ביטול השעיית עורך דין מהלשכה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עונש השעיית עורך דין מהלשכה: לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 24.11.2008, במסגרתה הורתי על ביטול כל התנאים המגבילים שהושתו על המבקשת במסגרת מעצר בית, למעט האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין. הבקשה דנן הינה להורות על ביטולו החלקי של האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין, באופן שהמבקשת לא תהא רשאית לבקר בבתי מעצר ובבתי כלא, תוך הותרת הערבויות הכספיות על כנן. העובדות וההליכים ביום 21.11.2007 הוגש נגד המבקשת, עורכת דין במקצועה, כתב אישום, המייחס לה ביצוע עבירה של אספקת סם, עבירה לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 14.11.2007 בשעות אחר הצהריים הגיעה המבקשת לכלא השרון לצורך פגישה עם האסירים יצחק בר מוחא ואלירן דריי, נאשמים נוספים בתיק, כשברשותה מיכל של שפתון שהכיל בתוכו 2.93 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין ללא היתר כדין, 20 כדורי קלונקס ו-2 כדורי ויאגרה, וכן מיכל דבק פלסטי, זאת במטרה להעבירם לנאשמים. המבקשת פגשה את הנאשמים ובמהלך הפגישה מסרה את השפתון ואת מיכל הדבק לאלירן דריי, בהוראת יצחק בר מוחא, אשר החביאם בתחתוניו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקשת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. בדיון שהתקיים לפניי ביום 21.11.2007 נתתי תוקף של החלטה להסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה המבקשת תשוחרר מהמעצר ותהא נתונה במעצר בית מלא, בכפוף להפקדת ערובה עצמית וערבות צד ג' של אמה ואחותה בסך של 30,000 ₪, כל אחת, אשר יפקחו עליה. כמו כן, הוסכם כי המבקשת לא תעסוק במקצוע עריכת הדין עד למתן החלטה אחרת בעניינה (ב"ש 10279/07). לאחר עיון בחומר הראיות, הגישה המבקשת ביום 11.12.2007 בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21.11.2007 להורות על ביטול מעצר הבית המלא ולאפשר לה לחזור לעיסוקה כעורכת דין. בהחלטתי מיום 19.12.2007 הורתי על דחיית הבקשה, לאחר שקבעתי כי בחומר החקירה שהועבר לעיוני קיימות ראיות לכאורה, אשר יש בהן פוטנציאל להרשעת המבקשת במיוחס לה בכתב האישום. כמו כן, הורתי כי לאור חומרת המעשה בו הואשמה המבקשת, קיים חשש שהיא תחזור על מעשיה, ולפיכך, אין לאפשר לה לצאת לעבודה (ב"ש 10359/07) . ערר שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה (בש"פ 10937/07). ביום 17.2.2007 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21.11.2007 להקל בתנאי מעצר בית שהושתו עליה, בשים לב להתמשכות ההליך העיקרי המתנהל בעניינה וחלוף זמן ניכר ממתן ההחלטה. עובר להגשת הבקשה, סגרה המבקשת את משרד עורכי הדין אותו ניהלה בהסכימה לבקשת הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין להשעיה זמנית של רישיונה במסגרת הליך משמעתי שהתקיים בלשכת עורכי הדין (בד"מ 7/08). בהחלטתי מיום 24.2.2008 קבעתי, כי בהעדר עובדות חדשות, שינוי בנסיבות וחלוף זמן ניכר ממתן ההחלטה, אין להקל בשלב זה בתנאי מעצר בית מלא שהושתו על המבקשת, בהוסיפי כי ככל שתהא בידי המבקשת הצעת עבודה קונקרטית היא רשאית לפנות לבית משפט זה בבקשה מתאימה (ב"ש 4202/08). ערר שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה (בש"פ 2254/08) . ביום 21.5.2008 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21.11.2007 להקל בתנאי מעצר בית שהושתו עליה ולהורות כי המבקשת תוכל לצאת לעבודה כאחראית משמרת בשתי מסעדות סמוכות במודיעין. בהחלטה של כב' השופט י' עדיאל מבית משפט זה מיום 29.5.2008, לאור הסכמה חלקית של המשיבה, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על שינוי תנאי מעצר בית באופן שהמבקשת תהא רשאית לצאת את הבית לצורך עבודה במסעדות כמפורט בהחלטה. כמו כן, נקבע כי המבקשת תהא רשאית לעבוד 8 שעות עבודה ביום בלבד ותהא בפיקוח של שלושה ערבים נוספים, אשר יחתמו, כל אחד, על התחייבות בסך של 20,000 ₪ (ב"ש 4622/08). ביום 9.7.2008 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון בהחלטה מיום 29.5.2008 להורות על ביטול מעצר בית חלקי בו היא נתונה, למעט איסור העיסוק במקצוע עריכת הדין, תוך הותרת הערבויות הכספיות על כנן. בהחלטתי מיום 10.7.2008 דחיתי הבקשה, משהגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשנות החלטתו של כב' השופט י' עדיאל ולאפשר למבקשת לצאת לעבודה ללא פיקוח (ב"ש 4851/08). ערר שהוגש לבית המשפט העליון על החלטה זו נדחה (בש"פ 6523/08) . ביום 18.11.2008 הגישה המבקשת בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה מיום 29.5.2008 להורות על ביטול כל התנאים המגבילים שהושתו עליה, לרבות העיסוק במקצוע עריכת הדין, תוך הותרת הערבויות הכספיות על כנן. בהסכמת הצדדים הורתי בהחלטתי מיום 24.11.2008 על ביטול כל התנאים המגבילים שהושתו על המבקשת במסגרת מעצר בית. יחד עם זאת, הותרתי על כנו האיסור על עיסוק במקצוע עריכת הדין (ב"ש 5461/08). במכתב מיום 22.3.2009 של ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין בישראל, החתום על-ידי יו"ר ועדת האתיקה, עו"ד אפרים נוה, צוין כי הוועד הסכים לבקשת המבקשת לביטול חלקי של ההשעיה הזמנית, בכפוף לכך שבית המשפט יאשר למבקשת לחזור לפעילות במקצוע עריכת הדין, שתיוותר השעיה חלקית לפיה המבקשת לא תהא רשאית לבקר בבתי מעצר ובבתי סוהר, ושאם תפר המבקשת את ההשעיה החלקית היא תחזור להיות מושעית (נספח א' לבקשה דנן). לפיכך, הגישה המבקשת ביום 29.3.2008 בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 24.11.2008 להורות על ביטול חלקי של האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין, אך לאסור על המבקשת לבקר בבתי מעצר ובבתי כלא, תוך הותרת הערבויות הכספיות על כנן. בהחלטתי מיום 7.4.2009 הורתי כי לאור פניית המשיבה לוועד מחוז תל-אביב והמרכז בעניינה של המבקשת, יש להמתין לקבלת החלטת הוועד המחוזי (ב"ש 8446/09). במכתב מיום 5.5.2009 של ועד מחוז תל-אביב והמרכז, החתום על-ידי יו"ר ועדת האתיקה, צוין כי הוועד החליט לבטל את החלטתו הקודמת, במסגרתה הסכים לביטול חלקי של ההשעיה הזמנית בתנאים שפורטו בה. הוועד המחוזי בדעה כי על בית המשפט ליתן החלטה בבקשת המבקשת לביטול השעייתה הזמנית, במסגרת בקשה לשינוי התנאים המגבילים שהוטלו עליה עם שחרורה ממעצר. ככל שבית המשפט יצמצם ההגבלות בנוגע לעיסוקה של המבקשת כעורכת דין, היא תהא רשאית לפנות לוועד המחוז בפניה חדשה (נספח ב' לבקשה דנן). על רקע מכתב זה הוגשה הבקשה דנן. טענות