קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול זמני של צו עיכוב יציאה מהארץ עקב אירוע משפחתי: בין הצדדים מתנהל הליך לאכיפת פסק חוץ. התובענה הוגשה על ידי המשיב ביום 2.2.09. ביום 11.2.09 עוכבה יציאתו של המבקש מן הארץ. זוהי בקשה להורות על ביטול זמני של צו עיכוב היציאה, זאת לתקופה שבין יום 1.8.09 ליום 16.8.09. בבסיס הבקשה עומד רצונו של המבקש לצאת לארה"ב "לצורך אירוע משפחתי של אחיו" (סע' 10 לבקשה). המבקש מציע כי בנו, מר אלון חיימוב, יערוב לשובו ארצה. הבקשה הוגשה בתחילת הפגרה, ביום 16.7.09, ובו ביום ניתנה החלטתה של כב' השופטת ענת ברון, כדלקמן: "1. לתגובת המשיב בתוך שלושה ימים. 2. בתוך פרק זמן זה ימציא המבקש תצהיר משלים ובו יציין את פרטי האירוע המשפחתי של אחיו ומועד האירוע". תצהיר משלים מטעם המבקש הוגש ביום 20.7.09. המבקש מפרט בו כדלקמן: "אחי מנחם חיימוב מתגורר בניו יורק מזה כ-38 שנה. לרגל הכנסו של אחי לגיל 60 החליטה משפחתו להפתיע אותו ולארגן כינוס של כל משפחת חיימוב. מדובר באירוע מרגש מאוד מבחינתי וחשוב לי מאוד להיות בו. מועד האירוע נקבע ליום 9.8.09. בני הזמין עבורי את הכרטיס כבר ליום 2.8.09 בלילה הואיל ומדובר היה בכרטיס זול וכן בעקבות העובדה כי מדובר בנסיעה ארוכה מאוד וקשה מאוד לאדם בגילי... ביקשתי אמנם לבטל את צו עיכוב היציאה נגדי בין התאריכים 1.8.09 ועד ליום 16.8.09 זאת הואיל וחשבתי כי אנצל אתת ההזדמנות בה אני נמצא בניו יורק על מנת לבקר את יתר בני המשפחה המתגוררים שם וכן לבקר מכרים ותיקים שלי מענף היהלומים המתגוררים באיזור במטרה לבחון אפשרות שיסייעו בידי לחזור לפעילות בענף... לא מדובר בהוצאה ממשית מבחינתי שכן כרטיס הטיסה כאמור ממומן על ידי בני ואני אשהה שם אצל בני משפחה". המשיב, הגיש את תגובתו (לאחר קבלת ארכה) ביום 23.7.09. המשיב מתנגד לבקשה. הוא מפנה להסכמה הדיונית מיום 11.2.09, אשר במסגרתה ניתן במהלך הדיון צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש (להלן - "ההסכמה הדיונית"). המשיב טוען כי בתמורה להסכמה הדיונית, התחייב המשיב, בשלב מקדמי של התיק ומבלי שהיה חייב בכך, להמציא תצהיר ופרטים בנוגע לטענת המבקש שלפיה נפרע למעשה סכום פסק הבוררות. המשיב אכן הגיש תצהיר כאמור ביום 16.3.09. מאחר והפסק לא נפרע כלל לא עומדת למבקש הזכות לעתור לביטול צו עיכוב היציאה. מכל מקום, טוען המשיב, לא מאפשרת ההסכמה הדיונית כלל לעתור לביטול זמני של הצו לשם יציאה לחופשה. עוד מעלה המשיב טענות ותמיהות בנוגע לסיבה הנטענת של הנסיעה, ודוחה את הצעת המבקש שלפיה ישמש בנו, מר אלון חיימוב, כערב עד שובו. ביום 23.7.09, הורתה כב' השופטת יהודית שטופמן למזכירות לקבוע את הבקשה לדיון. דיון כאמור התקיים בפניי אתמול, ביום 28.7.09. אכן, בד בבד עם הגשת התובענה לאכיפת פסק החוץ (פסק דין אשר נותן תוקף לפסק בוררות מיום 26.6.08, שניתן בארה"ב), הגיש המשיב בקשה לעיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ (בש"א 3371/09). ביום 3.2.09, החליט כב' הרשם, השופט שמואל ברוך, כדלקמן: "ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ, שתוקפו עד להחלטה אחרת כנגד המשיב והוא יהיה רשאי לצאת את הארץ רק אם יפקיד בקופת בית המשפט או משטרת הגבולות סך של 2,492,000 ₪. הצו מותנה בהמצאת התחייבות לכל נזק... וכן בערבון בסך 20,000 ₪ במזומן... נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 11.2.09...". במהלך הדיון ביום 11.2.09, ניתנה החלטה נוספת בידי כב' השופט ברוך בזו הלשון: "מכוח הסכמת הצדדים, אני מורה שצו עיכוב היציאה מן הארץ האראי (צ"ל - ארעי) שניתן על ידי ביום 3.2.09, יעמוד בתוקפו עד סיום ההליכים בתיק העיקרי. עם זאת, שמורה זכות לעו"ד ששון לשוב ולעתור לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בהמשך הדרך, אם יסתבר לו כי המבקש - התובע - נפרע את סכומי פסק הדין (למען הדיוק, פסק הבוררות שאושר), מצד