ביטול הענקה פשיטת רגל

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הענקה פשיטת רגל: בפני בקשת נאמן עזבון, המנוהל לפי דיני פשיטת רגל, להכריז על ביטול הענקה שביצע המנוח לטובת שתיים מבנותיו, המשיבות 3-4. הבקשה מתייחסת לסך של 659,000 ₪, אשר הועבר לבנותיו של המנוח ביום 4.8.05 (להלן: "ההעברה"). 1. העובדות הרלוונטיות והרקע לבקשה המנוח, שלמה זקס ז"ל, היה נשוי למבקשת, מלכה זקס, מאז שנת 1947. לשניים שלוש בנות - המשיבות 3-4, ובת נוספת, היא המשיבה 1, הנשואה למשיב 2. למבקשת בת נוספת מנישואים קודמים, בשם חנה. בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 4.4.05 (תמ"ש 16230/98, להלן: "פסק הדין"), בעניין סדרת סכסוכים כספיים בין בני המשפחה (בין היתר, על רקע התדרדרות ביחסי המנוח והמבקשת), נקבע כי המבקשת זכאית לקבל מהמנוח סך של 174,500 ₪ וסך נוסף של 17,500$ לפי שערם ביום הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עוד נקבע בפסק הדין כי הבת אורית ובעלה, המשיב 2, הנם בעלי זכות בלתי הדירה לשימוש בבית ובמחסנים המצויים במשק המשפחה בעין-ורד. בעקבות פסק הדין פתחה המבקשת תיק הוצאה לפועל לגביית החוב הפסוק, אולם החוב לא שולם. ביום 12.4.07 הגישה המבקשת בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לעזבון המנוח, בגין אי-תשלום החוב הפסוק על פי פסק הדין. התראה כאמור הוצאה ביום 15.4.07 על ידי בית משפט זה. ביום 26.4.07 הגישה המשיבה 1 התנגדות להתראת פשיטת הרגל. בהחלטה שניתנה ביום 5.6.07 נקבע, כי המועדים החל מאותו יום ועד למתן ההחלטה בעניין ההתנגדות, לא יימנו לעניין המועדים הרלוונטיים בפקודת פשיטת הרגל. ביום 22.1.08 ניתנה החלטה בה נקבע כי ההליך ינוהל בדרך שנקבעה לפי סעיף 202 לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "ההחלטה"). ביום 17.2.08 הגישה המבקשת בקשה מתוקנת למתן צו לניהול העיזבון לפי דיני פשיטת רגל. צו כאמור ניתן ביום 27.5.08, וביום 29.7.08 מונה נאמן לעיזבון. 2. בקשת הנאמן הנאמן עתר, מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), לביטול העברת סך של 659,000 ₪ מהמנוח למשיבות 3-4, ביום 4.8.05. על מועד ההעברה למד הנאמן, בין היתר, מתצהיריהן של המשיבות 3-4 עצמן, שצורפו לתגובתן לבקשה למתן צו ניהול עזבון לפי פקודת פשיטת הרגל (להלן: "תצהירי המשיבות"). לטענת הנאמן, ההעברה בוצעה בסמוך מאוד למתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, דבר המעיד כי היא בוצעה לשם הברחת כספי המנוח מידיה של המבקשת; ואילו המשיבות 3-4 לא סיפקו הסבר מניח את הדעת באשר לסיבות שהובילו לביצועה. הנאמן טען כי המשיבות 3-4 לא הרימו את הנטל הנדרש על פי סעיף 96(ב), להוכחת כושר פרעונו של המנוח בעת ההעברה. המשיבות 3-4 לא הציגו כל ראיה פוזיטיבית לעניין זה, מלבד השערות בדבר "שתי דירות בתל מונד", ביחס אליהן לא הובאו כל נתונים ברי אימות, או "דירה בנתניה" שגם לגביה לא ניתנו כל פרטים מזהים; כאשר נכסים אלה כלל לא הוזכרו בתצהיריהן של המשיבות 3-4. באשר לזכויותיו של המנוח במשק המצוי במושב עין-ורד, הרי שנוכח קביעת בית המשפט לפיה למשיבים 1-2 מוקנית זכות שימוש בלתי הדירה בבית ובמחסנים המצויים בשטח המשק, לא ניתן לראות בנכס במושב עין ורד כנכס באמצעותו יכלה המבקשת להיפרע מחובו של המנוח כלפיה. ביחס לטענת המשיבות 3-4, לפיה היוותה ההענקה האמורה חלק מרצף של הענקות קודמות, טען הנאמן כי ההענקה הנדונה שונה בהיקפה ובמהותה מן ההענקות הקודמות, כך שאינן רלוונטיות