המבקשת לטענת המבקשת, באמצעות בא-כוחה עו"ד רצון דרחי, יש להורות על ביטולו החלקי של האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין, כך שהמבקשת תהא רשאית לשוב ולעסוק במקצוע למעט האפשרות לבקר בבתי מעצר ובבתי כלא. המבקשת השיתה בקשתה על מספר אדנים: האחד, לאור התמשכות ההליך המשפטי והעובדה כי משפטה טרם החל, שיקולי הדין והצדק מחייבים הסרת המגבלה שהוטלה על המבקשת שלא לעסוק במקצועה. לטענת המבקשת, האשם בהתמשכות ההליך רובץ לפתחה של המשיבה, לרבות ערר שהיא הגישה לאחרונה לבית המשפט העליון על החלטת כב' השופט דרורי מבית משפט זה להורות לה לגלות חומרי חקירה שלא גולו למבקשת (בש"פ 7064/08). כפועל יוצא משפטה של המבקשת טרם החל, הגם שחלפה שנה ושישה חודשים ממועד הגשת כתב האישום ודומה כי יחלפו חודשים רבים ואף שנים עד שמשפטה יחל. כך בהפנותה לסיפא הוראת סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים"), לפיו חלוף זמן ניכר ממתן ההחלטה מהווה נימוק לעיון חוזר בהחלטה הנוגעת לתנאי מעצר המבקשת. השני, החלטת הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, כעולה ממכתבו של יו"ר ועדת האתיקה מיום 22.3.2009, לפיה נעתר הוועד המחוזי לבקשת המבקשת להתיר לה לחזור לעסוק במקצוע עריכת הדין בכפוף לסייג דלעיל, ובין היתר, בכפוף לאישור בית המשפט. בהתייחסה להחלטתו הנוספת של הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, כעולה ממכתבו של יו"ר ועדת האתיקה מיום 5.5.2009 - לפיה בוטלה ההחלטה הקודמת, ההשעיה הזמנית מעיסוק במקצוע נותרה על כנה והוחלט כי בית המשפט הוא שיחליט בסוגיה במסגרת בקשה לשינוי התנאים המגבילים שהוטלו על המבקשת - טענה המבקשת כי כל שעשה ועד המחוז הינו היפוך היוצרות כך שכעת הוא מבקש כי בית המשפט יאמר תחילה דברו. לטענת המבקשת, החלטות הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין הינן בגדר עובדות חדשות או נסיבות שהשתנו, המצדיקות לאור הוראת סעיף 52(א) לחוק המעצרים עיון חוזר בהחלטה מיום 24.11.2008, במסגרתה הורתי על ביטול התנאים המגבילים שהושתו על המבקשת, למעט האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין. המבקשת הוסיפה והפנתה לפסיקה בה עמד בית המשפט העליון על חומרת הסנקציה הכרוכה בהשעיה זמנית של עורך דין מעיסוק במקצועו והזהירות המתבקשת בהפעלתה, בשים לב להיות חופש העיסוק זכות יסוד חוקתית. השלישי, הטלת המגבלה לפיה חל איסור על המבקשת לעסוק במקצועה כפופה להוראת סעיף 48(10) לחוק המעצרים, לפיה קיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. בנסיבות המקרה דנן, המשיבה לא טענה כי המבקשת מסוכנת לציבור או כי הֲקלה בתנאי שחרורה עלולה לפגוע בביטחון הציבור. לפיכך, אין כל חשש שהמבקשת, הכופרת באישום המיוחס לה, תפיץ סמים ברבים. כמו כן, הותרת האיסור על המבקשת לבקר בבתי כלא ובבתי מעצר תבטיח כי אין חשש שעיסוקה במקצוע עריכת הדין יקל עליה בביצוע עבירה דומה, ובשים לב כי המבקשת רשאית היום לנוע בחופשיות, בהסכמת המשיבה. יתרה מזאת, היות התכלית העומדת בבסיס דיני המעצר מניעת ביצוע עבירות, במובחן מהרתעה מביצוען, תומכת אף היא בהיעתרות לבקשה וביטול האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין, כמבוקש. הרביעי, המבקשת הוכיחה כי היא ראויה לאמון שניתן בה, עת