הטעמים המיוחדים' יוותרו בגדר חריג, ולא יהפכו לכלל, על דרך של פרשנות. הכלל הרחב היה ונותר כי משנעשה פרסום של צו הכינוס ואספות הנושים בעיתונים וברשומות כדין, קמה כנגד כל הנושים חזקה של 'ידיעה קונסטרוקטיבית', אשר מקימה נגד נושה מאחר מעין חזקה של 'רשלנות סטטוטורית' שעליו הנטל להפריכה"." (שם, 8097). אין נפקא מינה אם מדובר בסכום נשייה גבוה אם לאו, כדברי כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך בבש"א (ת"א) 5844/04 (פש"ר 1021/08) הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עו"ד ערן קאופמן בתפקידו כמפרק פאן אל א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (11.7.04), כדלקמן: "כבר בשלב זה יוער, כי אני ערה לנזק הכבד אשר יגרם לבנק היה ואדחה את עמדתו; אין חולק, כי בית המשפט חייב להזהיר עצמו הזהר-היטב, ולא לנהוג קלות ראש בעודו מכריע בגורלם של סכומים בשיעור עליו נסוב ערעור שכזה. אלא, שאין מנוס להעיר, כי סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, אינו מאזכר כלל ועיקר את סכום תביעת החוב כנימוק, קרי; מצוות המחוקק היא, כי שיעורה של התביעה, ומידת הנזק שתגרם לנושה בגין דחייתה, לא תחשב כשיקול מהותי בשאלה, אם ליתן הארכת מועד אם לאו. שאלה זו מתמצת, כל-כולה, בסוגיה האובייקטיבית, האם קיים "טעם מיוחד" להגשת תביעת החוב באיחור, וכלשון סעיף 71(ב) סיפא לפקודה, האם שוכנע בית המשפט כי הנושה לא יכול היה להגיש את התביעה במועד". (שם, פסקה 5). (להלן: "פרשת פאן"). כך גם דווקא עם מוסדות פיננסיים יש להקפיד שכן אלה מסוג הנושים המעורים בדרך כלל במצבו של החייב, ובמרבית המקרים נקטו בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב, וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרשת פאן דלעיל, בהמשך: "זאת ואף זאת; אין צורך להכביר מילים על כך כי המחוקק מצפה דווקא ובעיקר מנושה גדול (בעיקר אם הינו גוף כלכלי-מקצועי כבנק) להזהר ולהשקיע משאבים רבים יותר בבחינת המצב המשפטי-עובדתי, והקפדה להגיש את תביעת חובו במועד". (שם, פסקה 5). מן הכלל אל הפרט 8. הנה כי כן, לבד מן האיחור הן בשלב הגשת תביעת החוב והבקשה להארכת מועד (שהוגשה ללא תצהיר), וכן בהגשת הערעור, כדברי הנאמן, הרי שההתנהלות בעניין זה לא היתה כראוי, שכן כאשר נדחתה לראשונה תביעת החוב על ידי הנאמן הקודם בשל האיחור והעובדה שהחוב שנטען היה של חברה בשם "נאוה שגב עיצובים בע"מ", ולא נגד החייבת והוגש ערעור על כך לבית המשפט (בש"א 3230/09), הגיעו הנאמן הקודם וב"כ הנושה להסכמה על קבלת תביעת החוב, ולפיכך נמחק הערעור. (כעולה מהנספחים לבקשה). כמו כן אין לקבל את טענת המשיב כי לא ניתן לבטל את החלטת הנאמן באשר כמוה כתיקון כתב טענות לאחר מתן פסק דין בהסתמכו על 'פרשת בוהדנא' הנ"ל וכי ניתן לעשות כן רק בטענת תרמית, שכן כב' השופט א' רובינשטיין מבהיר כי מדובר בבקשה של עובדים שתביעת החוב שלהם התקבלה, ביקשו לשנות את החלטת המפרק על ידי הוספת רכיבי שכר נוספים, והם לא ערערו על ההחלטה (מיצוי העילה) מה גם שלא הוכיחו כל טענת תרמית. כמו כן הנאמן הקודם הכיר בהפרשי הצמדה וריבית לתקופה שלאחר מועד מתן צו כינוס. בסעיף 81 לפקודת פשיטת הרגל נתן המחוקק לנאמן סמכות לקבוע ריבית או הפרשי הצמדה לתביעת החוב, החל מיום צו הכינוס ועד למועד התשלום. בסעיף 81 לפקודה נקבע: "81. ריבית או הצמדה מיום צו הכינוס הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתווספו - החל מיום צו הכינוס ועד לתשלומם בפועל - ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית". ובסעיף 101 לתקנות, סייג המחוקק לענין ריבית הצמדה, כדלקמן: "101. ריבית והצמדה מיום צו הכינוס החלטתו של נאמן לפי סעיף 81 לפקודה לענין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לא תיעשה אלא לאחר ששולמו במלואם כל החובות שנתבעו בפשיטת הרגל; החלטה כאמור תינתן תוך ששים ימים מיום תשלום הדיבידנד הסופי והעתק ממנה יומצא לכונס הרשמי". הנאמן הקודם לא עשה שימוש בהוראת תקנה 101 הנ"ל. המסקנה היא אפוא, שיש לקבל את הבקשה, לבטל את אישור תביעת החוב, ולהחזיר הבירור לנאמן אשר יבדוק את תביעת החוב והבקשה להארכת המועד מראשיתם.תביעת חובחוב