לעניינה. עוד ציין הנאמן, כי ההענקה הראשונה אליה התייחסו המשיבות, בסכום של 140,000 ₪ בשנת 1998, ממילא הוגדרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה כהעברה "נגועה בחוסר תום לב ויש להתעלם ממנה", שכן בוצעה פחות מחודש ימים לפני הגשת התביעה על ידי המנוח לבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת הגישה את תגובתה בעניין, במסגרתה תמכה בבקשת הנאמן על הטיעונים המפורטים בה. המבקשת הוסיפה, כי נוכח מועד הגשת הבקשה המתוקנת לניהול העזבון ע"פ דיני פשיטת הרגל (17.2.08), ובחישוב עצירת המועדים שנקבעה בהחלטה מיום 5.6.07, הרי שיש לראות את ההענקה ככזו שהתבצעה בתוך שנתיים לפני מועד תחילת פשיטת הרגל, כך שיש לבטלה מכוח סעיף 96(א) לפקודה. במצב זה, כלל אין צורך להידרש לשאלת יכולת הפרעון של המנוח במועד האמור. הכנ"ר הגיש אף הוא את עמדתו בעניין, לפיה הוא תומך בבקשת הנאמן לביטול ההענקה האמורה. 3. טענות המשיבות 3-4 לטענת המשיבות, בעת העברת הכספים היה המנוח כשר לפרעון כל חובותיו, שכן באותה העת עדיין היו בידיו כספים מספיקים לכיסוי החוב למבקשת. המשיבות טענו, כי כך אף נאמר לנאמן בחקירתו על ידי המבקשת עצמה, אשר הודתה כי "שמעתי אח"כ שיש לו שתי דירות בתל מונד". מסקנתן זו התבססה על ידיעת המשיבות לפיה למנוח היו ככל הנראה שתי דירות בתל מונד, ודירה נוספת בנתניה אשר נמכרה עוד בחייו. לטענת המשיבות, הסכום בסך 659,000 ₪ שביטולו העברתו מתבקש, לא היה סכום אחד אלא הורכב בפועל מארבע העברות שונות. העברת הכספים נעשתה עקב היותן של המשיבות בנותיו של המנוח, איתן ביקש להיטיב באופן "רגיל" לחלוטין, כפי שסביר ומצופה מאב להיטיב עם בנותיו. המשיבות טענו כי ההעברה הנדונה הנה העברה אחת בלבד מתוך רצף העברות והענקות, אותן ביצע המנוח לטובת בנותיו לאורך השנים. כך, העביר המנוח סך של 140,000 ₪ בשנת 1998, וכן סך של 15,000 ₪ וסך נוסף של 44,000 ₪ בשנת 2002. להענקות אלה יש להתייחס כמקשה אחת כוללת. העברות אלו בוצעו לאחר שהמנוח החל להעביר את זכויותיו במשק בעין-ורד לבתו אורית ולמשפחתה, לשם יצירת איזון בינה ובין בנותיו האחרות. ההעברות החלו בשנת 1977, עם תחילת הליכי ההענקות לבת אורית, באמצעות תצהיר העברה ללא תמורה של המשק לבת אורית ולבעלה. לו היה המנוח מעוניין להסתיר את כספיו מהמבקשת, הרי שיכול היה לפעול להעברתם לכל גורם חיצוני שהוא, במקום בו יהא קשה לאתרם. עוד טענו המשיבות, כי אין במקרה זה "אירוע קריסה" אליו ניתן להתייחס לצורך בחינת מועדי ההענקות. לטענת המשיבות, אין בדו"ח הנאמן כדי לבסס את רמת הזדון הנדרשת מצידם של המנוח או בנותיו, על מנת להביא לביטול ההענקות מהיותן מעשה מרמה. הענקות המנוח נעשו, לטענתן, בתום לב ובטרם נתגלעו הסכסוכים המשפטיים בינו לבין המבקשת. כטענה חלופית, טענו המשיבים כי יש לקבוע את תשלום החוב למבקשת מהעזבון, בחלוקה שווה בין ארבעת המשיבים כולם. 4. דיון והחלטה סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע כדלקמן: "96. ביטול הענקות (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן. (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. (ג) "הענקה", לענין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה - (1) בשל נישואין ולפניהם; (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; (3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו." באשר להעברה הנדונה כאן, לא טענו המשיבות כי אין המדובר ב"הענקה" לפי סעיף 96(ג), ואף אני איני סבורה כי ההעברה