במשך תקופה ארוכה מילאה באדיקות אחר תנאי השחרור שהושתו עליה, בבחינת טעם נוסף להקלה בתנאי השחרור וביטול חלקי של האיסור לעסוק במקצועהּ, כאמור. יתרה מזאת, בכך הוכיחה המבקשת כי לא נשקף ממנה כל סיכון לביטחון הציבור. החמישי, למבקשת אין כל עבר פלילי ומעורבותה לכאורה בתיק העיקרי הינה בבחינת מעידה חד-פעמית. גם בכך יש כדי להצדיק היעתרות לבקשה והסרת החשש לפיו המבקשת תחזור על המעשה המיוחס לה בכתב האישום. השישי, בשל האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין נאלצה המבקשת לסגור את משרדה העצמאי, אותו בנתה בעמל רב במשך שנים. כפועל יוצא, נגרם למבקשת נזק נפשי ונזק כלכלי רב, לרבות פתיחת תיקי הוצאה לפועל נגדה, הטלת עיקולים וחובות שעליה לשלם נושים, בין היתר, חוב בסך של 190,000 ₪ לבנק הפועלים. בנסיבות אלה ובהיות חופש העיסוק זכות יסוד חוקתית יש כדי להצדיק היעתרות לבקשה דנן ולהסיר באופן חלקי האיסור שהוטל עליה לעסוק במקצוע עריכת הדין. בדיון בבקשה שהתקיים ביום 19.5.2009 חזרה המבקשת, באמצעות בא-כוחה, על האמור בבקשה, בהדגישה כי משחלפה שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום נגדה, משעומדת לפני בית המשפט העליון סוגיה עקרונית בעניינה כאמור, בעטיה מתעכב משפטה ומועד תחילתו לוט בערפל, ומשעומדת למבקשת חזקת החפות, הרי שהשתנתה נקודת האיזון לטובתה באופן שיש להיעתר לבקשה. לדידה, הותרת האיסור על ביקורי המבקשת בבתי מעצר ובבתי כלא הינה משמעותית ביותר, שכן המדובר בכ-1/3 מעיסוקו של עורך דין בתחום הפלילי, תחום התמחותה של המבקשת. יתרה מזאת, המבקשת הוכיחה כי היא ראויה לאמון שניתן בה ומשהמשיבה ממילא הסכימה לביטול יתר תנאי מעצר הבית שהושתו עליה, אין כל חשש לסכנה לשלום הציבור בביטול חלקי של האיסור שהוטל על המבקשת לעסוק במקצועהּ. המבקשת עצמה טענה בדיון, כי מאז מעצרה מצבה הכלכלי התדרדר וכי על מנת למזער חובותיה הרבים שהצטברו בעקבות הגשת כתב האישום נגדה עליה לשוב ולעבוד במקצועה, בהדגישה כי חשוב לה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. טענות המשיבה המשיבה, באמצעות בא-כוחה עו"ד אסף שביט, התנגדה לבקשה. לטענתה, המבקשת כשלה, לכאורה, בבצעה עבירה חמורה של אספקת סם לעבריין בכיר בעולם הפשע, בנצלה מקצועה כעורכת דין. כתב האישום הוגש על רקע מידעים מודיעיניים לגבי פעילות המבקשת. לפיכך, המשמעות של מתן היתר למבקשת לעסוק במקצועה הינו מתן אפשרות בידה לסייע לעבריינים בפעילותם העבריינית בדגש על האישום המיוחס לה. המשיבה הוסיפה והדגישה הפיתוי בו תמצא המבקשת לעבור עבירה נוספת בנסיבות אלה. בהתייחס לטענה בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, טענה המשיבה כי מקורו קודם לביצוע העבירה, לכאורה, ומכל מקום, יש בכך כדי להוות דווקא תמריץ למבקשת לבצע עבירות נוספות. אשר להחלטתה הראשונה של ועדת האתיקה של הוועד המחוזי בלשכת עורכי הדין מיום 22.3.2009 (נספח א' לבקשה), טענה המשיבה כי זו ניתנה בהעדר קבלת עמדת המשיבה. משזו ניתנה, חזרה בה ועדת האתיקה מהחלטתה באמרה מפורשות, כי אין מקום להקל בתנאי המעצר שהושתו על המבקשת בהתייחס למגבלה לעסוק במקצוע עריכת הדין. המשיבה הוסיפה והפנתה לפסיקה, לפיה גם במקרים בהם טרם הוגשה בקשה למעצר, מצא בית המשפט העליון כי יש להורות על השעיה זמנית מעיסוק במקצוע