קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול החלטת אסיפה כללית על חלוקת מניות: רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. המבקשים הם חברים במשיבה שהיא אגודה שיתופית אשר הוקמה בשנת 1933 (להלן: "האגודה" או "המשיבה"). באגודה 94 משקים חקלאיים בבעלות חברי האגודה, ששבעה מהם בבעלות המבקשים. במשך השנים עסקו חברי האגודה בייצור ושיווק חלב ותוצרת חקלאית אחרת. את מרבית תוצרתם שיווקו במרוכז באמצעות האגודה לתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ (להלן: "תנובה"). על פי תקנון תנובה בעת הרלוונטית, רק תאגידים יכולים היו להיות חברים בה, וכמו קיבוצים ומושבים אחרים גם האגודה היתה חברה בתנובה. יצוין כי לאחרונה השלימה תנובה תהליך של הפרטה; ואולם לצורך הדיון בתיק דנן, ההתייחסות בפסק הדין לתנובה היא במצבה קודם להפרטה ומכירת גרעון השליטה בה. את תמורה התוצרת החקלאית העבירה תנובה לאגודה לאחר שניכתה במקור בין 2.5% ל-3% - תלוי בשנה - כאשר חלק מניכוי זה היה בגין עמלת שיווק וחלק היווה השקעה בהונה של תנובה. האגודה מצידה זיכתה את חבריה בתמורת תוצרתם בהפחתת העמלה והניכוי בגין המניות כהגדרתן להלן. מניות תנובה נרשמו בספרי החשבונות של האגודה כנכס של האגודה, חברי האגודה שתוצרתם שווקה כאמור חויבו עבור המניות בחשבונם האישי, ומנגד זוכה סעיף הון וקרנות במאזן האגודה. שיווק החלב לתנובה באמצעות האגודה נעשה עד שנת 1994 או בסמוך לכך, כאשר יצוין כי ענף החלב היה המשמעותי בתוצרת החקלאית ששווקה לתנובה, למעלה מ-90%. באסיפה כללית של תנובה מיום 17/11/99 החליטה תנובה להקצות ולשייך לחברים בה "יחידת השתתפות" (לעיל ולהלן: "המניות" או "מניות תנובה", כפי שיחידות ההשתתפות מכונות על ידי הצדדים). החלוקה התבצעה בחלקה באופן שווה בין כלל האגודות החברות בתנובה, וחלקה באופן שישקף את שיעור האחזקות הקיים של כל אחת מאגודות אלה שביטא את היקף פעילות שיווק התוצרת החקלאית שלהן. מטבע הדברים, המניות הן בעלות ערך כלכלי (החלטת האסיפה הכללית של תנובה צורפה כנספח ה לתובענה). 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי במשך השנים החזיקה האגודה במניות תנובה בנאמנות עבור החברים, ובשלב מסוים ביקשה לחלק את המניות לחבריה. לשם כך, שכרה האגודה את שירותיו של הכלכלן מר יעקב גדיש ז"ל על מנת שילווה את התהליך, בין היתר לנוכח נסיונו כמי שהיה שותף לתהליכי שיוך המניות בתנובה (להלן: "גדיש"). בעקבות פנייתה של האגודה לגדיש, הציג הלה שיטה ומפתח לחלוקת מניות תנובה בין כלל חברי האגודה (להלן: "שיטת גדיש"). באסיפה כללית מיום 24/6/03 שהתקיימה באגודה ואשר נועדה לדון בדרך חלוקת מניות תנובה, נדחתה שורה של הצעות שהועלו על ידי חלק מהחברים, ונתקבלה בסופו של יום הצעת הנהלת האגודה בדבר החלוקה שנסמכת על שיטת גדיש (להלן ולפי העניין: "הצעת ההנהלה, צורפה כנספח ח לתובענה; "האסיפה הכללית", פרוטוקול האסיפה צורף כנספח ו לתובענה; ו"החלטת האסיפה הכללית", צורפה כנספח ז לתובענה). וזו לשון הצעת ההנהלה שנתקבלה כאמור: "א. עקרונות החלוקה כ-10% מיחידות ההשתתפות ישמשו רזרבה עד גמר כל הליך החלוקה בפועל וישמשו למקרים חריגים. מה שישאר מהרזרבה יחולק לפי עקרונות החלוקה המפורטים במסמך זה. 12.5% מיחידות ההשתתפות ועד לשווי של 35,000 ש"ח יחולק לכל 'יחידת משק' באגודה. הסכום יחולק למשקים הקיימים כיום באגודה. יחידת משק פירושה - משק אחד, הכולל משפחה אחת או יותר, כאמור. 