נופלת בגדר אחד החריגים המנויים בסעיף זה. בנוגע למועד ההענקה, הרי משהעידו המשיבות 3-4 בתצהיריהן כי ההעברה בסכומה המלא בוצעה ביום 4.8.05, ובהיעדר ראיה אחרת לסתור, הרי שיש לקבוע כי זהו אכן מועד ההעברה. לא ניתן לקבל את טענתן המאוחרת, לפיה הועבר הסכום במספר העברות קטנות ובמועדים שונים. דפי הבנק שצורפו לתגובת המשיבות 3-4 אינם מהווים ראיה רלוונטית לעניין זה, שכן כל שמפורט בהם הוא תאריכי ביצוע משיכות מקופות גמל וקרנות השתלמות, ואין בהם כדי להעיד על מועדי ההעברה למשיבות. בעוד שסעיף 96(ב) מאפשר ביטול הענקה רק מקום בו לא מוכח כי המעביר הנו בעל כושר פרעון במועד ביצועה, הרי שסעיף 96(א) מאפשר ביטול הענקה בלא תלות בשאלת יכולת הפרעון של המנוח במועד ביצועה, כל עוד בוצעה ההענקה בתוך השנתיים שקדמו לפשיטת הרגל. אף מבלי להידרש לשאלת מועד פשיטת הרגל, הרלוונטית לטענת המבקשת לפיה יש לראות את ההעברה ככזו שבוצעה בתוך השנתיים שקדמו למועד פשיטת הרגל, מצאתי כי המשיבות לא עמדו בנטל המוטל עליהן על פי הסעיף, להוכיח כי המנוח היה בעל יכולת לפרעון כל חובותיו במועד ההעברה. לכן, ניתן לראות את ההעברה כהענקה בטלה אף מכוחו של סעיף 96(ב) בלבד. על פי סעיף 96(ב), מקום בו בוצעה הענקה בתוך עשר השנים שקדמו למועד פשיטת הרגל (ואין מחלוקת כי כזו היא ההענקה הנדונה כאן), הנטל להוכיח את יכולת הפרעון של המעניק בעת ההענקה, מוטל על כתפיו של הצד הטוען לתקפותה של אותה הענקה. כך נקבע גם בפסיקה: "לענין נטל ההוכחה יש להבחין בין שני התנאים החלופיים שיש להוכיחם כדי להגן על הענקה מפני ביטול. לענין התנאי הראשון, משמיע סעיף 96(ב) עצמו כי הנטל הוא על מקבל ההענקה להוכיח את כשרות הפרעון של החייב בעת ההענקה אם ברצונו למנוע את ביטולה". (ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' עו"ד גד שילר,פ"ד נה(4) 925 ,בעמ' 950). משמעות נטל ההוכחה היא כי על מקבלי ההענקה להוכיח, באמצעות ראיות פוזיטיביות, כי המנוח היה כשר פרעון במועד ההעברה. איני סבורה כי המשיבות 3-4 עמדו בדרישת הוכחה זו. בתצהיריהן, טענו המשיבות 3-4 כי אביהן המנוח היה בעל יכולת לפרעון חובותיו בעת ההעברה. המשיבה 3 העידה בתצהירה כי "נסיבות ההענקות והעברות בוצעו בתום לב כאמור לפני זמן רב ו/או במועדים בהם לא היה המנוח חדל פירעון ו/או בהם לא היה להשפיע על יכולתו לשלם את חובו למבקשת". המשיבה 4 העידה בתצהירה כי ""ידוע לי ללא ספק כי אבי המנוח הוא כשר פרעון ולא היה חדל פרעון בעת שביצע את הענקות הכספים המפורטות לעיל". אולם, בתצהירים אלה לא סיפקו המשיבות פירוט ביחס לאותם נכסים המקנים למנוח את יכולת הפרעון הנטענת. אף בחקירת הנאמן מיום 22.12.08 לא ידעו המשיבות 3-4 לפרט מהם אותם נכסים מהם יכל המנוח לפרוע את חובו למבקשת, ואף הסכימו כי כספי ההענקה היוו את עיקר רכושו. המשיבה 3 השיבה לשאלת הנאמן אילו כספים או נכסים נוספים היו לאביה בעת ההעברה, לדבריה "הוא קנה בית עם אורית בנתניה והוא היה שותף בקניה". אולם, לטענתה הבית נמכר בלא ידיעתו של אביה עוד בחייו, על ידי אורית ובעלה, כאשר מועד המכירה אינו ידוע לה. המשיבה 4 השיבה לשאלת הנאמן, ביחס לכספי ההענקה, כי "מבחינת כסף, זה הכסף העיקרי שהיה לו". לשאלה האם ניתן כיום לפרוע את החוב של מלכה זקס מהעיזבון, השיבה שלא. המשיבות 3-4 טענו, כי בעת ביצוע ההעברה היו למנוח "ככל הנראה 2 דירות בתל מונד בהן החזיק ו/או מכר ו/או דירה בנתניה ואשר אותה מכרו המשיבים 1 ו-2 בעודו בחיים". איני סבורה כי בהנחה זו, אשר אף המשיבות עצמן לא ידעו