עריכת הדין, לאור ייחוד המקצוע והיושרה המתחייבת ממנו. לטענת המשיבה כל זמן שמתנהל משפטה של המבקשת אין להתיר לה לשמש עורכת דין, שכן הכשל המוסרי המתבטא בראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום אינו מאפשר ליתן במבקשת אמון וטומן בחובו סיכון לביצוע עבירות נוספות על-ידה. ולבסוף ביקשה המשיבה להדגיש, כי היא הקלה בתנאים לשחרור המבקשת ממעצר הבית, הואיל והיא סבורה כי מסוכנות המבקשת מתמקדת בזיקה שלה למקצוע עריכת הדין וקשריה עם עבריינים. לפיכך, אין לזקוף זאת לחובת המשיבה, כטענת המבקשת. דיון הוראת סעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים מסדירה סמכותו של בית המשפט להורות כי נאשם לא ימשיך בעיסוק הקשור בעבירה, כתנאי לשחרורו ממעצר, בקובעה לאמור: "(א) שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות: ... (10) איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לבטחון הציבור או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה." בהתאם להוראת סעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים, ניתן לאסור על נאשם להמשיך בעיסוק הקשור בעבירה, בהתקיים אחד משניים: המשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור או שהוא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. עמדה על כך כב' השופטת ע' ארבל בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' רפאל סיטבון, טרם פורסם , (31.10.2007), בהידרשה לאיזון הראוי בין חופש העיסוק, זכות יסוד חוקתית העומדת לנאשם, לבין אינטרס הציבור למנוע מאדם לעסוק בעיסוק המהווה פגיעה בביטחון הציבור או אינטרס הציבור למנוע ביצוע עבירה דומה נוספת במסגרת המשך עיסוקו של אדם, בקובעה לאמור: "על בית המשפט לשוות לנגד עיניו בין היתר את הפגיעה הקשה שיש באיסור העיסוק על נאשם הנהנה מחזקת חפות ועל פרנסתו, את הפגיעה שיכולה להיות בהוראה כזו על משפחות העובדים התלויים בו ואת הנזק שייגרם בגין הוראה שכזו לעסקו. כן עליו להעריך האם ההליך יימשך זמן רב, באופן המשליך במישרין גם על משך התקופה לגביה יחול איסור העיסוק, ולבחון האם בנסיבות אלה מדובר באמצעי מידתי. אל מול אלה עליו לשקול את הסכנה שעלולה להיות טמונה בהמשך עיסוקו זה לבטחון הציבור או את ההקלה שתהא בכך בעבורו לשוב ולבצע את העבירה, ואת הפגיעה באינטרס הציבורי שעלולה להיגרם עם ביצוע עבירות נוספות." בבש"פ 2857/06 אליהו ממן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (11.4.2006) נדרשה כב' השופטת ע' ארבל לבקשת העורר, הנאשם בביצוע עבירות סמים שונות (לרבות סחר בסם מסוכן), לאפשר לו לצאת לעבודה, אשר הוגשה בחלוף כ-3 חודשים ממתן ההחלטה לשחררו מהמעצר בו היה נתון במשך חודשיים למעצר בית מלא. בהחליטה לקבל הערר ולהתיר לעורר לצאת לעבודה בפיקוח מלא, עמדה כב' השופטת ארבל על היקפה של הזכות לחופש עיסוק העומדת לאדם, בבחינת חירותו לבחור במה יעסוק המהווה ביטוי של האוטונומיה שלו כפרט, בקובעה כהאי לישנא: "ההכרה בחשיבות יכולתו של אדם להתפרנס ולדאוג לצרכי מחייתו מלמדת אותנו, כי אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת." בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי אין יסוד סביר לחשש שהמשך עיסוק המבקשת במקצוע עריכת הדין יהווה סכנה לביטחון