קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול הסדר דיוני: א. בפנינו בקשה לביטול הסדר דיוני אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי במהלך הדיון מיום 30/10/08, אשר לפיו: "הסכימו להסמיך את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א' בנקודות שלהלן: א. שיעור הפיצוי המגיע לתובעים בגין החלק המסומן ורוד בתשריט המצורף והמסומן ת/1. ב. מוסכם עוד כי השטח המסומן בורוד בתשריט ת/1, יהיה בבעלות התובע רק לאחר ביצוע תשלום הפיצוי שבית המשפט יקבע. ג. בית המשפט עוד יקבע במסגרת החלטתו לפי סעיף 79 א'(א) על מי החובה לשפץ את הקירות המצויים בגבולות שבין שתי החלקות של התובעים ושל הנתבעים. לרבות בניית הקיר שאמור להיות מוקם לסימון הגבול החדש. ד. מוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה דרך הכניסה לביתם של הנתבעים בהתאם לתשריט ת/1, לא תפגע בשטח של התובעים כולל השטח החדש המסומן ורוד. ה. הצדדים ינהגו זה בזה בכבוד ובאחווה. ו. הגדר אשר תוקם בכניסה לביתם של הנתבעים תוקם בהתאם למידות המנויות בתשריט ת/1. ז. הצדדים יגישו סיכומים לא יותר מ- 10 עמודים, ויגישו כל מסמך במצורף להם. לתובעים זכות תגובה לא יאוחר מ- 10 ימים לאחר קבלת סיכומי הנתבעים. ח. מבקשים ליתן להסכמתנו תוקף של פסק דין חלקי". הסדר זה אושר כפסק דין חלקי. ב. בבקשה זו טוענים המבקשים (הנתבעים בתובענה העיקרית), כי יש לבטל את ההסדר הדיוני וזאת מחמת הטעייה ואי גילוי פרטים מהותיים אותם היה המשיב - (התובע בתובענה העיקרית) חייב לגלות לכל הצדדים עוד טרם חתימתו על ההסדר הדיוני. לטענתם, ביום 15/6/09, הופתע ב"כ המבקשים לגלות באופן מקרי, כי המשיב הגיש בקשה לפשיטת רגל בתיק פש"ר 285/08 . עוד ציין כי מבירור שערך אצל ב"כ הכונס הרשמי התברר כי המשיב הגיש בקשה לפשיטת רגל ביוזמתו, בעילת חדלות פירעון, ביום 20/7/08 וכי ניתן צו כינוס וצו עיכוב הליכים כללי כבר ביום 4/9/08. לפיכך, שעה שהמשיב התחייב לקיים כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט, הוא כבר ידע כי אין לו כל יכולת תשלום. ב"כ המבקשים ציין כי לאחר גילוי מעשה ההטעיה ניהל מו"מ עם ב"כ המשיב וביקש תיקון ההסדר ומתן בטחונות מתאימים לקיום פסק דין, אולם המו"מ לא צלח. לפיכך, מן הראוי לבטל את ההסדר הדיוני אשר הושג במרמה ותוך העלמת קיומו של הליך פשיטת רגל מעיני בית המשפט והצדדים. מנגד, טוען ב"כ המשיב כי אין בבקשה כל עילה לביטול ההסדר הדיוני. בהסדר הדיוני התניה מוסכמת ומפורשת, לפיה השטח המוסכם יעבור לבעלות המשיב רק עם תשלום הפיצוי בפועל. סכום הפיצוי, ישולם בעזרת קרובי משפחתו של המשיב ולא ממקורותיו עצמו. המשיב אישר בתגובתו, כי ניתן נגדו צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, ביום 4.9.08, אולם טען כי לא ניתן צו פשיטת רגל וההליך עדיין תלוי ועומד. באשר לדרישת המבקשים להעמדת בטחונות, טען ב"כ המשיב כי במסגרת ההסדר הדיוני לא היתה כל הסכמה על העמדת בטחונות. המבקשים לא הביאו כל ראיה להוכחת נחיצות שיפוץ הקיר הקיים בגבול הדרומי של מגרש המשיב. בנוסף ציין כי הקיר החדש נועד לשרת במלואו את מגרש המבקשים (כקיר תומך לדרך הכניסה למגרשם המתכוננת להיבנות בשיפוע). ג. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, וכן בתשובת המבקש, נחה דעתי, כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים להלן: 1. התוצאה היא, כי המבקשים לא הצליחו להראות עילה המצדיקה ביטול פסק הדין החלקי אשר נתן תוקף להסדר הדיוני שהושג ביניהם. אין אנו דנים בפסק דין אשר ניתן על פי צד אחד, או שניתן בהעדר כתבי טענות, כן לא בוססה דיה הטענה כי פסק דין הושג בתרמית. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות הסד"א") והפסיקה, מונים שלוש עילות אלה בלבד, אשר יש בהן להוות עילה לביטול פסק דין במסגרת אותה תובענה בה הוא ניתן. פסק הדין נשוא בקשה זו, הוא פסק דין שבהסכמה שניתן לפי תקנה 161 לתקנות הסד"א, וכולו נשען על הסדר דיוני שהושג בין הצדדים. עוד יש לציין, כי המבקשים היו מיוצגים ע"י עו"ד. למעשה מלאכתו של בית המשפט הייתה ליתן ולאשר את ההסדר הדיוני, שנעשה ע"י ב"כ הצדדים, כפסק דין. יודגש כי השוני בין פסק הדין שניתן בהסכמה, לבין פסק דין אחר, הוא בכך: "מבחינה אחת לא הרי פסק דין שניתן בהסכמה כהרי פסק דין אחר; הראשון נשען כל כולו על ההסכם שבין הצדדים, אשר עליו הטביע אומנם השופט גושפנקה של פסק דין, כדי שישמש מניעות לעתיד לבוא, ויהא בר-הוצאה-לפועל כפסק דין אחר. אך אם הצדדים כלל לא הגיעו להסכם, או אם נפגם ההסכם וניתן לביטול, בעטיה של רמאות או טעות, הרי נשמט היסוד מתחת לפסק הדין, והוא נשאר תלוי על בלימה. מה שאין בפסק דין אחר הנשען על הכרעה שנפלה בפלוגתה, והוא עומד לעולם ועד" [ספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי,מהדורה שביעית (1995), 786]. פסק הדין שבהסכמה מורכב משני חלקים:והחלק ההסכמי, שהוא הבסיס. והחלק השיפוטי אשר מאשר את פסק הדין [ר' גם את ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית מעודכנת (1999) , 253]. על פסק דין שבהסכמה ניתן להשיג בשתי דרכים, כאשר הבחירה בכל אחת מהן תלויה בעילה על פיה רצה בעל הדין להשיג על פסק הדין ולבטלו; בין אם זה החלק ההסכמי ובין אם זה החלק השיפוטי. אם בעל הדין מצא פגם בחלק השיפוטי, תרופתו היא לערער על פסק הדין. אך אם ההליך השיפוטי היה תקין, והחלק ההסכמי הוא אשר נפגם, תרופתו של בעל הדין היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו; יבוטל ההסכם יתבטל גם פסק הדין [ראה ספרו של ד"ר זוסמן הנ"ל עמ' 786 - 789; ספרו של שופט גורן עמ' 253 - 254]. בהתייחס לסוגיה זו אמר מ"מ הנשיא שמגר (כתאורו אז) בע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי פ"ד לו (3), 179, 183: "הסכם, אשר אושר לפי בקשת הצדדים על ידי בית המשפט, ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין, משולבות בו שתי תכונות מצטברות, היינו, הן זו של הסכם והן זו של פסק דין. לו היה המערער מגלה פגם בהליך השיפוטי, אשר בו נכרך האישור של ההסכם, יכול היה לערער בשעתו, בגבולות הזמן שנקבעו לכך, כדי לבקש ביטולו של פסק הדין.לו סבר המשיב, כי אמנם אין מקום להלין על ההליך השיפוטי, אשר במסגרתו אושר ההסכם, אך נפל פגם בהסכם, שהוא בגדר הפגמים אשר מאפשרים ביטולו של חוזה לפי הדין החל על כך, היה עליו להגיש תביעה לביטול ההסכם, כאשר עילתה של התביעה היא הפגם שנתגלה בהסכם. אם בית המשפט היה נענה לבקשה לביטול ההסכם, היה מתבטל על ידי כך גם פסק הדין, שניתן לו תוקף" . 