ג' כלשהו. בתוך 30 ימים מהיום, ימציא התובע תצהיר, ערוך כדין ומאושר בפני נוטריון ציבורי או בפני הקונסול הישראלי בניו-יורק ובו התייחסות לטענה כפי שעלתה היום, לפיה קיימת אפשרות שנפרע את סכומי פסק הבוררות כאמור לעיל. תגובה לבקשת האכיפה תוגש בתוך 14 ימים מיום המצאת תצהיר כאמור לידי עו"ד ששון. הוצאות ההליך הנוכחי תלקחה בחשבון במסגרת פסק הדין". ייאמר מיד - אין בפניי בקשה גורפת לביטולו של הצו או לביטולה או לשינויה של ההסכמה הדיונית. הצדדים הרחיבו וגלשו בטיעוניהם, בכתב ובעל פה, אל מעבר לנדרש, ואין בכוונתי להדרש לכל טענה לא נחוצה. מונחת בפניי, למעשה, רק בקשה להתיר יציאה זמנית לחו"ל לפרק זמן של שבועיים ימים. בהקשר זה, אין כל חשיבות לכך שצו עיכוב היציאה ניתן למעשה מכח הסכמת הצדדים. גם אם היה מדובר בצו עיכוב יציאה "כפוי", אשר ניתן ללא הסכמה, רק על בסיס בקשה, לא הייתה כל מניעה מצידו של המבקש לעתור באותה בקשה שהוא מגיש היום. עצם העובדה שהצו ניתן לבסוף בהסכמה אינה יכולה להרע את מצבו. יש לבחון איפוא אך ורק את ההצדקה לביטולו הזמני של הצו. כאמור, בפי המבקש שני נימוקים. האחד, אשר הועלה מלכתחילה, עניינו רצונו של המבקש להשתתף באירוע משפחתי - "כניסת אחיו לשנתו ה-60", קרי יום הולדתו ה-59. השני, אשר עלה רק בתצהיר המשלים ובחקירה הנגדית, עניינו רצונו של המבקש לבחון אפשרויות של עזרה כספית או עסקית ממכריו בארה"ב. ב"כ המשיב טען כי למעשה יש להתייחס למבקש כאילו היה "פושט רגל" של ממש, הואיל ואין בידיו נכסים פנויים אשר יאפשרו את ביצוע פסק הדין, ואין הוא עוסק כרגע, לדבריו, בכל פעילות אשר עשויה להביא להכנסות כלשהן. הגם שהמבקש לא הוכרז כמובן "פושט רגל", אני מוכן "להרים את הכפפה" ו"לנצל" את הנסיון המצטבר שצברתי בתיקי פשיטות הרגל. גם בענף זה, לא מונעים מחייב יציאה מן הארץ, בנסיבות מתאימות. יש לזכור כי אין דין חייב אשר הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת היליכ פש"ר, כדין חייב אשר הוצא נגדו צו דומה על פי תקנות סדר הדין האזרחי. המחוקק העדיף בפקודת פשיטת הרגל את האינטרס הקנייני של הנושים. במסגרת הליכי פשיטת הרגל, זכותו הקניינית של הנושה כבר הוכחה. לאור זאת, מועבר הנטל, לעניין העדפת חופש התנועה על פני זכות הקניין של הנושים, על החייב. אין גם חובה להצביע על חשש ממשי ליציאה לצמיתות מן הארץ. חרף זאת, מטעמים אנושיים, רפואיים, או אחרים (לרבות תועלת אפשרית לנושים), ולאחר המצאת ערבויות מתאימות, ניתנים אישורי יציאה כדבר שבשגרה. אם זה הדין בפשיטות רגל, קל וחומר שניתן להזקק לבקשה דומה במסגרת התובענה הנוכחית. אמנם, שני הנימוקים שהעלה המבקש "עמומים" במידה מסויימת. לא מדובר באירוע משפחתי ראשון במעלה בחשיבותו. אין גם פירוט של ממש בנוגע לתועלת הכלכלית שעשויה לצמוח מהמגעים עם בני משפחה וחברים. עם זאת, מדובר עדיין בנימוקים לגיטימיים. את עוצמתם המוחלשת יחסית ניתן לאזן בדרך של קביעת בטוחות מתאימות. יש להדגיש גם כי המבקש עותר ליציאה לארה"ב (ניו יורק), מקום שבו ניתן למעשה אותו פסק חוץ שמבקשים לאוכפו כרגע בישראל. ברור כי אם יבחר חלילה המבקש להשאר בארה"ב, יתכן כי ייקל על המשיב לבצע את פסק הדין שם. לא התרשמתי כי בכוונת החייב לצאת לסיור "חובק עולם" ולהמשיך מניו יורק למחוזות אחרים. הבקשה מתקבלת איפוא; הצו יוסר זמנית כמבוקש ובלבד שהמבקש יציג לאישורי את הדברים הבאים: א. פרטים מדוייקים בדבר מועד היציאה, מועד החזרה, כתובת מדוייקת של מקום השהיה בניו יורק, לרבות שמו של בעלי המקום ומספר הטלפון במקום. ב. כתבי התחייבות וערבות בנוגע לכל סכום התביעה (עד למועד שובו של המבקש ארצה) של הבן מר אלון חיימוב, וכן של ערב נוסף להנחת דעתי. השניים יפרטו את מספרי תעודות הזהות שלהם, וכן כתובת מדוייקת, כמו גם את הסכמתם לעיכוב יציאתם מן הארץ, אף זאת עד לשובו של המבקש. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. עיכוב יציאה מהארץצווים