הציבור. החלופה הרלוונטית אשר יש לבחונהּ בנסיבות דנן הינה האם קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך עיסוק המבקשת במקצועה עלול להקל עליה בביצוע עבירה דומה. לאחר שבחנתי בכובד ראש טענות הצדדים בסוגיה זו ושקלתי מכלול השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים לנסיבות המקרה דנן, באתי לכלל מסקנה, כי בעת הזו, בחלוף כשנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום נגד המבקשת, נקודת האיזון השתנתה וכובד משקלה של כף המאזניים נוטה לטובת המבקשת, באופן שיש להתיר לה לשוב באופן חלקי לעיסוקה כעורכת דין. סבורני, כי בנסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש, כי המשך עיסוק המבקשת במקצוע עריכת הדין, בכפוף לסייגים כפי שאעמוד עליהם להלן, עלול להקל על המבקשת בביצוע עבירה דומה של אספקת סם. אבאר עמדתי: בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, בהבינה חומרת העבירה המיוחסת לה - אספקת סם לעבריין בכיר במסגרת ביקורה כעורכת דין בבית הכלא, לכאורה - הסכימה המבקשת לתנאי שחרורה בערובה, לרבות איסור העיסוק במקצוע עריכת הדין (החלטתי מיום 21.11.2007). כמו כן, לאחר שבקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה באופן שיתאפשר לה, בין היתר, לשוב לעסוק במקצועה - נדחתה (החלטתי מיום 19.12.2007), נעתרה המבקשת לבקשת ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין להורות על השעיה זמנית של רישיונה במסגרת הליך משמעתי שהתקיים בלשכה. כפועל יוצא, נאלצה המבקשת לסגור את משרד עורכי הדין אותו ניהלה בגפה. דומה, כי אין חולק בדבר הנזק הרב שנגרם לעסק של המבקשת ולעיסוקה כעורכת דין, נזק אשר נסוג מפני המסוכנות שנבעה דאז באופן ישיר מעיסוקה המקצועי של המבקשת. אלא שחלוף הזמן לימדנו, כי המבקשת ראויה לאמון בית המשפט. בהדרגה ובהסכמת המשיבה, הקל בית המשפט בתנאי המעצר של המבקשת, לרבות מתן היתר למבקשת לצאת לעבודה כאחראית משמרת במסעדות סמוכות בעיר מודיעין, עד ביטול כל התנאים המגבילים שהוטלו עליה, למעט האיסור לעסוק במקצוע עריכת הדין והותרת הערבויות הכספיות על כנן. המבקשת עמדה בכל תנאי הערובה שהושתו עליה, ובכך גילתה כי המסוכנות הנשקפת ממנה, בהתייחס להישנות העבירה על-ידה, הלכה ופחתה. יתרה מזאת, בנסיבות העניין הנני להעריך, כי משפטה של המבקשת עלול להימשך זמן רב, משזה טרם החל הגם שחלפה שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום. ערר שהגישה המשיבה על החלטת כב' השופט מ' דרורי מבית משפט זה בבקשת המבקשת לגילוי חומרי חקירה, תלוי ועומד בבית המשפט העליון ועתיד להישמע בפני מותב תלתא, לאור חשיבות הסוגיה הנדונה בו (בש"פ 7064/08). בהתאם, נקבע התיק העיקרי לתזכורת פנימית נוספת במועד מאוחר שטרם נקבע, לאחר שהתיק הועבר לעיון כב' השופטת נ' בן אור ביום 1.6.2009 (ת"פ 3164/07). לפיכך, ניכר כי יחלפו, למצער, חודשים לא מעטים עד יישמעו העדים בתיק ויוכרע עניינה של המבקשת. בנסיבות אלה, פשיטא שההכבדה מהגבלת עיסוק המבקשת במקצועה הולכת ומתעצמת, וכי האיזון המתבקש בשלב זה הינו להתיר למבקשת לשוב לעיסוקה באופן חלקי, לכלכל ולפרנס עצמה במשלח ידה (על התמשכות ההליך העיקרי כשיקול לבחינה מחדש של האפשרות לאפשר לנאשם לשוב למעגל העבודה, ראו גם, בש"פ 2857/06, לעיל; בש"פ 913/08 