8.82% מיחידות ההשתתפות יחולק בין המשקים ששיווקו תוצרת שאינה חלב (גם אם שיווקו חלב, הנ"ל יחולק בגין שיווק שאינו כולל חלב). יתרת יחידות ההשתתפות תוגדר כ'יחידות ההשתתפות בגין חלב' תחולק בין משקי החלב כדלקמן: תהיה חלוקה לארבעה עשורים, בכל עשור יתחלקו שווה כל היצרנים שהיו באותו עשור, בהתאם לאחוזים שנגבו באותו עשור לפי רשימות מתנובה. לפיכך החלוקה תהיה כדלקמן: א. משקי החלב שהיו פעילים בין אוקטובר 1953 לספטמבר 1963, יתחלקו ב-15.52% מתוך יחידות ההשתתפות בגין חלב. ב. משקי החלב שהיו פעילים בין אוקטובר 1963 לספטמבר 1973, יתחלקו ב-19.25% מתוך יחידות ההשתתפות בגין חלב. ג. משקי החלב שהיו פעילים בין אוקטובר 1973 לדצמבר 1983, יתחלקו ב-38.61% מתוך יחידות ההשתתפות בגין חלב. ד. משקי החלב שהיו פעילים בין ינואר 1984 לדצמבר 1983, יתחלקו ב-26.63% מתוך יחידות ההשתתפות בגין חלב." 3. לטענת המבקשים, חלוקת המניות על פי שיטת גדיש כפי שנקבע בהחלטת האסיפה הכללית אינה שוויונית - באשר היא מיטיבה עם הרפתנים יצרני החלב באגודה שעל פי חלוקה זו זוכים בנתח גדול במניות, ומרעה עם חברים אחרים באגודה שתרמו בדרכים אחרות לתועלתה. לגישתם של המבקשים, אין זה צודק והוגן שבאגודה שיתופית שעיקרון השוויון והבעלות המשותפת הם ביסוד מהותה והבסיס לקיומה, יחולקו זכויות - ובענייננו המניות - בצורה שאינה שוויונית ומבכרת קבוצה אחת של חברים על פני האחרות. לטענתם, כפי שחובות האגודה משותפים לכלל החברים - בין אם יש לחבר קשר להפסדים שנוצרו ובין אם לאו - כך גם הזכויות באגודה ובנכסיה. משכך ולנוכח החלטת האסיפה הכללית פנו המבקשים לבית המשפט בתובענה דנן, שבה הם עותרים למתן צו הצהרתי שלפיו החלטת האסיפה הכללית בעניין אופן חלוקת מניות תנובה לחברי האגודה היא בטלה; וכן למתן הצהרה שלפיה כל אחד מהחברים באגודה זכאי לחלק שווה במניות, על פי עקרון השוויון, קרי: "חלק אחד לחבר אחד". יוער בנקודה זו, כי ככל שיש התייחסות בפסק הדין לחלוקה לחברי האגודה, משמע חלוקה כמספר המשקים החקלאיים באגודה. המשיבה מצידה טוענת כי חלוקת המניות באופן לא שווה בין חברי האגודה, בהתאם לשיטת גדיש והחלטת האסיפה הכללית, משקפת את מידת השקעתם היחסית של החברים במניות תנובה - כל אחד לפי חלקו - באשר קרן ההון הייעודית של מניות תנובה, כפי שזו מופיעה במאזן האגודה, נוצרה מתוך ניכוי מתמורת תוצרת חברי האגודה בהתאם לפעילות שלהם ולא מרווחי האגודה. משכך, שיוך המניות באופן דיפרנציאלי לחברי האגודה משקף "שיוויון מהותי" בין חבריה; שיוך כזה הוא צודק והוגן ומהווה הבחנה רלוונטית ומותרת, באשר הוא מגשים ושומר על זכות הקניין של חברי האגודה שתרמו והשקיעו במידה שונה במניות. שיטת חלוקה זו אף מגלמת הטבה משמעותית למבקשים בנסיבות אלה, שכן אם תילקח בחשבון השקעתם של המבקשים ליצירת הערך ההוני של המניות, נמצא שחלקם במניות תנובה צריך היה להיות קטן מזה שנקבע בהחלטת האסיפה הכללית. אך ראשית דבר טוענת המשיבה להשתק ומניעות כלפי המבקשים משום שלא פעלו למניעת קבלת החלטת האסיפה הכללית, ולאחר שזו נתקבלה אף שיתפו פעולה בתהליך יישומה; ומכל מקום הם השתהו, לטענתה, בהגשת התובענה באופן שיש בו משום ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ופגיעה בציפייה הלגיטימית של האגודה וחבריה שלא להיתבע. 4. משהוגשה התובענה, בהמלצת בית המשפט פנו הצדדים להליך של גישור ואולם זה לא צלח. משכך, המשיכו המבקשים בהליכים, וביום 27/3/07 עתרו במסגרת התובענה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד המורה לאגודה להימנע מכל פעולה הקשורה בחלוקת רווחים הנובעים מהזכות של החברים במניות תנובה ומיישום רישום שיטת גדיש לעניין דרך החלוקה; וכן ביקשו כי יינתן צו מניעה זמני המונע מהאגודה עד להכרעה בתובענה להודיע לתנובה את כמות המניות שאותם מממשים חברי האגודה (בש"א 7373/07, להלן: "הבקשה" או "הבקשה לצו מניעה זמני"). הרקע לבקשה היה החלטה שנתקבלה בתנובה למימוש מניותיה כחלק מתהליך ההפרטה שבו היתה נתונה - החלטה שבעקבותיה פנתה תנובה לאגודות החברות בה וביניהן המשיבה, על מנת שיודיעו לה עד ליום 19/4/07 מהי כמות המניות אותם מבקשים חברי האגודה למכור. משכך, פנתה האגודה מצידה לחבריה וביניהם לכל אחד מהמבקשים, וביקשה לקבל את עמדתם עד ליום 29/3/07 בדבר מימוש מניות תנובה שעומדות לזכותם בהתאם לכמות שנקבעה לכל אחד מהם לפי שיטת גדיש. לטענת המבקשים, כפי שניתן לה ביטוי באותה בקשה, על פי הערכות לגבי שוויה של תנובה האגודה צפויה היתה לקבל כ-60 מיליון ₪ עבור מניות תנובה, וחלוקה שוויונית - כפי שהמבקשים טוענים לה - תזכה כל משק חקלאי בסכום של כ-600,000 ₪; בעוד שלפי שיטת גדיש והחלטת האסיפה הכללית, חלק מן החברים (החקלאים) יקבלו כ-100,000 ₪ בעוד שהחברים "המועדפים" כלשונם (הרפתנים) יקבלו כ-800,000 ₪ ויותר. בסופו של דבר ולאחר שמתוך רצון ליעל את הדיון הגיעו הצדדים להסכמה חלקית בבקשה - בהחלטה מנומקת מיום 29/11/07 קבעתי כי בשלב זה ומבחינת האיזון הראוי, האגודה תחלק לכל משק מתוך 94 המשקים החקלאיים שבאגודה את המניות או תמורתן כפי שנקבע בהחלטת האסיפה הכללית, אך לא יותר מאשר תמורה המתייחסת ל-1/94 מהמניות; שכן נתח כאמור יגיע בכל מקרה לחברי האגודה, בין על פי שיטת גדיש ובין אם תתקבל עמדת המבקשים בתובענה. באשר ליתרת המניות או תמורתן - קבעתי כי אלה יוחזקו בנאמנות בידי האגודה עד להכרעה בתובענה. דיון 5. מטעם המבקשים העידו המבקש מס' 1 מר שייקה גלעד (להלן: "גלעד"); והמבקש מס' 5 מר מאיר פישר (להלן: "פישר"), אשר נחקרו על תצהיריהם שניתנו כעדות ראשית; וכן נשמעה עדותו של רו"ח מיכאל אבן-דר שנחקר על חוות דעתו מיום 26/11/06 שסומנה ת/1 (להלן: "רו"ח אבן-דר"). מטעם המשיבה העיד מר אמיר כהן, חבר האגודה ומי שמשמש כיושב ראש ההנהלה של האגודה מסוף שנת 2002 (להלן: "כהן"), שנחקר על תצהירו שניתן כעדות ראשית; וכן נשמעה עדותו של רו"ח יוסף הורוביץ שנחקר על חוות דעתו מיום 23/3/06 שסומנה נ/1 וחוות דעת משלימה מיום 5/4/07 שסומנה נ/2 (להלן: "רו"ח הורוביץ"). אופן יצירת מניות תנובה ושיוכם 6. הפעילות של שיווק תוצרת חקלאית לתנובה באמצעות האגודה החלה עוד בשנת 1935, על כך אין מחלוקת. כפי שכבר נזכר, ההתחשבנות אל מול תנובה נעשתה כך שאת תמורת התוצרת של חברי האגודה, שהועברה על ידי האגודה לתנובה במרוכז, שילמה תנובה לאגודה - בהיות האגודה המשווקת של תוצרת חבריה - בניכוי עמלת שיווק ובניכוי סכום שגבתה עבור המניות שהאגודה החזיקה בתנובה. האגודה מצידה העבירה את התמורה לחברי האגודה המשווקים, כל אחד לפי חלקו. בפועל תנובה חייבה את האגודה בתמורת רכישת המניות בהתאם להיקף התוצרת החקלאית שחברי האגודה שיווקו באמצעות האגודה. האגודה מצידה חייבה בהתאם את חברי האגודה בחשבונם האישי, ומנגד זוכתה האגודה בדוחות הכספיים שלה תחת הכותרת "הון וקרנות". השקעת חברי האגודה במניות כאמור חוייבה כהשקעה פרטית ולא כהוצאה עסקית, ובגינה שילם החבר מס הכנסה. כך על פי עדותו של כהן אשר נתמכה בחוות דעתו של רו"ח הורוביץ ולא נסתרה (ראו: סעיף 87 לתצהיר כהן; סעיף 1(7) לחוות דעת רו"ח הורוביץ, נ/1). לטענת המשיבה, עדות לחיוב של חברי האגודה המשווקים בסכום הניכוי עבור מניות תנובה שנרשם בחשבונו של החבר כהשקעה פרטית, ניתן לראות ב"דפי החבר" החודשיים שהתנהלו על שם כל חבר שבהם פירוט הכנסות והוצאות פרטיות, תחת הכותרת "מניות תנובה". כדוגמא הפנתה המשיבה לדפי חבר של שלושה מחברי האגודה לחודש יוני 1982, שלכל אחד מהם בוצעה הפחתה בשיעור שונה בגין השקעה זו (נספחים טו/1-טו/3 לתשובת האגודה לתובענה). אמנם כפי שציינו המבקשים מדובר במסמכים בודדים בעוד אשר עסקינן בשיווק תוצרת חקלאית לתנובה במשך עשרות שנים, ואולם הוברר וגם המשיבה מודה כי אין בידיה ובידי החברים באגודה רישום ותיעוד מסודר של דפי חבר שבהם ניתן ביטוי להתחשבנות כאמור. אך עם זאת העיד רו"ח הורוביץ, שהתרשמתי ממקצועיותו ומאמינותו, כי מהיכרותו את אופן הרישום בגופים כדוגמת האגודה, דפי החבר שהוצגו מעידים על הכלל (עמ' 41 ש' 6 עד עמ' 42 ש' 1). נמצא, ולמעשה גם המבקשים אינם מתכחשים לכך (ראו סעיף 6 לתצהיר גלעד), כי במהלך השנים האגודה "גבתה" מחבריה סכומי כסף שונים עבור מניות תנובה, שכן אלה חושבו על ידי תנובה - ובהתאם גם על ידי האגודה - באחוזים מהתוצרת ששווקה על ידי כל חבר. לשון אחר - מימון ההשקעות במניות תנובה באמצעות האגודה נעשה על ידי ניכוי (באחוזים) מתמורות תוצרת החברים המשווקים ולא מרווחי האגודה. בשנת 1999, כאמור לעיל, החליטה תנובה על הליך של שיוך המניות לאגודות החברות בה, וביניהן המשיבה. המנגנון שקבעה היה כזה שמחצית מסך כל המניות שהקצתה תנובה חולק באופן שווה לכל אחת מהאגודות ואילו המחצית האחרת באופן יחסי למידת ההשקעה, קרי: כפונקציה של הפעילות השיווקית של האגודות למיניהן. עמדת המשיבה היא, כי מאחר שחברי האגודה השקיעו בשיעור שונה זה מזה במניות תנובה, אך ראוי שגם המניות יחולקו ביניהם באופן דיפרנציאלי שלוקח בחשבון את מידת השקעתם. 