לבססה מעבר ל"ככל הנראה", יש כדי לעמוד בנטל ההוכחה הקבוע בסעיף 96(ב). המשיבות 3-4 ביקשו להסתמך על עדות המבקשת בחקירתה לנאמן, לפיה שמעה על שתי דירות בתל-מונד המצויות בבעלות המנוח. אולם, המשיבים לא המציאו כל פרט מזהה אודות דירות אלה, הן בתצהיריהן והן בחקירתו של הנאמן, ולא סיפקו כל נתון באמצעותו ניתן יהא לברר את עצם קיומן ואת ערכן. כך גם ביחס לדירה בנתניה, לגביה טענו המשיבות 3-4 כי נרכשה על ידי המנוח בשיתוף עם המשיבה 1, לא המציאו המשיבות כל פרטים מזהים או מאמתים שיש בהם כדי לעמוד בנטל ההוכחה האמור. באשר לנכס האחר ממנו עשוי היה המנוח להיפרע, הוא המשק בעין-ורד, מקובלת עלי טענת הנאמן לפיה, נוכח קביעת בית המשפט לענייני משפחה, בה הוענקה למשיבה 1 זכות שימוש וחזקה יחודית בחלק מהמשק, לא מהווה נכס זה רכוש ממנו יכלה המבקשת להיפרע מחובות המנוח כלפיה. על כל פנים, המשיבות 3-4 כלל לא התייחסו בתגובתן לשאלה זו של זכויות המשיבה 1 בנכס האמור. במצב זה, לא ניתן לומר כי המשיבות 3-4 עמדו בנטל ההוכחה הנדרש על פי סעיף 96(ב) לשם מניעת ביטול הענקה. המשיבות 3-4 התייחסו בתגובתם אף לעניין מניעי ההענקה ותום ליבו של המנוח בביצועה. המשיבות הדגישו כי ההענקה נעשתה בתום לב, כמתנה שגרתית בין אב לבנותיו, כחלק מסדרת העברות שבוצעו לאורך שנים רבות, לצורך איזון מול אחותם אורית אשר קיבלה מאביהן זכויות במשק בעין-ורד. אין מקום לקבל טענה זו ביחס ל"רצף ההעברות". סך כל שלוש ההעברות אליהן התייחסו המשיבות 3-4 בטענתן זו, מסתכם בכ-200,000 ₪ - פחות משליש מסכום ההעברה היחידה הנדונה כאן. יתרה מזאת, ההעברה הגדולה ביותר מבין אותן שלוש העברות קודמות, בסך 140,000 ₪, הוגדרה כאמור על ידי בית המשפט לענייני משפחה כ"נגועה בחוסר תום לב ויש להתעלם ממנה", שכן בוצעה בסמיכות זמנים משמעותית להגשת התביעה על ידי המנוח. סכומן של שתי ההעברות האחרות, אשר לא הוגדרו כפסולות, קטן אף יותר, ואינו עולה על 60,000 ₪. במצב זה, לא ניתן ללמוד על "רצף" העברות כנטען, אשר ההענקה הנדונה כאן מהווה אך חוליה בו. אף לו היתה טענה זו מתקבלת, הרי שלא היה בכך כדי להשפיע על התוצאה של ביטול ההענקה, שהרי סעיף 96(ב) אינו כולל בו דרישת מרמה או כוונה להברחת נכסים בעת ביצוע ההענקה, כפי שנקבע גם בפסיקה: "ההענקה בה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות". (ע"א 5709/99 המוזכר לעיל, בעמ' 925). הדבר מתיישב עם מטרתו של סעיף 96, והרציונל העומד בבסיסה: "מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר יכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל, הענקת נכס על ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפרעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים, בכפוף לנסיבות מיוחדות" (שם, בעמ' 938). מכאן, כי שאלת מטרתה של ההענקה האמורה, אין בה כדי להשפיע על אפשרות ביטולה של ההענקה על פי הסעיף, שכן זו נגזרת מן הנתון ביחס ליכולת הפרעון של המעניק במועד ביצועה, בלבד. 5. לסיכום מכל האמור לעיל עולה, כי התקיימו תנאי סעיף 96 לפקודה לביטול הענקה ולא הורם הנטל להוכיח את כושר פרעונו של המעניק במועד ביצועה. לפיכך, ההענקה בגובה 659,000 ₪ שביצע המנוח לטובת המשיבות 3-4 ביום 4.8.05, בטלה. לאור האמור, אין צורך להידרש לטענתן החלופית של המשיבות 3-4, בנוגע לחלוקת תשלום החוב באופן שווה בין ארבעת המשיבים. בקשת הנאמן מתקבלת. המשיבות 3-4 תשאנה, ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.ביטול הענקה (פשיטת רגל)פשיטת רגל