2. מן הכלל אל הפרט בעניינו, המבקשים טוענים כי ההסדר הדיוני הושג במרמה תוך העלמת קיומו של הליך פשיטת רגל עובר לפסק הדין. מכאן, כי המבקשים תוקפים פגם בחלק ההסכמי של פסק הדין ומבקשים ביטול ההסדר הדיוני מחמת הטעיה. ההלכה היא כי בעל דין אשר מבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, מחמת פגם בהסכם, שהוא בשורשו של פסק הדין, עליו להגיש תובענה חדשה לשם ביטולו של פסק הדין [ראה ע"א 108/83 דוד גולדשטין ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לט (1) 780 784, 785; רע"א 5821/05 בנק הפועלים נ' דניאל גרינברג ). אלא שלפנינו המבקשים לא נקטו בדרך הנכונה והראויה לתקוף פגם בחלק ההסכמי של פסק הדין המחייבות הגשת תביעה עצמאית לביטול פסק הדין. המבקשים הסתפקו בהגשת בקשה רגילה. יתרה מזו, יש להדגיש כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכחת טענה התרמית. כל המעיין בהסדר הדיוני אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי, יבחין מייד כי חלק מתנאים נקבע מפורשות והוסכם כי "השטח המסומן בורוד בתשריט ת/1, יהיה בבעלות התובע רק לאחר ביצוע תשלום הפיצוי שבית המשפט יקבע". כעולה מהמוסכם בין הצדדים ברור, כי הבעלות באותו חלק מהקרקע עליו הוסכם לא תעבור למשיב לפני תשלום הפיצוי בפועל. מכאן אתה למד, כי הצדדים ביקשו להבטיח את ביצוע התשלום במקביל ושילוב וכתנאי להעברת חלק הקרקע המוסכם. הוה אומר צפו מראש בעיה בביצוע התשלום ומכאן ההתנאה ואין בפנינו תרמית. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט שמגר (כתוארו אז), בע"א 457/77 מפעלי בתים טרומיים בע"מ נ' טמסיט [3], בעמ' 46-47, אשר קבע: "...ניתן לבטל פסק-דין, אשר ניתן על יסוד הסכם-פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף, אם נתגלה פגם אשר בעטיו ניתן לבטל את ההסכם המונח ביסודו של פסק-הדין... בין היתר, ניתן לבטל פסק-דין כאמור אם צד להסכם טעה או רומה וטעות ומעשה מרמה אלה היו יכולים לשמש עילה לביטולו של ההסכם גם אלמלא אושר בפסק-דין... הווה אומר, הטעות, שבה מדובר לצורך הענין שלפנינו, צריך שתהיה מן הסוג אשר בכוחה לבטל התקשרות חוזית ונטל הוכחתה על מי שטוען לקיומה...". לפיכך אין באותה "תרמית" נטענת ולא מוכחת כדי להביא לביטול ההתקשרות. באשר לטענה כי בית המשפט עשוי לחייב המשיבים לשלם עבור בניית קיר ו/או קירות תומכים או שיפוצם, ובכך יהיה משום חוב בר תביעה. לטענה זו אומר שכל עוד לא ברור מהו החיוב וגובהו, אם בכלל, נראית טענה זו תלושה מן המציאות. הצדדים ידעו עובר להסכמותיהם כי יש להבטיח תשלום עבור השטח, מכאן כי ידעו שייתכן וקיימת בעיית גביה ביחס לכל חיוב אחר, ומשום שלא סברו שעליהם להבטיח גם תשלום זה אין בפנינו כל תרמית. יודגש עוד, כי לאור הצהרת המשיבים שלא ישלמו סכומים אלה ממקורותיהם הם, אלא ממשפחתם, אזי יש בכך כדי להשתיק המבקשים. 3. ראוי לציין, כי פסק דין שניתן בהסכמה והוסכם כי יהיה סופי ויסיים את המחלוקת בין הצדדים, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, כאשר חל שינוי מהותי בנסיבות, היוצר בעליל מצב של אי צדק (ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט (2) 729, 733; רע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה, פ"ד נה(5) 592, 597). אין זה המקרה שבפני. 4. לפיכך ולאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקשים בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.הסדר דיוני