7. המבקשים מצידם טוענים כי לא ניתן כלל לבצע חלוקה המתייחסת למידת השקעתו של כל אחד מחברי האגודה במניות, בהיעדר תיעוד מתאים ומאחר שהאגודה לא ניהלה רישום אישי ביחס להשתתפות חבריה בהון האגודה - שמניות תנובה הן חלק ממנו; ומשכך, כלשונם, "אין מנוס" מלחלק את מניות תנובה בצורה שוויונית בין כל החברים באגודה. בהמשך וכחיזוק לטענתם, מפנים המבקשים לאופן הרישום בדוחות הכספיים של המשיבה. כך, עיון במאזן לשנת 1988 מגלה לטענתם כי מניות האגודה בתנובה רשומות בצד הנכסים ולא בצד ההון והתחייבויות, שם מופיעים סכומים שבהם חוייבו החברים; ומשמע שמדובר בנכס של האגודה שאין לאף אחד מחברי האגודה זכות עודפת לגביו ומשכך מתחייבת חלוקה שווה של המניות בין כלל המשקים החקלאיים שבבעלות חברי האגודה. לא זאת בלבד, אלא שרק במאזן שנת 1988 היתה לראשונה התייחסות מפורשת בדוח הכספי של האגודה לקרן הון ייעודית למימון מניות תנובה, שעד אז נכללו מניות תנובה בהון האגודה; ואין להבין זאת לטענת המבקשים אלא שהאגודה עצמה בדוחות הכספיים שלה שייכה את קרן ההון להון האגודה. ואמנם מעדויות רואי החשבון, שניהם כאחד, עולה כי קיים קושי להסביר את הרישומים במאזני החברה, כאשר יוער כי בפני בית משפט הוצגו שלושה מאזנים - מאזן לשנת 1987 (סומן ת/2), מאזן לשנת 1988 (צורף כנספח 3 לחוות דעת רו"ח הורוביץ נ/1) ומאזן לשנת 1991 (סומן ת/3). עם זאת ניתן להבין מעדותו של רו"ח אבן-דר וכך גם מעדותו של רו"ח הורוביץ, כי נודעת חשיבות לדין וחשבון המבקר מטעם ברית פיקוח לקואופורציה החקלאית העובדת בע"מ - שפיקחה בין היתר על אגודות שיתופיות - כפי שמופיע במאזנים, אשר בסעיף 3 שבו נרשמה הערה שלפיה: "האגודה לא ניהלה רישום אישי להשתתפות חבריה בהון האגודה ולפיכך לא נקבעה בפועל השתתפותו של כל חבר", ובהמשך נאמר "לפי מיטב ידיעתנו ובכפיפות לאמור בהערה 3 דלעיל, התנהלו עסקי האגודה בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה, תקנון האגודה והחלטות רשויותיה" (ההדגשה שלי - ע.ב.). כך נרשם בדוח המבקר במאזן לשנת 1987 ובאופן דומה גם בשני המאזנים האחרים שהוצגו. זאת ועוד - במאזן לשנת 1988 נרשם ביאור לסעיף "השתתפות החברים בהון האגודה" ו"קרנות", כאשר נמצא בביאור את פירוט הקרנות וביניהן "קרן למימון מניות תנובה" וכן את ההערות כדלקמן: "1. אין סימוכין בתקנות האגודה (או החלטות האסיפה הכללית) לקביעת סכום ההשתתפות של כל חבר בהון האגודה. 2. לא ניתן לקבוע את חלקו של כל חבר בהון, מאחר שאין פרטים מלאים על כך בספרי האגודה". ביאור בנוסח דומה נמצא גם במאזן לשנת 1991. 8. בחוות דעתו התייחס רו"ח הורוביץ להערות אלה בקובעו: "בעניין פירוט השקעות החברים בקרן ההון, ההיזקקות לביאור נועדה למעשה להמחיש כי מדובר בקרן הון חברים (להבדיל מקרן הון אגודה), שנוצרה מחיוב חברים עפ"י שיווק תוצרתם, שאחרת לא היה צורך בהערה זו. המדובר בהערת גילוי העובדה הנ"ל" (סעיף 4 (3) לחוות הדעת נ/2). וכאשר נשאל רו"ח אבן-דר מדוע היה צורך בהערות אלה אם כעמדת המבקשים מדובר בקרן הון אגודה ולא בקרן הון חברים, השיב כי אין לו תשובה (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 2-6). עמדתו של רו"ח הורוביץ מקובלת עלי ומתיישבת עם העובדות כפי שנתבררו בפניי - כאשר אציין שככלל על פי התרשמותי מן העדויות ומחוות הדעת, אני מעדיפה את עדותו וחוות דעתו על פני עדותו וחוות דעתו של רו"ח אבן-דר. יוער בנקודה זו כי טענת המבקשים, שלפיה התשלום בפועל של חברי האגודה לקרן הון מניות תנובה למעשה "הוחזר" להם במסגרת "מחיר המטרה" ששולם להם עבור תוצרתם, נטענה בלא כל ביסוס. ודוק: ככל שניתן להבין מן העדויות "מחיר המטרה" הוא המחיר ששולם ליצרני החלב הגולמי במסגרת מכסות חלב וסובסידיות שקבעה הממשלה; ואולם לא הונחה