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (25.2.2008); בש"פ 5334/04 אילן משה נ' מדינת ישראל, לא פורסם , (13.6.2004); בש"פ 5042/04 יעקב אברג'יל נ' מדינת ישראל, לא פורסם (7.6.2004). בעת הזו ובשים לב לפרק הזמן הצפוי לחלוף עד לתחילת משפטה, לאמור ההתמשכות הצפויה של ההליך העיקרי, סבורני כי הפגיעה בחופש העיסוק של המבקשת תהא למעלה מן הנדרש. זאת, גם לאחר שנתתי דעתי להחלטת כב' השופט י' דנציגר בע"פ 5986/08 אהובה כחלון נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (9.7.2008), שם התיר בית המשפט למערערת להמשיך ולעסוק כגננת בגן ילדים, לאחר שהורשעה בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע והתעללות בקטין חסר ישע במסגרת עיסוקה כגננת, בקובעו העדר יסוד סביר לחשש כי המשך עיסוקה כגננת בגן ילדים טומן בחובו פגיעה בביטחון הציבור או יקל בביצוע עבירות נוספות, ובהדגישו היות הפגיעה בחופש העיסוק בלתי מידתית. סבורני כי המדובר גם בחלוף "זמן ניכר" ממתן ההחלטה הראשונה בדבר שחרור המבקשת ממעצר בתנאים מגבילים - כשנה וחצי - שיש בו, כשלעצמו, כדי להצדיק עיון חוזר והקלה באיסור שהושת על המבקשת לעסוק במקצועה (ראו גם, בש"פ 2613/92 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 490, 494 (1992); בש"פ 9075/96 יוסף טופול נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 635, 640 (1997); בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (21.8.2006); בש"פ 844/08 מחמוד דראושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (13.2.2008)). בנוסף, מבלי להקל ראש בחומרת העבירה המיוחסת למבקשת בכתב האישום, למבקשת אין כל עבר פלילי. כמו כן, המדובר באירוע בודד אשר לא קדמו לו אירועים פליליים נוספים, ואף לאחר הגשת כתב האישום לא יוחס למבקשת ביצוע של עבירה נוספת. בכך יש כדי לחזק מסקנתי להיענות באופן חלקי לבקשה. יתרה מזאת, כעולה ממסמכים שצירפה לבקשה, למבקשת חובות רבים ומצבה הכלכלי קשה. כך, בין היתר, נפתח נגד המבקשת ביום 7.7.2008 תיק הוצאה לפועל בגין יתרת חוב לבנק אוצר החייל בע"מ בסך של 46,930 ₪ (מס' תיק הוצל"פ תל-אביב 6-08-71670-01), והיא חייבת כספים הן לרשות המסים בישראל (חוב בסך של 20,271 ₪ למס הכנסה נכון ליום 11.3.2009) והן למוסד לביטוח לאומי (חוב בסך של 16,638 ₪ נכון ליום 25.8.2008). זאת, בנוסף להתחייבות המבקשת להחזיר הלוואה בסך של 185,000 ₪ שנטלה ביום 8.12.2008 מבנק הפועלים, בין היתר, להחזרת חובותיה. נתונים אלה, המלמדים על המחיר היקר ששילמה ומשלמת המבקשת בגין ביצוע המעשה החמור המיוחס לה בכתב האישום, מחזקים אף הם מסקנתי, לפיה יש להיעתר לבקשה ולהתיר למבקשת לשוב לעיסוק חלקי במקצועה (ראו גם, בש"פ 6845/07 אלכסנדר קוסטריקין נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (19.8.2007)). בהקשר דנא, אין בידי לקבל טענת המשיבה, לפיה מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת דווקא יהווה עבורה תמריץ לשוב ולבצע עבירה נוספת. סבורני כי אין בטעם כאמור כדי להוות טעם המצדיק הפגיעה היתרה בחופש העיסוק של המבקשת, בשים לב לפרק הזמן הרב שחלף מאז שחרור המבקשת למעצר בית והאיסור על העיסוק במקצועה, פרק הזמן שיחלוף עד שיחל משפטה ובנותני הדעת להתנהגות המבקשת בקיימה באופן