קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול פסק דין בגלל חוסר יכולת כלכלית להגיש ערעור: 1. מהות התביעה: מהות התביעה הוגדרה "ביטול פסק דין ונזיקין" כאשר שווי התביעה הוא 30,000 ₪. בכתב התביעה נאמר כי ביום 10.8.08 ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין בע"ש 1208/05 , וע"ש 1137/06, לפיו אושרה הטלת שומת עסקאות של הנתבע, הוא המבקש בבקשה שבפני. כמו כן, אושרה הטלת קנס על פי סעיף 95 לחוק מס עארך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). על סמך פסק דין זה נגבו מהתובע 11,887 ₪ הוצאות משפט, והמס שהוטל עליו לתשלום הוא 34,662 ₪ אשר צובר הפרשי ריבית והצמדה. התובע עומד בפני חשיפה לחיובים נוספים במס הכנסה ובביטוח לאומי אשר עשויים להגיע לסכום של 100,000 ₪ נוספים. בכתב התביעה נאמר כי הנתבע השיג פס"ד תוך ביצוע מלאכה רשלנית, שיקולי דעת מוטעים והצגת נתונים מעוותים ומסולפים בפני ביהמ"ש. התחפרות הנתבע מאחרי פסה"ד אינה מעניקה לו חסינות כנגד רשלנותו. התובע אף טען כי שיקוליו, ממצאיו ומסקנותיו של בימ"ש בפסק הדין לוקים בחוסר סבירות משמעותי ואין להכיר בפסה"ד. התובע ציין כי לא היה מוצא מזור בערעור שאף כלכלית לא היה באפשרותו להגיש, שכן בימ"ש שלערעור אינו עוסק בחומרי הגלם מהם נוצרת העוגה שהם מעוותים לחלוטין. התובע פרט את העובדות בקשר לערעורי המסים השונים והתייחס לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע מר אלי רוט. התובע פרט באריכות את טענותיו כלפי הנתונים אשר צויינו בתצהירו של מר אלי רוט, המתייחסים לעיסוקו של התובע כבעל מונית אשר עובד בתחנת מוניות הדר לוד שעיסוקה במתן שירותי הסעות לנוסעים מטיסות נכנסות. מלבד טיעונים אשר התייחסו בין היתר לחישובים שנעשו על ידי הנתבע, לענין כמות סולר אשר נרכשה על ידי התובע, רישומי רשות שדות התעופה ופדיון לק"מ ואף באשר לנסיעות סרק - הועלו גם טענות באשר למסקנות מוטעות של בימ"ש בפסק הדין וטענה כי ממצאי בימ"ש אינם נכונים. לכן, יש לבטל את השומה ואת פסילת הספרים. כמו כן נטען כי מר רוט לא בדק את הנתונים באופן אמיתי ולא שקל אותם בדרך ראויה ובכך הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע וגרם לו נזק. 2. הבקשה לסילוק על הסף: המבקש, הוא הנתבע בתביעה, ביקש כי בימ"ש יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי ויורה על סילוק התביעה על הסף. כמו כן התבקש בימ"ש להשית על המשיב הוצאות לדוגמא בגין הגשת התביעה המופרכת. המבקש טען כי יש לדחות על הסף את הבקשה לבטל פס"ד מנומק, אשר ניתן לפני למעלה מ- 10 חודשים במעמד הצדדים לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים. מדובר בתביעה התלושה מהמציאות שאין לה על מה לסמוך לא בדין ולא בפסיקה, אשר מהווה במהותה ערעור במסווה של תביעה אזרחית. במסגרת פסק הדין בחן ביהמ"ש את שיקול דעת המבקש בעת שהוצאה שומה לתובע ובעת שנדחתה ההשגה. פסה"ד ניתן על סמך כתבי טענות ולאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו הן עדי התובע והן עדי הנתבע, המבקש. פסק דין זה הפך לחלוט כאשר לא הוגש עליו ערעור. התובע טוען כי לא הגיש ערעור שכן לא היו בידיו אמצעים לכך. אולם, חוסר יכולת להפקיד ערובה אינו מקים מסלול עוקף ערעור בדמות בקשה לביטול פס"ד. עיון בטענות התובע מעלה כי חלקן אינו אלא נסיון לעריכת מקצה שיפורים, בין על ידי