כל תשתית עובדתית או ראייתית שיש בה כדי לקשור בין "מחיר המטרה" לבין קרן הון ייעודית להשקעה במניות תנובה שמומנה על ידי חברי האגודה כפונקציה של היקף השיווק בפועל של תוצרתם, ומשכך בסכום שונה על ידי כל אחד מהם (ראו: סעיף 2(5) - 2(8) לחוות דעתו המשלימה של רו"ח הורוביץ נ/2). טענה נוספת שבפי המבקשים היא כי חברי האגודה כולם נשאו תמיד בחובות האגודה באופן שוויוני במהלך השנים, וכי גם מטעם זה יש לחלק את מניות תנובה באופן שווה בין חברי האגודה. אלא שטענה זו לא הוכחה, ואף הוכחשה על ידי המשיבה שמצידה עמדה על כך שחבריה חויבו (וגם זוכו) למעשה בפעילות השוטפת של הענף החקלאי שאליו השתייכו ובה בלבד, כאשר היתה הפרדה מוחלטת בין הענפים השונים (סעיפים 49, 50 ו-82 לתצהיר כהן). 9. המסקנה המתבקשת מן האמור בפרק זה של פסק הדין היא כי במשך השנים האגודה גבתה מחבריה - על דרך ניכוי מתמורת תוצרתם וחיובם באופן אישי - סכומי כסף שונים עבור מניות תנובה בהתאם לתוצרת ששווקה לתנובה על ידי כל משק חקלאי באמצעות האגודה; ונמצא שקיימת זיקה בין מניות תנובה לבין התרומה של כל משק חקלאי במהלך השנים לקרן ההון המיועדת להשקעה במניות אלה. התנהלות המבקשים 10. המשיבה טוענת כאמור להשתק ומניעות כלפי המבקשים משום שלא פעלו למניעת קבלת החלטת האסיפה הכללית ולאחר שזו נתקבלה אף שיתפו פעולה בתהליך יישומה, ומכל מקום השתהו בהגשת התובענה באופן שיש בו משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט. לבחינת טענות אלה, מן הראוי לפרט את השתלשלות האירועים הרלוונטיים שקדמו לקבלת ההחלטה ולאחריה. בשלהי שנת 2002, כאשר כבר היה ידוע שתנובה נמצאת בתהליך שלקראת הפרטה לאחר שביצעה זה מכבר שיוך של המניות לאגודות החברות בה, ביקשה האגודה מצידה לחלק בין חבריה את מניות תנובה שהחזיקה בנאמנות עבורם. כדי לקדם עניין זה הזמינה האגודה את חבריה למפגש ביום 8/12/02 באמצעות דף חבר שחולק להם ביום 29/11/02, שצורף לו מסמך ובו סקירה תמציתית לקראת המפגש בנוגע לשיוך מניות תנובה לחברי האגודה (הדף לחבר בצירוף הסקירה צורפו כנספחים ג ו-ד לתשובה לתובענה - להלן: "הדף לחבר"). בדף לחבר נאמר בין היתר כי נושא חלוקת מניות תנובה בין חברי האגודה כרוך בבירור סוגיות כבדות משקל - וביניהן שאלות מיסוי, סוגיות משפטיות ושאלת "הצדק החלוקתי" הפנימי, וכי מטרת המפגש היא להציג את הנושא בכללותו ולשמוע את דעות החברים. כן צוין בדף לחבר כי האגודה ביקשה מגדיש ללוות את האגודה בתהליך כולו, ומשכך הוא יטול חלק במפגש שבו יתן סקירה כללית בנושא וישיב לשאלות החברים; וכך אומנם היה. 11. ביום 12/6/03 קיימה האוגדה אסיפה כללית שאליה זומנו חברי האגודה כשעל סדר היום "מניות תנובה". בסיומה של אסיפה זו הוחלט ליתן לחברים שהות לחשוב על הנושא, וכי החלטה לגופו של עניין תתקבל באסיפה נמשכת (פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 12/6/03 צורף כנספח ה לתשובה לתובענה). האסיפה "הנמשכת" זומנה ליום 24/6/03 - היא האסיפה הכללית כהגדרתה לעיל. ביום 16/6/03, טרם קיומה של האסיפה הכללית, הפיצה האגודה לחבריה את הצעת ההנהלה בנוגע לאופן חלוקת המניות (צורפה כנספח ז לתובענה), שבה פירוט עקרונות החלוקה כפי שצוטטו בסעיף 2 לעיל וכן פירוט הליך קביעת שיוך המניות לחברים כדלקמן: "1. ההנהלה תכין רשימת עבודות אשר תכלול את רשימת המשקים ופעילותם בתקופות השונות ובענפים השונים. 2. החברים יתייחסו לרשימה ויהיו זכאים להגיש השגות ו/או ערער לממצאים ברשימה המתייחסים אליהם תוך חודש ימים מיום פרסומה (אם יוגשו ערערים כלשהם ויתקבל מי מהם, אז עשוי כמובן לחול שינוי מסויים בקביעת מספר יחידות ההשתתפות שצוין לעיל). 3. כל הנתונים לרבות השגות וערערים יועברו למר יעקב גדיש שימונה ע"י באר טוביה לבורר מכריע, אשר יחליט ויכריע בכל ההשגות והערערים שיובאו בפניו. 4. בסוף ההליך גדיש יפיק מסמך המגדיר את חלק יחידות ההשתתפות שיגיעו לכל אחד מהזכאים מתוך כלל יחידות ההשתתפות (להלן: 'מסמך גדיש')." ביום 24/6/03 אכן נתקיימה האסיפה הכללית שאליה זומנו כל חברי האגודה, שבה נתקבלה בסופו של יום הצעת ההנהלה לעניין חלוקת המניות לאחר שנדחו הצעות אחרות שהועלו באותה אסיפה. 