מלא כל תנאי השחרור בערובה שהושתו עליה. בכל אחד מן הטעמים האמורים לעיל ובהצטרפם יחדיו לכדי אשכול אחד, יש כדי להטות בעת הזו, כאמור, כף המאזניים לטובת המבקשת, אשר עומדת לה זכות היסוד החוקתית לחופש העיסוק, ולהתיר לה לשוב ולעסוק, ולו באופן חלקי, במקצועה כעורכת דין, זאת משנחה דעתי כי במכלול נסיבות העניין אין יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק עלול להקל על המבקשת בביצוע עבירה דומה. אשר לסייג אותו הציעה המבקשת, לפיו ההיתר לשוב ולעסוק במקצועהּ יהא בכפוף לאיסור שיוטל עליה לבקר בבתי מעצר ובבתי כלא, הרי שבידי לקבל כי אכן יש בכך, בעת הזו, כדי להפיג החשש מפני הישנות העבירה של אספקת סם מסוכן ללקוחותיה, ככל שאלה נתונים במעצר ומבקשים להסתייע בגורם חיצוני, כדוגמת המבקשת, לקבל הסם לבין כותלי בית המעצר או בית הכלא. יחד עם זאת, סבורני כי בנוסף לסייג האמור, בנסיבות בהן, לכאורה, ביצעה המבקשת את העבירה תוך ניצול מקצועה כעורכת דין בהגיעה בשערי בית הכלא, תוך הפרת האמון שנתן בה הציבור, היושרה וחובות האמון המוגברות החלות עליה כעורכת דין, המבקשת לא תהא רשאית, בשלב זה, להופיע כעורכת דין בפני ערכאות המשפט השונות, בגדרן היא מופיעה כנאמן בית המשפט וזוכה לאמונו מכוח מקצועה (ראו גם, סיפא הוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, שתכ"א-1961). לאחר דיון שהתקיים בבקשה, הגישה המבקשת לתיק בית המשפט מכתבו של עורך הדין יוסי עקיבא (מ"ר 11736) מיום 27.5.2009, לפיו הוא מכיר את המבקשת, יודע במה היא מואשמת ומעוניין לסייע לה בשל מצבה הכלכלי ולהעסיקה במשרדו בעיר אשדוד. כמו כן, התחייב עורך הדין עקיבא להיות נוכח בכל הפגישות שתערוך המבקשת עם לקוחות המשרד. לפיכך, הנני להורות כי האיסור המלא על המשך עיסוק המבקשת במקצוע עריכת הדין יבוטל. המבקשת תהא רשאית לעסוק במקצוע עריכת הדין, בכפוף לסייגים כדלהלן: המבקשת לא תהא רשאית לבקר בבתי מעצר ובבתי כלא; המבקשת לא תהא רשאית להופיע בפני ערכאות המשפט השונות; בשלב זה, פגישות של המבקשת עם לקוחות יתקיימו בנוכחות עורך הדין במשרד בו תועסק. למען הסר ספק, הערבויות הקיימות בתיק יוותרו על כנן. בשולי הדברים אבקש להדגיש, כי החלטתי זו ניתנה במסגרת המתווה הנורמטיבי החל על בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרור ממעצר, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול לאורו. החלטת ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין, הקובל בהליך המשמעתי שמתנהל בעניינה של המבקשת בבית הדין המשמעתי המחוזי, כפופה למתווה נורמטיבי אחר וכפועל יוצא לשיקולים אשר אינם עולים בהכרח, בקנה אחד, עם החלטה זו. ודוק. סוף דבר הערר מתקבל. הנני מורה על ביטול האיסור החל על המבקשת לשוב ולעסוק במקצוע עריכת הדין, בכפוף לסייגים שקבעתי בפסקה 26 לעיל. ניתנה היום, י"א בסיוון, תשס"ט (3 ביוני 2009), במעמד הצדדים. משה רביד, שופט עו"ד שביט: מאחר וכרגע המבקשת עדיין אינה יכולה להתחיל לעבוד בהתאם למתווה שקבע בימ"ש זה בלי אישור של הועד המחוזי, אני שומר על זכותי לבקש עיכוב ביצוע, אם הועד המחוזי יתיר למבקשת עם סייגים או בלי סייגים, לעסוק במקצוע עריכת הדין. והדבר גם לא ימנע מאיתנו להגיש ערר על החלטה זו. השעיה מלשכת עורכי הדיןלשכת עורכי הדין (משמעת)השעיהעורך דין