העלאת טענות חדשות ובין על ידי הצגת טענות שכבר נדחו במסגרת פסה"ד. טענותיו של התובע באשר לחישוב הפדיון לק"מ הועלתה על ידו כבר במסגרת ערעורי המס ונדחתה בפסה"ד. כך גם טיעוניו באשר לתצרוכת הדלק ובאשר לשיעור נסיעות הסרק. טענותיו של התובע באשר לאי הסבירות בפסה"ד, הן טענות ערעוריות באופן מובהק וכך גם טענתו בענין ההשוואה המשפטית אשר נעשתה ע"י בימ"ש לענין פסק דין טאהא. טענות אלה ניתן היה, אם בכלל, להעלות במסגרת ערעור על פסה"ד ואין כל בקשה לביטולו. תביעת התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות פסה"ד הינה מופרכת לחלוטין. בתשובה לכך טען המשיב כי אין כל מקום לטענות המועלות בבקשה לסילוק על הסף. עוד נאמר כי המבקש נותן גיבוי וכיסוי לרשלנות בעבודת המינהל הציבורי. במסגרת התגובה ניתנה על ידי המשיב דוגמא לנהג מונית אשר ערער על שומה בה נקבע כי הוא נסע באותה תקופה 100,000 ק"מ, וכי הוא הרוויח עוד 100,000 ₪ הכנסות נוספות מאלה שהצהיר עליהן. לימים הסתבר כי הספידומטר זוייף והמונית נסעה 300,000 ק"מ. מדובר באינטרס ציבורי אשר דוחה את הכלל של מעשה בית דין. מדובר בתביעת רשלנות אשר הביאה לפס"ד מוטעה. המשיב חזר על טענותיו באשר לחישובים שנעשו על ידי מר רוט. בתגובה לכך חזר המבקש על האמור בבקשתו. המבקש טען כי אין מקום לטענותיו של ב"כ המשיב באשר למתן גיבוי וכיסוי לרשלנות בעבודת המינהל הציבורי. ב"כ המשיב שב ועושה שימוש בהשמצות חסרות שחר במסגרת התגובה. רק מעשה מרמה או זיוף יכולים להצדיק ביטול פס"ד. טענות המשיב מכוונות כנגד שיקול דעת המינהל ולא של בימ"ש. אין כל עילה לבטל את פסה"ד והטענות הן טענות ערעוריות בלבד. המשיב שב והתייחס לגופן לטענות הערעוריות. לדבריו, אין גם מקום במסגרת הנוכחית להגיש בקשה לראיות חדשות. 3. החלטה: לתביעה אשר הוגשה על ידי המשיב אין כל בסיס. סבירות החלטתו של המבקש נבחנה במסגרת פסה"ד. הדרך להעלות טענות בקשר לפסה"ד - הן באשר לחישובים אשר נערכו על ידי מר רוט נציג המבקש והן באשר לשיקול דעתו של בימ"ש והמסקנות אשר הוסקו על ידו על יסוד חומר הראיות - הינה בדרך של ערעור בלבד. מקובלת עלי לחלוטין טענת המבקש, כי חוסר אפשרות כספית לעמוד בתנאים הנדרשים לשם הגשת ערעור - אין בה כדי להצדיק את התביעה הנוכחית שהיא תביעה לביטול פס"ד. התובע לא העלה כל בסיס משפטי להגשת תביעה לביטול פסה"ד, וחזר למעשה על חלק ניכר מהטענות אשר הועלו על ידיו במסגרת ערעורי המס. באשר לאפשרות ביטול פס"ד אשר הוצא במרמה כלפי בימ"ש, ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 276. במקרה הנוכחי לא הועלה כל בסיס להגשת התביעה לביטול פסה"ד. אין גם להתעלם מהטענות הקשות אשר הועלו כלפי המבקש במסגרת הבקשה, טענות שאין להן מקום. כאמור, שיקול דעתו של המבקש נבחן במסגרת פסה"ד ולא היה גם במסגרת ערעורי המס כל בסיס לטענות בדבר גיבוי וכיסוי לרשלנות בעבודות המינהל הציבוריים. אמנם, דרך הערעור היתה פתוחה בפני התובע. במסגרת הערעור ניתן היה להעלות טענות שונות באשר לסבירות שיקול הדעת ובאשר לסבירות החלטותיו של בימ"ש. אולם, הדבר לא נעשה כאמור והדרך הנוכחית אינה הדרך הראויה וזאת בלשון המעטה. התוצאה הינה כי דין הבקשה למחיקה על הסף להתקבל. התובע ישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ + מע"מ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ערעורביטול פסק דין