12. בהמשך להחלטת האסיפה הכללית, במכתב מיום 17/8/03 המופנה מאת האגודה לחבריה, נתבקש כל אחד מהחברים באגודה לציין את השנים שבהן שיווק המשק שלו תוצרת לתנובה בין השנים 1954 - 1999 על פי פירוט שבטבלה שבאותו מכתב. כן צוין שם כי "בהתאם להחלטת האסיפה, פירוט זה יועבר ליעקב גדיש, אשר יתרגם את הנתונים למניות" (העתק המכתב צורף כנספח ח לתשובת האגודה). ואמנם, חברי האגודה מילאו את הפרטים כפי שנתבקשו על גבי הטבלה במכתבים שהופנו אליהם והעבירו אותם חזרה לאגודה; וכך עשו גם המבקשים בצירוף חתימתם בשולי המכתב שהופנה לכל אחד מהם (להלן: "הצהרות המבקשים, צורפו כנספחים ט/1 - ט/7 לתשובת האגודה לתובענה). לאחר קבלת הצהרות המבקשים ועל פי עקרונות החלוקה כפי שנקבעו בהחלטת האסיפה הכללית, קבע גדיש את חלקו של כל אחד מהמשקים החקלאיים במניות תנובה, ובהתאם שלח הודעה לכל אחד מהחברים באגודה ובהם המבקשים (ההודעות שנשלחו למבקשות צורפו כנספחים י/1 - י/7 לתשובה לתובענה). בעקבות ההודעות ששלח גדיש כאמור, המבקש מס' 2 מר רועי יעקובי פנה לגדיש במכתב מיום 11/2/04 שהוכתר "ערעור" ובו ביקש כי יועבר אליו החומר הרלוונטי לצורך "בדיקה עצמאית" של חישוב חלקו במניות; וזה אמנם הומצא לו במצורף למכתבו של גדיש מיום 23/2/04 (המכתבים צורפו כנספחים יז ו- יח לתשובת המשיבה). גם מבקש מס' 5, פישר, הגיש ערעור לגדיש אשר נדחה על ידי גדיש כ"בורר מכריע" במכתב מיום 23/2/04 (צורף כנספח יט לתשובת המשיבה). 13. להשתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל ניתן ביטוי מפורש בתצהירו של כהן (ראו סעיפים 16 - 23 לתצהיר), היא נתמכת במסמכים והמבקשים גם לא חלקו עליה. עם זאת, לטענת המבקשים, מאז קבלת החלטת האסיפה הכללית נוהלו מגעים בינם לבין הנהלת האגודה בניסיון לשנות את נוסח ההחלטה שלטענתם קיפחה אותם ואולם הם נדחו בלך ושוב. פישר, לדבריו, אף נתקל בנימה מאיימת מאת כהן כאשר טען שקופח - טענה שהוכחשה על ידי כהן, ואומר כבר כעת לעניין זה כי לא שוכנעתי שאמנם אוים. עדות לפניות של המבקשים לאגודה שבהן הביעו טרוניה על החלטת האסיפה הכללית ויישומה בחלוקת המניות כפי שנקבעה על ידי גדיש, נמצא לראשונה במכתבם מיום 8/3/04 ובתכתובת שבין הצדדים בעקבות מכתב זה שהאחרון שבהם הוא מיום 24/8/04 (ראו נספחים י - יח לתובענה), וזמן קצר לאחריו הוגשה התובענה. המבקשים לא הביאו כל תימוכין לכך שקודם לפניות אלה שבכתב הם קבלו בפני הנהלת האגודה בעניין החלטת האסיפה הכללית וחלוקת המניות בעקבותיה, וכל התנהלותם כפי שפורטה לעיל מלמדת דווקא שהשלימו עם החלטת האסיפה הכללית ואף עם דרך יישומה. הוברר כי לאורך כל תהליך שיוך מניות תנובה לחברי האגודה, שיתפה האגודה את החברים במהלכיה וכוונתה לחלק את המניות על פי "מפתח" שייקבע בסיועו של גדיש - כך כבר בפניה בדף לחבר בדצמבר 2002, עבור באסיפות הכלליות שהתקיימו ביוני 2003, ועד לפניית האגודה במכתבים לחבריה למלא בטבלה את פרטי התוצרת ששווקה על ידם לתנובה במשך השנים; כאשר המבקשים בהיענותם לפניות האגודה שיתפו פעולה עם התהליך ולא הביעו כל מחאה בעניין זה, אף לא במקום המיועד ל"הערות" על גבי הצהרות המבקשים שהוחזרו על ידם לאגודה לאחר מילוי הפרטים כפי שנתבקשו. אין זאת אלא שרק לאחר מכן, כאשר קבע גדיש את חלוקת המניות בפועל בין חברי האגודה כפי שהוסמך לעשות בהחלטת האסיפה הכללית, הנתח שהוקצה למבקשים לא נשא חן בעיניהם. ואולם חרף התנהלות המבקשים כפי שפורט לעיל וגם אם השתהו בהגשת התובענה - לא הייתי דוחה את התובענה בשל כך בלבד; שכן השאלה המרכזית שיש לבררה היא אם נפל פגם בקבלת החלטת האסיפה הכללית המחייב את ביטולה, כבקשת המבקשים. התערבות בהחלטת האסיפה הכללית 14. טרם שאפנה לברר אם יש מקום לבטל את החלטת האסיפה הכללית, כעתירתם של המבקשים, חשוב להבהיר בהקשר זה כי אך ורק על תוכנה של החלטה זו מלינים המבקשים - ואין כל טענה מצידם, וממילא גם לא הוכח, כי כינוסה של האסיפה הכללית או האופן שבו התקבלה ההחלטה היו שלא כדין או בניגוד להוראות תקנון האגודה. אמנם נטען על ידי המבקשים כי החלטת האסיפה הכללית נגועה בחוסר תום לב מצד חברי הנהלת האגודה וכן שנתקבלה בשרירותיות, אך טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ואף לא נעשה ניסיון ממשי להוכיחן. על פי ההלכה הנוהגת, החלטות של אסיפה כללית שנתקבלו כדין במהלך הרגיל של ניהול עסקי החברה נהנות מ- "חזקת תקינות", ועל כן התערבות בהחלטות אלה תיעשה במקרים חריגים בלבד: "הכלל הוא שאין בית-המשפט מתערב בהחלטות אסיפה כללית של חברה ועל אחת כמה וכמה בהחלטות ההנהלה ושיקול-דעתה. כלל זה היה מרחיק לכת ונוקשה בעבר הרחוק, אבל במשך הזמן נקבעו לו סייגים יותר ויותר, ובית-המשפט יכול להתערב כאשר יש בהחלטה של אסיפה כללית של בעלי מניות עושק המיעוט על-ידי הרוב, וכן התפתח הכלל של התערבות גם בהחלטות ההנהלה כאשר החלטות אלה נתקבלו לא בתום-לב במהלך הרגיל של עסקי החברה, אלא על-מנת להיטיב עם חלק מבעלי המניות על חשבון אחרים." [ע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281, 286-287 (1978); כן ראו: ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדש תוכנה בע"מ, פ"ד נב(5) 673, 700-701 (1998)]. הלכה דומה נקבעה גם בנוגע להחלטות טריבונלים פנימיים של גופים כדוגמת אגודות שיתופיות: "ניתן לסכם ולומר, כי לפי הגישה המסורתית, לא יתערב בית המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של ארגונים וולונטריים, אלא במקרים חריגים. המקרים הטיפוסיים בהם יתערב בית המשפט יהיו חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. מקרים חריגים נוספים, לא ניתן להגדירם מראש, והם ייקבעו ממקרה למקרה. יחד עם זאת, ברור כי הכלל הוא אי התערבות ואילו ההתערבות היא החריג." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, ]. יחד עם זאת, בע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים , הובהר כי פגיעה בזכויות יסוד של מי מחברי האגודה השיתופית עשויה לשמש עילה להתערבות בית המשפט בהחלטות האסיפה הכללית של אותה אגודה: "כעקרון, יש לנהוג בריסון ואיפוק בהפעלת הביקורת השיפוטית. התערבות שיפוטית מופרזת בהחלטות האסיפה הכללית, או בכוחה של האסיפה הכללית להטיל סנקציות על חברי קיבוץ בגין אי-ציות להחלטותיה או הפרת אורחות חיי הקיבוץ, מכרסמת בכוחו של הקולקטיב הקיבוצי כלפי חבריו, כוח שבלעדיו לא ניתן לקיים חיים במסגרת השיתופית המתוחמת על-ידי הדין ועל-ידי תקנון הקיבוץ. ...עם זאת, ככל שפגיעתה של ההחלטה בחבר קשה יותר וככל שהיא פוגעת בזכויות הראויות להגנה ובמיוחד בזכויות יסוד, כך יטה בית המשפט להרחיב את היקף הביקורת שיפעיל. (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים, ]. 15. בענייננו טוענים המבקשים, כי החלטת האסיפה הכללית פוגעת בעקרון השוויון בין חברי האגודה - שהוא עקרון על שממנו יונקת האגודה השיתופית את חיותה - ועל כן שומה על בית המשפט להתערב בהחלטה זו ולשנותה. בית המשפט העליון התייחס לאופייה של האגודה השיתופית: "האגודה השיתופית, שבבסיסה עומד העיקרון הקואופרטיבי, היא אחד מחמשת התאגידים בתחום המשפט הפרטי (ארבעת האחרים הינם חברה, שותפות, עמותה ואגודה עותמאנית, האמורה להיות מוחלפת על-ידי העמותה על-פי סעיף 68 לחוק העמותות, התש"ם-1980). האגודה מבקשת 'לאגד חברים בעלי מקצוע או מעמד דומה כדי לשפר את מצבם הכלכלי על-ידי פעולות משותפות עבור חברים' (בג"ץ 77/69 שדה צבי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' רשת האגודות השיתופיות, פ"ד כד(1) 269, בעמ' 276). היא מבוססת על קשר אישי בין החברים ומבקשת לקיים שיתוף או עזרה הדדית בין חבריה, להשגת יתרונות כלכליים ואחרים עבורם, במסגרת קיבוץ, מושב עובדים, מושב שיתופי, כפר שיתופי וכו' (ע"א 524/88 "פרי העמק" נ' שדה יעקב, פ"ד מה(4) 529, 544)." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ]. אין חולק כי עקרון השוויון הוא מאבני היסוד של רעיון הקואופרטיב: "האגודה השיתופית שואפת, על כן, 'לשוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקות לחברים' (ד. לוין, המנהל והניהול בחברה ובאגודה השיתופית 196 (1971)). היא מבוססת על קשר אישי בין החברים. היא מבקשת לקיים עזרה הדדית בין חבריה. עקרון הקואופרציה הוא העומד ביסוד היחסים הפנימיים שבין החברים ובינם לבין האגודה. 'מושב עובדים הוא צורת חיים המושתתת על עקרונות השוויון, העזרה והאחריות ההדדית, וקיום חיים ושירותים לטובת כלל החברים' (השופט ברנזון בע"א 84/64 בית חנניה בע"מ נ. פרידמן, פ"ד יח 20, 28). התופעה הקואופרטיבית היא חלק מהמפעל הציוני. האגודה השיתופית בקשה לעצב בארץ חברה חדשה ואדם חדש. חברה המבוססת על שיתוף, עזרה הדדית ושוויון. לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי, הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529, 544-545 (1991); להלן: "פרשת פרי העמק"]. ואולם באותו עניין עמד בית המשפט העליון על כך שעל אף כל האמור לעיל, רעיון הקואופורציה לא בא לשלול מהפרט - הוא חבר האגודה השיתופית - את קנייננו האישי: "גם אם האגודה השיתופית מבוססת על קואופרציה ולא על קפיטליזם, היא חייבת לכבד את האוטונומיה של היחיד ואת רכושו. קואופרציה אינה מבוססת על הלאמת רכוש הפרט, ואינה נשענת על כוח הרוב, בניגוד לדעת היחיד, להפקיע את רכושו של הפרט. הקואופרציה יונקת חיותה מהרצון להדדיות, לעזרה ולשוויון באותו תחום רחב שבמסגרתו פועל השיתוף. תחום זה אינו משתרע על כלל הקיום האישי, ואינו מטשטש את ההבחנה בין רכוש האגודה ונכסיה לבין רכוש הפרט-חבר האגודה ונכסיו. ... הקשר האישי ורווחת הכלל מתבצעים כולם במסגרת האגודה השיתופית ונכסיה. אין הם פולשים - בהעדר הסכמה לכך - לתחום הקניין הפרטי של החבר, שכן זאת יש לזכור: אגודה שיתופית מאגדת חברים בעלי אינטרס כלכלי משותף. אין להניח כי בשמו של אינטרס זה ניתן לרדת לנכסיו הפרטיים של החבר, תוך טשטוש הקו המפריד הברור בין השניים." (ההדגשה שלי - ע.ב.) (פרשת פרי העמק, שם, בעמ' 545-546). 16. כפי שהוברר, חברי האגודה השתתפו ברכישת מניות תנובה כפונקציה של היקף שיווק תוצרתם באמצעות האגודה לתנובה, ומשכך תרומת כל אחד מהם לרכישת המניות מטבע הדברים היא שונה והם אף חויבו בהתאם בגין המניות. במצב דברים זה חלוקה דיפרנציאלית של מניות תנובה יש בה כדי לגלם שוני זה, ועל פניה אינה בגדר הפלייה פסולה כי אם הבחנה מותרת המשמרת את קניינם האישי של חברי האגודה; שכן הוכח כי קיימת זיקה בין יצירת מניות תנובה לבין ההשקעה של חברי האגודה במניות במרוצת השנים. בהעדר תיעוד מספק בידי האגודה בעניין זה, בשיקול דעת ובמחשבה, ובסיוע איש מקצוע הבקיא בתחום, גדיש, ותוך שיתוף חברי האגודה בתהליך - נקבעה נוסחה לביצוע החלוקה שאומצה בהחלטת האסיפה הכללית ויישומה הוטל על גדיש בסופו של יום. חזקה על גדיש שעשה מלאכתו נאמנה ואין טענה שהיה דופי בהתנהלותו. השאלה איננה אם הנוסחה היא טובה או אם ניתן היה להחליט על נוסחה טובה הימנה, אלא אם שומה היה על האגודה לקבוע חלוקה שווה של המניות בין חברי האגודה, כטענת המבקשים; ובנסיבות כפי שנתבררו בפניי יש להשיב על כך בשלילה. יוער לבסוף כי בתצהירו טוען גלעד בשם האגודה כי "ידוע כי ערך מניותיה של תנובה גדל במשך השנים בצורה מדהימה וזאת ללא כל קשר ליצרני החלב, אלא למוניטין של חברת תנובה, פרסום וכיוצ"ב. לפיכך הערך הכספי שמחולק היום לבעלי המניות אינו מבטא את ההשקעה של החברים בתנובה אלא את ערך השוק של מניות תנובה" (סעיף 19 לתצהיר). אלא שבכך נתפס גלעד ונתפסו המבקשים לכלל טעות בקונספציה - שכן השקעה הונית, מטבע הדברים יש שערכה עולה ויש שהוא יורד, ואף בלא כל יחס להשקעה, לכאן או לכאן. העובדה שבמקרה זה ערך המניות של תנובה נסק אמנם היא שעמדה מאחורי אכזבתם של המבקשים מנתח המניות שהוקצה להם והגשת התובענה, אך אין בה כדי להשליך על תקפות החלטת האסיפה הכללית ועל האפשרות להתערב בה. סוף דבר 17. התוצאה היא שהתובענה נדחית וצו המניעה הזמני בטל. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. דיני חברותאסיפה כללית